ב. לנסות למצוא מקורות מימון שיורידו מעלייך קצת- נניח מלגות, פר"ח, קרנות...

אנחנו בעידן של עבדות מודרנית , כמו פעם בערך רק במסווה של חיים נוחים ומפותחים.

אין לי כל כך מסקנות או עצות לצערי, בהצלחה!

להצטמצם

לעבור לקראוון אם צריך

החמודים צריכים הורים ונחת ושמחה ופשטות ושינה ואוכל פשוט

לא תלושי משכורת ותארים של הוריהם..

הכותב גרוש עם ילדים לאחר נישואים עם אשת מישרות..

לא הגיוני שכל אחד היום בתנאי החיים עשיר לעומת אנשים לפני עשרות שנים ובכל זאת משועבדים כ"כ ויותר עם הזמן...

מה שדרשו ממני בעבודה לפני 15 שנה- זה לא מה שדורשים ממני היום,

מה שדרשו ממני כתלמידת תיכון- זה לא מה שדורשים היום מהבנות שלי,

מה שהספיק לאנשים לפני 50 שנה- לא מספיק להם היום.

הקצב נהיה מואץ, הצרכים גדלים, העבודה נהיית הרבה יותר קשה ותובענית.

הלוואי והיה לי פיתרון.

זה רק הולך ונהיה קשה.

זה אולי נראה כאילו יותר קשה

עד לפני 20 שנה בערך היה מקובל לעבוד בימי שישי

פעם היו עושים כביסות ביד, אין דבר כזה היום שאנשים יכבסו את כל הבגדים, המצעים ביד

יש סטנדרטים שונים של אורח חיים, הבית, הניקיון. זה לא סתם להגיד פשטות

יש עבודות שהם לא מצאת החמה עד צאת הנשמה, מצד שני יש אמהות חד הוריות שעובדות ומצליחות להחזיק בית ולגדל ילדים לבד

זה קל להיות מפונקים ולהגיד שפעם היה יותר קל אבל זה לא נכון

אולי היה מקובל יותר פעם לנשים להישאר בבית. כשהסבים שלי התחתנו סבתא שלי היתה מורה וסבא שלי לא רצה שתעבוד. וכשעלו לארץ לא היתה ברירה כי צריך לפרנס. וסבתא שלי עבדה במשק בית. בקושי היו בבית ואמא שלי שהיתה ילדה בעצמה היתה צריכה לדאוג לעינייני הבית ולאחים הקטנים. וכשסבא שלי מצא עבודה בירושלים בהתחלה עד שהסתדרו הוא היה מגיע הביתה לחיפה רק בסופי שבוע.

מזונות מבחינה הלכתית זה עד גיל 6 כי הילדים אחר כך היו "מספיק" גדולים לדאוג לעצמם בתקופות קדומות יותר.

חקלאות בעבר היתה עבודה פיסית מאוד קשה

לעבוד 8-9 שעות במקום ממוזג זו לא עבודה קשה

לחזור הביתה לשים מכונת כביסה להכין משהו לאכול ולאכול כולם ביחד- זה זמן איכות עם המשפחה, לטפל בילדים שאמנם אין לי ניסיון בזה אבל בכל זאת פעם לא היו חיתולים חד פעמים ואת כל האוכל היו מכינים בבית. פעם בשבוע לנקות קצת את הבית

יש לי חברה ששניהם עובדים והם קמים מוקדם והיא מקפידה שארוחת בוקר וארוחת ערב כולם אוכלים ביחד והם עם שני ילדים שאחד תינוק

שכן שלי סיפר לי איך עבד בבנייה, והם היו הולכים ברגל עד למקום בכל תנאי מזג אויר כולל שלג ועבודה פיסית קשה ולפעמים היו ישנים במקום העבודה.

אז אומר רק דבר אחד: אמהות חד-הוריות שמצליחות להחזיק בית - יש מעט מאוד.

אמא שלי היא בעצמה כזאת, ועובדת - כן, מצאת החמה עד צאת הנשמה, ממש כמו פעם.

8/9 שעות? הצחקת אותי. היא עובדת בסביבות ה12 שעות.

זהו.

לא כל אחת מסוגלת לעמוד בעומס כזה.

אני למשל, לא מסוגלת. פשוט לא מסוגלת.

זה אומר שנעשיתי חולה מאוד, ועוד קודם, בקושי הצלחתי לתפקד בבית.

מה שעשינו - הפנמנו את זה.

בעלי עזב את הכולל חלקית, ולקח על עצמו חלקיות משרה בחינוך והוראה.

עם הזמן היקף המשרה שלו גדל.

אני מבינה שבעלך ילמד לתואר.

פתרון מעשי יכול להיות - לקחת הלוואה. או לפרוס את הלימודים על פני תקופה ארוכה יותר כדי שבעלך יוכל להמשיך לעבוד חלקית לפחות.

ואפשר לחשוב על עוד רעיונות שהשורה התחתונה שלהם היא שאת לא עובדת בהיקף של משרה מלאה.

אם הגעת למצב שאת מדברת על אוכל ועל שינה כגוזלי זמן שהלוואי והיה ניתן לוותר עליהם - זה לא מקום טוב נפשית להיות בו.

ואני מכירה את זה היטב מעצמי.

זה לא אומר שאת עצלנית, זה לא אומר שאת אחת שלא מתפקדת, זה לא אומר כלום, חוץ מלומר שאת לא עומדת בעומסים כאלה.

אז מצד אחד, לא צריך לקפוץ לקיצוניות מיד - תני לזה עוד קצת זמן, תראי איך זה מסתדר. אבל אם זה לא מסתדר - כדאי לפעול כדי לשנות את המצב.

בהצלחה.

בעלי ממש דוחף שאחזור לעבוד.

אני אמנם עם ילדה אחת בבית אבל זה נראה לי ממש קשה

אני טיפוס של בית. מצדי להישאר איתה בבית תמיד..

החלטנו שזה סופית וקשה לי ממש!!!

שד' ישלח לך כוחות להצליח לשלב!

ראשית- להודות לה על כל הטוב שיש. זה מרגיל לחשוב חיובי וממילא נותן כח...

חוץ מזה, ניתן מדי פעם לנצל ימי מחלה ולנוח. כן, אנחנו משלמים ביטוח לאומי ומגיע לנו לנצלם לפני שנחלה!

ביום חופשי ניתן למלא מקפיא באוכל לתקופה ארוכה. אני אישית משתדלת לשלש ואף יותר את הביאו , לחלק למנות ולהקפיא. לעיתים מתפנקים הפיצה של ה20שקלים ...ממש מקל

כביסות- מפעילה מיד לאחר מקלחות, לא תולה עד שלא מקפלת ולארון ולא אוגרת...  (ברמת להחזיר צעצועים/מברשת שיער למקום...האצלת סמכויות !!!! (גם לקטנטנים )ותמיד מחפשת איפה להתייעל

בהצלחה רבה

לא חייבים לבשל לכל יום.

אישית אני מבינה אותך זה לא נורמאלי ותקין המציאות היום מטורפת.

אני מבינה שאת מפרנסת יחידה?

אם זה בלית ברירה תנסי לעשות דברים בקצב שלך-גם לי נותנים על הראש עם הכביסה ולאף אחד לא מזיז שאת עובדת בחוץ ובביץ, לפני העבודה היום למשל :קילחתי את הילד, הפעלתי מכונה,הכנתי ארוחת בוקר לילדים  ולמטפלת,וכו' וכו' ואני מהטיפוסים העצלנים יחסית.

אבל אפשר להתמוטט,

לדעתי צריך להשלים ע הלאט והבטוח כי לקבל עזרה בשוטף זה המון כסף, אם הבית קסטרופה אז אל תדפקי חשבון על הכסף אבל אם זה קצת כביסה וכלים אז לאט לאט גם ככה ביום שישי מחסלים חשבונות לכבוד שבת. זה תקופה קשה וזה עובר כל שנה זה טיפה משתנה ומקל.

בהצלחה נשמה

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות