ב. לנסות למצוא מקורות מימון שיורידו מעלייך קצת- נניח מלגות, פר"ח, קרנות...

אנחנו בעידן של עבדות מודרנית , כמו פעם בערך רק במסווה של חיים נוחים ומפותחים.

אין לי כל כך מסקנות או עצות לצערי, בהצלחה!

להצטמצם

לעבור לקראוון אם צריך

החמודים צריכים הורים ונחת ושמחה ופשטות ושינה ואוכל פשוט

לא תלושי משכורת ותארים של הוריהם..

הכותב גרוש עם ילדים לאחר נישואים עם אשת מישרות..

לא הגיוני שכל אחד היום בתנאי החיים עשיר לעומת אנשים לפני עשרות שנים ובכל זאת משועבדים כ"כ ויותר עם הזמן...

מה שדרשו ממני בעבודה לפני 15 שנה- זה לא מה שדורשים ממני היום,

מה שדרשו ממני כתלמידת תיכון- זה לא מה שדורשים היום מהבנות שלי,

מה שהספיק לאנשים לפני 50 שנה- לא מספיק להם היום.

הקצב נהיה מואץ, הצרכים גדלים, העבודה נהיית הרבה יותר קשה ותובענית.

הלוואי והיה לי פיתרון.

זה רק הולך ונהיה קשה.

זה אולי נראה כאילו יותר קשה

עד לפני 20 שנה בערך היה מקובל לעבוד בימי שישי

פעם היו עושים כביסות ביד, אין דבר כזה היום שאנשים יכבסו את כל הבגדים, המצעים ביד

יש סטנדרטים שונים של אורח חיים, הבית, הניקיון. זה לא סתם להגיד פשטות

יש עבודות שהם לא מצאת החמה עד צאת הנשמה, מצד שני יש אמהות חד הוריות שעובדות ומצליחות להחזיק בית ולגדל ילדים לבד

זה קל להיות מפונקים ולהגיד שפעם היה יותר קל אבל זה לא נכון

אולי היה מקובל יותר פעם לנשים להישאר בבית. כשהסבים שלי התחתנו סבתא שלי היתה מורה וסבא שלי לא רצה שתעבוד. וכשעלו לארץ לא היתה ברירה כי צריך לפרנס. וסבתא שלי עבדה במשק בית. בקושי היו בבית ואמא שלי שהיתה ילדה בעצמה היתה צריכה לדאוג לעינייני הבית ולאחים הקטנים. וכשסבא שלי מצא עבודה בירושלים בהתחלה עד שהסתדרו הוא היה מגיע הביתה לחיפה רק בסופי שבוע.

מזונות מבחינה הלכתית זה עד גיל 6 כי הילדים אחר כך היו "מספיק" גדולים לדאוג לעצמם בתקופות קדומות יותר.

חקלאות בעבר היתה עבודה פיסית מאוד קשה

לעבוד 8-9 שעות במקום ממוזג זו לא עבודה קשה

לחזור הביתה לשים מכונת כביסה להכין משהו לאכול ולאכול כולם ביחד- זה זמן איכות עם המשפחה, לטפל בילדים שאמנם אין לי ניסיון בזה אבל בכל זאת פעם לא היו חיתולים חד פעמים ואת כל האוכל היו מכינים בבית. פעם בשבוע לנקות קצת את הבית

יש לי חברה ששניהם עובדים והם קמים מוקדם והיא מקפידה שארוחת בוקר וארוחת ערב כולם אוכלים ביחד והם עם שני ילדים שאחד תינוק

שכן שלי סיפר לי איך עבד בבנייה, והם היו הולכים ברגל עד למקום בכל תנאי מזג אויר כולל שלג ועבודה פיסית קשה ולפעמים היו ישנים במקום העבודה.

אז אומר רק דבר אחד: אמהות חד-הוריות שמצליחות להחזיק בית - יש מעט מאוד.

אמא שלי היא בעצמה כזאת, ועובדת - כן, מצאת החמה עד צאת הנשמה, ממש כמו פעם.

8/9 שעות? הצחקת אותי. היא עובדת בסביבות ה12 שעות.

זהו.

לא כל אחת מסוגלת לעמוד בעומס כזה.

אני למשל, לא מסוגלת. פשוט לא מסוגלת.

זה אומר שנעשיתי חולה מאוד, ועוד קודם, בקושי הצלחתי לתפקד בבית.

מה שעשינו - הפנמנו את זה.

בעלי עזב את הכולל חלקית, ולקח על עצמו חלקיות משרה בחינוך והוראה.

עם הזמן היקף המשרה שלו גדל.

אני מבינה שבעלך ילמד לתואר.

פתרון מעשי יכול להיות - לקחת הלוואה. או לפרוס את הלימודים על פני תקופה ארוכה יותר כדי שבעלך יוכל להמשיך לעבוד חלקית לפחות.

ואפשר לחשוב על עוד רעיונות שהשורה התחתונה שלהם היא שאת לא עובדת בהיקף של משרה מלאה.

אם הגעת למצב שאת מדברת על אוכל ועל שינה כגוזלי זמן שהלוואי והיה ניתן לוותר עליהם - זה לא מקום טוב נפשית להיות בו.

ואני מכירה את זה היטב מעצמי.

זה לא אומר שאת עצלנית, זה לא אומר שאת אחת שלא מתפקדת, זה לא אומר כלום, חוץ מלומר שאת לא עומדת בעומסים כאלה.

אז מצד אחד, לא צריך לקפוץ לקיצוניות מיד - תני לזה עוד קצת זמן, תראי איך זה מסתדר. אבל אם זה לא מסתדר - כדאי לפעול כדי לשנות את המצב.

בהצלחה.

בעלי ממש דוחף שאחזור לעבוד.

אני אמנם עם ילדה אחת בבית אבל זה נראה לי ממש קשה

אני טיפוס של בית. מצדי להישאר איתה בבית תמיד..

החלטנו שזה סופית וקשה לי ממש!!!

שד' ישלח לך כוחות להצליח לשלב!

ראשית- להודות לה על כל הטוב שיש. זה מרגיל לחשוב חיובי וממילא נותן כח...

חוץ מזה, ניתן מדי פעם לנצל ימי מחלה ולנוח. כן, אנחנו משלמים ביטוח לאומי ומגיע לנו לנצלם לפני שנחלה!

ביום חופשי ניתן למלא מקפיא באוכל לתקופה ארוכה. אני אישית משתדלת לשלש ואף יותר את הביאו , לחלק למנות ולהקפיא. לעיתים מתפנקים הפיצה של ה20שקלים ...ממש מקל

כביסות- מפעילה מיד לאחר מקלחות, לא תולה עד שלא מקפלת ולארון ולא אוגרת...  (ברמת להחזיר צעצועים/מברשת שיער למקום...האצלת סמכויות !!!! (גם לקטנטנים )ותמיד מחפשת איפה להתייעל

בהצלחה רבה

לא חייבים לבשל לכל יום.

אישית אני מבינה אותך זה לא נורמאלי ותקין המציאות היום מטורפת.

אני מבינה שאת מפרנסת יחידה?

אם זה בלית ברירה תנסי לעשות דברים בקצב שלך-גם לי נותנים על הראש עם הכביסה ולאף אחד לא מזיז שאת עובדת בחוץ ובביץ, לפני העבודה היום למשל :קילחתי את הילד, הפעלתי מכונה,הכנתי ארוחת בוקר לילדים  ולמטפלת,וכו' וכו' ואני מהטיפוסים העצלנים יחסית.

אבל אפשר להתמוטט,

לדעתי צריך להשלים ע הלאט והבטוח כי לקבל עזרה בשוטף זה המון כסף, אם הבית קסטרופה אז אל תדפקי חשבון על הכסף אבל אם זה קצת כביסה וכלים אז לאט לאט גם ככה ביום שישי מחסלים חשבונות לכבוד שבת. זה תקופה קשה וזה עובר כל שנה זה טיפה משתנה ומקל.

בהצלחה נשמה

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....