ב. לנסות למצוא מקורות מימון שיורידו מעלייך קצת- נניח מלגות, פר"ח, קרנות...

אנחנו בעידן של עבדות מודרנית , כמו פעם בערך רק במסווה של חיים נוחים ומפותחים.

אין לי כל כך מסקנות או עצות לצערי, בהצלחה!

להצטמצם

לעבור לקראוון אם צריך

החמודים צריכים הורים ונחת ושמחה ופשטות ושינה ואוכל פשוט

לא תלושי משכורת ותארים של הוריהם..

הכותב גרוש עם ילדים לאחר נישואים עם אשת מישרות..

לא הגיוני שכל אחד היום בתנאי החיים עשיר לעומת אנשים לפני עשרות שנים ובכל זאת משועבדים כ"כ ויותר עם הזמן...

מה שדרשו ממני בעבודה לפני 15 שנה- זה לא מה שדורשים ממני היום,

מה שדרשו ממני כתלמידת תיכון- זה לא מה שדורשים היום מהבנות שלי,

מה שהספיק לאנשים לפני 50 שנה- לא מספיק להם היום.

הקצב נהיה מואץ, הצרכים גדלים, העבודה נהיית הרבה יותר קשה ותובענית.

הלוואי והיה לי פיתרון.

זה רק הולך ונהיה קשה.

זה אולי נראה כאילו יותר קשה

עד לפני 20 שנה בערך היה מקובל לעבוד בימי שישי

פעם היו עושים כביסות ביד, אין דבר כזה היום שאנשים יכבסו את כל הבגדים, המצעים ביד

יש סטנדרטים שונים של אורח חיים, הבית, הניקיון. זה לא סתם להגיד פשטות

יש עבודות שהם לא מצאת החמה עד צאת הנשמה, מצד שני יש אמהות חד הוריות שעובדות ומצליחות להחזיק בית ולגדל ילדים לבד

זה קל להיות מפונקים ולהגיד שפעם היה יותר קל אבל זה לא נכון

אולי היה מקובל יותר פעם לנשים להישאר בבית. כשהסבים שלי התחתנו סבתא שלי היתה מורה וסבא שלי לא רצה שתעבוד. וכשעלו לארץ לא היתה ברירה כי צריך לפרנס. וסבתא שלי עבדה במשק בית. בקושי היו בבית ואמא שלי שהיתה ילדה בעצמה היתה צריכה לדאוג לעינייני הבית ולאחים הקטנים. וכשסבא שלי מצא עבודה בירושלים בהתחלה עד שהסתדרו הוא היה מגיע הביתה לחיפה רק בסופי שבוע.

מזונות מבחינה הלכתית זה עד גיל 6 כי הילדים אחר כך היו "מספיק" גדולים לדאוג לעצמם בתקופות קדומות יותר.

חקלאות בעבר היתה עבודה פיסית מאוד קשה

לעבוד 8-9 שעות במקום ממוזג זו לא עבודה קשה

לחזור הביתה לשים מכונת כביסה להכין משהו לאכול ולאכול כולם ביחד- זה זמן איכות עם המשפחה, לטפל בילדים שאמנם אין לי ניסיון בזה אבל בכל זאת פעם לא היו חיתולים חד פעמים ואת כל האוכל היו מכינים בבית. פעם בשבוע לנקות קצת את הבית

יש לי חברה ששניהם עובדים והם קמים מוקדם והיא מקפידה שארוחת בוקר וארוחת ערב כולם אוכלים ביחד והם עם שני ילדים שאחד תינוק

שכן שלי סיפר לי איך עבד בבנייה, והם היו הולכים ברגל עד למקום בכל תנאי מזג אויר כולל שלג ועבודה פיסית קשה ולפעמים היו ישנים במקום העבודה.

אז אומר רק דבר אחד: אמהות חד-הוריות שמצליחות להחזיק בית - יש מעט מאוד.

אמא שלי היא בעצמה כזאת, ועובדת - כן, מצאת החמה עד צאת הנשמה, ממש כמו פעם.

8/9 שעות? הצחקת אותי. היא עובדת בסביבות ה12 שעות.

זהו.

לא כל אחת מסוגלת לעמוד בעומס כזה.

אני למשל, לא מסוגלת. פשוט לא מסוגלת.

זה אומר שנעשיתי חולה מאוד, ועוד קודם, בקושי הצלחתי לתפקד בבית.

מה שעשינו - הפנמנו את זה.

בעלי עזב את הכולל חלקית, ולקח על עצמו חלקיות משרה בחינוך והוראה.

עם הזמן היקף המשרה שלו גדל.

אני מבינה שבעלך ילמד לתואר.

פתרון מעשי יכול להיות - לקחת הלוואה. או לפרוס את הלימודים על פני תקופה ארוכה יותר כדי שבעלך יוכל להמשיך לעבוד חלקית לפחות.

ואפשר לחשוב על עוד רעיונות שהשורה התחתונה שלהם היא שאת לא עובדת בהיקף של משרה מלאה.

אם הגעת למצב שאת מדברת על אוכל ועל שינה כגוזלי זמן שהלוואי והיה ניתן לוותר עליהם - זה לא מקום טוב נפשית להיות בו.

ואני מכירה את זה היטב מעצמי.

זה לא אומר שאת עצלנית, זה לא אומר שאת אחת שלא מתפקדת, זה לא אומר כלום, חוץ מלומר שאת לא עומדת בעומסים כאלה.

אז מצד אחד, לא צריך לקפוץ לקיצוניות מיד - תני לזה עוד קצת זמן, תראי איך זה מסתדר. אבל אם זה לא מסתדר - כדאי לפעול כדי לשנות את המצב.

בהצלחה.

בעלי ממש דוחף שאחזור לעבוד.

אני אמנם עם ילדה אחת בבית אבל זה נראה לי ממש קשה

אני טיפוס של בית. מצדי להישאר איתה בבית תמיד..

החלטנו שזה סופית וקשה לי ממש!!!

שד' ישלח לך כוחות להצליח לשלב!

ראשית- להודות לה על כל הטוב שיש. זה מרגיל לחשוב חיובי וממילא נותן כח...

חוץ מזה, ניתן מדי פעם לנצל ימי מחלה ולנוח. כן, אנחנו משלמים ביטוח לאומי ומגיע לנו לנצלם לפני שנחלה!

ביום חופשי ניתן למלא מקפיא באוכל לתקופה ארוכה. אני אישית משתדלת לשלש ואף יותר את הביאו , לחלק למנות ולהקפיא. לעיתים מתפנקים הפיצה של ה20שקלים ...ממש מקל

כביסות- מפעילה מיד לאחר מקלחות, לא תולה עד שלא מקפלת ולארון ולא אוגרת...  (ברמת להחזיר צעצועים/מברשת שיער למקום...האצלת סמכויות !!!! (גם לקטנטנים )ותמיד מחפשת איפה להתייעל

בהצלחה רבה

לא חייבים לבשל לכל יום.

אישית אני מבינה אותך זה לא נורמאלי ותקין המציאות היום מטורפת.

אני מבינה שאת מפרנסת יחידה?

אם זה בלית ברירה תנסי לעשות דברים בקצב שלך-גם לי נותנים על הראש עם הכביסה ולאף אחד לא מזיז שאת עובדת בחוץ ובביץ, לפני העבודה היום למשל :קילחתי את הילד, הפעלתי מכונה,הכנתי ארוחת בוקר לילדים  ולמטפלת,וכו' וכו' ואני מהטיפוסים העצלנים יחסית.

אבל אפשר להתמוטט,

לדעתי צריך להשלים ע הלאט והבטוח כי לקבל עזרה בשוטף זה המון כסף, אם הבית קסטרופה אז אל תדפקי חשבון על הכסף אבל אם זה קצת כביסה וכלים אז לאט לאט גם ככה ביום שישי מחסלים חשבונות לכבוד שבת. זה תקופה קשה וזה עובר כל שנה זה טיפה משתנה ומקל.

בהצלחה נשמה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...