אני יושבת מול דף (או דף word, אבל על אותו בסיס),

יש לי הכל בשביל לכתוב אחלה סיפור, אבל פשוט אין לי חשק להתחיל. אין.

או שאני עומדת מול הררי כלים בכיור, וברגע שאני רק מתקרבת נהיית לי בחילה ומשהו כאילו ממגנט אותי כמה שיותר רחוק משם.

או כשאמא שלי מבקשת שאסדר את הסלון, או שאני מבקשת מעצמי.

פתאום יש לי מין דחייה עצומה ומגעיל בגרון ורצון עז לבכות או לצעוק.

לרוב אני נאנחת ומכריחה את עצמי, אבל זה לא כיף בכלל.

מישהו מכיר את התחושה?

יכול לעזור?

לתת עידוד?

ברגע שאני ניגשת לעבודה כל הפנטזיות נעלמות ופשוט מגעיל לי בפנוכו.

לא יודעת, אוף.

בינתיים הדבר היחיד שעוזר לי זה לשיר המון המון המון,

אבל זה בעיה כשיש בנים בבית,

ולרוב יש אצלנו בנים בבית

ואת לא רוצה להיכנס לשם בקיץ.

אני פשוט אתאמץ מאד, אני חושבת.

זה יעבור עם הזמן, לדעתך?

תודה.

מזגן קר...)

ומין הרגשה מעצבנת לחצה על איקס.

זה לא שאני לא אוהבת לכתוב. אבל ההתחלה דוחה אותי.

תעשי דברים שאת אוהבת ואולי תפסיקי לחשוב על הרע תחשבי טוב ותתרענני אולי לפני... תתקלחי תשטפי פנים בהצללחחהה!! מחכה לסיפור

וברוך ה' גמרתי סוף סוף את הסיפור. יצא קצרצר אבל קולע... ואני מעדיפה לא לפרסם אותו מטעמי אאוטינג

ומחכים לי עוד המון דברים לכתוב

בס"ד

בתומ"ר

כש

נראלי.

מקודם הייתי ממש מעצבנת ומרירה ועצובה ועצבנית כי הסלון היה הפוך ואני הייתי צריכה להפוך אותו בחזרה, ומצב החשק שלי שאף לאפס. מלמטה.

ואז החלטתי שאני סתם נודניקית, הפעלתי שירים חסידיים קפיציים וחייכתי חיוך טמבל ומאולץ לבבואה שלי על הDVD.

הלכתי הצידה בלי שאף אחד ראה, נשמתי עמוק, חייכתי, נשמתי עוד ונרגעתי לאט לאט.

אחר כך כל דבר הצחיק אותי ותוך דקות הסלון היה מסודר.

בקיצור - לשמחה יש יכולות סגוליות אדירות.

@קמנו ונתעודד, עזרתי?

בס"ד

אבל אחרי שאני אנסה בעז"ה, סביר להניח שכן.

תודה!

https://www.facebook.com/photo?fbid=10239873363265984&set=gm.1951613102181781&idorvanity=140293843313725&locale=he_IL