מצד שני אני גם לא חושב ששיחה ארוכה זה נורא. Play it by the ear - תזרמו.

השיחה אמורה להיות היכרות ראשונית מאוד. את הפרטים שעד עכשיו שמעתם מהמציעים, תבקשו לשמוע מהצד השני עצמו. בנוסף לזה גם דברים שבהצעה פחות מזכירים, כמו מבנה המשפחה, יכולים להיות בסיס טוב לשיחה. אם עולה בדרך אגב נושא שמעניין אתכם, אתם יכולים להמשיך לדבר עליו. (רק תשאירו נושאים לדבר עליהם בפגישה...)

בהצלחה!

סביר שחוסר תיאום, או לחילופין שהיה לו משהו בלתי צפוי באותו ערב.

וגם להמלצה אני לא כ"כ מצטרף.

אם הוא ממשיך לא להתקשר, נראה לי עדיף לברר דרך מי ששידך.

דבר ראשון תראי את התגובה השלישית. תבואי בכייף ליהנות מהערב .

דבר שני -  תני לו לדבר [אם הוא מאיזה ישיבה או בצבא תמיד יש מלא סיפורים אשתי טוענת ששעממתי אותה שעתיים בפגישה הראשונה עם כל הסיפורים]

דבר שלישי - בהחלט ייתכן שיש קצר והמציע לא העביר את המספר או משהו אחר. [עוד משהו אישי אשתי חיכתה חודשיים כי אני אמרתי שאני תפוס והשדכנים לא מסרו לה]

מעבר לזה כעצה לחיים חפשי רק טוב. תהיי תיירת אל תהיי מרגלת [תייר רוצה ליהנות מהנוף מרגל מחפש נקודות תורפה]

ותמיד תזכרי , אחרי שתמצאי, למה בחרת בו גם כשיעצבן אותך תזכרי תמיד את הנקודות הטובות זה הדבר שעוזר להתגבר על הכל.

אם הוא לא התקשר מיד למחרת, זה לא תמיד אומר משהו.

עדיין יש תקוה. לא תמיד הבחור מתקשר כבר למחרת, כי להבדיל ממך, שזה דייט ראשון שלך, הוא כבר עבר את החוויה כמה פעמים. אולי הוא עסוק כרגע ומנסה לנצל את הימים האחרונים של החופש, ויודע שלא יוכל להיפגש איתך למחרת, כך שהוא רוצה לתת לעצמו זמן, כדי שיקבע פגישה למחרת השיחה, ואולי הוא מחכה לזמן פנוי שיוכל לנהל איתך שיחה שהעיתוי שלה מתוכנן, אבל אין לו מושג למה לצפות שיחה קצרצרה ובה תקבעו מועד לפגישה הבאה, ואולי שיחה ארוכה כי יש לכם התלבטויות. 

אולי הוא החליט שהוא לא מעוניין, ובמקום לפנות למי שהציע את השידוך, הוא פשוט לא מתקשר ולא חושב עליך, שנמצאת במתח, רוצה לדעת אם יש המשך, ואולי לנצל את החופש בשביל לקבוע פגישה אחרת.

תזכרי, שאצלך, את צריכה לצפות לשיחה, כך שהוא בעצם עושה את הצעד הראשון ומחליט שיש מה להמשיך, והוא גם עלול להיתקל בתשובה שלילית מצידך, כי את לא מעוניינת להמשיך מסיבה כלשהי. 

תזכרי שגם אם זה לא השידוך שלך, קיבלת ניסיון, למרות שכמו שלכל בחור יש אופי שונה, כך כל פגישה יכולה להיות בעלת אופי שונה. שתיקות. שיחה זורמת, קצת מבטים לצדדים, כי מביך להסתכל בעיניים. פגישה ראשונה היא רק היכרות, כך שצברת ניסיון ובפעם הבאה תהיי פחות במתח. 

פגישה ראשונה תתחיל מן הסתם בהיכרות ראשונית של שני הצדדים(משפ' לימודים וכו) 

אבל אח''כ דברו על מה שבא לכם פשטידות, מעיינות, זברות..) זה ממש לא משנה, הפגישות הראשונות נועדו כדי לראות אם יש קשר וזרימה ולא חייבים בכלל להתעסק עם אידיאלוגיות וכד' אפשר אבל לא חייבים. ובכללי אין כ''כ חוקים רק עין טובה וסבלנות לא תמיד אפשר לקלוט בנאדם מיד. אתם לא באותה שפה ולא לתפוס על המילה בכל דבר. בהצלחה 

אז תנסי להיות הכי צחקקנית שאת יכולה, תגררי אותו לפגישה ותנסי להנות מהעניין עד כמה שאת יכולה.

אחר כך , תוכלי לשבת ולהסיק מסקנות, תנתחי מה מצא חן בעינייך ומה את לא סובלת ותוכלי להתקדם הלאה בשוק הבשר.

למה לא יוצא כלום?

 כמה מחבריי הטובים התחתנו מהצעה ראשונה

וחוץ מזה מי שמאמין בה' יודע שמכל דבר אפשר ללמוד וכל דבר מקרב ועוזר לדברים הבאים בשוק הנשמות

תזרמו ותהיו מי שאתם בלי יותר מדי חשבונות. אנחנו היינו מאוד ישירים ואמיתיים וזה מה שאפשר לנו להתקדם כ"כ מהר (אחרי המון תפילות וסיעתא דשמיא כמובן).

כתוב שדומה זיווגו של אדם לקריעת ים סוף וידוע שבקריעת ים סוף הם קפצו למים והמים עלו להם לאט לאט עד לאף ורק אז הים נבקע. ככה זה גם בחתונה ככל שהאף יותר נמוך ככה זה יסגר יותר מהר. 

המון המון בהצלחה ומזל טוב.

נ.ב.

אל תבהלי מבנים, הם שונים ממך בשפה ברצונות, בחשיבה, וכו'.

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.