אמנם נכון שלפעמים יכול להיות משהו של "אגירה" שבא ממקום לא בריא - 

אבל כל זמן שלא מוכח שזה כך, יתכן שהוא סתם אדם שיש לו סנטימנטים מכל מיני דברים מהעבר. אולי הם מזכירים לו אירועים בחיים וכד'. ובכלל, יש אנשים שלא ממהרים לזרוק דברים מהבית.

אז למה הסגנון הזה, "כל מיני שטויות", "נראה לי שהוא תקוע בעבר"..  את אומרת על עצמך שאת "אוהבת סדר ונקיון ושהבית יהיה יפה" - יש להניח שלא היית מקבלת בטוב אם מישהו היה אומר, "היא חולת ניקיון".. מותר לאהוב ניקיון וסדר.  וגם מותר שהוא יהיה הוא.

אתם בונים בית ביחד - אז מדברים. לא מזלזלים אחד בדקויות של השני. מכבדים, גם אם זה לא "כמו את".

הרי את אומרת בעצמך שהכרת עוד לפני החתונה את ה"מדבקות" הללו - התנית איתו שלא יהיו דברים כאלו?... ומה זה "ילדותיים", זה כבוד לבעל? הרי התחתנת עם האדם הזה שראית "מדבקות ילדותיות" על דלתו.. כנראה, מצא חן בעינייך למרות זה.

הקיצור, מה ששיך אליו  - תכבדי. אל תחשבי על זה כ"שטויות" ואל תכני את זה שטויות, ואל תנתחי "תקוע בעבר"..

תעיש "סוויץ' ", כבדי אותו, באהבה, כבדי את "תחביביו". לא נראה שיש בכך משהו "מסוכן"..  לכל היותר, תציעי מקומות אלטרנטיביים לאיחסון דברים, כדי שיהיה מקום לדברים חדשים.

מה שנוגע לשניכם - כמו מדבקות על דלת הכניסה - תדברו ביניכם. ותחליטו ביחד. 

יש להניח שכמה שיותר תכבדי אותו ואת עניינו באופן בסיסי, באמת, כך גם יהיה יותר קל שהוא ילך לקראתך במה שנוגע גם לך.

זו ענ"ד.

אם באמת "זבל", או שבשבילו זה בעל-משמעות.

ב. כמו שהצעתי - לנסות למצוא מקום-איחסון שלא מפריע.

ג. זה כבר משהו אחר.. אז אכן יש כנראה משהו גם "מעבר" למה שנכתב: "לא יודע לכבד דברים שלי"...  אולי גם זה השפיע על הסגנון הקצת-מתמרמר.  זה נכון - כבוד צריך להיות הדדי.

[לא אמרתי שאת "חולת ניקיון", כמובן. רק הבאתי דוגמה שאפשר לראות דברים בצורות שונות. מתחיל מהיחס שמעבר לכך]

אולי תנסו לדבר בנחת על הכל. מה הוא רוצה שתכבדי, מה את רוצה שיכבד. ואיפה אפשר לשים דברים ששניכם תרגישו נוח. אבל  בתנאי שזו תהיה שיחה בנחת, בנעימות, לא בהתמרמרות. איך אפשר לעשות יותר טוב לשניכם. הלוואי שיצליח.

לא להתרגש מזה. מה שמסכים בהידברות - בסדר.

ב. "לא בקשר עם ההורים" - יתכן שגם בגלל זה, כל מיני דברים יוצרים לו רצף אל העבר. לכבד בנחת, למצוא פיתרון טכני. הזמן יעשה את שלו. אגב, מה ש"את חושבת" לגבי מה צריך להביא כזוג צעיר - בהחלט אינו דבר שמקובל על כולם. יש כאלה שמביאים איתם כמעט הכל. לגיטימי.  צריך להתרגל שיש הבדלים בין גישות והרגשות. בשביל זה אדם לא מתחתן עם עצמו..

ג. לגבי דברים אחרים - אני כמובן לא יודע. הדרך והיעד צריכים להיות הידברות בכבוד, לעורר את האהבה. לא בונים במרירות. יתכן שגם הוא מרגיש "התמודדות". להקשיב מחדש זה לזה.

א) לדבר איתו. לשאול אותו בהתעניינות ובאהדה למה חשובה לו המדבקה, העיפרון, הבגד. להקשיב לו - להקשיב באמת. לנסות מאוד להבין אותו. לנסות לראות את הדברים מעיניו. להרגיש כמוהו... אם עוד לא ברור - לשאול עוד. ממש לנסות להבין יותר ויותר.

ב) לדבר איתו. זה חייב להיות אחרי שהיה מספיק מקום לא'. להמשיך באותה שיחה או לפתוח ביום אחר - אבל רק אחרי שנתת לו את כל הבמה ועשית כמיטב יכולתך להבין אותו. אחרי שהבמה הייתה שלו - עכשיו תורך.

לדבר איתו. להסביר למה כל כך מפריעה לך המדבקה, איזו תחושה היא נותנת לך. להסביר את מצוקת המקום שאת חשה. לבקש - לפני הצעת פתרון - שיקשיב לך, שיבין אותך, שינסה לראות את הדברים מעינייך...

ג) קונפליקטים כאלה ואחרים יש לכל בני זוג, ופתרונות מעשיים יש בשפע. כשהקושי הנקודתי הופך להיות פער תהומי, כשרואים שקשה לגשר, כשרואים שהמחלוקת הנקודתית היא קצה קרחון, ומתחת יש עוד הר של מרמור ותסכול הדדי... זה סימן שהאהבה שלכם מבקשת תחזוק. האהבה שהביאה אתכם להתחתן כבודה במקומה מונח - עכשיו הגיע הזמן להתאהב מחדש. לעשות מה שאפשר כדי להפוך אותו לחבר הכי טוב שלך. לספר לו דברים קטנים ולא חשובים, דברים גדולים וכן חשובים, מה העציב אותך היום, מה שימח, מה הצחיק... להקשיב איך עבר עליו היום שלו. ליצור קרבה. זה אפשרי.

כשהאהבה נוכחת, הקונפליקטים הקטנים האלה מוצאים את פתרונם בקלות.

מה אמרו לך כשפתחת על זה שרשור?

להשחית פרושו להרוס. לא קיים בעברית מודרנית הביטוי משחיט או משחיטה. השורש ש-ח-ט פרושו לשחוט, דהיינו: לחתוך באמצעות סכין שוחטים על מנת לאכול את הבשר... שגיאות הכתיב ועיבוד התמלילים הרשלני מאוד מפריעים לקורא. אנא כיתבו בעיברית תיקנית. אל תשחיתו ואל "תשחטו" את לשון הקודש !

באשר לענין עצמו שבשלו פתחת את השרשור הזה, לא כל כך בטוח שיש קשר בין נושא האגירה שלו לנושא האלימות שלו כשהוא משחית דברים ששייכים לך. מכל מקום, ברור שההתנהגות שלו איננה התנהגות תקינה -- בלשון המעטה.

לא בהכרח דוברת אמת ו/או מערבבת בין אמת לבדותות מלבה.  לבטח נסתה לסלק דברים שלו או להשחית (בטח קבלה עצות מאנשים למשל מאמא שלה ו/או מחברות "נשמות טובות") וכתגובה הוא השחית דברים שלה.

בעלי גם שומר בגדים מכוערים מעבודות קודמות.

יום אחד נמאס לי ישבתי לדבר עם בעלי , הסברתי לו שזה מפריע לי בעין והתחלנו להציע רעיונות. בסוף יצא שהוא הסכים  להכניס את הבגדים לתוך ארון מצעים שנמצא מתחת למיטה, ואמרתי לו שזה לא הלך לאיבוד אלא נמצא בבית אבל לא בארון של הבגדים. כי באמת שאין מקום.

אני הייתי ממליצה לך לדבר איתו ולקבוע ביחד מה עושים עם זה

האם הוא מחסיר ממך משהו?! מה אכפת לך? תני לו להתבטא עד שישבע ויחליט לבד אם ומתי לסלק את דברים משלו אם בכלל. האם זה מה שחשוב לך בחיים?!. היחסים בינכם הם הדבר החשוב ואל תנסי ללחוץ אותו במזכרות הישנות שלו. פשוט הניחי לו להרגיש שלא אכפת לך ושהוא יכול לאסוף מה וכמה שהוא רוצה.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות