אמנם נכון שלפעמים יכול להיות משהו של "אגירה" שבא ממקום לא בריא - 

אבל כל זמן שלא מוכח שזה כך, יתכן שהוא סתם אדם שיש לו סנטימנטים מכל מיני דברים מהעבר. אולי הם מזכירים לו אירועים בחיים וכד'. ובכלל, יש אנשים שלא ממהרים לזרוק דברים מהבית.

אז למה הסגנון הזה, "כל מיני שטויות", "נראה לי שהוא תקוע בעבר"..  את אומרת על עצמך שאת "אוהבת סדר ונקיון ושהבית יהיה יפה" - יש להניח שלא היית מקבלת בטוב אם מישהו היה אומר, "היא חולת ניקיון".. מותר לאהוב ניקיון וסדר.  וגם מותר שהוא יהיה הוא.

אתם בונים בית ביחד - אז מדברים. לא מזלזלים אחד בדקויות של השני. מכבדים, גם אם זה לא "כמו את".

הרי את אומרת בעצמך שהכרת עוד לפני החתונה את ה"מדבקות" הללו - התנית איתו שלא יהיו דברים כאלו?... ומה זה "ילדותיים", זה כבוד לבעל? הרי התחתנת עם האדם הזה שראית "מדבקות ילדותיות" על דלתו.. כנראה, מצא חן בעינייך למרות זה.

הקיצור, מה ששיך אליו  - תכבדי. אל תחשבי על זה כ"שטויות" ואל תכני את זה שטויות, ואל תנתחי "תקוע בעבר"..

תעיש "סוויץ' ", כבדי אותו, באהבה, כבדי את "תחביביו". לא נראה שיש בכך משהו "מסוכן"..  לכל היותר, תציעי מקומות אלטרנטיביים לאיחסון דברים, כדי שיהיה מקום לדברים חדשים.

מה שנוגע לשניכם - כמו מדבקות על דלת הכניסה - תדברו ביניכם. ותחליטו ביחד. 

יש להניח שכמה שיותר תכבדי אותו ואת עניינו באופן בסיסי, באמת, כך גם יהיה יותר קל שהוא ילך לקראתך במה שנוגע גם לך.

זו ענ"ד.

אם באמת "זבל", או שבשבילו זה בעל-משמעות.

ב. כמו שהצעתי - לנסות למצוא מקום-איחסון שלא מפריע.

ג. זה כבר משהו אחר.. אז אכן יש כנראה משהו גם "מעבר" למה שנכתב: "לא יודע לכבד דברים שלי"...  אולי גם זה השפיע על הסגנון הקצת-מתמרמר.  זה נכון - כבוד צריך להיות הדדי.

[לא אמרתי שאת "חולת ניקיון", כמובן. רק הבאתי דוגמה שאפשר לראות דברים בצורות שונות. מתחיל מהיחס שמעבר לכך]

אולי תנסו לדבר בנחת על הכל. מה הוא רוצה שתכבדי, מה את רוצה שיכבד. ואיפה אפשר לשים דברים ששניכם תרגישו נוח. אבל  בתנאי שזו תהיה שיחה בנחת, בנעימות, לא בהתמרמרות. איך אפשר לעשות יותר טוב לשניכם. הלוואי שיצליח.

לא להתרגש מזה. מה שמסכים בהידברות - בסדר.

ב. "לא בקשר עם ההורים" - יתכן שגם בגלל זה, כל מיני דברים יוצרים לו רצף אל העבר. לכבד בנחת, למצוא פיתרון טכני. הזמן יעשה את שלו. אגב, מה ש"את חושבת" לגבי מה צריך להביא כזוג צעיר - בהחלט אינו דבר שמקובל על כולם. יש כאלה שמביאים איתם כמעט הכל. לגיטימי.  צריך להתרגל שיש הבדלים בין גישות והרגשות. בשביל זה אדם לא מתחתן עם עצמו..

ג. לגבי דברים אחרים - אני כמובן לא יודע. הדרך והיעד צריכים להיות הידברות בכבוד, לעורר את האהבה. לא בונים במרירות. יתכן שגם הוא מרגיש "התמודדות". להקשיב מחדש זה לזה.

א) לדבר איתו. לשאול אותו בהתעניינות ובאהדה למה חשובה לו המדבקה, העיפרון, הבגד. להקשיב לו - להקשיב באמת. לנסות מאוד להבין אותו. לנסות לראות את הדברים מעיניו. להרגיש כמוהו... אם עוד לא ברור - לשאול עוד. ממש לנסות להבין יותר ויותר.

ב) לדבר איתו. זה חייב להיות אחרי שהיה מספיק מקום לא'. להמשיך באותה שיחה או לפתוח ביום אחר - אבל רק אחרי שנתת לו את כל הבמה ועשית כמיטב יכולתך להבין אותו. אחרי שהבמה הייתה שלו - עכשיו תורך.

לדבר איתו. להסביר למה כל כך מפריעה לך המדבקה, איזו תחושה היא נותנת לך. להסביר את מצוקת המקום שאת חשה. לבקש - לפני הצעת פתרון - שיקשיב לך, שיבין אותך, שינסה לראות את הדברים מעינייך...

ג) קונפליקטים כאלה ואחרים יש לכל בני זוג, ופתרונות מעשיים יש בשפע. כשהקושי הנקודתי הופך להיות פער תהומי, כשרואים שקשה לגשר, כשרואים שהמחלוקת הנקודתית היא קצה קרחון, ומתחת יש עוד הר של מרמור ותסכול הדדי... זה סימן שהאהבה שלכם מבקשת תחזוק. האהבה שהביאה אתכם להתחתן כבודה במקומה מונח - עכשיו הגיע הזמן להתאהב מחדש. לעשות מה שאפשר כדי להפוך אותו לחבר הכי טוב שלך. לספר לו דברים קטנים ולא חשובים, דברים גדולים וכן חשובים, מה העציב אותך היום, מה שימח, מה הצחיק... להקשיב איך עבר עליו היום שלו. ליצור קרבה. זה אפשרי.

כשהאהבה נוכחת, הקונפליקטים הקטנים האלה מוצאים את פתרונם בקלות.

מה אמרו לך כשפתחת על זה שרשור?

להשחית פרושו להרוס. לא קיים בעברית מודרנית הביטוי משחיט או משחיטה. השורש ש-ח-ט פרושו לשחוט, דהיינו: לחתוך באמצעות סכין שוחטים על מנת לאכול את הבשר... שגיאות הכתיב ועיבוד התמלילים הרשלני מאוד מפריעים לקורא. אנא כיתבו בעיברית תיקנית. אל תשחיתו ואל "תשחטו" את לשון הקודש !

באשר לענין עצמו שבשלו פתחת את השרשור הזה, לא כל כך בטוח שיש קשר בין נושא האגירה שלו לנושא האלימות שלו כשהוא משחית דברים ששייכים לך. מכל מקום, ברור שההתנהגות שלו איננה התנהגות תקינה -- בלשון המעטה.

לא בהכרח דוברת אמת ו/או מערבבת בין אמת לבדותות מלבה.  לבטח נסתה לסלק דברים שלו או להשחית (בטח קבלה עצות מאנשים למשל מאמא שלה ו/או מחברות "נשמות טובות") וכתגובה הוא השחית דברים שלה.

בעלי גם שומר בגדים מכוערים מעבודות קודמות.

יום אחד נמאס לי ישבתי לדבר עם בעלי , הסברתי לו שזה מפריע לי בעין והתחלנו להציע רעיונות. בסוף יצא שהוא הסכים  להכניס את הבגדים לתוך ארון מצעים שנמצא מתחת למיטה, ואמרתי לו שזה לא הלך לאיבוד אלא נמצא בבית אבל לא בארון של הבגדים. כי באמת שאין מקום.

אני הייתי ממליצה לך לדבר איתו ולקבוע ביחד מה עושים עם זה

האם הוא מחסיר ממך משהו?! מה אכפת לך? תני לו להתבטא עד שישבע ויחליט לבד אם ומתי לסלק את דברים משלו אם בכלל. האם זה מה שחשוב לך בחיים?!. היחסים בינכם הם הדבר החשוב ואל תנסי ללחוץ אותו במזכרות הישנות שלו. פשוט הניחי לו להרגיש שלא אכפת לך ושהוא יכול לאסוף מה וכמה שהוא רוצה.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...