אני לא צריכה שתעריצו אותי.
אני פשוט רוצה שתתיחסו *אליי*.
מישהי=)בס"ד
כל אחד צריך שייתיחסו אליו.
אחרת הוא מת. במקרה הטוב.
אבל אני מצטע, אני בייניש אז אסור לי
, תבקשי ממישהו אחר.
היא נגד ביינישיזם.
בס"ד
אני נגד להתייחס לבנות..
בס"ד
אני אשתדל להתחתן לפני הגיל שבו אבא שלי התחתן, אבל זה עדיין נותן לי כמה שנים.
והסיכויים שאני אהיה איפשהו כדי להציל מישהי הם כלכך אפסיים, ש..
בס"ד
ולפרקי זמן קצרים מדי כל פעם.
וזה קצת קשור נראה לי, לא? בכל אופן זה ממש לא מה שנכון עבורי כרגע.
כישוף כושלבס"ד
אנחנו מוקצה או משו שכזה?
בס"ד
אבל הרחקה היא הרבה פעמים דבר חשוב ומועיל. בטח בהתחשב בסוג היחס האישי המוזכר בהודעה לעיל.
בס"ד
אפשר יחד על גבי דפי הפורום
אני מכירה את הקטע של לא לדבר באישי וכאלה
אבל
..
בס"ד
אלא בעיקר לתוכן. נראה לי שההנהגה של אנשים שלא לדבר באישי היא מתוך חשש ששם יותר קל להגיע לתכנים כאלו
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)