שמקנאה שאתה יוצא עם חברה שלה ולא איתה.. ​

עם כל המחמאות שאני  מחלק, 

אני מקבל רק ליטופים.. (: 

ואם מגיע לו אז כל הכבוד...

ואני מבין שגם את מחלקת כאלו? 

מותר לכולי עלמא.. 

[בהנחה המתבקשת שהיא פוגשת אותך] - "בשם כל ישראל"

באחד הדייטים שלי הלכתי עם הבחור בכניסה לירושלים, בצומת שבין גשר המיתרים לתחנות הדלק.

וקצת ריחפתי (באשמתו בלבד)...

כשבאתי לחצות את הכביש בדיוק עברה מכונית והתגובה האינסטינקטיבית שלו היתה לתפוס לי את היד.

סביר להניח שאם הוא לא היה עושה את זה הייתי עורכת פגישה מקרוב עם מכונית...

מסכן, הוא לא ידע איך בדיוק להגיב אחרי זה, האם הוא פעל נכון או שאולי אם הוא היה צועק לי להזהר זה היה מספיק...

ואפילו חובה. 

בפיקוח נפש לא חושבים על כלום. 

במקרה שבאה לחצות את הכביש, זה פיקוח נפש, היה צריך לעצור אותה.

כאן - להתחמק, גם אם משום מה קרה לה דבר לא-מובן כזה.

נגיעה אסורה לא רק בנגיעת חיבה. גם נגיעה שאינה של חיבה אסורה, מחלוקת רמב"ם רמב"ן אם מהתורה או חכמים.

האם היא עברה איסור על זה שנתנה כאפה, שאלה בפני עצמה, ככל הנראה לפחות עברה על דברי חכמים.

יש אפשרות אחרת לפעול? לא חייבת לגעת בו, מכיר מספיק בנות שמשתמשות במקלות מזדמנים, תחתיות בקבוקים וכו' 
כדי להעביר את המסר ;)

נגיעה שלא של חיבה אין איסור לדעת הרמב"ם. וזה לא משנה אם יש אפשרות אחרת. 

הבעיה היא שזה מדרון חלקלק. לכן אני אומר את זה בדיעבד.

לפי הרמב"ם כל נגיעה, אפילו לא של חיבה היא איסור מהתורה, כך פסק גם השו"ע באה"ע אחריו...

ואילו לפי הרמב"ן נגיעה שאינה של חיבה היא רק איסור מדברי חכמים. 
ועיין בתשובה- כאן

לכן זה אפילו לא בדיעבד...

איסור נגיעה בפנויה לדעת הגמ´ ׁ(שבת יג ע"ב), רמב"ם (איסורי ביאה פכ"ד):
"כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו´´ ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה" (הי"ד החזקה, הלכות איסורי ביאה, פרק כ"ה הלכה א´´). 
ועיין עוד שאפילו בלא חיבה לדעת הרמב"ם יש איסור של תורה (עיין שו"ע אבה"ע סי´ כ), אמנם הרמב"ן חולק וסובר שהאיסור בלא חיבה הוא רק מדרבנן. השו"ע לא התיר לבעל אפילו לבדוק דופק של אשתו החולה. משמע מכאן שאפילו במקום חולי לא הקל מכיוון שלדעתו נגיעה ללא חיבה היא דאורייתא כדעת הרמב"ם שלוקים על כל קירבה.
כשיטת הרמב"ם שאיסור נגיעה מהתורה,כתבו:
סמ"ג, חינוך, טור, לבוש, מאירי, ראב"ד בתו"כ, ריטבא, רן, רבינו יונה באגרת התשובה יום ב, ועוד ראשונים ואחרונים. 
עד כאן דנו על נגיעה בלא חיבה, כפי שיש לפעמים נתינת יד לשלום אולם נגיעה כשהיא באה בין חברים ולא כעבודה וכדו´, היא נגיעה של חיבה שבה הכל מודים שאסורה ולרוב הפסוקים האיסור של תורה. 

בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון 

אפילו בלא חיבה לדעת הרמב"ם יש איסור של תורה - משמע, אפילו אם הכאפה היא לא נגיעה של חיבה היא אסורה

לדעת הרמב"ם מהתורה.

וזה רק אם אתה מגדיר את הכאפה כנגיעה סתם ולא של חיבה, מה שמוטל בספק גדול במקרה הזה.

יפה לך. 

פה נגמר הדיון מבחינתי.

רשם על חיבוק , נישוק , שזה מהתורה. 

על סתם נגיעה אני לא רואה איסור מהתורה.

תודה לך. 

על תשובה לעניין ! 

וזכור לי שזה לא דאורייתא. 

ולגבי הכאפה אי אפשר לשפוט,לפעמים זה מתלבש.. (: 

לפי הצבע זה נראה כבר אחרי הכאפה. 

זה בגדר עבירה לשמה.

להבא, הבחור יישמר מכל סוג של מגע עם בנות.

ונגיד שלא עברה איסור של נגיעה

ואהבת לרעך כמוך

בתור אחד שעובד על מידת הכעס כבר כמה שנים,

אשכרה אני מרגיש את זה על עצמי. 

לא לכעוס בכלל זה פשוט תענוג!

וגם בריא לגוף.. 

(: 

בס"ד

ההיגיון שלי (שאין לו שום קשר למציאות ההלכתית כמובן)

אומר שעברה על שתי איסורים.

אלא אם כן הפדיחות שלו כללו משהו שדרש הגנה עצמית.

השאלה היא: איך קרה שבחורה נורמלית, הגיעה למצב של הורדת כאפה? ברור שהבחור הרוויח את זה ביושר. קיבל רק כאפה במקום לזרוק אותו מכל המדרגות. נשאר רק לשאול לאן מצב דברים כזה אמור להוליך? שאלה במקרה כזה על שמירת נגיעה, זה כמו לשאול מה דין הסכין החלבית שרצחו בה אדם... 

חזק

"אני אישית נתתי כאפה לגבר (היום הוא בעלי + 2. ממשיך לקבל)..."

ב. מזעזע (ההתנהלות שלו).

ג. לא עברת, כמובן, שום איסור. הצלת את עצמך - ואגב זה גם אותו מאיסור.

בס"ד

כל הכבוד שלא איבדת עשתונות...

מפחיד.

שלא...

אתמול ביצעתי בדיקת הכרה לבחורה בלי הכרה 

זה בערך אות דבר אם כי אני מאמין שאחרי הכאפה הוא היה בהכרה מלאה

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.