ומתחילים לתמרן

יש אופנים נמוכים יותר (אם תאכלי תקבלי פרס) יש מעט גבוהים יותר (כדאי לך לאכול כדי שלא תהיי רעבה) ויש ערכיים ממש (בואי תראי לאמא כמה את ילדה גדולה ואוכלת הכל לבד!) וכן על זה הדרך, כל נושא וכל ילד נושא בחובו את האתגרים עימן אנו נאלץ להתמודד, וישנו רק כלל פשוט אחד - לא להשבר

בהצלחה!

המעבר הזה, בין תינוק לילד, קשה לנו ההורים, ולדעתי - במיוחד לאימהות. לעכל את העובדה שהתינוק כבר לא תלוי רק בי, את הרעיון הזה - שהוא כבר לא חלק צמוד אליי, אלא ישות נפרדת עם רצונות וצרכים משלה - זה קשה.

ברגע שמבינים את זה, לדעתי קצת קל יותר להתמודד עם ה"מרד".

עצות מעשיות - אלעד כתב לך, ואני בטוחה שגם בעצמם עם הזמן תמצאי פתרונות מעניינים להתמודדות.

העיקר לא להתייאש, ולא לכעוס על עצמך על חוסר הסבלנות.

בסופו-של-דבר - השלב הזה משמח, כי אנחנו לא מגדלים ילדים על-מנת שיישארו תינוקות שדבוקים לסינר של אמא, נכון? בסופו-של-דבר אנחנו מעוניינים שיצליחו לנהל חיים עצמאיים...

בהצלחה!

[יש עוד "פטנטים" - אבל זה היסוד..]

אז קודם כל היא עדיין תינוקת

וכשהיא עושה משהו שאת לא מרשה זה לא בדווקא אלא שפשוט בא לה מאוד והיא מגלה את העולם

ובגיל הזה הם עדיין לא יכולים להתאפק ולא רואים את הנולד והרבה פעמים הם גם לא מבינים מה אנחנו רוצים מהם

ובקשר לאוכל אז לדעתי זה שלב מעבר כזה, הם כבר לא תינוקות ומתרגלים לאוכל רגיל, לפעמים הם מתעצלים ללעוס ולהתמודד עם אוכל טיפה קשה אבל מאוכל של תינוקות כבר גדלו

ובקשר לגבולות - חשוב מאוד להתאים את הבית שלא תצטרכי לרוץ אחריה בלי סוף ולאסור בלי הפסקה

סורגים על חלונות, לסגור שקעים ולבדוק שהם מחוברים טוב לקיר, לשמור דברים מסוכנים ובעלי ערך הכי גבוה שאפשר

ילד בכור נראה לנו ילד קטן בגיל הזה אבל באמת הוא תינוק

מהנסיון , זה האוייב . בין שנה לשלוש וחצי (ויש האומרים לשלושים וחצי) הילד מגלה שהוא ישות נפרדת . יופי ! הילדה בריאה בנפשה . זה מצריך יצירתיות , ושליטה , שלא תמיד שם . אפשר לתת בחירה מצומצמת : כלומר להכין שני דברים ולתת לבחור . ודרך אגב כשילדים רעבים הם אוכלים הכל . אם מוציאים אותם לטבע ומביאים רק ברוקולי -אז הם יאכלו אותו לרוב . אבל לא צריך ללכת לקיצוניות  .היא בודאי תסכים לפסטה או אורז , וזה יותר טוב מממתקים וביסקוויטים -יש ילדים שגדלים עליהם לצערינו . 

אנחנו פשוט במקום לריב איתו ולהתנגש חזיתית מנתבים אותו לכיוון ואז "הוא" כביכול מבצע את הבחירה.

לדוגמה:

תסריט ראש בראש : בא לאכול ארוחת ערב > לא רוצה > נו בא כבר ! > לא רוצה > אם לא תאכל הולכים לישן בלי אוכל > ווווואאאההההה

תסריט ניתוב : בא תראה מה יש לארוחת ערב א' ב' וג' מה אתה רוצה > אהםםם > את א' ? > לא > ב' ? > לא > אז את ג' > לא > אתה צריך לבחור אחת מבין האפשרויות. > טוב א'

וזה עובד

הרבה פעמים חסר ברזל בגיל הזה וזה עלול לגרור חוסר תיאבון משמעותי, מנסיון...

היא פשוט מגלה שיש לה רצון משל עצמה, וזה דבר טוב לכשעצמו. 

תמיד אנו מצפים מילדים לציית לנו, אך בפועל הם לא, עלינו לשנות את התפיסה, 

להצמיח אותם בהתאם למה שהם, ולא- להתאים אותם אלינו.

לפתח מה שהיא כן אוהבת, בתחום האוכל ,המשחק, הלבוש...

לבחור איפה לשחרר ואיפה להציב גבולות (למשל בכל הקשור בסכנה, כגון כביש, נפילה ממקום גבוה...)

לא על כל דבר צריך להתעקש להראות לה שאנו המחליטים...

לאט לאט תלמדי אותה בגיל הזה, בשלב הזה, 

זה באמת נורמלי וכולם כמעט עוברים שלב כזה

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....