אתה שמור , ברגע שאתה נותן לעצמך את האופציה להשבר אז נכשלת עוד לפני שהגיע הניסיון

רגשות, אינם חייבים להתבטא ב"נגיעה". 

בשלב הזה, טרם התחתנתם, זה ממש מישהו "אחר". זה ליגוע, חלילה, בבן "זר".  מי שמאבדת את התחושה הזו, מפסידה הרבה מאד, מלבד חומרת העבירה, ועלולה להפסיד גם, כשמתחתנת, את התחושה הבהירה של השינוי הגמור במציאות.

הסדר הוא, להכיר אישיות את האישיות, לראות שיש קרבה פנימית - ורק מתוך הקישור ב"ראש", במציאות, בכך שנהיים משפחה, גם צדדים נוספים.

גם רכב שרואים בחנות, לא לוקחים ונוסעים לפני שקונים..  קל וחומר נישואין.  קודם יצירת המציאות של להיות איש ואשתו. כל השאר מתוך כך, ואז יש לכך גם משמעות אחרת לגמרי, ביטוי של דבר גדול וטהור.

תשתדלו לקצר את התקופה הזאת. אם מרגישים שזה-זה, אין כל סיבה למשוך סתם.

לא לשבת קרוב אחד לשני. להיפגש במקומות שמסתובבים שם אנשים כשרים. לא להיפגש בשעות מאוחרות מידי (ובוודאי לא ליווי חזרה במקומות שוממים ובשעות כאלה). צניעות. החוכמה בעניינים אלו, זה לא להגיע עד "כמעט". אם לא מתקרבים מידי, אז קל יותר לשמור מראש. שלא לדבר על כך, שזה מאפשר גם יותר איכותיות בפגישה. להכיר יותר, בנחת, אישיות לאישיות, להתענין. זה בסיס לבנין יציב.

תצליחו. בעז"ה.

מכונית לא לוקחים כאילו אתה הבעלים שלה, ולא נוהגים בה כאילו אתה הבעלים שלה, לפני שקנית.

ואצל אשה, אין "נסיעת מבחן". זה באמת קצת יותר ממכונית.. יש שלך - ויש לא שלך.

כבר אמר ר' חיים מוולוז'ין שמשל אינו אמור להיות דומה בכל הפרטים לנמשל. 

ואם דווקא רוצים, אפשר לקחת משל ממשהו אחר שאינך נוהג בו כשלך כשאינו כזה.

יצאתי עם בחור מעל לשנה,ואני חושבת שזה מה שעזר לנו-לדעת שזה פשוט לא אופציה.שאין שאלה של האם שומרים. אין שאלה של האם נצליח.

וגם לדעת שקיום הלכה זה ממש חשוב לשניכם, ואז אפילו אם מצד עצמך אתה נוטה ליפול אתה מכבד את הרצון של השני (מכירה עוד זוג שהיא רצתה לשמור והוא לא במיוחד, וממש כיבד ועזר לה לא ליפול בזה כי זה מה שהיא באמת רוצה.זה אפשרי).

בהצלחה!

שלא תאכלי בשר וחלב ביחד, או חזיר, או שתדליקי אש בשבת, או שתלכי עם מכנסיים קצרים,

ועוד הרבה כאלה..

אז פשוט להכניס לראש שאי אפשר!

ואת ממש צדיקה, כל הכבוד שאת בכלל משתפת ומנסה להתחזק בזה. ב"הצלחה! ה' איתך

כי שמירת נגיעה ממישו שאתה אוהב/מחבב זה בהרבה יותר קשה. 

מלאכים בזמן אדם הראשון לא עמדו בניסיון הזה, אז בדור שלנו לשמור כ"כ הרבה זמן? 

אפשרי, אבל בהחלט קשה..

ובנוגע לשאלת הכתובת - אם תשאלי כל רב/יועץ שיש לו דעת תורה. הפתרון יהיה להתחתן. 

כי בשורה תחתונה להיות בקשר + שמירת נגיעה מלא זמן לא אפשרי בכלל, בפרט שככל שעובר עוד יום, 

היצר גודל ומגרה יותר את 2 הצדדים.. 

וכל מה שתעשי אני מאחל לך בהצלחה. 

וכל כהכבוד שעד עכשיו שמרתם. 

(: 

קודם כל תירגעי!

הקב"ה לא מנסה אותנו בדבר שלא נוכל לעמוד בו, נכון?

משמע זה אפשרי!

מסכים עם כל קודמיי שיש להבין יחד עם הבחור כיצד להיות חכם ולהימנע מסיטואציות בהם קל ליפול.

מצד שני, לא להילחץ להתחתן בחיפזון בגלל הפחד מליפול.

החלטת החתונה צריכה להגיע משיקול דעת נכון, מרגשות נכונים ובבשלות הנכונה.

נכון לשמור על איזון בין הפגישות ולהיפגש פעם פעמיים בשבוע ולא כל יום מה שמקשה מאוד.

עוד משהו:

הבחור שלך לא יעשה משהו שאת לא תרשי לו. אם את תחליטי בנחישות שלא זה לא - זה יהיה לא.

כמו כן, ה"פנטזיה" המתוקה שלך מסתיימת בלתת לו יד. אצל הבחור שם זה רק מתחיל....

אז כדאי לעצור מראש ולא להסתבך ובעיקר לסבך את הבחור שאת מתחילה לאהוב...

בהצלחה רבה ומזל טוב בעתו ובזמנו

עמנואל 

גם בנישואין כשמותר. מתרגלים

המתנה מתוך קבלת ההווה

לפני החתונה . אצל הלטאים קצת יותר. הם קיבלו חינוך ברור ולא מגמגם. מי שינע בבת לפני החתונה יחשב משוגע .

הלוואי שבציבור הדתי לאומי יגיעו לרבע מזה. 

אתם פשוט חיים בבועה , ולא מכירים את הציבור החרדי.  

"ליפול" לא מעיד על "נפש בריאה". לא צריך להגזים.

יכול להיות יצֶר, ואם ניגשים אל היכרות שלפני נישואין בצורה נכונה, ובהבנה מוחלטת שזה בן "אחר", זה לא בעלה, שמכירים לצורך של להתחתן, להקים משפחה ולא רוצים להוזיל את הענין, אלא מכוונים קודם כל להיות איש ואשתו, ושומרים בלי חכמות על ההלכות וסייגיהן, ויודעים את חומרתן - אז לא נותנים לענין כזה "להתחיל" בכלל.

חלק מהבריאות של האדם, זה גם לדעת להתאפק, להבחין, ולא לגעת במה שלא שלו.

בוודאי שצריך לחשוב שזו לא אופציה,

אבל עובדה שרבים וטובים כן נופלים מזה.

זה דווקא מראה על בריאות נפשית,

שבאה לידי ביטוי בזמן לא נכון.

ובנוסף- וזה לא מכוון לתגובה שלך ספציפית,

אני חושבת שזה לא הכי נכון לדון ולשפוט ככה את מי שכן נופל בזה.

יותר נכון זה להתפלל ולעבוד על שליטה עצמית אישית,,

כי נראה לי שזה ניסיון לא פשוט

עדין זה לא טוב לציין את זה במפורש וזה נשמע כאילו זה דבר שמותר ואפשר לחפף בו

זה גם ה"בא בזמן הנכון".

ההבדל בין הנישואין ללא-נישואין, הוא לא רק של "זמן", אלא כל המהות שונה.

וחלק מהבריאות, היא התחושה שזה לא שייך כשלא נשואים, לא איש ואשתו. ולא רק בגלל "אילוץ" טכני כביכול.

לא כל "כח" הוא בריא-פרווה. אדם אינו בהמה. יש דברים שכאילו נראים דומים מבחוץ, והם בריאים במקומם, ובהחלט לא בריאים לא שם.

לא פחות מכך שחלק מהבריאות היא, שאדם לא לוקח אוכֶל של מישהו אחר ואוכֵל, למשל, ויותר מזה. 

וכמו שכבר ציינה פה מישהי, מי שאכן שם לב לכך, חש אח"כ עד כמה גדול ההבדל בין ה"שייך" ל"לא-שייך". 

[ואף אחד לא עשה סטאטיסטיקה על ה"רבים וטובים". כמובן, צריך גישה בסיסית אמיתית, וגם צריך לשמור על הדרכות חז"ל בנוגע להרחקות, כולל לא "לשחק" סתם במשיכת זמן של "קשר" ללא סיבה אמיתית]

חשוב מאוד לשמור על ההלכה כי יש בה חכמה אלוקית גם אם אנו לא מבינים אותה להפעמים... ייחוד זה אחד המצות הכי גדולות מבחינה איכותית שה' יתברך נתן לנו וכן שמירת נגיעה, אך בלא לשמור ייחוד יהיה קשה כפל כפליים לשמור נגיע כי המצב הופך להיות יותר ויותר אינטימי והרגשות עולות וחבל ליפול בדבר מכיוון שהנפילות בעניין הזה הם קשות מאוד ובפרט לגברים אז תעשי טובה לבחור שאת יוצאת אתו ותעזרי לו בזה כי זה קשה לו מאוד (יכל להיות שקשה לו אפילו יותר מימך כי כך בנויה הנפש של הגבר), יש כאן כחות חיים כוחות ענקיים שמניעים אותנו, כאשר אדם נפל בחטאים האלה זה הופך להיות למדרון חלקלק מאוד וזה לא יגמר עם נתינת יד או חיבוק כי נפרצה כאן גדר שעכשיו כל הבניין מתרועע, אז עם עוד קצת סבלנות ודחיית סיפוקים זה כ"כ שווה לשמור על עצמכם בעניין הזה.

תדעי שאת אישה ולאישה יש מילה וכוח עצום לעמוד דווקא בעניינים האלה וכאשר את תגידי לעצמך לא, את תוכלי גם לומר לבחור שלך לא והוא יקשיב לך ויכבד אותך כי זה כוחה של אשה.

זה ניפלא מה שה' נתן לנו כמה חודשים לפני החתונה לא לגעת כלל ולא להכיר אפילו מהוא המגע הזה וכך אפשר לבנות קשר עצום ועמוק שלא מבוסס על הנאת המגע אלא הנאת הנפש ואתה מתחיל לאהוב את הנפש של האדם שמולך וזה עיקר הקשר שתהיה אהבת הנפש ולכן זהו זמן להכיר את הנפש העומדת מולך והמגע קצת מטשטש...

כל הכבוד על השיתוף זה לא כ"כ קל אז שבע"ה תצליחו בדרך שלכם ותגיעו למקומות גדולים עלו והצליחו ה' מנחה אותכם כל הזמן רק צריכים אתם לפקוח את העניים ולראות אותו!

איך מצליחים לשמור על משיכה בזמן ששומרים נגיעה......

לשמור נגיעה לדעתי זה לא קשה יחסית (יותר קל מלשמור על העיניים למשל...), פשוט מחליטים ששומרים, ולא חושבים על זה.

אם באמת רוצים. למרות הקושי. זה נסיון וצריך לעמוד בו. ואין דבר העומד בפני הרצון. חבל ליפול. לא שווה את הרגשת ההחמצה. ומה פשר היציאה של למעלה משנה? הוצאת אנרגיה מיותרת. תתחתנו או לא. וזה הטיפ האמיתי למעלה משנה לא מוצדק.

תדעי לך, חברה, שזו חוויה מרוממת שאין כמותה בעולם-

כשאת מחזיקה את יד בעלך בפעם ראשונה אחרי החופה..

שווה להתאפק, באמת באמת!! זו נגיעה כ"כ טהורה ומהממת!

תחשבי על זה כל הזמן! כ-ל הזמן!

אישית, אותי החזיקה גם המחשבה שאם חלילה אגע בו, אחטיא לא רק את עצמי-

אלא גם אותו, את האדם ההכי חשוב ויקר לי בעולם!

זה מבחינתי היה בלתי נסלח, אם הייתי מעזה לעשות לו את זה..

פעם ראשונה בכלל, בחור ראשון (ויחיד בע"ה)- הכי אידאלי.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.