אתה שמור , ברגע שאתה נותן לעצמך את האופציה להשבר אז נכשלת עוד לפני שהגיע הניסיון

רגשות, אינם חייבים להתבטא ב"נגיעה". 

בשלב הזה, טרם התחתנתם, זה ממש מישהו "אחר". זה ליגוע, חלילה, בבן "זר".  מי שמאבדת את התחושה הזו, מפסידה הרבה מאד, מלבד חומרת העבירה, ועלולה להפסיד גם, כשמתחתנת, את התחושה הבהירה של השינוי הגמור במציאות.

הסדר הוא, להכיר אישיות את האישיות, לראות שיש קרבה פנימית - ורק מתוך הקישור ב"ראש", במציאות, בכך שנהיים משפחה, גם צדדים נוספים.

גם רכב שרואים בחנות, לא לוקחים ונוסעים לפני שקונים..  קל וחומר נישואין.  קודם יצירת המציאות של להיות איש ואשתו. כל השאר מתוך כך, ואז יש לכך גם משמעות אחרת לגמרי, ביטוי של דבר גדול וטהור.

תשתדלו לקצר את התקופה הזאת. אם מרגישים שזה-זה, אין כל סיבה למשוך סתם.

לא לשבת קרוב אחד לשני. להיפגש במקומות שמסתובבים שם אנשים כשרים. לא להיפגש בשעות מאוחרות מידי (ובוודאי לא ליווי חזרה במקומות שוממים ובשעות כאלה). צניעות. החוכמה בעניינים אלו, זה לא להגיע עד "כמעט". אם לא מתקרבים מידי, אז קל יותר לשמור מראש. שלא לדבר על כך, שזה מאפשר גם יותר איכותיות בפגישה. להכיר יותר, בנחת, אישיות לאישיות, להתענין. זה בסיס לבנין יציב.

תצליחו. בעז"ה.

מכונית לא לוקחים כאילו אתה הבעלים שלה, ולא נוהגים בה כאילו אתה הבעלים שלה, לפני שקנית.

ואצל אשה, אין "נסיעת מבחן". זה באמת קצת יותר ממכונית.. יש שלך - ויש לא שלך.

כבר אמר ר' חיים מוולוז'ין שמשל אינו אמור להיות דומה בכל הפרטים לנמשל. 

ואם דווקא רוצים, אפשר לקחת משל ממשהו אחר שאינך נוהג בו כשלך כשאינו כזה.

יצאתי עם בחור מעל לשנה,ואני חושבת שזה מה שעזר לנו-לדעת שזה פשוט לא אופציה.שאין שאלה של האם שומרים. אין שאלה של האם נצליח.

וגם לדעת שקיום הלכה זה ממש חשוב לשניכם, ואז אפילו אם מצד עצמך אתה נוטה ליפול אתה מכבד את הרצון של השני (מכירה עוד זוג שהיא רצתה לשמור והוא לא במיוחד, וממש כיבד ועזר לה לא ליפול בזה כי זה מה שהיא באמת רוצה.זה אפשרי).

בהצלחה!

שלא תאכלי בשר וחלב ביחד, או חזיר, או שתדליקי אש בשבת, או שתלכי עם מכנסיים קצרים,

ועוד הרבה כאלה..

אז פשוט להכניס לראש שאי אפשר!

ואת ממש צדיקה, כל הכבוד שאת בכלל משתפת ומנסה להתחזק בזה. ב"הצלחה! ה' איתך

כי שמירת נגיעה ממישו שאתה אוהב/מחבב זה בהרבה יותר קשה. 

מלאכים בזמן אדם הראשון לא עמדו בניסיון הזה, אז בדור שלנו לשמור כ"כ הרבה זמן? 

אפשרי, אבל בהחלט קשה..

ובנוגע לשאלת הכתובת - אם תשאלי כל רב/יועץ שיש לו דעת תורה. הפתרון יהיה להתחתן. 

כי בשורה תחתונה להיות בקשר + שמירת נגיעה מלא זמן לא אפשרי בכלל, בפרט שככל שעובר עוד יום, 

היצר גודל ומגרה יותר את 2 הצדדים.. 

וכל מה שתעשי אני מאחל לך בהצלחה. 

וכל כהכבוד שעד עכשיו שמרתם. 

(: 

קודם כל תירגעי!

הקב"ה לא מנסה אותנו בדבר שלא נוכל לעמוד בו, נכון?

משמע זה אפשרי!

מסכים עם כל קודמיי שיש להבין יחד עם הבחור כיצד להיות חכם ולהימנע מסיטואציות בהם קל ליפול.

מצד שני, לא להילחץ להתחתן בחיפזון בגלל הפחד מליפול.

החלטת החתונה צריכה להגיע משיקול דעת נכון, מרגשות נכונים ובבשלות הנכונה.

נכון לשמור על איזון בין הפגישות ולהיפגש פעם פעמיים בשבוע ולא כל יום מה שמקשה מאוד.

עוד משהו:

הבחור שלך לא יעשה משהו שאת לא תרשי לו. אם את תחליטי בנחישות שלא זה לא - זה יהיה לא.

כמו כן, ה"פנטזיה" המתוקה שלך מסתיימת בלתת לו יד. אצל הבחור שם זה רק מתחיל....

אז כדאי לעצור מראש ולא להסתבך ובעיקר לסבך את הבחור שאת מתחילה לאהוב...

בהצלחה רבה ומזל טוב בעתו ובזמנו

עמנואל 

גם בנישואין כשמותר. מתרגלים

המתנה מתוך קבלת ההווה

לפני החתונה . אצל הלטאים קצת יותר. הם קיבלו חינוך ברור ולא מגמגם. מי שינע בבת לפני החתונה יחשב משוגע .

הלוואי שבציבור הדתי לאומי יגיעו לרבע מזה. 

אתם פשוט חיים בבועה , ולא מכירים את הציבור החרדי.  

"ליפול" לא מעיד על "נפש בריאה". לא צריך להגזים.

יכול להיות יצֶר, ואם ניגשים אל היכרות שלפני נישואין בצורה נכונה, ובהבנה מוחלטת שזה בן "אחר", זה לא בעלה, שמכירים לצורך של להתחתן, להקים משפחה ולא רוצים להוזיל את הענין, אלא מכוונים קודם כל להיות איש ואשתו, ושומרים בלי חכמות על ההלכות וסייגיהן, ויודעים את חומרתן - אז לא נותנים לענין כזה "להתחיל" בכלל.

חלק מהבריאות של האדם, זה גם לדעת להתאפק, להבחין, ולא לגעת במה שלא שלו.

בוודאי שצריך לחשוב שזו לא אופציה,

אבל עובדה שרבים וטובים כן נופלים מזה.

זה דווקא מראה על בריאות נפשית,

שבאה לידי ביטוי בזמן לא נכון.

ובנוסף- וזה לא מכוון לתגובה שלך ספציפית,

אני חושבת שזה לא הכי נכון לדון ולשפוט ככה את מי שכן נופל בזה.

יותר נכון זה להתפלל ולעבוד על שליטה עצמית אישית,,

כי נראה לי שזה ניסיון לא פשוט

עדין זה לא טוב לציין את זה במפורש וזה נשמע כאילו זה דבר שמותר ואפשר לחפף בו

זה גם ה"בא בזמן הנכון".

ההבדל בין הנישואין ללא-נישואין, הוא לא רק של "זמן", אלא כל המהות שונה.

וחלק מהבריאות, היא התחושה שזה לא שייך כשלא נשואים, לא איש ואשתו. ולא רק בגלל "אילוץ" טכני כביכול.

לא כל "כח" הוא בריא-פרווה. אדם אינו בהמה. יש דברים שכאילו נראים דומים מבחוץ, והם בריאים במקומם, ובהחלט לא בריאים לא שם.

לא פחות מכך שחלק מהבריאות היא, שאדם לא לוקח אוכֶל של מישהו אחר ואוכֵל, למשל, ויותר מזה. 

וכמו שכבר ציינה פה מישהי, מי שאכן שם לב לכך, חש אח"כ עד כמה גדול ההבדל בין ה"שייך" ל"לא-שייך". 

[ואף אחד לא עשה סטאטיסטיקה על ה"רבים וטובים". כמובן, צריך גישה בסיסית אמיתית, וגם צריך לשמור על הדרכות חז"ל בנוגע להרחקות, כולל לא "לשחק" סתם במשיכת זמן של "קשר" ללא סיבה אמיתית]

חשוב מאוד לשמור על ההלכה כי יש בה חכמה אלוקית גם אם אנו לא מבינים אותה להפעמים... ייחוד זה אחד המצות הכי גדולות מבחינה איכותית שה' יתברך נתן לנו וכן שמירת נגיעה, אך בלא לשמור ייחוד יהיה קשה כפל כפליים לשמור נגיע כי המצב הופך להיות יותר ויותר אינטימי והרגשות עולות וחבל ליפול בדבר מכיוון שהנפילות בעניין הזה הם קשות מאוד ובפרט לגברים אז תעשי טובה לבחור שאת יוצאת אתו ותעזרי לו בזה כי זה קשה לו מאוד (יכל להיות שקשה לו אפילו יותר מימך כי כך בנויה הנפש של הגבר), יש כאן כחות חיים כוחות ענקיים שמניעים אותנו, כאשר אדם נפל בחטאים האלה זה הופך להיות למדרון חלקלק מאוד וזה לא יגמר עם נתינת יד או חיבוק כי נפרצה כאן גדר שעכשיו כל הבניין מתרועע, אז עם עוד קצת סבלנות ודחיית סיפוקים זה כ"כ שווה לשמור על עצמכם בעניין הזה.

תדעי שאת אישה ולאישה יש מילה וכוח עצום לעמוד דווקא בעניינים האלה וכאשר את תגידי לעצמך לא, את תוכלי גם לומר לבחור שלך לא והוא יקשיב לך ויכבד אותך כי זה כוחה של אשה.

זה ניפלא מה שה' נתן לנו כמה חודשים לפני החתונה לא לגעת כלל ולא להכיר אפילו מהוא המגע הזה וכך אפשר לבנות קשר עצום ועמוק שלא מבוסס על הנאת המגע אלא הנאת הנפש ואתה מתחיל לאהוב את הנפש של האדם שמולך וזה עיקר הקשר שתהיה אהבת הנפש ולכן זהו זמן להכיר את הנפש העומדת מולך והמגע קצת מטשטש...

כל הכבוד על השיתוף זה לא כ"כ קל אז שבע"ה תצליחו בדרך שלכם ותגיעו למקומות גדולים עלו והצליחו ה' מנחה אותכם כל הזמן רק צריכים אתם לפקוח את העניים ולראות אותו!

איך מצליחים לשמור על משיכה בזמן ששומרים נגיעה......

לשמור נגיעה לדעתי זה לא קשה יחסית (יותר קל מלשמור על העיניים למשל...), פשוט מחליטים ששומרים, ולא חושבים על זה.

אם באמת רוצים. למרות הקושי. זה נסיון וצריך לעמוד בו. ואין דבר העומד בפני הרצון. חבל ליפול. לא שווה את הרגשת ההחמצה. ומה פשר היציאה של למעלה משנה? הוצאת אנרגיה מיותרת. תתחתנו או לא. וזה הטיפ האמיתי למעלה משנה לא מוצדק.

תדעי לך, חברה, שזו חוויה מרוממת שאין כמותה בעולם-

כשאת מחזיקה את יד בעלך בפעם ראשונה אחרי החופה..

שווה להתאפק, באמת באמת!! זו נגיעה כ"כ טהורה ומהממת!

תחשבי על זה כל הזמן! כ-ל הזמן!

אישית, אותי החזיקה גם המחשבה שאם חלילה אגע בו, אחטיא לא רק את עצמי-

אלא גם אותו, את האדם ההכי חשוב ויקר לי בעולם!

זה מבחינתי היה בלתי נסלח, אם הייתי מעזה לעשות לו את זה..

פעם ראשונה בכלל, בחור ראשון (ויחיד בע"ה)- הכי אידאלי.

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.