"שעצת זקנים בנין"...

של הורים לנושא הזה, ליחס של הצעירים.

1. הורים מכירים יותר את המורכבות של חיי נישואין, ואת המקומות שהבדלי מנטליות עשויים להיות מוקש, לעומת צעירים שההסתכלות שלהם רומנטית יותר.

2. הורים גדלו לפני כמה עשרות שנים, ומושפעים יותר מהמצב בעבר, ובעשרות השנים האלה פערי המנטליות הלכו והצטמצמו. [וגם הסטיגמות].

אפשר לנסות לברר בצורה רצינית ומכובדת את היחס שלהם, ולנסות לבחון האם הם צודקים.

אם אחרי זה את לא חושבת שהם צודקים, ומצד שני גם הם לא השתכנעו חשוב מאוד מאוד להתנהל בחכמה בנושא הזה. 

ואני רוצה להוסיף, שקשר שההורים מתנגדים אליו, בצדק או שלא, עלול להיות מורכב יותר בהמשך. 

תצליחי!

אין מה לעשות ההורים שלנו חיו בתקופה שהעדתיות שלטה חזק.

בס"ד

אני גם לצערי מכיר את הנושא, כמובן חשוב מאוד להקשיב להורים כי יש להם הרבה ניסיון והם יכולים לעזור בהרבה

אבל גם ההורים לא תמיד צודקים במיוחד אם לא מכירים את הבחור, אם את חושבת שיש התאמה והבחור הוא בחור טוב

 צריך ללכת לפי הלכה ולא להקשיב להורים בנושא, כמובן אם הם אמרו מה הבעיה שווה לשים לב ולבדוק 

היום ההבדלים לא העדתיים לפי דעתי לא חזקים וגם אני לא חושב שזה מכשול במיוחד אם 2 הצדדים רוצים בקשר

את מכירה מה בדיוק הנושא? האם זה מפריע לך? זה 100% שיש את הבעיה הזאת? זאת באמת בעיה?

אני לדוגמא מעדיף מישהי מרקע שונה עם שוני בתכונות בין בני זוג- אפשר להגיד את הניגוד במובן מסוים 

כך אפשר להגיד שאני באמת יכול לאהוב את הצד השני, אותו ולא את ה"אני" שבו- בגלל שהוא כמוני, אבל זה לא מתאים לכל אחד/ת. אני הייתי מנסה למרות התנגדות ההורים, כמובן אם יש בעיות אחרות זה משהו אחר, אבל כן להיות מודע לשוני (שלא תמיד לרע)

בהצלחה(:

בהצלחה נשמה!

בס"ד

בהצלחה!!

זה מצב מסוכן מאוד.

לכן צריך המון זהירות וחכמה בהתנהלות בנושא הזה.

אם היא ממשיכה הלאה, עלולה להיות מאוד מסוכנת, אפילו במקרה שהם לא צודקים.

כך שגם אם הם לא צודקים, צריך להתנהל בחכמה, וסביר מאוד שיהיה אפשר להניח את דעתם.

בס"ד

יש היום המון זוגות מעדות שונות ואין סיבה מיוחדת לחשוש מזה, אלה אם כן יש משהו מסוים בו או בך שלא מתאים 

לאופי מסוים, זה אולי היה נכון בתקופה של ההורים שלך וגם אז היו שהתחתנו בין עדות.

אני מאוד ממליץ לנסות ולא להפסיד סתם מישהו שיכול מאוד להתאים לך. 

לגבי ההורים, הייתי ממליץ לעזר בבני משפחה אחרים שלא מתנגדים, אבל אם הקשר בהתחלה אני לא חושב שצריך שהם 

חייבים לדעת עם מי את יוצא ואם בכלל. היום הסטיגמות לא נכונות וגם העדות אחרות יש אותם דברים שמתרחקים מהם,

צריך לבדות את האדם עצמו, יותר מזה אני מכיר חברים שיצוא הפך גמור מהורים ובגלל שהם היו מודעים לחולשות ונטיעות מסוימות ,הם התגברו על זה והדבר לא קיים.

המון בהצלחה(:

תחשבי שההורים היו אומרים לך שלא להתחתן עם עינים כחולות. אותו דבר...

אולפניסטית גאה שלום

איחולי לקשר החדש וכנראה גם האמיץ, שאילולא כן לא היית מגיעה "לתקל" עם הוריך.

בחירת בן הזוג היא החלטה בלעדית שלך, הבחור שאת מתחברת אליו, הבחור שיש לך איתו כימיה, הבחור שנותן לך להרגיש בהיי ובעיקר הבחור שאת מרגישה שיש "רגשות" (אהבה!) אליו.

בהרגשות כאלו, אין אדם אחר שיכול לייעץ או ל"החליט" עבורך, אפילו לא קרוב משפחה או הורים.

כך שבסופו של דבר את ההחלטה את צריכה לקבל עם עצמך.

בחירת בן הזוג נעשית בדרך כלל שאנו צעירים ודי חסרי ניסיון בתחום (מתי בחרת לאחרונה בן זוג?!).

עליך לחשוב בראש צלול ומפוקח, לשים בצד את הרגשות, (זה קשה, אני יודע) אבל אחרת זה משבש את כושר ההחלטה ומביא למסקנות שגויות. החלטה שגויה בבחירת בן הזוג היא החלטה  המשפיעה על המשך החיים בצורה הכי משמעותית ודרמטית.

לאחר שניטרלת את הרגש (אני בטוח שתצליחי) חשבי ואפילו עשי רשימה של התכונות החשובות בבן הזוג שבלעדיהם הוא לא עובר את הרף, אם הוא לא עובר את הרף, אז... למרות כל הכימיה וכל הרגש לא כדאי להיכנס לקשר כזה!

בדקי מהי דרך התנהלותו בביתו? מה הוא סופג בביתו מהיחסים שבין הוריו? מה הוא יונק בביתו לגבי תפקיד האישה בבית שהוא גדל בו ומה תפקיד הגבר? מה מרקם היחסים בין ההורים? עד כמה תוכלי להיות "את עצמך" על כל אישיות הטבועה בך בקשר בינכם? על מה תצטרכי לוותר מבחינתך ומבחינת הערכים שלך כדי להקים בית משותף איתו?

שימי לב, שנושאים או ערכים שבהם אתם לא ממש באותו ראש,  ונראים פעוטים וזניחים בתחילת הקשר הם רק "נראים" כך, וככל שהזמן עובר, התהום הנפערת היא גדולה יותר.

בדקי שעצם התנגדות ההורים לא יוצרת אצלך ואצל בן זוגך הרגשה "שכל העולם נגדינו" ואז יוצרת מחויבות לשמר ולחזק את הקשר עם בן הזוג למרות שהוא לא בן הזוג המתאים / האידאלי עבורך.

אם לאחר שבחנת באופן אוביקטיבי ואמיתי והגעת למסקנה שהכל "ורוד". העלי את כל מסקנותייך בפני הורייך, שתפי אותם בדרך בה הגעת למסקנה שאת רוצה להמשיך את הקשר, שמעי מהם את דעתם, את מחשבותיהם (הניסיון של ההורים לא יסולא מפז !!! למרות שהם "דור ישן" ו"לא מבינים כלום") תני משקל לטיעונים שלהם תוך הקשבה ופתיחות (הם מכירים את הבת שלהם ואני מניח שרוצים בטובתה) ויחד איתם נסו להגיע למסקנה ולהחלטה משותפת.

ייתכן שלקיחת "פסק זמן" של מספר חודשים מהבחור, תוך שיתופו בהתלבטויותייך (ואם באמת הוא רוצה את טובתך - הוא יקבל זאת בהבנה), ואולי גם פגישה עם בחורים אחרים (אולי יהיו כאלה שיגידו שזה לא הוגן לצאת עם בחורים אחרים שנמצאים בקשר, אבל זכרי שאת צריכה לבחור את הטוב ביותר עבורך!)  תוך כדי השוואה לבחור הנוכחי יאפשרו לך בחירה נכונה יותר.

ואם עדיין נותרו חילוקי הדעות, ואת בטוחה בבחירתך, לאחר כל הבדיקות הסוביקטיביות שעשית (שוב, שימי לב! רגש האהבה  משבש את יכולת החשיבה), נסי להפגיש את הורייך עם הוריו בטרם תקבלי החלטה, ולראות האם ניתן לגשר על הפערים, האם ניתן להסיר את החששות.

ייתכן שאם תלכי עם בן זוגך לקבלת ייעוץ מפסיכולוגים המתמחים בנושא זוגיות והם יתמכו בקשר בינכם , הדבר יסייע לך למתן את ההתנגדות של הורייך (אני מניח שהורייך יהיו מוכנים לשלם עבור הייעוץ וגם אם לא, ואת תשלמי עבורו זו, תהא ההשקעה הכי כדאית מבחינתך לגבי עתידך ובחירת בן הזוג).

דבר נוסף שהייתי נמנע מלעשותו: לשאול רב לגבי הקשר שלכם, אם על ידי התאמה בין השמות ואם על ידי כל כישוף אחר! לא הרב הוא זה שיצטרך לחיות עם בן הזוג שלך!!!

אולפניסטית גאה, אני מאחל לך הצלחה בבחירת בן הזוג

החתן לכלה שם טבעעעתת ולנצח טנינהניניהנהה

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.