הריי רוב הגברים ככה..ונשים..את לא מודעת כנראה כמה כי זה מושתק ..לא המצאתי נתונים זה מבוסס מחקרית בחברה הדתית

מדובר על שמונים אחוז אצל הנשים

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4242076,00.html

(המטרה שלי בהבאת הלינק הוא לומר לכל אותם/ן שנופלים שלא יפלו לייאוש..החטא הוא אמנם נוראי אך הדלת תמיד פתוחה לחזור בתשובה..)

יש אנשים שדוקא יתחברו נפשית לאנשים שנמצאים באותה הבעיה שהם נמצאים.

כביבכול בתור נושא משותף שמחבר ומאחד אותם.

מאידך-יש בוודאי כאלה(כמו שסיפרת) שזה דוקא מרתיע אותם,בבחינת-

"אני בבעיה כזאת וכזאת,מה אני צריך שגם לבן/בת זוגי תהיה אותה הבעיה? לא תודה!"

ואולי זה בכלל תלוי באיזה נושא מדובר,ובאיזו בעיה העניין.

מבינה את שני הצדדים.

ההתמודדות של נשים היא לא כמו שאת מתארת בכזו כמות -היצר הנשי עובד בצורה קצת שונה כידוע "אשה לאו בת הרהור" לעומתה הגבר יש לו הרהור ולכן רוב הנשים הם לא כמו התיאור שלך ואע"פ שיש בהם גם תאווה יש להם יכולת יותר גדולה להתמודד ללא צורך להגיע למקום הזה(זה קיים אך לא בתיאור שלך).. אבל אם כל זה הכי טוב שתשתפי חברה טובה או מישהי שהיא דמות בעינייך שתבין את ההתמודדות שלך ותעזור לך.. הבחור שאת יוצאת איתו לא צריך לדעת את זה ואסור שידע את זה!! גם כי זה יכניס לו הרהורים וזה לא צנוע בעליל! וגם כי זה יוריד לו את הערכה אליך.. אנחנו לא מלאכים אבל אין עניין לפרט את כל עוונותינו לפני בשר ואדם שגם הוא לא מושלם אלא רק לפני רבש"ע... בהצלחה רבה!!

פתחתי משתמש רק בשביל להגיב פה.

אף אישה שלא מכירה את הבעיה מקרוב, את הבושה שיש לך, כל אישה שכותבת "צריך להקים משרד שידוכין"?!?!?!

אתן חיות בסרט.

היקף התופעה הזאת גדול ממה שאתן חושבות, בנות טובות וצדיקות נופלות בזה, אתן פשוט לא מודעות לזה כי נשים לא משתפות בזה.

אצל גברים זה ידוע ופתוח, בן יכול לדבר עם מישהו על בעיה בשמירת הברית, אבל אצל נשים זה כלכך מוסתר (לדעתי לא מעט נשים שמכירות את התופעה לא הכירו אותה לפני שהכירו אותה על עצמן) - שאי אפשר לדבר על זה.

אבל זה קיים.

והן לא סוטות, ולא מוזרות, זה משהו טבעי לגוף וצריך לדעת ולהכיר את הגוף - ומצד שני לא ליפול לתאוות. זאת עבודה ומלחמה, אבל אין להן בעיה, ואתן רק מוציאות אותן גרועות יותר ממה שהן.

בקיצור, בבקשה תחשבו פעמיים לפני שאתן יורות כאלה משפטים.
 

לא לפתוח שרשור כזה במקום שאינו רק של בנות (וגם שם לא תמיד טוב. סיפרו לי שפתחו פעם, והיו בנות שביקשו להפסיק, כי זה הכניס להן דברים שלא ידעו מהם ולא היו שייכים אליהן). ולמחוק אותו אחרי שפותחת השרשור בעצמה ביקשה לעשות זאת.

העבירה שבזה, גדולה בהרבה מ"העבירה" במה שדיברה.

וגם עדיף, בכל העניינים הללו, לא לכתוב על "היקף התופעה גדול ממה חושבים" וכו'. אף אחד לא עשה סטטיסטיקה, וחבל "להצדיק" בעיות ע"י "היקף הבעיה". לעזור בנחת מול כל מיני התמודדויות, אפשר גם בלי זה.

ואכן, גם בנים טוב שלא יכתבו על כל ענין ששייך להם במקומות מעורבים - אבל ההבדל בהכשלה הוא גדול. לא תמיד  מי שכותבת יכולה להיות מודעת לכך.

לא כל מי שחושב אחרת ממך, זה אומר שהוא צריך "להירגע"...

את יכולה להגיב עניינית על התגובה.

דעתי, היא, שאכן בהעלאת הנושא הזה בפורום מעורב (כמו שכבר העירה מישהי מיד בהתחלה), יש מעבר לטעם-לפגם, גם הכשלה. וכבר כתבתי שאכן לא תמיד מי שפותחת דבר כזה יכולה להיות מודעת לכך, כבת, וגם את כנראה לא. 

את יכולה "לאפשר" את הדיון - אבל אם מישהי כותבת על כאלו שהגיבו מקודם ש"יש כמה שהכי עדיף שישתקו".. לא פחות לגיטימי לומר שהכי עדיף לא לפתוח דיון כזה כאן. זו דעתי הברורה. תואילי לכבד, גם אם דעתך שונה.

[אינני שבטוח שאכן יש "השתקה חביבה" לענין הזה מחוץ לפורום - אבל כמו שאיני חושב שבנות מבינות במה שאינן מבינות לגבי העלאת הנושא כאן - כך גם אני לא מתיימר להיכנס כאן להאם יש "השתקה" אצלן למשהו ואם זה טוב או לא]

אני לא חושב שכל "הגיג" בנושא מחיקה, צריך לכתוב דווקא למנהלי הפורום. הכותבת ביקשה מעל גבי הפורום למחוק, ואני מצטרף מעל גבי הפורום לדעתה.

הסגנון "ואין לי שום כוונה לתת לך הסבר מדוע זה לא נמחק עדיין ע"ג הפורום" - הוא סגנון גס ואלים. הרי אני לא ביקשתי ובוודאי לא דרשתי כל "הסבר". אמרתי שדעתי היא שכך צריך להיעשות, כבקשת פותחת השרשור.

אם כבר אמרת. אולי תצליחי להיווכח באותו דבר לכיוון השני, באופן ברור. חבל להתעקש אם עושים טעות.

ובוודאי חבל לנקוט שוב בסופרלטיווים, "היה מיותר".. בפרט אחרי הניסוח הקודם. זה לא מוסיף כלום לאיש. 

[ואגב, עוד לפני הצעתך, אכן קראתי שוב. בד"כ אני משתדל לעשות כך - לראות שמא משהו לא הובן]

באמת מי שלא מבינה בעניין הזה לא יודעת לאיזה הרהורים זה מכניס בנים כשמשתפים נושאים כאלה בפורום מעורב.

וכביקורת בונה-ד. הגיב לאורך כל הדרך בצורה צנועה ועניינית, אז כשעונים לו, אין צורך להשתמש בביטויים צורמים. בסופו של דבר כולנו רוצים שיהיה נעים לקרוא כאן בפורום.

הייתי חייב להגיב אחרי שראיתי את ההתנפלות הזאת עליו

לא "פתאום קראו לנעול את השרשור"..

הדעה הראשונה שהובעה ע"י מישהי, היתה שאין כאן מקומו.

וכשבשלב מסוים, פותחת השרשור ביקשה למחוק אותו (וגם מתגובות מסויימות של בנים, היה ניכר שבאמת זה לא מקומו) - ומישהי כתבה משהו ודבריה היו ש"עדיף" שכמה מהדברים שנאמרו לא היו נאמרים - אז היה ניצול-הזדמנות לומר באותו מטבע, שעדיף שלא היה נפתח כאן - ולהיענות לבקשת פותחת השרשור. זו הַבעת דעה לגיטימית לחלוטין. וגם כעת אני חושב שהיא לגמרי נכונה - ללא כל קשר לצורך שכל מי שיש לו/ה בעיה, יוכל למצוא מקום טוב לשתף/להיעזר, ביחס מכבד לאדם.

האם זה אינטרס גברי שהתמודדויות הצניעות של בנים יעלו לדיון מעורב שמשתתפות בו בנות?

תגובה לא לעניין.

בתור מנהלת, היית אמורה למחוק אותה. חבל..

אם כבר, אז באישי.

בעקרון זה היה די התוכן של מה שבאתי לומר-

אם כי מידי פעם, וזו פעמים בודדות שאנשים מדווחים בלי סיבה אובייקטיבית.

ואז, אנחנו משתדלים להסביר להם למה זה לא יימחק.

לא באמת מוחקים כאן תגובות רק כי ביקשו,

אם כי אני בהחלט מסכימה שיש מידי פעם,

שאנחנו מתלבטים על תגובה, לא בטוחים. ואז משאירים.

ואז בא ניק או שניים, מדווחים- ואנחנו כן מוחקים, כי זו הוכחה מבחינתנו שזה היה הנכון.

אבל סתם ככה למחוק- חלילה.

ואגב- אין אצלנו דרישות, יש בקשות.

זה נכון, אם זו הערה אישית על הניהול או כד' - 

אבל ברגע ש"מנהל/ת" כותב/ת, כחלק מדיון, בסגנון שאינו ראוי, כתגובה על הודעה של מישהו אחר - אין לו/ה כל חסינות מפני הגבה על כתיבתו, באותו פורום בו כתב/ה. 

זה בדיוק מה שאמרה יעלי. והתשובה "לא ראיתי שמישהו כתב לך משהו כזה", אין בה ולא כלום. היא ראתה מה שכתבת למישהו אחר, ומה בכך?..

הרי גם מה שאת כתבת - לא היה על משהו שכתבו אלייך, אלא כדעה כללית. הגבת על משהו שנכתב למישהי אחרת, והשתמשת בביטויים שלא היו במקומם. אז היא העירה על זה.

ובוודאי שאם מנהל/ת ירצה/תרצה להשתמש בכפתור זה כשמגיב למישהו כחלק מדיון (שכלל לא פנה אליו/ה כמנהל/ת, וגם לא ביקש או התלונן על משהו שקשור לניהול, אלא סתם הביע דעה. גם אם השתמש במונחים של "מחיקה") - אז גם הלה יהיה הוגן ויגיב אישית ולא על-גבי הפורום.

שום דבר לא ישנה את הנוהל הזה, ושום הבעת דעה על מחיקה ע"ג הפורום לא מקבלת יחס מהמנהלים.

לגב שאר ההודעה- אכן הבעתי את דעתי כפי שהבעת את דעתך.

שכלל לא ביקשו "יחס מהמנהלים" בענין הזה. זו בכלל לא היתה פניה אופרטיבית למנהלים.

סתם "הבעת דעה" על מה שראוי, הן ביחס לנושאים מסויימים, הן ביחס לביטויים, כל אחד על מה שהעיר.

וזה אחרי שהדברים כבר נכתבו פומבית.

ולא רק הערות והשתלחויות...

לא כל תגובה צריכה להתחיל בסימפטיה.

הבעיה ידועה ומדוברת. בואו נתעדכן ונצא מהמחשבה שעדיין לא מדברים על הנושאים האלו בציבור שלנו.

מרוב שמפחדים מכך שלא ידברו, מגזימים בדיבור. [ראו פניני הלכה כרך כלשהו..]

ופה זה בהחלט לא מקום לשאלה כזאת.

[הנה עוד נק' נגד קיום פורום מעורב אינטרנטי ככל שיהיה... ]

נושא כזה יכול לעלות, ועולה, בפורום של הבנות. כמובן שכל דבר צריך להיות במינון ובצורה ראויה.

אני לא יודעת עד כמה התופעה רחבה, אבל אני חושבת שמה שיעזור זה לא להקים קבוצת תמיכה והזדהות,

כי זה לא מה שיקדם.

הנושא צריך להיות מדובר ברמה הרוחנית על-ידי מורה דרך תורני/ת.

ועוד עניין קטן, אני מאמינה שעצם ה"ידיעה" כי עוברים על חטא חמור וכו',

זה מה שגורם להתעמק בנושא הרבה.

לפעמים כשלא מכירים תופעה מסויימת, גם אם יש תק' שמרגישים את אותה תופעה-

עצם זה שלא יודעים שהיא קיימת, זה כבר מעלים את התופעה. לא מייחסים לה איזו שהיא בעייתיות מפחידה וזה עובר..

לא לגבי הכל זה נכון, אבל לענ"ד בנושא הנ"ל זה כך.

[קצת קשה לעקוב]

א. בוודאי שאני לא כותב כך. היכן מצאתָ?

כתבתי הפוך באחת ההודעות, שחשוב שיהיה היכן לפרוק ולשתף ולהתייעץ. "סימספטיה לבעיה"? בוודאי שגיליתי - רק לא פה, שהרי אמרתי שלא מקומו, אז איך אעשה נגד דעתי.. אבל אני מניח שסייעתי בענין יותר מכל מיני מעירי-הערות.

ב. לגבי ה"פורום בנות" - גם טעית. וראוי לעשות תשובה על החשד.. בוודאי שאין לי "מקורות בפנים" - וגם לא יעלה על דעתי להתענין. והביטוי "להתעסק במה שהולך שם", חסר כל קשר לענין.

אמרתי שיידעו אותי בעבר - וזה אכן היה חריג - שנושא כזה שם גם כן העלה נוגדנים אצל בנות. וזאת כדי להדגיש שיש גם צד אחר, ומחיר, ל"שיתוף". ובאמת צריך ישוב הדעת איך גם לתת למי שרוצה מקום לשתף ולעזור, שזה דבר בהחלט חשוב - וגם לא להזיק לאחרים. זה לא הנושא היחידי כך - ויש דרכים.

הסיבה שיִידעו, אינה חושבה כרגע, ובוודאי שחלילה אף אחד לא הזכירה שֵם כלשהו, וגם לא הייתי נותן דבר כזה.

[ולגבי ה"הסכמה" שקיבלת "הו.. תגובה בריאה".. נו, כבר אמרתי את דעתי לגבי החשיבה שכל דעה אחרת אינה בריאה. אני חושב שאם כבר, "חוסר הבריאות" היחסי בנושא, הוא בכיוון השני.  גם מדבריך לא ראיתי התלהבות להעלאתו כאן]

אמרתי שעל הענין הספציפי הזה, יידעו אותי אגב משהו, שאלה כלשהי, ושזה אכן היה חריג - וכמובן ללא שם כלשהו.

[ולגבי מה ש"אינך רואה צורך להתייחס" - עניינך. כשרצית להגיב כנגד, התייחסת. אבל זו כמובן זכותך. ואין צורך להעביר לפסים אישיים כל זמן שלא יזמו כתיבה כזו כנגדך. אפשר לדון בנחת על הענין]

אתה "בכח" מכווין דברים להיכן שאינם.

מה זה "לדחות את היידוע".. כשתוך שניה נכתב משהו. זה לא איזה "דיון".. ואכן אין ענין סתם לעסוק בדברים כאלו. כבר אמרתי.

ולא היה כל "פרסום". זה ממש דברי הבל - היתה פה תזכורת, אחרי זמן רב מאד, אגב דיון על ענין, שמבחינתי הרי הצעתי שכלל לא יהיה. חבל להוציא דברים מהקשרם.

[לגבי ההתייחסות לתגובות - צורת הכתיבה ירדה לפסים מעבר לגופו של ענין. זו תחושתי עכ"פ]

אתה כתבת מקודם שני דברים:

א. שגם אם נכון שלא כאן המקום, אז כאילו אינני נותן מקום לפריקות כאלו; ובנוסף שכאילו לא גיליתי אמפתיה לבעיה. 

עניתי שאכן אני חושב שצריך לתת מקום - וגם שאמנם בפומבי לא עסקתי ב"אמפתיה" כי דעתי הרי שלא כאן המקום, אבל בהחלט דאגתי לנסות לעזור באופן כלשהו, ובהחלט מתוך אמפתיה לצער של מי שהצטערה/ו (וכמובן, לא היתה מילה ממני בכיוון הפוך, מזלזל, חלילה. זה ברור).

לכך לא התייחסת - בטענה שאינך מתייחס לתשובות "ארוכות" (הכל יחסי..).

דבר שני, התלוננת על התזכורת של משהו ששמעתי, על כך שעלה בעבר נושא כזה בפורום הבנות, והיו גם בנות שזה לא היה טוב להן.

אז אתה סבור, ש"ראוי להעיר על כך", שהזכרתי שהיה דבר כזה. הערת. ואני סבור, שבהיות שהעלו כאן נושא כזה - שזה לדעתי לא טוב - והיה הכרח להגיב; וידעתי שאם אומר שגם בפורום של בנות לא תמיד טוב "לכל העולם", אז איענה שאני לא יודע וזה לא נכון - הזכרתי. והדגשתי שזה לא מכעת, חריג, וללא שמות; וכמובן, שלא עלה על דעתי "לשאול" על משהו כזה, או על איזשהו נושא שעולה שם..

אז אני חשבתי שזה שווה את הענין, מצד התועלת המעשית וההתחשבות, בבנים ובבנות. כמו שגם כתבתי שחשוב שכן יהיה איפה לפרוק ולהתייעץ. אתה חושב שלא - זכותך.

אבל אני מציע לא להסיט את הדיון לכך. הדיון היה אם זה מתאים לכאן. וגם, התפתח שוב היום שלא ברצוני, אם מתאים להתבטא בצורות מסויימות במהלכו.

בדבר הצדדי הזה, יש לנו חילוקי דעות, בנסיבות המדוברות, כפי שהסברתי.. אפשר להישאר ידידים, כמו שאומרים.

[לגבי "הרוב" - לא שייך.. תלוי מה כותבים. לפעמים על הערה חדה אחת, אם רוצים לענות עניינית ולא ב"דו קרב", לוקח יותר. גם ההערה שהגבת עליה כעת, היתה באורך דומה...  טוב באמת חבל לעסוק בכך]

מהותה של האנונימיות בפורומים הסגורים היא שאנשים לא נחשפים. סיפור אנקדוטות בקווים כלליות לאנשים שמחוץ לפורום הסגור הוא דבר הגיוני ולגיטימי. אם המנהלים סבורים אחרת, הם מוזמנים להחתים ע"י עורך דין את כל החברים במסמך סודיות מחמיר וקיצוני, ולהעיף את כל מי שעובר עליו, כולל תלונה במשטרה.

בכל מקרה אתה מוזמן כבר עכשיו להתלונן עלי: סיפרתי פעם או פעמיים לאשתי אנקדוטות בקווים כלליים מתוך הפורום לגברים נשואים בלבד. ואעשה זאת גם בעתיד אם אראה צורך בכך.

מה לגיטימי ומה לא. זה נראה לי צריך להיות החלטה של המנהלים, בשיתוף דעות חברי הפורום.

ואחר ההחלטה - חשוב שכל המתדיינים ידעו מה המדיניות, כדי שלא יפגעו.

בס"ד

בחורה יקרה, לפני הכל חשוב לי להגיד לך שאת טובה, קדושה וטהורה. עצם זה שבחרת להעלות את הנושא למרות המבוכה זה מראה על הרצון הטוב שלך להיות במקום אחר. מחזקת אותך! נכון, יש לך התמודדות בנושא מסוים, מביך, קשה, לא פשוט ושנוגע עמוק במיתרים העדינים שלך כאישה אבל תדעי שזה חיצוני לך. המעשה הזה הוא ממש לא את ויותר מזה הוא מבטא רצון עמוק ואמיתי שלך להקים בית בקדושה. קחי את הרצון היקר הזה, תתייעצי עם תלמידות חכמים, תלמדי עוד על בית ומשפחה ובעז"ה את תצאי מזה ותזכי להקים את ביתך בשמחה גדולה. מאמינה בך!

מדי פעם במערכת החינוך קיבלנו רמזים לכך שגם לכן לא קל בנושא הזה.

כאחד שמכיר היטב את ההתמודדות מהצד הגברי, לא הייתי נרתע, במובן הרגיל. אני לא בטוח שהייתי יודע באיזו גישה להתייחס לעניין בשיחה. הייתי רוצה שהיא תספר כשהקשר נעשה ממש ממש מתקדם, כחלק מהשיתוף העמוק שאני מצפה שיהיה בשלב הזה; אבל לא הייתי כועס אם זה היה מתגלה אחר כך. עוד אין לי מושג אמיתי עד כמה ואיך זה, מהצד הנשי כמו גם מהצד הגברי, מקשה על היקשרות זוגית.
חזקי ואמצי על כל פנים.

הנושא מאוד רגיש ולפיכך צריך לקבל משמעות רק בשלב מאוד מאוד מתקדם,

ואני לא מתכוונת לפני החתונה אלא רק אחרי.

יותר מלזלול עוגת שוקולד עגולה שלמה ברגל על רגל בלי לנגב את השפתיים,כך שגם מהבחינה הזו לא נכון להציג את זה כדבר ניטרלי (לא שזה השתמע מדבריך,אלא נכון להדגיש אם מדברים בצדדים של מותר ואסור)

לגבי מותר ואסור,אני ממליץ לשאול דמות הלכתית,במיוחד כשזה יכול לבוא בהיקף של עבירות אחרות בעניין מחשבה

אני גם לא חושב שפורום מעורב הוא המקום,אבל אין כאן טרוניה על הפותחת,אלא יש כאן ערכים שעומדים במקביל וצריך ליצור איזון ביניהם,אני לא יודע להגדיר אותו אך אני חושב שזה לא כאן.

למצוא.לכן אמרתי שצריך לשאול דמות הלכתית

את המסקנה הסופית למה,לא הבנתי,אבל אני כלל לא עוסק בזה.. ואני מעדיף למעט את הדיבור כאן

לשאול ולברר.מבחינה מידתית בודאי שמדובר בדבר פגום כמו כל תאווה איגואיסטית המוציאה את האדם מהעולם שאין בה ערך או מטרה אחרת.בזה אני חותם כי אני סבור שזה לא המקום

אני לא יודעת מאיפה ממציאים פה את זה,

אבל יש גם הרבה גברים שממש לא נופלים בשמירת הברית יש דרכים להעביר את המחשבה וזה עובר ולימוד תורה מגן ומציל.

ונשים, אני מצטערת, רוב רובן של אלה שאני מכירה לא חושבות על זה בכלל, ואני יודעת מקרוב כי גדלתי בפנימיות והקשרים החברתיים שלי בסדר גמור ויותר גם בעניינים כאלה.

להפך,

דווקא הדיבור על עיניינים כאלה גורם לבנות שאין להן מושג מה זה ועל מה ומחכות לבעליהן, לנסות לבדוק ואז לצאת מזה צריך גבורה גדולה. אז זה עצוב שאתם חושבים שמותר לדבר על הכל, עצם הדיבור גורם לגיטימציה.

לבין תאווה גופנית לשם תאווה גופנית אשר גרועה מן המושג זללנות.זה לא קצה של אותו חוט.

לי קשה להאמין שתאווה כזו לא מלווה במחשבות שאינן צנועות.

לכל אדם,מעשה שהוא לשם תאווה איגואיסטית שאינו בא במסגרת של ערך (וכאן אנחנו מדברים עוד שהערך המיוחל הוא ערך מקודש,מהי אותה תאווה כאשר היא מנותקת ממנו ? אלו מעשים חסרי כל קשר מעשי) הוא מידה רעה וזה לפחות.אני תוהה כמה בדקו את העניין מבחינה הלכתית

אני מתקשה להגיב כאן מבחינת צניעות ובכל זאת נאמרים כאן דברים שהיה ראוי להתייעץ לגביהם עם דמות תורנית כמו רבנית,בצורה כלשהי,דווקא מחסום הבושה במקרה הזה יכול להוביל לבעיה כאשר שופטים לבד אם מעשה הוא כשר או לא

מי שהדברים נוגעים לה שתלך ותבדוק עם גורם תורני שמוסמך לענות על זה,אולי אפשר לשלוח שאלה לרבניות דרך האינטרנט,אינני מכיר

לעומת הגורמים שחשבו שהדבר הזה הוא עניין ניטרלי ובעצם הניחו יסודות להשפעה על נשים שגולשות כאן,אני לא בטוח שצריך להתייחס ביתר חומרה לאמירה כזו.ואני לא בטוח שיש בה חריגה מוסרית,אני לא חושב שמישהו התכוון לומר על אדם כך,אלא לשלול את הליגטמיות של המעשה בלבד.

בעניין הזה באמת צריך לנתק בין יחסים בין איש לאשתו ובין תאווה גופנית,אלו דברים אחרים לחלוטין,ואם את זה את רוצה להדגיש,אכן אין קשר בין המעשים הללו.

אני מניח שכפי שעולה מן הדברים שכתבת למטה,אתה מסתמך על מחקרים שלא נערך לגבי נשים דתיות (ולא סביר לעולם שיהיה מחקר כזה,איזו אשה דתית תענה לשאלה לא צנועה כ"כ ?),אם הפנת אותי לגוגל סביר להניח שאתה מדבר על מחקרים שנערכו באומות העולם

חוקר עצמאי באוניברסיטה של עצמו, במציאות שהמציא לעצמו.

קחו את דבריו בנושא באותה רמת אמינות שבה יש לקחת את נתון ה99.99999%.

הרבה נשים שהגיבו כאן סוברות אחרת,וזה נושא מאד מופנם של צניעות,כיצד אתה עוד בתור מי שאינו אשה ולא יכול להגיע למגע של שיח כזה עם מרחב מייצג של נשים, יכול להעיד על דבר כזה כיאלו ויש בידך מחקר סטטיסטי ? חבל שאתה לוקח אחריות על דבר שברור שאין דרך לדעת אותו והדעת נוטה לומר הפך, ועוד בהצגה מוקצנת של רוב מול מיעוט

הדבר שקול לשאלה על שמירת כשרות ,הנתונים לא יכולים להיות זהים

בדר"כ בהתפתחות של תינוקות בתקופת התינוקות עושות את זה ואחר כך מפסיקות 

וזה שונה בין גברים לנשים, לנשים אין כמעט התעוררות של היצר מראיה ולא אמורות להיות נפילות באינטרנט.

לא צריך להיות רגשות אשמה (כי מותר, בניגוד לגברים) ואז גם אין מעגל של התמכרות ורגשות אשמה שמובילים שוב לנפילות. ולכן גם אין סכנה לפגיעה בזוגיות בעתיד.

זה קשור גם לתפקוד הורמונלי תקין

יכול להיות כמו שהוא אמר שנשים צריכות יותר, כי יש גם מצוות עונה שגבר מחוייב להיות עם אישתו והאישה לא

לנשואות התמונה יותר מורכבת, וכשתגיע לגשר תלמדו על הנושא. 

הרב מלמד כותב על כך בספרו.

בכל מקרה, ברור שזה פחות חמור מגברים, מחד, אבל מאידך צריך לזכור שאיסור הרהור קיים גם לנשים, והוא מדאורייתא כמו לגברים (למרות שגדריו שונים). זה גם חלק מההבדל בין נשואות לרווקות ואכמ"ל.

קשה להאמין שלנשים אין כמעט התעוררות יצרית מראיה,מדובר בפרמטרים שונים מהותית בין גברים לנשים,אבל אני לא מאמין שזה כפי שתיארת,שזה דבר זניח.

המשפט האחרון בודאי לא נכון בהקשר שהוא הובא,הדור הזה יודע היטב את הקושי של גברים במיוחד ברווקות בנושא הזה.מימלא קשיים אינם ערך בלעדי שמוביל להיתר או להתייחסות לדבר כמשהו טבעי.אין ספק שצורך האדם בדבר כזה הוא דבר טבעי כל השאלה כאן היא כמובן באיזו מסגרת.

אני חוזר על דעתי שצריך לשאול ולא להסתמך על מה שהובא כאן כמקור הלכתי,גם מבחינת מידות יש לדעתי בעיה גדולה בדבר כזה ומידות משפיעות על כל ההתנהלות של האדם.

אני מקווה שאחתום בתגובה זו

רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, ר"ן ומאירי. וכן האר"י, על דרך הקבלה.

וראה עוד בנושא בשמחת הבית וברכתו, עמ' 113-114, ובהרחבה בכרך הרחבות לשמחת הבית וברכתו, עמ' 305-308. ושם מבואר גם חילוק בין פנויות לרווקות, יעו"ש.

ואפילו פורום (נפרד) לנשים דתיות מכורות, באתר "שמור עיניך" (gye.org.il).

את יכולה לפנות אליהם (בטלפון או במייל) כדי לקבל גישה, ותמצאי שם תמיכה וכלים שיכולים לעזור לך.

לפני השאלה לגבי השיתוף של בן הזוג, נראה לי שכדאי קודם לחפש פתרון לבעיה הכל כך כואבת.

קל יותר לשתף בן זוג כשנמצאים בפתרון לבעיה, מאשר כשנמצאים במבוי סתום.

דומני שלא דיברו פה על שום התמכרות.

לא צריך להקיש מעניינים חמורים חריגים - לעניינים שמציקים ומצערים, אבל בוודאי אינם בסטייל הזה באופן רגיל.

יש פורום אחד למתמודדות (כלומר, נשים שיש להן התמודדות עם העניין, אבל אינן מכורות), ויש גם פורום שני למכורות.

אכן, דומה לך שלא דברו פה על שום התמכרות. אבל כאחד שקיבל פניות מעשרות מכורים, אני יכול לומר לך שאין חכם כבעל הניסיון בתחום הזה. ובעל ניסיון הוא אדם שעבר זאת בעצמו, וגם עבד הרבה עם אחרים. אדם שסובל מהתמודדות כזו הוא מאוד כאוב ומתקשה לפרט (ולעיתים, הכאב גם גורם להכחשה של חלק מהמעשים), אך אדם שהיה שם מבין יותר מבין השורות במאי עסקינן.

אתן לך דוגמא אחת: באחד הימים, קראתי טקסט של אומן דתי מסוים. הוא כלל לא הזכיר את הנושא במפורש, אבל מבין השורות הרגשתי שהוא מדבר על הקושי המדובר, אז אזרתי אומץ והתקשרתי אליו.

שיתפתי אותו בתחושות שלי לגבי הטקסט, והוא הודה שזה נכון (התפעלתי מהכנות ומהנכונות של אדם מפורסם להיפתח כך לאדם זר, אבל כנראה הסבל הגדול עודד אותו לכך). תוך שבוע הוא הצטרף לתכנית ההחלמה שלנו, ומאז הוא "נקי" למעלה מחצי שנה.

היה כאן שרשור שפתחה מישהו לפני תקופה, ושם העליתי את האפשרות לגבי הזו בעלה. חברים בפורום "עקצו" אותי בעקבות כך, ואט אט התברר בשירשוריה הנוספים, שמערכת היחסים כוללת אלימות והשפלה וכדו' (דבר שבהחלט עשוי להיות חלק מדפוסים של התמכרות פעילה). אז נכון, תמיד נחמד יותר להציע פשוט "להתחזק", אבל זה לא תמיד הפתרון).

מפגש רב עם פניות של אנשים גורם לזיהוי נורות אדומות (כמו בכל תחום). כמובן, ייתכן שמדובר באזעקת שווא, אבל:

א. כיוון שמדובר בפורום, אנשים אחרים שאצלם זו אזעקת אמת כואבת, יוכלו להיעזר במידע.

ב. הסיכוי המסוים שאולי זה אכן זה שווה את העלאת האפשרות (אני מניח שכשיש גידול, שמרבית הסיכויים שהוא שפיר, בכל זאת מעלים את האפשרות שמא הוא ממאיר ובודקים זאת. לשמחתי לא התנסיתי בכך).

מקבוצות של 12 הצעדים.

אני חושב שאם האשה רוצה לשתף היא מוזמנת לשתף.

אבל חשוב לדעת שיש במרחב הזוגי גם מקום לאדם שעומד מולנו לשמור דברים בלב,
שגם לבן זוגו אין הוא רוצה לחשוף אותם וזה בסדר. 
 

ישנם שני פנים! האחד - דברים שיכולים לפגוע בבן הזוג ואת זה חייבים לשתף.
והשני דברים שלא בהכרח פוגעים.

ואסביר למה אני חושב שהעניין הזה בפן השני, אם אנחנו בתור בני אדם נספר את כל סודותינו לצד השני,
יקרו שני דברים א. יש סיכוי שלא נתחתן ב. שנאבד את אישיותנו ועצמיותנו.

כל אדם צריך שיהיה לו מרחב אישי. 

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!