הריי רוב הגברים ככה..ונשים..את לא מודעת כנראה כמה כי זה מושתק ..לא המצאתי נתונים זה מבוסס מחקרית בחברה הדתית

מדובר על שמונים אחוז אצל הנשים

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4242076,00.html

(המטרה שלי בהבאת הלינק הוא לומר לכל אותם/ן שנופלים שלא יפלו לייאוש..החטא הוא אמנם נוראי אך הדלת תמיד פתוחה לחזור בתשובה..)

יש אנשים שדוקא יתחברו נפשית לאנשים שנמצאים באותה הבעיה שהם נמצאים.

כביבכול בתור נושא משותף שמחבר ומאחד אותם.

מאידך-יש בוודאי כאלה(כמו שסיפרת) שזה דוקא מרתיע אותם,בבחינת-

"אני בבעיה כזאת וכזאת,מה אני צריך שגם לבן/בת זוגי תהיה אותה הבעיה? לא תודה!"

ואולי זה בכלל תלוי באיזה נושא מדובר,ובאיזו בעיה העניין.

מבינה את שני הצדדים.

ההתמודדות של נשים היא לא כמו שאת מתארת בכזו כמות -היצר הנשי עובד בצורה קצת שונה כידוע "אשה לאו בת הרהור" לעומתה הגבר יש לו הרהור ולכן רוב הנשים הם לא כמו התיאור שלך ואע"פ שיש בהם גם תאווה יש להם יכולת יותר גדולה להתמודד ללא צורך להגיע למקום הזה(זה קיים אך לא בתיאור שלך).. אבל אם כל זה הכי טוב שתשתפי חברה טובה או מישהי שהיא דמות בעינייך שתבין את ההתמודדות שלך ותעזור לך.. הבחור שאת יוצאת איתו לא צריך לדעת את זה ואסור שידע את זה!! גם כי זה יכניס לו הרהורים וזה לא צנוע בעליל! וגם כי זה יוריד לו את הערכה אליך.. אנחנו לא מלאכים אבל אין עניין לפרט את כל עוונותינו לפני בשר ואדם שגם הוא לא מושלם אלא רק לפני רבש"ע... בהצלחה רבה!!

פתחתי משתמש רק בשביל להגיב פה.

אף אישה שלא מכירה את הבעיה מקרוב, את הבושה שיש לך, כל אישה שכותבת "צריך להקים משרד שידוכין"?!?!?!

אתן חיות בסרט.

היקף התופעה הזאת גדול ממה שאתן חושבות, בנות טובות וצדיקות נופלות בזה, אתן פשוט לא מודעות לזה כי נשים לא משתפות בזה.

אצל גברים זה ידוע ופתוח, בן יכול לדבר עם מישהו על בעיה בשמירת הברית, אבל אצל נשים זה כלכך מוסתר (לדעתי לא מעט נשים שמכירות את התופעה לא הכירו אותה לפני שהכירו אותה על עצמן) - שאי אפשר לדבר על זה.

אבל זה קיים.

והן לא סוטות, ולא מוזרות, זה משהו טבעי לגוף וצריך לדעת ולהכיר את הגוף - ומצד שני לא ליפול לתאוות. זאת עבודה ומלחמה, אבל אין להן בעיה, ואתן רק מוציאות אותן גרועות יותר ממה שהן.

בקיצור, בבקשה תחשבו פעמיים לפני שאתן יורות כאלה משפטים.
 

לא לפתוח שרשור כזה במקום שאינו רק של בנות (וגם שם לא תמיד טוב. סיפרו לי שפתחו פעם, והיו בנות שביקשו להפסיק, כי זה הכניס להן דברים שלא ידעו מהם ולא היו שייכים אליהן). ולמחוק אותו אחרי שפותחת השרשור בעצמה ביקשה לעשות זאת.

העבירה שבזה, גדולה בהרבה מ"העבירה" במה שדיברה.

וגם עדיף, בכל העניינים הללו, לא לכתוב על "היקף התופעה גדול ממה חושבים" וכו'. אף אחד לא עשה סטטיסטיקה, וחבל "להצדיק" בעיות ע"י "היקף הבעיה". לעזור בנחת מול כל מיני התמודדויות, אפשר גם בלי זה.

ואכן, גם בנים טוב שלא יכתבו על כל ענין ששייך להם במקומות מעורבים - אבל ההבדל בהכשלה הוא גדול. לא תמיד  מי שכותבת יכולה להיות מודעת לכך.

לא כל מי שחושב אחרת ממך, זה אומר שהוא צריך "להירגע"...

את יכולה להגיב עניינית על התגובה.

דעתי, היא, שאכן בהעלאת הנושא הזה בפורום מעורב (כמו שכבר העירה מישהי מיד בהתחלה), יש מעבר לטעם-לפגם, גם הכשלה. וכבר כתבתי שאכן לא תמיד מי שפותחת דבר כזה יכולה להיות מודעת לכך, כבת, וגם את כנראה לא. 

את יכולה "לאפשר" את הדיון - אבל אם מישהי כותבת על כאלו שהגיבו מקודם ש"יש כמה שהכי עדיף שישתקו".. לא פחות לגיטימי לומר שהכי עדיף לא לפתוח דיון כזה כאן. זו דעתי הברורה. תואילי לכבד, גם אם דעתך שונה.

[אינני שבטוח שאכן יש "השתקה חביבה" לענין הזה מחוץ לפורום - אבל כמו שאיני חושב שבנות מבינות במה שאינן מבינות לגבי העלאת הנושא כאן - כך גם אני לא מתיימר להיכנס כאן להאם יש "השתקה" אצלן למשהו ואם זה טוב או לא]

אני לא חושב שכל "הגיג" בנושא מחיקה, צריך לכתוב דווקא למנהלי הפורום. הכותבת ביקשה מעל גבי הפורום למחוק, ואני מצטרף מעל גבי הפורום לדעתה.

הסגנון "ואין לי שום כוונה לתת לך הסבר מדוע זה לא נמחק עדיין ע"ג הפורום" - הוא סגנון גס ואלים. הרי אני לא ביקשתי ובוודאי לא דרשתי כל "הסבר". אמרתי שדעתי היא שכך צריך להיעשות, כבקשת פותחת השרשור.

אם כבר אמרת. אולי תצליחי להיווכח באותו דבר לכיוון השני, באופן ברור. חבל להתעקש אם עושים טעות.

ובוודאי חבל לנקוט שוב בסופרלטיווים, "היה מיותר".. בפרט אחרי הניסוח הקודם. זה לא מוסיף כלום לאיש. 

[ואגב, עוד לפני הצעתך, אכן קראתי שוב. בד"כ אני משתדל לעשות כך - לראות שמא משהו לא הובן]

באמת מי שלא מבינה בעניין הזה לא יודעת לאיזה הרהורים זה מכניס בנים כשמשתפים נושאים כאלה בפורום מעורב.

וכביקורת בונה-ד. הגיב לאורך כל הדרך בצורה צנועה ועניינית, אז כשעונים לו, אין צורך להשתמש בביטויים צורמים. בסופו של דבר כולנו רוצים שיהיה נעים לקרוא כאן בפורום.

הייתי חייב להגיב אחרי שראיתי את ההתנפלות הזאת עליו

לא "פתאום קראו לנעול את השרשור"..

הדעה הראשונה שהובעה ע"י מישהי, היתה שאין כאן מקומו.

וכשבשלב מסוים, פותחת השרשור ביקשה למחוק אותו (וגם מתגובות מסויימות של בנים, היה ניכר שבאמת זה לא מקומו) - ומישהי כתבה משהו ודבריה היו ש"עדיף" שכמה מהדברים שנאמרו לא היו נאמרים - אז היה ניצול-הזדמנות לומר באותו מטבע, שעדיף שלא היה נפתח כאן - ולהיענות לבקשת פותחת השרשור. זו הַבעת דעה לגיטימית לחלוטין. וגם כעת אני חושב שהיא לגמרי נכונה - ללא כל קשר לצורך שכל מי שיש לו/ה בעיה, יוכל למצוא מקום טוב לשתף/להיעזר, ביחס מכבד לאדם.

האם זה אינטרס גברי שהתמודדויות הצניעות של בנים יעלו לדיון מעורב שמשתתפות בו בנות?

תגובה לא לעניין.

בתור מנהלת, היית אמורה למחוק אותה. חבל..

אם כבר, אז באישי.

בעקרון זה היה די התוכן של מה שבאתי לומר-

אם כי מידי פעם, וזו פעמים בודדות שאנשים מדווחים בלי סיבה אובייקטיבית.

ואז, אנחנו משתדלים להסביר להם למה זה לא יימחק.

לא באמת מוחקים כאן תגובות רק כי ביקשו,

אם כי אני בהחלט מסכימה שיש מידי פעם,

שאנחנו מתלבטים על תגובה, לא בטוחים. ואז משאירים.

ואז בא ניק או שניים, מדווחים- ואנחנו כן מוחקים, כי זו הוכחה מבחינתנו שזה היה הנכון.

אבל סתם ככה למחוק- חלילה.

ואגב- אין אצלנו דרישות, יש בקשות.

זה נכון, אם זו הערה אישית על הניהול או כד' - 

אבל ברגע ש"מנהל/ת" כותב/ת, כחלק מדיון, בסגנון שאינו ראוי, כתגובה על הודעה של מישהו אחר - אין לו/ה כל חסינות מפני הגבה על כתיבתו, באותו פורום בו כתב/ה. 

זה בדיוק מה שאמרה יעלי. והתשובה "לא ראיתי שמישהו כתב לך משהו כזה", אין בה ולא כלום. היא ראתה מה שכתבת למישהו אחר, ומה בכך?..

הרי גם מה שאת כתבת - לא היה על משהו שכתבו אלייך, אלא כדעה כללית. הגבת על משהו שנכתב למישהי אחרת, והשתמשת בביטויים שלא היו במקומם. אז היא העירה על זה.

ובוודאי שאם מנהל/ת ירצה/תרצה להשתמש בכפתור זה כשמגיב למישהו כחלק מדיון (שכלל לא פנה אליו/ה כמנהל/ת, וגם לא ביקש או התלונן על משהו שקשור לניהול, אלא סתם הביע דעה. גם אם השתמש במונחים של "מחיקה") - אז גם הלה יהיה הוגן ויגיב אישית ולא על-גבי הפורום.

שום דבר לא ישנה את הנוהל הזה, ושום הבעת דעה על מחיקה ע"ג הפורום לא מקבלת יחס מהמנהלים.

לגב שאר ההודעה- אכן הבעתי את דעתי כפי שהבעת את דעתך.

שכלל לא ביקשו "יחס מהמנהלים" בענין הזה. זו בכלל לא היתה פניה אופרטיבית למנהלים.

סתם "הבעת דעה" על מה שראוי, הן ביחס לנושאים מסויימים, הן ביחס לביטויים, כל אחד על מה שהעיר.

וזה אחרי שהדברים כבר נכתבו פומבית.

ולא רק הערות והשתלחויות...

לא כל תגובה צריכה להתחיל בסימפטיה.

הבעיה ידועה ומדוברת. בואו נתעדכן ונצא מהמחשבה שעדיין לא מדברים על הנושאים האלו בציבור שלנו.

מרוב שמפחדים מכך שלא ידברו, מגזימים בדיבור. [ראו פניני הלכה כרך כלשהו..]

ופה זה בהחלט לא מקום לשאלה כזאת.

[הנה עוד נק' נגד קיום פורום מעורב אינטרנטי ככל שיהיה... ]

נושא כזה יכול לעלות, ועולה, בפורום של הבנות. כמובן שכל דבר צריך להיות במינון ובצורה ראויה.

אני לא יודעת עד כמה התופעה רחבה, אבל אני חושבת שמה שיעזור זה לא להקים קבוצת תמיכה והזדהות,

כי זה לא מה שיקדם.

הנושא צריך להיות מדובר ברמה הרוחנית על-ידי מורה דרך תורני/ת.

ועוד עניין קטן, אני מאמינה שעצם ה"ידיעה" כי עוברים על חטא חמור וכו',

זה מה שגורם להתעמק בנושא הרבה.

לפעמים כשלא מכירים תופעה מסויימת, גם אם יש תק' שמרגישים את אותה תופעה-

עצם זה שלא יודעים שהיא קיימת, זה כבר מעלים את התופעה. לא מייחסים לה איזו שהיא בעייתיות מפחידה וזה עובר..

לא לגבי הכל זה נכון, אבל לענ"ד בנושא הנ"ל זה כך.

[קצת קשה לעקוב]

א. בוודאי שאני לא כותב כך. היכן מצאתָ?

כתבתי הפוך באחת ההודעות, שחשוב שיהיה היכן לפרוק ולשתף ולהתייעץ. "סימספטיה לבעיה"? בוודאי שגיליתי - רק לא פה, שהרי אמרתי שלא מקומו, אז איך אעשה נגד דעתי.. אבל אני מניח שסייעתי בענין יותר מכל מיני מעירי-הערות.

ב. לגבי ה"פורום בנות" - גם טעית. וראוי לעשות תשובה על החשד.. בוודאי שאין לי "מקורות בפנים" - וגם לא יעלה על דעתי להתענין. והביטוי "להתעסק במה שהולך שם", חסר כל קשר לענין.

אמרתי שיידעו אותי בעבר - וזה אכן היה חריג - שנושא כזה שם גם כן העלה נוגדנים אצל בנות. וזאת כדי להדגיש שיש גם צד אחר, ומחיר, ל"שיתוף". ובאמת צריך ישוב הדעת איך גם לתת למי שרוצה מקום לשתף ולעזור, שזה דבר בהחלט חשוב - וגם לא להזיק לאחרים. זה לא הנושא היחידי כך - ויש דרכים.

הסיבה שיִידעו, אינה חושבה כרגע, ובוודאי שחלילה אף אחד לא הזכירה שֵם כלשהו, וגם לא הייתי נותן דבר כזה.

[ולגבי ה"הסכמה" שקיבלת "הו.. תגובה בריאה".. נו, כבר אמרתי את דעתי לגבי החשיבה שכל דעה אחרת אינה בריאה. אני חושב שאם כבר, "חוסר הבריאות" היחסי בנושא, הוא בכיוון השני.  גם מדבריך לא ראיתי התלהבות להעלאתו כאן]

אמרתי שעל הענין הספציפי הזה, יידעו אותי אגב משהו, שאלה כלשהי, ושזה אכן היה חריג - וכמובן ללא שם כלשהו.

[ולגבי מה ש"אינך רואה צורך להתייחס" - עניינך. כשרצית להגיב כנגד, התייחסת. אבל זו כמובן זכותך. ואין צורך להעביר לפסים אישיים כל זמן שלא יזמו כתיבה כזו כנגדך. אפשר לדון בנחת על הענין]

אתה "בכח" מכווין דברים להיכן שאינם.

מה זה "לדחות את היידוע".. כשתוך שניה נכתב משהו. זה לא איזה "דיון".. ואכן אין ענין סתם לעסוק בדברים כאלו. כבר אמרתי.

ולא היה כל "פרסום". זה ממש דברי הבל - היתה פה תזכורת, אחרי זמן רב מאד, אגב דיון על ענין, שמבחינתי הרי הצעתי שכלל לא יהיה. חבל להוציא דברים מהקשרם.

[לגבי ההתייחסות לתגובות - צורת הכתיבה ירדה לפסים מעבר לגופו של ענין. זו תחושתי עכ"פ]

אתה כתבת מקודם שני דברים:

א. שגם אם נכון שלא כאן המקום, אז כאילו אינני נותן מקום לפריקות כאלו; ובנוסף שכאילו לא גיליתי אמפתיה לבעיה. 

עניתי שאכן אני חושב שצריך לתת מקום - וגם שאמנם בפומבי לא עסקתי ב"אמפתיה" כי דעתי הרי שלא כאן המקום, אבל בהחלט דאגתי לנסות לעזור באופן כלשהו, ובהחלט מתוך אמפתיה לצער של מי שהצטערה/ו (וכמובן, לא היתה מילה ממני בכיוון הפוך, מזלזל, חלילה. זה ברור).

לכך לא התייחסת - בטענה שאינך מתייחס לתשובות "ארוכות" (הכל יחסי..).

דבר שני, התלוננת על התזכורת של משהו ששמעתי, על כך שעלה בעבר נושא כזה בפורום הבנות, והיו גם בנות שזה לא היה טוב להן.

אז אתה סבור, ש"ראוי להעיר על כך", שהזכרתי שהיה דבר כזה. הערת. ואני סבור, שבהיות שהעלו כאן נושא כזה - שזה לדעתי לא טוב - והיה הכרח להגיב; וידעתי שאם אומר שגם בפורום של בנות לא תמיד טוב "לכל העולם", אז איענה שאני לא יודע וזה לא נכון - הזכרתי. והדגשתי שזה לא מכעת, חריג, וללא שמות; וכמובן, שלא עלה על דעתי "לשאול" על משהו כזה, או על איזשהו נושא שעולה שם..

אז אני חשבתי שזה שווה את הענין, מצד התועלת המעשית וההתחשבות, בבנים ובבנות. כמו שגם כתבתי שחשוב שכן יהיה איפה לפרוק ולהתייעץ. אתה חושב שלא - זכותך.

אבל אני מציע לא להסיט את הדיון לכך. הדיון היה אם זה מתאים לכאן. וגם, התפתח שוב היום שלא ברצוני, אם מתאים להתבטא בצורות מסויימות במהלכו.

בדבר הצדדי הזה, יש לנו חילוקי דעות, בנסיבות המדוברות, כפי שהסברתי.. אפשר להישאר ידידים, כמו שאומרים.

[לגבי "הרוב" - לא שייך.. תלוי מה כותבים. לפעמים על הערה חדה אחת, אם רוצים לענות עניינית ולא ב"דו קרב", לוקח יותר. גם ההערה שהגבת עליה כעת, היתה באורך דומה...  טוב באמת חבל לעסוק בכך]

מהותה של האנונימיות בפורומים הסגורים היא שאנשים לא נחשפים. סיפור אנקדוטות בקווים כלליות לאנשים שמחוץ לפורום הסגור הוא דבר הגיוני ולגיטימי. אם המנהלים סבורים אחרת, הם מוזמנים להחתים ע"י עורך דין את כל החברים במסמך סודיות מחמיר וקיצוני, ולהעיף את כל מי שעובר עליו, כולל תלונה במשטרה.

בכל מקרה אתה מוזמן כבר עכשיו להתלונן עלי: סיפרתי פעם או פעמיים לאשתי אנקדוטות בקווים כלליים מתוך הפורום לגברים נשואים בלבד. ואעשה זאת גם בעתיד אם אראה צורך בכך.

מה לגיטימי ומה לא. זה נראה לי צריך להיות החלטה של המנהלים, בשיתוף דעות חברי הפורום.

ואחר ההחלטה - חשוב שכל המתדיינים ידעו מה המדיניות, כדי שלא יפגעו.

בס"ד

בחורה יקרה, לפני הכל חשוב לי להגיד לך שאת טובה, קדושה וטהורה. עצם זה שבחרת להעלות את הנושא למרות המבוכה זה מראה על הרצון הטוב שלך להיות במקום אחר. מחזקת אותך! נכון, יש לך התמודדות בנושא מסוים, מביך, קשה, לא פשוט ושנוגע עמוק במיתרים העדינים שלך כאישה אבל תדעי שזה חיצוני לך. המעשה הזה הוא ממש לא את ויותר מזה הוא מבטא רצון עמוק ואמיתי שלך להקים בית בקדושה. קחי את הרצון היקר הזה, תתייעצי עם תלמידות חכמים, תלמדי עוד על בית ומשפחה ובעז"ה את תצאי מזה ותזכי להקים את ביתך בשמחה גדולה. מאמינה בך!

מדי פעם במערכת החינוך קיבלנו רמזים לכך שגם לכן לא קל בנושא הזה.

כאחד שמכיר היטב את ההתמודדות מהצד הגברי, לא הייתי נרתע, במובן הרגיל. אני לא בטוח שהייתי יודע באיזו גישה להתייחס לעניין בשיחה. הייתי רוצה שהיא תספר כשהקשר נעשה ממש ממש מתקדם, כחלק מהשיתוף העמוק שאני מצפה שיהיה בשלב הזה; אבל לא הייתי כועס אם זה היה מתגלה אחר כך. עוד אין לי מושג אמיתי עד כמה ואיך זה, מהצד הנשי כמו גם מהצד הגברי, מקשה על היקשרות זוגית.
חזקי ואמצי על כל פנים.

הנושא מאוד רגיש ולפיכך צריך לקבל משמעות רק בשלב מאוד מאוד מתקדם,

ואני לא מתכוונת לפני החתונה אלא רק אחרי.

יותר מלזלול עוגת שוקולד עגולה שלמה ברגל על רגל בלי לנגב את השפתיים,כך שגם מהבחינה הזו לא נכון להציג את זה כדבר ניטרלי (לא שזה השתמע מדבריך,אלא נכון להדגיש אם מדברים בצדדים של מותר ואסור)

לגבי מותר ואסור,אני ממליץ לשאול דמות הלכתית,במיוחד כשזה יכול לבוא בהיקף של עבירות אחרות בעניין מחשבה

אני גם לא חושב שפורום מעורב הוא המקום,אבל אין כאן טרוניה על הפותחת,אלא יש כאן ערכים שעומדים במקביל וצריך ליצור איזון ביניהם,אני לא יודע להגדיר אותו אך אני חושב שזה לא כאן.

למצוא.לכן אמרתי שצריך לשאול דמות הלכתית

את המסקנה הסופית למה,לא הבנתי,אבל אני כלל לא עוסק בזה.. ואני מעדיף למעט את הדיבור כאן

לשאול ולברר.מבחינה מידתית בודאי שמדובר בדבר פגום כמו כל תאווה איגואיסטית המוציאה את האדם מהעולם שאין בה ערך או מטרה אחרת.בזה אני חותם כי אני סבור שזה לא המקום

אני לא יודעת מאיפה ממציאים פה את זה,

אבל יש גם הרבה גברים שממש לא נופלים בשמירת הברית יש דרכים להעביר את המחשבה וזה עובר ולימוד תורה מגן ומציל.

ונשים, אני מצטערת, רוב רובן של אלה שאני מכירה לא חושבות על זה בכלל, ואני יודעת מקרוב כי גדלתי בפנימיות והקשרים החברתיים שלי בסדר גמור ויותר גם בעניינים כאלה.

להפך,

דווקא הדיבור על עיניינים כאלה גורם לבנות שאין להן מושג מה זה ועל מה ומחכות לבעליהן, לנסות לבדוק ואז לצאת מזה צריך גבורה גדולה. אז זה עצוב שאתם חושבים שמותר לדבר על הכל, עצם הדיבור גורם לגיטימציה.

לבין תאווה גופנית לשם תאווה גופנית אשר גרועה מן המושג זללנות.זה לא קצה של אותו חוט.

לי קשה להאמין שתאווה כזו לא מלווה במחשבות שאינן צנועות.

לכל אדם,מעשה שהוא לשם תאווה איגואיסטית שאינו בא במסגרת של ערך (וכאן אנחנו מדברים עוד שהערך המיוחל הוא ערך מקודש,מהי אותה תאווה כאשר היא מנותקת ממנו ? אלו מעשים חסרי כל קשר מעשי) הוא מידה רעה וזה לפחות.אני תוהה כמה בדקו את העניין מבחינה הלכתית

אני מתקשה להגיב כאן מבחינת צניעות ובכל זאת נאמרים כאן דברים שהיה ראוי להתייעץ לגביהם עם דמות תורנית כמו רבנית,בצורה כלשהי,דווקא מחסום הבושה במקרה הזה יכול להוביל לבעיה כאשר שופטים לבד אם מעשה הוא כשר או לא

מי שהדברים נוגעים לה שתלך ותבדוק עם גורם תורני שמוסמך לענות על זה,אולי אפשר לשלוח שאלה לרבניות דרך האינטרנט,אינני מכיר

לעומת הגורמים שחשבו שהדבר הזה הוא עניין ניטרלי ובעצם הניחו יסודות להשפעה על נשים שגולשות כאן,אני לא בטוח שצריך להתייחס ביתר חומרה לאמירה כזו.ואני לא בטוח שיש בה חריגה מוסרית,אני לא חושב שמישהו התכוון לומר על אדם כך,אלא לשלול את הליגטמיות של המעשה בלבד.

בעניין הזה באמת צריך לנתק בין יחסים בין איש לאשתו ובין תאווה גופנית,אלו דברים אחרים לחלוטין,ואם את זה את רוצה להדגיש,אכן אין קשר בין המעשים הללו.

אני מניח שכפי שעולה מן הדברים שכתבת למטה,אתה מסתמך על מחקרים שלא נערך לגבי נשים דתיות (ולא סביר לעולם שיהיה מחקר כזה,איזו אשה דתית תענה לשאלה לא צנועה כ"כ ?),אם הפנת אותי לגוגל סביר להניח שאתה מדבר על מחקרים שנערכו באומות העולם

חוקר עצמאי באוניברסיטה של עצמו, במציאות שהמציא לעצמו.

קחו את דבריו בנושא באותה רמת אמינות שבה יש לקחת את נתון ה99.99999%.

הרבה נשים שהגיבו כאן סוברות אחרת,וזה נושא מאד מופנם של צניעות,כיצד אתה עוד בתור מי שאינו אשה ולא יכול להגיע למגע של שיח כזה עם מרחב מייצג של נשים, יכול להעיד על דבר כזה כיאלו ויש בידך מחקר סטטיסטי ? חבל שאתה לוקח אחריות על דבר שברור שאין דרך לדעת אותו והדעת נוטה לומר הפך, ועוד בהצגה מוקצנת של רוב מול מיעוט

הדבר שקול לשאלה על שמירת כשרות ,הנתונים לא יכולים להיות זהים

בדר"כ בהתפתחות של תינוקות בתקופת התינוקות עושות את זה ואחר כך מפסיקות 

וזה שונה בין גברים לנשים, לנשים אין כמעט התעוררות של היצר מראיה ולא אמורות להיות נפילות באינטרנט.

לא צריך להיות רגשות אשמה (כי מותר, בניגוד לגברים) ואז גם אין מעגל של התמכרות ורגשות אשמה שמובילים שוב לנפילות. ולכן גם אין סכנה לפגיעה בזוגיות בעתיד.

זה קשור גם לתפקוד הורמונלי תקין

יכול להיות כמו שהוא אמר שנשים צריכות יותר, כי יש גם מצוות עונה שגבר מחוייב להיות עם אישתו והאישה לא

לנשואות התמונה יותר מורכבת, וכשתגיע לגשר תלמדו על הנושא. 

הרב מלמד כותב על כך בספרו.

בכל מקרה, ברור שזה פחות חמור מגברים, מחד, אבל מאידך צריך לזכור שאיסור הרהור קיים גם לנשים, והוא מדאורייתא כמו לגברים (למרות שגדריו שונים). זה גם חלק מההבדל בין נשואות לרווקות ואכמ"ל.

קשה להאמין שלנשים אין כמעט התעוררות יצרית מראיה,מדובר בפרמטרים שונים מהותית בין גברים לנשים,אבל אני לא מאמין שזה כפי שתיארת,שזה דבר זניח.

המשפט האחרון בודאי לא נכון בהקשר שהוא הובא,הדור הזה יודע היטב את הקושי של גברים במיוחד ברווקות בנושא הזה.מימלא קשיים אינם ערך בלעדי שמוביל להיתר או להתייחסות לדבר כמשהו טבעי.אין ספק שצורך האדם בדבר כזה הוא דבר טבעי כל השאלה כאן היא כמובן באיזו מסגרת.

אני חוזר על דעתי שצריך לשאול ולא להסתמך על מה שהובא כאן כמקור הלכתי,גם מבחינת מידות יש לדעתי בעיה גדולה בדבר כזה ומידות משפיעות על כל ההתנהלות של האדם.

אני מקווה שאחתום בתגובה זו

רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, ר"ן ומאירי. וכן האר"י, על דרך הקבלה.

וראה עוד בנושא בשמחת הבית וברכתו, עמ' 113-114, ובהרחבה בכרך הרחבות לשמחת הבית וברכתו, עמ' 305-308. ושם מבואר גם חילוק בין פנויות לרווקות, יעו"ש.

ואפילו פורום (נפרד) לנשים דתיות מכורות, באתר "שמור עיניך" (gye.org.il).

את יכולה לפנות אליהם (בטלפון או במייל) כדי לקבל גישה, ותמצאי שם תמיכה וכלים שיכולים לעזור לך.

לפני השאלה לגבי השיתוף של בן הזוג, נראה לי שכדאי קודם לחפש פתרון לבעיה הכל כך כואבת.

קל יותר לשתף בן זוג כשנמצאים בפתרון לבעיה, מאשר כשנמצאים במבוי סתום.

דומני שלא דיברו פה על שום התמכרות.

לא צריך להקיש מעניינים חמורים חריגים - לעניינים שמציקים ומצערים, אבל בוודאי אינם בסטייל הזה באופן רגיל.

יש פורום אחד למתמודדות (כלומר, נשים שיש להן התמודדות עם העניין, אבל אינן מכורות), ויש גם פורום שני למכורות.

אכן, דומה לך שלא דברו פה על שום התמכרות. אבל כאחד שקיבל פניות מעשרות מכורים, אני יכול לומר לך שאין חכם כבעל הניסיון בתחום הזה. ובעל ניסיון הוא אדם שעבר זאת בעצמו, וגם עבד הרבה עם אחרים. אדם שסובל מהתמודדות כזו הוא מאוד כאוב ומתקשה לפרט (ולעיתים, הכאב גם גורם להכחשה של חלק מהמעשים), אך אדם שהיה שם מבין יותר מבין השורות במאי עסקינן.

אתן לך דוגמא אחת: באחד הימים, קראתי טקסט של אומן דתי מסוים. הוא כלל לא הזכיר את הנושא במפורש, אבל מבין השורות הרגשתי שהוא מדבר על הקושי המדובר, אז אזרתי אומץ והתקשרתי אליו.

שיתפתי אותו בתחושות שלי לגבי הטקסט, והוא הודה שזה נכון (התפעלתי מהכנות ומהנכונות של אדם מפורסם להיפתח כך לאדם זר, אבל כנראה הסבל הגדול עודד אותו לכך). תוך שבוע הוא הצטרף לתכנית ההחלמה שלנו, ומאז הוא "נקי" למעלה מחצי שנה.

היה כאן שרשור שפתחה מישהו לפני תקופה, ושם העליתי את האפשרות לגבי הזו בעלה. חברים בפורום "עקצו" אותי בעקבות כך, ואט אט התברר בשירשוריה הנוספים, שמערכת היחסים כוללת אלימות והשפלה וכדו' (דבר שבהחלט עשוי להיות חלק מדפוסים של התמכרות פעילה). אז נכון, תמיד נחמד יותר להציע פשוט "להתחזק", אבל זה לא תמיד הפתרון).

מפגש רב עם פניות של אנשים גורם לזיהוי נורות אדומות (כמו בכל תחום). כמובן, ייתכן שמדובר באזעקת שווא, אבל:

א. כיוון שמדובר בפורום, אנשים אחרים שאצלם זו אזעקת אמת כואבת, יוכלו להיעזר במידע.

ב. הסיכוי המסוים שאולי זה אכן זה שווה את העלאת האפשרות (אני מניח שכשיש גידול, שמרבית הסיכויים שהוא שפיר, בכל זאת מעלים את האפשרות שמא הוא ממאיר ובודקים זאת. לשמחתי לא התנסיתי בכך).

מקבוצות של 12 הצעדים.

אני חושב שאם האשה רוצה לשתף היא מוזמנת לשתף.

אבל חשוב לדעת שיש במרחב הזוגי גם מקום לאדם שעומד מולנו לשמור דברים בלב,
שגם לבן זוגו אין הוא רוצה לחשוף אותם וזה בסדר. 
 

ישנם שני פנים! האחד - דברים שיכולים לפגוע בבן הזוג ואת זה חייבים לשתף.
והשני דברים שלא בהכרח פוגעים.

ואסביר למה אני חושב שהעניין הזה בפן השני, אם אנחנו בתור בני אדם נספר את כל סודותינו לצד השני,
יקרו שני דברים א. יש סיכוי שלא נתחתן ב. שנאבד את אישיותנו ועצמיותנו.

כל אדם צריך שיהיה לו מרחב אישי. 

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.