מזדהה מאוד!

השבוע הוא יתחיל מעון והוא רק בן 3 חודשים..

נמאס כבר מהלימודים האלה...

יש אפשרות שלפחות הוא יהיה במעון שקרוב ללימודים ותוכלי לבוא להניק אותו? זה ממש משמעותי. 
ואולי כדאי לשקול לדחות את הלימודים בשנה או בסמסטר לפחות?

זה באמת טירוף גם לי היה ככה עם הבכור וזה משוגע. אין לי מילה אחרת.
חיבוק גדול לך ולמתוקי הקטן...

אני גם במצב הזה עכשיו. כל הזמן אני בוכה לבעלי שאני רוצה להישאר איתו. ואני ממש מנצלת כל שנייה להיות איתו עכשיו. לא מסוגלת לחשוב על זה שמשהוא אחר יגל לי את הילד...

בנתיים נישאר לי רק  להתפלל שיהיה לו טוב ויפול ליידים טובות.

ברוב המוסדות האקדמאים יש מעון במוסד עצמו.

לגבי לדחות לימודים-ברב המקרים שראיתי זה לא היה מוצלח. בהמשך זה נעשה קשה יותר. גם טכנית (ילדים נוספים, הריונות...) וגם כלכלית.

מכירה גם כאלה שלקחו הפסקה ובסוף לא סיימו.

מה שכן אפשרי הוא לפרוש את התואר ליותר שנים (ואז פחות שעות בשבוע), להעדר חלק מהימים (יש חובת נוכחות?), לחפש מטפלת לא פרטית עד שעות הצהריים - חמישה ימים בשבוע עולה כ 1300, להוסיף עוד יום אצלה אחהצ ובשאר לנסות לגייס את המשפחה (אם אפשרי. אבל בגדול זה מקובל: יום אחד סבתא, יום אחד אחותך, יום אחד בעלך וכו'), לבדוק היטב את המעון-יש מעונות מצוינים שהילדים - גם התינוקות - שמחים ורגועים. (איפה את גרה?).

ובגדול - לקחת את הלימודים בנחת. הציונים שלך כבר לא יהיו מה שהם היו פעם.. ברוך ה'.

כתבתי כל מני אופציות שראיתי סביבי (או שאני עשיתי)ץ

קשה, אבל משמח.

היא מודעת לזה שאי אפשר להשוות, את לא מחדשת לה...

ותגובה כזאת רק תגרום לה להתבאס יותר ותעשה לה נקיפות מצפון

כשילדתי את הגדול הייתי בלימודים והקפאתי אותם במטרה לחזור ואז נוצר מצב של הריון אחרי הריון (כמו עכשיו) ופשוט לא חזרתי ללמודים.

הייתי בשנה ג....

זהו היום אם אני רוצה ללמוד אני צריכה להתחיל מחדש וחבל...

היום אם אני מסתכלת אחורה זה לא היה שווה.

אין מה לעשות אנחנו חיים בדור כזה שבלי קשר ללימודים.

גם לגבי אישה עובד זה אותו הדבר.

היום אם האישה לא עובד המצב הכלכלי בבית מוגדר כעוני.

היום אחרי לידה 4...

עם תינוקת בת שבועיים.

ברור לי שאין לי ברירה ואני חייבת לצאת לעבודה כי אחרת בחיים לא נתקדם.

ויותר מזה...לא נסגור את החודש.

אז קבלי חיבוק ממני ותתעודדי.

יש לך תינוק מתוק ואת אמא שלו ואת מגדלת אותו.

ואת לומד ועובדת בשבילו ובשביל הבית.

אני על זה פיצלתי את הלימודים, אז יקח לי קצת יותר זמן לסיים את התואר, אבל הרווחתי את הילד שלי!

בהצלחה!

כלכך קשה!

ואני ממליצה לעעשות כמה שיותר דברים שיקלו, אם אפשר לעבור דירה למקום הלימודים, לשים את=צל מטפלת שגרה קרוב שתוכלי לקפוץ בהפסקות וכו..

ומעולם לא שלחתי למעון.

אבל אם אכן את נאלצת לעשות את זה אז לדעתי תנסי לקבל את המציאות ולא לחשוב כל הזמן כמה זה נורא.

יש הרבה ילדים שבמעון מגיל מאוד צעיר והם שמחים ומאושרים...

אמא שרוצה להישאר בבית עם התינוק- זה בא על חשבון לימודים/פרנסה,

אמא שרוצה לעבוד או ללמוד כדי לעבוד- זה בא על חשבון זמן עם הילד...

אז כל אחת עושה את הבחירות שלה במה כרגע להשקיע ובמה פחות, לטווח הארוך או הקצר, וזהו...

ואחרי שמתחזקים במודעות הזו- קצת יותר קל להתמודד עם המחיר של כל בחירה...

היא יודעת שאם היא לא תלמד= לא תהיה עבודה= לא תהיה פרנסה= לא יהיה לילד שלה את הצרכים שלו...

היום כשרק אחד מבני הזוג עובד זה בדר"כ לא מספיק לצערינו.

אז זה סוג של הכרח...

או לפרוס לימודים או ללמוד ואחרי הלימודים בלידות שאח"כ- להישאר בבית.

אם נתרגל להבין שהכל זה בחירה מודעת- שלצמצום בפרנסה יש מחיר ואו שנהיה מוכנות לשלמו או שלא- יהיה יותר קל.

גם אני בתקופה מסויימת הייתי בבית, עם מחיר כלכלי אך תינוקיי הרוויחו  ואח"כ התחלתי לעבוד כי היה צורך כלכלי בכך, אני בוחרת להישאר בעבודה כי טוב לי, מספק לי ועוזר לי כלכלית. ואם אשאר בבית יהיה לזה מחיר כלכלי ונפשי, ורווחים גם.

מסכימה שמעון יכול להיות מעולה.

וכשתתחילי תראי שהשד לא כזה נוראי.. שזה בכלל לא שד.. ששניכם אפילו נהנים. בהצלחה רבה!

וההשקעה בזה שיהיה לך תואר שווה את זה בעיני. בעתיד זה יהיה נח הרבה יותר

זה שווה כל שקל. יחס אישי ורוגע נפשי של האמא.

אני אישית חיפשתי מטפלת שקרובה למקום העבודה וככה גם קפצתי פעמיים או שלוש ביום להניק.

קשה אבל שווה שווה שווה! בלי שאיבות בקבוקים ובלגנים, פשוט קשר רציף עם המטפלת בוואצאפ וקפיצה להניק.

גם לפי החוק מותר לאישה מניקה לצאת מהעבודה להניק/לשאוב.

לאחר גיל שנה כדאי לשלוח למעון של התמ"ת, בגיל הזה הילד שמח לקצת חברה, משחקים, חצר וכו'.

והכי חשוב לשנן שהלימודים/עבודה זה בסה"כ לטובת הילד כדי שיהיה לו עתיד טוב יותר.

וגם כדי שהאמא תצא קצת מהבית שזה לא פחות חשוב...

בהצלחה

אני כבר הייתי בעבודה כשילדתי, אבל לא עבדתי מספיק לפני הלידה בשביל לקבל חופשת לידה מלאה, אז הארכתי קצת על חשבוני, וחזרתי בדיוק בשבוע שנהיה בן שלושה חודשים, ובכיתי כל הלילה שלפני על זה שאני משאירה אותו במעון (עם חלב שאוב), ואחרי שהגעתי לעבודה ביום הראשון, ישבתי כל היום חנוקה עם דמעות...

זה החיים רבותי, צריך לחיות, וטוב שיש פרנסה (בעלי בכולל...), וברוך השם שיש מעון לשים בו את הילד.

רק תבררי שיהיה מקום טוב עם מטפלות טובות - הכי חשוב!!

היו לו מטפלות כל כך טובות, שבסוף השנה כשהייתי מגיעה איתו בבוקר הוא היה קופץ ממני לידיים של המטפלת.

ואני לא רואה בזה עלבון, אלא שמחה, כי זה מראה על מטפלת טובה.

בהצלחה לך!! והמון כוח, זה באמת קשה בהתחלה...

הייתי צריכה לחזור ללימודים כשהקטנה הייתה בת חמישה שבועות. פיצית! האוניברסיטה לא מאפשרת חופשת לידה, ולכן הם מספקים מעון מגיל 3 שבועות (שעולה לא מעט, אבל אין ברירה). זה היה הסמסטר האחרון לתואר, ולכן היה פחות שייך לדחות. 

איך היה? ב"ה היה בסדר. המעון מאפשר לבוא להנקות (שולחים הודעה אם את יכולה להגיע), ואם זה לא מסתדר המטפלות היו מביאות חלב שאוב (הן מספיק מנוסות כדי להסתדר עם זה כמו שצריך. לא לבזבז, לא לקלקל אותו...). השעות היו גמישות- באיזו שעה שהתחלתי ללמוד, יכולתי להביא להם אותה (בלי שיעשו לי פרצופים על זה שכבר 11 וזה משבש את שגרת היום). היה אפשר אולי לשים אותה אצל מטפלת איפה שאנחנו גרים, אבל העדפתי לנסוע איתה שעה בבוקר ושעה אחה"צ, באוטובוסים, העיקר שתבוא איתי ותהיה קרובה אליי כמה שאפשר. זה לא תמיד היה קל, אבל זה מה שעשינו. היא הייתה שם עד גיל 4 חודשים בערך...

בגילאים הצעירים זה באמת יותר קל. הם עוד לא מפחדים מהפרידה, הם ישנים יותר במהלך היום...

מעבר לזה, אני חושבת שבאיזשהו אופן, זה הקנה לה הרגלים טובים בסה"כ. מגיל צעיר היא ידעה גם לינוק וגם לאכול מבקבוק כשצריך, למדה לנסוע באוטובוסים בצורה רגועה, הייתה לה חברה של תינוקות אחרים (היום ב"ה היא בת חצי שנה ומאוד נהנית מהחברים בפעוטון!).

אם את יכולה לשים אותה במסגרת שקרובה אלייך, איפה שאת לומדת, משהו כזה- זה הכי מוצלח לדעתי. לא הכי אידאלי, לא קל, אבל צריך למצוא את הפתרון הכי מתאים, ואין מה לעשות...

מעבר לזה, אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת בסוף... בזמן האחרון יוצא לי הרבה לחשוב על זה שזה פשוט הזוי שהיום ההורים מבלים עם הילדים שלהם חלק כל כך קטן מהיממה... הורה שעובד עד ארבע, נמצא עם הילד שלו 3-4 שעות אחה"צ, וקצת בבוקר, וזהו. בתור אחת שגדלה עם אמא שנמצאת כל היום בבית זה ממש נראה מוזר ולא טבעי. ועצוב.

אני לא אומרת שצריך כל היום להיות איתם בבית, גם זה לא תמיד קל, אבל מסגרת עד הצהריים נראית לי איזון נכון...

בהצלחה רבה והרבה כוחות!

קל לי לדבר היום כי כשבן ה4.5 חודשים מפתיע אותי עם כמה שהוא דורש שיהיו איתו יש לי שני מתוקים זמינים לשעשע אותו. 
אבל באמת מצורך של תינוק ואמא בחברה (שזה צורך אמיתי, לא מזלזלת חלילה!)  ועד פרידה של 6-9 שעות ביום בשביל שהתינוק יהיה בחברת עוד כמה תינוקות ויוותר על הרבה צרכים נוספים שלו המרחק מאד גדול.

גם למצבים שלא טובים להם.
.

אני חושבת שבחברה שלנו הזמינות של מעונות מגיל 3 חודשים גורמת לזה שנחשוב שזה נורמלי להיפרד מתינוק בגיל כזה לכל כך הרבה שעות.

וכן, להישאר לבד בבית עם תינוק קטן 24/7 זה מטריף. גם אותי.
יש פתרונות בינים רבים מאד בין שני המצבים האלה, זה לא שחור לבן.

ואני אדם מבוגר קל לי יותר להתרגל למצבים שקשים לי, אני מבינה שיש סיפוקים שעלי לדחות.

וכן, לפעמים אנחנו בוחרים בשביל הילדים שלנו את הרע במיעוטו, זה לא הופך אותו להיות אופציה טובה ומבורכת. 
הלוואי שתמיד יכולתי לבחור את הכי טוב לילדי בלי להתפשר בכלל. אני משתדלת בכל זאת גם כשאני בוחרת את הפחות טוב לזכור את זה ולהבין שהיה עדיף אחרת.  

אני באופן אישי גם הוצאתי ממעונות, זו לא החלטה בלתי הפיכה.

אין לי מטרה ביסורי מצפון, יש לי מטרה שכל אמא תדע מה האפשרויות שעומדות בפניה, שתדע שעליה לבדוק מה היתרונות והחסרונות של כל החלטה  ומתוך זה לבחור.

והמשוואה של תינוק בבית=אמא בדיכאון היא דמגוגית במחילה.
ואני בבית עם ילדי ואני יודעת באופן אישי מה זה דיכאון אחרי לידה אז אני חושבת שמותר לי להביע את דעתי בדיוק כמוך

אני יכולה להגיד שמבחינתי הדיכאון לא היה סיבה לשלוח למסגרת.
הדיכאון היה סיבה לטפל בעצמי ולמצוא פתרונות ביניים שיעזרו לי-
לשלוח לכמה שעות בשבוע למישהי שאני סומכת עליה את התינוקת,
להוריד מעלי דברים שהעיבו עלי,
ולהוציא את הגדול מהמעון כדי לאפשר חברה לקטנה ולאפשר לי להיות בחברה פעוט שכבר מדבר ודורש שנצא החוצה ובעצם מכריח אותי לצאת יותר מהבית וכד'. 

בפירוש אני חושבת שהדרך הזו היתה טובה יותר לכולנו מאשר לשלוח גם אותה למעון בגיל כמה חודשים

אני באמת חושבת שהעניין המדכא זה הלבד בחברה שאמא שאשכרה בוחרת לגדל את התינוק שלה בעצמה היא עוף כל כך חריג.
והפתרון  בעיני הוא למצוא עוד אמהות שבבית ולהיפגש בחוץ בשמש, וליצור מעגל חברתי כזה.
שעונה על הצורך של האמא בחברה וגם של התינוק.
 

זה קשה לעשות *רק* את זה והפתרון לא חייב להיות פרידה מהילד והלוואי שיותר אמהות ימצאו מפגשים ותעסוקה שאפשרית מהבית או ביחד עם התינוק

גם אני הוצאתי ממעונות, גם אני בבית עם התינוקות, גם אני חוויתי דיכאון אחרי לידה.

ומוסיפה - ההנחה שלתינוק יהיה טוב במעון אם רק ההורים יהיו שלמים לגבי זה, לא תמיד נכונה. 

לדעתי לא נכון לומר ש מעון הוא האפשרות הגרועה ביותר, אני אמא עובדת למשפחה ברוכה ב"ה, את ילדי הגדולים שלחתי למטפלות, שבסך הכל היו טובות אך כמעט תמיד היו דברים שהפריעו לי ( צעצועים לא בטיחותיים, חוסר הדלקת חימום בחורף, יותר ילדים מכפי שסיכמנו כי עושים טובה לשכנות , ועוד..) המטפלת פעמים רבות גם מבשלת ועוסקת בצרכי ביתה וזה עם כמה תינוקות בבית.

בילד החמישי גיליתי את המעון, מעון מעולה!!!, מטפלות חמות , אווירה שמחה , יש פיקוח על נושאים כגון בטיחות של צעצועים , המטפלות עסוקות רק בילדים ולא בצרכי ביתן, הילד הולך אליהן לידיים בשמחה.

לכן אני חושבת שלא נכון להתייחס למעונות באופן גורף כאופציה הכי גרועה, תלוי במעון. גם מטפלת יכולה להיות אופציה גרועה ( אף פעם את לא יודעת מה באמת קורה כשאת הולכת) במעון עצם זה שיש פיקוח , גם אם יש מטפלת לא כ"כ טובה היא תשתלב באוירה הכללית ותחשש לא לעשות את עבודתה בצורה טובה.

בהצלחה לכולן

אבל נראה לי שדי דומה.

אני מכינה בעיקר בשרי:

נקניקיות, קציצות בלי רוטב, חזה עוף, עוף

וגם צ'יפס ותפוחי אדמה אפויים.

יש לי תבנית עמוקה שבה אני מכינה עוף ותפוחי אדמה, כתחליף לתנור.

יש מגש של טיגון באוויר חם, שבו אני מכינה צ'יפס ונקנקיות.

ויגש של גריל, שבו אני מכינה קציצות וחזה עוף.

נראות לי דומות.

אני מכינה בזה גם שניצלים ושניצל דג, בתוכנית של air fry, לא יוצא ממש כמו מטוגן אבל אם שמים שמן מתחת ומעל יוצא טוב.

על רשת גריל עושים המבורגרים, שיפודים וכו', מוכנים בבית או קנויים, וגם סתם חזה עוף עם קצת תבלינים. אוהבת גם' לשרוף' בזה תפוחי אדמה שלמים או בטטות חצויות לשניים, יוצא כמו ממדורה אם את יודעת למה הכוונה.

גם סתם לחמם דברים מהמקרר, על תוכנית reheat יוצא ממש טעים, נניח שניצל יוצא קריספי.

בתכנית אייר פרי- מכינה שניצלים שיוצאים פגז (צריך להתיז עליהם שמן משני הצדדים), מחממת אוכל (מרגיש טרי) ואפשר גם ירקות ופרגיות.

בתכנית גריל- שמה פרגיות ונקניקיות, חושבת שבתכנית של מדיום.

השימוש העיקרי שלי בו הוא לחימום אוכל- זה יוצא טעים ברמות! 

שכותבת המון על השימוש שלה בנינג'ה גריל..

@המקורית

אנחנו מתלבטים אם לקנות נינג'ה גריל אבל יהיה צפוף לשים גם וגם...

משפחה עם עוד מעט 7 נפשות בעז"ה

עושה אוכל די פשוט, תבנית אחת כל פעם

בעיקר מנסה להבין אם יש גודל של נינג'ה מומלץ שיכול להכיל תבנית עוף גדולה עם תפוחי אדמה או שקטן מדיי?

ואם יש עוד דברים חוץ מהגודל שנפסיד אם נעבור לניגג'ה במקום לתנור....?

כשאני מכינה לכל המשפחה אני עושה 2 נגלות או בתנור בתבנית גדולה..

לעצמי מכינה שם המון! 

כי אנחנו כרגע רק 3 נפשות,

אבל מבחינת שימוש - אצלי הנינג'ה מחליפה לגמרי תנור בשרי!! אני מכינה בה ההההכככללללל

עוף וירקות, תפוא, מוסקה, שיפודים, על האש, שניצלים, צ'יפס, רולים, מה שבאלך.

יש בזה כלכך הרבה אופציות ועובד כל-כך מהר ומצוין שמבחינת השימוש נטו זה שיא המשתלם, לדעתי ומניסיוני

נראלי אני אבקש מהם אחוזים על שיווק🤭

שלנו רק מפסח..

אז אנחנו עוד צריכים ללמוד איך לנצל אותו. אבל מאז שיש לנו אותו התנור הבשרי לא עבד אפילו פעם אחת (משפחה של 8 נפשות).

ציפס בפסח (לא אןכלים קטניות. אז הכנו כמעט כל יום והרבה) היה הרבה יותר מהיר איתו מאשר בתנןר. ככה שבארוחה יכולנו לעשות 2 נגלות כדי שיספיק לכולם.

תפוא כמו של מדורה, מאוד אוהבים פה. לוקח הרבה פחות מבתנור.

שניצל תירס כנל.

ירקות כנל.

השאר עוד לא יודעת. בנתיים שניצלים ועוף עשינו בסיר. מניחה שזה גם מהיר יותר מתנור. ככה אומרים.  

מכינה בו בשרים, ירקות, אופה והשוס - הוא מחמם אוכל למצב שהוא טעים כאילו עכשיו הכינו אותו.

אבל יש לי דגם אחר האמת

מכל מקום, זה נורא תלוי מה אוכלים בדכ. אני למשל לא מכינה בו שניצלים/ חצילים ואצלי הוא לא מחליף טיגון אבל אני מתחזקת (מנסה לפחות😅) תפריט תזונתי מסוים שממש מקל עליי להשתמש בו

אני משתמשת בתכניות reheat, grill, bake, roast בעיקר.

שעועית ירוקה,  אנטיפסטי,  נקניקיות צ'יפס המבורגר סטייק, עוף, תפוחי אדמה, עראייס, דגים,שניצלים, לביבות, קציצות טונה

מקצר זמנים ממש!

רק כשאני מכינה עוף לכל המשפחה אני משתמשת בתנור הבשרי..

או רוצה לפרט מה הכללים?

שלנו חדש ובנתיים משמש בעיקר לציפס ותפו"א.

עשיתי גם חציל שלם אבל נראה לי היה אפשר לעשות אותו טוב יותר.

עוף, דגים, שעועית ירוקה, קציצות אשמח לדעת איך לעשות.

יש לנו את הדגם מקס פרו נראה לי. 

וזה הרבה ניסוי וטעייה, להבין את המכשיר..

שניצלים מצפה כרגיל, מרססת ספרי שמן על כל צד ועל תוכנית אייר פרי ל13-16 דקות תלוי בעובי של השניצל (יותר ארוך מטיגון אבל היתרון מבחינתי שזה לא דורש השגחה צמודה כמו טיגון ויותר בריא)

שעועית ירוקה עושה גם על אפיה וגם אייר פריי. שמה קפוא מהשקית, שמן זית ומלח (אפשר גם קצת רוטב סויה ושומשום אם זה באפיה) ל10 דקות.

אנטיפסטי-חותכת את כל הירקות שיש לי במקרר (גזר קישוא בצל סגול, בצל רגיל, שום, בטטה גמבה שעועית, ברוקולי וכרובית.. או חלק כל פעם) לגודל אחיד, מתבלת

על אפייה או אייר פריי. הזמן מאוד משתנה לפי הגודל של הירקות. מרבע שעה עד 35 דקות בערך. כדאי לערבב באמצע

עוף על אפיה עם רוטב שאוהבת/פירורים כמו שניצל ל35 דקות פלוס (תלוי בכמות של העוף, זה בד"כ מכינה בתנור כי מכינה כמות גדולה. כשעושה רק לעצמי רבע עוף אז כחצי שעה..)

דגים עם רוטב שאוהבת/עשבי תיבול על אפייה לרבע שעה 20 דקות..

מה בעצם היתרון של הנינג'ה בהנחה שיש לי בבית תנור בשרי, פלנצ'ה איכותית ואפילו גריל גז בחצר?

מה היתרון שלו?

צ'יפס בתנור לוקח שעה לפחות על החום הכי גבוה, בנינג'ה לוקח לי 17 דקות... וזה הרבה היה יותר טעים.

אין לי גריל גז.. אבל את הפלנצה מסרתי אחרי שקניתי את הנינג'ה כי כבר לא היה לי בו שימוש 

בנינג'ה אנחנו עושים סתם ככה כנפיים וקבבים לבן שלי כשהוא רוצה, סטייקים פה ושם, המבורגרים. לא צריך לצאת, וזה זריז מאוד.

אני משתמשת בו הרבה אבל האמת שקניתי לצורך ספציפי, של טיגון ללא שמן. בלי זה לא יודעת אם הייתי ממליצה, זה תופס מקום על השיש

איפה מאחסנים???
זה מכשיר ממש ענק לא? 
ומבינה שהוא לא מכיל הרבה (הפלסטיקה מסביב יותר תופסת מקום)?
מצד שני, מבינה שהוא מהיר, וניתן להכין בפחות שמן.
יש עוד חסרונות או יתרונות?

בפינה נסתרת. וחוץ ממנו יש לי רק קומקום על השיש

אם הייתי צריכה להכניס ולהוציא מהארון, סביר להניח שלא הייתי קונה/ משתמשת כמו עכשיו

כדי שהוא יעבוד שם? או שאת מוציאה?

כי ארון המיקרוגל שלי ממש לא יכול להכיל נינגה פתוח למשל

הארון בגודל סטנדרט

והנינג'ה נפתח כמעט רובו אז לא מפריע לשימוש בו

וגם שמנו תאורה בפנים

יש לך קישורים לדברים ספציפיים?

כדי להביש מעל הטיטול.

או לפחות פעם היה... את כל אלה שהיו לי זרקתי, כי אני לא אוהבת להלביש ככה (מעדיפה טייץ או גרביון).

אולי תחפשי מישהי כזו שעושה כמוני, ותבקשי ממנה את התחתונים האלה? הם במידה קטנה יותר מתחתון רגיל...

גם אני לא מלבישה ככה, ויכול להיות ששמרתי.

לא יודעת אם זה באמת יותר קטן, כי זה מיועד להיות מעל טיטול.

השאלה אם זה מתאים בתור ממש תחתונים, בלי טיטול מתחת.

לי זכור שזה היה איכותי.

בכל אופן, אם זה לשמלה שמתאימה לגיל חצי שנה - אז גם אם התחתון גדול יותר הוא עדיין קטן מספיק...

אם אני אמצא תחתונים שנשארו לי מהגדול, אני אוכל לבדוק.

אבל בדרך כלל המידה הכי קטנה זה אפילו לא 2, אלא 2-4.

וגם לאחרים שהיו די קטנים אבל לא פיצים כמוה

ואני ראיתי שבדווקא בבזארים הזולים כמו "ביגוד" המידות של התחתונים קטנות מהרגיל. אני קונה לילדים שלי מידה מעל

ה1.5-2 של נקסט היה הכי קטן שמצאתי.

קניתי אותם והצרתי עם תפר בגומי.

עכשיו אמנם קיץ אבל אני בחורף שאחרי הגמילה הסתבכתי גם עם למצוא גופיות שאין להם סגירה של תיקתקים למטה...

תקני אחד מכל סוג: בנים רגיל, בנים בוקסר, בנות,

ותבדקי מה הכי מתאים.

מקסימום אפשר להצר קצת עם חוט ומחט

שיש חברה אחת שקניתי לילד ולילדה שנגמלו במידות האלה.

אולי בבזאר שטראוס?

הגומי למעלה עבה מהרגיל. זה מידה 2-4 אבל קטנהה וזה היה להם מצוין. (כשהגיעו ל2-4 שלך חברות אחרות זה היה להם צפוף ממש) וממש רואים שהם קטנים יותר.

תמיד בחנות פתחתי חבילה והוצאתי אחד להשוות. 

זה נתפס עם המכנסיים.

יש בזה יתרון שלא צריך להתאמץ להוריד שני בגדים כשמתפנים.

תקני את של נקסט, אם יהיה גדול מדי תשמרי לו, ותחפשי יותר קטן.

לא הייתי קונה את של הבנות.

ההכי פשוטים, כמו שכתבו לך.

אצלי דווקא הבעיה היתה עם המכנסיים, כי רוב הגזרות שלהן בנויות לטיולים, וזה פשוט נראה מוזר בלי.

אבל זה מה יש (שלי לא היה קטן, אבל כן נגמל מוקדם).

גם הבת שלי פצפונת וזה היה לה טוב. נגמלה בגיל 2.5.

בהצלחה 

נראה לי אני אזמין מידה 1.5-2 מנקסט, ונראה אם זה יהיה לו בסדר.

@גפן36 ו@יראת גאולה, אם אתן מצליחות למצוא לי בדיוק על מה מדובר, אני אשמח.

ניסיתי לחפש באלי אקספרס ובשיין, אבל לא הצלחתי למצוא משהו.

אם למישהי יש קישור למשהו ספציפי, אשמח שתשלח.

התחתונים הרגילים, מידה 2-4, אני לא מאמינה שיהיו טובים עליו.

הבת שלי שבת 4.5 עדיין במידה הזאת. (עם תחתונים שהתרחבו קצת במהלך הזמן).

אבל זה של בנות.

הילדים שלי גם קטנטנים. ומידה 2-4 הרגיל לא התאים לחלקם.

לשרייבר יש מידות קטנות באופן כללי. התנסתי עם תחתוני בנות שלהם. לבת שלי היה מצוין! גם היתה במידות בגדים כמו הבן שלך.

ולבן קניתי משילב. התחתונים שלהם גם ממש קטנים (ויותר יקרים. ויותר יפים). גם ממליצה. 

זה נשמע שהוא קטנטן ממש ואתם ממש בהתחלה, נכון?

תני לכם זמן. הרבה זמן ובנחת. אתם תלמדו אחד את השני, הוא יגדל וזה כבר יהיה הרבה פחות אינטנסיבי...

אימהות זה למידה והתפתחות כל הזמן, פשוט תני לזה לקרות בטבעי... לא צריך להיות בלחץ, בטח לא בשלב כל כך התחלתי של האימהות🩷

זו תקופה מעורבבת ומבלבלת אחרי כל לידה, לא רק אחרי לידה ראשונה. אבל בלידה ראשונה פי כמה, כי הכול חדש לחלוטין.

זה הזמן שלך לישון בכל פעם שאפשר, לבקש שיכינו לך אוכל טוב ולא לחשוב בכלל מחשבות מעמיקות.

בעוד חודש-חודשיים, כשקצת תתאוששי, תתחילי לחשוב יותר על מהות האימהות. יכול להיות שזה כבר יגיע לך באופן טבעי

אני תמיד מסתכלת על הפיצים האלה וחושבת לעצמי, מה הוא יודע שאני לא? מאיפה באת? מה אתה זוכר משם?

קטנטן כזה, תלוי כל כך, שייך לעולם אחר...כמעט רק נשמה, בגוף הקטנטן הזה שתלוי בי כל כך...

תחשבי שיש נשמה חדשה בעולם

שזוכה להגיע לזוג ידיים אוהבות, מכבדות, שרוצות בטובתה

יש זוג אנשים בעולם שמוכנים להיות ערים בלילה וגמורים ביום, ולרוץ לסופר פארם מאה פעם, ולהחזיק על רגל אחת עם הפנים לצפון מערב כי רק ככה הוא נרגע, שכל יישותם רוצה את טובתו, שאהבתם אליו תלך ותגדל ותעמיק.

תחשבי על זה שהחוויה שלו מהעולם היא אתם, הגישה הכי ראשונית שלו לעולם - היא אתם.

ואם כואב לו יש מי שיחבק, ואם הוא בוכה יש מי שמנסה להבין למה, והוא מחובק ומנושק ומנוקה ומלבישים אותו, והוא שומע את הלב שלכם.

זה מאד סזיפי, וגם בלידה הרביעית שלי הרגשתי את מה שאת מתארת

אבל יותר ויותר מצליחה להפנים שלא צריך דברי תורה גדולים

את נוגעת בנשמה חדשה בעולם הזה, את בוראת לה דרך הסתכלות בריאה לעולם הזה, איפה יש נס גדול כזה?

ואחרי כל זה, אני רק אומר שבחופשת לידה, בטח בשלב שלך, אני אמנם מרגישה וחושבת דברים כאלה, אבל גם דברים אחרים לגמרי - חוסר אונים זה כל כך הגיוני בהתחלה, בטח בהתחלה ראשונה וענקית כזאת. ולא לדעת מה הוא רוצה - הוא לא יודע לדבר, ואת רוצה לדעת, ולא תמיד את יכולה. את יכולה לעשות את מה שביכולתך.

ואני גם קוטרית על כאבים ועל עייפות, כי הנשמה המיוחדת הזאת הגיעה דרך הגוף שלי, הזה ממש, שעשה את הבלתי ייאמן אמנם אבל הגב כואב ואני עייפה ורעבהההה ומותשת וחסרת אונים...

בקיצור

בליל של תחושות

הגיוניות מאד והגיוניות פחות

תהיו יחד, זה העיקר, ומזל טוב ענק

בזמן הזה הגיוני בהחלט להיות כל היום סביבו, הטיפול מאוד מאוד אינטנסיבי. בהמשך זה נרגע ונהיה קל יותר וגם כיף יותר כי הוא גדל ומתקשר.

עכשיו זה הזמן לישון הרבה, להתפנק, לתת לעצמך קצת זמן שקט כשמתאפשר, ולנשנש ולהסניף את התינוק מדי פעם😍

התקופה הזאת עוברת מהר ממש ומתגעגעים אליה אחר כך🙂 אבל במקביל היא גם יכולה להיות ממש לא קלה, בטח בילד ראשון. כל מה שאת מרגישה זה בסדר, תשתדלי לא להיכנס למצפון על מה שאת עדיין לא מצליחה איתו. אימהות זה תהליך ארוך שלא נגמר אף פעם🙂

ממש מה שהייתי צריכה לשמוע

אני דומעת כאן מהתרגשות או ההורמונים לא יודעת

אבל ממש מילים שבמקום. תודה לכן ממש!!

להנות מהזמן איתו, להתענג על הרגע....

משם כבר מגיע תחושת המשמעות..

אני חושבת שבגיל הקטן הטיפול מצד אחד הוא מאוד טכני להאכיל, לחתל, לקלח להלביש

מצד שני מאוד חשוב גם לתינוק וגם לך קשר רגשי של לדבר אליו ולהיות קרובה אליו.

ומצד שלישי הוא עדיין לא נותן לך משוב מעבר לבכי.

לי אישית בגיל יותר גדול כשגדלו פתאום נפל האסימון עד כמה אמא היא משמעותית לילדים 

כמה שידעתי קודם, רק כשהילדים גדלו חילחלה לי ההבנה.

בייחוד שנראה שאינן עושות דבר".

בעיני ספר חובה לכל אמא (אני קראתי בהריון)

לגבי נוכחות- אני רואה שמה שהכי עוזר לי זה פשוט לחשוב: זה חד פעמי, לא יהיה לי את זה שוב. איתו, ואולי גם לא יהיה לי עוד ילדים (כרגע עם שניים ואין תוכניות לעוד מבחינתי)

את ממש לא שם כרגע

כל מה שאת צריכה לעשות כרגע זה לדאוג לצרכים החיוניים של התינוק, ולאכול ולישון טוב בעצמך

לא מעבר בעיניי

איך אפשר לחשוב על רוחניות כשאת גמורה מעייפות? עליי זה היה גדול ממש. הכי קרוב לזה אצלי היה להתפעל מהפלא הזה של אדם חדש בעולם שיצא מהגוף שלי, הפלא של ההנקה, ולנשנש קצת את הדבר החמוד הזה, אבל זה קרה בשלב יותר מאוחר.

הטיפול האינטנסיבי הזה, הנתינה הזו, בונה את הקשר שלך אליו וזו האמהות כרגע

חיבוק♥️

אין זכרונות קונקרטיים

הוא לא יזכור כשיגדול שהרמת אותו, שקילחת אותו, שקמת אליו בלילה, שדיברת אליו וכו' וכו'.

אז מה נשאר מכל זה?

התחושה הבסיסית של הקשר הבטוח,

הצרכים שלי נענים

יש מי שדואג לי ומטפל בי ויודע מה לעשות

יש מישהו שנמצא איתי כל הזמן ומשגיח ושומר עלי.

אני יכול להיות רגוע, אני פנוי ללמוד את העולם

לחקור, להבשיל.

ילדים שזוכים להיקשרות בטוחה בינקותם, יגדלו בסבירות גבוהה לנהל קשרים בטוחחם ובריאים במערכות היחסים השונות שלהם, בדגש על קשר זוגי.

כשאת מרגיעה כשבוכה, מאכילה כשרעב, מרדימה כשעייף - את בונה לו דפוס היקשרות בריא. אנשים משלמים במיטב כספם לפסיכולוג כדי לשנות דפוסי היקשרות. ואת מעצבת לו מפש בריאה מלכתחילה.

זה באמת נכון, הטיפול בעולל קטן וחסר ישע יכול להיות תקופה שכל יום נראה זהה לקודמו ,וזה באמת יכול להצטייר כמשהו משעמם או מונוטוני שחוזר על עצמו כל יום...

אבל קודם כל שתדעי שמתקופה לתקופה זה משתנה.

יש את התקופה ההתחלתית שהם ממש גורים קטנים שאפילו לא מצליחים ממש לראות כמו שצריך ועד מרחק מסוים, יש את השלב שהם כבר לא שולחים "סתם חיוך" שהתפלק אלא ממש מזהים אותך ואת בעלך ומחייכים , יותר מאוחר התהפכות ראשונה ,זחילה, למצוץ אצבעות, להתגלגל מצחוק, להתחיל טעימות, לעמוד פעם ראשונה, להגיד מילה ראשונה, וכן הלאה.

כל תקופה וכל חלק בגידול משמעותי גם לך וגם לו. למעשה בעיני זו התקופה הכי יפה וחמקמקה של תינוק חדש, והיא עוברת ככ מהר, שלא תביני איך כבר הסתיימה "חופשת " הלידה.

במהלך הימים שעוברים את בונה איתו קשר,הוא מתרגל אלייך ואת אליו, קשר שנרקם לוקח זמן, תני לכם את הזמן הזה ביחד ,מגיע לכם אותו. וזה זמן שלא יחזור שוב,תהני כל עוד אפשר. לגבי המהות הרוחנית ,

תנסי לא לחשוב על מה יהיה ומה היה, ומתי ,תני לרגע שלכם להיות. גם אם הוא משעמם וגם אם כל יום נראה אותו דבר.

את נבחרת להיות האמא שלו מכל האמהות, תבטחי בעצמך שאת יודעת יותר מכולם מה הכי נכון וטוב עבורו . תסמכי על תחושות הבטן שלך.

לגדל ילדים זה מאוד אינטנסיבי, תובעני, לפעמים מרגיש כאילו אנחנו כמעט ומבטלות את עצמינו לגמרי.

אבל בסוף ההשקעה משתלמת . האהבה חוזרת אלייך בענק. התחושה שאני מקימה את הקן שלי ומשקיעה בו מניות ,מביאה את הבן או הבת שלי לחינוך של תורה ומצוות ,ללכת בדרך השם, זאת שליחות. וכן זה אומר שלפעמים בתחילת הדרך, הדרך לא קלה וכיפית והכל ורוד. לא,זה מסע של בניה גם שלך, וגם של בעלך, של הבנות של שניכם יחד, של הילד/ים שלכם. הילד הראשון מלמד כל כך הרבה, עליו עושים את כל הטעויות האפשריות . בכלל כל ילד מלמד אותנו דברים על עצמינו, ומשמשים הרבה כמראה כדי שנראה את הטעויות שלנו, את הפיספוסים שלנו ,את החוזקות והחולשות שלנו. לזמן יש הכי הרבה משמעות. תסתכלי על זה כמו על השקעה, בהתחלה את צריכה לשים סכום רציני וקצת להיחנק , אבל אחרי תקופה יש תשואה ושווה כל שקל. זורע צדקות צומח ישועות.  יהי רצון שתמצאי ותראי איזה שליחות מדהימה קיבלת ושתדעי איך להוציא ממנה את המירב בשבילך .

שתדעי שזה טבעי. את נשמעת אמא מאד מסורה ואכפתית, אז אני בטוחה שאת דואגת לו מספיק. המחשבות שלך הן טבעיות ויותר נפוצות דווקא אצל אמהות מסורות מאד ואכפתיות מאד שלא רוצות לטעות ולפספס, אז שתדעי שהכל בסדר. הוא לא צריך את המענה בשניה שמתחיל לבכות, לפעמים קורה שאת מתעכבת רגע, לפעמים יש אילוצים, אבל העובדה שהוא יודע שאם הוא בוכה את נענית לו זה העיקר. ממה שאת כותבת נשמע שאת ממש שם בשבילו,,אז גם אם מדי פעם יש חריג והוא יחכה יותר זה לא משהו שיעשה לו רע.

להבין את הסימנים זה משהו שבא עם הזמן. לכל ילד סימנים משלו, שבועיים זה עוד מוקדם, אבל את תראי שתוך כמה שבועות את תדעי איזה בכי זה רעב ואיזה לא, מתי כואבת לו הבטן ומתי סתם צריך חיבוק או מוצץ.

וגם חוסר האונים טבעי. תמיד קשה לנו לראות מישהו בסביבה שלנו מתמודד עם קושי כשאין איך לעזור לו. גם בין מבוגרים. עם ילד שבאחריותך זה קשה כפליים. הדבר שהכי יעזור לו בזה זה חיבוק.

מצד שני, זה לא את, זה הפורמט - להיות עם ילד שבוכה מכאבי בטן במשך כמה זמן יכול להטריף את הדעת וכל מה שתרצי יהיה רק שקט.

וחכן תמיד כדאי לדאוג למלאי מבוגרים שיכולים להחזיק אותו לכמה דקות שבהן את הולכת לחדר אחר ושומעת שקטטטטטטט כדי לחזור אליו עם כוחות מחודשים.

מזדהה מאד עם אין משמעות לזמן ואין זמן לכלום. הכי חשוב לצאת מהבית. עדיף לפגוש אנשים אבל גם אם לא העיקר לצאת. תעשי לך זמן ביום, כל יום, שאת מתלבשת ויוצאת איתו לסיבוב אפילו הכי קטן ברחוב מסביב לבית. במנשא או עגלה, מה שנוח לכם. אבל אחהצ בזמן שיש אור וכבר לא חם בטירוף, פשוט לצאת לנשום אויר ולראות את האור בחוץ. זה מחזיר לחיים.

אני גם ממליצה על הספר מה אמהות עושות שהמליצו לך למעלה, וגם על מלידה עד גיל שנה. הראשון שלי רצה רק ידיים והמשך חודשים הייתי יושבת מחזיקה אותו ביד אחת, מושבתת ממטלות בית, ומחזיקה ספר ביד השניה, זה מה שהשאיר אותי שפויה 😅

מה הבעיה בעצם?

את יוצאת לעבודה בקרוב?

והוא יהיה גם יותר מזה, אני חוזרת לעבודה.

וגם, הימים הולכים ונהיים יותר ויותר חמים אז עוד יותר מלחיץ שהוא לא מסכים לקחת בקבוק

היו פה בפורום כמה פעמים המלצות על בקבוק של לנסינו לסרבנים.

לפעמים גם טמפרטורה שונה יכולה להשפיע.

אפשר לבקש מהמטפלת שתיתן לו קצת חלב/ מים בכפית או במזרק. זה לא בכמות של ארוחה, אבל לפחות שיהיה משהו.

ואם הוא ממשיך לסרב, אולי אפשר להתחיל טעימות ואפילו כבר לתת יותר מזה, אם הוא מסתדר עם המוצקים.

לנסות שמישהו אחר יתן.

הקטנטנים האלה חכמים... למה להסכים לבקבוק כשיש אותך?

להתפלל שאצל המטפלת או מי שנשאר איתו הוא יבין שאין לו ברירה ויסכים.

בהצלחה, מוכר ומלחיץ בו זמנית

אני יכולה להגיד שאלתי חלק מהנאמנים לקחו ואחת נותרה בעקשנותה

תנסי בבוקר בעצמך ובערב ע"י מישהו אחר.

לפעמים דווקא הרוגע של האמא וההכירות הקרובה שלה עם התינוק יעילים יותר מאשר כשאדם אחר מנסה.

אז לנסות גם וגם.

לק"י

אלייך.

ובהצלחה!

אני גם חייבת לנסות כבר בקבוק.

אפשר להשקות בכוס

זו כמובן מיומנות שלוקח זמן להשתפשף בה אבל את יכולה להתחיל.

בגיל ארבעה חודשים זה נשמע לי הזוי, אבל אולי...

זה מה אני עושה

שלי בן 7 חודשים ונאמן מוחלטות להנקה

התחלתי איתו מוצקים שזה משביע אותו יותר

ועד אז שיתרגל לבקבוק הוא חלק בלתי נפרד ממני

אין לי אפשרות לקחת אותו איתי, כבר חזרתי לעבודה פשוט השבוע יצאתי מוקדם בכל הימים כי הוא בכה ולא לקח בקבוק, אבל זה פיתרון גרוע, גם כי ככה אני ל יכולה למלא את כל השעות שלי בעבודה וגם זה יהיה סיוט למטפלת שלו לשרוד איתו עד שאחזור. אולי עכשיו הוא עוד לא קלט שאין ברירה כי ארבע חמש שעות הוא הצליח להחזיק מעמד ואז קיבל הנקה.

אז זה עונה גם לשאלה מי יתן לו את הבקבוק, הוא מסרב מכולם, ממני, מבעלי, מאמא שלי מאחותי ומשתי מטפלות שונות. לא היה אף אחד שהצליח לתת לו. נותנים לו חלב מחומם בטמפרטורה נעימה, ניסינו גם שמישהו אחר יתן לו את החלב מיד אחרי ששאבתי כשזה הכי טרי ועדיין חמים מהגוף.

אז נשאר מכל מה שכתבתן רק בקבוק לנסינו, כמה הוא עולה? יש אפשרות איכשהו לנסות אותו קודם? כי מכל סוגי הבקבוקים שניסינו (שלושה סוגים) הוא לא הסכים אף אחד, אז לא תולה בזה מלא תקוות...

עד שחזרתי לעבודה לא השארתי אותו בלעדי בכלל חוץ מהטבילה אחרי הלידה...

סביב ה-40 אם אני זוכרת נכון.

גם אצלנו הוא היחיד שעזר🙃

אצל המטפלת/ שכנים אם יש למישהי בקבוק לנסינו לבדיקה, תרתיחי אותו, תנסי לתת, ואז תרתיחי שוב ותחזירי למי שזה שייך לו.

וזה לא יקר, אני הזמנתי מKSP