לא ניראלי שזה אמור לקחת כ"כ הרבה זמן.

וניראלי שאימהות אחרות יודעות איך לעשות את זה נורמלי..

א. אין מה להרגיש "מושפלת".. היא פשוט באמת עייפה. היא גדלה, צריכה הרבה שעות שינה כנראה, וקשה לה לקום. להיפך - תרגישי בן אדם, שאת לא אגרסיבית איתה. להתחיל בוקר בצעקות, זה ממש לא טוב..

ב. ההרגל של קימה בזמן, הוא טוב וחשוב, אם כי בגיל הזה עוד לא קריטי. גם מונע אח"כ קשיים להתרגל. אבל צריך לאזן אותו עם צרכים אחרים. ילד אינו מכונה. התופעה שציינת, היא בהחלט לא נדירה.

ג. טוב שאת מעירה בנעימות. כך צריך להיות. מה שכדאי לדעתי לעשות, זה לדבר איתה אחה"צ, בנחת. להסביר למה חשוב לקום בזמן, את יכולה אפילו לשאול אותה: שנוכל להגיע לגן לא מאוחר מידי. שכאשר תהיי יותר גדולה ותצטרכי להיות בבי"ס בזמן, כבר יהיה לך יותר קל. שתתרגלי להיות זריזה, קצת נחים אחרי שמתעוררים, ו..הופ קמים.  זה יכול לתת לה איזה "רציונל".  אבל ללא שמץ מוטיווציה שלילית, כאילו יקרה משהו נורא ואיום אם לא קמה בזמן.

ד. אח"כ תשאלי אותה, אם קשה לה, אם היא עייפה. ותשאלי מה כדאי לעשות? אולי לישון יותר מוקדם, ואז יהיו מספיק שעות בשביל הגוף לישון. תסבירי לה שהגוף צריך שעות לישון, ואז יש לו כח לקום (ובאמת - תדאגי למספיק שעות שינה.. זה לפני הכל).

ואוי תגידי לה שבימים הקרובים, עד שהיא תתרגל, אתם תכינו בערב ביחד איזה ממתק במטבח, שיחכה לבקר, והיא תקבל אותו אחרי שהיא קמה ומתארגנת. תסבירי לה שזה בשביל לעזור לה, כי בבקר כשקצת עייפים, אם זוכרים שמשהו טוב מחכה - זה עוזר לקום.

העיקר שתסכימו על הדברים ביחד - יש סיכוי שהיא תתאמץ.  ואם לא ילך - אל תייאשי אותה. תגידי, לא נורא, היום כבר השתדלת, מחר תצליחי עוד יותר. להפוך את זה לאתגר משמח, ועם תנאים בסיסיים טובים, שינה מספיקה וכו'.

ובאמת - יש ילדים שיותר קשה להם לקום. יש בהם הרבה טוב חוץ מזה.. (לפעמים אפשר גם לשלול חסר בברזל או משהו דומה שגורם עייפות)

לפעמים זה סימן שחסר משהו.

אם זה משהו חדש שהתחיל לאחרונה, כדאי לבדוק.

היא אוכלת טוב?

היא שמחה? חיונית? פעילה מספיק במשך היום? הולכת לישון בזמן ונרדמת בקלות?

אם הכל טוב ואין בעיה, אז כנראה זה פשוט ענין של אופי .

בכל מקרה, היא לא עושה לך בכוונה, ואת בסדר גמור - את מבינה אותה ומכבדת אותה.

מה שנשאר זה לוודא שהכל בסדר, ולמצוא דרך להקל עליה את ההתעוררות בבוקר.  

א- לכל המגיבים פה- אם הבנתי נכון הבעיה היא לא שהילדה לא מתעוררת אלא שהיא לא קמה. אני צודקת כסיופיאה?

ב- זה באמת משגע ומתיש להעיר כ"כ הרבה פעמים.

ועוד כשיושבת לך כל הזמן על הכתף ציפור קטנה שאומרת "אסור להתעצבן, תהיי נעימה..."

קצת קשה להסביר כאן מה קורה  ומה את צריכה לעשות. אני כרגיל ממליצה מאוד ללכת לחוג הורים בגישת שפר.

אם את רוצה תשובה אפשר בשמחה בפרטי.

נראה לי שלא הבנת נכון. ילדה שרוצה להמשיך את השינה, זה מאד מצוי. בד"כ ילד שכבר ממש ער בגיל הזה, אין לו כל ענין להמשיך סתם לשכב במיטה..

ו..האמת - לענ"ד לא צריך בשביל זה "חוג הורים"..

לא כי יש לאמא בעיה עצומה ונוראית שאי אפשר להתמודד איתה לבד. ממש לא.

חוג הורים נכון נותן הבנה עמוקה יותר של מערכות היחסים בבית ומשדרג את החיים. הבעיה שהועלתה פה ממש קלאסית, ועולות כאלה המון בחוגים. לפתור בעיה כזו באמירות של "אל תתעצבני" זה נראה לי כמו פלסטר ולא פיתרון אמיתי מהשורש.

וכמובן- כל אחד יעשה מה שמתאים ונראה לו....

זו בדיוק נקודת ה"מחלוקת"...

הבעיה שהועלתה כאן היא קלאסית למשפחה נורמלית. זה עולה בחיים - לא רק ב"חוג", כמובן.

ואני אכן לא מסכים עם זה שה"חוגים" הללו הם פיתרון לכל דבר..

ולפעמים מבט פשוט וישר, תחושה הורית, וראיה מה באופן חיובי יעזור - עדיף על "מהשורש".

אולי אפילו עצם ה"הנחה" היסודית שהיתה כאן, שהיא לא מתקשה להתעורר אלא לקום על אף שהתעוררה כבר (למרות שמציאות של ילד שמתקשה לקום כי רוצה להמשיך לישון, זה ממש רגיל) - וכן הקריאה של דברים שנאמרו לה כאילו הם "אל תתעצבני", למרות שאיש לא אמר כך בלבד - זה עצמו מראה כמה היצמדות ל"שיטה" אחת יכולה גם להזיק ולו לניתוח המציאות..

ואני מסכים עם השורה האחרונה שכתבת.

בשבת היא בדר"כ ישנה עד יותר מאוחר תשע, עשר.

לא יודעת בקשר לגן היא רק התחילה אתמול והיא צריכה להתרגל מחדש ולא מכירה כ"כ את החברות כי זה גן ח

ובקשר לשאלה עם היא לא קמה או לא מתעוררת.

היא עוצמת עיניים אבל אני יודעת שהיא ערה היא עושה כאילו היא ישנה כאילו רוצה להמשיך.

תודה רבה על כל העצות..זה מרגיע.

כנ"ל מתמרח וכו'...

בס"ד

שהקימה בבוקר היתה מאוד קשה עליה. ועדיין. זו התמודדות יומיומית.

לעתים היא היתה מתעוררת ונשארת במיטה. רוב הפעמים היא פשוט סרבה להתעורר וגם אצלי זה עורר תסכול גדול.

כמה דברים שעזרו:

- גילינו שהיא לא ישנה כל כך טוב בלילה. מפחדת, קוראת ספר בהחבא וכאלה. אנחנו מדברים איתה בלי סוף על חשיבות השינה, לא לקרוא בלילה, לקרוא ספרים ביום, ללכת לישון בזמן ולא לפטפט עם עצמה שעה במיטה. לגבי הפחדים - זה משהו שקשה לנו לפתור, ניסינו הרבה דברים (אור, תהלים, עוד קריאת שמע, אלפי שיחות על אמונה וביטחון, הוכחה מהמציאות שכלום לא יקרה ועוד. כרגע מה שמנחם אותי זה העובדה שהיא נפתחה ומשתפת אותנו בזה, מה שלא היה פעם. מנסה לתת לה תחושה טובה וחמה).

- דירבון ואחריות לקימה בבוקר. לשים לה בגדים על השידה ולומר: כשאני קמה בבוקר, אני רוצה לראות אותך איך את גדולה ומתלבשת לבד. או קנינו לה מברשת שיניים ומשחה חדשה ואמרנו לה שזאת אחריות שלה לצחצח שיניים בבוקר והיא צריכה להספיק את זה.

- ללמד שעון. אפילו בהכי בסיסי שיש. כשהשעון עובר מהמחוג של 1 למחוג של 3 - את צריכה כבר להיות מוכנה. הכול תוך כדי דירבון... את גדולה, את יודעת לקרוא שעון... בוא נראה איך את כמו אבא ואמא...

- דד ליין. מי שמגיע למטבח בעשר הדקות הקרובות - מקבל עוגיה ביחד עם השוקו. מי שלא - מפסיד. ולעמוד בזה.

- מבצע מיוחד, עם מדבקות ומתנה גדולה בסוף. עשיתי במשך חודש. זה עזר רק לחודש של המבצע, ואולי לשבוע אחרי. תנסי...

- לדבר לדבר לדבר. בבוקר, בצהריים ולפני השינה - למה חשוב לישון בזמן, למה חשוב לקום בזמן. עכשיו הבת שלי עולה לכיתה א' והאמת... ה' יעזור...

- בהקשר של הדיבור: תנסי לברר איתה למה היא לא קמה. הבת שלי מאוד לא אהבה את זה שהגן נורא ארוך (עד 3 וחצי) ומצד שני סירבה בתוקף שאוציא אותה באחת וחצי. אני מאמינה שזה תרם לחוסר החשק. מצד שני, היה לה מאוד טוב בגן מכל הבחינות. אולי לבת שלך יש סיבה שהיא לא מתלהבת על הגן?

- בדיקת וויטמינים. אולי חסר לה ברזל? היה שלב שהוספנו לבת שלנו.

והכי חשוב: אל תרגישי מושפלת. מכירה את ההרגשה המייאשת. אני בבקרים חסרי-מוטיבציה ועם הרבה פוטנציאל לכעסים ומריבות, הייתי יושבת בתוך המיטה ופשוט מלבישה אותה... כולל נעליים... זה לא נעים אבל זה מעורר...

וכמובן, תתפללי.

בע"ה בהצלחה.

ולא לנסות בוקר אחד ולהסיק מסקנות אלא להתמיד. לפחות שבועיים של שעת שינה מוקדמת בשעה שלמה. עד שהגוף שלה מתרגל להיות עייפה ולהירדם בזמן החדש, ואז סביר שזה ממילא כבר יספיק לה והיא מעצמה תרצה לקום (כמה כבר אפשר לשכב במיטה כשערים? זה משעמם).

יש אנשים שקל להם עם הבוקר יש אנשים שלא.

אני ובעלי שני הפכים, הוא קם מוקדם מאוד עם מרץ , גם כשהולך לישון מאוחר.

אני צריכה הרבה שעות שינה וקשה לי לקום לפני 7:00-7:30 וגם זה במקרה שאני הולכת לישון בשעה סבירה.

לכן גם הילדים שלנו מתחלקים לאלה שקמים לבד מוקדם ואלו שנמרחים שעות במיטה וצריך להביא טרקטור כדי להוציא אותם משם. כמובן שילדים כמו בכל דבר הרבה יותר קיצוניים ממבוגרים.

אז לדעתי זה לא קשור לאם כיף לה בגן או לא. נסי להבין את הצורך שלה להמשיך לישון. וכמובן לדאוג שתישן מספיק שעות.

לפי מחקרים ילדה בגיל 5 זקוקה ל11 שעות שינה ביום.

ואגב ההבדלים האלו בין אנשי הבוקר ואלו שאינם גם הם נחקרו רבות וזה גם עניין גנטי.

ענין ההשפלה, מקורו במאבקי הכח מול הזערור שמתרחש בראשו של ההורה ולא היא ...

ראשית דבר, להקדיש זמן בערב לפני השינה לקריאת סיפור מרתק/ מענין/ דמיוני, חיובי במיוחד, עד שהילד נרדם.

שנית במשך שעות הערב לפני הארוחה ואחרי לשוחח/ להתיעץ על ענין ההשכמה בבוקר ולחפש פתרונות יחד עם הילד, איך היה רוצה לקום בבוקר, לשלב ברעיונות, גם הפתעות בכל בוקר, אם קם בזמן וגם אם לא, לדעת ההורה (הסדירות וההתמדה חשובים).

חשוב מאד, להתאים שעות תחילת העבודה, לאחרי הגעת הילד לגן, כך שיהיה מירווח ומרחב זמן שיעזור להורה להתנהלות רגועה מול הילד ואם חסר להורה עוד מעט זמן, להתחיל מוקדם יותר עם השכמת הילד.

אפשרות נוספת, כאשר אין מספיק זמן, להעביר הילד לסלון, מול תכניות ילדים ותוך כדי להלבישו ולהנעילו באופן הקצר ביותר, אם לא ישתף פעולה, להכין מראש הפתעות או ממתק קטן (סוכריה) ולתת לו אחת, ללא תנאים ותוך כדי שהילד מתעסק בהפתעה, אפשרי להכינו.

לפעמים ילדים לא מוכנים ללבוש בגדים מסויימים אלא רק מה שהם בוחרים, אפשרו להם, זה מצויין, גם אם לא מתאים, פשוט הציעו לו אפשרות אחרת או שילוב אחר ואם לא יראה לכם, אז בערב, הכינו עם הילד מראש הבגדים שילבש בבוקר עפ"י בחירתו, בעדיפות.

לעתים וזה קורה, ילדים רוצים להשאר עם הפיג'מה וללכת לגן, תנו להם, לא קורה דבר מלבד העובדה שבדרך זו ילמד מה טוב ומה לא וגם שידע להחליט וגם לתקן.

קורה שהתנהגות הילד מצליחה לערער את יציבותנו, זה משום שהם סופגים/ מעתיקים/ מחקים אותנו ההורים, במקרה הזה, להקדיש לשיחה חמש דקות להסברים, על ההתנהגות, אבל מהצד החיובי (להסיר שימוש בהאשמות, במילים ומשפטים שליליים) קצת קשה אבל תשקיעו ותצליחו, במקרים מסויימים, אפשרי להעביר השיחה לזמן רגוע יותר, מצד ההורה.

נראה שבאמת חסר לילדה שעות שינה. ילד ש"סתם" נמרח בבוקר כי לא בא לו להתארגן או לא אוהב את המסגרת שנמצא בה, קופץ מהמיטה בשבת בשש וחצי ורץ להעיר את הוריו העייפים. אם היא מתעוררת עוד יותר מאוחר בשבת, כנראה שהגוף שלה זקוק לעוד שינה, ואז רצוי לבדוק למה. האם היא הולכת לישון מאוד מאוחר? האם היא מתעוררת באמצע הלילה ולא מסוגלת לחזור לישון? האם חסרים לה ברזל או ויטמינים?

אצלנו המצב קצת שונה. לבת שלי בגיל 4 יש מוטיבציה להגיע בזמן לגן, אבל קשה לה להתעורר כי בערב קשה לה להירדם, וזה מעגל קסמים כזה. אז ב31 לאוגוסט למניינם הלכנו ביחד לחנות ובחרנו לה שעון מעורר חמוד וורוד מסוג שעון פעמונים. הוא עושה דררררררררר מאוד חזק, ובינתיים היא כל יום ממש קופצת כשהיא שומעת אותו בבוקר. דווקא הבן שלי בגיל שנתיים אינו מתעורר ממנו. אז גם הדיבורים והמוטיבציה מאוד חשובים. בגן הקודם הגננת הרבה פעמים אמרה לה שכדאי לקום מוקדם ולבוא לגן מוקדם, וזה השפיע עליה

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....