את האנרגיה בלחפש טריקים איך לנקות במהירות ויעיל...

חבל כעת לחשוב איך הוא יאכל מסודר. עדיף שיתרגל לכך בנחת, עם הגיל..

לפרוש עיתונים על הרצפה בסביבתו. בסוף האוכל לקפל ולפח.

"הכל סובב את האשכנזים". 

אני יודעת שהכוונות טובות, אבל בחלק מהתשובות עבר בין השורות משהו קצת מעליב. כאילו אני ממררת לו את החיים, הורסת לו את ההנאה מהאוכל, לא מאפשרת לו להתנסות וכו' וכו'. אם ככה הצטייר - ממש לא! להפך, אני תמיד מאפשרת לו לאכול לבד, אף פעם לא מאכילה אותו בעצמי (הילד הגדול יותר דווקא אהב שמאכילים אותו וראה בזה פינוק, אז זה עניין אחר, אבל הקטן הזה אוהב לאכול לבד ומבחינתי זה מאוד חשוב לאפשר לו). כשאמרתי שאני מנסה ללמד אותו לאכול מסודר - זה לא הערות מעצבנות, זה בכיף ובלמידה. מבחינתו זו תשומת לב נעימה, שאמא מסבירה לו בזמן הארוחה. כמו שכשהוא רוצה לעזור לי לאפות עוגה אני מכוונת אותו מה לשפוך לאן (כולל לשבור את הביצים לבדו! אני הכי בעולם מאמינה בחשיבות המגע בחומרים שונים). אותו דבר בזמן הארוחה אני מפנה את תשומת לבו למשל שהידיים מתלכלכות ולכן לא נוגעים בשמלה של אמא, ועושה איתו משחקים של "עכשיו שטפנו? הידיים נקיות? אפשר לגעת באמא! תיגע ... באף של אמא, תיגע... בכיס של אמא". מבחינתי לימוד לא חייב להיות הערות מעצבנות, זה יכול להיות משחק כיפי ובעיניי זה תפקידי, ללמד ולהדריך את הבן שלי בהנאה. הוא באמת משתף פעולה בשמחה כשאני אומרת לו לאכול מעל הצלחת, ובעיניי זו מיומנות חשובה כשהיא נעשית בשמחה ובשיתוף פעולה (כן, זה תנאי הכרחי). אז השאלה שלי היא רק מה אני מפספסת, אם יש משהו אחר שאפשר להסביר ולהראות לו וכך הוא ידע להעיף פחות.

כלומר לא שאלה של איך אלא של מה. את האיך אני עושה בסדר נראה לי...

אתם אומרים שזה לא עניין להסבר ושזה מסתדר מעצמו עם הגיל?

בכל מקרה אני באמת מעריכה כל הרעיונות.

רציתי רק להאיר שלא כדאי להסיק יותר מדי על הכותב מהשאלה. שאלות לרוב נותנות תמונה די חלקית, מה לעשות...

וסליחה. לא היתה לי כוונה לפגוע.

את כתבת (וכותבת  זאת שוב)  שאת  משגיחה, ומנסה ללמד אותו לאכול מסודר.

לי אישית קשה עם הדרכה צמודה מדי...

בכל אופן אוכל זו לא  משימה כמו אפית עוגה. לעניות דעתי, תני לו את המרחב ואז גם המיומנות תשתפר.

אני כבר פותחת את זה מעבר לשאלה הספציפית, סתם כי זה מעניין.

כתבת שקשה לך עם השגחה צמודה מדי - וואללה, גם לי קשה עם השגחה עם השגחה צמודה מדי.

כנראה שהאיזון עובר אצלי במקום שונה מאצלך.

כי אני חושבת שיש פן כזה ויש פן כזה. יש פן שילד צריך מרחב וחופש, ויש פן שילד צריך תשומת לב, עזרה והדרכה.

למשל אם הוא בונה מגדל בקוביות, אני כמעט אף פעם לא אדריך אותו איך ומה, אלא אתן לו לנסות לבד ולראות מה עובד ומה לא. אפילו שנופל הכל פעם אחר פעם - זה המשחק שלו והכיף שלו. או אם הוא מנסה לשפוך מכלי לכלי באמבטיה, ומנסה למלא את המסננת, אני לא אראה לו שהיא לעולם לא תתמלא כי יש בה חורים. אני לא אושיט לו את הכלי המתאים יותר (אלא אם הוא באמת נהיה מזה מתוסכל). אז אני מסכימה שהדרכה צמודה מדי זה לא טוב, ושחשוב לתת לו לעשות את הניסויים והבדיקות שלו לבד. ולתת לו קצת שקט.

אבל אני חושבת שיש גם את הצד השני, שילד מאוד נהנה כשאמא מתייחסת אליו ומדריכה אותו מה לשים איפה (נגיד שהוא רוצה לעזור לסדר את הקניות, למשל), איך להסתבן היטב ועוד כל מיני דברים. זה כיף שאמא מראה איך עושים, לא? כאילו מכניסה אותו לעולם המבוגרים...

באופן טבעי אוכל שייך אצלי יותר לקטגוריה של כן להדריך. למה לדעתך זה לא שייך? אשמח שתסבירי.

עד דבר: בשורה התחתונה צריך להסתכל על הילד. אצל כל ילד האיזון שונה. אם רואים שילד מחפש שיעזרו לו, אז אפשר להדריך גם אם זה משהו שמראש היה שייך אצלי לקטגוריה של "לתת מרחב". למשל אם זה ילד שמתוסכל שהמגדל שהוא בונה נופל לו בכל פעם, אז אפשר להראות לו איך לבנות יציב. ולהפך - אם רואים שההדרכה מציקה לו, אפשר למעט בה, לשמור אותה רק למצבים הכרחיים. ליתר ביטחון אני אבהיר שזה לא המצב אצלנו. הילד נהנה שאני מדריכה אותו בארוחה. זה לא מציק לו בכלל. אז שוב אני שואלת: מה בעינייך עושה הדרכה ל"צמודה מדי"? או - איפה ההבדל בין אוכל לעוגה? למה שם כן וכאן לא?

אני באמת אשמח לשמוע ולשקול את גישתי...

"הכל סובב את האשכנזים". 

אף אחד לא חשב שאת "ממררת לו את החיים, הורסת את ההנאה, לא מאפשרת להתנסות"... חס ושלום (אימהות רגישות לכל הערה של מה עדיף.. ישר חושבות שאומרים שעושות משהו לא בסדר לאוצר הכי-יקר... מה פתאום. ומה שאת אומרת לו - על לא לגעת בידיים מלוכלכות, זה בסדר גמור).

וגם השאלה היתה בסדר. אלא שמתוך נסיון, העירו שאין ענין כעת "ללמד" איך לאכול יותר נקי, בנתונים שהצגת. כי הוא לא סתם "משתולל", אלא עדיין תוך כדי תירגולת טבעית של הענין. ילמד עם הזמן.

וחלילה, אף אחד לא הסיק "עלייך" משהו לא-טוב מהשאלה הזו. אם כבר, ההיפך. אמא איכפתית.

זה המון זמן ניקוי, ובינתיים אני לא יכולה להתחיל מקלחות וכו'

מייאש כי זה המון זמן ניקוי ובינתיים הילדים מסתובבים מסביב, יכולים לדרוך, לגרור את הלכלוכים איתם, הבית קטן, אני לא אוהבת להיות שוטרת ולהגיד כל הזמן "תתרחק! לא לדרוך שם! חכה שאני אגמור לנקות!"

ומייאש כי המון המון אורז הולך לפח. הרבה יותר ממה שנכנס לפה...

ואת השאר תאכילי אותו את מצלחת אחרת.

בעיני זה יותר מתאים מאשר להשגיח על כל פעולה שלו ובנוסף להתייאש מהבלגן.

אם מדובר בכמויות גדולות שנזרקות, את צודקת.

יד אליה בטבעיות.

לא יודעת, בעיניי זה רע.

אני נגד כפייה באוכל.

חושבת שהאוכל צריך להיות לו חוויה נעימה.

זה חשוב בעיניי.

או יותר, לפי הצורך.

כפית אחת שלו שבה הרוב מגיע לרצפה וכפית אחת שלך שאיתה הרוב מגיע לפה.

תמיד ברור לו שהכפית שאצל אמא מעניינת יותר

"הכל סובב את האשכנזים". 

פזרי טיפה חול על הרצפה לפני ואז זה מנטרל את הדביקיות של האורז ומטאטא בקלות..

ואז ישר לפח

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...