אבל משתלם מאד!!!

בעלי נכנס לפעולה והתחיל להשכיב אותה לישון. נתן לה לבכות במיטה אבל לא עזב את החדר.

אחרי צרחות של חצי שעה בערך (!!! עצוב..) הרים אותה לכמה דקות ואז החזיר למיטה.

כך עשה בהתמדה במשך חודש בערך. אני הייתי מחוץ לתמונה כי לא יכולתי לראות ולשמוע אותה בוכה וצורחת.

היום היא עדיין פוחדת ללכת לישון אבל התהליך הרבה יותר קצר ואני ג"כ משכיבה אותה לישון.

בכל מקרה חשוב שתהיה מאוד עייפה ולכן אני נותנת לה לישון שנת בוקר לפי הצורך שלה, אבל אחה"צ כשהיא נרדמת,

אני שמה אותה במרכז הסלון בעגלה כדי שזו תהיה שינה קצרה של 20 דקות לכל היותר.

בהצלחה וחשובה מאוד העקביות.

אני עשיתי את השיטה הזאת עם הבכור שלי, ועד היום אנחנו מתמודדים עם ההשלכות הרגשיות הקשות איך שהייתי רוצה להחזיר את הגלגל לאחור!

ממש ממליצה לכל ההורים לעזוב שיטות כאלה. זה לא שווה את השינה שאחר כך. זה לא שווה שום דבר.

היום אני נחה ליד התינוקת, מקדישה לזה את הזמן, וככה היא נרדמת בכיף. הרבה יותר נעים לכולם.

חצי שעה בכי, הרגעה קצרה ושוב למיטה, וכך שוב ושוב במשך חודש.

זה כבר לא משאיר הרבה מקום ל"איך". כלומר בדיוק איך שזה - זה בעייתי.

ואני לא כותבת בהתנשאות אלא בחרטה עמוקה כי הייתי בדיוק שם.

שובר את הלב שלי היום לראות את הפחד העמוק של הבן שלי מכל דבר שקשור לשינה, לשהייה לבד ולעוד כל מיני נושאים קרובים.

לא כולם יוצאים מזה עם שריטה, אבל זה גם לא דבר שאפשר לדעת מראש, מי כן ומי לא.

וגם אלה שלא נשארים עם שריטה לטווח נראית לעין לטווח ארוך --- המציאות הזאת של תינוק צורח חצי שעה במיטה היא בפני עצמה מזעזעת. אני באמת מצטערת אני כותבת ככה, אני לא רוצה לפגוע באף אחת, ולא הייתי מעזה לכתוב את זה אם לא הייתי עושה את המעשה הרע הזה בעצמי. חשוב לי שהורים לא ייפגעו, אבל לא פחות מזה חשוב לי שתינוקות לא ייפגעו. תינוק צורח ולא מקבל נחמה מהוריו זה דבר רע מאוד.

כתבת שלא צריך להפחיד הורים. יישר כוחך שאת דואגת להורים - באמת! אבל צריך לדאוג גם לילדים. גם אותם לא צריך להפחיד. את יודעת איזה פחד זה לקרוא לעזרה שוב ושוב ולא לקבל אותה? מאחלת לך שאף פעם לא תמצאי את עצמך במצב כזה או דומה.

והילד עומד על שלו וההורים סובלים מחודשים של חוסר שינה וזה מצב לא תקין לא להורים וגם לא לילד.

ואני רוצה לומר לך שהתינוקת שלנו משוגעת על אבא שלה ולא מרגישה פחד ממנו בגלל התהליך שעברה איתו.

יתירה מכך, היא מרגישה יותר ביטחון ללכת לישון כשהוא משכיב אותה.

אצלי היא עדיין בוכה ואני צריכה כל הזמן להרים אותה ולהניק ואילו אצל בעלי זה הרבה יותר ברור לה שהולכים לישון ואני מאוד שמחה שלא מנעתי ממנו לעשות את מה שעשה, כי הגענו למצבים קשים של טיולים בעגלה באחת בלילה וגם זה לא עזר. וכפי שציינתי יש לנו ניסיון של מספר ילדים קודמים ולא חווינו תופעה כ"כ קשה של התנגדות לישון.

עדיין זה בכלל לא חלק אבל זה לפחות בגדר הנורמלי.

וכל מקרה לגופו ותלוי באופי של הילד ובאהבה והחום שהילד מקבל בשאר שעות היממה.

לא כתבתי שהיא פוחדת ממנו אלא שהיא פוחדת בלעדיו - פוחדת להיות לבד. נראה לי שחצי שעה של בכי זו הוכחה מספקת, ואי אפשר שלא לפרש את זה כפחד מבעית, שאני באמת לא מאחלת לך ולא לאף אחת.

וזה שהיא התייאשה מלבכות ולקרוא לו, וכבר אפילו לא מנסה - קלאסי

בבקשה בבקשה תמשיכי להיות שם בשבילה כמו שאת עושה. היום אני חושבת שמה שקצת הציל את הבן שלי באותה תקופה היה שבעלי לא היה מסוגל להיות קשוח כמוני. אז היתה לי ביקורת עליו, היום כשאנחנו מתמודדים עם ההשלכות אני אוכלת את עצמי שלא הקשבתי גם אני ללב שלי.

יש כאלה שלא מאמינים בגישה שהורים צריכים לסבול, יש כאלה שלא מאמינים בגישה שילדים צריכים לסבול, ויש כאלה שבכלל לא מאמינים בגישה שלהישאר עם הילדים זה סבל. כל אחד יעשה כראות עיניו.

אבל לא ישן רק כי הוא רוצה עכשיו פינוקי על הידיים- זה גם סבל לילד..

לא צריך להיות קיצוני לשום צד..

ברור שלא לתת לילד לצרוח שעות.. אבל מצד שני להורה יש גם חיים..

צריך למצוא איזון בין שני הדברים.

הילד צריך ללמודשכאמא/אבא אומרים שצריך לישון עכשיו- אז ישנים. (ואגב, אם לא עומדים בגבולות שמציבים לילד- הוא לא יודע מה זה גבולות ויכול להגיע ללא פחות בעיות נפשיות..)

וברור שההרדמה צריכה להיות כמה שיותר נעימה.

פשוט לא להגזים לשום צד.

ה"פינוקי" הזה זו פשוט הדרך להירדם בביטחון ובתחושת הגנה. איך אפשר לישון בשלווה כשנמצאים בסטרס, כשצועקים ואף אחד לא בא??

אגב, יש מאה דרכים לעשות את ה"פינוקי" הזה, כלומר לתת לילד תחושת ביטחון והגנה שהוא לא צריך לצרוח את נשמתו, ויכול להרדם בשלווה. אם על הידיים כבר לא נוח - מוצאים דרך אחרת. מה שבטוח - להשאיר אותו בודד ומתוסכל זו לא אחת הדרכים האלה, וזה בכלל לא קרוב לאיזון.

תינוק שסובל וההורה משאיר אותו כך כי צריך ללמוד מה זה גבולות זה לא חינוך ולא קרוב לחינוך. אם כבר אז זה חינוך לאטימות ולהתעלמות מסבל של השני. אין שום ערך בגבולות כשהם עוברים במקומות לא הגיוניים.

לא כתבתי בשום מקום שהתינוק צריך לסבול.
כתבתי שצריך איזון בין הצורך של התינוק לצורך של ההורה.

גם לא אמרתי שצריך להשאיר אותו לבכות מלא זמן בודד ומתוסכל.
אמרתי שצריך למצוא איזון.


מה שכתבתי בשורה הראשונה הוא לא ב"אויר" הבן שלי היה ככה. היה משאיר את עצמו בכוח ער והוא היה משתגע מעייפות...
מאז שהוא למד לישון לבד הוא הרבה יותר רגוע. הרבה יותר נעים לו ונוח לו.
ולא, לפני שיקפצו עליי- הוא לא בכה המון זמן בגלל זה. אבל כן בכה קצת...
מה לעשות שאני אמא שלו ויודעת שמה שטוב לו עכשיו זה לישון.. והוא לא רוצה כי מחוץ למיטה הרבה יותר אטרקטיבי. אבל מתוקף היותי המבוגר האחראי מתפקידי לעשות החלטות שטובות לו כרגע.
והתוצאה- כמו שאמרתי- ילד רגוע.


אין לי מושג אם את אותה האנונימית שלבן שלה יש טראומה.. אבל אם זו את- יש לי כמה מילים לומר לך-
אני ממש לא אוהבת שלוקחים טראומה אישית והופכים אותה לדרך חיים.
זה כמו שאמא שחוותה תאונה לא תיתן לילד ליסוע בחיים באוטו.
זה כמו שאדם שהיה חולה סרטן יתחיל לאבחן כל גוש מוזר כסרטני.
זה כמו שאמא שחוותה הטרדה מינית נוטעת בילד שלה חשד עמוק ובסיסי מכל מגע.

ז-ו לא הדרך. אדם שחווה טראומה צריך ללמוד ממנה בהחלט. צריך להיזהר יותר, בהחלט. אבל בשום אופן לא להפוך את הטראומה האישית שלו לטראומה לכל המשפחה.

לתת לילד לבכות המון זמן זה בוודאי לא הדרך הנכונה. אבל גם לגשת באופן מידי לכל גחמה ורצון של הילד- זה גם לא נכון (מדברת על תינוק גדול יחסית)
מילת המפתח כאן, כמו בכל דבר בחיים, היא- איזון.

וזו הנקודה שניסיתי להעביר בהודעה הקודמת שלי..

הילדה לא נשארה בודדה וצורחת! האבא היה לידה! 

יש הרבה סיבות לבכי, והם לאו דווקא חייבים להיות פחד משתק. 

אפשר לבכות מתסכול. אפשר לבכות מזעם. 

גם אני מסוגלת לבכות מתסכול או מכעס.

מי אמר שהילדה צורחת כי היא פוחדת? אולי היא צורחת כי היא מתוסכלת מכיון שהיא רוצה שירימו אותה, ועכשיו, מה לעשות, הולכים לישון???

ילד מסוגל גם לצרוח חצי שעה בכיף כי הוא רצה ממתק ולא קיבל, אז צריך כל פעם לתת לו ממתק??? נכון, יש כל מיני דרכים של הסתת צומת לב, והצעת משהו אחר וכו' וכו' , ובכל זאת יש ילדים שימשיכו לצרוח.

נראה לי שצריך לקחת קצת פרופורציות. 

כתבתי כמובן לזאת שדיברה על טראומות.

אני רוצה להוסיף עוד משהו. לילד חשוב מאוד לישון. חשוב מאוד שהוא ילמד לאט ובהדרגה להרדים את עצמו. אני זוכרת עם הבכור שהיה סיוט להרדים אותו כשהוא היה תינוק ממש קטן (גזים) והיה נרדם רק במנשא. אחר כך רק בנידנוד. פעם אחת התחלתי לנדנד אותו ואז הייתי חייבת לשירותים. הלכתי, וגיליתי כשיצאתי שהוא... בכה, ונרדם לבד!!!! (לא, לא הייתי חצי שעה בשירותים...). זאת הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שתינוק יכול בכלל להירדם לבד! אמרתי "ככה??? אז יאללה". ומאז הייתי סופרת על השעון חמש דקות. אם הוא המשיך לבכות אחרי החמש דקות הייתי ניגשת, אבל חמש דקות נתתי. והוא נרדם לבד...

גם למשפחה מאוד חשוב שהילד ילמד להרדם לבד. וגם לילד יותר טוב אמא רגועה שישנה כמו שצריך, מאשר אמא טרוטת עיניים שלא מסוגלת לתפקד מעייפות. וזוג צריכים גם זמן ביחד ללא הילדים. גם היום, כשהילדים גדולים (הקטנה כבר בת שש, הגדול, אחת עשרה) אין דבר כזה אצלי שהילדים מסתובבים עד אחת עשרה בלילה בבית. בתשע כולם במיטות. אני אומרת לגדול שהוא יכול בכיף לקרוא במיטה (מנורת לילה) או לשחק ולדבר עם אח שלו, אבל אני חייבת כרגע בית שקט. אני חייבת את זה לעצמי אחרת אני לא מסוגלת להיות נחמדה אליהם - בסופו של דבר זה גם בשבילם. 

לא תמיד כשילד בוכה זו הדרך שלו לומר ש"הוא רוצה לצאת". צריך להבחין במה מדובר.

ולפעמים, אכן הורה צריך "לוותר".. גם רופא בבי"ח, להבדיל, "מוותר" על כל מיני דברים כי בחר במקצוע הזה...

ואז, לא נכון לומר, "למה אני צריכה לוותר כי הוא לא רוצה לישון". זה לא אני-והוא.

הדברים מבהירים אלה את אלה, ונותנים מושג למי שמתעניינת לאן מובילה גישת ה"למה אני צריכה לוותר" :-/

אני לא מחפשת מריבות, ונראה לי שהעמדות שלנו רחוקות מדי ולא תהיה תועלת בוויכוח/דיון/איך שתקראי לזה.

מה שכתבתי בעצם לא כתבתי לך אלא למי שקוראת - שמי ששוקלת את גישתך תראה את מה שכתבת בשרשור ההוא, ותסיק את המסקנות בעצמה אם הדרך שלך מתאימה לה. לך זה מתאים - סבבה. כל אחת וגישתה.

זה רחוק מאוד מלתת לילד להרדם מתוך בכי לבד

את נכנסת ואז היא נרגעת והולכת לישון ברוגע ובתחושת ביטחון

היא לא נרדמת מתוך תחושת נטישה!

וגם, זה בכי של דקות בודדות בסה"כ 

בקיצור, מצדיעה לך

(דרך אגב אתם יכולים לנסות להכנס אליה כבר אחרי דקה שתיים,

אולי אפילו כבר אז היא תרגע ותרדם בנחת)

אני בררתי עם שלוש שנתנו לי המלצות עליהן,

הראשונה רצתה 1500

השניה 1200

והשלישית 400 

הלכנו לזולה, והקטני ישן בלי נדנודים ובמיטה שלו ולא שלנו 

2-3 לילות ראשונים קשים ואח"כ ב"ה.....

מבחינתי השתיים הראשונות יקרות מידי..

בגדול הרעיון היה:

טקס שינה מוגדר

ואז להניח במיטה, מהרגע ששמנו במיטה לא מוציאים אותה עד הבוקר (שש-שש וחצי)

כמובן שתבכה, אז להיכנס ללטף 10 ליטופים ולצאת מהחדר אפילו אם עדיין בוכה.

להמתין מחוץ לחדר 2-3 דק' ולהיכנס שוב ללטף 10 ליטופים ולצאת.

ככהבלי להתייאש, גם בהרדמה הראשונית של תחילת הלילה 

וגם בהתעוררויות באמצע הלילה.

אם תתמידו אחרי לילות בודדים (3-5) יהיה לכם לילה שקט

בהצלחה

האם היא תסכים שתנענו אותה בעגלול למשל?

מה עם לנסות שירה רגועה של שיר נעים (כמו פזמון ליקינטון?) , או אם קשה לכם לשיר -דיסק של מוזיקה רגועה.

מה אם לשכב איתה במיטה מחובקים?

להשאיר "סימנים מותנים" לשינה . כלומר כל פעם שמשכיבים לכבות את האור ולהדליק נורת לילה עם ציור ידידותי, ולשים מוזיקה מרגיעה, ועוד סימנים מרגיעים . אפשר טיפונת שמן לבנדר או קרם לחות לתינוק על העור -כדי שהיא תקשר את הריח עם זמן השינה  . בהתחלה אתם עושים את זה עם השיטה הרגילה שלכם -כלומר מנענעים אותה ,יחד עם מוזיקה ונורת לילה . אחר כך מוותרים על הנענוע. הסימנים המותנים , הופכים לרמזים -שמסבירים לילדה בצורה עדינה , שעכשיו הזמן לישון . 

להבדיל אלף אלפי הבדלות -זה בערך מה שקרה בניסוי של פבלוב.

היא בוכה וקמה בלול ובמיטה היא גם קמה. הייתרון של הידיים זה שהיא הכי פחות בוכה כי מחזיקים אותה וגם לא יכולה לקום ולנסות לא לישון..

מה שאמרת על מוזיקה נשמע מעניין.. לא ניסיתי. השאלה אם זה יעיר אותה או ירדים אותה. בכל מקרה שיטת השימנים שהצגת נשמעת לי טובה. אולי יעזור...

תודה!

לכאורה כלום לא השתנה : ישנים בנענונים על הידיים

הכנות נדרשות: לקנות מנורת לילה קטנה כזו עם ציור נעים (יכול להגיע עד 60 שקלים) , שמן לבנדר או תחליב לחות לתינוק עם ריח נעים , ודיסק עם מוזיקה נעימה ושליוה (אפשר לוותר על הדיסק ופשוט לשיר בלחש שיר ערש)

מגיע הערב , את ראשית מכינה את התפאורה . זה קל : מדליקה את הנורה (כמובן במקום בטוח) ככה שבחדר יש אור נעים ולא חזק , שמה את הדיסק , או מתחילה לשיר ולוקחת את הילדה על הידיים . את שמה קצת מהשמן על היד , או אפילו על עצמך , כדי שהיא תריח את הריח ומשכיבה אותה לישון בשיטה הרגילה -נענועים . ככה  2- 3 לילות. בלילה הרביעי את שמה את כל הסימנים ופשוט מחזיקה אותה בלי נענועים . אם היא נרדמת , אז עלית על משהו . אם לא  - מבקשת סליחה על הרעיונות שלי. אח"כ לנסות להרדים אותה כשאת ישובה והראש שלה עלייך אולי? הרעיון הוא שהשינויים מאד מאד עדינים . המטרה הסופית :התינוקת ישנה שינה מתוקה במיטה שלה , וקמה בבוקר שמחה ומאושרת . הצעדים הם - שינויים קטנים ועדינים להגיע למטרה הזו . 

בהצלחה !

עד שהוא נרדם בעמידה והיא שמה אותו לישון נורמלי..

לילה אח"כ זה כבר לא קרה... או שתי לילות אח"כ.

מה עושים?

תודה על תגובתך!

השיטה הזאת היא עד שהוא מבין שעכשיו ישנים ולא יעזור..

זה שאתם ההורים בטוחים שטובתה זה לישון עכשיו.

אם אתם בטוחים בתוככם וברור לכם שעכשיו כבר לילה והמתוקה צריכה לישון- גם לה זה יהיה ברור.

לא לפחד ולומר לעצמכם, אצלנו זה לא יעבוד. כמה שניסינו היא לא נרדמת אלא להיות עם ביטחון בדרך זו.

ברגע שהבנו והפנמנו את זה, זה עשה פלאים! כן, זה דורש שינוי במחשבה..

זה מגיע לרמות שכשאנחנו לא מרגישים בטוחים בזה שהיא תישן עכשיו- אנחנו לא מנסים להרדים אותה.

גם לנו יש "טקס שינה" קצר שכולל מקלחת, שמע ישראל ומטרנה.. (אנחנו גם אוהבים לברך אותה שתהיה לה שינה רגועה וטובה..)

ועם הזמן היא לימדה את עצמה להירדם. היא מבינה שכשהיא מגיעה למיטה היא צריכה לישון. לפעמים היא מקשקשת עם עצמה, נעמדת במיטה ועושה צחוקים. זה מצחיק אבל אנחנו לא מתייחסים לזה..

במקרה שהיא בוכה- אני לרוב לא מתעלמת. אני באה ומציעה לה לשתות (אפילו בלי דיבורים) מים, מטרנה או מוצץ. אם היא לא רוצה כלום- אני לא מתרגשת.. מכסה אותה בשמיכה (השמיכה זה הבייבי שלה). אם היא ממשיכה שוב לבכות מציעה לה שוב..

עד שהיא מבינה- אמא לא מוציאה אותי מהמיטה. זה זמן לישון..

יש מקרים שאני מזהה שהבכי הוא מלאכותי יותר- אז לא ניגשת באותו רגע..

וחייבת לציין שהמתוקה הזאת מרגע שעברה למיטה היא ישנה בסלון. והיא יודעת להירדם גם באור וכשיש דיבורים..

היום היא בת שנה ו8. ולרוב זה עובד יופי!

כמובן שהכל זה עניין של למידה והתנסות.. וחסדי ה'..!

ועל העצות...

מקווה שבע"ה נצליח לשנות.

עכשיו ישנים... בטון רגוע ושקט.

להראות לה שהדובי ישן, החותל בחוץ ישן וכד'.. חברות מהמעון וכד'

ואז-להשכיב.

יש תינוקות שמאת מריגעה אותם אמבטיה, ואז מומלץ סמוך לשינה וזה הופך לחלק מהטקס המרגיע.

מי שזה מעורר אותו, כדאי להקדים לפני א.ערב.

והשיטה של להשכיב ואח"כ- לא נורא אם בוכה קצת- היא ממש לא כזו גרועה,

ולא יצרה אצלנו בעיות רגשיות...

היא גם לא לקחה חודש. אולי בזה טמון ההבדל. רק יומיים נדמה לי.

לא היה לנו "סדק" בחשיבות עבור הילדה שהיא תישן (לא בשביל שלי יהיה שקט...)

ולא בכך שגם אם לא נרדמה אז נעים לשכב בשקט במיטה עד שתרדם.

והיה ברור לנו שהיא שבעה ונקיה ולא חולה.

אז אין סיבה לבכות... רק בשביל לעורר אותנו ולהביא אותנו אליה עוד ועוד.

אז-הסבר ברור ונעים לילדה לפני השינה, ואחרי עוד יומיים שלושה של נסיונות להפעיל אותנו ע"י הבכי- היא נרגעה והלכה לישון כל יום בנחת.

אם אנחנו מרגישים לא בסדר- הם קולטים ורק מגבירים את הבכי. 

ואם ניגש כל 10דק' רק לליטוף- גם ימשיכו לבכות. למה לא?? הרי אמא באה או אבא. שווה לבכות, זה גם לא קשה...

מעט בכי לא מזיק ולא יוצר מטענים רגשיים, ריפוד יתר של חיי הילדים עלול כן ליצור קשיים רגשיים בהמשך. (כמובן לא להגזים לצד השני...)

בהצלחה!

הכי חשוב- תסמכו גם על האינטואיציה שלכם כהורים... רק אתם ההורים שלה...

ובמקום שזה כבר קשה עבורכם- כאן הנקודה לשנות ולהתקדם.

שנה ושינה טובה

http://idanmelamed.co.il/%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA/%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%94/%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%9A-%D7%94%D7%90%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%90%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%D7%9A

"הדרך האפריקאית העדינה לשינה של תינוקך"

מאמר מעניין שנועד לפקוח לנו את העיניים על שינה של תינוקות.  איפה הם אמורים לישון ועם מי.

ניסיתי לצרף קישור.  לא יודעת אם הצלחתי.

אם לא, נסו למצוא לבד.

זה מאמר מתורגם.  יש לכותבת עוד מאמרים מעניינים באנגלית, כגון מחקר על הרגלי שינה.  מסתבר, שעד לא לפני כל כך הרבה שנים, גם מבוגרים היו רגילים לישון פעמיים בלילה - שינה למספר שעות, התעוררות לשעה או שעתיים, וחזרה לישון למספר שעות.  לפני 300-400 שנה רק התחיל הרעיון של תאורת לילה ברחובות הערים.  עד אז, לא היה מה לעשות בלילות בחוץ, ולא היה אור מבחוץ להפריע לנו, ובכל זאת אנשים לא ישנו לילה שלם.  

יש אפילו איזכור שלתפילות קתוליות שיש לאומרן "בהתעוררות של אמצע הלילה, בין שתי השינות (ריבוי של המילה שינה)"

אפשר להסכים ואפשר לחלוק, אבל הקריאה מענינת.  

אגב, דעתי האישית - אסור באיסור חמור לתת לתינוק לבכות בכוונה, כי "הוא ילמד".

הדבר היחיד שתינוק\ילד לומד כשהוא בוכה והמבוגר האחראי אינו עוזר לו הוא שלא ניתן לסמוך על המבוגרים בעולם הזה.

הורה שניסה הכל -

האם ניסה להרדם עם החמוד במיטה?  עם חיבוק וכירבול? 

כמובן באופן בטיחותי כדי שהחמוד לא יתגלגל מהמיטה.

מנסיון אישי - עובד נהדר!

מומלץ מאוד לנסות בבית.  אפשר גם עם מזרן על הרצפה, וכשהחמוד נרדם - אמא קמה לעניניה.  

צריך לעשות את זה בהדרגה.

אבל גם אם לא הולך, אל תדאגו, בסוף זה ייפתר מאליו, כמו גמילה מחיתולים.

בהצלחה..

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות