זו פשוט משימה חדשה עבורך, ובנוסף, משום מה כשמדובר בגידול פעוטות בבית, תמיד הקולות הספקניים נשמעים יותר...

הכיוון צריך להיות איך בכל זאת, בתוך העיסוק האינטנסיבי בתינוקת, את מלמדת אותה להתרכז בפעילויות בעצמה.

ואפשר למתן מעט את התלות בך (העובדה שהיא גדלה איתך בבית לא אומרת שהתלות שלה בך צריכה להיות טוטאלית - אם כי תינוקות בית פשוט יודעים מה טוב...). 

וגם  את צריכה להתרגל לשלב אותה בפעילות היומיומית של הבית: את תולה כביסה - היא איתך, משחקת באטבים,

את מבשלת - היא משחקת בקערות ומיכלי הפלסטיק שבארון המטבח, וכו' וכו'. לא צריך לחכות שתישן כדי להתחיל במשימות הבית.

ויש זמנים שמוקדשים לה - וגם בהם את משלבת את ההנאה שלך : אפשר לצאת כל בוקר אל הגינה ולפגוש שם אימהות מעניינות ולשוחח איתן. אפשר לצאת לקניות יחד - לסופר הקרוב, בעגלה, בשביל כמה דברים קטנים (את הקניה הגדולה כדאי לעשות בערב, לבד עם עצמך, בשקט - אחרי הזמן שהקדשת לה כל היום, תהני מהשעה-שעתיים איוורור).

לכי בערבים לשיעור לנשים, אולי תירשמי לחוג - תעשי לך אויר ותתמלאי כוחות מחודשים.

בהצלחה. 

די ברור שכאן תקבלי תגובות מחלישות, כי זאת לא הנורמה באוכלוסייה של הפורום הזה. כמו שיש פורומים של זוגיות חילוניים שברגע שתכתבי על קושי ישר יתחילו לדון בגירושין.

אם את רוצה להכיר עוד אימהות שמתמודדות עם קשיים דומים ולקבל הזדהות, הערכה, וגם דרכים מדרכים שונות לשפר את המצב (יש המון! צריך רק לדבר עם בעלות הניסיון) - בואי לאתר באופן טבעי.

מצטערת, אין לי זמן לכתוב מגילות כרגע, אבל את זה הייתי חייבת לכתוב.

שאני משוגעת על הפורום הזה ולמדתי ממנו המון, שלא ישתמע אחרת (פתאום נבהלתי).

רק לגידול ילדים בבית זה לא המקום הכי מוצלח להתייעץ... לדברים אחרים בטח שכן.

אני לא חושבת שהתגובה של א.א. הביעה חוסר כבוד או שבעינה יש רק את הדרך שלה.

טלי קורה מבין עינייך.

בכל אופן את אם לפעוטה צעירה מאוד ויש לך רק הניסיון של הגידול שלה.

ל א.א. ממה שהיא מספרת, יש נסיון גם של מטפלת במעון שמכירה את הדברים מקרוב, וגם של אם ותיקה.

אף אחד לא עשה יסורי מצפון. גם אני כאן, וגם א.א., ולפי מה שאני רואה, גם אנונימיות נוספות, סך הכל מבקשות לא לקפוץ לקיצוניות ולוותר על גידול בבית בגלל שקשה. זה ענין שמצריך התארגנות, ולימוד והתנסות.

וגם - מידה לא מבוטלת של נחישות, הרבה בגלל עצות כמו שלך שניתנות בכזו קלות. 

גם אני הרגשתי בחוסר הכבוד,

גם לדעתי במקום לעזור השרשור כאן הולך למקום של הפחדה

וגם לי זה קצת הזכיר לחץ של הנקה וכפייה של הורות.

חייבת להסכים גם עם העניין שאולי כמה שעות במקום אחר יתנו לפותחת מרחב נשימה משמעותי, ויעשו טוב לה, לילדה ולמשפחה כולה.

גידול בבית זה דבר מדהים, אני לא חושבת שזה מתאים לכל הורה- ויותר מזה- אני לא חושבת שזה מתאים לכל ילד.

זה לא הופך אותך להורה פחות טוב בדיוק כשם שזה לא הופך את הילד לילד פחות טוב. כל אחד צריך לעשות את מה שמתאים לו ומה שיטיב עם משפחתו.

הינו התזונה הטובה ביותר לתינוק...

מילא היית מסתפקת ב"גידול בבית לא מתאים לכל הורה". לא מתאים לכל ילד בן שנה? נו באמת.

כדי לומר משפט כזה צריך קודם לגדל את הפעוט בבית ואז להחליט.

לעולם (למעט מקרים שהם מחוץ לנורמה) גידול פעוט בבית עם אמא הוא הגידול הטוב ביותר שאפשר להעניק.

כל שאר האפשרויות הן אילוצים.

מה זה משנה לך?

גם את חמודה . תודה.

וגם לך אני מציעה להירגע.

נא להגיב לגופו של ענין.

אשרייך שאת מניקה עד אחרי גיל שנה.

התגובה שלי היא ברמת העיקרון - כמו שכתבתי - כל השאר אילוצים - הבריאות הנפשית של האמא, וכו'.

את מוזמנת לעבור על תגובות נוספות שלי כאן - רוב האנונימי זה אני .

וזה לא ענין שקשה לקבל. גידלתי בבית גם חברותיים, אנרגטיים ומאוד לא מרוכזים - כאלה שהיה להם קשה מאוד להעסיק את עצמם (עם קבלות - יותר מאוחר אובחנו כ ADD או ADHD) - כאלה שהיה להם קשה מאוד להעסיק את עצמם. מבטיחה לך שגם הם עד גיל שנה וחצי נתרמו מאוד מהגידול בבית.

זה מה שלא הגיוני.

יש שירשור בנושא הזה בדיוק גם בפורום הריון ולידה. מוזמנת לקרוא.

לא יצאנו בהצהרות. ומי שזה אצלה צורך קיומי, וגם מי שלא, ובכל זאת לא מוצאת את עצמה בבית - לגיטימי.

הענין הוא עקרוני - לכתחילה טוב לילד לגדול בבית.

ואם כבר מישהי נמצאת בבית אבל ההתמודדות קשה לה, לא שולחים אותה למצוא עבודה ולשים את הילד במעון בתור האופציה האולטימטיבית.

כמו שלא מציעים למי שלא מסתדר בעבודה לקום וללכת לפני שהוא מיצה דרכי התמודדות.

א. אכן יותר קשה להיות בבית עם ילד או שניים מאשר לצאת לעבוד...נשמע מצחיק אבל האינטנסיביות של החיים בצמוד לתינוק היא יכולה להיות מעייפת מאוד.

ב. כפועל יוצא מזה- כדאי שאת תמצאי לך את הזמנים שבהם את יכולה להתאוורר. אם זה בוקר פעם בשבוע או ערב וכד'- כדי לא לבלות את כל ימיך עם ילד בן שנה אלא גם בחברת מבוגרים.

ג. ממש אין צורך להעסיק אותה כל הזמן, את יכולה לעסוק בשלך והיא תתלווה אליך או שתתעסק בשלה. מה שכן- א"א לצפות לזמני תעסוקה עצמית ארוכים בגיל הזה, אז כדאי להציע לה מדי פעם משחק או פעילות שונה.

ד. מאוד מובן לי למה זה יכול להיות מעיק, אבל תדעי לך שאם כבר זו המציאות שלך- זו מתנה גדולה, לך ולילד. גם אם נראה לך שהיא כביכול יותר תלותית וצמודה- אל תדאגי, מן הסתם זה יעבור בגיל בוגר יותר. זה טבעי, כי היא איתך. זט באמת מתנה גדולה, אפשרות ליצירת קשר עמוק וחזק עם הילדה.

יש דבר אחד שמשפר את איכות חיי באופן דרמטי - וזה מנשא. מנשא ילקוט טוב שיושב על הגב בצורה נוחה. בגיל הזה עדיין לא כבדים מדי על הגב, ורק ככה מתאפשר לי לעשות את מה שצריך בבית כשהתינוק מרוצה ומסופק. בגיל שנתיים אני מתחילה ללמד איך לעזור, לקחת שרפרף ולעמוד לידי כשאני מכינה עוגה וכו' וכו'. בגיל שנה זה עוד לא מסתדר לי, הם קטנים מדי. זה לא עובד (אצלי). ובמנשא הם לא משתעממים כי הם צופים במה שאני עושה, ואני חופשייה לעבור מחדר לחדר ומעיסוק לעיסוק בלי הפסקות לנחמה והרגעה.

ומבחינת תלותיות אין מה לחשוש, ואני אומרת את זה ב"ה מזווית של אמא כבר די ותיקה ומנוסה. הם גדלים ומתעקשים ללכת לבד ואפילו לא לתת יד..

לפי סדר ההודעה שלך:

התעללות? אין יותר כיף מזה! זה פשוט עונג!

ועו8ד התעללות בתינוק? את רצינית? כאילו, הוא ממש ביקש פעם אחר פעם שאתעלל בו, והיה מאושר כשהסכמתי?

עוצר את ההתפתחות? הפוך גוטה, הפוך! רימון פה לא נותן לי להפנות, אבל לפני כמה ימים קראתי ריאיון עם פרופסור מומחה להתפתחות ילדים שהסביר כמה הוא מנדנד ומקפיץ את הנכדים שלו, וכמה זה חשוב לפיתוח מערכת שיווי המשקל ועוד כל מיני מילים חכמות שלא הבנתי, והזכיר בהתפעלות את נשיאת הגב לטווח ארוך באפריקה.

זה גי כל כך סקרן ופעיל - בול! נכון! צודקת! במנשא נמצאים בגובה הנכון כדי להציץ בכל דבר שההורה עושה, ויש אימון שרירי מעולה כשעוברים מזווית הצצה אחת לאחרת - ותינוקות עושים את זה בלי סוף. זה פשוט מעולה לטונוס השרירים, ואני רואה את זה כל הזמן.

לאמא זה סיוט? בגיל שנה? אז כדאי לאמא הזאת לבדוק את ענייני היציבה והגב שלה, כי אם היא כורעת תחת משקל של בן שנה זה תמרור אזהרה מהבהב, וכשיש בעיות בגב אז הגב דורש יחס וטיפול, זה לא ייעלם מעצמו.

לי זה הכי נוח בעולם, ויש לי עוד המון חברות שמתות על נשיאת גב. זה לא שאני מזוכיסטית או משהו?

לא בריא? להפך! בדיוק להפך! תרגול יומיומי קבוע בנשיאת משקל, כשהמשקל גדל בקצב הדרגתי זה בדיוק אבל בדיוק מה שמומלץ לכל אישה לעשות!

כניעה? אני פשוט לא מבינה... יש פה מלחמה? אויבים? יש פה ילד פשושי ומתוק שרוצה וצריך להיות חלק ממה שקורה, ויש דרך נפלאה לשלב אותו. מי אויב של מי?

חוסר אמון? די, אני פשוט לא מבינה... הילד רוצה אותי, אני רוצה אותו, איזה חוסר אמון?

לתת לילד נשיקה זה גם חוסר אמון? אני פשוט לא מבינה...

לברוח למנשא? למה לברוח? מי רודף אחריי?

הילדה השלישית שלי היתה במנשא יותר מכולן. מלידה ועד גיל שנה וחצי. מגיל 4 חודשים היא היתה בארגו על הגב, ומגיל חצי שנה היא כבר שקלה 10 קילו. וכשהיא ירדה- זה היה נטו מרצונה.

לא שהיא היתה 24 שעות במנשא. אבל בהחלט הרבה- בדר"כ במקום לקחת עגלה הייתי לוקחת מנשא- לקניות, להליכה לגן, סתם לזמנים עמוסים בבית, להרדמות במקומות זרים, לשבתות אצל חמותי כשאין מעלית שבת וכו' וכו'. הרבה מאוד.

חוץ מהעובדה שלי זה היה הרבה יותר קל מאשר להיסחב עם עגלה לכל מקום- כל הטענות שכתבת פשוט לא נכונות.

היא התפתחה בקצב נורמלי לגמרי- גם פיזית וגם רגשית וכו'

לי זה בכלל לא היה סיוט לסחוב. להפך- היה לי הרבה יותר קל, נוח. ולגבי הבריאות- דווקא נשיאה מתמשכת מחזקת את העצמות ויכולה למנוע בריחת סידן.

וממש אין כאן שמץ של כניעה וחוסר אמון. יש רק הבנה שאם הילד רגוע ושמח במנשא כנראה שזה טוב לו ונעים לו.

ודווקא הילדה הזאת, שעוד מעט בת 3,  היא הכי נוחה, עצמאית וחברותית שיש לי בבית בינתיים...

שאלו מושגים שפשטו את הרגל.

תורה מסיני ? לא. רק טבע האדם הפשוט והסביר.

להיות עם עוד ילדים ועם מטפלת זה טבעי ונורמלי והכרחי להתפתחות? באמת?

אפשרלומר " אני הייתי משתגעת" (ארץטרופיתיפה) או "יש משהו כייפי בלהגיע למקום עבודה יחד עם אנשים מבוגרים ולשתות את כוס הקפה שלך בשקט..(אמא מאושרת) אבל אי אפשר להעמיד גידול ילדים בבית (והנקה) מול מעון ותמ"ל. אלו אומנם שתי צורות לגיטימיות לגידול ילדים, אבל לטעון בהקשר הזה שלכל דבר יתרונות וחסרונות זה לחטוא לאמת.

לפחות תהיו ישרות עם עצמכן.

העמדתי כנגד הנקה - אם תקראי את השירשור, תראי שמגיבות ששולחות את הפותחת לשים את התינוקת במעון ולחפש עבודה משוות תגובות שקוראות להמשך התמודדות בבית ל"שכנוע המתמיד להנקה הנקה הנקה" (ארץטרופיתיפה).

אם תקראי את ההודעה הפותחת, תראי שמדובר בתינוקת בת פחות משנה.

ואני מרחיבה את הטווח: מהנסיון שלי בגידול בבית של 7 מתוקים, חברותיים ואנרגטיים במיוחד, - לא ראיתי שתינוק בן פחות משנה וחצי זקוק להיות עם עוד ילדים ומטפלת לצורך ההתפתחות שלו.

אמנם כבר לא איתה בבית.. אבל מאז ששמתי אותה אצל המטפלת היא צמודה אלי כל זמן שהיא לידי

אני מרגישה שהיא המשך הזרוע שלי כבר

מבינה מאוד את התסכול ואת הצורך למרווח נשימה.

בגלל הדביקיות שלה הגעתי לסוג של דיכאון אחרי לידה - לא מאובחן אבל אני בטוחה שיש לי משהו כזה..

אף ילד לא היה לי ככה. ויש לה עוד אחים שיעסיקו אותה ויעניינו אותה - אך רק אני מעניינת אותה

ווכשאני זזה לה משדה הראיה היא פורצת בבכי וזוחלת בכל הבית בוכה עד שהיא מוצאת אותי.. מתסכל!

אני גיליתי שאיך שהוא כשהיא אוכלת יותר מוצקים אז היא פחות נידבקת- היא פשוט רואה בי מקור אוכל (עדיין מניקה גם כן)

אין לי פתרונות קסם רק לציין שיש עוד כמוך...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.