באתי לספר משהו טוב

מישהו מהשכונה שלי התחתן סוף סוף בגיל 40 משהו כזה... הוא כבר היה מיואש סוף הדרך...

ועוד מישהו חיתן בן ובת תוך שבועיים...

נחמד נכון?

ספר איך ההוא בן 40 הכיר ?

דתיים??.. 

אלו חתונות שהכי מסקרנות אותי.. 

גם הרב שלו חמוד..חחח

וזה הבעיה בדור שלנו, (סיבת פתיחת השרשור..) 

אנשים יודעים יותר להתלונן מאשר לשמוח במה שיש. וחבל זה הם מפסידים. 

כי מי שמתלונן, כלום הוא לא מרוויח כלום!!!!!!!

אז זה לא נעים לספר כמה טוב לך בחיים ב"ה...

בהגדרה אומרים את זה על מתים לא עלינו ,

אבל בסופו של דבר אתה צודק כי ישכאלו שהחיים שלהם נהפכו לכמו אנשים ללא רוח חיים. 

בכ"ז אולי תספר בכל זאת? 

לך תדע אולי זה יעודד אנשים לצאת מהצבים הקשים שלהם, שיחשבו שבעז"ה הם גם יגיעו למצב השמח.. 

אחרי פרידה כואבת מאוד לשנינו (7 חודשים!!).. שאין לי מושג איך אני ממשיך מפה הלאה.. ואני מתקשה מאוד לראות את עצמי ממשיך לצאת... - אני מתנחם בעובדה שאני עובר כרגע תהליך מאוד מאוד חשוב עם עצמי .

ברוך ה' אני עובד חצי יום ומוצא לי זמן ללימוד תורה מענג ולבילויים אישיים בחצי השני של היום- 

ממש השלימות בשיא הופעתה

שאפו על זה שעבר לך. 

וב"ה אתה לא נשאר בזה, מאחל ככה לכולם.. 

תתן כאן לאנשים טיפים. ;) 

להרשות לעצמינו ליפול, להתבאס, לבכות ולהכנס לסוג של דיכאון , לתת לזה את הפורקן שהנפש צריכה.. ואחרי שכל הג'יפה יצאה להתחיל למשוך את עצמינו למעלה:

 להלחם על השמחה , להתאמץ לדחוף את עצמינו לעשות דברים שאוהבים (ואם אין אז אפשר להמציא כמה..), ולהכריח את עצמינו להיות בחברת אנשים (לא יאומן כמה זה יכול לרפא את הפצעים שבפנים)

אם יש לך איזה סיפור פרטי / סיטואציה שאתה יכול לספר גם נשמח. (: 

(לצערי,

הייתי פעם במצב הפוך

הרמתי את עצמי שיא הלמעלה

ורק אח"כ התפניתי להתחיל להוציא את הג'יפה

אז היא התחילה ליפול למטה לרצפה

ואני עדיין פוחדת שעוד אשמע את ה"בום"

אולי זה יהיה בום של כוס נשברת

ואז זה יהיה קצת יותר נחמד)

או שעולים או שיורדים, אין באמצע. 

ה + שעכשיו אלול קל להתחזק מאשר ימים אחרים. 

רעיון נהדר!!

טוב,אז ככה

כפי ששמתם לב בשרשורי הקודמים,קצת נמאס לי מדייטים

והתחלתי להריח טיפה של יאוש

אולי גם עובש

אז עשיתי כמה דייטים עם חברות

פתאום זה נתן לי פרספקטיבה אחרת והוסיף לי רעננות חדשה

גיליתי דברים חדשים על עצמי ועל החיים

גיליתי כמה השתניתי וכמה גדלתי

דנו על עניינים ברומו של עולם

ועם חברה אחרת יצאתי לדייט על כוס קפה

סתם פטפטנו וצחקנו כמו שלא עשינו מזמן

ופתאום נפל לי האסימון

והבנתי שכמה שחשוב לחפש-

חשוב גם להתמלא,להרגיש,לאהוב ובקיצור לחיות

כדי שאזכה להגיע לחופה במצב צבירה תקין

חיזקת אותי מלקרוא את תגובתך, 

בפרט שלבנות זה יותר קשה מאשר גברים כי לוקחות יותר ללב. 

ושמח ששמחת. והבנת את מקומך מאחל לך רק שמחה תמיד. 

וכן לכלונו!!!

זה גרף עם עליות וירידות, כמו הבורסה (בעיקר ירידות)...

תיזהר לא להשקיע בטעות במס הכנסה... <צ>

שתהיה להם זוגיות טובה!

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.