אם תרצי- ארחיב באישי.

פתיחות לטכנולוגיה למשל.
באמת נשמע שהכי טוב זה להתחבר לדמויות רבניות, זה נשמע יותר קל מלגשש לבד.
אבל כדאי גם לנסות שדכנים לבד. יש סיכוי, למרות שברור שיהיה לך פחות קל מאשר למישהי שלפחות למדה במוסדות חרדיים.

בהצלחה!

נשמעים מקום די דומה להורייך, מוערב חרדי ודתי.חסידים.

בד"כ מקובל אצלם לחתוך הרבה מאוד הצעות מסיבות סטיגמטיות - שייכות קהילתית, משפחה וכו' - אפילו אם היום את במקום שמתאים להם (אין מה לעשות - זה חלק מהתרבות שאת אולי בוחרת בה).

אכן יש קהילות פתוחות יותר -  חוצניקים, חב"ד וברסלב במידה מסויימת, חרדים ספרדים וקהילות חרד"ליות למיניהן. את צריכה להכיר יותר את היחוד של כל קבוצה ולהבין איך את מגדירה את עצמך היום.

העניין של בן זוג הוא לא העיקר בשאלה הזו, אבל זו הזדמנות לבחון ולהגדיר את עצמך היטב, ומתוך כך גם לחפש בן זוג באותו כיוון - ואז בוודאי שהוא יקבל אותך כמו שאת, כי אכן תתאימי לו...

שבד"כ חרדים יעדיפו מישהי מרקע חרדי, ובפרט שאת בעצם מעולם לא עברת בצורה ברורה לציבור החרדי, אבל יש כמה סיבות שיכולות לגרום לחרדי לרצות מישהי מרקע כזה.

א. שהוא עצמו הגיע מרקע כזה, או שהוא חוזר בתשובה.

ב. שהוא בעל גישה פתוחה בנושא.

ג. שהוא בבעיה מבחינת שידוכים מאיזו שהיא סיבה.

ד. שהוא רוצה בית פחות חרדי.

[סביר שבציבור החרדי הספרדי זה יותר קל, אבל לא כ"כ היה נשמע לי שזה הציבור שאת מדברת עליו].

אני מציין את זה, כי אני חושב שזו נקודה שכדאי לשים אליה לב, מה את מחפשת ומה את לא מחפשת.

בס"ד

ומישהי שהגיעה מחוץ לעולם החרדי ונכנסת לתוכו, לא תקבל בחור סוג א' אלא אחד עם אחד מהתכונות הנ"ל:

בעיות נפשיות/ רפואיות.

בעיות במשפחת הבחור.

חוזר בתשובה.

אני מכיר כמה סיפורים על בנות שרצו חרדים ושידכו להם בחורים עם בעיות או שחיים על כדורים וכו'.

לכן צריך לברר טוב מאוד לפני שנפגשים עם בחור כזה, וזה גם אם ראש המדרשה הציע. (בדר"כ גם מאוד יסתירו את הדברים הנ"ל כך שצריך לברר היטב.

מישהי שנחשבת חוזרת בתשובה, שעכשיו מתחנת בע"ה עם בחור "סוג א'".

יש יותר מידי הכללות בנושא הזה...!

נכון שצריך לבדוק לפני ולברר, אבל שווה לה לנסות ולא לוותר מראש, גם על בחור "סוג א'"

של בחור ממשפחה דתית, ש"התחרד", והתחתן עם בחורה מצוינת ממשפחה מאוד חרדית ומיוחסת.

וגם זאת הכללה

חחחחח פשוט לשמור על ראש פתוח זה הכללל

חלק מהדברים שגורמים למישהו להיות סוג ב' יכולים להעיד על תכונות חיוביות. במיוחד בשביל מישהי שלא מתאימה 100% לציבור החרדי ולא רוצה מישהו שנמצא בציבור הזה 100%.

אבל למה חרדי? 

עולים מארה"ב (אלו שנקראים yeshivish בארה"ב) הם לא באמת חרדים בדר"כ, גם אם הם מנסים להכנס לקהילה חרדית.

וצריך לבדוק שאיפות בקשר לבית של תורה/אינטרנט וכו'/סגנון לבוש/פאה כיסוי ראש...

שיסתירו בעיות נפשיות ורפואיות? שחיים על כדורים? מי יעשה דבר כזה???

ואני אישית חושב שחוזר בתשובה זה ממש לא מינוס, אולי פלוס

שהכי טוב בשבילך, והכי יתאים לך, בחור שבא מרקע דומה לשלך, ולאו דוקא חרדי מבית.

לגבי חוצניקים - כמו שיש כ''כ הרבה זרמים וגוונים בחרדים הארצישראליים, כך גם בחוצניקים.

אני לא חושבת שאפשר להצביע על נקודה מסוימת.

ומוסיפה-

שיהיה לך בקלות ובבהירות

דתי לאומי שנעשה חרדי. 

כשיש בסיס משותף, קל יותר לבנות בית. 

(ופחות סיכוי להצעות בעייתיות...)

עצה אחת- תפילה.

פשוט הכל נכתב באישי ולא פה.

תאמין בהקב"ה ודיינו.

יש הרבה חרדים שאני מכירה שהתחתנו עם חרדל"יות. לא חסר כאלו. השאלה פשוט איך למצוא. 

רק ב ב ק ש ה אל תבואי בגישה של "יסכים".... את לא פחותה ממנו.

לשאלה השנייה- יש ממש הבדל. החוצניקים לא בהכרח דוסים כמו של פה. הם משתמשים בקודים שלהם.

והכל כמובן בהכללות גסות מאוד מאוד!

סליחה על ההתקטננות, אבל כל הדיון הזה נסוב על ההגדרות והמשבצות האינסופיות האלה..

אני מאד מעריכה את הכיוון שלך, והייתי יכולה לומר שגם אני כזאת - משפחה חרדית אבל אקדמאים.

אבל מכיוון שאני יודעת כמה ההורים שלי יוצאי דופן עניתי את מה שעניתי.

הפותחת אמרה שהיא רוצה חרדי, וההנחה היא שהיא מתכוונת לחרדי הסטנדרטי, אחרת לא היתה שואלת.

לכן דוקא יש טעם בהכללות פה: זה הכיוון שהיא חשבה עליו, הכיוון הכללי.

ואם הבנתי נכון, הכיוון הליטאי הרגיל.

ברור שאין מה להכליל כשאומרים "חרדי" סתם, כי יש המון סוגים.. נראה לי יותר מאשר המגוון בציבור הדתי לאומי (רק תתחילי בחלוקה גסה של ליטאים/חסידים/ירושלמים/מודרניים/פתוחים/לאומיים.. ה' יעזור.. ).

התשובה שלי היתה לגבי חרדי שהוא הליטאי המצוי.

מכירה הרבה כאלה במשפחה שלי ואצלם לא הולכים לאקדמיה. תואר בסמינר לא נחשב אקדמיה לענייננו כי נשארים בתוך אותו עולם חרדי סגור. אני מניחה שהפותחת לומדת במוסד רגיל, אוניברסיטה או מכללה לא דתית כלשהיא. אם היתה רוצה חרד"ל, שוב, לא היתה מרגישה בבעיה.

אבל כשאני מדמיינת מישהי מהעולם הדתי לאומי, שלומדת במקום חילוני או אפילו במקום דתי כגון מכללת אורות או משהו כזה, העולם שלה והעולם הליטאי זרים לחלוטין. והיא בהחלט תהיה סוג ב' או במקרה הטוב עוף מוזר.

מה שכן, יש הרבה חרדים לא סטנדרטיים, כמוך למשל, או כאלה שהתחרדו, ושם כדאי לה יותר לחפש.

בקיצור, אנחנו מסכימות, רק שלא ענינו לאותה השאלה..

היי,

אולי חרדי מודרני?

ורעיון נוסף- יש גם (מכירה אישית) בחורים שהתחנכו במוסדות חרדיים, אך רק אחד ההורים חרדי. עם כאלה יש לך לדעתי סיכוי גבוה מאד.

קו התפר רחב, הרבה יותר ממה שנדמה לנו, ואני בטוחה שאפשר למצוא שם (כמובן שאפשר גם לחפש בכוון של מתחרד / חוזר בתשובה, כמו שהציעו מעליי).

בהצלחה!

בתור אחת שגרה ליד חרדים, לא הבנתי אף פעם מה היתרון/חיסרון שלהם לעומת דתיים לאומיים. פשוט אל תתיחסי לזה, תצאי עם בן אדם בלי קשר למה שהוא.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.