יופי, תודה על הרשות. |נוטל|
אז כך |מכחכח|
האולפנא הזאת מלחיצה. אבל בקטע טוב. בוקר, פ"ש, תפילה, אוכל (7:30! מי יכול להכניס משהו לפה בשעה כזאת? 
), לימודים, לימודים, חדר, שיחה עם הרב, שיחה של האולפנא, סליחות... וואי. בשבוע אחד עשינו דברים שלא עשיתי בשמונה שנותיי בבית הספר. @קול דממה, הרווחת 
אבל חדר האוכל... בלעכס בלעכס בלעכסה. הררי בנות, כל אחת עם מגש באורך מטר, אין גישה למזלגות, ומי חשב על אוכל בכלל? העיקר אמרו לי שאני אשמין בפנימיה. איזה. אוכלת בבוקר בורקס, בצהריים שניצל (ואת הביס האחרון אני אף פעם לא גומרת 
) ובערב... גמבות וקוטג'. וזה ממש לא כיף לאכול כשמסתכלים עליך 
כמה כמה כמה ניגנתי השבוע 
כל הזמן. זה פשוט כיף עצום. לשבת ולהתפרק... מה שמעצבן שבאות בנות, ו"יואו, את מנגנת!" ואני בכלל לא יודעת לנגן 
אתמול בערך נכנסה מישהי לחדר שלנו, וראתה את הלוח המחיק שלי שחברה ואני ציירנו עליו זוג ילדות זוועתיות, ואז היא אמרה "יואו, זה חדר של מוכשרות!" 
וממש השתפרתי בחלילית. אני אפילו מלווה גיטרה! |אב גאה|
וזהו. ובטח חושבים שאני סנובית כי אני לא חברותית. אבל אני רוצה להתחבר, אבל אני לא יודעת איך, ואני לא רוצה להידחף 
כבר אמרתי פעם שהחיים סבוכים למדי?
וחבל שנפש האדם היא לא פלסטלינה. חבל כ"כ.
)
