אני מתגעגעת לכל מיני אנשים.
ועוד מעט אני הולכת
יווואו יוואו
ויש לי עוד מלא לכתוב
אני מתגעגעת לכל מיני אנשים.
ועוד מעט אני הולכת
יווואו יוואו
ויש לי עוד מלא לכתוב
לצאת מזה
להכנס לשני
להגיב לכל הקודמים
להעתיק מהפלאפון
בס"ד
לאן הולכת בלי להגיד שלום?
שירה זה לא פייר!
כל פעם שאני כאן את לא ולהפך
ועדיין אין לי אפשרות לתקשורת
ובכלל זה רק עוד שבועיים
אני טסה
בס"ד
יאו!
תהני
דש לאיש החשוב שנפטר בכלל
שיאו
וכאלה
והתחלתי שירות ולא היה לי שניה לנשום
ואני רוצה לדבר איתך
ואופ
וזהו
אני צריכה זמן. צהריים כזה
ונדבר
טוב?
שיואו
לאן לאן לאן?
למה?
דיברנו על זה פעם? ![]()
סתם חשבתי שתקישי לבד![]()
כמה. פעמים. צריך. לומר. שאני. לא. חכמה?!
אם תצליחי לשכנע אותי בזה![]()
אני לא שרלוק הולמס. היקשים זה לא התחום שלי.
את חכמה. יש דברים שאת אמורה להבין
ואתזה שאני לא מבינה לאן את חותרת גם.
סתם, נו. אני סתם מקשקשת בשכל.
פשוט לא הבנתי וזהו.
אני לא כזו מעניינת
אל תתאמצי![]()
יעלמשהו אחד לומר לך?
מצחיקולה 

לא ממששורדתתתאבל נו
לשמח יהודים זה גם משהו![]()
תפסיקי לבלבל בשכל.
אני לא יודעת להרביץ.
גם אני לא יודעת לקרוא מחשבות.
רק לנחש
ועכשיו ספרי לי לאן את טסה
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול