את לא דתיה אבל אנחנו עכשיו באלול, זהו חודש הסליחות.

תקחי נשימה ותביני וכולנו טועים.

מה שקילקלת עם הילדה שלך - סביר להניח שניתן לתיקון.

רובנו לעתים צועקים וכולנו לעתים נותנים לילדים שלנו ממתקים או דברים אחרים שלא טובים להם - כי זה מאד קשה לעמוד מולם על מה שהחלטת.

בקשר לאושר שלך - את באמת לא יכולה להפיל עליה תסכולים. אולי תנסי לחשוב אם את יכולה לשפר את חייך במידת מה, או לפחות לקחת נשימה לפני שאת אוספת אותה מהגן, כי חבל עליה, וגם עלייך וגם על הקשר שביניכן.

כנראה שהיא בודקת אותך לפי הדוגמא שנתת. אני לא מומחית גדולה בחינוך ובטח שלאא בגיל הזה, אבל השיטה שלי כבר מעכשיו (גיל כמעט שנתיים המרדני היא לשתף את הקטנה בהתלבטויות שלי . ז"א - "אני לא יכולה לוותר לך על צחצוח השיניים כי הבריאות שלך חשובה לי כי אני אוהבת אותך יותר מכל דבר". "אני לא יכולה לתת לך להכניס את זה לפה כי זה ממש מסוכן והתפקיד שלי זה לשמור עלייך". "אסור להתקרב לתנור, כי אני אחראית על הבריאות שלך". מה מתוך זה היא מבינה? - סביר להניח שרק את זה שאסור ושאני אוהבת אתה. (היום ביקשתי ממנה נשיקת חיזוק על זה ש"אמא לא וויתרה לך על צחצוח השיניים" והיא נתנה לי ...).

בקיצור - שתפי אותה לפני שזה מגיע לשלב הצרחות. זה יגיע בכל מקרה לשלב הצרחות סביר להניח, אבל על הדרך זה יזכיר לשתיכן מה את בשבילה ומה היא בשבילך ואני מאמינה ששתיכן בנפש פנימה תרגשנה טוב הרבה יותר.

ושוב - מחלי לעצמך, למען השם! כולנו טועים, כולנו עושים טעויות גרועות, וכולנו נגנבים מאיך שאנחנו לפעמים הורים לא משהו. ברגע שתהיה שלימה עם עצמך - גם תהיי פחות מתוסכלת ואז תתנהלי יותר בנינוחות. כבר הפסקת להכות אותה אז כנראה שאת בדרך הנכונה

בהצלחה! שנה מדהימה שתהיה לך !

גם אני נגד ממתקים לילדים.

אבל זה זניח בהשוואה לאמון, חיזוק ושאר הדברים שיש לכן שם בעיה איתם. לעניות דעתי, עזבי את ההתעקשות הזאת כרגע. לא צריך כל הזמן, אבל ברגע שתשחררי, היא תבין שבעניין הזה אין מלחמה ותרפה מאד כנראה ואת תורידי מעצמך חתיכת עול לדאוג לו.

זה אפילו לא ברמה של ממתק ליום . 

שחררי, זה יגרום גם לה לשחרר.

היא רואה שזה גורם לה לקבל תשומת לב ומתעקשת, סביר להניח שהממתקים לא כאלו חשובים לה כמו שזה נדמה לך.

תחזקי את הקשר ביניכן והכי חשוב לחדד כל הזמן את הנקודה של האהבה וחלוקת התפקידים - "אני אמא לך, התפקיד שלי לדאוג לך, אני אוהבת אותך וכו וכו וכו"

אל תדאגי, אחרי כמה זמן ,  המלים האלו יוצאות ממך על אוטומט כל כך ברוגע שאת לא מאמינה שזה הפה שלך שמדבר

רק אחר כך חשבתי ,שבמקום להתעצבן ולהתחיל מסכת איומים . פשוט להסביר שוב ושוב , ושוב כמה זה לא בריא , ואיך כל חודש יוני היה לה חום פעם בשבוע ...

תודה רבה , שנה טובה גם לך

הבעיה היא שהסבתא קונה את הממתקים . אנחנו גרות עם סבתא . 

נראה שקודם הילדה בדקה אם אפשר לקבל ממתק למרות שאת לא רוצה לתת. כשראתה שכן, היא בדקה אם עכשיו אפשר לקבל גם את האפרופו למרות שהיא קיבלה כבר את הממתק...

אל תתרגשי מ"איומים" של הילדה, ככה ילדים מנסים לקבל את מה שהם רוצים. זה נורמלי. 

אני חושבת שאת צריכה לקבל ממש מדליה על זה שהפסקת להכות. זה נורא נורא קשה! בתור אחת שגם הפסיקה, אני יודעת על מה אני מדברת. 

אני חושבת שאת צריכה להוריד קצת ציפיות גם מהילדה - ברור שהיא תתעקש כשהיא רוצה משהו וברור שתשתמש בכל נשק אפשרי כדי לקבל את מה שהיא רוצה, בין אם זה איומים או צרחות או מה לא. זה נורמלי! זה לא אומר שהכללים שלך לא טובים. אם החלטת שלמען בריאותה אסור לה ממתקים כרגע (וזה נשמע מאוד הגיוני!), אז תעמדי על זה, ותצפי שהילדה לא תשתף פעולה, גם לא אם את מסבירה בדיוק למה. את יכולה להגיד שזה באמת מעצבן לא לקבל מה שרוצים, ואז לא להתרגש מכל ההצגות. כשאת "מתקפלת" גם הילדה מבולבלת, וגם את מרגישה ממורמרת כלפיה כי לא הצלחת לעמוד במה שהחלטת. כשאת מתחילה אתה דין ודברים את נסחבת בדיוק לתוך המערבולת הרגשית שהיא מכוונת אליה (כמובן לא במודע או מתוך כוונות רעות). אני חושבת שאם היא הייתה אומרת "אם אין אפרופו אני לא זזה מכאן" הייתי אומרת "מאוד רצית גם את האפרופו". מתיישבת במושב הנהג, שמה לי מוזיקה מרגיעה ולא עושה עוד שום דבר. אני מעריכה שדי מהר היא הייתה קמה וחוגרת כי היא לא קיבלה את האינטראקציה שהיא רצתה, ואז הייתי אומרת בחיוך גדול "כל הכבוד איך שהתגברת!!!" ונוסעת.

אבל הסבלנות פקעה אחרי 2 דקות. חשוב לציין שהייתי פקעת עצבים , כי לא ישנה טוב בלילות.  מה שכואב לי ,זה שהשפלתי אותה .  

תודה על החיזוק. אני מבינה היום , שבבתים רבים -מכות זה משהו שפשוט לא קיים . יש צעקות לפעמים , יש חיכוכים , אבל אפשר לגדל ילדים בריאים בנפשם ולא מפונקים בלי מכות. הלוואי בכל בית בישראל . 

העניין הוא לא לפחד מבכי

היום במיוחד במגזר חילוני כשילד בוכה אז ישר נכנסים לסרטים שהוא פגוע ויסבול ותאומה וסריטה

וכשמדובר בילד לא מוכר אז ישר חושדים שילד עובר איזה התעללות

אם החלטת לא לקנות אז פשוט אל תקני, ואם איימת לזרוק לפח אז תזרקי

העניין הוא לא להתרגש - כל הילדים בוכים ודורשים דברים, זה טבעי וזה בסדר

ברגע שתצליחי לא להתעצבן ולא לוותר כמה פעמים ברציפות יהיה יותר קל

אני קוראת וזה מחזק !

אנחנו מאוד מאוד עקביים בזה.. בדברים אחרים פחות אבל בממתקים מאוד. יש דברים שאנחנו לא מרשים (רק במקרים נדירים ובאישור שלנו). - לא על הכל יש דברים שאנחנו כן נותנים אבל במינון שלנו- חטיפים סוכריות וזאזא למיניהם אסור...)

אחד הילדים שלנו מאוד מאוד אוהב מתוק

היה קם בבוקר ורץ לארון לחפש מתוק חוזר מהגן והולך לארון וכו. והיינו עקביים איתו... 

סיפור נחמד- ביום הכרות בגן הגננת שאלה את הילדים: "אתם רוצים סוכריה?" והוא צעק בשיא ההתלהבות- "ל-א".. כולם צחקו.

ואני.. שאלתי אותו בשקט- אתה לא רוצה? אם אמא תרשה אתה רוצה? וכמובן שהוא רצה- רק הוא רגיל כבר שאנחנו לא אוכלים סוכריות.

עצה נוספת היא - הילדים כבר יודעים מה אנחנו לא מרשים- אם הם מקבלים משהו כזה בגן הם יודעים שהם  באים הביתה ומספרים שלא לקחו ויקבלו משהו במקום

ואם הם לקחו אך לא אכלו- יש לנו שקית בבית "לילדים חולים"- אנחנו אוספים את הממתקים הלא- רצויים בעינינו ופעם בכמה זמן מביאים אותם למחלקת ילדים. ומסבירים שילדים חולים הם עצובים וכאובים מאוד ולכן מותר להם גם דברים שלילדים בריאים לא כדאי.

ואין לי שליטה שיש להורים במצב נורמלי. 

על אשה אחת שהלכה עם הבת שלה לקניות בסופר, ואז הם עברו ליד המדפים של הממתקים..

הילדה התחילה לצרוח ולהשתולל שהיא רוצה ממתק! והאמא בתגובה- "לא נורא גילי, עוד מעט נגיע הביתה והכל יהיה בסדר"... אשה שעמדה לא רחוק משם שמעה את זה, והתפלאה איך האשה הזאת נשארת רגועה ..

הם המשיכו עם הקניות ושוב הילדה צורחת ונשכבת על הרצפה על כל דבר שהיא רוצה, והאמא "עוד מעט גילי, נגיע הביתה והכל יהיה בסדר..." וככה כמה פעמים..

עד שהם יצאו מהסופר.

האשה שראתה את זה כל כך התפעלה מאיך שהאמא הזאת התנהגה עם הבת שלה ולא התרגשה מהצעקות אז היא הלכה לאמא ההיא ואמרה לה:  "ראיתי איך שהתנהגת עם גילי, כל הכבוד לך.." 

האמא:" אני גילי...."

לא יודעת איך למצוא את הסיפור באינטרנט .. לקרוא את זה באמיתי זה יותר חזק.

בהצלחה!

ו...ילדים אוהבים גבולות! אוהבים מאד!! גם אם הם צורחים וצועקים ושובתים רעב על המדרכה!

אם תשאלי ילד שכבר גדול אם הוא אוהב את המורה הקשוחה שלא נותנת לנשום בשיעור או את זאת שמרשה הכל והכל בלאגן אצלה בשיעור- ברור שהוא יאהב את זאת הקשוחה.. אפילו שהיא קשוחה. כי לאורך זמן-הגבולות הם הכי טובים לנו וגם לילדים שלנו. בן אדם לא יכול לחיות בלי גבולות.. אי אפשר.

אם לך יהיו הגבולות ברורים- יהיה לך יותר קל ליישם אותם כי יהיה לך את החוזק הפנימי שלך בגבול הזה. 

ממש בהצלחה!! קל להגיד ולא תמיד קל לעשות!

 נראה לי שעלית על בעיה מספר 1 שלנו. הגבולות מטושטשים מאד בכל המובנים . משימה לשנה החדשה בעזרת השם . 

נשמע שהמצב הוא לא מצב רגיל ונורמאלי.
 

בשביל באמת להתמודד עם בעית הממתקים- חייב ששני בני הזוג יהיו בעניין לפחות. (ועדיף שגם שאר הסביבה)

אני בעד שתרפי בנושא הזה- יש לא מעט ילדים שגדלו על ממתקים ונשארו בסדר.
(ואני פריקית של נגד ממתקים ואוכל בריא וכו'- אבל פה זה נראה לי פשוט טו מאץ'..)

טיפים אחרים שכן יתאימו-

1- לחפש אוכל שהוא כן בריא והילדה אוהבת ולתת אותו, בלי להתיחס לכמה ממתקים היא כן קיבלה או לא קיבלה. (ירקות, פירות, לעבור לקמח מלא וכו'). להוסיף טוב בלי להלחם ברע..

2- יחס של 1 ל5 בפידבקים שלילים וחיוביים- כלומר,על כל אמירה\מעשה שלילי כלפי הילדה- את עושה 5 מעשים\אמירות חיוביים.

להגיד לה כל הזמן שאת אוהבת אותה, כמה היא חכמה\נבונה\חרוצה\יפה.

אני המצאתי עם בן ה3 שלי שיר- על כמה הוא ילד גדול וגיבור שאוהב לעזור. ואנחנו שרים אותו כל הזמן- זה מכניס לילד דימוי חיובי של "אני גיבור, עוזר המון"

תנסי אולי להמציא איתה שיר או דקלום על כל המעלות שיש בה. ואפילו לשיר איזה כשרבים- זה לפעמים פשוט מוציא את האויר מהריב..

3- "לבחור קרבות"- להחליט מראש על מה את רוצה להתעקש ועל מה לא. על מה שאת מוכנה להתעקש- לא לוותר. בשום מחיר.

על מה שלא- לותר מראש. אפילו לא לנסות. 

שנה טובה לכולנו . שמתי לב שהתגובות שלי הן היסטריות הרבה פעמים . אני אולי לא מכה , אבל צועקת , גוערת , מוכיחה , נבהלת . נראה לי שאת הדברים שציינת אני צריכה לכתוב ולתלות איפשהו . 

לדעתי זה קורה לכולם, מאד קשה לנו היציאה הזאת מהחרות האישית, אנחנו מצפים שהילדים יהיו מה שאנחנו רוצים.

דוגמא מאצלי: אצלנו בבית (של ילדותי) ממש לא מפונקים באוכל ואצל בעלי ממש כן מפונקים, הייתי בטוחה שהילדים שלי לא יהיו מפונקים, הם אמנם עדיין קטנים ודברים יכולים להשתנות אבל הבת שלי ממש מפונקת, יש ממש דברים מסויימים (ולא כ"כ בריאים) שהיא אוהבת. בהתחלה היה לי קשה אבל החלטתי שאני מרפה והיום היא ביקשה לטעום משהו שאי ממש לא אוהבת, אמנם היא לא רצתה אותו אבל היא טעמה!

ברגעים שקשה לי אני ממש משתדלת להיות רגועה ולא להכנס למקומות של סכסוך, למשל, אם אני מגיעה מיום עבודה קשה אני לא אגיד לילדים שלי "לא" על דברים שאני יודעת שהם יתמרדו בהם.

ואם אמרתי, ואם כעסתי, אני ממש משתדלת לחבק אותם ולהגיד שאני מצטערת, מבקשת סליחה ומזכירה להם כמה אני אוהבת אותם!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....