מעניין שזה קורה לנו באותה נקודה על כדור הארץ . בהבדל של שנה. לקצר עניינים , אני מתעצבנת ברמות , שאני צועקת ומעליבה את הבת שלי . בעצם , בעצם , החיים שלי קשים כרגע, הנסיבות לא פשוטות. אני משליכה את התסכול שלי על עולם הילדה והיא מאד אומללה. בשנה שעברה הכיתי אותה , מה שגרם לי להתחיל טיפול משפחתי. השנה ברוך השם לא הכיתי , אבל עשיתי משהו שווה ערך -לצעוק ולאיים . אם לא ...אז...
מה שעצוב זה , שהיא למדה ממני .
וזה מה שקרה : היא נורא רצתה ממתק לא בריא . ילדה שחיה על ממתקים , ועל קמחים , עד כדי כך שיש לה ריח לא נעים מהפה. טוב ,אמרתי לה: אם תוותרי על ממתק, אתן לך "אפרופו" בבית. אבל היא נורא רצתה , אז קניתי לה . והייתי מזה ממורמרת על כך שהיא התרגלה לחיות על ממתקים . ואז היא שאלה אותי -אם לא הייתי אוכלת את הממתק , היית נותנת לי אפרופו? עניתי : כן . אז היא התיישבה באוטו על רצפת האוטו ואמרה , אם לא תתני לי אפרופו -אני לא אזוז מכאן . אז התחיל דין ודברים . לא נכנעתי והתחלתי לאיים : אם את לא תקומי , אז אני אזרוק את האפרופו לפח....זה לקח אולי חצי שעה , עד שהיא היתה חגורה , והתחלנו לנסוע , אבל אני כבר הייתי בכעס ובעצבות , מאיך שהיא גדלה . הכל באיומים . כמובן שהיא בכתה נורא -כי צעקתי עליה ואמרתי לה שהיא מצערת אותי. שזו הטעות הכי גדולה - כי המסר שאני מעבירה לה , זה , שעל כתפיה הקטנות מונח האושר שלי . למישהו יש עיצות להתנהלות אחרת?
נ.ב חשוב לציין שכל הסביבה כולל אבא שלה מאמינים במתן ממתקים יום יום כמה שהילד רוצה. התוצאה לדעתי היא שהילדה הזו היתה חולה עם שפעת גם בקיץ . בשלב מסויים הרמתי ידיים , והרגשתי שקופה -שהרצון שלי לתת לה מזון בריא פשוט לא נספר . עכשיו עם תחילת השנה , אני לפעמים כאילו מתמרדת עם מה שאני בעצמי כבר קיבלתי כצורת חיים . עובדה שקניתי לה את הממתק.
תודה עם קראתם עד עכשיו.
היא לשתף את הקטנה בהתלבטויות שלי . ז"א - "אני לא יכולה לוותר לך על צחצוח השיניים כי הבריאות שלך חשובה לי כי אני אוהבת אותך יותר מכל דבר". "אני לא יכולה לתת לך להכניס את זה לפה כי זה ממש מסוכן והתפקיד שלי זה לשמור עלייך". "אסור להתקרב לתנור, כי אני אחראית על הבריאות שלך". מה מתוך זה היא מבינה? - סביר להניח שרק את זה שאסור ושאני אוהבת אתה. (היום ביקשתי ממנה נשיקת חיזוק על זה ש"אמא לא וויתרה לך על צחצוח השיניים" והיא נתנה לי ...).