זה אתה.

ב"ה

כי אנחנו יושבים ביחד פה ונשפכים מצחוק...

ב"ה

אפשר לצרף את זה לדברים שאפשר לעשות בדייט (אבל שיהיה מתקדם..חח)

ב"ה

ומקשיבים למטאל ביחד

א. אני אומרת את דעתי קחי איך שתרצי..
ב. לקחת בחשבון מה זה אמר שהוא לייט?הרי  גם אם ת לא דוסה יש לזה כ"כ הרבה השלכות, הבעל הוא המוביל הרוחני של הבית...את מוכנה לשלם את המחיר שזה אומר...
ג. בב' כתבתי ככה בעיקר בגלל האלה על המטאל, מההיכות שלי עם אנשים ששומעים את המוזיקה הזו- היא ממש לא עדינה, פעם ראשונה ששמעתי הרגשתי ממש שזה המוזיקה של הרוע בעולם, אני חושבת שכל אדם עם נשמה מרגיש שיש בזה משהו מאוד לא "דתי"..
זה לא מחבר לדברים חיוביים זה בטוח ומעיד לדעתי משהו על האישיות של מי ששומע את זה...
ושוב מההיכרות שלי מי ששמעו את זה זה נוער בסיכון, ואנשים קשיי יום ונמוכים משהו..
ד. תחשבי למה זה גרם לך לשוק, הרי את גם לא דוסה...אבל בכל זאת זה הרתיע אותך..
סליחה אם הכאבתי, רציתי לשתף ולעזור, באמת מלב אוהב.

בנוגע לזה שהבעל הוא המוביל הרוחני של הבית אני לא מסכימה בעליל ככה שזה לא מפריע לי שהוא לייט, אני יודעת טוב מאוד מה זה לייט מאחר וההורים שלי וכל האחים שלי הם לייטים אז לא צריך לחיות בסרט כאילו שזה קשור, לא חסרים "דוסים כבדים" שהם אנשים לא משהו בכלל.

בס"ד

יש לי חבר שמבין במוזיקה והוא הסביר לי לא אחת על דמיון מוזיקלי בין מטאל לקלאסית. זה היה מדהים.

נשמע כמו הרוע שבעולם?

זה אינדיבידואלי. גם אני לא מת על הסגנון אבל בכל זאת...

הגבת לי שמטאל זה ז'אנר גוסס... קטע...

אבל למה אפשר לצפות ממישהו שקורא ללד זפלין מטאל[במקום רוק ובלוז והאבי מאטל] וכנ"ל לגאנס אנד רוזס במקום האבי מטאל והארד רוק...

תמיד יש בני 13 מחוצ'קנים שמתלהבים מחדש, האמן לי, אותם ילדים שאתה רואה בדיזנגוף לא שומעים רק אימו[שכבר יותר גוסס]...

גם הלהקות שציינת הן רובן לייט לכיוון ההארד יותר,

בקיצור מוזמן להופעה,

בכל דור יש נערים בני 13 חדשים, ונערות בנות 16 שעדיין בקטע.... תמיד יהיו...

ובבקשה אל תגיד לי שקראת לפינק פלויד מטאל... אמנם מטאליסטים יודעים להעריך רוק... 

ועדיין , בהערה הזאת פינק פלויד וקווין מבקשים שתחזיר את הדיסקים שלהם לחנות....

לצערי אני זוכה להכיר את חלקם...

בכל מקרה אל תקרא לזה מטאל, אתה מבייש אותם בזה....

ותתפלא גם אותם בני 13 שמקיאים בשירותים מרוב אלכוהול בשילוב של פוגו בהופעות מכירים אותם, כי זה החינוך, יש להם הערכה לרוק טוב.

בוא מוצאי שבת ה3/10 לבון ג'ובי[המזדקן גם..] ונראה מי הקהל....[למרות שעליו אישית לא הייתי מתפלאת אם חובבי מטאל יזרקו עגבניות..]

אפילו שהייתי בהופעה של לאונרד כהן, היו גם מבוגרים וגם מלא צעירים!

"באוגוסט 2014 הכריז על אלבום חדש Popular Problems, שיצא לאור ב-22 בספטמבר, יום לאחר יום הולדתו ה-80." (ויקיפדיה, ליאונרד כהן)

כנראה שהוא כבר לא ימלא אולמות בעוד 50 שנה.... 

ולקוות שהוא יספיק ל-לפחות עוד 10 שנים

וחלקן אפילו רוק קלאסי...

ככה שהלשוות בין חובבי מטאל מהשנים האלה לחובבי רוק מלפני 20 שנה זה קצת לא פייר,

וזה מה שאתה קולט- אתה מדבר על סגנון אחר, אפילו מאוד מיינסטרמי....

השוואה יותר פיירית תהיה בין חובבי מטאל לפני 20 משנה לחובבי מטאל היום- והפתעה- היום יש יותר מטאל, יותר להקות, ויותר נוכחים בהופעות...

גם היום עם האינטרנט הרבה יותר קל להפיץ הופעות ומוזיקה.... מה שפעם בעיקר היינו תלויים בגלגל"צ/רדיו...והרוב שמעו מיינסטרים,

היום זה כבר מעבר למרתפים בלבד..

בתרבות המטאל הנוכחית??

1. קודם כל, לא חייבת להיות ביניכם התאמה בסגנון המוזיקה.

זה שאת לא מקשיבה לרוק כבד והוא כן לא אמור להוות בעיה.

2. לא רואה פסול רוחני באדם שמתחבר גם לסגנון מוזיקה כזאת,

לרב החיבור הוא לא רק לסגנון, אלא גם לנגינה וכו',

אם כי זו אכן מוזיקה רועשת ואגרסיבית ביותר.

כתבת שהוא סך הכל ''חובב מטאל'', לא איזה משוגע לדבר.

בכל אופן, תבררי את עצם העניין, את מידת הרוחניות שלו, ואל תקישי מזה.

לפי התגובות שקראתי פה מלמעלה, הולכים להרוג אותי... אז ככה, את צודקת בחששות שלך... ו.. כן מוזיקה זה יותר ממשהו שסתם שומעים, זה אופי, ואופי של הנשמה...

אין לזה סתירה עם הדת, אבל יש בזה סתירה עם היר"ש והעדינות! ואם זה מפריע לך? תשקלי טוב טוב..

והלוואי שתהיה לך את הדעת להבחין... בהצלחה :*

ב"ה

רק בגלל שאנחנו שומעים מטאל זה אומר שאנחנו נהרוג אותך?

אל חשש..זה בסדר גמור..

אבל אולי בתור עונש נשמיע לך קצת מטאל

תלכו ביחד להופעות של אורפנד לנד[למרות שהם נהיו יותר מוזיקה מזרחית..]

אפשר לעשות שרשור שירי מטאל?

כבר העליתי מלא פעמים, אבל תמיד טוב עוד פעם...

אבל צריך למצוא פתרון לדוסים.....

למרות שזאת באמת אחת הלהקות המצליחות בעולם בתחום, אז אל לזלזל בה....

הטעם שלי הוא קצת יותר סטייל טראש ולכן בהמות' ולורדי חזק אצלי בפלייליסט[גם סימפוני- פאואר  ומשם חיבתי העזה לאפיקה וו'יתין טמפטיישן] אבל יש להם יציאות טובות...

אז מה עם הקשר בין מטאל לאלבום האחרון הוא מקרי...

ב"ה

(טוב נו..אולי קצת )

יש כל כך הרבה להקות מטאל שאני נהנה לשמוע..מטאל זה טעם החיים

אגב, באותה נשימה אני שומע גם נעמי שמר ונהנה עד הגג!

אבל לזלזל בלהקה שעשתה מה שאחרים בישראל לא הצליחו?

ושסטיבן ווילסון ממש רצה להפיק להם?

יוסי לדג' אחד הגיטריסטאים הכי טובים שיצא לי לשמוע[למרות שעזב..]

ואם יצא לך לשמוע את קובי בגראולים היית מבין שהוא חזק בזה...

האופטימיות והאור של נעמי שמר.

בא לי בטוב..

אני בעד שתעשי שרשור עם שירים כאלה.

אז מעלה קטע שהם שרים את ספר באנפלאגד..[מתחילים לנגן בערך ב1:20- 1:40]

מי שבכל זאת אין לו בעיה עם שירת נשים[ומזהירה... זה יהיה לחלק פחות נעים לאוזן, בעיני זה אחד השירים הגאונים שלהם....

ואחרון :[כנראה הכי תתחבר לזה]

קובי גם חלק מפרוייקט בשם AMASEFFER...

אין ירידות או עליות. אין תוכן (יענו מילים+משמעות)

כל הבתים אחידים.

אין סיפור או 'שיא'. הכל פשוט אותו דבר

ובכל זאת-

לא מתחברת לסגנון שירים שאין בהם climax.

פשוט לא מוצלח.

זה תיאור מאוד נכון וידוע של הלהקה שאכן נחשבת מאוד פופלרית בארצות ערב[כמו כן חל איסור לשמוע מוזיקה שלהם בחלק ממדינות ערב, ובמצרים הראש של קובי יהיה שווה לך הרבה כסף...]

מספיק לראות את הכתבה שעמנואל רוזן עשה עליהם...

מה בין זה לבין טענותייך שאין לזה תוכן/שיא/ משמעות/ וואטאבאר...?

התכוונתי למילים באנגלית בשיר, לא מתחת לסרטון....

אז סבבה- שמו מילים יפות. 

נזם זהב באף חזיר.

זה לא הופך את השיר ליפה- כי יש בו מילים יהודיות.

המנגינה- המסגרת- שבה המילים באות לידי ביטוי מרוקנות את התוכן ממשמעות כלשהי.

שימי לב למילים שנכתבו תחת הסרטון. הם מאירים את השיר הזה באור אחר לגמרי ממה שחשבת עליו קודם.

אבל למה לשלב יהדות ותרבות גויית בשיר אחד?

מזכיר לי סרטון אחר שראיתי. שרים את המילים: "ה' מלך וכו'" עם נשים רוקדות ברקע...

^^^ההפך ממלכות ה' וקידוש ה'.

זאת הייתה תשובה לטענה שלך שאין משמעות, נראה לי ששמעת רק את הפיוט ושכחת להקשיב לשאר המילים בשיר...

שמעתי את הכל וזה עדין לא מוצא חן בעיני. מכמה סיבות שכבר פירטתי לעיל.

לא כורח המציאות.

לאחר שטענת מקודם שאין תוכן- ועניתי לך שיש עוד מילים, את אפילו לא עונה על זה שיש עוד מילים או מתעמקת במשמעות של המילים הנוספות..

כמו שאת בטוחה בכך שקראת את מה שהבאתי- כך תהיי בטוחה שקראתי והבנתי את השיר.

אם יש לך שאלה ספיציפית- את מוזמנת לשאול אותה.

בנתיים הסברתי את עמדתי בנושא ואיני רואה טעם לחזור שוב על דברי.

ואני עדין עומדת על דעתי בעינין.

לא כל אימרה/כתבה משפיעה על דעתי. ק"ו לא משנה אותה לחלוטין.

את פשוט לא יכולה לקבל את הדברים כמו שהם- אני לא השתכנעתי שזה בסדר.

ענית לי על א' על משהו אחר, וכשעניתי עליו חזרת לא', בקיצור חצי ממה שענית לא קשור למה שכתבתי....

מי שצריך למקד את השאלות הוא השואל עצמו.

לא מי שצריך לתת את התשובות.

לכן אמרתי- אם יש לך שאלה נוספת- אשמח לענות. בנתיים לא העלת שאלה נוספת. א=על כן אסיק מכך שנגמר הדיון... (?)

את כנראה האחרונה שיש לי מה לשאול[חוץ מאם קראת, כי לפי התגובות זה לא היה נראה..]

אני הגבתי על הטענות שלך,

זה הכל.

הדיון יהיה ענייני בלי קפיצות שבכלל לא היו קשורות לאורך כל הדרך,

אם תשימי לב היא טענה משהו מסוים והגבתי עליו, אך מיד היא סתרה את התגובה בטענה שבכלל לא קשורה.

טענה שהמילים בלי תוכן, הסבתי את תשומת לבה שיש עוד מילים חוץ מהפיוט אז מיד היא הגיבה שהיא קראה את קופסת המידע, כאילו תתייחסי קודם כל למה שכתוב כשאת מגיבה..... ואז אפשר לעלות נושא אחר... 

וצמח, פעם אחת גם לך הערתי והתחלת לכתוב לי שאני לא יודעת כלום, כשהבאתי לך נתונים מועתקים מספרים ומאגודה שפועלת בנושא אפילו לא טרחת להגיב.... כי מבחינתך את צודקת, אז אם זאת הדרך שלך להחזיר לי על זה, זה מיותר...

תרבות גויית? מה הקשר? כולנו בני אדם קודם כל, וכולנו נבראו בצלמו, לא משנה אם הוא יהודי/נוצרי/מוסלמי. קל לחיות בעולם שהכל שחור ולבן, אנחנו הטובים, הם הרעים. זה לא ככה , יש אנשים טובים בכל עם ובכל דת, ובאותה מידה יש אנשים לא טובים מכל דת גזע ומין. 

לא הבנתי מה הבעיה עם רצון לשלום, ודווקא העניין של להתחבר לאנשים נורמלים במדינות ערב דרך מוזיקה נשמע דווקא כמו רעיון יפה.....לא כל כך שמעתי עליהם לפני .

אך מה לעשות שהתורה סוברת אחרת ממני...

לדעתי כולם נבראו בצלם- אך הקב"ה מודיע לנו חד משמעית "בנים אתם לה' אלוקיכם"- משמע- אנחנו שונים מהם. 

לדעתי כולם "רגילים". אך הקב"ה החליט שאנחנו "גוי קדוש".

את מוזמנת לשאול אותו מה הבעיה בדו קיום...

רק שחבל לך לחכות כ"כ הרבה זמן עד שתגיעי לשם

הכל כבר נכתב בתורה: דו קיום מביא להתבוללות. חד וחלק.

מיזוג התרבויות זה ההפך מקידוש העם. הבדלה מהגויים.

ואם היהודי לא יעשה קידוש- הגוי יעשה הבדלה...

ההשוואה שלך בין יהודי לגוי- מוטעת.

אני לא חולקת עליך לגבי תכונות האדם. כל אחד יכול להחליט כיצד להביא את מידותיו לידי ביטוי ומתי (אם בכלל) להשתמש בהם.

הם לא רעים (או לפחות- חלקם), אבל אנחנו פשוט י-ו-ת-ר מהם.

כמו שאת מבינה שחיה ואדם הם בדרגת בריאה שונות. (דומם, צומח, חי, מדבר ו... יהודי.) 

כך יהודי וגוי נמצאים בדרגות שונות. כמו שאין השוואה או פחיתות כבוד בין צמח לשולחן.

כך אין השוואה בין יהודי לגוי.

"ספרי תמה" משירי סעדיה בן עמרם- זה אחד השירים האהובים עלינו בשולחן שבת... תימנים כבוד! (אני ייקית אבל נשואה לתימני), וגם אצלנו המשפחה שרים בכמה קולות. אחד הפיוטים היפים! (מעניין מי מהלהקה תימני). הם גם שרים במבטא תימני "נרל" המקום "נגיל". הם כמעט לא שינו את המנגינה, הוסיפו קצת "תוספות" קטנות. ועוד קצת מילים באנגלית...

מזעזע!!!

לא ירדתי לסוף דעתם, אבל משהו שם מופרע לחלוטין.

וזה פיוט כל כך יפה וטהור. עם כל כך הרבה משמעות, וגם המנגינה מקסימה

(לא לכל הפיוטים התימנים "הכבדים" אני מתחברת, אבל זה ממש יפה. גם הילדים אוהבים)

ספרי יפה תמימה, ספרי נגיל בתימה - שיר אהבה בין הרעיה לדודה, בה היא זונחת את העבודה הזרה, מורידה את כל ה"טינוף", ומתמסרת לעבודת ה'.

ומה הם עשו מזה? מזעזע!!! (ועוד משתמשים במנגינה עתיקה ששרים מדורי דורות צדיקים וטהורים...)

לנתק את השיר מהזמר שלו, מהאווירה שלו מכל מה שהוא בא לשדר - זה מגוחך ומראה על מודעות נמוכה. ככה אפשר לדחוף לך מסרים מעוותים בדלת האחורית, ואתה לא תשים לב כי זה "יפה" ו"כיף".

על החזה מקועקע לו "שימני כחותם על ליבך"

ועל הזרוע- "כחותם על זרועך"...

להשתמש בפסוק כדי לעשות עברה זה לא מגניב.

למרות שאני אלמד עליו זכות (וזה די הגיוני) שהוא בכלל לא מודע לזה שזה אסור.

הרעיון מאוד יפה, ומבחינתי כמו כל קעקוע שלדעתי יפה...

זה שזה עבירה זה דבר אחר, אבל זה עדיין יפה...

עכשיו לכי תטעני לכל מוסד רבני שאין שום כשר בין השרץ לפועלת הטהרה...

אם זו הדרך שלו להתחבר לאמונה, זה בסדר בשבילו. בשביל המקום שהוא נמצא, יכול להיות שזו התקדמות.

אנשי אמונה, אם הם באמת אנשי אמונה, אין להם עניין בדבר כזה.

תנמיכו ת'זווליום...

שאנשים כנ"ל לא גרים בסביבה הקרובה אלי...

ומי שלא- באסא לו.

זה יעזור אם נקח מלים של שירי קודש, ונלביש עליהם מוסיקה טמאה?  

זה יעזור כמו לשים נזם זהב באף חזיר.

תקרא את פה מה שנכתב בדף של הסרטון המקורי.

אתה באמת מעוניין בדו קיום?- או שדילגת על החלק הזה...

בין תרבות התורה לתרבות גויית- היא הכל חוץ מיפה ובעלת תוכן משמעותית.

של המוזיקה הזאת,

ואגב אם לזעזע אותה יותר יש להם שיר שממש קשה לשמיעה לדוסים/ ימניים:

אממה: א. זאת מגמה חדשה שלהם, ספרי ונורא אל נורא היו בתק' שבהן היה להם חיבור חזק ליהדות, הלהקה עצמה החלה בתור נערים שניגנו שירי שבת ופיוטים...

ב. אשכרה יש חבר'ה שעולים לשיר על במה באיסטנבול, מצרים, גרמניה וכו'- ולא, הם אף פעם לא הסתירו את יהדותם!

וכאמור מי שמכיר יודע שהלהקה עצמה עברה כמה סיבובים בחייה, אולי הגלגול הנוכחי הוא השפעה של הפופלריות בארצות ערב, ועדיין זה לא הדבר היחידי שהיא מביאה, ובטח אי אפשר לשכוח לה בגלל אלבום אחד- מוזיקה של 20 שנה!

הקטע אצלי הוא שהשעדיפות השירים אצלי מתבססת על הרעיון/התוכן/המסר של השיר.

אם המסר ו/או התוכן של השיר צורם לי- אוטומטית יורד כל החשק לשמוע אותו.

הלהקה והשיר לא מעניינים אותי. האם הוא נקרא "מוצלח" או לא לא מזיז לי במילימטר.

המסר, הרעיון, של השיר הוא לקרב בין תרבות יהודית לתרבות גויית ולחברם יחד. נשמע לך מתאים?

בשנים האחרונות הם אכן מנסים לקדם שלום בעזרת מוזיקה,

אבל לפני זה והרבה לפני יצאו ספרי ונורא אל נורא- ככה שבכל מקרה זאת לא הייתה המטרה שלהם דאז,

נורא אל נורא הוא שיר בן למעלה מעשור....

המטרה שלהם הייתה לשלב אלמנטים מוזיקליים אהובים עליהם, וכחבורה מבתים מסורתיים שאהבה מטאל וגדלה ביפו- הם עירבבו את כל מה שספגו וזאת הייתה התוצאה.

לאחר מכן, ולחלוטין בלי שכייונו לכך המוזיקה שלהם התפשטה בארצות ערב וכבר מוכר הסיפור שבמצריים הם מבוקשים... ושכבר ישבו מעריצים שלהם בכלא על החזקת אלבומים שלהם...

זה שאח"כ יצא להם אלבום שכולו מוקדש לקידום שלום- לא קשור לשירים הראשוניים, וככל הנראה תוצאה של תהליך שעברה הלהקה, בעיקר אחרי שאותן מדינות בעצמן ראו בהן מקדמי שלום ללא שניסו לעשות זאת, רק ע"י כך שהוציאו מוזיקה שבלי להתכוון התקבלה בברכה ע"י מעריצים לא יהודים...

את בעצם רוצה להגיד שהצורה בה השיר התקבל בעולם אינו קשור ו/או תלוי במניעים ה'טהורים' של הזמרים.

משום מה- זה נראה לי מאוד קשור.

כל האווירה- משדרת הכל חוץ מטוהר וכו'.

קיצור-

לקחו מילים מאוד יפות וחיברו להם מנגינה ורקע שכ"כ לא קשור ליהדות.

ובמילים אחרות- לא נראה לי מתאים.

כמה בודדים, וגם בהם כמו בספרי משולבים מילים שהם כתבו....

תקראי את הכתבה ותראי את הסרטון ותביני על "המניעים":

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3400090,00.html

"בדיוק מהמקום עליו אני שר בפיוט 'נורא אל נורא'. הוי אומר 'גזע אברהם, נצר תפארה'". אני מאמין שנכחתי במעמד הר סיני, אני מאמין שאני ענף המחובר לגזע אברהם".[קובי מסביר קצת..]

תקראי את כל הכתבה לפני שאת עונה....

את המניע.

ועדין- אני לא חושבת שהוא "קדוש".

ק"ו צורת השימוש במילים הקדושות לא מכבדת את התוכן.

קיצור- ריקון התוכן ממשמעות.

תקבלי תשובה אחרת?

תמים

אז אני לא היחידה...

וגם נמנעת מללכת 'על הפסים'... חח

זה כיף לפעמים...

כשאין אף אחד בסביבה והאוטובוס לא מגיע...

וגם כאן הוא נתן לך תשובה שהמניעים של בעת היצירה ממש לא היו לקרב יהדות לתרבות אחרת, אלא כן מתוך קירוב ליהדות, את אפילו לא מתייחסת לזה שוואלה, טעית, היוצר בעצמו אמר שזה ממש לא הייתה המטרה כמו שאת החלטת.....

אני את שלי אמרתי. אין סיבה לחזור שוב על אותם דברים.

אגב- ההבדל בין התגובה שלך לתגובה שלי על הסרטון הוא בידיוק 9 דקות... 

זה עניינך האישי, זה לא קשור להכרה הדתית שלך. 

כשצפיתי בסרטון, ההרגשה שלי הייתה שחיללו את המטרה המקורית של השיר. המטרה המקורית היא הלל ושבח לבורא.

כמו שאמרו כבר לפני, מוסיקה היא שפה וככזאת היא כלי שמקבל טומאה.

הוא הדין למנגינות שנלקחו מבתי ע"ז והכניסו אותן לתפילה. בבתי הכנסת של עדות המזרח, יש מנגינות של זמרים ערביים וגם מוסיקה ים תיכונית, המוכרת לנו מגלי האתר. לא ע"ז, אבל לא מעט שירי עגבים. רק אצל בני תימן לא הכניסו מנגינות חיצוניות לתפילה. בתפילה אצלם אין מנגינות של ממש, אלא יותר קצב. בשירים ששרים בארועים בהחלט יש השפעה חיצונית, אבל לא בתפילה. 

ברוך המבדיל בין קודש לחול.

הפריע להרבה פוסקים להגיד שזה לא לפי ההלכה. 

אותן אל המקורות שלהן. מי שמבין במוסיקה ודאי מקשר. מי שהלביש את המנגינה למילים במקור, ידע את המקור על בוריו.

אם אתה מצוי בבתי הכנסת של עדות המזרח, אתה יכול לעמוד בקדושה ולשמוע את "הקולות של פיראוס", "שלא תעצבי עוד" וכו'...  . אלו שירים שאנו מכירים ומן הסתם מהרהרים בהם.

מאז שאני מתפלל בנוסח תימן, אני פטור מכך.  

אבל הוא מביא פה פוסק חשוב שסובר אחרת.

שאין אמיתת הדבר נבחנת בעניינו, אלא בהתאמתו לדברי מי שקדם, בלי לבחון את הדבר הקודם. 

(רמב"ם, הקדמה לספה"מ)

צריך גם לבחון את תוכנה באופן ענייני. 

הציטוט שהבאתי הם דברי הרמב"ם לגבי אופן מניית המצוות, כשהוא חולק על שיטת מי שקדמוהו. הוא חשש שלא יבחנו את שיטתו באופן ענייני, בגלל שהיא סותרת את קודמיו. 

2. מה העמדות של כ"א מהרבנים הבולטים לסוגיא הזו. [רבנים "בולטים" לצורך העניין- הרב עובדיה זצל. הרב אליהו זצל]
3. כן. רציתי דוגמא לשיר ראוי. כזה שלא מוזכרים בו דברים 'מקולקלים'.

מהמוכר לי- לא נתקלתי בכזה דבר.

1.  נא עיין כאן-
http://www.yeshiva.org.il/ask/15899
וכאן-
http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=3551&catId=329#.VfiD5tJVhHw
http://halachayomit.co.il/Print.asp?HalachaID=669
וכאן-
http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=3311&catId=320.VfiCqtJVhHw
http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=3311&catId=320#.VfiCqtJVhHw

באמת שירים שכבר נקלטו במילים ה "חדשות" ולא זוכרים את ה"מקור"...
יש מה להקל כנ"ל.

3. לא חשוב... זה סוג של טענה שרציתי להפריך אותה אבל זה עניין שבאמת יש מה לדון בו (וחלק מהקישורים- הרב רצאבי, הרב עובדיה- אכן מתייחסים)
אישית- בעיניי- רוח התפילה לא נוחה ממנגינות כאלה. [כל עוד המקור מוכר וידוע וגורם לחשוב עליו בשמיעה ראשונית]

וסליחה מפותחת השרשור...

מה שבאתי לומר זה, מי התיר לראשון שהלביש את המנגינה של פריד אלעטרש לפיוט? הלוא הוא הכיר את המקור על בוריו, כמו שאתה מכיר את 'הקולות של פיראוס'. אותו הדבר לגבי המנגינות האשכנזיות: אנו לא מכירים את המקור, אבל זה שהכניס את המנגינות לבתי הכנסת, סביר להניח שהכיר גם הכיר. שם, כמובן, מדובר במוסיקה לשם ע"ז. 

בס"ד

השיר מטאל הראשון שנתנו לי לשמוע כמדומני

יש משהו דיי פתטי בלהיות מטאליסט מזדקן,

לגדל תלתלים ארוכים ומקריחים כבר, ובדרך לגן לשנן את שמו דייב מאסטיין המלך כי הילד צריך ללמוד, וגם לעשות קרני שטן.

לשמוע נוורמור בקולי קולות במשרד, וכשהבוס מעיר לזרוק לו איזה מילה עצבנית, 

בסוף אתה מוצא את עצמך בבית מובטל, והילד? אחרי כמה דברים שלמד ממך מושהה מהגן...

יש גיל שזה כבר לא עובד, וזה בערך אחרי גיל 13, כי הדבאנינג ופוגו זה כבר פשוט לא בגילאים מבוגרים יותר..

מה הבעיה?

אני אישית לא סובלת את הרעש באוזניים וכשהדציבלים בחתונות מגיע לרף מסוים אני עוזבת. מיוזמתי.

אבל מה הקשר בין מטאל ליהדות-?

יש בזה בעיה הלכתית?

כל עוד זה לא כלול ב"שירי עגבים" ושירת נשים (בעייתית) - אין בזה שום בעיה. (הלכתית).

למוזיקה ישנה השפעה רחבה מאוד על הנשמה ובכלל- על ההתנהגות הכללית והפרטית.

אנחנו, בתור יצורי אנוש, מושפעים ממה שאנחנו שומעים. רעיונות, מחשבות, שיתוף רגשות- כל אלה משפיעים עלינו.

תעשי חושבים עם עצמך האם את מקבלת את ההשפעה של השירים הללו.

בהצלחה!

בקיצור, בעיניי זה ממש לא שלילי. יש לי חבר שאוהב מטאל וכאלה והוא הכיר לי את התחום קצת וזה ממש סבבה למרות שלרוב הזמרים/נגנים מופיעים בצורה קצת מופרעת וגם לפעמים צועקים וכו'...

אם לוקחים את זה בפרופורציות ואין לו פוסטרים ענקיים של איזו להקה שהוא שרוף עליה אז לדעתי זה בסדר גמור.

היה לי שתיל של אבוקדו בבית... גדל ישר למעלה כמו פלס

בקיצור שמתי אותו ליד הרדיו אצלי בבית שמשמיע מוזיקת רוק\דאנס ושאר סוגים רועשים (כמובן שלא אני זה ששומע)

תוך כמה ימים השתיל התעוות בצורה רצינית לכיוון הנגדי מהרדיו..

כנראה שגם צמחים לא סובלים את המוזיקה הזאת

חז"ל כבר אמרו לנו שאוכל משפיע על הנפש. אז קל וחומר מוסיקה שהיא דבר הרבה יותר עדין ונוגע בנפש.

באוכל ביהדות יש כמה רמות.

קרבן

סעודת מצוה

אכילה סתם

טרף

אז במוזיקה-

שירת הלווים

מוזיקה שהיא תפילה (לדעתי זה כגון-הרב קרליבך,הראל טל,ביני לנדאו וכד')

סתם מוזיקה

שירי עגבים,קול אשה ובקיצור דברים שיש איסור לשמוע.

אז זה בסך הכל כמו להנות מסטייק טוב, לא הדרגה הכי גבוהה אבל גם לא עברה.

כשם שיש הבדל בין הליכותיהם ונימוסיהם של הבריטים לבין אלו של דאעש. גויים זה לא מקשה אחת, וגם אם לא מומלץ לשמוע מוסיקה של גויים בכלל, ברור שיש ז'אנרים שיותר משחיתים את הנפש ויש שפחות.

מעורר דברים אחרים. יש גם אלמנט של טעם, אבל זה יותר מזה.

היא מוכיחה מה הם חושבים, אבל לא מה באמת קורה.

בתחום החכמה. אבל בתחום התורה יש ויש.

תקרא את זה... - לקראת נישואין וזוגיות

בחסידות העניין בואר בהרחבה. בעיקר בחב"ד ובברסלב, אבל גם אצל אחרים.

בכל מקרה, בתניא מורחב העניין שאכן לאכול סטייק טוב נטו לשם תאוות אכילה זה אכן פסול. אמנם לא כולם הסכימו איתו, אבל ברור שזה לא מציאה גדולה. וכאמור, ניגונים נוגעים ומשפיעים על הנפש יותר מאשר אכילה, כך שאין כאן בניין אב.

נכון אני לא מושלם.

ורני לא רואה הבדל בין זה לבין שמיעת מוזיקת מטאל.

יום אחד אני יגיע לזה ויעבוד על זה וגם על זה.

ואני לא הולך לפי החסידות.

אז לפי בעל התניא אני לא בסדר. נו שויין..

לא רק חסידות.

תרפרף עליו ותראה בעצמך.

הקונטרס הזה בא להגיד שכל מוזיקה שהיא לא מוזיקה "כשרה" (ויש לו גדרים מאוד מחמירים לגבי "מוזיקה כשרה"..) היא בעייתית.

האם זה מה שטענו פה כל הדיון?

טענו פה שמטאל דווקא זה לא טוב.

אבל נניח מוזיקה קלאסית זה סבבה. לפ]י הקונטרס זה לא ככה...

דווקא הוא בעצמו כותב שיש הרבה שירים שהביאו מהגוים, אבל מכיוון שהם לא הולחנו בשביל פריקת עול

ניתן להשתמש בהם וזה לא יפגע בשומע... 

"ביאור המקורות וההשפעות של הצוסיקה החילונית של אלילי הזמר "החרדים""...

א.אני בהחלט צודק שרוב מוחלט של הציטוטים שם זה של חסידים ומקובלים.

ב.אז יש שם לדומא קטע רבי אברהם בן הרמב"ם שאומר שהמוזיקה משפיעה על היצר.

לא שללתי את זה.

שללתי את החלטה הגורפת שמוזיקה X בהכרח משפיעה לרעה על כולם.

האמת היא שאני לא שומע כמעט מוזיקה של גויים ורוב מה שאני שומע זה ביני,שיבי,סיני,הראל, בוצר וכד'.

אבל אם מישהו ישלח שיר אחרי אני אשמע אותו והגיוני שאני אתלהב עליו וישמע אותו כמה פעמים.

בנוסף, לפעמים אני צריך קצת (הרבה..) רעש בראש ולכן אני אשמע מוזיקה כזאת.

אבל אני חושב שהגישה שלכם היא הגזמה אחת גדולה.

אין לי בעיה שמישהו הולך כמו הזוהר ומקפיד על מנגן כשר ומנגינה כשרה, אשריו ואשרי חלקו.

אני לא מקפיד על זה.

ובכל מקרה הדיון על "מנגן כשר" הוא דיון בפני עצמו (אני מכיר רב שאמר על זמר צדיק כלשהו ששיר ספציפי לא לשמוע כי כשהוא שר את זה הוא היה "מנגן לא כשר" מחילה, אני מכיר את הזמר והוא יהודי צדיק,והשיר הזה הוא אחד השירים הטובים שלו שדווקא עושים לי ממש טוב ובעיני זה תפילה ולא סתם שיר) ולא כשור למה שניסו לבגיד פה שיש בעיה מיוחדת במטאל.

כמו שאמרתי המקורות רובם ככולם מהחסידות והקבלה.

אל תצפה למצוא דווקא מקורות יהודים על המוזיקה הספציפית הזאת

כי בכלל לא בטוח שהיא הייתה מצויה בזמנם או במקומם

אבל אם אתה מסכים שמוזיקה יכולה להזיק, נשאר לברר איזה סוג הוא המזיק...

בשביל זה באים המחקרים...

מוזיקה שאסור הלכתית לשמוע.

מוזיקה אחרת זה משתנה מאדם לאדם וממצב למצב.

בחיים לא ראיתי קשר כל כך ישיר בין אלימות למוזיקה כמו במקרה הזה...

צרחות במקום שיר

רוקדים פוגו שזה במילים אחרות- ללכת מכות  

מסמנים בידיים סימן שנקרא "קרני שטן"  

ברוב הפעמים בסוף ההופעה שוברים את הגיטרה

רק חסר שהס"מ יעלה לבמה ויעשה מי שברך לקהל....

http://www.shtaygen.net/sprim/dbr-ashem-bza.pdf

במקרה הזה אין קשר כי כל גוי חשוד על רצח יהודי... גם אם הוא שמע מוזיקה של הלויים בבית המקדש

אני לא רואה שום דבר שמזכיר "אלימות".

ולפני שנים רבות התפרסם בכתב העת "נקודה" דיון על המוסיקה שלו. הללו מכשירין והללו מטמאים.

המכשירין אומרים שמקובלנו שניגון לא מקבל טומאה, והמטמאים אומרים שהמוסיקה הייתה בשרות הנאציזם ועזרה להחדרת רעיונותיהם.  משם בעצם לקחתי את הרעיון, שהניגון הוא כלי ולפיכך מקבל טומאה. הם החילו את זה רק על ואגנר.

אין הבדל בין מוסיקה בשרות הנאציזם, לבין מוסיקה בשרות הכנסייה או בשרות היצר הרע.

כנראה שהגלות הייתה ארוכה מאוד, וההשפעה הזרה הייתה בלתי נמנעת. סוף סוף היהודים צריכים לצאת מהגלות, וגם הגלות צריכה לצאת מהיהודים.

ככה מבואר במהרש"א לגבי הסיבה שמובאת בגמרא על אלישע בן אבויה- שהיה שומע זמר יווני

שזה הכניס בו את המינות של היוונים

אתה תחליט אם היוצר של המנגינה היה צדיק או רשע.

זה תלוי..

האם המנגינה הולחנה לשם כפירה או לא...

במקרה שלא, אז אפשר שאדם כשר ינגן אותה ואז זה לא יזיק לשומע

אבל במקרה שכן, זה יזיק בכל אופן  

(כתוב שחסידי ברסלב נזהרו לא לנגן את ההמנון של רוסיה אחרי שהיא נהייתה קומוניסטית)

בגרמניה מן הסתם שמעו את הניגונים של ואגנר מהמקור...או בטח לא מאדם כשר

אבל ההסבר לא נראה משכנע.

מוסיקה שמקורה בנצרות היא לשם ע"ז, ואין לך כפירה גדולה מזו.

אבל הבעיה היא לא רק בבתי הכנסת האשכנזיים. במידה מסויימת יש בעייתיות גדולה אצל עדות המזרח, שהם משתמשים במנגינות המוכרות לנו מגלי האתר, ואנו יודעים היטב את מילות המקור. 

שיש לו אחלה טעם במוזיקה.

לכן זה איכותי..

כי כולנו יודעים שאתה שומע אייל גולן ועומר אדם בעיקר...

תקדישי לי מחווה בכריטס שלך למטה, 

אח"כ נלמד אותך דברים עליי..

בלה בלה בלה.. 

אפילו קאשה הקדישה לך שיר.. 

יש בזה משהו, זה עדיך מהרבה דברים אחרים, וכל אחד יעדיף את מה שחשוב לו

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

אם זה חסר טאקט זה שלה אבל כנראה היא רצתה ממש לשתף... 

היא כותבת לכן את זה דווקא בתור בנות שמבינות את הכאב ואת גודל הנס!!

אני בטוחה שהיא מתפללת עליכן!! ואולי היא חושבת שזה שקרה לה כזה נס יכול לעודד אתכן שבקרוב גם לכן זה יקרה!

זה לא טוב המבט הזה ששם במרכז את הכאבים של עצמו, לכולם יש כאבים... אז נשתף רק בדברים עצובים?? 

אומרים שיותר מלהשתתף בצער הזולת קשה להשתתף בשמחתו...  

מובן שיש קושי ומותר קצת להתמסכן אבל זה לא צריך להיות הלך הרוח שלנו אנחנו צריכים לחזק אחד את השני! 

אני לא שופטת אותך באופן אישי בטוחה שהיה כואב לקרוא דבר כזה... אבל זה ציבורי ואני חייבת להביע את התנגדותי כלפי המגמה והאוירה הזאת אצל רווקים... זה משגע אותי😟

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !