זה אתה.

ב"ה

כי אנחנו יושבים ביחד פה ונשפכים מצחוק...

ב"ה

אפשר לצרף את זה לדברים שאפשר לעשות בדייט (אבל שיהיה מתקדם..חח)

ב"ה

ומקשיבים למטאל ביחד

א. אני אומרת את דעתי קחי איך שתרצי..
ב. לקחת בחשבון מה זה אמר שהוא לייט?הרי  גם אם ת לא דוסה יש לזה כ"כ הרבה השלכות, הבעל הוא המוביל הרוחני של הבית...את מוכנה לשלם את המחיר שזה אומר...
ג. בב' כתבתי ככה בעיקר בגלל האלה על המטאל, מההיכות שלי עם אנשים ששומעים את המוזיקה הזו- היא ממש לא עדינה, פעם ראשונה ששמעתי הרגשתי ממש שזה המוזיקה של הרוע בעולם, אני חושבת שכל אדם עם נשמה מרגיש שיש בזה משהו מאוד לא "דתי"..
זה לא מחבר לדברים חיוביים זה בטוח ומעיד לדעתי משהו על האישיות של מי ששומע את זה...
ושוב מההיכרות שלי מי ששמעו את זה זה נוער בסיכון, ואנשים קשיי יום ונמוכים משהו..
ד. תחשבי למה זה גרם לך לשוק, הרי את גם לא דוסה...אבל בכל זאת זה הרתיע אותך..
סליחה אם הכאבתי, רציתי לשתף ולעזור, באמת מלב אוהב.

בנוגע לזה שהבעל הוא המוביל הרוחני של הבית אני לא מסכימה בעליל ככה שזה לא מפריע לי שהוא לייט, אני יודעת טוב מאוד מה זה לייט מאחר וההורים שלי וכל האחים שלי הם לייטים אז לא צריך לחיות בסרט כאילו שזה קשור, לא חסרים "דוסים כבדים" שהם אנשים לא משהו בכלל.

בס"ד

יש לי חבר שמבין במוזיקה והוא הסביר לי לא אחת על דמיון מוזיקלי בין מטאל לקלאסית. זה היה מדהים.

נשמע כמו הרוע שבעולם?

זה אינדיבידואלי. גם אני לא מת על הסגנון אבל בכל זאת...

הגבת לי שמטאל זה ז'אנר גוסס... קטע...

אבל למה אפשר לצפות ממישהו שקורא ללד זפלין מטאל[במקום רוק ובלוז והאבי מאטל] וכנ"ל לגאנס אנד רוזס במקום האבי מטאל והארד רוק...

תמיד יש בני 13 מחוצ'קנים שמתלהבים מחדש, האמן לי, אותם ילדים שאתה רואה בדיזנגוף לא שומעים רק אימו[שכבר יותר גוסס]...

גם הלהקות שציינת הן רובן לייט לכיוון ההארד יותר,

בקיצור מוזמן להופעה,

בכל דור יש נערים בני 13 חדשים, ונערות בנות 16 שעדיין בקטע.... תמיד יהיו...

ובבקשה אל תגיד לי שקראת לפינק פלויד מטאל... אמנם מטאליסטים יודעים להעריך רוק... 

ועדיין , בהערה הזאת פינק פלויד וקווין מבקשים שתחזיר את הדיסקים שלהם לחנות....

לצערי אני זוכה להכיר את חלקם...

בכל מקרה אל תקרא לזה מטאל, אתה מבייש אותם בזה....

ותתפלא גם אותם בני 13 שמקיאים בשירותים מרוב אלכוהול בשילוב של פוגו בהופעות מכירים אותם, כי זה החינוך, יש להם הערכה לרוק טוב.

בוא מוצאי שבת ה3/10 לבון ג'ובי[המזדקן גם..] ונראה מי הקהל....[למרות שעליו אישית לא הייתי מתפלאת אם חובבי מטאל יזרקו עגבניות..]

אפילו שהייתי בהופעה של לאונרד כהן, היו גם מבוגרים וגם מלא צעירים!

"באוגוסט 2014 הכריז על אלבום חדש Popular Problems, שיצא לאור ב-22 בספטמבר, יום לאחר יום הולדתו ה-80." (ויקיפדיה, ליאונרד כהן)

כנראה שהוא כבר לא ימלא אולמות בעוד 50 שנה.... 

ולקוות שהוא יספיק ל-לפחות עוד 10 שנים

וחלקן אפילו רוק קלאסי...

ככה שהלשוות בין חובבי מטאל מהשנים האלה לחובבי רוק מלפני 20 שנה זה קצת לא פייר,

וזה מה שאתה קולט- אתה מדבר על סגנון אחר, אפילו מאוד מיינסטרמי....

השוואה יותר פיירית תהיה בין חובבי מטאל לפני 20 משנה לחובבי מטאל היום- והפתעה- היום יש יותר מטאל, יותר להקות, ויותר נוכחים בהופעות...

גם היום עם האינטרנט הרבה יותר קל להפיץ הופעות ומוזיקה.... מה שפעם בעיקר היינו תלויים בגלגל"צ/רדיו...והרוב שמעו מיינסטרים,

היום זה כבר מעבר למרתפים בלבד..

בתרבות המטאל הנוכחית??

1. קודם כל, לא חייבת להיות ביניכם התאמה בסגנון המוזיקה.

זה שאת לא מקשיבה לרוק כבד והוא כן לא אמור להוות בעיה.

2. לא רואה פסול רוחני באדם שמתחבר גם לסגנון מוזיקה כזאת,

לרב החיבור הוא לא רק לסגנון, אלא גם לנגינה וכו',

אם כי זו אכן מוזיקה רועשת ואגרסיבית ביותר.

כתבת שהוא סך הכל ''חובב מטאל'', לא איזה משוגע לדבר.

בכל אופן, תבררי את עצם העניין, את מידת הרוחניות שלו, ואל תקישי מזה.

לפי התגובות שקראתי פה מלמעלה, הולכים להרוג אותי... אז ככה, את צודקת בחששות שלך... ו.. כן מוזיקה זה יותר ממשהו שסתם שומעים, זה אופי, ואופי של הנשמה...

אין לזה סתירה עם הדת, אבל יש בזה סתירה עם היר"ש והעדינות! ואם זה מפריע לך? תשקלי טוב טוב..

והלוואי שתהיה לך את הדעת להבחין... בהצלחה :*

ב"ה

רק בגלל שאנחנו שומעים מטאל זה אומר שאנחנו נהרוג אותך?

אל חשש..זה בסדר גמור..

אבל אולי בתור עונש נשמיע לך קצת מטאל

תלכו ביחד להופעות של אורפנד לנד[למרות שהם נהיו יותר מוזיקה מזרחית..]

אפשר לעשות שרשור שירי מטאל?

כבר העליתי מלא פעמים, אבל תמיד טוב עוד פעם...

אבל צריך למצוא פתרון לדוסים.....

למרות שזאת באמת אחת הלהקות המצליחות בעולם בתחום, אז אל לזלזל בה....

הטעם שלי הוא קצת יותר סטייל טראש ולכן בהמות' ולורדי חזק אצלי בפלייליסט[גם סימפוני- פאואר  ומשם חיבתי העזה לאפיקה וו'יתין טמפטיישן] אבל יש להם יציאות טובות...

אז מה עם הקשר בין מטאל לאלבום האחרון הוא מקרי...

ב"ה

(טוב נו..אולי קצת )

יש כל כך הרבה להקות מטאל שאני נהנה לשמוע..מטאל זה טעם החיים

אגב, באותה נשימה אני שומע גם נעמי שמר ונהנה עד הגג!

אבל לזלזל בלהקה שעשתה מה שאחרים בישראל לא הצליחו?

ושסטיבן ווילסון ממש רצה להפיק להם?

יוסי לדג' אחד הגיטריסטאים הכי טובים שיצא לי לשמוע[למרות שעזב..]

ואם יצא לך לשמוע את קובי בגראולים היית מבין שהוא חזק בזה...

האופטימיות והאור של נעמי שמר.

בא לי בטוב..

אני בעד שתעשי שרשור עם שירים כאלה.

אז מעלה קטע שהם שרים את ספר באנפלאגד..[מתחילים לנגן בערך ב1:20- 1:40]

מי שבכל זאת אין לו בעיה עם שירת נשים[ומזהירה... זה יהיה לחלק פחות נעים לאוזן, בעיני זה אחד השירים הגאונים שלהם....

ואחרון :[כנראה הכי תתחבר לזה]

קובי גם חלק מפרוייקט בשם AMASEFFER...

אין ירידות או עליות. אין תוכן (יענו מילים+משמעות)

כל הבתים אחידים.

אין סיפור או 'שיא'. הכל פשוט אותו דבר

ובכל זאת-

לא מתחברת לסגנון שירים שאין בהם climax.

פשוט לא מוצלח.

זה תיאור מאוד נכון וידוע של הלהקה שאכן נחשבת מאוד פופלרית בארצות ערב[כמו כן חל איסור לשמוע מוזיקה שלהם בחלק ממדינות ערב, ובמצרים הראש של קובי יהיה שווה לך הרבה כסף...]

מספיק לראות את הכתבה שעמנואל רוזן עשה עליהם...

מה בין זה לבין טענותייך שאין לזה תוכן/שיא/ משמעות/ וואטאבאר...?

התכוונתי למילים באנגלית בשיר, לא מתחת לסרטון....

אז סבבה- שמו מילים יפות. 

נזם זהב באף חזיר.

זה לא הופך את השיר ליפה- כי יש בו מילים יהודיות.

המנגינה- המסגרת- שבה המילים באות לידי ביטוי מרוקנות את התוכן ממשמעות כלשהי.

שימי לב למילים שנכתבו תחת הסרטון. הם מאירים את השיר הזה באור אחר לגמרי ממה שחשבת עליו קודם.

אבל למה לשלב יהדות ותרבות גויית בשיר אחד?

מזכיר לי סרטון אחר שראיתי. שרים את המילים: "ה' מלך וכו'" עם נשים רוקדות ברקע...

^^^ההפך ממלכות ה' וקידוש ה'.

זאת הייתה תשובה לטענה שלך שאין משמעות, נראה לי ששמעת רק את הפיוט ושכחת להקשיב לשאר המילים בשיר...

שמעתי את הכל וזה עדין לא מוצא חן בעיני. מכמה סיבות שכבר פירטתי לעיל.

לא כורח המציאות.

לאחר שטענת מקודם שאין תוכן- ועניתי לך שיש עוד מילים, את אפילו לא עונה על זה שיש עוד מילים או מתעמקת במשמעות של המילים הנוספות..

כמו שאת בטוחה בכך שקראת את מה שהבאתי- כך תהיי בטוחה שקראתי והבנתי את השיר.

אם יש לך שאלה ספיציפית- את מוזמנת לשאול אותה.

בנתיים הסברתי את עמדתי בנושא ואיני רואה טעם לחזור שוב על דברי.

ואני עדין עומדת על דעתי בעינין.

לא כל אימרה/כתבה משפיעה על דעתי. ק"ו לא משנה אותה לחלוטין.

את פשוט לא יכולה לקבל את הדברים כמו שהם- אני לא השתכנעתי שזה בסדר.

ענית לי על א' על משהו אחר, וכשעניתי עליו חזרת לא', בקיצור חצי ממה שענית לא קשור למה שכתבתי....

מי שצריך למקד את השאלות הוא השואל עצמו.

לא מי שצריך לתת את התשובות.

לכן אמרתי- אם יש לך שאלה נוספת- אשמח לענות. בנתיים לא העלת שאלה נוספת. א=על כן אסיק מכך שנגמר הדיון... (?)

את כנראה האחרונה שיש לי מה לשאול[חוץ מאם קראת, כי לפי התגובות זה לא היה נראה..]

אני הגבתי על הטענות שלך,

זה הכל.

הדיון יהיה ענייני בלי קפיצות שבכלל לא היו קשורות לאורך כל הדרך,

אם תשימי לב היא טענה משהו מסוים והגבתי עליו, אך מיד היא סתרה את התגובה בטענה שבכלל לא קשורה.

טענה שהמילים בלי תוכן, הסבתי את תשומת לבה שיש עוד מילים חוץ מהפיוט אז מיד היא הגיבה שהיא קראה את קופסת המידע, כאילו תתייחסי קודם כל למה שכתוב כשאת מגיבה..... ואז אפשר לעלות נושא אחר... 

וצמח, פעם אחת גם לך הערתי והתחלת לכתוב לי שאני לא יודעת כלום, כשהבאתי לך נתונים מועתקים מספרים ומאגודה שפועלת בנושא אפילו לא טרחת להגיב.... כי מבחינתך את צודקת, אז אם זאת הדרך שלך להחזיר לי על זה, זה מיותר...

תרבות גויית? מה הקשר? כולנו בני אדם קודם כל, וכולנו נבראו בצלמו, לא משנה אם הוא יהודי/נוצרי/מוסלמי. קל לחיות בעולם שהכל שחור ולבן, אנחנו הטובים, הם הרעים. זה לא ככה , יש אנשים טובים בכל עם ובכל דת, ובאותה מידה יש אנשים לא טובים מכל דת גזע ומין. 

לא הבנתי מה הבעיה עם רצון לשלום, ודווקא העניין של להתחבר לאנשים נורמלים במדינות ערב דרך מוזיקה נשמע דווקא כמו רעיון יפה.....לא כל כך שמעתי עליהם לפני .

אך מה לעשות שהתורה סוברת אחרת ממני...

לדעתי כולם נבראו בצלם- אך הקב"ה מודיע לנו חד משמעית "בנים אתם לה' אלוקיכם"- משמע- אנחנו שונים מהם. 

לדעתי כולם "רגילים". אך הקב"ה החליט שאנחנו "גוי קדוש".

את מוזמנת לשאול אותו מה הבעיה בדו קיום...

רק שחבל לך לחכות כ"כ הרבה זמן עד שתגיעי לשם

הכל כבר נכתב בתורה: דו קיום מביא להתבוללות. חד וחלק.

מיזוג התרבויות זה ההפך מקידוש העם. הבדלה מהגויים.

ואם היהודי לא יעשה קידוש- הגוי יעשה הבדלה...

ההשוואה שלך בין יהודי לגוי- מוטעת.

אני לא חולקת עליך לגבי תכונות האדם. כל אחד יכול להחליט כיצד להביא את מידותיו לידי ביטוי ומתי (אם בכלל) להשתמש בהם.

הם לא רעים (או לפחות- חלקם), אבל אנחנו פשוט י-ו-ת-ר מהם.

כמו שאת מבינה שחיה ואדם הם בדרגת בריאה שונות. (דומם, צומח, חי, מדבר ו... יהודי.) 

כך יהודי וגוי נמצאים בדרגות שונות. כמו שאין השוואה או פחיתות כבוד בין צמח לשולחן.

כך אין השוואה בין יהודי לגוי.

"ספרי תמה" משירי סעדיה בן עמרם- זה אחד השירים האהובים עלינו בשולחן שבת... תימנים כבוד! (אני ייקית אבל נשואה לתימני), וגם אצלנו המשפחה שרים בכמה קולות. אחד הפיוטים היפים! (מעניין מי מהלהקה תימני). הם גם שרים במבטא תימני "נרל" המקום "נגיל". הם כמעט לא שינו את המנגינה, הוסיפו קצת "תוספות" קטנות. ועוד קצת מילים באנגלית...

מזעזע!!!

לא ירדתי לסוף דעתם, אבל משהו שם מופרע לחלוטין.

וזה פיוט כל כך יפה וטהור. עם כל כך הרבה משמעות, וגם המנגינה מקסימה

(לא לכל הפיוטים התימנים "הכבדים" אני מתחברת, אבל זה ממש יפה. גם הילדים אוהבים)

ספרי יפה תמימה, ספרי נגיל בתימה - שיר אהבה בין הרעיה לדודה, בה היא זונחת את העבודה הזרה, מורידה את כל ה"טינוף", ומתמסרת לעבודת ה'.

ומה הם עשו מזה? מזעזע!!! (ועוד משתמשים במנגינה עתיקה ששרים מדורי דורות צדיקים וטהורים...)

לנתק את השיר מהזמר שלו, מהאווירה שלו מכל מה שהוא בא לשדר - זה מגוחך ומראה על מודעות נמוכה. ככה אפשר לדחוף לך מסרים מעוותים בדלת האחורית, ואתה לא תשים לב כי זה "יפה" ו"כיף".

על החזה מקועקע לו "שימני כחותם על ליבך"

ועל הזרוע- "כחותם על זרועך"...

להשתמש בפסוק כדי לעשות עברה זה לא מגניב.

למרות שאני אלמד עליו זכות (וזה די הגיוני) שהוא בכלל לא מודע לזה שזה אסור.

הרעיון מאוד יפה, ומבחינתי כמו כל קעקוע שלדעתי יפה...

זה שזה עבירה זה דבר אחר, אבל זה עדיין יפה...

עכשיו לכי תטעני לכל מוסד רבני שאין שום כשר בין השרץ לפועלת הטהרה...

אם זו הדרך שלו להתחבר לאמונה, זה בסדר בשבילו. בשביל המקום שהוא נמצא, יכול להיות שזו התקדמות.

אנשי אמונה, אם הם באמת אנשי אמונה, אין להם עניין בדבר כזה.

תנמיכו ת'זווליום...

שאנשים כנ"ל לא גרים בסביבה הקרובה אלי...

ומי שלא- באסא לו.

זה יעזור אם נקח מלים של שירי קודש, ונלביש עליהם מוסיקה טמאה?  

זה יעזור כמו לשים נזם זהב באף חזיר.

תקרא את פה מה שנכתב בדף של הסרטון המקורי.

אתה באמת מעוניין בדו קיום?- או שדילגת על החלק הזה...

בין תרבות התורה לתרבות גויית- היא הכל חוץ מיפה ובעלת תוכן משמעותית.

של המוזיקה הזאת,

ואגב אם לזעזע אותה יותר יש להם שיר שממש קשה לשמיעה לדוסים/ ימניים:

אממה: א. זאת מגמה חדשה שלהם, ספרי ונורא אל נורא היו בתק' שבהן היה להם חיבור חזק ליהדות, הלהקה עצמה החלה בתור נערים שניגנו שירי שבת ופיוטים...

ב. אשכרה יש חבר'ה שעולים לשיר על במה באיסטנבול, מצרים, גרמניה וכו'- ולא, הם אף פעם לא הסתירו את יהדותם!

וכאמור מי שמכיר יודע שהלהקה עצמה עברה כמה סיבובים בחייה, אולי הגלגול הנוכחי הוא השפעה של הפופלריות בארצות ערב, ועדיין זה לא הדבר היחידי שהיא מביאה, ובטח אי אפשר לשכוח לה בגלל אלבום אחד- מוזיקה של 20 שנה!

הקטע אצלי הוא שהשעדיפות השירים אצלי מתבססת על הרעיון/התוכן/המסר של השיר.

אם המסר ו/או התוכן של השיר צורם לי- אוטומטית יורד כל החשק לשמוע אותו.

הלהקה והשיר לא מעניינים אותי. האם הוא נקרא "מוצלח" או לא לא מזיז לי במילימטר.

המסר, הרעיון, של השיר הוא לקרב בין תרבות יהודית לתרבות גויית ולחברם יחד. נשמע לך מתאים?

בשנים האחרונות הם אכן מנסים לקדם שלום בעזרת מוזיקה,

אבל לפני זה והרבה לפני יצאו ספרי ונורא אל נורא- ככה שבכל מקרה זאת לא הייתה המטרה שלהם דאז,

נורא אל נורא הוא שיר בן למעלה מעשור....

המטרה שלהם הייתה לשלב אלמנטים מוזיקליים אהובים עליהם, וכחבורה מבתים מסורתיים שאהבה מטאל וגדלה ביפו- הם עירבבו את כל מה שספגו וזאת הייתה התוצאה.

לאחר מכן, ולחלוטין בלי שכייונו לכך המוזיקה שלהם התפשטה בארצות ערב וכבר מוכר הסיפור שבמצריים הם מבוקשים... ושכבר ישבו מעריצים שלהם בכלא על החזקת אלבומים שלהם...

זה שאח"כ יצא להם אלבום שכולו מוקדש לקידום שלום- לא קשור לשירים הראשוניים, וככל הנראה תוצאה של תהליך שעברה הלהקה, בעיקר אחרי שאותן מדינות בעצמן ראו בהן מקדמי שלום ללא שניסו לעשות זאת, רק ע"י כך שהוציאו מוזיקה שבלי להתכוון התקבלה בברכה ע"י מעריצים לא יהודים...

את בעצם רוצה להגיד שהצורה בה השיר התקבל בעולם אינו קשור ו/או תלוי במניעים ה'טהורים' של הזמרים.

משום מה- זה נראה לי מאוד קשור.

כל האווירה- משדרת הכל חוץ מטוהר וכו'.

קיצור-

לקחו מילים מאוד יפות וחיברו להם מנגינה ורקע שכ"כ לא קשור ליהדות.

ובמילים אחרות- לא נראה לי מתאים.

כמה בודדים, וגם בהם כמו בספרי משולבים מילים שהם כתבו....

תקראי את הכתבה ותראי את הסרטון ותביני על "המניעים":

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3400090,00.html

"בדיוק מהמקום עליו אני שר בפיוט 'נורא אל נורא'. הוי אומר 'גזע אברהם, נצר תפארה'". אני מאמין שנכחתי במעמד הר סיני, אני מאמין שאני ענף המחובר לגזע אברהם".[קובי מסביר קצת..]

תקראי את כל הכתבה לפני שאת עונה....

את המניע.

ועדין- אני לא חושבת שהוא "קדוש".

ק"ו צורת השימוש במילים הקדושות לא מכבדת את התוכן.

קיצור- ריקון התוכן ממשמעות.

תקבלי תשובה אחרת?

תמים

אז אני לא היחידה...

וגם נמנעת מללכת 'על הפסים'... חח

זה כיף לפעמים...

כשאין אף אחד בסביבה והאוטובוס לא מגיע...

וגם כאן הוא נתן לך תשובה שהמניעים של בעת היצירה ממש לא היו לקרב יהדות לתרבות אחרת, אלא כן מתוך קירוב ליהדות, את אפילו לא מתייחסת לזה שוואלה, טעית, היוצר בעצמו אמר שזה ממש לא הייתה המטרה כמו שאת החלטת.....

אני את שלי אמרתי. אין סיבה לחזור שוב על אותם דברים.

אגב- ההבדל בין התגובה שלך לתגובה שלי על הסרטון הוא בידיוק 9 דקות... 

זה עניינך האישי, זה לא קשור להכרה הדתית שלך. 

כשצפיתי בסרטון, ההרגשה שלי הייתה שחיללו את המטרה המקורית של השיר. המטרה המקורית היא הלל ושבח לבורא.

כמו שאמרו כבר לפני, מוסיקה היא שפה וככזאת היא כלי שמקבל טומאה.

הוא הדין למנגינות שנלקחו מבתי ע"ז והכניסו אותן לתפילה. בבתי הכנסת של עדות המזרח, יש מנגינות של זמרים ערביים וגם מוסיקה ים תיכונית, המוכרת לנו מגלי האתר. לא ע"ז, אבל לא מעט שירי עגבים. רק אצל בני תימן לא הכניסו מנגינות חיצוניות לתפילה. בתפילה אצלם אין מנגינות של ממש, אלא יותר קצב. בשירים ששרים בארועים בהחלט יש השפעה חיצונית, אבל לא בתפילה. 

ברוך המבדיל בין קודש לחול.

הפריע להרבה פוסקים להגיד שזה לא לפי ההלכה. 

אותן אל המקורות שלהן. מי שמבין במוסיקה ודאי מקשר. מי שהלביש את המנגינה למילים במקור, ידע את המקור על בוריו.

אם אתה מצוי בבתי הכנסת של עדות המזרח, אתה יכול לעמוד בקדושה ולשמוע את "הקולות של פיראוס", "שלא תעצבי עוד" וכו'...  . אלו שירים שאנו מכירים ומן הסתם מהרהרים בהם.

מאז שאני מתפלל בנוסח תימן, אני פטור מכך.  

אבל הוא מביא פה פוסק חשוב שסובר אחרת.

שאין אמיתת הדבר נבחנת בעניינו, אלא בהתאמתו לדברי מי שקדם, בלי לבחון את הדבר הקודם. 

(רמב"ם, הקדמה לספה"מ)

צריך גם לבחון את תוכנה באופן ענייני. 

הציטוט שהבאתי הם דברי הרמב"ם לגבי אופן מניית המצוות, כשהוא חולק על שיטת מי שקדמוהו. הוא חשש שלא יבחנו את שיטתו באופן ענייני, בגלל שהיא סותרת את קודמיו. 

2. מה העמדות של כ"א מהרבנים הבולטים לסוגיא הזו. [רבנים "בולטים" לצורך העניין- הרב עובדיה זצל. הרב אליהו זצל]
3. כן. רציתי דוגמא לשיר ראוי. כזה שלא מוזכרים בו דברים 'מקולקלים'.

מהמוכר לי- לא נתקלתי בכזה דבר.

1.  נא עיין כאן-
http://www.yeshiva.org.il/ask/15899
וכאן-
http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=3551&catId=329#.VfiD5tJVhHw
http://halachayomit.co.il/Print.asp?HalachaID=669
וכאן-
http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=3311&catId=320.VfiCqtJVhHw
http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=3311&catId=320#.VfiCqtJVhHw

באמת שירים שכבר נקלטו במילים ה "חדשות" ולא זוכרים את ה"מקור"...
יש מה להקל כנ"ל.

3. לא חשוב... זה סוג של טענה שרציתי להפריך אותה אבל זה עניין שבאמת יש מה לדון בו (וחלק מהקישורים- הרב רצאבי, הרב עובדיה- אכן מתייחסים)
אישית- בעיניי- רוח התפילה לא נוחה ממנגינות כאלה. [כל עוד המקור מוכר וידוע וגורם לחשוב עליו בשמיעה ראשונית]

וסליחה מפותחת השרשור...

מה שבאתי לומר זה, מי התיר לראשון שהלביש את המנגינה של פריד אלעטרש לפיוט? הלוא הוא הכיר את המקור על בוריו, כמו שאתה מכיר את 'הקולות של פיראוס'. אותו הדבר לגבי המנגינות האשכנזיות: אנו לא מכירים את המקור, אבל זה שהכניס את המנגינות לבתי הכנסת, סביר להניח שהכיר גם הכיר. שם, כמובן, מדובר במוסיקה לשם ע"ז. 

בס"ד

השיר מטאל הראשון שנתנו לי לשמוע כמדומני

יש משהו דיי פתטי בלהיות מטאליסט מזדקן,

לגדל תלתלים ארוכים ומקריחים כבר, ובדרך לגן לשנן את שמו דייב מאסטיין המלך כי הילד צריך ללמוד, וגם לעשות קרני שטן.

לשמוע נוורמור בקולי קולות במשרד, וכשהבוס מעיר לזרוק לו איזה מילה עצבנית, 

בסוף אתה מוצא את עצמך בבית מובטל, והילד? אחרי כמה דברים שלמד ממך מושהה מהגן...

יש גיל שזה כבר לא עובד, וזה בערך אחרי גיל 13, כי הדבאנינג ופוגו זה כבר פשוט לא בגילאים מבוגרים יותר..

מה הבעיה?

אני אישית לא סובלת את הרעש באוזניים וכשהדציבלים בחתונות מגיע לרף מסוים אני עוזבת. מיוזמתי.

אבל מה הקשר בין מטאל ליהדות-?

יש בזה בעיה הלכתית?

כל עוד זה לא כלול ב"שירי עגבים" ושירת נשים (בעייתית) - אין בזה שום בעיה. (הלכתית).

למוזיקה ישנה השפעה רחבה מאוד על הנשמה ובכלל- על ההתנהגות הכללית והפרטית.

אנחנו, בתור יצורי אנוש, מושפעים ממה שאנחנו שומעים. רעיונות, מחשבות, שיתוף רגשות- כל אלה משפיעים עלינו.

תעשי חושבים עם עצמך האם את מקבלת את ההשפעה של השירים הללו.

בהצלחה!

בקיצור, בעיניי זה ממש לא שלילי. יש לי חבר שאוהב מטאל וכאלה והוא הכיר לי את התחום קצת וזה ממש סבבה למרות שלרוב הזמרים/נגנים מופיעים בצורה קצת מופרעת וגם לפעמים צועקים וכו'...

אם לוקחים את זה בפרופורציות ואין לו פוסטרים ענקיים של איזו להקה שהוא שרוף עליה אז לדעתי זה בסדר גמור.

היה לי שתיל של אבוקדו בבית... גדל ישר למעלה כמו פלס

בקיצור שמתי אותו ליד הרדיו אצלי בבית שמשמיע מוזיקת רוק\דאנס ושאר סוגים רועשים (כמובן שלא אני זה ששומע)

תוך כמה ימים השתיל התעוות בצורה רצינית לכיוון הנגדי מהרדיו..

כנראה שגם צמחים לא סובלים את המוזיקה הזאת

חז"ל כבר אמרו לנו שאוכל משפיע על הנפש. אז קל וחומר מוסיקה שהיא דבר הרבה יותר עדין ונוגע בנפש.

באוכל ביהדות יש כמה רמות.

קרבן

סעודת מצוה

אכילה סתם

טרף

אז במוזיקה-

שירת הלווים

מוזיקה שהיא תפילה (לדעתי זה כגון-הרב קרליבך,הראל טל,ביני לנדאו וכד')

סתם מוזיקה

שירי עגבים,קול אשה ובקיצור דברים שיש איסור לשמוע.

אז זה בסך הכל כמו להנות מסטייק טוב, לא הדרגה הכי גבוהה אבל גם לא עברה.

כשם שיש הבדל בין הליכותיהם ונימוסיהם של הבריטים לבין אלו של דאעש. גויים זה לא מקשה אחת, וגם אם לא מומלץ לשמוע מוסיקה של גויים בכלל, ברור שיש ז'אנרים שיותר משחיתים את הנפש ויש שפחות.

מעורר דברים אחרים. יש גם אלמנט של טעם, אבל זה יותר מזה.

היא מוכיחה מה הם חושבים, אבל לא מה באמת קורה.

בתחום החכמה. אבל בתחום התורה יש ויש.

תקרא את זה... - לקראת נישואין וזוגיות

בחסידות העניין בואר בהרחבה. בעיקר בחב"ד ובברסלב, אבל גם אצל אחרים.

בכל מקרה, בתניא מורחב העניין שאכן לאכול סטייק טוב נטו לשם תאוות אכילה זה אכן פסול. אמנם לא כולם הסכימו איתו, אבל ברור שזה לא מציאה גדולה. וכאמור, ניגונים נוגעים ומשפיעים על הנפש יותר מאשר אכילה, כך שאין כאן בניין אב.

נכון אני לא מושלם.

ורני לא רואה הבדל בין זה לבין שמיעת מוזיקת מטאל.

יום אחד אני יגיע לזה ויעבוד על זה וגם על זה.

ואני לא הולך לפי החסידות.

אז לפי בעל התניא אני לא בסדר. נו שויין..

לא רק חסידות.

תרפרף עליו ותראה בעצמך.

הקונטרס הזה בא להגיד שכל מוזיקה שהיא לא מוזיקה "כשרה" (ויש לו גדרים מאוד מחמירים לגבי "מוזיקה כשרה"..) היא בעייתית.

האם זה מה שטענו פה כל הדיון?

טענו פה שמטאל דווקא זה לא טוב.

אבל נניח מוזיקה קלאסית זה סבבה. לפ]י הקונטרס זה לא ככה...

דווקא הוא בעצמו כותב שיש הרבה שירים שהביאו מהגוים, אבל מכיוון שהם לא הולחנו בשביל פריקת עול

ניתן להשתמש בהם וזה לא יפגע בשומע... 

"ביאור המקורות וההשפעות של הצוסיקה החילונית של אלילי הזמר "החרדים""...

א.אני בהחלט צודק שרוב מוחלט של הציטוטים שם זה של חסידים ומקובלים.

ב.אז יש שם לדומא קטע רבי אברהם בן הרמב"ם שאומר שהמוזיקה משפיעה על היצר.

לא שללתי את זה.

שללתי את החלטה הגורפת שמוזיקה X בהכרח משפיעה לרעה על כולם.

האמת היא שאני לא שומע כמעט מוזיקה של גויים ורוב מה שאני שומע זה ביני,שיבי,סיני,הראל, בוצר וכד'.

אבל אם מישהו ישלח שיר אחרי אני אשמע אותו והגיוני שאני אתלהב עליו וישמע אותו כמה פעמים.

בנוסף, לפעמים אני צריך קצת (הרבה..) רעש בראש ולכן אני אשמע מוזיקה כזאת.

אבל אני חושב שהגישה שלכם היא הגזמה אחת גדולה.

אין לי בעיה שמישהו הולך כמו הזוהר ומקפיד על מנגן כשר ומנגינה כשרה, אשריו ואשרי חלקו.

אני לא מקפיד על זה.

ובכל מקרה הדיון על "מנגן כשר" הוא דיון בפני עצמו (אני מכיר רב שאמר על זמר צדיק כלשהו ששיר ספציפי לא לשמוע כי כשהוא שר את זה הוא היה "מנגן לא כשר" מחילה, אני מכיר את הזמר והוא יהודי צדיק,והשיר הזה הוא אחד השירים הטובים שלו שדווקא עושים לי ממש טוב ובעיני זה תפילה ולא סתם שיר) ולא כשור למה שניסו לבגיד פה שיש בעיה מיוחדת במטאל.

כמו שאמרתי המקורות רובם ככולם מהחסידות והקבלה.

אל תצפה למצוא דווקא מקורות יהודים על המוזיקה הספציפית הזאת

כי בכלל לא בטוח שהיא הייתה מצויה בזמנם או במקומם

אבל אם אתה מסכים שמוזיקה יכולה להזיק, נשאר לברר איזה סוג הוא המזיק...

בשביל זה באים המחקרים...

מוזיקה שאסור הלכתית לשמוע.

מוזיקה אחרת זה משתנה מאדם לאדם וממצב למצב.

בחיים לא ראיתי קשר כל כך ישיר בין אלימות למוזיקה כמו במקרה הזה...

צרחות במקום שיר

רוקדים פוגו שזה במילים אחרות- ללכת מכות  

מסמנים בידיים סימן שנקרא "קרני שטן"  

ברוב הפעמים בסוף ההופעה שוברים את הגיטרה

רק חסר שהס"מ יעלה לבמה ויעשה מי שברך לקהל....

http://www.shtaygen.net/sprim/dbr-ashem-bza.pdf

במקרה הזה אין קשר כי כל גוי חשוד על רצח יהודי... גם אם הוא שמע מוזיקה של הלויים בבית המקדש

אני לא רואה שום דבר שמזכיר "אלימות".

ולפני שנים רבות התפרסם בכתב העת "נקודה" דיון על המוסיקה שלו. הללו מכשירין והללו מטמאים.

המכשירין אומרים שמקובלנו שניגון לא מקבל טומאה, והמטמאים אומרים שהמוסיקה הייתה בשרות הנאציזם ועזרה להחדרת רעיונותיהם.  משם בעצם לקחתי את הרעיון, שהניגון הוא כלי ולפיכך מקבל טומאה. הם החילו את זה רק על ואגנר.

אין הבדל בין מוסיקה בשרות הנאציזם, לבין מוסיקה בשרות הכנסייה או בשרות היצר הרע.

כנראה שהגלות הייתה ארוכה מאוד, וההשפעה הזרה הייתה בלתי נמנעת. סוף סוף היהודים צריכים לצאת מהגלות, וגם הגלות צריכה לצאת מהיהודים.

ככה מבואר במהרש"א לגבי הסיבה שמובאת בגמרא על אלישע בן אבויה- שהיה שומע זמר יווני

שזה הכניס בו את המינות של היוונים

אתה תחליט אם היוצר של המנגינה היה צדיק או רשע.

זה תלוי..

האם המנגינה הולחנה לשם כפירה או לא...

במקרה שלא, אז אפשר שאדם כשר ינגן אותה ואז זה לא יזיק לשומע

אבל במקרה שכן, זה יזיק בכל אופן  

(כתוב שחסידי ברסלב נזהרו לא לנגן את ההמנון של רוסיה אחרי שהיא נהייתה קומוניסטית)

בגרמניה מן הסתם שמעו את הניגונים של ואגנר מהמקור...או בטח לא מאדם כשר

אבל ההסבר לא נראה משכנע.

מוסיקה שמקורה בנצרות היא לשם ע"ז, ואין לך כפירה גדולה מזו.

אבל הבעיה היא לא רק בבתי הכנסת האשכנזיים. במידה מסויימת יש בעייתיות גדולה אצל עדות המזרח, שהם משתמשים במנגינות המוכרות לנו מגלי האתר, ואנו יודעים היטב את מילות המקור. 

שיש לו אחלה טעם במוזיקה.

לכן זה איכותי..

כי כולנו יודעים שאתה שומע אייל גולן ועומר אדם בעיקר...

תקדישי לי מחווה בכריטס שלך למטה, 

אח"כ נלמד אותך דברים עליי..

בלה בלה בלה.. 

אפילו קאשה הקדישה לך שיר.. 

יש בזה משהו, זה עדיך מהרבה דברים אחרים, וכל אחד יעדיף את מה שחשוב לו

זה לא משהו חדש.

להרבה מוסדות יש (כבר שנים) שדכן רשמי, או אולי פחות רשמי.

אולי אני לא מבינה למה אתה מתכוון, אבל למה שזה יהיה שלילי?

אני לא מדבר על עצם זה שיש שדכן או שדכנית. ובוודאי שכוונתם לש"ש. מסקרן אותי לשמוע מה דעתכם על השיטה עצמה.

בעיני, זה ממש טוב אם זאת תהיה נורמה יותר חזקה, שאין מוסד תורני ללא מי שאחראי מטעמו שכל אחד יכול להרגיש נוח בכך לפנות אליו.

צריך לחזק את העניין הזה.

כמו בהרבה פעמים בחיים צריך  שיהיה את האיש המתאים במקום המתאים

אלא לשיטה עצמה. על פי מה השדכנים משדכים. מסקרן אותי לשמוע מגוון מחשבות על כך

כאילו איזו שיטת שידוכים יש פה?

אם הדיבור הוא ביחס לסטיגמות של ישיבות ומדרשות - אז אפשרי בהחלט להשתמש, כמו שאפשר להשתמש בכלל הכללה, תוך כדי כמובן לקחת אותה בערבון מוגבל ולא השתעבד אליה.

כן הייתי ממליץ לאנשים מסויימים לחפש תלמידים או בוגרים של מקומות מסויימים שהם יותר בז'אנר שלהם, אבל ברור שזה לא סותר שכדאי לבחון כל הצעה לגופה.

אני לא מכיר "שדכנים" ואני לא יודע פי מה אותם שדכנים שאני לא מכיר משדכים..

כן יכול לומר שיש שני סוגים של דרכים לשדך - 

להיות פסיכולוג - להבין לעומק מה בנאדם מחפש, מה מעסיק אותו, מה החוזקות והחולשות שלו ולפי זה להתאים בין אנשים שיכולים להתאים. שימלאו אחד לשני צורך נפשי.

להיות סוציולוג/אנתרופולוג - לזהות כל מיני סממנים תרבותיים וחברתיים שבדרך כלל אומרים משהו על הבנאדם, כגון איפה הוא למד השכלה תורנית ואיפה הוא רואה את עצמו ביחס למגזר ועל פי זה לזהות את המשותף בין אנשים. צריך מידה קטנטנה של ציניות ביחס לזה. מי שתמים לגמרי לא יכול להבין את השיטה. השיטה הזאת לא מושלמת בכלל בכלל, אך היתרון העיקרי שבה שהיא מאפשרת לשדך גם לא ע"י היכרות מעמיקה. ומה לעשות, לא כולם מקבלים הצעות מחברים.

א. זה לא תופעה.

ב. זה מעולה שמשדכים בין ריכוזי בנים לריכוזי בנות.

ג. טוב ששידוכים נעשים בצורה מסודרת.

ב. כיצד נעשים השידוכים? מה הם שיקולי הדעת? מדוע זה מעולה לדעתך?

ג. האם זה שונה מפניה רגילה לשדכנים? או שאין הבדל?

קו מסויים וגם באים לשם בחורים בסגנון מסויים 

שלי הוא יותר צורך מידע מחו"ל.

על כל פנים, זה נראה כמו רצון לקשרים אמתיים, אולי באמת המגמה זה הכסף.

יש מי שייגש.

יש מי שלא ייגש.

יש מישהו שייגש רק כשהיא לבד.

יש מישהו שייגש כשהיא עם חברות ויבקש לדבר איתם בנפרד.

בקיצור, הכל פתוח, לא ניתן לדעת..

ייגש?

איך הוא ייגש?

למען ה'

בחור דתי אחד

אני לא הייתי מעז

ובעצם...

1. החלפת מבטים הדדית לא תורמת אם אין התקדמות להיכרות.

2. יש הרבה ביישנות, צריך מתווכים בתוך האירועים האלה שיסייעו.

3. לא להציק למי שלא בעניין שלך בהנחה וכבר פנית. אמרה לא.. הסבה מבט לצד השני ... תבין שהיא לא מעוניינת בך. נקודה.

4. עדיף שלא להגיע בחבורות כי אז נדבקים אל המוכר ופחות משתלבים..

זהו בנתיים

יש מי שמצליח להתגבר על זה?

איך?

ונשמע שזה באמת לא פלטפורמה שמתאימה לכולם.

או לגשת או לא

זה מביא לי עצבים 

מבחינתי זה לא רלוונטי

למה שאני אצא עם מישהו שאפילו לפנות אלי לא מסוגל? 

אם הוא מתבייש שישלח צד ג זה גם בסדר

אבל אם כלום אין עניין סתם לבהות 

זה סתם מתסכל

אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.

זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.

במיוחד שהבאת את זה דווקא בפורום לנ"ו, המודעות היא דבר מאוד חשוב כשלעצמו וחשוב לדבר על זה אבל חשוב גם שלא לגרום נזק ולהפוך את כלל אוכלוסיית המתמודדים בהפרעות מצבי רוח לפסולי חיתון.

לק"י

(לא ראיתי את הכתבה, אבל קראתי כתבה איתו. כואב מאוד, אבל לא ברור לי למה החלטת להביא את זה פה....

אני מקווה שכולם יודעים שלהנשא למישהו עם התמודדות רצינית זה עניין שמצריך בירור. אבל לקחת את זה ישר למחשבות של חיים קשים זה גם לא נכון. בטח כשמדובר על סיפור של לפני הרבה שנים, והיום יש יותר מודעות ויותר דרכים לטפל).

אני חושבת שדווקא הוא הביא את זה להתבוננות על היאחזות בקושי למרות הכל 

אבל בעיני זה מרתיע יותר ממועיל.

ממה זה אמור להרתיע?

מאנשים שמתמודדים עם הפרעה נפשית כלשהי?

היה ברור לי שמסופר על מישהי שבקצה של הסקאלה של התמודדות נפשית. לא חשבתי לרגע על הכללה ביחס לכל המתמודדים. אני גם לא רואה שכתבתי ביחס מכליל כלשהו.

לק"י

ונראה לי שפספסתי את מה שכתבת או שלא קראתי לעומק.

הוא נאחז בקשר בצורה טוטאלית וזה מזכיר לי את העוצמות של קשר זוגי ועד כמה הוא חזק ומשמעותי.

זה פותח לי את הראש ביחס לזה...

בתור רווק לפעמים יוצא לחשוב על קשר כעניין פונקציונלי, כאמצעי למשהו אחר.

עצם הרעיון שקשר הוא עניין תכליתי שעומד בפני עצמו הוא לא עניין מובן מאליו בשביל רווק.

ואפשר להוציא מזה עוד דברים ביחס לפלא הזה שנקרא קשר זוגי.

נשמע הגיוני מה שאתה אומר.

הבאתי את זה בפורום לנ"ו כי הדגש שלי לא היה ביחס אליה, אלא ביחס אליו.

הוא מתאר האחזות בקשר בצורה טוטאלי וזה הזכיר תחושות שקיימים בי ואני מזהה בזולת, במינונים שונים לגמרי כמובן.

מפליא אותי עד כמה קשר זוגי יכול להיות חזק ועד כמה בנאדם אוחז בו. זה לא נתפס.

בנוגע לפירוק המשפחה, נראה שלפני שהיא "פירקה" את המשפחה היא "התפרקה" בעצמה

למה צריך לציין את זה? זה לא ברור שנכות מאה אחוז ונכות 10 אחוז זה לא בר השוואה?

כלפי הרב בני וורצמן עצמו אין לי טענה בכלל, הוא נחשף והוא מגלה אחריות על הפצת המודעות לכך.

יש לי בעיה כשמעלים את הנושא בפורום הזה, לא היה ברור לי למה, וזה עלול לפגוע באנשים דיכואניים כאן או מאני דיפרסיים או סכיזו אפקטים ומה שהוא מתאר זה דבר שמלכתחילה היית נכנסת לקשר נישואין איתו ברמת התפקוד הזו?

עזבי שזה התפרץ אצלה אחרי הנישואין, כשאת שומעת את התיאור של התפקוד הזה, היית מתחתנת עם מישהו שאומר לך שיש לו דיכאון? אולי זו מלנכוליה בלי אחוזי נכות בכלל? סתם לוקח ציפרלקס פעם ביום לא מעבר, לא ילחיץ אותך לצאת איתו אחרי התיאור.

וזה לא שכולם מבינים שהתמודדות נפש משתנה מאדם לאדם, רוב האנשים לא בעולם הזה בכלל ואני חושב שלהעלות תיאור כזה לפורום לנ"ו  זה לא בסדר, זה הופך הרבה מאוד אנשים כאן לפסולי חיתון.

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"ב בשבט תשפ"ו 0:56

אני מבין שנושא רגיש אז לדבר אותו בצורה מותאמת ורגישה.

אבל מה ההגיון לא לדבר בכלל?

אדרבה, כאשר מדברים בצורה מותאמת ורגישה אנשים זה מנרמל את התופעה. כאשר נמנעים לדבר על משהו הוא נשאר טאבו.

ממש אין הכוונה להכליל את כל סוגי התמודדויות השונים.

ממש גם אין הכוונה להזהיר אנשים להכנס לזוגיות בגלל ההתמודדות או רמת תפקוד מסויימת.

בכלל, לא היתה שום אמירה פרקטית ביחס לכניסה למערכת יחסים עם מישהו שמאובחן בהבחנה כזו או אחרת.

עצם ההתמודדות של הרב בני היתה נשמעת לי מרתקת, גם בלי השלכה או אמירה כלשהי.

למה זה בפורום לנ"ו?

כי זה מדבר על קשר זוגי. מכאן שכל אחד יפתח תראש שלו לאיזה מסר לצאת עם זה.

ההנחת היסוד הכל כך ברורה אצלי, היתה ועודנה, שכל אחד יכול ללמוד משהו מהסיפור הזה כי זה סיפור מעורר השראה.

אוסיף שלדעתי היתרון הגדול בפורום הוא היכולת לדון באופן אנונימי ובתקווה מכבד אודות דברים שהיינו חוששים לשאול באופן ידוע.

לא אהבתי את הקישור לעניין בפורום לנ"ו כי בעיניי זה גורם נזק והתיאורים בקישור יהפכו אנשים עם דיכאונות לפסולי חיתון.

אתה אומר קכל אחד יפתח את הראש שחו וכו' אבח רוב האנשים אינם בעולם הזה של מחלות הנפש ולהביא תיאור של אשה לא מתפקדת ושחוסר התפקוד שלה פירק את בעלה ומשפחתה ואחרי הרבה שנים גם התגרשו בסוף זה לא סיפור הצלחה ומה שאני הייתי מסיק מהסיפור לו הייתי רווק צעיר מהסרטון הזה זה שאוי ואבוי לי אם אשא אשה עם דיכאונות.

זאת החוויה סובייקטיבית שלך ביחס לראיון ואני מקבל את זה לגמרי.

בודאי שהחוויה שלי לא עולה על החוויה שלך, אבל גם החוויה שלך לא שווה יותר מהחוויה שלי ביחס לראיון.

לא חושב שנכון להכליל את החוויה שלי או את החוויה שלך על כלל האנשים או משתמשי הפורום.

לגופם של דברים - מסתבר לי שמי שיש לו דעות קדומות על התמודדויות נפשיות יהיה לו את החששות שהזכרת עם הראיון הזה או בלעדיו.

אבל קראתי איתו ראיון במקור ראשון, ולפני כן ראיתי כתבה איתו ב"כאן מקשיבים" - ואני חושב שאי אפשר ללמוד מזה כלום. למה?

ב"מקשיבים" זה היה מאוד בולט שהוא נשאר נשוי רק בגלל שככה זה צריך להיות. כשהוא נשאל למה לא להתגרש, אז הוא פשוט ענה שמישהו צריך לטפל בה (או משהו בניסוח דומה). כלומר, ההחלטות שלו היו החלטות שמגיעות מתוך תפיסת עולם ישנה יותר. עצוב לומר את זה אבל הוא לא נאחז בקשר, אלא היה כלוא בו.

בנוסף, המצב של אישתו לשעבר היה חריג מאוד וקיצוני במיוחד.

וגם, ההפרעה התפתחה *אחרי* שנולדו כבר כמה ילדים, וזה שונה מאוד ממצב שבו יודעים על זה לפני החתונה.

סיפור עצוב מאוד. ומקרה קצה.

חלק ממה שאני אוהב מהראיון הזה זה המראיין, עודד הרוש.

בראיונות איתו הוא מזהה תהליכים חינוכיים ומנגיש אותם בפני הצופים.

העקרונות והתהליכים המוצגים פה רלוונטי לכולם. יש בו הרבה אמונה במראיין, וזה מה שהוא מנסה להשיג בשאלות שלו.

חוץ מזה, קל תמיד להגיד "לא למדתי מזה שום דבר"

כדי ללמוד משהו, צריך להתאמץ או להיות יצירתי. כדי לא ללמוד - אתה פשוט אומר אין מה ללמוד, אח"כ אתה גם יכול למצוא סימוכין לזה ש"אתה כבר ידעת" את מה שיש שם או "שהוא לא רלוונטי אלי". לטעון את זה, זה הכי פשוט בעולם.

האם הוא "נאחז" בקשר או היה "כלוא", זה ממש לא משנה באיזו מטאפורה נשתמש. וגם החשיבה שמדובר בסיבה אחת פשוטה בכך שהוא נשאר בתוך ההקשר - זה ממש שיטחי ולא נכון, כפי שהוא מתאר בראיון.

מה למדתי מהראיון הנ"ל?

נאמנות בין בני זוג

משמעות של קשר בין הורים וילדים הוא אמר שלמרות כל הדברים שעברו לחלק מהילדים היה קשה אחרי הגירושין (למרות שהם בעצם לחצו עליו להתגרש) ובנישואים השניים שלו

להסתיר התמודדות לעומת שיתוף שלה (וואו, כמה זה קורה להרבה מאיתנו בסיטואציות שונות)

לא ראיתי את הכתבות שציינת ולכן אין לי יכול להשוות, זה מה שלמדתי מהראיון הנ"ל.

כן הדברים הנ"ל הם לא דברים שמקודם "לא ידעתי". כי זאת לא ידיעה אינטלקטואלית.. אבל אחרי שאני רואה דווקא מקרה שהוא קצה שהוא ממחיש את זה במחוץ, אז אומר "וואו, נאמנות בין איש לאישה זה וואו". הטענה המקטינה את הנאמנות בין הרב בני לאשתו למשהו קטן, כך הוא תפס את זה בצורה מיושנת, היא לא נכונה וככה זה לא מוצג בראיון. בעיני זאת גם הסתכלות מאוד צינית.

באמת, באתי ללמוד כאן ערכים כללים וממש לא התיימרתי לדון פה בפגישות בין דייטים וגם לא רמזתי לזה כלל @יעל מהדרום 

בעיניים של רווק - אני לא יודע מה זה קשר זוגי. אני לא יודע. לכן כל דבר חדש שאני יותר מודע אליו, זה מרגש אותי.

אני ממש לא עסוק בלדבר רק על מה לעשות בדייטים או עם מי לצאת או לא לצאת בהקשר של זוגיות.

לא באתי להקטין ולא הייתי ציני. אלה דברים שהוא אמר בעצמו, מה אני יכול לעשות...

כמו כן, "נאחז" לעומת "כלוא" זה לא הבדל מטאפורי, זה הבדל מהותי. בחירה לעומת חוסר ברירה. אני מופתע מהדילוג שעשית כאן.
 

האם הוא אומר כאן דברים אחרים ממה שאמר במקו"ר ובמקשיבים? אולי. מה זה אומר? אין לי מושג. אולי האמירות שלו תלויות גם במצב הרגשי שלו, וכעת הוא לחלוטין במקום אחר ביחס לעבר (במקשיבים הוא היה נשוי עדיין, במקו"ר הוא כבר היה אלמן, ועכשיו הוא כבר הרבה אחרי האבל).

בפועל, אני שמתי את הראיון הזה פה, כי בצורה סובייקטיבית הוא היה משמעותי עבורי ומרגיש שלמדתי ממנו והיה באלי לשתף.

לכן, כל הטענות שאין מה ללמוד ממנו בצורה "אובייקטיבית" - פשוט פחות קשורים לעניין. 

כמו כן, המקרה עצמו של הרב בני הוא לא המוקד פה, אלא החוויה מהראיון וממה שעולה בו. 

לצורך העניין, אפילו אם המקרה של הרב בני לא היה ולא נברא אלא משל היה - זה לא משנה כל כך..

אתה רוצה לשייך לו בחירה או חוסר בחירה זה גם פחות קשור.. כי המימד פה שהרשים אותי הוא החוויה של עוצמת הקשר בינו לבין אשתו, לא עניין הבחירה בקשר. 

לכן אמרתי שהתגובה שלך היא צינית, פחות רואה שייך לעסוק במוטיבציה שלך (ובודאי שראוי לדון לכף זכות), אלא בגלל שבפועל אתה מקטין את מה שבאתי לומר.

אתה ציפית בראיון או שמכיר את הסיפור ומרגיש שלא למדת ממנו כמעט והוא לא רלוונטי לחיים שלך? מדהים. אין לי שום דבר נגד זה.

אני הרגשתי חוויות מסויימות במהלך השמיעה של הראיון ובזכות התחושות עלו לי תובנות שהתחדשו או התחדדו לי. הזכרתי אותם בתגובה הקודמת שלי אליך. 

נ.ב - אדרבה - זה שהוא כלוא בקשר זאת תחושה שאני מרגיש שהיא מאוד יכולה להיות רלוונטית עבורי (במינון ובקונטקסט אחר). לכן דווקא אולי זה שהוא היה "כלוא" בקשר זה מלמד אותי יותר.

נ.ב 2 - בעיני, עודד הרוש הוא מראיין בחסד וחווית הצפייה היא שונה ביחס לצפייה בראיונות של מראיינים אחרים. אני יכול ממש להרגיש את זה בפער בין הראיון שלו עם יוסף חיים אוחנה לבין הראיון של עמית של סגל עם יוסף חיים אוחנה. הרוש מאוד מגמתי בראיונות שלו - הוא מחפש אמון, תקווה ומשמעות. הרבה מראיינים, גם בכאן מקשיבים, לא תמיד מחפשים את זה.. לכן ציפייה בראיונות שלא מהסוג הזה פחות מעוררים תובנות משמעותיות.

ואני מכיר לא מעט מאמנות כאלה.

כמובן, יהיו כאלה שלא ירצו שום עזרה חוץ מפסיכולוג או עוס קליני וזו גם זכותם

לצאת

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

ואתם לא יכולים להיפגש או לדבר, מה התחושה שעולה בך?

עצב/געגוע/תחושת רווחה/שמחה?

זה יתן לך אינדיקציה מסוימת

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

שימי לב לא להרגיש שהוא עומד עלייך עם סטופר.

אם את מרגישה שהוא לוחץ עלייך, גם אם לא ישירות- זו נורת אזהרה. מותר לו לרצות ולחכות, ואף רצוי.

אבל לא אם את מרגישה הרגשה לא נעימה או מועקה.

אומרת מניסיון מר…

ובכללי, אל תתעלמי מהאינטואיציה שלך.