שמעתי שביקורת המקרא ניגשת אל חקר הטקסט המקראי ללא דעות קדומות ותוך שימוש בהיגיון בריא וחשיבה ביקורתית. אז החלטתי ליישם את המתודות שלה לגבי יומנה של אשתי (או שמא עלי לומר: היומן המיוחס לאשתי), ואלה הממצאים שהעליתי במחקרי:
1. היומן לפעמים קורא לי "משה", לפעמים "בעלי" או "בעלי היקר", ולפעמים "אבא". מכאן שהוא מכיל למעשה לפחות שלושה מקורות שונים: מקור מ', מקור ב' ומקור א'.
2. התיאור ההיסטורי ביומן מכיל סתירות רבות ואינו תואם למציאות. לפעמים נאמר בו שאשתי התגוררה בילדותה ב"כפר דרום", לפעמים ב"גוש קטיף" ולפעמים ב"חבל עזה". מיותר לציין שאין שום מקומות כאלה בנמצא, או זכר כלשהו להתיישבות יהודית קדומה בחבל עזה. נראה שמדובר במיזוג של כמה מיתוסים שונים.
כמו כן, התיאור ההיסטורי מכיל קווי דמיון ארכיטפיים לתיאורים היסטוריים המופיעים ביומנים של נשים אחרות: לימודים באולפנה, שירות לאומי, לימודי מדרשה, תואר בחינוך מיוחד, נישואין בגיל צעיר וכן הלאה. אין ספק שכותבת הטקסט פשוט העתיקה סיפורים של נשים אחרות ועיבדה אותם באופן שישרת את מגמותיה
.
4. גוף הטקסט מכיל סתירות רבות מספור, ונציין רק כמה מהן: לפעמים נאמר בו שהכותבת אוהבת אותי הכי בעולם, ולפעמים שהיא אוהבת את הבן שלנו או את הבת שלנו הכי בעולם. במקום אחד כתוב שהחתונה שלנו היתה משמחת מאד, ובמקום אחר מתארת הכותבת שהיא הרגישה חשש.
המוסד בו למדה מתואר לפעמים באור חיובי ולפעמים בצורה שלילית ביותר. לפעמים הכותבת אוהבת לאכול תפוזים, לפעמים אפרסקים, ולפעמים היא בכלל לא רוצה לאכול פירות. היא מדברת בחיוב על המגורים ביישוב קהילתי, וכמה פרקים אחר כך מבטאת רצון לגור במקום בו יש יותר חנויות ומוסדות ציבוריים. ספרתי מאות סתירות בולטות כאלה בטקסט.
5. ניתוח פילולוגי של הטקסט מגלה שיש בו כמה רבדים שונים של שפה: למרות שגוף הטקסט העיקרי כתוב בעברית מודרנית, הוא מכיל לא מעט מילים ערביות כמו "אחלה" ו"כיף", מילים אנגליות כמו "קונפליקט" ו"אקשן", מילים יווניות כמו "פיזיקה" ו"אקדמיה", שפה גבוהה כמו "כישורים קוגניטיביים" ו"מימון פיננסי", וביטויי סלנג כמו "חבל על הזמן" ו"סבבה אגוזים". אין ספק שניתוח זהיר יחשוף את השכבות השונות שהוטמעו בטקסט עם הזמן וישייך כל מקטע למקור המתאים לה.
המסקנה הברורה העולה מכל הממצאים היא, שהיומן המיוחס לאשתי לא נכתב על ידי אשה אחת, אלא מהווה אוסף של תעודות ומקורות שונים שנערך בצורה רשלנית ומגמתית בידי עורך בלתי ידוע (אשתי?) על מנת לבנות לעצמה סיפור רקע משכנע שיגרום לי להרגיש בנוח איתה. עוד היום אציג בפניה את ההאשמות החמורות הללו ואדרוש הסבר למסכת השקרים הזו.
כמה טוב שבזכות ביקורת המקרא השתחררתי מאמונתי העיוורת בסיפורה של אשתי!
*קרדיט למשה רט*.
@נפתלי הדג
@cookie_monster
@rakonto
@פינג.
1. היומן לפעמים קורא לי "משה", לפעמים "בעלי" או "בעלי היקר", ולפעמים "אבא". מכאן שהוא מכיל למעשה לפחות שלושה מקורות שונים: מקור מ', מקור ב' ומקור א'.
2. התיאור ההיסטורי ביומן מכיל סתירות רבות ואינו תואם למציאות. לפעמים נאמר בו שאשתי התגוררה בילדותה ב"כפר דרום", לפעמים ב"גוש קטיף" ולפעמים ב"חבל עזה". מיותר לציין שאין שום מקומות כאלה בנמצא, או זכר כלשהו להתיישבות יהודית קדומה בחבל עזה. נראה שמדובר במיזוג של כמה מיתוסים שונים.
כמו כן, התיאור ההיסטורי מכיל קווי דמיון ארכיטפיים לתיאורים היסטוריים המופיעים ביומנים של נשים אחרות: לימודים באולפנה, שירות לאומי, לימודי מדרשה, תואר בחינוך מיוחד, נישואין בגיל צעיר וכן הלאה. אין ספק שכותבת הטקסט פשוט העתיקה סיפורים של נשים אחרות ועיבדה אותם באופן שישרת את מגמותיה
.
4. גוף הטקסט מכיל סתירות רבות מספור, ונציין רק כמה מהן: לפעמים נאמר בו שהכותבת אוהבת אותי הכי בעולם, ולפעמים שהיא אוהבת את הבן שלנו או את הבת שלנו הכי בעולם. במקום אחד כתוב שהחתונה שלנו היתה משמחת מאד, ובמקום אחר מתארת הכותבת שהיא הרגישה חשש.
המוסד בו למדה מתואר לפעמים באור חיובי ולפעמים בצורה שלילית ביותר. לפעמים הכותבת אוהבת לאכול תפוזים, לפעמים אפרסקים, ולפעמים היא בכלל לא רוצה לאכול פירות. היא מדברת בחיוב על המגורים ביישוב קהילתי, וכמה פרקים אחר כך מבטאת רצון לגור במקום בו יש יותר חנויות ומוסדות ציבוריים. ספרתי מאות סתירות בולטות כאלה בטקסט.
5. ניתוח פילולוגי של הטקסט מגלה שיש בו כמה רבדים שונים של שפה: למרות שגוף הטקסט העיקרי כתוב בעברית מודרנית, הוא מכיל לא מעט מילים ערביות כמו "אחלה" ו"כיף", מילים אנגליות כמו "קונפליקט" ו"אקשן", מילים יווניות כמו "פיזיקה" ו"אקדמיה", שפה גבוהה כמו "כישורים קוגניטיביים" ו"מימון פיננסי", וביטויי סלנג כמו "חבל על הזמן" ו"סבבה אגוזים". אין ספק שניתוח זהיר יחשוף את השכבות השונות שהוטמעו בטקסט עם הזמן וישייך כל מקטע למקור המתאים לה.
המסקנה הברורה העולה מכל הממצאים היא, שהיומן המיוחס לאשתי לא נכתב על ידי אשה אחת, אלא מהווה אוסף של תעודות ומקורות שונים שנערך בצורה רשלנית ומגמתית בידי עורך בלתי ידוע (אשתי?) על מנת לבנות לעצמה סיפור רקע משכנע שיגרום לי להרגיש בנוח איתה. עוד היום אציג בפניה את ההאשמות החמורות הללו ואדרוש הסבר למסכת השקרים הזו.
כמה טוב שבזכות ביקורת המקרא השתחררתי מאמונתי העיוורת בסיפורה של אשתי!
*קרדיט למשה רט*.
@נפתלי הדג
@cookie_monster
@rakonto
@פינג.
