אני מנסה להאמין במצבים כאלה שהקב"ה יודע מה הכי טוב לנו ומכוון את הדברים, זה בטח לא פשוט לך בכלל ומאכזב או מעציב אותך אבל תנסי להיאחז במה שיש ולהתרומם, זו המציאות כרגע וכנראה שעד עכשיו לא היית צריכה לדעת, זה מכוון מלמעלה, תנסי לראות איך את כן יכולה לעזור לו ולעודד אותו לצאת מזה..

אני מאחלת לך שהניסיון הזה יחזק את הקשר ביניכם ותצמחו ותתחזקו ממנו..

הרבה הצלחה!!!!

תודה על התשובה,

מחזק לשמוע גם צד כזה..

לא משנה איך גיליתי, אבל הוא כן הודה לי.. 

אני כולי מבולבלת, לא יודעת מה נכון לעשות..

אני כבר הפסקתי לחשוב, ולא יודעת איך להתקדם מפה..

תחשבי על זה.

מה היחס שלו לנושא? אם יש מצידו נכונות, אם הוא מעוניין לצאת מזה באמת, לפעמים בשניים זה יותר קל.

להוציא את האינטרנט מן הבית?

אם אין בו הכרח...

זה מהאינטרנט של הפלאפון.

הוא רוצה לצאת מזה אבל לא מצליח..

זה נסיון שקשה מאוד לעמוד בו.

לא רק לבעלך, לגברים רבים קשה. במיוחד כשזה זמין מאוד.

יש הרבה שנופלים בכך היום לצערינו, אבל זה לא אומר שזה לא מצריך טיפול.

בכל מקרה, כשאני גיליתי שבעלי נופל (לא מכור אבל נופל מדי פעם, וגיליתי בצורה מזעזעת, כי פתאום בהורדות של קבצים במחשב ראיתי סרט ממש אבל ממש מזעזע מבחינתי, ובעלי נחשב לאחד ה"צדיקים" בישיבה, והוא באמת צדיק רק יש לו קשיים) קודם כל הקפדנו על סינון מקסימלי, ודבר שני, לא ראיתי בזה בגידה אישית בי, אפילו שזה היה לא קל, אלא התמודדות שהוא צריך להתמודד ואני צריכה כמה שיותר לעודד אותו.

המצב עכשיו יותר טוב בהרבה כי אין לו דרך זמינה ליפול באינטרנט, אבל כל הזמן יש לו התמודדויות (גם ברחוב) וזה חלק מהחיים שלו.  

שלב א' - לראות שאכן יש לו רצון אמיתי להתמודד. (אם הוא כבר היה בטיפול אז הגיוני מאוד שיש לו רצון אמיתי)

שלב ב' - לסנן אינטרנט!

שלב ג' - אם הוא רוצה לחדש טיפול  - אפשרי בהחלט ואת צריכה לתמוך בו ולעודד אותו.

וזה תלוי בקשר ביניכם, אנחנו כן מדברים על הדברים האלה מדי פעם, זה טוב לבעלי לפתוח, והוא רואה שאני גם לא נפגעת ולוקחת את זה כפגיעה אישית בי. יש נשים שיותר קשה להן עם זה ומעדיפות שישאיר את ההתמודדות לעצמו.

לא רק לגברים רבים קשה, אלא גם לנשים.

אני אישה- וגם אני נפלתי באינטרנט לא פעם ולא פעמיים.

הדבר הראשון שהיה לבעלי ולי ברור- שהאינטרנט בבית יהיה מסונן ברמה מאוד גבוה.

כמו כן בפלאפון אין לנו אינטרנט.

בעלי הודה בפניי שהוא עושה גם מעבר לזה..

בכל מקרה אני התמודדתי בדרך לא טובה והדחקתי. למרות שאני מאוד רוצה לדבר איתו על זה אני לא יכולה.

אז קודם כל חיבוק זה נורא קשה וזו הרגשה של בגידה.

דבר שני אל תדחיקי, דברי איתו על זה, דברי עם מישהו מקצועי שיכולמ לייעץ לך,7

אבל...

אל תדחיקי, בבקשה, בשבילך.

טפלי בזה ואל תתעלמי

אני עשיתי את זה וזו טעות ועכשיו אני מחכה לרגע הנכון שיהיה לי אומץ בטיימינג הנכון ולדבר עם בעלי

אני לא פירטתי את הכל, כי אין לי כוח, אבל גם אצל בעלי - יש גם מעבר לצערי..

סליחה על השאלה, אבל למה החלטת להישאר איתו ולא להתגרש? 

(אם את לא רוצה לענות, את לא חייבת..)

ומה הכוונה בטיפול שאת אומרת שצריך לעשות?

להתגרש לא עלה על דעתי כי אני אוהבת את בעלי ואני יודעת שאני גם לא מושלמת.

אבל בעיקרון התגובה האחרונה שאומרת שגם לה זה קרה מפרטת בדיוק איך שהרגשתי

ואפילו יותר גרוע, אבל אני כאור הדחקתי, אל תעשי את זה.

דברי עם עלך שיחה מפורטת, קחי את כל הזמן שבעולם לכאוב אבל אל תערבי אנשים קרובים ומשפחה (את יכולה להסלוח הם לא).

טיפול- כדאי לטפל אצל מטפלים מקצועיים, פסיכולוגיי, שיטת 12 הצעדים וכו

קיצור העיקר זה לדבר לדבר לדבר ולא להדחיק.

בהצלחה

נ.ב. מצטערת על הבלבול זה נכתב אמוציונאלית

אבל מה שבטוח, זה שאתן נותנות לי את הכוח..

12 הצעדים למי ששאל- חבל שלא ביקשנו משיח - נשואים טריים

אולי זה יכול לענות..

כותבת כאנונימי, בכל זאת אינטימי מדי...

בעלי פתח את זה בפניי...
תוך שהוא מבקש עזרה לצאת מזה.
 

התגובה הראשונית שלי הייתה: איך עוזרים לך..
אחרי כמה דקות, עיכלתי קצת מה הוא סיפר ופשוט בכיתי שעות.

תחושה איומה של נבגדות, חוסר אמון, השפלה וכו'...
 

היו ימים קשים ובסוף דיברנו והבהרנו...

קודם כל,

הבהרתי לו שזוהי ממש בגידה מבחינתי, (הוא גם הודה שהוא מרגיש שזה פגע ופוגע לנו בזוגיות.)

ולכן, אין דבר כזה שזה קורה עוד, לא משנה מה!!

אחרי קבלת התחייבות כזו,

דיברנו על צעדים מעשיים כדי לעזור ולתמוך- 

אינטרנט רימון, בלי שעות מאוחרות שנמרחות במחשב וכו'...

וכמובן על צעדים לחזור אחד לשני,
הבהרתי שאני אצטרך את הזמן ושאצטרך אותו.
להרגיש מחוזרת, אהובה ורצויה... (הרבה חיזורים, זה פשוט נדרש)

אני חושבת שההתחייבות חשובה, 
היא אומרת את חשובה לי, אני בוחר בך ורוצה אותך.
רק אז מהנקודה הזו אפשר להמשיך.

כי אם אין התחייבות כזו אז כל גדר שנעשה, הדבר יכול להתפרץ במקום אחר.

(לעצם העניין, אם אני לא טועה לאינטרנט רימון יש גם חסימה לפלאפון)

אגב, זה באמת מאוד קשה להמשיך את החיים עם אמון והכל, לא פשוט.

הרבה עבודה של לתת של הבעל ולשל לקבל של האישה.

בהצלחה יקרה.

וכמו שכבר איחלו לך, שרק תצמחו מהמשבר הזה ותגדלו.

שנה טובה!!

(מחילה על המגילה, הנושא בוער בי..)

וחושבת שהצעד הראשון זה לחסום את הפלאפון לאינטרנט.

זה נסיון קשה מאד שהרבה גברים נופלים בו.

שאני לא היחידה, ושגם עברתן את זה

מדהים שלא התייאשתן באמצע ולא רציתן לפרק הכל..

אמן, ובהצלחה גם לך!!

לצערינו בתקופת האינטרנט הפרוץ זו בעיה קשה מאוד שפוגעת בבתים רבים, ומתסכלת כל כך הרבה אנשים.

זה לא נותן לגיטימציה לעניין, אבל את ממש ממש לא לבד, וגם בעלך לא לבד. הוא צריך לדעת שבהרבה עבודה קשה, ניתן לצאת מזה. קודם כל להחליט ואז להלחם ולהתמודד ואם צריך לקחת עזרה מקצועית.

בהצלחה רבה!!

כתבת מדהים וחיזקת!

אני רואה שיש פה כמה נשים פגועות בנושא הזה, יש אולי פורום סגור בעניין הזה?

גם אני מעריכה אותך המון, 

על החוזק שלך, האמונה שלך, העידוד שלך..

פשוט גרמת לי לבכות עם שרשמת..

בעלי אמר לי שידוע, גם תלמידי ישיבות, מכל הזרמים, רבנים, כמעט כולם נופלים או מועדים ליפול אם אין מעצורים של חסימות. בעיית הדור.

ועדיין, אני הופתעתי כשגיליתי, כי כל אחת רוצה להאמין שבעלה הוא באמת צדיק והקשר בינינו באמת מיוחד, הוא אוהב אותי ואני יפה בעיניו אז הוא לא מחפש - אנחנו פשוט לא מבינות אותם. זה יצר מאוד חזק, ולא קשור ספציפית אלינו. אפשר למצוא גם מספיק סיפורים בגמרא כדי להבין במה מדובר.

ולרוב זה מתחיל בתור משהו שקופץ ויצר הסקרנות שעובד. ואם לא תופסים בזמן ואין חסימות זה יכול בקלות להפוך למשהו יותר רציני ובעייתי. 

או שזה בעצם לנפגעות מינית... לא זוכר...

פרטים מדוייקים יותר תקחו מ - @צומחת23 . הכי טוב... היא מנהלת של זה...

בהצלחה לכולם!!!

ושנה טובה!

רק טוב!

זה לא בעיה רק מול הקב"ה,

זה גם פוגע בה!

זה שבעל רואה נשים אחרות מאשתו, מסתיר ממנה דברים זה בהחלט פוגע באישה ובזוגיות!

היא בהחלט צריכה לעזור לו, לתמוך בו ולמשוך אותו בעדינות ובחכמה נשית לצאת מהמקום הזה.

אבל, זה בהחלט בעיה שהיא לא בלעדית שלו מול הקב"ה,

זו בעיה גם שלה! לא בקטע של אשמה, זו בעיה שהיא נפגעת ממנה, עובדה!

לא תמיד שורש ההתמכרות הוא הזוגיות.

לפעמים זה הפוך.

אני מסכימה שזה ענין של בן אדם למקום בראש ובראשונה.

אבל הפגיעה באמון, בזוגיות היא נוראה.

לכל אחד יש מימד אישי, אבל ברגע שזה מגיע לבעיית אמון זוגית - אז זה כבר לא מימד אישי. 

לפעמים הוא לא קם לתפילה - זה קשה וכואב לי, אבל אני משתדלת לא להגיד כלום, כי זה בינו לבין הקב"ה. (למרות שאני לא חושבת שזה רק עם הקב"ה, כי הוא צריך להיות דוגמא אישית כלפי הילדים אח"כ, ואז זה כן משהו שקשור אליי..)

כשיש בעיה - הפתרון הוא לא להבליג, אלא לעזור. העזרה הוא לא השתלטות.. 

העזרה היא ביחד, בהסכמה, לא כפיתי עליו שום דבר. 

אם אתה חושב שהפתרון הוא לא לשתלט, משמע להתעלם, חוץ מלהרוס את עצמי ואת הזוגיות שלנו, אני לא רואה תוצאה אחרת..

אני מסכימה שלתועלת הטיפול ובנית האמון מחדש, לא האישה צריכה לעמוד כשופטת על ההתקדמות/נסיגה.

בעצם זו עבודה בשני מישורים - אחד עבודה עצמית של הבעל מול עצמו, מול הקב"ה.

והשני - עבודה זוגית של שיקום האמון בבן הזוג.

נראה לי שזה סדר העבודה היעיל ביותר.

והוא עשה זאת בצורה מכובדת וראויה לציון.

ואל תתחילו - זה פורום פתוח.

לדעתי יש פה שרשור בו נשים חושפות את קשיהן האינטימיים למרות ההבנה את צריכיו של הבעל, הן עדיין בחרו לפרוק את הקושי והתגובה אותה הוא כתב לקחה את הקושי וגימדה אותו- אמרה זה הגברים ולא תבינו לכן אתן לא צריכות להפגע- ככה לפחות אני הרגשתי[בנוסף המשפט האחרון שלו על מה שאישה יכולה לעשות כדי לעזור לגבר חירפן אותי- זה לא אשמתי מה שהוא עושה ועם הוא עושה את זה אני ממש לא צריכה לנות להתקרב או להשיג את הסטנדרטים אותם הוא רואה באינטרנט וככה לפחות הרגשתי שהתכוון הכותב

חס וחלילה, אני בטוחה שהכוונה לא היתה שאישה צריכה לחקות את הסטנדרטים של האינטרנט.

אני לא הבנתי את זה ככה.

אלא באופן כללי - שאישה תשקיע בעצמה ובקשר שלה עם בעלה, וגם תעשה את כל ההשתדלות הנצרכת בתחום הטהרה, באופן שהקשר בינהם ישמח את שניהם.

איש יכול לבקש כל מיני וזה בסדר גמור.

לכל אישה יש בחירה מה לכתוב או לא במרחב הזה, זהו פורום פתוח ויכול להיות שחמותך, אחותך, גיסתך, ביתך, וכן חמיך, אחיך, גיסך ובנך קוראות וקוראים פה.

מותר לכל גבר להיות שותף בפורום ואנו מבקשות לכבד את המרחב הנשי.
הפותחת לא ביקשה להגביל את הקריאה לנשים בלבד ולכן זה סביר בהחלט שבפורום פתוח גם גבר יאיר את הצד הגברי בענין הזה. 
(וכמובן כדאי לזכור שגם כשכותבים נשים בלבד זה לא אומר שגברים לא יקראו בהכרח אבל היד על ההדק למחוק תגובות שלהם באם יהיו כאלה תהיה קלה ביותר)

בשירשורים כאלה צריך יותר תגובות גבריות

ואפילו רשעות.

חלק מזוגיות זה להיות יחיד לבן הזוג.

אם לא - זו פשוט פריצות.

הפכת את הרצון הכי טבעי, בריא ויהודי ל'פטליסטיות' ו'שתלטנות'??

תרבות המערב במיטבה.

אני לא כותבת בתור ויכוח איתך, אלא כנגד הדעה שהבעת, וכדי לחזק את הנשים שמרגישות פגועות ממעשים שכאלו, ותובעות - בצדק - מהבעלים שלהן להפסיק עם הדברים הנוראיים האלו (ומצילות אותם מלחטוא, אגב).

זה גם פוגע המון באמון הבסיסי בין בני הזוג,

וגם, פחד - איזה מן אבא יהיה לילדים שלי?

אבא מכור? איזה מן דוגמא הם יקבלו?

הפותחת ונשים נוספות כמוה מתארות משבר אמון נורא וסבל גדול.

גם לכאן אסור להיכנס ברגל גסה.

וחוץ מזה שבמסגרת הדיון המאוד לא תאורטי, נשים מדברות על התנהגויות מעשיות ועוד איך.

ובין הליכה לנערת ליווי, או בגידה עם מישהי מהעבודה וכדו' שזה הרבה יותר גרוע.

ויש גם שז"ל, שגם זו עבירה חמורה מאוד אבל עדיין לא בגידה באישה.

בתור אחת שבעלה נופל מדי פעם, בעיקר אם משום מה הגיע למקום עם אינטרנט פרוץ, אני לא לוקחת את זה כפגיעה אישית, זו התמודדות. אני יודעת שבעלי אוהב אותי ויודעת שיש לו שאיפות תורניות גבוהות, אבל גם יצרים והתמודדויות. התפקיד שלי זה להאמין בו ולעזור לו, כמובן בלי שום לגיטימציה לנפילות.

ואני זו שכתבתי קודם שגיליתי סרט מזעזע במחשב. זה היה לפני שנים לא מעטות (אולי 5) ומאז יש נפילות חד פעמיות מדי פעם, ויש גם עליות. התמודדות. לפני זה לא היה לנו אנטרנט בכלל אז הוא לא נחשף. זה קרה כשהייתי מחוברת לאנטרנט של הלימודים שהיה פרוץ ובחינם ויותר מדי סמכתי עליו.

(ובעלי שאל אותי לא מזמן בזמן שהיינו אסורים במשך חודשיים כמעט בגלל בעיות שונות, מה אני אומרת על נערת ליווי. אמרתי לו שאני מבינה אותו ואת הצורך שלו עכשיו, ושאם לא היתה בעיה של נידה או של מחלות - אולי זה היה בא בחשבון... כמובן שזה היה רק תיאורטי, אבל עצם זה שעניתי לו כך, קרב בינינו כי הוא הבין שאני אוהבת אותו ומבינה את ההתמודדות שלו וגם בטוחה באהבה שלו אלי ללא שום קשר להתמודדות. גברים הם לא נשים. הסתכלות באינטרנט או מחשבות לא אומר בגידה רגשית באישה או שפחות אוהבים אותה. צריך להפנים את זה. ללא שום לגיטימציה כי זה חטא, אבל חטא שלו. (אבל ההבדל הוא שאני נשואה כבר מעל 10 שנים ובטוחה באהבת בעלי. עברנו הרבה ביחד, גם קשיים לא פשוטים שלי וגם שלו אז זה אחרת מנשואה טרייה שעוד לא נמצאת במקום הזה. רק שגבר הוא גבר, גם הכי צדיק. צריך להפנים)

ובמשך התקופה שהוא נכשל יותר (לפני 5 שנים) לא הרגשתי משהו בחיי הזוגיות. הוא היה קצת יותר עצבני אבל לא משהו שהייתי עולה עליו, רק מעט. הוא אמר לי שזה לא פגע בכלל בזוגיות שלנו, כי זה לא קשור לאהבה שלו אלי. זה כן פגע בכך שהוא הרגיש מאוכזב מעצמו ומטבע הדברים גם היה יותר עצוב ועצבני. 

כי כמו שביקשת שנכיל את המורכבויות שלכם אני יכולה לבקש שתכילו את המורכבויות שלנו ותנסו להבין למה אנחנו נפגעות כ"כ (ו.. כן אני אחת מהאנונימיות שנפגעה).

זו הרגשה של בגידה, של השפלה נוראית וש"אני לא מספיק_____ (השלם את החסר, יפה, מושכת, וכו')" ואכן אין לי את היכולות הגנטיות או הפיסיות להתמודד עם רוב הנשים בסרטים מהבחיהות הללו.

בקיצור כמו שגברים אומרים שלא נצליח להבין אותם כנראה שגם אתם לא תצליחו להבין אותנו בנושאים הללו.

והאמריה של לנסות להשלים את החסר הייתה לדעתי לא במקום וקוממה אותי קצת.

בכל מקרה בזכות השרשור הזה הצעתי לבעלי להעלות את רמת החסימה שתהווה עוד מכשול ביננו לבין החטא (וכן אני רואה את עצמי שותפה לבעלי ותומכת בו במאבק) ועשיתי זאת עכשיו.

מהעלאת החסימה גם אני ארוויח כי אני אכנס פחות לכתבות ותמונות קצת פחות נקיות, אז בזכותכן...

הגיוני שהכל טוב ורגיל ויבוא ככה.

כמו שהדרכה ניסה להסביר - הרבה פעמים זה ענין של הגבר עם עצמו.

יכולות להיות כל מיני סיבות - חסכים מהילדות, אפילו נטיה פיזית של ויסות חושי בתחום הזה.

כמובן שאין לזה מקום ואדם צריך לעבוד על זה. אבל הרבה פעמים אין לזה קשר לאישה בכלל.

בעלי צדיק באמת. הוא ממש משתדל. ברור שהוא לא מדבר עם נשים, הוא לומד תורה ומלמד.

אבל בנושא הזה הוא אמר לי שאין לו יכולת להתמודד לבד. כשיש אינטרנט פרוץ בבית, הוא פשוט לא מסוגל. במיוחד אם קופץ פתאום משהו (כשהאינטרנט לא מסונן זה יכול להיות גם תוך כדי ערוץ 7...) ואז הוא כבר נגרר. הוא מבחינתו היה זורק את המחשב (וגם כבר עשה את זה כמעט, ז"א החביא את המסך), אבל גם אני וגם הוא צריכים אותו לעבודה שלנו. על פלאפון עם אינטרנט אין מה לדבר בכלל...

והנפילות שלו קרו כשאני חיפפתי יותר בתחום (הורדתי סינון של רימון לרמה מינימלית), או בגלל ששכחתי להוריד את החיבור לאוניברסיטה שמוריד אוטומט את הסינון לגמרי. אמרתי לו, אז תתמודד, תכבה את האינטרנט, אתה יכול. והוא אמר לי שבתחום הזה זה ממש קשה, ואני לא מבינה כי אני אישה. אין לנו את ההתמודדויות שלהם.

בקיצור, גם עלינו יש אחריות בתחום. לא לתת פתח לנפילות זמינות, ולהבין את ההתמודדות הלא פשוטה.

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

עכשיו שלא תבינו לא נכון, הוא עושה מלא בבית. אבל היכולת המופלאה הזו פשוט להתיישב לנוח מדהימה אותי😅

אני מתיישבת להניק וכל ההנקה אני על קוצים במחשבה על כמה דברים יכולתי להספיק עכשיו במקום זה

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

לק"י

אני פותחת עוד שקית ומניחה איפושהו.

עד שהוא מוציא את המלאה מהפח, ושם חדשה....

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

בעיניי לגיטימי. ווין ווין סיטואיישן

בכנות בעלי עושה את רב תחזוקת הבית

אז מי אני שארד עליו

אבל כן יש כמה דברים שאני נושכת שפתיים

הוא מטאטא (יסודי ומעולה, משהו נדיר!)

ומשאיר את הערימה באמצע החדר

אני מתפחלצת כי תכף יבואו הילדים וידרכו והוא מבחינתו זה 2 משימות נפרדות לחלוטין

יש לטאטא

יש ליעות

יום יבוא והוא יאסוף

(ברגיל אני לא מתאפקת ותמיד מרימה אלב עכשיו בסוף הריון אז מוותרת)

הוא שוטף כלים מנקה את הכיור מנקה את השיש

ואז תולש את מגבת הידיים מהמתלה

ומנגב איתה את השיש המקורצף

נשמע לו ממש מיותר גם לנגב בסמרטוט רטוב וגם לנגב ביבש

וזה מגרדדדדדדדד לי בעיניים.

משתדלת פשוט לא לראות.

מה עוד?

קבוע, קבוע

הוא מקלח את הילדים

ומוציא אותם במגבות שלנו.

למהההה בשביל מה לכל ילד בבית יש מגבת אחרת?

כדי שלא אצטרך כל היום לכבס

אבל לו זה לא מפריע וקשה לו להבין שזה מפריע לי...

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

או לעשות במסעדה שיש בה אופציה

או להזמין מגשי אירוח שיש בהרבה קייטרינגים, ואז לעשות בופה יפה ומכובד

או מסעדה שעושה משלוחים

ולפעמים יש גם קייטרינג שעושים דברים קטנים, בעיקר מתחילים וכאלה.

מזל טוב!!!

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

לא בדיוק סיטואציות כאלה. אבל כן כשבאנו למפגש משפחתי הוא לא הסכים להכנס ולקח לו הרבה זמן להפשיר (חוץ מזה שבחוץ היה קפוא אז באמת היה צריך להפשיר חחח)

אם היינו מגיעים לאירוע המוני אפילו בחוץ - הוא רצה לחזור הביתה.

בכלל היה לוקח לו זמן להתרגל.

וגם לחלק מהאחיות שלו לקח זמן להתרגל כשנפגשים עם משפחה. בסוף לאט לאט זה עבר והם גדלו ועכשיו זה פחות משמעותי.

כן יכולה להגיד שהוא רגיש. וכנראה זה בגלל זה התגובה שלו. 

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

וכבר לקחתי...

השאלה שלי בעיקר מה מצפה לי מבחינת דימומים ומחזור

זה מה שיש לצערי. מתפללת...

אם יש לך טיפים נוספים, אשמח לשמוע

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.