אני אפתח בזה שזכיתי וחמי וחמותי מקסימים ואין כמוהם.
אבל
ב"ה יש להם עד כה 3 נכדים- שניים מהם הם ילדיי ואחת הבת של אחות של בעלי.
אחותו של בעלי מאוד אוהבת "להציג את הבת שלה לראווה" (אין לי דרך יותר יפה לומר זאת)- תמונות שלה בכל מקום וזה..
אני לעומת זאת יותר בגישה של הילדים שלי וטוב לי איתם ומי שרוצה מוזמן לבוא לראות אותם ואין צורך לפרסם תמונות שלהם בכל מקום.
לפני יותר משנה האחות הביאה תמונה של הבת שלה, דיי גדולה וממוסגרת, אל חמי וחמותי. הם תלו אותה אחר כבוד בחדר האורחים ו.. תקעו עוד שני מסמרים בקיר- בשביל שתי תמונות, של שני הילדים שלי..
אני לא רוצה שהתמונות של הילדים שלי יהיו שם. זה מזעזע מבחינתי.
קשה לי אפילו לכתוב את זה אבל התמונה של הקטנה (המאוד חמודה) שצולמה בסטודיו וכו וכו ממוסגרת ככה בחדר קצת עושה לי הרגשה לא עלינו של תמונת הנצחה (ב"ה שיהיו לה חיים ארוכים טובים ומתוקים). אני לא רוצה את הילדים שלי שם.
אז שיתפתי בזה את בעלי, והוא החליט שאנחנו נוקטים בשיטת התעלמות אלגנטית מההורים שלו.
כבר יותר משנה הם מזכירים שעוד לא הבאנו להם תמונות של הילדים לחדר, וכבר יותר משנה אנחנו מתעלמים באלגנטיות.
אציין שיש להם מסך של תמונות מתחלפות בסלון ושם יש תמונות של הילדים וזה אחלה, לא יודעת למה- התמונה הזאת בחדר ממש עושה לי רע. אם זה היה תלוי בי הייתי מורידה גם אותה, ובטח שאני לא רוצה לשים שם את הילדים שלי..
עכשיו בעלי שאל את אמא שלו מה הם רוצים לחג, והיא הודיעה לו חגיגית ש"שום דבר, רק תמונות של הילדים לחדר.."
אני לא רוצה. לא רוצה. לא רוצה.
אני מגזימה? מה לעשות???
אבל בקטן יחסית ב"ה). 