אשמח לשמוע את דעתכם מנסיונכם כאנשי משפחה.
התהיות שעלו בי הן בנוגע לעתידי ולתקוות שאני ממלאת עצמי בהן;
אני חולמת למרות הקשיים הנפשיים שלי ולמרות כל מה שעברתי למצוא אדם טוב שיתאים לי, להינשא לו וללדת לו ילדים.
אבל לפתע נמלאתי חששות ונהייתי פסימית.
מה פתאום שאמצא אדם שגם יבין ויקבל אותי ובד בבד יהיה טוב בפני עצמו (כלומר לא אדם עם בעיות נפשיות מסוכנות, למשל)? ואם אמצא, האם מותר לי במצבי לחלום על ילדים? האם זה לא אכזרי ואנוכי כל כך להביא אותם לאמא כמוני, חולה ולא יציבה? ומה אם הטראומות שעברתי יגרמו לי להתנהג בצורה שבה התנהגו כלפיי? האם אני צריכה להקים משפחה על בסיס כה רעוע?
ומנגד, הרי אין איש יודע איזה מין הורה הוא יהיה, ואיש לא מקבל הבטחה לחיים בטוחים חפים מטעויות. ובאמת, כפי שהמטפלת אמרה לי, אני הרי מודעת ומטפלת בכל גורמי הסיכון שלי ולכן הסיכויים שלי להקמת בית בריא ויציב רק הולכים וגדלים. אך לאחר התגלית הכואבת על שרשרת הכאב וההתעללות שממנה נוצרתי, אני פוחדת שאולי אין דרך להימנע מהגורל הקשה שלי, ושאם לא אגדע אותו כאן, אמשיך את שרשרת הסבל, חלילה.
האם אתם מכירים אנשים במצב דומה שהצליחו להקים בית נאמן? (מכירה אישה אחת מדהימה שלמרות שרשרת של התעללות הקימה משפחה לתפארת ואינה חוזרת על טעויות העבר, אבל היא רק אחת.)
האם הייתם מוכנים לתת לילדכם/ חבריכם להינשא לאחת שכמותי? הרי רבים יגידו "לא להכניס עת הראש למיטה חולה" ואין מיטה חולה מזו שלי.
אשמח לשמוע את דעתכם הכנה ולהגיב לשאלות בעניין כדי להבהיר מה שדרוש.
דידי.
התהיות שעלו בי הן בנוגע לעתידי ולתקוות שאני ממלאת עצמי בהן;
אני חולמת למרות הקשיים הנפשיים שלי ולמרות כל מה שעברתי למצוא אדם טוב שיתאים לי, להינשא לו וללדת לו ילדים.
אבל לפתע נמלאתי חששות ונהייתי פסימית.
מה פתאום שאמצא אדם שגם יבין ויקבל אותי ובד בבד יהיה טוב בפני עצמו (כלומר לא אדם עם בעיות נפשיות מסוכנות, למשל)? ואם אמצא, האם מותר לי במצבי לחלום על ילדים? האם זה לא אכזרי ואנוכי כל כך להביא אותם לאמא כמוני, חולה ולא יציבה? ומה אם הטראומות שעברתי יגרמו לי להתנהג בצורה שבה התנהגו כלפיי? האם אני צריכה להקים משפחה על בסיס כה רעוע?
ומנגד, הרי אין איש יודע איזה מין הורה הוא יהיה, ואיש לא מקבל הבטחה לחיים בטוחים חפים מטעויות. ובאמת, כפי שהמטפלת אמרה לי, אני הרי מודעת ומטפלת בכל גורמי הסיכון שלי ולכן הסיכויים שלי להקמת בית בריא ויציב רק הולכים וגדלים. אך לאחר התגלית הכואבת על שרשרת הכאב וההתעללות שממנה נוצרתי, אני פוחדת שאולי אין דרך להימנע מהגורל הקשה שלי, ושאם לא אגדע אותו כאן, אמשיך את שרשרת הסבל, חלילה.
האם אתם מכירים אנשים במצב דומה שהצליחו להקים בית נאמן? (מכירה אישה אחת מדהימה שלמרות שרשרת של התעללות הקימה משפחה לתפארת ואינה חוזרת על טעויות העבר, אבל היא רק אחת.)
האם הייתם מוכנים לתת לילדכם/ חבריכם להינשא לאחת שכמותי? הרי רבים יגידו "לא להכניס עת הראש למיטה חולה" ואין מיטה חולה מזו שלי.
אשמח לשמוע את דעתכם הכנה ולהגיב לשאלות בעניין כדי להבהיר מה שדרוש.
דידי.
