רוצה לשאול...פרח-שלג

כבר הרבה זמן יש לי תהיות על העניין בכל מיני נושאים שהדרך להם היא אחת: לגיטימציה.

אני כותבת בכוונה בשירשור חדש כי זה דיון אחר ואין לי כוונה לפגוע באף אחת ואחד רק זה בוער לי לשאול ולהבין.

ראיתי את השירשור של הבעל שמכור לסרטים והזדעזעתי. תוך כדי שאני קוראת ויורדת לאורכו לא הייתי מאמינה שזו תופעה כ"כ נפוצה אצל דתיים נשואים.

מה שראיתי שכותבים כאן ובשירשורים אחרים שהיום מאד קשה, אין מצב שגבר לא מתעסק עם עצמו, אין מצב שלא נופלים היום באינטרנט וכו', גם השירשור על הבנות שמתעסקות עם עצמן וכו'.

עכשיו מה שאני מרגישה שמרוב להבין את העניין שהיום יש נטיה להבין כל אחד, זה קשה, זה טבעי, זה כמעט בלתי אפשרי נתנו לאנשים להאמין שזה בלתי אפשרי.

אני חרדית, באה מבית חרדי ספרדי. התקשורת ביננו בבית מאד פתוחה מאד, ואני יודעת, שאין דבר כזה וזה אכן לא קורה, בוודאות. האינטרנט שלנו בבית חסום. אין אינטרנט בטלפון, אני עכשיו חודש וקצת אחרי לידה, אנחנו לא מדברים כעת על הדברים האלו, שומרים על הצניעות ומעסיקים את עצמינו, כך שאין זמן ואפשרות לגרות את המין עד שניטהר. 

כתוב שמאל דוחה וימין מקרבת, מה שנותן לי את הפירוש שקודם כל דוחים: אין דבר כזה ואין מציאות לומר שזה הגיוני כל אחד יכול ומסוגל להתגבר, ה' לא נותן ניסיון שאדם לא יכול לעמוד בו, רק מה, צריך לעשות גדרים, סייגים כי כשאתה בשער, כמעט בלתי אפשרי לעצור. אם מישהו נפל אז צריך שיהיה לו שני אנשים אחד שיעשה לו את השמאל דוחה, ואחד שיעשה לו את הימין מקרבת.

אל תבואו ותגידו לי אולי את לא יודעת ובעלך וכולם היום וכו.. תצאו מנקודת הנחה שאני יודעת, כי הרי לא אפרט בדיוק את התקשורת ביני לבין בעלי, אבל בפירוש אני חושבת שכשאין מצב, גם לא במחשבה שזה טבעי, אז רוב האנשים לא נופלים בזה אולי מתי מעט.

ולפי מה שאתם כותבים זו כבר תופעה. מזעזע.

מנסהl666

אולי עניין פה מחשב

אינטרנט ומחשב ממכרים, בן אדם ובמיוחד גבר יכול לשבת מול מסך בלי יכולת להתנתק שעות

ולא תמיד זה קשור לפורנו, לפעמים זה משחקי מחשב או אפילו קריאת חדשות

ומה שמתואר שם זה לא סתם התמודדות אלא התמכרות. למה אני כותבת ככה? כי אני ובעלי בעלי תשובה ובהחלט היינו חשופים לכל מיני סרטים בעבר ואין שום רצון לצפות בזה ואין לנו סינון בינתיים

עוד סיבה שיכול להיות שגברים האלה לא קיבלו חינוך בעניין וחיים בסרט, כי מציאות היא לגמרי שונה ממה שיש בסרטים לא צנועים, ויכול להיות שהם לא מסופקים בבית , לצערי יש הרבה נשים שמוסרות את הנפש כדי לצאת עם בעל למסעדה אבל את השלב החשוב שאמור להגיע אחרי זה הן מזניחות

וכן יש היום אווירה שהכל מותר שאסור להעניש שצריכים להכיל אז ילד שגדל ככה לא יוכל להתמודד עם עצמו כשיגדל, גם בעניין הזה וגם בדברים אחרים, היום כבר גדל דור שרגיל לקבל מה שהוא רוצה ומפחיד לחשוב מה יהיה בעוד 20 שנה מרוב הכלה והבנה

אני דתית לאומית וגם אני יודעתאנונימי (2)

בוודאות שלא שייך אצל בעלי בשום אופן. כמו שאת כותבת - התקשורת ביננו פתוחה מאוד, וכשאנחנו אסורים אנחנו שומרים מאוד על הצניעות ולא מדברים על הדברים האלו.

גם לנו האינטרנט חסום ואין אינטרנט בפלאפון.

 

אבל אל תטעי - זה חוצה מגזרים. כך הבנתי מהרב שלי שפונים אליו זוגות מכל המגזרים.

 

אני חושבת שאת צודקת - צריך לעשות גדרים וסייגים.

 

אני בשום אופן לא חושבת שהביעו לגיטימציה בשירשור. גם ברור לי שזה לא חס וחלילה בסדר גודל של תופעה - לפחות לא במשפחות תורניות. אבל גם במשפחות שמגדירות את עצמן פחות תורניות. לא כל אחד שחשוף לאינטרנט מחפש את הדברים האלו.

אסור להשלים עם  זה. וצריך לחנך לגלישה באתרים צנועים, ולפעול עבור זה.

אם כי זה קיים (שוב, לא בסדר גודל של תופעה) - אין ערובה שבגלל שזה בציבור החרדי או בציבור התורני לאומי, זה לא יקרה. (ולפעמים זה קורה דווקא בגלל נקיטת חומרות שלא לצורך בתחום הטהרה).

 

כל מה שאמרו זה שכשכבר זה קורה, זה עבודת ה' של הבעל, והרבה פעמים אין לזה קשר לזוגיות. וגם אם יש לזה קשר לזוגיות העבודה צריכה להיות גם זוגית וגם אישית.

 

 

 

 

לא התכוונתי שזה בדווקא על מגזרפרח-שלג

בכוונה כתבתי על נשואים כי אני יודעת מבעלי שיש בחורי ישיבות שנופלים בזה ובגרוע ביותר השם ישמור.

אבל אני חושבת שאם מדברים על זה ופותחים דברים זה נותן לאנשים לנסות, וברגע שמבינים את הנופלים ומבינים שזה טבעי, אז בנאדם קשה לו להלחם בעצמו כי "זה טבעי וכולם נופלים בזה"

וחוץ מזה אני חושבת שחייבים גדרות וסייגים, בנאדם חייב לא להעמיד את עצמו בידי ניסיון.

אני חושבת שתמיד בחיים צריכים להיות מאוזנים. לא אמרתי נקיטת חומרות שלא לצורך ההפך.- כשאסורים לגדור גדרים, להעסיק את עצמך, להביע אהבה ולא ליפול להבעת מיניות. וכשמותרים להשתדל להביא את היופי שברחוב שיהיה הכל בבית.

מקווה שאני כותבת צנוע.

כתבת בסדר גמור. הבנתי אותך -אנונימי (2)

אני חושבת שכולם מבינים שזו עבודה.

לא התכוונו שזה טבעי. התכוונו - לא לטמון את הראש בחול, זה קורה, וזה קורה הרבה,

וכמו תמיד צריך איזון בין פתיחות והכרת המציאות לבין הסתייגות גמורה מהמעשים עצמם.

 

 

זה ממש לא רק אצל דתייםאמא, ברוך ה'

גם אצל חרדים אשכנזים ממאה שערים, ומדברת מניסיון (ולצערי מנסיון של בנות חרדיות, שלמדו בסמינר יידיש... שנפלו בתחום הזה וראו סרטים מזעזעים ועזרתי להן לצאת מזה, ודרכן נחשפתי לתופעה, וזו אכן תופעה כי לצערינו היום גם נחשפים הרבה בגיל ההתבגרות כשהיצרים יותר גדולים וקשה להתנתק מזה גם כשגדלים.)

צריך לדעת ולהבין, ולא להיות תמימים. וזו נראה לי היתה מטרת השרשור העיקרית "אין אפוטרופוס לעריות". חייבים לשים לעצמך גדרות ולא לסמוך על הנס.

אם יש לבעל פלאפון לא מסונן, דרכו הוא יכול להיחשף לכל בכל דקה, ואז את מגלה שהוא רואה סרטים כאלה ונפגעת באופן אישי עד רצון להתגרש - ובזה בעצם התחיל השרשור, זה אומר שאת לא ממש מבינה את נפש הבעל ואת ההתמודדוית איתן הוא מתמודד.

כל השאלה האם הבעל רוצה ללכת בכיוון של עבודה על היצר, ודבר ראשון לעשות סינון ואולי גם תוכנת פיקוח. ודבר שני - אם זה אכן ברמת התמכרות וסינון לא מספיק אלא הוא יחפש בדרכים אחרות, ללכת לטיפול ולהשקיע בכך זמן כסף ועבודה. (יש הרבה שעצם הסינון זה מספיק להם. אם אין להם דרך נגישה להסתכל על דברים לא צנועים הם לא יחפשו את זה, הם לא ישלמו כסף כדי להכנס לקפה-אינטרנט למיניהם וגם לא יחפשו בדרכים אחרות. הם מבינים שזה לא בסדר אבל כשזה כל כך נגיש הם נופלים)

אבל להגיד שבגלל שהוא נפל בזה אין לו תקנה, הוא לא אדם עם שאיפות תורניות ובעצם "עבד עלי" כל הזמן, או הוא לא אוהב אותי - אני לא מספיק יפה בעיניו וכו' זו מחשבה לא נכונה שנובעת מציור תמים מאוד של המציאות, למרות שהיא ממש מובנת מבחינת הרגש.

אני יודעת שזה גם אצל חרדים.פרח-שלג

שמעתי סיפורים גם בעצמי, אבל אני חושבת שזה הגיע מנפילה חד פעמית בטעות ואז המשיך הלאה כי אנשים לא גדרו את עצמם. כי נראה לי שמרוב שמכילים שזה קורה והגיוני אנשים לא מספיק נלחמים בעצמם.

אני לא חושבת שצריך להוקיע את מי שנופל אבל נראה שהזוג שעובר את המשבר, הוא היחיד שעובר את זה צריך הבנה והכלה וגם עם זאת תקיפות וזעזוע שזה מעשה שלא יעשה. ואנשים מבחוץ שלא עוברים את זה צריכים להכניס לעצמם לראש שזה לא מובן ולא טבעי וגבר הוא לא מריונטה של היצר. אלא יש לו יצר והוא יכול לעמוד בזה. יש הרבה סיפורים תקראו באוצר המעשיות ובגמרא דווקא על גברים שהיצר עמד מולם והם ניצחוהו ודווקא בעריות ואת זה צריך להדגיש.

למה גבר נשוי צריך ליפול יש לו אישה?!?קשה לי להביןאנונימי (3)
מה חסר לו?!?מילא רווק אני מבינה אבל למה נשוי?!?
למה את שואלת אותי?פרח-שלג

הוא לא צריך ליפול ואסור לו ליפול. ועל זה בדיוק אני כותבת שכשזה מובן זה נותן לגיטימציה. וכמובן ענין נוסף זה לא להביא את עצמך לידי ניסיון ולגדור גדרים.

לא שאלתי אותך שאלתי בכללית זה פשוט לא מובןאנונימי (3)
לי..התחתנת איתה ואתה אוהב. אך היא נראת מה אכפת לך מנשים אחרות יש לך בבית?!
אני אחת מהאנונימיות מהשירשור הקודםאנונימי (4)

ובעיקבותיו שוחחתי עם בעלי וקראתי קצת מחקר על זה ברשת אתמול.

אני גם חרדית.

בעלי ניסה להסביר לי שזה לא משהו שמבטא חוסר או משהו כזה

זה דרך לפרוק תיסכולים במיידי ולא משנה מה הוא עשה שעה לפני או יעשה שעה אחרי.

עם האישה הוא מחוייב לשים לב אליה ולהנאה שלה וזה עניין, זה לא משהו של זבנג וגמרנו (סליחה על הביטוי) וזה לא שבגלל זה הוא פחות אוהב אותי או קיום יחסים איתי זה פשוט צורך מידי לפרוק את ההרגשה שלו לבד, זו מין צורת התפרקוךת שכזו.

זה לא מפחית מעוצמת הפגיעה אבל לפחות אני מצליחה יותר להבין מאיפה הוא מגיע.

כל האמור לעיל לא נאמר על גברים הסובלים מהתמכרות לנושא.

נ.ב. יש לי כמה כתבות ומחקרים שמצאתי אתול בנושא מי שרוצה אני יכולה לשלוח לה באישי

אז את מחזקת בדבריךאין כמו אמא
שלא משנה כמה אישה תהיה טובה ואוהבת ונותנת, גבר רוצה לפעמים סיפוק מידי בלי מחויבות לאישה, בלי רגשות, בלי קשר נפשי, כל זה לא שייך לבחור דתי עם יראת שמים זה טוב ויפה אבל אולי לא לדתיים, כי דתי לא יכול ללכת לנערת לווי אפילו שאצלה זה זבנג וגמרנו רק הנאה בלי צורך לתת ולהתחבר נפשית ורגשית, מה לעשות כמו שאסור לנסוע בשבת אסור להוציא זרע לבטלה ולא ללכת לנערת לווי, זה לא משנה הקושי, למה זה נסלח??? למה אם הבעל היה נוסע באוטו או מדליק מחשב בשולחן שבת זה היה נשמע מזעזע ופה זה כאילו נשמע יותר סלחני?
לא חושבת שזה נסלחאנונימי (4)

אבל בהחלט יכולה להבין (ראי ערך אני) למה אישה בוחרת להתמודד עם זה ולסלוח ולא לשבור את הכלים.

כשאישה שבעלה מתחיל לחלל שבת תגיד שהיא שוברת את הכלים היא תוכל להסביר לעצמה ולאחרים שזה לא היא- אלא הוא שעשה שאין עליהם מחילה,

כשאישה תגיד שהיא שוברת את הכלים בגלל זה אז או שהיא לא תצליח לתת את הסיב או שגם אם היא תצליח לתת סיבה (לעצמה או לסביבה לא משנה), זה ישמע לה לפחות כאילו הבעיה היא בה. אני שוברת את הכלים כי בעלי צופה בסרטים ויותר מזה נשמע לאוזן שלי לפחות כמו אני שוברת את הכלים כי בעלי צופה בסרטים כי אני לא מספיקה לו.

זה בהקשר של למה לא לשבור את הכלים.

בעניין הסלחנות- אני חושבת שפה בפורוםיותר קל להיות סלחניות

את לא יודעת מה קורה בביתים של אחרות אבל מול הבעל יותר קל לכעוס ולהשבר מאשר פה בפורום כי כאמור להודות בזה שבעלך עושה דברים זה להגיד את ההרגשה שאת לא מספיקה לו (למרות מה שכתבתי קודם ולמרות מה שבעלי הסביר לי- עדיין ההרגשה נשארת).

בעלי יודע שאני פגועה וכועסת מאוד ואני לא מתביישת להגיד את זה

אני אעתיק לכם מן המקורות כדי שתבינו את ההבדלאמא, ברוך ה'

אור החיים ויקרא פרק יח 

"הנה ידוע הוא כי כל מצות אשר צוה ה' לעם קדושו הם מצות שיכול האדם לעמוד בהם ויטה עצמו אל הרצון לעשותם, זולת מצות פרישת העריות הוא דבר שנפשו של אדם מחמדתן ואונסתו עליהם לעשותם, זולת בהתעצמות הרחקת ב' דברים מהאדם, והם מרחק הרגש ראות העין, ומרחק בחינת החושב, ואם ב' אלו לא יעשה אין אדם שליט ברוח זה לכלותה ממנו, כי כל שלא תהיה לו הרחקת הרגש הראות בדבר הגם שירחיק בחינת החושב לא ישלוט בעצמו לכלות ממנו הכרח החשק."

 

זאת אומרת שצריכים שני תנאים: אחד - סביבה נקיה, מרחק ראות העין. מי שיש לו פלאפון לא מסונן - זה לא מרחק ראות העין, ודבר שני - מרחק בחינת החושב, לעבוד על מחשבותיו כל הזמן.

וזה יצר שונה מכל שאר היצרים, שונה מתאוות אכילה, שונה משמירת שבת, ולנו הנשים אין הבנה עד כמה זה קשה.

 

אחר כך אור החיים מביא עוד הרבה סיפורים על תנאים. הסיפורים האלה לא מביאים לגיטימציה, אלא מסבירים כמה צריך להתאמץ.

 

ורבי צדוק מלובלין כותב כי בדור עקבתא דמשיחא "כי כמעט אין אדם שניצול".

 

ויש גם הרבה מקורות שמסבירים למה היצר הזה שונה מכל השאר, ולאיזה גבהים הוא גם יכול להרים את האדם כאשר הוא מתגבר עליו. אני חושבת שכל אחת שנפגעת באופן רגשי ואישי מהעניין, כדאי שתלמד את המקורות ותבין את המציאות. כדי לעזור לה וגם לבעלה להתמודד.

 

ואפשר לומר - למה הם כותבים דברים כאלה? הרי ברגע שכותבים את זה זה נותן לגיטימציה, והגברים פחות יתמודדו. אבל יש גם עניין של הכרת המציאות כדי שניתן יהיה להתמודד איתה כראוי. וכמובן שיש גם הרבה מקורות על חומרת העניין ועל איך להתמודד ולהנצל.

יישר כח. מאיר עיניים.אנונימי (2)


^^^^^נשואים פלוס
כל העניין המיני היום נהיה משהו שמאוד מבינים בו. כל עניין הקהילה הגאה, בגידות וכו'...
לאט לאט אנחנו הופכים להיות עם של בהמות! זה לא קשור לדת בכלל לדעתי... זה החוסר יכולת לשלוט הרצונות, תאוות וכו

אז מי שבא לו עכשיו לרצוח יעשה את זה? למה זה שונה אם למישהו בא עכשיו ללכת למערת ליווי???
בעלך "סיבן" אותך.הלוי
כל גבר יהודי מחוייב על שמירת העיניים, הלב והמחשבה ולהיזהר מהוצאת זרע לבטלה, לא משנה כמה הוא מרגיש שהוא חייב פריקה מיידית.
אני הבנתי שהוא לא נתן לזב לגיטימציהסדר נשים

אלא רק הסביר למה בתכלס זה קורה

אני האנונימית והתגובה שלך הייתה ממש מגעילה.אנונימי (4)

בעלי לא סיבן אותי ולא נעלים, הוא הסביר לי זה אשכרה קורה. התקשורת ביני לביםן בעלי פתוחה מאוד והוא הסביר לי למה למיטב ידיעתו רוב מוחלט של הגברים (ללא קשר לסיבות שפירטת בהמשך שהם כשלעצמן לא מעצבנות כי זה הופך את הנשים לאשמות בזה שהבעל שלהן עושה את זה וזה ככ לא נכון), רוב מוחלט של הגברים עושה את זה.

גם מי שלא מסכים להודות.

ואולי אתה צדיק או שבעלי לא יודע אבל הביטוי שלך היה מגעיל, וזה שאני בחרתי להאמין לבעלי ולקבל את דבריו זה לא אומר שהוא "סיבן אותי"

 

אני איתך!אנונימי (6)

הסיבות שהוא נתן אלו תירוצים עלובים שמפילים על האישה את הבעיה הגברית, ואלו בטח התירוצים שחברים שלו נתנו לו כהסבר למה הם נופלים. אם יש בעיות כאלה (חוץ מהבעיה השניה), שיעבוד על הזוגיות שלו עם אשתו.

אני לא יודעת אם הסיבה היא רק זבנג וגמרנו. יכול להיות גם כל מיני פנטזיות לא ממומשות, שאין מצב שימומשו עם האישה (מגבלות הלכתיות, פיזיות וכו), סקרנות, והמשכות אחרי היצר.

זה יכול לקרות גם כאשר יש זוגיות טובה, הבעל צריך להפנים את חומרת האיסור ולעבוד על עצמו, וכמובן לגדור בכל מקום שיש חשש לנפילה. ודווקא מה שהוא כתב לגבי מחוייבותו של כל גבר יהודי, זה הדבר העיקרי שהם צריכים להפנים. עם זה אני מסכימה.

מסכים, אלו באמת תירוצים עלובים מתחמקים של גברים,הלוי
בחרו לא להתמודד עם היצר ולתת לא לגיטימציה.
סליחה, אבל לא רוב מוחלט. אפילו לא רוב. ואני אישה.אנונימי (2)


אני ממש לא מסכימה עם המילה 'רוב'פרח-שלג

וזה באמת מה שאני חושבת שמילים כגון אלה מחלישות את העם וגורמות לו להפסיק להאמין בעצמו ולשמור.

(כמובן שאני לא חושבת שהוא סיבן אותך אלא הסביר לך מה קורה להרבה שהוא מכיר, לא הצדיק)

אני מאד מתנצל בעניין בעלך, הבנתי בצורה לא נכונה את הדברים.הלוי
עבר עריכה על ידי הלוי בתאריך כ"ט באלול תשע"ה 09:00
אבל בעניין הדוגמאות שהבאתי בהמשך, את הבבנת בצורה לא נכונה את דבריי.
אני מבהיר, כשכתבתי "כשהוא" האשמתי את הגבר, כשכתבתי "כשהיא" האשמתי את האשה, כשכתבתי "כששניהם" האשמתי את שניהם. אם תסתכלי שוב, את תראי שהדוגמאות שהבאתי הבאתי הן די מאוזנות מהבחינה הזאת. ושוב, אלו רק מספר דוגמאות מתוך סיבות רבות ולפה ושם וממש לא מתן לגיטימציה.
כשתהיי גבר תביני גם תביניסדר נשים


אני גברהלוי
הסיבות שאני נותן פה, אלו רק מספר דוגמאות (שיצא לי להיתקל בהן אצל גברים במציאות) ואני ממש, אבל ממש לא בא לתת לסיבות האלה לגיטימציה ולא להצדיקן, אלא רק לתת קצת אור על העניין כדי שתוכלי להבין קצת איך גבר נשוי יכול ליפול, למרות שיש לו אשה.

כשהיא מונעת ממנו יחסי אישות (ממש מונעת).
כשהוא לא טורח מספיק להתגבר על היצר שלו.
כשהוא לא שמח באשתו.
כשהוא לא מרגיש נאהב על ידי אשתו.
כשהיא לא מכבדת אותו, ברמה שהוא מרגיש מושפל ולא מרגיש גבר לידה.
כשהוא חושב שהדשא של השכן ירוק יותר.
כששניהם לא מסופקים מהזוגיות ומיחסי האישות, עקב תקשורת לקויה.

אני חוזר שוב, אלו רק מספר דוגמאות להמחשה.
שים לב שרוב הסיבות שמנית מאשימות את האישהאנונימי (4)

וזו אחת הבעיות של גברים,

אחת הסיבות למה נשים מרגישות נבגדות,

ואחת הסיבות למה נשים מרגישות רע שלמרות שהן כן משתדלות הן תופסות את הבעל שלהן עושה את זה וזה אחד הדברים שהורגים לחלוטין את הבטחון האישי

אז אולי כדאי לחשוב שוב.

לאו דוקא מאשימות את האישה. ואני אישה.אנונימי (2)

אני חושבת שהוא פירט באופן ענייני מגוון סיבות.

 

אם אישה עושה את המקסימום מבחינתה - אשריה.

 

אבל צריך לדעת שיש נשים שלא מספיק לוקחות אחריות (מהסיבות שהוא הזכיר) בתחום האישות. אין בסיבות האלה לגיטימציה - אף פעם אין לגיטימציה - ליפול, אבל אישה צריכה לדעת שהיא מחוייבת כלפי בעלה בתחום הזה כאישתו היחידה. זו אחת הסיבות שאישה יוצאת בלא כתובה - כלומר, גם חז"ל נתנו דעתם על זה.

 

אם יש בעיה בתקשורת צריך לפתור אותה והאחריות היא על שני בני הזוג.

ואם אישה מונעת את עצמה מבעלה - זו עילה לגירושין.

 

גם אם אישה לא מונעת את עצמהאנונימי (4)

היא לא יכולה להשתוות או להתקרב לנשים הללו אז להגיד שיעזור שהיא תיקח אחריות זה לא נכון. זה בעיה של הגבר.

כמובן שזה נאמר בכפוף לזה שהיא עושה השתדלות וכו'.

 

מי דיבר על זה?אנונימי (2)

בשום אופן לא צריכה להשתוות לנשים כאלה. במקרה כזה, זו באמת בעיה של הגבר.

 

כמובן שנאמר בכפוף לזה שהם משוחחים ומגיעים לעמק השווה לגבי איך שיספק את שניהם.

את בחרת להבין את זה כך,הלוי
אני יבהיר. כשכתבתי "כשהוא" אז האשמתי את הגבר, כשכתבתי "כשהיא" אז האשמתי את האישה, וכשכתבי "כששניהם" אז האשמתי את שניהם.
תסתכלי שוב, יש איזון מסוים. ושוב, אלו רק דוגמאות ולא מתן לגיטימציה.

לדעתי, אם תהיה תקשורת בריאה בין בני הזוג ורצון אמיתי לפתור בעיות שעולות, אז אפשר (די בקלות) להמנע מהגעה למקומות כאלה.
הסיבות העיקריות כיום אצל הרבה זוגות שמהוות את הבסיס לבעיות, הן גאווה, מתן לפחד להתגבר ותקשורת לקויה (מאד).
כשבני זוג מגיעים לרמה מסויימת של תסכול, אחד מהם או שניהם מתחילים לחפש נחמה אצל אחרים.
הרעיון הוא להתגבר על הגאווה או הפחד, לתקשר ולהקשיב למרות שהדבר אינו קל לפעמים, אבל זה נצרך כדי לדעת מה קורה עם הבן/בת זוג ואם יש בעיה, אז לאפשר באמצעות תקשורת בריאה לפתור אותה.
מטבע הדברים מי שמגיבה פהתחיה דולה

יש לה אינטרנט נגיש אז סביר שגם לבעלה אז זו כבר קבוצת סיכון.
ומן הסתם שמי שמגיבה בשרשורים כאלה זו מי שמכירה את הנושא מקרוב ולכן יש תחושה של תופעה.

אצלינו האינטרנט לא חסום ומעולם לא היה. ..אנונימי (5)
ואני יודעת על בעלי שהוא לא מתעסק בדברים האלה ולא התעסק גם כשהיה רווק.

וכל המשפחה שלו אנשים צנועים גם החילונים ביניהם.

אבל כל אחד והניסיונות שלו בחיים, המגרעות שלו והיתרונות שלו.

אם את יודעת שהרוב נכשלים בלשון הרע או בגזל- זה לא אומר שאת נותנת לגיטימציה.

חשוב לא לקחת מגרעת אנושית אחת ולשים אותה מעל הכל כאילו זה כל האדם.
שאלתי את בעליl666

הוא אמר שפשוט בן אדם עושה מה שבא לו ולא מוכן להתאפק, וזאת הסיבה העיקרית

^^^^^אנונימי (7)
למרות הקושי לאדם תמיד יש בחירה חופשית גם בעניין הזה.
ואני כותבת מניסיון אישי שלי שגם אני הייתי במקום הזה (לפני החתונה) ובכל רגע אפשר להפסיק אם בוחרים להפסיק ולהתחרק מזה. ועושים הכל כדי לא להתקרב לעניין שוב. (גם לנשים זה לא קל.. לי אישית לפחות)
אני אישה ובעבר הייתי צופה בדברים כאלהאנונימי (8)
בעיקר בשנות התיכון והשירות הייתי צופה לפעמים עם חברה כי זה עניין אותנו וסיקרן. אפשר לומר שאפילו עשיתי שטויות עם הגוף שלי (לבד כמובן) מתוך סקרנות וגירויי...
אבל- והוא אבל גדול! כשהחלטתי שדיי אז הפסקתי ולגמרי! וב'ה היום נשואה באושר ובאמת עם הזמן כבר שכחתי את הגועל שראינו שם. יום אחד כשניסיתי לדבר על זה עם בעלי הוא חתם את זה בצורה כל כך יפה- הוא אמר שכולם עושים טעויות ושטויות והוא אפילו לא רצה שאספר לו מה עשיתי...ואז הבנתי את עניין התשובה של זה- הקב'ה מוחל על הכל בתנאי שאת באמת חוזרת בתשובה ומוחלת לעצמך! מאחלת לכל הזוגות היקרים לדעת למחול אחד לשני וגם לעצמם. (אגב כבר שכחתי מזה לגמרי ופתאום הצפתם לי...חח)
עוד שתי נקודות חשובותאנונימי (8)
גם אנחנו כנשים צריכות לדעת טיפה לצאת מהקופסא.
אישית אני דואגת להיות מקורית ולקנות דברים "סקסיים" ונשיים ומיוחדים. כן! זו מצווה! וכמו שלחג את קונה בגד אז גם לחדר המיטות!
אישית אני דואגת לקיים עם בכלי יחסים גם בתנוחות קצת פחות רגילות.. כדי לתת לו את ההנאה. חוצמ'זה שגם אני נהנית מהגיוון.
ובכך מבחינתי תמו להן התירוצים. אם אגלה שבעלי חס וחלילה יצפה בדברים נוראיים- זה יהיה בלתי נסלח. אין דבר כזה שגבר לא יצליח.
ואני חשבתי שלפי ההלכהאנונימי (9)
קיום יחסים מותרת רק בתנוחה אחת מסויימת. לא?
אפשר לדעת מה עושות פה תגובות של גבר??אנונימי (10)
אולי לא הבנת אבל הריון ולידה לא בדיוק הפורום לבנים.... מילא אתה מרשה לעצמך להכנס, אבל עוד להגיב? ועוד בכזה שרשור? בושה
די כבר לתקוף גברים שנמצאים בפורום הזה.פרפר לבן
את תמימה מאוד אם את חושבת שרק נשים ורק נשים צדיקות נכנסות לפורומים.

זהו פורום פתוח וזכותו של כל אחד לקרוא ולהגיב כאן.

אם את רוצה פורום 'סטרילי' את מוזמנת לפתוח אותו בעצמך ולהכניס לשם רק את מי שאת מכירה אישית.

עד אז-צאי מנקודת הנחה שיש פה מלא גברים ויש גם נשים שהן לא באמת נשים ויש גם אנשים שהמניעים שלהם לא טהורים (כבר נתקלנו פה בכאלה.)
זכותו של כל אחדאנונימי (10)
זכותו של כל אחד גם להכנס לאתרים מסוג שכתבו עליהם כאן בשירשור, נכון?
מה לעשות שיש הלכה ויש דברים שלא עושים? תסלחי לי אבל להתכתב עם בנות, בפורום שמיועד לבנות מעצם סוגו ותוכנו, ועוד על נושאים כמו נפילות באינטרנט שקיימות או לא קיימות, ומעשים שעושים גברים או לא עושים, זה פשוט לא יאה.
אני לא תמימה, ברור שיש גברים שנכנסים לפה, אבל אם הם עושים את זה לפחות לא בגלוי ! מינימום של בושה
הפוך. אני מעריכה את הגילוי הנאותאנונימי (2)

שמדובר בגבר ובשם משתמש מוכר. זה מעיד על תגובה עניינית לצורך הדיון.

 

את מעדיפה שגברים יגיבו כאן בעילום שם או יתחפשו לנשים? מה זה יתן לך? זה פתח לתגובות מאוד לא צנועות, והפורום כבר ידע תגובות מהסוג הזה - זה היה מאוד לא נעים והסתיים במחיקות ונעילת השירשור.

 

ולמה את צריכה לחנך משתמשים האחרים מה יאה ומה לא?

--אנונימי (10)
צריכה לחנך כי לא נעים לי שפורום באתר דתי ינהג כך. יקבל שיחות כאלה על נושאים כאלה בין גברים ונשים בהבנה וסובלנות. שימי לב על מה השרשור מדבר, חלאס, אם אנחנו דתיים אז זה לא לעניין ולא צנוע.
ואם זה הנוהג בפורום אז כנראה שבאמת לא מתאים לי להיות בו והבעיה אצלי שחשבתי שהפורום דתי
זו לא היתה שיחהאנונימי (2)

הגברים שנכנסו כדי להגיב העירו שתיים שלוש הערות שהיה חשוב להביא, בכל הרצינות הראויה, ועזבו.

 

תראי בפורומים אחרים מעורבים איך מתנהלות שיחות (ויאמר לשבחו של ערוץ 7 שגם דיונים מעורבים מתנהלים סה"כ בצניעות) הדיון הזה לא נושא אופי חברתי כמו אותן שיחות.

 

אני בטוחה שמבחינתם התגובות היו חשובות והם לא נכנסו הנה כדי לשוחח.

 

 

 

 

 

 

 

 

לא.אנונימי (11)
גם ברמב"ם וגם בשולחן ערוך,הלוי
הם אומרים בהתחלה של נושא זה, שהזוג יעשו מה שבא להם יחד. אחרי זה הם נותנים רשימה של דברים שלא יעשו מתוך המלצה (קבלית) ולא מתוך איסור.

הדברים היחידים שאוסרים עליהם, שכמובן שלא יעשו כל עוד היא נידה, שלא יעשו כשכועסים, שלא יעשו כששיכורים, שלא יעשו באונס ולא בזמן שהיא מניקה.

ניתן גם לשאול רבנים בנושא, הם יגידו את אותם הדברים או דברים דומים, חוץ מרבנים שדעתם קיצונית בעניין.
היי, אני קצת בשוק...התאומה

לא הייתי כאן כבר כמה ימים ואני עכשיו קוראת את השרשור לראשונה.

אני חרדית, וגדלתי בבית פתוח, אבל בלי אינטרנט, ורוב המשפחות החרדיות שאני מכירה מסביב אין להן אינטרנט בבית, ואלו שיש, הוא חסום, רק בודדים עם אינטרנט לא חסום. ואני נפלתי בתור בחורה, והייתי רואה גם סרטי פורנו, אבל זה הסתכם בזה, אף פעם לא עשיתי מעבר לזה, וכשהחלטתי בשנות הסמינר לצאת מזה - יצאתי, ב"ה, ולא חזרתי יותר.

בעלי גדל בבית שמור מאוד, לא מכיר ולא ראה אף פעם את הדברים האלו. רק שמע עליהם מחברים פחות שמורים.

אני חייבת לאמר שמי במחזיק בבית/ בפלאפון אינטרנט לא חסום - שלא יתפלא על כלום אח"כ, כי הרבנים של הציבור שלנו אוסרים להתעסק עם אינטרנט שלא לצרכי עבודה (משום "והייתם נקיים" אני מודה שאני נכנסת לכאן בשעות העבודה בזמנים פנויים), וגם לצרכי עבודה מתירים רק אינטרנט חסום. ולא סתם. כי אינטרנט לא חסום הוא פרצה קוראת לגנב שאין גבר שיכול לעמוד בה!! 

ומי שמשלה את עצמה שבעלה נקי מזה למרות שיש להם אינטרנט לא חסום - הוזה!! חד וחלק.

ר' חיים קנייבסקי פסק שמי שמחזיק אינטרנט פרוץ פותח פתח לבית עריות בביתו. ועובר על אביזריהו דעריות.

ובנוגע לקטע הנשי - אין ספק שאישה נשואה חייבת לדעת שהיא מהוה גדר לבעלה בכך שהיא נותנת לו את עצמה מתי שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה, בזמני טהרה כמובן. וגבר שמרגיש שיש לו "פת בסלו" כהגדרת הגמרא, כלומר שאשתו נמצאת בבית עבורו מתי שהוא מרגיש צורך - לא יסתכל בכלל על נשים אחרות. קחו לתשומת לבכן נשים יקרות, אנחנו כאן בשביל היקרים לנו והם צריכים אותנו מאוד, הם חסרי אונים בלעדנו, ובל נביא אותם למצב שילכו לחפש את הסיפוק בחוץ....

שנה טובה ומתוקה לכולם וה' ישמור את כולנו.

יש אינטרנט קפה במחיר מצחיקl666אחרונה

ומי שמבין במחשבים יכול לפעמים גם לשבור סינון

ואני בהחלט לא מצליחה לדמיין גבר נשוי עם ילדים יושב בבית וצופה בזה, הרי תמיד אישה שם וילדים

אשמח לתת המלצות מעשיותאנונימי (12)

מאחר ואני מודעת לקושי של גברים החלטתי לפני החתונה שאני אהיה פתוחה מאד עם בעלי.

התקשורת ביננו מאד פתוחה, הבהרתי לו שאני רוצה לדעת אם הוא נופל- ואכן כשהייתה לו נפילה הוא ישר סיפר לי- רק ככה כשהוא יודע שאני לא מסתירה ממנו כלום וכך אני מצפה ממנו אז הוא באמת לא מסתיר ממני.

 אני יודעת שהוא עובד על עצמו ושזה לא פשוט לו אבל זה גם ברור לו שהוא יעשה הכל כדי לא ליפול,

לשמחתי אחרי החתונה הרבה יותר פשוט לו (4 שנים ב"ה).

ועוד דבר- אני מבקשת ממנו שכל פעם כשהוא מרגיש צורך (כמובן כשמותרים) שלא יוותר לי כדי שאבין ואהיה איתו ואם לא הבנתי שיגיד לי, העיקר שלא יישאר עם הצורך הזה בלי לממש אותו.

וכבר מסופר על רב שאשתו הייתה מצערת אותו והתלמידים שאלו אותו איך הוא מוותר ככה והוא ענה: "דיינו שמגדלות את ילדנו ומצילות אותנו מן החטא"!

אני יודעת שזה לא תמיד אשמת האישה, אבל כל אחת צריכה לראות איך בכל זאת היא יכולה לעזור יותר לבעלה.

ועוד דבר, שמישהו נופל בכל חטא ובעיקר בגילוי עריות, יש לו צער גדול, זה פוגע לו בבטחון ועוד ולכן אני יוצאת מנקודת הנחה שהוא לא רוצה לפול וזה מה שאני משדרת לו.

אני אישית למדתי דברים חשובים מהשרשור הזה ובעז"ה אקח טיפים מכאן לחיי הזוגיות שלי כדי שהם יהיו יותר טהורים ובלי נפילות.

בעז"ה שהשנה החדשה תתחיל ברגל ימין ותמשיך ככה, שנינצל מהחטא הזה ומשאר החטאים ונגיע בעז"ה ליום הכיפורים עם כמה שיותר קדושה.

שנת בת מצווההבוקר יעלה

הבת הבכורה המתוקה שלי נכנסה לשנת בת במצווה לא מכבר, והחלטנו שאחרי הלידה נתכנן לה.. והנה הגיע הרגע.

יש לי רצון להשקיע בשנה עצמה ולזה אשמח לשמוע כל רעיון שיש לכן.החל מאיך לתכנן ועד ללימוד משותף וכו..

בגדול כנראה נלך על קונספט רגיל של אירוע אבל גם שם אם יש לכן רעיונות איך להפוך למשהו יותר ערכי..

ומשהו אחרון שמפריע לי ממש.. יש לי חרדת קהל לא פשוטה שמתמודדת איתה שנים, ואני מבינה וכבר הודעתי לבעלי שבאירוע עצמו הוא ינאם ולא אני. כמה זה מוזר וחריג?

בכל הבת מצוות שהייתי האמא והבת נואמות..

חלום שלי להתגבר על זה, כרגע לא רואה את זה קורה..

רק לגבי הסוףשואלת12

לא נאמתי וגם בעלי לא נאם. ואני הייתי בעוד בת מצוות שההורים לא דיברו

רק לגבי הסוף -מתואמת

אצלנו בחגיגות בת המצווה רק בעלי ואבא שלו דרשו. אצלנו זה מצד צניעות - בנות לא עומדות ומדברות בפני גברים.

אנחנו עשינו בהמשך האירוע חלוקה לגברים ולנשים - בעלי העביר שיעור לגברים ובינתיים לנשים הייתה תוכנית נשית של יצירה ועוד משהו. בבת מצווה הקאשונה הבת שלי אמרה גם דרשה, ובשנייה הבת שלי לא דיברה בכלל (רק הקרנו מצגת עם שיר שהיא שרה ברקע), כי היא לא בעניין הזה.

לא רואה צורך ללכת לפי "מוסכמות" בנושאים כאלה, כל עוד זה לא משהו שמובנה בהלכה או במסורת... עושים לפי מה שמתאים לחוגגת הספציפית. (לצורך העניין, יכול להיות שלבת הבאה בכלל לא נעשה חגיגה גדולה, כי זה פשוט לא מתאים לה...)

בכל זאת אענה לך גם על ההתחלה

יש ספר מקסים בשם פרקי הלל, שיש בו 12 שערים שמובנים ללימוד חודשי בשנת בת המצווה לאם ובת. ממליצה מאוד, אם לבת שלך זה מתאים.

אפשר גם ליצור מסע בת מצווה, שבו הולכים ופוגשים דמויות נשיות משמעותיות (האם והבת), ואז יוצרים מזה משהו - חוברת שמתעדת את המפגשים, סרטון, או משהו בסגנון...

אפשר גם להתמקד בשם של הבת ובמשמעותו, וליצור קונספט למהלך השנה לפיו וגם לחגיגה עצמה. (למשל - קוראים לה הודיה, אז לפגוש אנשים שמודים במיוחד, לעשות יצירה סביב הודיה לה' וכו')

שתהיה לכן שנה מוצלחת ופורייה!

(והכי חשוב - ללכת לפי מה שמתאים לילדה עצמה, ולא לפי הפנטזיה של האמא... זה משהו שלמדתי גם בעצמי)

אצלי ואצל אחיות שלי (אחת היתה בשנים האחרונות)שימושית

אבא שלי וכלת בת המצוה דיברו

זה נראה לי ממש בסדר.

נראה לי ממש לא משנה מי מדברכורסא ירוקה.אחרונה

פשוט ההורה שיותר זורם לו..

לגבי השנה עצמה השאלה מה את מחפשת?

אפשר משהו חודשי בתאריך הלידה - נגיד אם היא נולדה ביט חשון אז מיט כסלו כל יט בחודש לעשות משהו מיוחד - זה יכול להיות לימוד, יציאה למקום לימודי, יציאה למקום כיפי, טיול קטן, התנדבות, יצירה משותפת, משהו שיתחבר בסופו של דבר למשהו גדול יותר שתסיימו לקראת בת המצווה (אם זו יצירה אפשר גם להציג אותה באולם).

יש כאלה שלומדים ספר/מסכת לאורך השנה ועושים סיום בבת/בר מצווה, הכי קלאסי שאני מכירה זה לסיים שס משניות אבל זה לדעתי דורש שנתיים בשביל שיהיה יחסית בנחת. בשנה זה קצת צפוף.

מכירה משפחה שהאבא יצא עם הילדה לשבועיים של חלק משביל ישראל

יש כאלה שלוקחים דמות או 12 דמויות ומעמיקים עליה במהלך השנה או חודש תלוי כמה דמויות בוחרים

כשאתן מזמינות את כלתכן שלושה ימים אחרי לידהחמדמדה

אז תארגנו לה את החדר לפניי שהיא מגיעה אם לא תהיו בבית כשהיא מגיעה

טוב? 🥱

עייפתי חח

וגם תכינו אוכל, כן אוכל זה חשובחמדמדה

אף פעם לא חשבתי ללכת לחמותקל"ת

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אני כן… בעקרון הם חמודים ואחלה וזהחמדמדה

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

גמני הייתי אצל חמתי אחרי הלידה הראשונההמקורית

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אף פעם לא לא הלכתי לאף אחד אחרי הלידהעל הנס

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

וואו אחותידיאט ספרייט

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

זה היה ממש מזמןעל הנס

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

לאלא הם לא גרועיםחמדמדה

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

סורי אז נשמע שזה לא בית שמתאים ליולדתקל"ת

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

אפשר לשאול למה הלכת לשם?המקורית

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

בעקרון, כי אנחנו תמיד אומרים מה אולי יהיה כיף??חמדמדה

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

האמת שאני לא רואה בזה ענייני כבודהמקורית

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

את לא רואה כנראה גדלת במשפחה שזה לא היה ערךחמדמדה

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

אני עדיין חושבת שמה שטוב ליולדתהמקורית

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

אני מסכימהחמדמדה

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

ברור ברורהמקוריתאחרונה

רק אולי אם יהיה לך קשה תוכלי לברוח לכמה שעות בבית שלך או לקצר את השהות

מקווה ששבת עברה בטוב♥️

אני מקווה שהתגברתם על זה.. ♥️המקורית

תשמעי זה השיא..קל"ת

😵😵

השם ישמורשימושית

אמאל'ה שד' ישמורדיאן ד.

הייתי יוצאת מדעתי...

מההה אויש 😵💕💕לפניו ברננה!

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

גם בעלי לא יכל לארגן כי לא הוחלט איזה חדר אנחנוחמדמדה

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

את אלופה. לא מדמיינת את עצמי בסיטואציה כזושימושית

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

כפי שראינו- יש גרועים יותר חח ברוך ה'חמדמדה

👍👍

מה שמדהים בעיני הואנעמה301

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

השאלה תמיד מה האלטרנטיבהפרח חדש

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אני גם מבינה שאף אחד לא חייב לי כלוםשימושית

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אבל זה ממש לא נקרא עזרה מסביבקל"ת

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

לשאובאנונימית בהו"ל

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

ואווו ואווו 💕💕💕לפניו ברננה!

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

אני שואבתרק טוב!

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

איך אפשר ללמוד פרשת בשוע עם הילדים?איילה12

חוץ מלקרוא את הפסוקים?

רשימת ופרשנים אני מבינה לפעמים ולא את הפירושים הסבוכים

וגם מעייף אותם הרבה פרשנים

יש לנו הפרשה מספרת לי

אני מחפשת ללמוד איתם יותר מהחומש עצמו.

אולי יש כמו פניני הלכה לילדים,חומש הפרשה עם הילדיםנפש חיה.

מהחומש זה יותר לילדים גדוליםכורסא ירוקה.

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

לקטנים יש סדרה חמודה ממשרק רגע קט

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

לי היה ולא אהבתי.. אולי באמת כי זה לקטנטנים מידיהבוקר יעלה

יש את הספרים בדרכה של תורהמוריה

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

משכן שילה אם את מכירההמקורית

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

ואפשר לקבל אותו ולהדפיס מתוכו דברים נבחריםנפש חיה.אחרונה

יש סדרת ספרים מעולה ב2 וורסיותקנמון

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

מנצלשת קצתהשקט הזה

מה הסגנון של זה?

כאילו מבחינה דתית?

יש לנו הפרשה מספרת לי וממש קשה לנו עם הסגנון החרדי של זה- זה שלא מסופר על חטאים של עם ישראל, זה שקוראים לעם ישראל "יהודים" ולא עם ישראל/ בני ישראל וכו', זה שמדרשים משולבים כאילו הם הפשט.

אז מחפשים משהו אחר שלא יהיו בו את הדברים האלו

זה בגדול הוצאה של חבדניקיםלפניו ברננה!

לא היה משהו שצרם לי בכיוון הזה. גם האיורים יפים.

ערכתירקאני

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

התורה שלי או תורה מאירהNever

ממליצה על בדרכה של תורהטארקו

זה לא הפסוקים ממש אלא בשפה יותר פשוטה

אבל זה נצמד לפשט ב100%, וכשזה מדרשים או פרשנים הם בצבע אחר וזה מאוד ברור מה פשט הפסוקים ומה מעבר.

עובר על כל הפרשה על הסדר וממש מוצלח.

מתאים מגיל 5 כזה לדעתי.

יש גם 5 דקות פרשה של הרב רונן חזיזהדיבור פשוט

או את ההוצאה של החומשים שלו שגם מצוינת

שבוע טוב אשמח לעצות בקשר לעזרה בביתירדנית

2 הגדולים שלי בני 14 ו13

הבכורה אחת כזאת שרואה איפה צריך עזרה ולוקחת על עצמה, אם מחלקים תפקידים לפני שבת תקח את התפקידים שאף אחד לא רוצה, אחרי שכולם יפרשו והיא תראה שאני ממשיכה לעבוד תתן יד, גם אם טני אומרת לה שאני מסתדרת היא ממשיכה.

אחותה ההפך הגמור, שקועה מאוד בעצמה, בטוחה שהיא עושה הכי הרבה, גם את התפקידים שלוקחת על עצמה אחרי תחנונים עושה כלאחר יד (לא מעירה על זה).

מוצאי שבת לדוגמא יש חצי שעה ארבעים דקות שתריך לתת יד, לפנות, לסדר לשטוף כלים ולשטוף סלון מטבח.

הגדולה מתחילה לפנות, אני מבקשת מהשניה לקום לעזור היא ממשיכה לשבת, השניה מסיימת לפנות מתחילה לסדר ולארגן לשטיפה ובסוף גם שטפה והכינה טוסטים לכולם כשהיא בכלל לא אוהבת.

אני באמת מנסה לא להשוות, אבל זה זועק.

היא רואה את כולם עובדים וממשיכה לשבת, במעט שהיא עושה היא גם בטוחה שהצילה את העולם.. אני יודעת שהיא מרגישה ככה וזה באמת קשה לה אבל אני לא מצליחה להישאר שלוות נפש מול זה.

זה משפיע עליי שלא רוצה לפנק אותה, ומצד שני רוצה לפנק את הגדולה. וגם דואגת שהיא גדלה להיות אנוכית ואגואיסטית.

אני מאוד לא רוצה ליצור את ההפרדה הזאת ביניהן ולתת לכל אחת לעשות מה שהיא רוצה ויכולה, ומצד שני היא חיה בבית זה לא יכול להיות שלא תתן יד.

וזה לא שיש מיליון עבודות, אין לי כבר תינוקות ואני די משתלטת על כל העבודה שיש ובכל זאת מצד החינוך חושבת שכולם צריכים לעזור..

גם לגדולה אני דואגת שהיא מרגישה אחריות יותר מדי לעשות את כל העבודות שהשאר לא עושים ולוקחת על עצמה יותר מדי.

ממש מזדהה,בדיוק מה שקורה אצליעל הנס

כבר מגיל קטן ממש היו הבדלים וככל שהן גדלו זה בולט ממש.

קודם כל זה דינמיקה בינהן,

אני כן רואה שהגדולה לא בשטח ולא משנה מה הסיבה הקטנה כן יודעת לתת יד.

אבל אני צריכה לפרט לה ממש ברחל ביתך הקטנה,הגדולה מבינה בלי לדבר בלי להסביר לשנייה לוקח יותר זמן לקלוט,

עוד משהו שיש קלחת של בלאגן,הרבה לחץ אוסף של מסימות מוזיקה,היא מאבדת את עצמה,פשוטו כמשמעו,לא מוצאת ידיים ורגליים.

לקחתי אותה לשיחה והסברתי לה,

ןשאלתי איזה דברים היא יכולה לקחת על עצמה כל שבוע והיא אחראית עליהם בלי שאני אצטרך לבקש וגם אמרתי לה שאם לא יתאים אפשר להחליף את תחומי האחריות.

בפועל היא כן אחראית על תחום מסוים שעוזר לי ממש,ולפעמים היא מתנדבת לעזור בעוד דברים ומרגישה על גג העולם.

אבל אני לא מצפה ממנה ומעריכה את מה שהיא כן עושה.

לא יודעת עם זה יעזור,אבל גם אני ואחעתי היינו ככה היא לא נתנה יד לכלום עד שהתחתנתי.

וגם אחר כך זה לא התקרב למה שאני עשיתי.

לגבי הגדולה את גם צודקת,אני הרגשתי גם ככה,לגבי עצמי וההוגים גם בנוסף באו עוד בדרישה של תעזרי עוד ....וכשהתחתנתי זה ממש פגע לי בתפעול של הבית שלי,לא היה לי טיפת חשק לנקות ולסדר כלום,הייתי שוטפת לפעמים פעם בחודש....אבל זה גם עבר בסוף.

ויש דברים שעד היום אני לא מוכנה לעשות בכלל בבית שלי ויש מצב שכן הייתי עושה אם לא היה לי את המחויבות הזו בתור בחורה.

אבל לבת שלי אני כל הזמן אומרת לה שזה לא אחריותה העזרה שלה רק אם היא רוצה ומתחשק לה ואם לא מתאים לה שתחרר אנחנו אחראים על הבית ולא היא.

אז אני מקווה שהיא מרגישה תורמת ולא רק חייבת לעזור....

מכירה את מה שאת מתארת באופן אישימתואמתאחרונה

משני כיוונים (כאחות וכאמא).

המסקנה (אולי הכואבת) שלי שזה פשוט אופי. וחוזקות ויכולות. לכל אדם יש את האופי שלו ואת היכולות שלו, ואי אפשר לצפות את אותו דבר משני אנשים שונים, גם אם הם אחים.

[הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מהפרשה שלנו, מיעקב ועשיו, שאומנם גדלו באותו בית ואפילו יחד באותו רחם, אבל היו שונים כל כך, והחינוך שהתאים ליעקב לא התאים לעשיו. הרש"ר הירש מרחיב על זה הרבה.]

התפקיד שלנו כהורים הוא למצוא את הדרך לליבו של כל ילד בהתאם ליכולותיו ולאופיו, ואם בעזרה בבית עסקינן - למצוא את הדרך המדויקת שבה הוא יכול לעזור, גם אם זה יהיה רק לסדר את השולחן במוצאי שבת אחרי שכולו פנוי ולשים עליו עציץ...

והעבודה הכי קשה, כמו שאמרת, היא לנקות את הלב מהכעס ולאהוב את הילד כפי שהוא ומתוך מה שהוא.

זו אחת מעבודות חיי הקשות, ומניחה שגם לאמי זה היה כך...

❤️❤️❤️

סיפור לידה🤩 ארוך במיוחד ראו הוזהרתן חחחמדמדה

משוערת ל15.11 ובעקרון רוב ההריון מכחישה

אורזת תיק רק בתחילת שבוע 38, קונה דברים ב37, כזה…

ביום שלישי בשבוע של 38 צירים בלילה שחשבתי שמתקדמים (התחזקו, הצטמצמו) ובסוף כלום. ואז קרו שני דברים- 

  1. ההכחשה עברה בבת אחת וזהו דיי באלי ללדת עכשיו הרגע

  2. כמעט כל לילה צירים 'צעצוע' שעתיים כל חמש דק ציר אבל לא חזק, שעה צירים חזקים אבל אז נעלם, כזה מין, אז עייפה מאוד כבר ואין כוח

בראשון בבוקר הולכת לעיסוי אגרונומי שאחותי קנתה לי כי רחמה עליי שאני כבר ככה😂 כיף ממש אחרי זה יושבת שותה קפה מטיילת קצת בקניון חוזרת הביתה וערב רגיל. 

כשבעלי חוזר הביתה באותו ערב פתאום אני מתחילה משום מקום לבכות את נשמתי לא ברור למה אין לי צירים אני שמחה אבל כאילו משו בנפש משתחרר פתאום לא מוסבר אני שמה את הפלייליסט שהכנתי לי ללידה אומרת לעצמי שלא אבהל מהבכי, הנפש יודעת משו שהגוף עוד לא

הוא מארגן את הילדות לשינה אני מתאוששת מתקלחת יושבים אוכלים הולכים לישון.

בשתיים מתעוררת לקטנה היא נרגעת אחריי שנייה אבל לי השינה כבר ברחה… קצת אחר כך ציר, כרגיל… מתעלמת… אחרי איזה חצי שעה של ציר כל עשר דק אני רואה שזה קצת קצת מתחזק, שמה לי סרט ולא מנסה לישון

בשלוש וחצי מעירה את בעלי מציר כואב יותר

ארבע מחברים טנס

ארבע וחצי טלפון לאחותי שתבוא 

חמש וחצי יוצאים לבית יולדות עם ציר כל חמש דק'. לא צירים מהגהינום. אני ממש ממש 'על זה',  אבל צריכה את הטנס וזזה בציר 

מגיעים למיון בשש בבוקר בערך בבדיקת פתיחה 2.5 אחורי חצי מחוק. אני בבאסה, המיילדת אומרת לי תקשיבי את לידה שלישית, את תתקדמי מהר. ואני פאסימית אני אומרת לה עזבי בטח ייקח עוד מלא זמן… אחרי עשרים דק מוניטור ואומרת לי לכי תטיילי תחזרי עוד שעתיים נבדוק אותך נראה

בשעתיים האלו הצירים כזה נחלשים, מתרחקים, אני מוציאה את הטנס

ואני ממש ממש בבאסה ששוב ככה… ושהפעם כזה גם הקפצתי אנשים ויודעים שיצאתי איפ פדיחות לא כיף

אחרי שעתיים בודקים אותי- עדיין שתיים וחצי. המזכירה של המיון אומרת לי לכי הביתה תנוחי זה יקדם אותך ומעבירה אותי לרופאה, היא אומרת לי את אותו דבר. אני מבקשת סטריפינג והיא עושה (לא כואב, יותר פולשני מכואב)

ביציאה אחת המיילדות רואה שאני ככה אומרת לי מאמוש אני רואה אותך ואני אימרת לך אם זה היה כלום כבר היינו משחררות אותך, לכי הביתה , מקלחת חמה, לישון, את חוזרת בלידה! אמרתי לה שהיה לי ככה וכל פעם שנרדמתי עבר וכבר אין לי כוח היא אומרת לי לא את תרדמי הגוף יצליח להפריש הורמונים ואת תהיי שם.

חוזרים הביתה כל הדרך אולי שני צירים (אבל אני מרגישה אותם יותר בצוואר הרחם כזה לא יודעת) ואני כבר במחשבה שיאללה מה נעשה אבל מצד שני גם הרופאה וגם המיילדת היו אופטימיות אז אני מנחמת את עצמי שזה קרוב.

אני נכנסת להתקלח ובמקלחת שני צירים, המים עוזרים אבל מעדיפה לישון כדי לא לחשוב ולתזמן… בעלי בסלון רואה סרט חח

נרדמת מעשר וחצי עד אחת עשרה וחצי (בבוקר כמובן)

מתעוררת מציר, כואב. מחברת טנס, זה צירים חזקים יותר וכל חמש דק לבערך דקה. ובעלי אומר לי אם את ככה עד 12 יוצאים כי יש גם ארבעים דק נסיעה ולידה קודמת פתאום קפצתי הוא לא רוצה לקחת סיכון. אני חוששת שזה מוקדם מידי אבל מקשיבה לו 

מגיעים למיון בערך באחת, אותה מיילדת ששחררה אותי, חמודה, מכניסה אותי לחדר בדיקה כי אין מקום במוניטורים אבל רואה שאני כאובה, בודקת- 4 סמ, מעלים אותך לחדר לידה. 

אני כאובה אני כזה אומרת איה בצירים אבל סך הכל אני ממש על זה נושמת כל ציר כי אני מרגישה שזה כזה יש לי עוד הרבה דרך אז אני חייבת להיות עדיין חזקה כי פדיחה להישבר בפתיחה 2 חחחחח ילדה מצחיקה

ו

נמשיך אחר כך חח

יאא מעניין תמשיכי!! חחהרמה

איזה חמודה את. תמשיכיאורוש3

מה זה לאן נעלמת באמצע המתח??? זה לא חוקי בעליל!😠Doughnut

ממש!!!! להשאיר אותנו ככה במתח לשבת 😮🤭אמא לאוצר❤

אעע צריך להוציא נגד עצירת סיפורי לידה באמצעעהשקט הזה

חחח סתם

יאללה מחכה להמשך

אוקיי אוקיי ממשיכה חלק בחמדמדה

מסתיים המוניטור, מחכים לסניטר ועולים, בדרך יש לי איזה כמה ושוב אני עושה קולות אבל גם נושמת ומרגישה את עצמי ובעלי מבין שזה מה שאני צריכה אז בעיקר מחזיק לי את החלל ונותן לי להיות מרוכזת בי 

נכנסים לחדר מיילדת חמודה ממש מתשאלת מה שצריך ואז שואלת אם לבדוק אם אני חושבת שהתקדמתי אני עונה שניראלי שכן וישר מסייגת אבל לא יודעת אולי לא אני לא בטוחה היא אומרת לי הכל טוב מותר לך, בודקים- 6! אני נרגעת שלידה תהיה פה היום חח

עדיין לא רוצה אפידורל כי אני מרגישה שאני באמת עוד לא בצירים ה'כואבים' (כאב חי למות אבל זכרתי מהלידה הקודמת כאבים של באמת איבוד שליטה וחיים אז אמרתי אני בסדר בינתיים ופחדתי לקחת אפידורל)

היא מציעה לי לעלות על המיטה עם ראש מוגבה ולעמוד על הברכיים אני עולה זה עוזר כי גם יש לי לאן להיתפס בציר 

כל ציר אני ממש מרגישה שיש לי פיפי כאילו השק ממש ממש 'רוצה להיפקע' אחרי כמה צירים הוא באמת נפקע

המיילדת נכנסת ואומרת שהמשמרת שלה מסתיימת וזו המיילדת החדשה אנחנו אומרים שהמים פקעו ובין ציר לציר בודקים שוב פתיחה (אני הצהרתי שאם זה פחות מ8 אני לוקחת) שבע 'טובים' ובשנייה שאני מתרוממת שוב מגיע ציר מהגהינוםםםםםםם אני זזה כמו חיה פצועה גם משו במדבקה של הטנס זז ואני ממש מרגישה את הציר וצועקת באמת על הםנים ואני שומעת את המיילדת אומרת שאחרי הציר הזה כנראה אני כבר לא שבע וזה עלה

היא יוצאת ואני נשארת עם החדשה. היא לא עוזבת את החדר לשנייה (יאמר ממש ממש לזכות איכילוב, הזמן שהייתי בלי מיילדת בחדר הוא ממש קצרצר!!! גם הראשונה וגם השנייה היו כל הזמן איתי עשו עיסויים הרגיעו דיברו, מדהימות ממש!)

מה נראלך שאת עוצרת 😂😂😂שירה_11אחרונה

נשים שעברו/ עוברות תהליך ירידה במשקל - בואו לכאןהמקורית

ספרו לי על תופעות לוואי

אני כבר 3 שבועות עם תפריט לפי קלוריות. לא מרעיבה את עצמי כמובן. אם כבר מתקשה לאכול לפי הזמנים. אני מרגישה שאני יורדת (על הבגדים) אבל תשמענה - הגוף שלי היטרלל לגמרי

חוסר איזון הורמונלי הוחמר

חולשה

דכדוך

מה נסגר?

אני לא מונעת מעצמי הרבה. אוכלת גם שוקולד. הדבר היחיד - יש לי רף קלורי. שזה פעם ראשונה שאני מנסה

מישהי פה חוותה משו דומה? תובנות?

ירדתי לאחרונה אבל בשיטה אחרתכובע שמש

הימים הראשונים היו קצת קשים, אבל אחר כך בסדר גמור.

בשיטה שעשיתי צריך לאכול יחסית הרבה חלבון. אפשר ירקות בשפע ויש עזרים נוספים (שייקים וכו').

סה"כ מרגישה מצוין ולא הרגשתי תופעות לוואי.

אולי השיטה שאת מנסה לא מתאימה לך?

תודה על התגובההמקורית

גם לך @oo

הייתי היום בקופה אחרי שנוספו עוד תסמינים וזה לא קשור לתזונה, זה משו אחר שבטיפול

מקווה שיעבור

אשמח לשמוע על השיטה שלך. אם מתאים לך לשתףהבוקר יעלה

השיטה של הרבלייףכובע שמשאחרונה

תכנית של 90 יום בה אוכלים מאוזן, 5 ארוחות ביום, 2 מתוכן שייק חלבון, הארוחות הנוספות עם הרבה חלבון וירקות ומעט פחמימה. בלי נשנושים בין לבין. זה מלמד לאמץ אורח חיים בריא. ירדתי 9 קילו בשלושה חודשים וב"ה נראית טוב, גם ירדתי משמעותית בהיקפים משום שמעלים אחוזי שריר במקום שומן. יש מעקב אחר המשקל ועוד רכיבי גוף ופעמיים בשבוע כושר (לא התמדתי כ"כ).

האמת שלא הייתי קיצונית על ההוראות וב"ה זה עבר.

אני מאמינה שיש כאלו שיכולים לעשות את זה לבד, אבל אני עם "המשמעת העצמית" שלי, העדפתי לעשות בליווי שיהיה לי מחייב ומדרבן.

2 חברות שלי ירדו 20 קילו בתקופה הזאת...

אגב, גמני אוכלת ככה. יותר חלבון.המקורית

אבל עם הגבלה קלורית.וכן מרשה לעצמי גם שוקולד אם בא לי.

עד השבוע האחרון הרגשתי מעולה האמת

אניoo

לא זוכרת תופעות לוואי מירידה

זה רק שיפר משמעותית את ההרגשה שלי

אבל זה היה מראש לצורך הזה ולא לצורך ירידה במשקל

חוסר איזון הורמונלי זה הגיוני

כי הגוף עובר שינוי

חולשה ודכדוך יכולים לבוא ממשהו אחר

וגם מחוסר התאמה של התזונה

סוג/ כמות/ זמנים/ צורת אכילה

אניDoughnut

ירדתי כמה קילו טובים והיו לי רק תופעות של הרגשה נהדרת.

קראתי את הספר "מהפכת הגלוקוז" והלכתי לפי ההמלצות שלה. זה בעיני ספר חובה לכל מי שאוכל😉- שמן, רזה ,בריא או חולה, יש שם מושגי יסוד בסיסיים שמאד חשוב להבין.

מה ההמלצות בגדול? להמנע מסוכר?הבוקר יעלה

ממש ממש לאDoughnut

זו תיאוריה שלמה שקשה להסביר במשפט, אבל כן אגיד שהעיקרון הוא שמה שמשבש את הגוף זה קפיצות וירידות חדות בסוכר, והיא מסבירה איך להימנע מקפיצות (לאו דווקא לא לאכול סוכר, אלא איך לאכול בצורה שלא תגרום לקפיצה). תגגלי עליה: the glucose godder

כאבי גב חזקים נורא אחרי התקנת התקן לא הורמונליצמאה

אחרי ההתקנה נתפס לי הגב לא התחתון האמצעי בקו של הסרעפת

בצורה לא נורמלית

כואב ברמה פסיכית

אני לא מצליחה לנשום ולזוז

אקמול ונרופן לא משפעים

מצד אחד זה קרה מיד אחרי ההתקנה מש שני זה לא באזור הבטן התחתונה והרחם

מה אומרות מה לעשות?

לא מצליחה למצוא שום תנוחה כואב ברמות

מקפיצה לך. תרגישי טוב!יעל מהדרום

את בטוחה שזה הגב שנתפס?מנסה לענות

איך את עכשיו?

גם לי היו כאבי גב חזקיםנעמי28

מיד אחרי התקנת ההתקן.

עבר לבד אחרי כמה ימים.

כאבי גב לגמרי יכולים להצביע על כאב ברחם, כמו צירים למשל שאצל חלק מורגשים בעיקר בגב.

אם הכאב כזה חמור ומשתק הייתי הולכת לבדוק את זה.

בדיוקמנסה לענותאחרונה

גם אם הכאב נחלש אבל יש כאבים מדי פעם-הייתי הולכת להיבדק. מניסיון

למה מבחן מחוננים בכיתה ב'?רינת 24

אז היה פה שרשור דומה לאחרונה אבל רק היום קבלנו את המכתב ממשרד החינוך. כתוב בו בפירוט רב שמאד מומלץ לעשות את המבחן בכיתה ג… לפי מחקרים, מומחים וסקירת ספרות… אז למה הוא מתקיים בכיתה ב?

מבולבלים? גם אנחנו…

זה ממש אחד המכתבים המוזרים שראיתי אי פעם

השערה שלי שההמלצה להיבחן בכיתה ב היאכבת שבעים

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

זה גם מה שאני הבנתיקופצת רגע

מה שכתוב במכתב הוא שמי שמומלץ לו לעשות את המבחןבוקר אור

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

אני חושבתהשם שלי

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

בדיוקאפרסקה

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

באמת לא ברורלהתחיל מהתחלה

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה

וואלה, אני די בטוחה שנבחנתי בכיתה א'שיפוראחרונה