אני מנסה להאמין במצבים כאלה שהקב"ה יודע מה הכי טוב לנו ומכוון את הדברים, זה בטח לא פשוט לך בכלל ומאכזב או מעציב אותך אבל תנסי להיאחז במה שיש ולהתרומם, זו המציאות כרגע וכנראה שעד עכשיו לא היית צריכה לדעת, זה מכוון מלמעלה, תנסי לראות איך את כן יכולה לעזור לו ולעודד אותו לצאת מזה..

אני מאחלת לך שהניסיון הזה יחזק את הקשר ביניכם ותצמחו ותתחזקו ממנו..

הרבה הצלחה!!!!

תודה על התשובה,

מחזק לשמוע גם צד כזה..

לא משנה איך גיליתי, אבל הוא כן הודה לי.. 

אני כולי מבולבלת, לא יודעת מה נכון לעשות..

אני כבר הפסקתי לחשוב, ולא יודעת איך להתקדם מפה..

תחשבי על זה.

מה היחס שלו לנושא? אם יש מצידו נכונות, אם הוא מעוניין לצאת מזה באמת, לפעמים בשניים זה יותר קל.

להוציא את האינטרנט מן הבית?

אם אין בו הכרח...

זה מהאינטרנט של הפלאפון.

הוא רוצה לצאת מזה אבל לא מצליח..

זה נסיון שקשה מאוד לעמוד בו.

לא רק לבעלך, לגברים רבים קשה. במיוחד כשזה זמין מאוד.

יש הרבה שנופלים בכך היום לצערינו, אבל זה לא אומר שזה לא מצריך טיפול.

בכל מקרה, כשאני גיליתי שבעלי נופל (לא מכור אבל נופל מדי פעם, וגיליתי בצורה מזעזעת, כי פתאום בהורדות של קבצים במחשב ראיתי סרט ממש אבל ממש מזעזע מבחינתי, ובעלי נחשב לאחד ה"צדיקים" בישיבה, והוא באמת צדיק רק יש לו קשיים) קודם כל הקפדנו על סינון מקסימלי, ודבר שני, לא ראיתי בזה בגידה אישית בי, אפילו שזה היה לא קל, אלא התמודדות שהוא צריך להתמודד ואני צריכה כמה שיותר לעודד אותו.

המצב עכשיו יותר טוב בהרבה כי אין לו דרך זמינה ליפול באינטרנט, אבל כל הזמן יש לו התמודדויות (גם ברחוב) וזה חלק מהחיים שלו.  

שלב א' - לראות שאכן יש לו רצון אמיתי להתמודד. (אם הוא כבר היה בטיפול אז הגיוני מאוד שיש לו רצון אמיתי)

שלב ב' - לסנן אינטרנט!

שלב ג' - אם הוא רוצה לחדש טיפול  - אפשרי בהחלט ואת צריכה לתמוך בו ולעודד אותו.

וזה תלוי בקשר ביניכם, אנחנו כן מדברים על הדברים האלה מדי פעם, זה טוב לבעלי לפתוח, והוא רואה שאני גם לא נפגעת ולוקחת את זה כפגיעה אישית בי. יש נשים שיותר קשה להן עם זה ומעדיפות שישאיר את ההתמודדות לעצמו.

לא רק לגברים רבים קשה, אלא גם לנשים.

אני אישה- וגם אני נפלתי באינטרנט לא פעם ולא פעמיים.

הדבר הראשון שהיה לבעלי ולי ברור- שהאינטרנט בבית יהיה מסונן ברמה מאוד גבוה.

כמו כן בפלאפון אין לנו אינטרנט.

בעלי הודה בפניי שהוא עושה גם מעבר לזה..

בכל מקרה אני התמודדתי בדרך לא טובה והדחקתי. למרות שאני מאוד רוצה לדבר איתו על זה אני לא יכולה.

אז קודם כל חיבוק זה נורא קשה וזו הרגשה של בגידה.

דבר שני אל תדחיקי, דברי איתו על זה, דברי עם מישהו מקצועי שיכולמ לייעץ לך,7

אבל...

אל תדחיקי, בבקשה, בשבילך.

טפלי בזה ואל תתעלמי

אני עשיתי את זה וזו טעות ועכשיו אני מחכה לרגע הנכון שיהיה לי אומץ בטיימינג הנכון ולדבר עם בעלי

אני לא פירטתי את הכל, כי אין לי כוח, אבל גם אצל בעלי - יש גם מעבר לצערי..

סליחה על השאלה, אבל למה החלטת להישאר איתו ולא להתגרש? 

(אם את לא רוצה לענות, את לא חייבת..)

ומה הכוונה בטיפול שאת אומרת שצריך לעשות?

להתגרש לא עלה על דעתי כי אני אוהבת את בעלי ואני יודעת שאני גם לא מושלמת.

אבל בעיקרון התגובה האחרונה שאומרת שגם לה זה קרה מפרטת בדיוק איך שהרגשתי

ואפילו יותר גרוע, אבל אני כאור הדחקתי, אל תעשי את זה.

דברי עם עלך שיחה מפורטת, קחי את כל הזמן שבעולם לכאוב אבל אל תערבי אנשים קרובים ומשפחה (את יכולה להסלוח הם לא).

טיפול- כדאי לטפל אצל מטפלים מקצועיים, פסיכולוגיי, שיטת 12 הצעדים וכו

קיצור העיקר זה לדבר לדבר לדבר ולא להדחיק.

בהצלחה

נ.ב. מצטערת על הבלבול זה נכתב אמוציונאלית

אבל מה שבטוח, זה שאתן נותנות לי את הכוח..

12 הצעדים למי ששאל- חבל שלא ביקשנו משיח - נשואים טריים

אולי זה יכול לענות..

כותבת כאנונימי, בכל זאת אינטימי מדי...

בעלי פתח את זה בפניי...
תוך שהוא מבקש עזרה לצאת מזה.
 

התגובה הראשונית שלי הייתה: איך עוזרים לך..
אחרי כמה דקות, עיכלתי קצת מה הוא סיפר ופשוט בכיתי שעות.

תחושה איומה של נבגדות, חוסר אמון, השפלה וכו'...
 

היו ימים קשים ובסוף דיברנו והבהרנו...

קודם כל,

הבהרתי לו שזוהי ממש בגידה מבחינתי, (הוא גם הודה שהוא מרגיש שזה פגע ופוגע לנו בזוגיות.)

ולכן, אין דבר כזה שזה קורה עוד, לא משנה מה!!

אחרי קבלת התחייבות כזו,

דיברנו על צעדים מעשיים כדי לעזור ולתמוך- 

אינטרנט רימון, בלי שעות מאוחרות שנמרחות במחשב וכו'...

וכמובן על צעדים לחזור אחד לשני,
הבהרתי שאני אצטרך את הזמן ושאצטרך אותו.
להרגיש מחוזרת, אהובה ורצויה... (הרבה חיזורים, זה פשוט נדרש)

אני חושבת שההתחייבות חשובה, 
היא אומרת את חשובה לי, אני בוחר בך ורוצה אותך.
רק אז מהנקודה הזו אפשר להמשיך.

כי אם אין התחייבות כזו אז כל גדר שנעשה, הדבר יכול להתפרץ במקום אחר.

(לעצם העניין, אם אני לא טועה לאינטרנט רימון יש גם חסימה לפלאפון)

אגב, זה באמת מאוד קשה להמשיך את החיים עם אמון והכל, לא פשוט.

הרבה עבודה של לתת של הבעל ולשל לקבל של האישה.

בהצלחה יקרה.

וכמו שכבר איחלו לך, שרק תצמחו מהמשבר הזה ותגדלו.

שנה טובה!!

(מחילה על המגילה, הנושא בוער בי..)

וחושבת שהצעד הראשון זה לחסום את הפלאפון לאינטרנט.

זה נסיון קשה מאד שהרבה גברים נופלים בו.

שאני לא היחידה, ושגם עברתן את זה

מדהים שלא התייאשתן באמצע ולא רציתן לפרק הכל..

אמן, ובהצלחה גם לך!!

לצערינו בתקופת האינטרנט הפרוץ זו בעיה קשה מאוד שפוגעת בבתים רבים, ומתסכלת כל כך הרבה אנשים.

זה לא נותן לגיטימציה לעניין, אבל את ממש ממש לא לבד, וגם בעלך לא לבד. הוא צריך לדעת שבהרבה עבודה קשה, ניתן לצאת מזה. קודם כל להחליט ואז להלחם ולהתמודד ואם צריך לקחת עזרה מקצועית.

בהצלחה רבה!!

כתבת מדהים וחיזקת!

אני רואה שיש פה כמה נשים פגועות בנושא הזה, יש אולי פורום סגור בעניין הזה?

גם אני מעריכה אותך המון, 

על החוזק שלך, האמונה שלך, העידוד שלך..

פשוט גרמת לי לבכות עם שרשמת..

בעלי אמר לי שידוע, גם תלמידי ישיבות, מכל הזרמים, רבנים, כמעט כולם נופלים או מועדים ליפול אם אין מעצורים של חסימות. בעיית הדור.

ועדיין, אני הופתעתי כשגיליתי, כי כל אחת רוצה להאמין שבעלה הוא באמת צדיק והקשר בינינו באמת מיוחד, הוא אוהב אותי ואני יפה בעיניו אז הוא לא מחפש - אנחנו פשוט לא מבינות אותם. זה יצר מאוד חזק, ולא קשור ספציפית אלינו. אפשר למצוא גם מספיק סיפורים בגמרא כדי להבין במה מדובר.

ולרוב זה מתחיל בתור משהו שקופץ ויצר הסקרנות שעובד. ואם לא תופסים בזמן ואין חסימות זה יכול בקלות להפוך למשהו יותר רציני ובעייתי. 

או שזה בעצם לנפגעות מינית... לא זוכר...

פרטים מדוייקים יותר תקחו מ - @צומחת23 . הכי טוב... היא מנהלת של זה...

בהצלחה לכולם!!!

ושנה טובה!

רק טוב!

זה לא בעיה רק מול הקב"ה,

זה גם פוגע בה!

זה שבעל רואה נשים אחרות מאשתו, מסתיר ממנה דברים זה בהחלט פוגע באישה ובזוגיות!

היא בהחלט צריכה לעזור לו, לתמוך בו ולמשוך אותו בעדינות ובחכמה נשית לצאת מהמקום הזה.

אבל, זה בהחלט בעיה שהיא לא בלעדית שלו מול הקב"ה,

זו בעיה גם שלה! לא בקטע של אשמה, זו בעיה שהיא נפגעת ממנה, עובדה!

לא תמיד שורש ההתמכרות הוא הזוגיות.

לפעמים זה הפוך.

אני מסכימה שזה ענין של בן אדם למקום בראש ובראשונה.

אבל הפגיעה באמון, בזוגיות היא נוראה.

לכל אחד יש מימד אישי, אבל ברגע שזה מגיע לבעיית אמון זוגית - אז זה כבר לא מימד אישי. 

לפעמים הוא לא קם לתפילה - זה קשה וכואב לי, אבל אני משתדלת לא להגיד כלום, כי זה בינו לבין הקב"ה. (למרות שאני לא חושבת שזה רק עם הקב"ה, כי הוא צריך להיות דוגמא אישית כלפי הילדים אח"כ, ואז זה כן משהו שקשור אליי..)

כשיש בעיה - הפתרון הוא לא להבליג, אלא לעזור. העזרה הוא לא השתלטות.. 

העזרה היא ביחד, בהסכמה, לא כפיתי עליו שום דבר. 

אם אתה חושב שהפתרון הוא לא לשתלט, משמע להתעלם, חוץ מלהרוס את עצמי ואת הזוגיות שלנו, אני לא רואה תוצאה אחרת..

אני מסכימה שלתועלת הטיפול ובנית האמון מחדש, לא האישה צריכה לעמוד כשופטת על ההתקדמות/נסיגה.

בעצם זו עבודה בשני מישורים - אחד עבודה עצמית של הבעל מול עצמו, מול הקב"ה.

והשני - עבודה זוגית של שיקום האמון בבן הזוג.

נראה לי שזה סדר העבודה היעיל ביותר.

והוא עשה זאת בצורה מכובדת וראויה לציון.

ואל תתחילו - זה פורום פתוח.

לדעתי יש פה שרשור בו נשים חושפות את קשיהן האינטימיים למרות ההבנה את צריכיו של הבעל, הן עדיין בחרו לפרוק את הקושי והתגובה אותה הוא כתב לקחה את הקושי וגימדה אותו- אמרה זה הגברים ולא תבינו לכן אתן לא צריכות להפגע- ככה לפחות אני הרגשתי[בנוסף המשפט האחרון שלו על מה שאישה יכולה לעשות כדי לעזור לגבר חירפן אותי- זה לא אשמתי מה שהוא עושה ועם הוא עושה את זה אני ממש לא צריכה לנות להתקרב או להשיג את הסטנדרטים אותם הוא רואה באינטרנט וככה לפחות הרגשתי שהתכוון הכותב

חס וחלילה, אני בטוחה שהכוונה לא היתה שאישה צריכה לחקות את הסטנדרטים של האינטרנט.

אני לא הבנתי את זה ככה.

אלא באופן כללי - שאישה תשקיע בעצמה ובקשר שלה עם בעלה, וגם תעשה את כל ההשתדלות הנצרכת בתחום הטהרה, באופן שהקשר בינהם ישמח את שניהם.

איש יכול לבקש כל מיני וזה בסדר גמור.

לכל אישה יש בחירה מה לכתוב או לא במרחב הזה, זהו פורום פתוח ויכול להיות שחמותך, אחותך, גיסתך, ביתך, וכן חמיך, אחיך, גיסך ובנך קוראות וקוראים פה.

מותר לכל גבר להיות שותף בפורום ואנו מבקשות לכבד את המרחב הנשי.
הפותחת לא ביקשה להגביל את הקריאה לנשים בלבד ולכן זה סביר בהחלט שבפורום פתוח גם גבר יאיר את הצד הגברי בענין הזה. 
(וכמובן כדאי לזכור שגם כשכותבים נשים בלבד זה לא אומר שגברים לא יקראו בהכרח אבל היד על ההדק למחוק תגובות שלהם באם יהיו כאלה תהיה קלה ביותר)

בשירשורים כאלה צריך יותר תגובות גבריות

ואפילו רשעות.

חלק מזוגיות זה להיות יחיד לבן הזוג.

אם לא - זו פשוט פריצות.

הפכת את הרצון הכי טבעי, בריא ויהודי ל'פטליסטיות' ו'שתלטנות'??

תרבות המערב במיטבה.

אני לא כותבת בתור ויכוח איתך, אלא כנגד הדעה שהבעת, וכדי לחזק את הנשים שמרגישות פגועות ממעשים שכאלו, ותובעות - בצדק - מהבעלים שלהן להפסיק עם הדברים הנוראיים האלו (ומצילות אותם מלחטוא, אגב).

זה גם פוגע המון באמון הבסיסי בין בני הזוג,

וגם, פחד - איזה מן אבא יהיה לילדים שלי?

אבא מכור? איזה מן דוגמא הם יקבלו?

הפותחת ונשים נוספות כמוה מתארות משבר אמון נורא וסבל גדול.

גם לכאן אסור להיכנס ברגל גסה.

וחוץ מזה שבמסגרת הדיון המאוד לא תאורטי, נשים מדברות על התנהגויות מעשיות ועוד איך.

ובין הליכה לנערת ליווי, או בגידה עם מישהי מהעבודה וכדו' שזה הרבה יותר גרוע.

ויש גם שז"ל, שגם זו עבירה חמורה מאוד אבל עדיין לא בגידה באישה.

בתור אחת שבעלה נופל מדי פעם, בעיקר אם משום מה הגיע למקום עם אינטרנט פרוץ, אני לא לוקחת את זה כפגיעה אישית, זו התמודדות. אני יודעת שבעלי אוהב אותי ויודעת שיש לו שאיפות תורניות גבוהות, אבל גם יצרים והתמודדויות. התפקיד שלי זה להאמין בו ולעזור לו, כמובן בלי שום לגיטימציה לנפילות.

ואני זו שכתבתי קודם שגיליתי סרט מזעזע במחשב. זה היה לפני שנים לא מעטות (אולי 5) ומאז יש נפילות חד פעמיות מדי פעם, ויש גם עליות. התמודדות. לפני זה לא היה לנו אנטרנט בכלל אז הוא לא נחשף. זה קרה כשהייתי מחוברת לאנטרנט של הלימודים שהיה פרוץ ובחינם ויותר מדי סמכתי עליו.

(ובעלי שאל אותי לא מזמן בזמן שהיינו אסורים במשך חודשיים כמעט בגלל בעיות שונות, מה אני אומרת על נערת ליווי. אמרתי לו שאני מבינה אותו ואת הצורך שלו עכשיו, ושאם לא היתה בעיה של נידה או של מחלות - אולי זה היה בא בחשבון... כמובן שזה היה רק תיאורטי, אבל עצם זה שעניתי לו כך, קרב בינינו כי הוא הבין שאני אוהבת אותו ומבינה את ההתמודדות שלו וגם בטוחה באהבה שלו אלי ללא שום קשר להתמודדות. גברים הם לא נשים. הסתכלות באינטרנט או מחשבות לא אומר בגידה רגשית באישה או שפחות אוהבים אותה. צריך להפנים את זה. ללא שום לגיטימציה כי זה חטא, אבל חטא שלו. (אבל ההבדל הוא שאני נשואה כבר מעל 10 שנים ובטוחה באהבת בעלי. עברנו הרבה ביחד, גם קשיים לא פשוטים שלי וגם שלו אז זה אחרת מנשואה טרייה שעוד לא נמצאת במקום הזה. רק שגבר הוא גבר, גם הכי צדיק. צריך להפנים)

ובמשך התקופה שהוא נכשל יותר (לפני 5 שנים) לא הרגשתי משהו בחיי הזוגיות. הוא היה קצת יותר עצבני אבל לא משהו שהייתי עולה עליו, רק מעט. הוא אמר לי שזה לא פגע בכלל בזוגיות שלנו, כי זה לא קשור לאהבה שלו אלי. זה כן פגע בכך שהוא הרגיש מאוכזב מעצמו ומטבע הדברים גם היה יותר עצוב ועצבני. 

כי כמו שביקשת שנכיל את המורכבויות שלכם אני יכולה לבקש שתכילו את המורכבויות שלנו ותנסו להבין למה אנחנו נפגעות כ"כ (ו.. כן אני אחת מהאנונימיות שנפגעה).

זו הרגשה של בגידה, של השפלה נוראית וש"אני לא מספיק_____ (השלם את החסר, יפה, מושכת, וכו')" ואכן אין לי את היכולות הגנטיות או הפיסיות להתמודד עם רוב הנשים בסרטים מהבחיהות הללו.

בקיצור כמו שגברים אומרים שלא נצליח להבין אותם כנראה שגם אתם לא תצליחו להבין אותנו בנושאים הללו.

והאמריה של לנסות להשלים את החסר הייתה לדעתי לא במקום וקוממה אותי קצת.

בכל מקרה בזכות השרשור הזה הצעתי לבעלי להעלות את רמת החסימה שתהווה עוד מכשול ביננו לבין החטא (וכן אני רואה את עצמי שותפה לבעלי ותומכת בו במאבק) ועשיתי זאת עכשיו.

מהעלאת החסימה גם אני ארוויח כי אני אכנס פחות לכתבות ותמונות קצת פחות נקיות, אז בזכותכן...

הגיוני שהכל טוב ורגיל ויבוא ככה.

כמו שהדרכה ניסה להסביר - הרבה פעמים זה ענין של הגבר עם עצמו.

יכולות להיות כל מיני סיבות - חסכים מהילדות, אפילו נטיה פיזית של ויסות חושי בתחום הזה.

כמובן שאין לזה מקום ואדם צריך לעבוד על זה. אבל הרבה פעמים אין לזה קשר לאישה בכלל.

בעלי צדיק באמת. הוא ממש משתדל. ברור שהוא לא מדבר עם נשים, הוא לומד תורה ומלמד.

אבל בנושא הזה הוא אמר לי שאין לו יכולת להתמודד לבד. כשיש אינטרנט פרוץ בבית, הוא פשוט לא מסוגל. במיוחד אם קופץ פתאום משהו (כשהאינטרנט לא מסונן זה יכול להיות גם תוך כדי ערוץ 7...) ואז הוא כבר נגרר. הוא מבחינתו היה זורק את המחשב (וגם כבר עשה את זה כמעט, ז"א החביא את המסך), אבל גם אני וגם הוא צריכים אותו לעבודה שלנו. על פלאפון עם אינטרנט אין מה לדבר בכלל...

והנפילות שלו קרו כשאני חיפפתי יותר בתחום (הורדתי סינון של רימון לרמה מינימלית), או בגלל ששכחתי להוריד את החיבור לאוניברסיטה שמוריד אוטומט את הסינון לגמרי. אמרתי לו, אז תתמודד, תכבה את האינטרנט, אתה יכול. והוא אמר לי שבתחום הזה זה ממש קשה, ואני לא מבינה כי אני אישה. אין לנו את ההתמודדויות שלהם.

בקיצור, גם עלינו יש אחריות בתחום. לא לתת פתח לנפילות זמינות, ולהבין את ההתמודדות הלא פשוטה.

לא נאמתי וגם בעלי לא נאם. ואני הייתי בעוד בת מצוות שההורים לא דיברו

אצלנו בחגיגות בת המצווה רק בעלי ואבא שלו דרשו. אצלנו זה מצד צניעות - בנות לא עומדות ומדברות בפני גברים.

אנחנו עשינו בהמשך האירוע חלוקה לגברים ולנשים - בעלי העביר שיעור לגברים ובינתיים לנשים הייתה תוכנית נשית של יצירה ועוד משהו. בבת מצווה הקאשונה הבת שלי אמרה גם דרשה, ובשנייה הבת שלי לא דיברה בכלל (רק הקרנו מצגת עם שיר שהיא שרה ברקע), כי היא לא בעניין הזה.

לא רואה צורך ללכת לפי "מוסכמות" בנושאים כאלה, כל עוד זה לא משהו שמובנה בהלכה או במסורת... עושים לפי מה שמתאים לחוגגת הספציפית. (לצורך העניין, יכול להיות שלבת הבאה בכלל לא נעשה חגיגה גדולה, כי זה פשוט לא מתאים לה...)

בכל זאת אענה לך גם על ההתחלה

יש ספר מקסים בשם פרקי הלל, שיש בו 12 שערים שמובנים ללימוד חודשי בשנת בת המצווה לאם ובת. ממליצה מאוד, אם לבת שלך זה מתאים.

אפשר גם ליצור מסע בת מצווה, שבו הולכים ופוגשים דמויות נשיות משמעותיות (האם והבת), ואז יוצרים מזה משהו - חוברת שמתעדת את המפגשים, סרטון, או משהו בסגנון...

אפשר גם להתמקד בשם של הבת ובמשמעותו, וליצור קונספט למהלך השנה לפיו וגם לחגיגה עצמה. (למשל - קוראים לה הודיה, אז לפגוש אנשים שמודים במיוחד, לעשות יצירה סביב הודיה לה' וכו')

שתהיה לכן שנה מוצלחת ופורייה!

(והכי חשוב - ללכת לפי מה שמתאים לילדה עצמה, ולא לפי הפנטזיה של האמא... זה משהו שלמדתי גם בעצמי)

אבא שלי וכלת בת המצוה דיברו

זה נראה לי ממש בסדר.

פשוט ההורה שיותר זורם לו..

לגבי השנה עצמה השאלה מה את מחפשת?

אפשר משהו חודשי בתאריך הלידה - נגיד אם היא נולדה ביט חשון אז מיט כסלו כל יט בחודש לעשות משהו מיוחד - זה יכול להיות לימוד, יציאה למקום לימודי, יציאה למקום כיפי, טיול קטן, התנדבות, יצירה משותפת, משהו שיתחבר בסופו של דבר למשהו גדול יותר שתסיימו לקראת בת המצווה (אם זו יצירה אפשר גם להציג אותה באולם).

יש כאלה שלומדים ספר/מסכת לאורך השנה ועושים סיום בבת/בר מצווה, הכי קלאסי שאני מכירה זה לסיים שס משניות אבל זה לדעתי דורש שנתיים בשביל שיהיה יחסית בנחת. בשנה זה קצת צפוף.

מכירה משפחה שהאבא יצא עם הילדה לשבועיים של חלק משביל ישראל

יש כאלה שלוקחים דמות או 12 דמויות ומעמיקים עליה במהלך השנה או חודש תלוי כמה דמויות בוחרים

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

רק אולי אם יהיה לך קשה תוכלי לברוח לכמה שעות בבית שלך או לקצר את השהות

מקווה ששבת עברה בטוב♥️

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

חחח סתם

יאללה מחכה להמשך

מסתיים המוניטור, מחכים לסניטר ועולים, בדרך יש לי איזה כמה ושוב אני עושה קולות אבל גם נושמת ומרגישה את עצמי ובעלי מבין שזה מה שאני צריכה אז בעיקר מחזיק לי את החלל ונותן לי להיות מרוכזת בי 

נכנסים לחדר מיילדת חמודה ממש מתשאלת מה שצריך ואז שואלת אם לבדוק אם אני חושבת שהתקדמתי אני עונה שניראלי שכן וישר מסייגת אבל לא יודעת אולי לא אני לא בטוחה היא אומרת לי הכל טוב מותר לך, בודקים- 6! אני נרגעת שלידה תהיה פה היום חח

עדיין לא רוצה אפידורל כי אני מרגישה שאני באמת עוד לא בצירים ה'כואבים' (כאב חי למות אבל זכרתי מהלידה הקודמת כאבים של באמת איבוד שליטה וחיים אז אמרתי אני בסדר בינתיים ופחדתי לקחת אפידורל)

היא מציעה לי לעלות על המיטה עם ראש מוגבה ולעמוד על הברכיים אני עולה זה עוזר כי גם יש לי לאן להיתפס בציר 

כל ציר אני ממש מרגישה שיש לי פיפי כאילו השק ממש ממש 'רוצה להיפקע' אחרי כמה צירים הוא באמת נפקע

המיילדת נכנסת ואומרת שהמשמרת שלה מסתיימת וזו המיילדת החדשה אנחנו אומרים שהמים פקעו ובין ציר לציר בודקים שוב פתיחה (אני הצהרתי שאם זה פחות מ8 אני לוקחת) שבע 'טובים' ובשנייה שאני מתרוממת שוב מגיע ציר מהגהינוםםםםםםם אני זזה כמו חיה פצועה גם משו במדבקה של הטנס זז ואני ממש מרגישה את הציר וצועקת באמת על הםנים ואני שומעת את המיילדת אומרת שאחרי הציר הזה כנראה אני כבר לא שבע וזה עלה

היא יוצאת ואני נשארת עם החדשה. היא לא עוזבת את החדר לשנייה (יאמר ממש ממש לזכות איכילוב, הזמן שהייתי בלי מיילדת בחדר הוא ממש קצרצר!!! גם הראשונה וגם השנייה היו כל הזמן איתי עשו עיסויים הרגיעו דיברו, מדהימות ממש!)

וגם ממש כיף לשמוע על חויה טובה מאיכילוב

יצא לך להיות שם שבת או רק יום חול?

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

מה הסגנון של זה?

כאילו מבחינה דתית?

יש לנו הפרשה מספרת לי וממש קשה לנו עם הסגנון החרדי של זה- זה שלא מסופר על חטאים של עם ישראל, זה שקוראים לעם ישראל "יהודים" ולא עם ישראל/ בני ישראל וכו', זה שמדרשים משולבים כאילו הם הפשט.

אז מחפשים משהו אחר שלא יהיו בו את הדברים האלו

לא היה משהו שצרם לי בכיוון הזה. גם האיורים יפים.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה לא הפסוקים ממש אלא בשפה יותר פשוטה

אבל זה נצמד לפשט ב100%, וכשזה מדרשים או פרשנים הם בצבע אחר וזה מאוד ברור מה פשט הפסוקים ומה מעבר.

עובר על כל הפרשה על הסדר וממש מוצלח.

מתאים מגיל 5 כזה לדעתי.

או את ההוצאה של החומשים שלו שגם מצוינת

כבר מגיל קטן ממש היו הבדלים וככל שהן גדלו זה בולט ממש.

קודם כל זה דינמיקה בינהן,

אני כן רואה שהגדולה לא בשטח ולא משנה מה הסיבה הקטנה כן יודעת לתת יד.

אבל אני צריכה לפרט לה ממש ברחל ביתך הקטנה,הגדולה מבינה בלי לדבר בלי להסביר לשנייה לוקח יותר זמן לקלוט,

עוד משהו שיש קלחת של בלאגן,הרבה לחץ אוסף של מסימות מוזיקה,היא מאבדת את עצמה,פשוטו כמשמעו,לא מוצאת ידיים ורגליים.

לקחתי אותה לשיחה והסברתי לה,

ןשאלתי איזה דברים היא יכולה לקחת על עצמה כל שבוע והיא אחראית עליהם בלי שאני אצטרך לבקש וגם אמרתי לה שאם לא יתאים אפשר להחליף את תחומי האחריות.

בפועל היא כן אחראית על תחום מסוים שעוזר לי ממש,ולפעמים היא מתנדבת לעזור בעוד דברים ומרגישה על גג העולם.

אבל אני לא מצפה ממנה ומעריכה את מה שהיא כן עושה.

לא יודעת עם זה יעזור,אבל גם אני ואחעתי היינו ככה היא לא נתנה יד לכלום עד שהתחתנתי.

וגם אחר כך זה לא התקרב למה שאני עשיתי.

לגבי הגדולה את גם צודקת,אני הרגשתי גם ככה,לגבי עצמי וההוגים גם בנוסף באו עוד בדרישה של תעזרי עוד ....וכשהתחתנתי זה ממש פגע לי בתפעול של הבית שלי,לא היה לי טיפת חשק לנקות ולסדר כלום,הייתי שוטפת לפעמים פעם בחודש....אבל זה גם עבר בסוף.

ויש דברים שעד היום אני לא מוכנה לעשות בכלל בבית שלי ויש מצב שכן הייתי עושה אם לא היה לי את המחויבות הזו בתור בחורה.

אבל לבת שלי אני כל הזמן אומרת לה שזה לא אחריותה העזרה שלה רק אם היא רוצה ומתחשק לה ואם לא מתאים לה שתחרר אנחנו אחראים על הבית ולא היא.

אז אני מקווה שהיא מרגישה תורמת ולא רק חייבת לעזור....

משני כיוונים (כאחות וכאמא).

המסקנה (אולי הכואבת) שלי שזה פשוט אופי. וחוזקות ויכולות. לכל אדם יש את האופי שלו ואת היכולות שלו, ואי אפשר לצפות את אותו דבר משני אנשים שונים, גם אם הם אחים.

[הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מהפרשה שלנו, מיעקב ועשיו, שאומנם גדלו באותו בית ואפילו יחד באותו רחם, אבל היו שונים כל כך, והחינוך שהתאים ליעקב לא התאים לעשיו. הרש"ר הירש מרחיב על זה הרבה.]

התפקיד שלנו כהורים הוא למצוא את הדרך לליבו של כל ילד בהתאם ליכולותיו ולאופיו, ואם בעזרה בבית עסקינן - למצוא את הדרך המדויקת שבה הוא יכול לעזור, גם אם זה יהיה רק לסדר את השולחן במוצאי שבת אחרי שכולו פנוי ולשים עליו עציץ...

והעבודה הכי קשה, כמו שאמרת, היא לנקות את הלב מהכעס ולאהוב את הילד כפי שהוא ומתוך מה שהוא.

זו אחת מעבודות חיי הקשות, ומניחה שגם לאמי זה היה כך...

❤️❤️❤️

הימים הראשונים היו קצת קשים, אבל אחר כך בסדר גמור.

בשיטה שעשיתי צריך לאכול יחסית הרבה חלבון. אפשר ירקות בשפע ויש עזרים נוספים (שייקים וכו').

סה"כ מרגישה מצוין ולא הרגשתי תופעות לוואי.

אולי השיטה שאת מנסה לא מתאימה לך?

גם לך @oo

הייתי היום בקופה אחרי שנוספו עוד תסמינים וזה לא קשור לתזונה, זה משו אחר שבטיפול

מקווה שיעבור

תכנית של 90 יום בה אוכלים מאוזן, 5 ארוחות ביום, 2 מתוכן שייק חלבון, הארוחות הנוספות עם הרבה חלבון וירקות ומעט פחמימה. בלי נשנושים בין לבין. זה מלמד לאמץ אורח חיים בריא. ירדתי 9 קילו בשלושה חודשים וב"ה נראית טוב, גם ירדתי משמעותית בהיקפים משום שמעלים אחוזי שריר במקום שומן. יש מעקב אחר המשקל ועוד רכיבי גוף ופעמיים בשבוע כושר (לא התמדתי כ"כ).

האמת שלא הייתי קיצונית על ההוראות וב"ה זה עבר.

אני מאמינה שיש כאלו שיכולים לעשות את זה לבד, אבל אני עם "המשמעת העצמית" שלי, העדפתי לעשות בליווי שיהיה לי מחייב ומדרבן.

2 חברות שלי ירדו 20 קילו בתקופה הזאת...

אבל עם הגבלה קלורית.וכן מרשה לעצמי גם שוקולד אם בא לי.

עד השבוע האחרון הרגשתי מעולה האמת

לא זוכרת תופעות לוואי מירידה

זה רק שיפר משמעותית את ההרגשה שלי

אבל זה היה מראש לצורך הזה ולא לצורך ירידה במשקל

חוסר איזון הורמונלי זה הגיוני

כי הגוף עובר שינוי

חולשה ודכדוך יכולים לבוא ממשהו אחר

וגם מחוסר התאמה של התזונה

סוג/ כמות/ זמנים/ צורת אכילה

ירדתי כמה קילו טובים והיו לי רק תופעות של הרגשה נהדרת.

קראתי את הספר "מהפכת הגלוקוז" והלכתי לפי ההמלצות שלה. זה בעיני ספר חובה לכל מי שאוכל😉- שמן, רזה ,בריא או חולה, יש שם מושגי יסוד בסיסיים שמאד חשוב להבין.

זו תיאוריה שלמה שקשה להסביר במשפט, אבל כן אגיד שהעיקרון הוא שמה שמשבש את הגוף זה קפיצות וירידות חדות בסוכר, והיא מסבירה איך להימנע מקפיצות (לאו דווקא לא לאכול סוכר, אלא איך לאכול בצורה שלא תגרום לקפיצה). תגגלי עליה: the glucose godder

איך את עכשיו?

מיד אחרי התקנת ההתקן.

עבר לבד אחרי כמה ימים.

כאבי גב לגמרי יכולים להצביע על כאב ברחם, כמו צירים למשל שאצל חלק מורגשים בעיקר בגב.

אם הכאב כזה חמור ומשתק הייתי הולכת לבדוק את זה.

גם אם הכאב נחלש אבל יש כאבים מדי פעם-הייתי הולכת להיבדק. מניסיון

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה