אני מנסה להאמין במצבים כאלה שהקב"ה יודע מה הכי טוב לנו ומכוון את הדברים, זה בטח לא פשוט לך בכלל ומאכזב או מעציב אותך אבל תנסי להיאחז במה שיש ולהתרומם, זו המציאות כרגע וכנראה שעד עכשיו לא היית צריכה לדעת, זה מכוון מלמעלה, תנסי לראות איך את כן יכולה לעזור לו ולעודד אותו לצאת מזה..

אני מאחלת לך שהניסיון הזה יחזק את הקשר ביניכם ותצמחו ותתחזקו ממנו..

הרבה הצלחה!!!!

תודה על התשובה,

מחזק לשמוע גם צד כזה..

לא משנה איך גיליתי, אבל הוא כן הודה לי.. 

אני כולי מבולבלת, לא יודעת מה נכון לעשות..

אני כבר הפסקתי לחשוב, ולא יודעת איך להתקדם מפה..

תחשבי על זה.

מה היחס שלו לנושא? אם יש מצידו נכונות, אם הוא מעוניין לצאת מזה באמת, לפעמים בשניים זה יותר קל.

להוציא את האינטרנט מן הבית?

אם אין בו הכרח...

זה מהאינטרנט של הפלאפון.

הוא רוצה לצאת מזה אבל לא מצליח..

זה נסיון שקשה מאוד לעמוד בו.

לא רק לבעלך, לגברים רבים קשה. במיוחד כשזה זמין מאוד.

יש הרבה שנופלים בכך היום לצערינו, אבל זה לא אומר שזה לא מצריך טיפול.

בכל מקרה, כשאני גיליתי שבעלי נופל (לא מכור אבל נופל מדי פעם, וגיליתי בצורה מזעזעת, כי פתאום בהורדות של קבצים במחשב ראיתי סרט ממש אבל ממש מזעזע מבחינתי, ובעלי נחשב לאחד ה"צדיקים" בישיבה, והוא באמת צדיק רק יש לו קשיים) קודם כל הקפדנו על סינון מקסימלי, ודבר שני, לא ראיתי בזה בגידה אישית בי, אפילו שזה היה לא קל, אלא התמודדות שהוא צריך להתמודד ואני צריכה כמה שיותר לעודד אותו.

המצב עכשיו יותר טוב בהרבה כי אין לו דרך זמינה ליפול באינטרנט, אבל כל הזמן יש לו התמודדויות (גם ברחוב) וזה חלק מהחיים שלו.  

שלב א' - לראות שאכן יש לו רצון אמיתי להתמודד. (אם הוא כבר היה בטיפול אז הגיוני מאוד שיש לו רצון אמיתי)

שלב ב' - לסנן אינטרנט!

שלב ג' - אם הוא רוצה לחדש טיפול  - אפשרי בהחלט ואת צריכה לתמוך בו ולעודד אותו.

וזה תלוי בקשר ביניכם, אנחנו כן מדברים על הדברים האלה מדי פעם, זה טוב לבעלי לפתוח, והוא רואה שאני גם לא נפגעת ולוקחת את זה כפגיעה אישית בי. יש נשים שיותר קשה להן עם זה ומעדיפות שישאיר את ההתמודדות לעצמו.

לא רק לגברים רבים קשה, אלא גם לנשים.

אני אישה- וגם אני נפלתי באינטרנט לא פעם ולא פעמיים.

הדבר הראשון שהיה לבעלי ולי ברור- שהאינטרנט בבית יהיה מסונן ברמה מאוד גבוה.

כמו כן בפלאפון אין לנו אינטרנט.

בעלי הודה בפניי שהוא עושה גם מעבר לזה..

בכל מקרה אני התמודדתי בדרך לא טובה והדחקתי. למרות שאני מאוד רוצה לדבר איתו על זה אני לא יכולה.

אז קודם כל חיבוק זה נורא קשה וזו הרגשה של בגידה.

דבר שני אל תדחיקי, דברי איתו על זה, דברי עם מישהו מקצועי שיכולמ לייעץ לך,7

אבל...

אל תדחיקי, בבקשה, בשבילך.

טפלי בזה ואל תתעלמי

אני עשיתי את זה וזו טעות ועכשיו אני מחכה לרגע הנכון שיהיה לי אומץ בטיימינג הנכון ולדבר עם בעלי

אני לא פירטתי את הכל, כי אין לי כוח, אבל גם אצל בעלי - יש גם מעבר לצערי..

סליחה על השאלה, אבל למה החלטת להישאר איתו ולא להתגרש? 

(אם את לא רוצה לענות, את לא חייבת..)

ומה הכוונה בטיפול שאת אומרת שצריך לעשות?

להתגרש לא עלה על דעתי כי אני אוהבת את בעלי ואני יודעת שאני גם לא מושלמת.

אבל בעיקרון התגובה האחרונה שאומרת שגם לה זה קרה מפרטת בדיוק איך שהרגשתי

ואפילו יותר גרוע, אבל אני כאור הדחקתי, אל תעשי את זה.

דברי עם עלך שיחה מפורטת, קחי את כל הזמן שבעולם לכאוב אבל אל תערבי אנשים קרובים ומשפחה (את יכולה להסלוח הם לא).

טיפול- כדאי לטפל אצל מטפלים מקצועיים, פסיכולוגיי, שיטת 12 הצעדים וכו

קיצור העיקר זה לדבר לדבר לדבר ולא להדחיק.

בהצלחה

נ.ב. מצטערת על הבלבול זה נכתב אמוציונאלית

אבל מה שבטוח, זה שאתן נותנות לי את הכוח..

12 הצעדים למי ששאל- חבל שלא ביקשנו משיח - נשואים טריים

אולי זה יכול לענות..

כותבת כאנונימי, בכל זאת אינטימי מדי...

בעלי פתח את זה בפניי...
תוך שהוא מבקש עזרה לצאת מזה.
 

התגובה הראשונית שלי הייתה: איך עוזרים לך..
אחרי כמה דקות, עיכלתי קצת מה הוא סיפר ופשוט בכיתי שעות.

תחושה איומה של נבגדות, חוסר אמון, השפלה וכו'...
 

היו ימים קשים ובסוף דיברנו והבהרנו...

קודם כל,

הבהרתי לו שזוהי ממש בגידה מבחינתי, (הוא גם הודה שהוא מרגיש שזה פגע ופוגע לנו בזוגיות.)

ולכן, אין דבר כזה שזה קורה עוד, לא משנה מה!!

אחרי קבלת התחייבות כזו,

דיברנו על צעדים מעשיים כדי לעזור ולתמוך- 

אינטרנט רימון, בלי שעות מאוחרות שנמרחות במחשב וכו'...

וכמובן על צעדים לחזור אחד לשני,
הבהרתי שאני אצטרך את הזמן ושאצטרך אותו.
להרגיש מחוזרת, אהובה ורצויה... (הרבה חיזורים, זה פשוט נדרש)

אני חושבת שההתחייבות חשובה, 
היא אומרת את חשובה לי, אני בוחר בך ורוצה אותך.
רק אז מהנקודה הזו אפשר להמשיך.

כי אם אין התחייבות כזו אז כל גדר שנעשה, הדבר יכול להתפרץ במקום אחר.

(לעצם העניין, אם אני לא טועה לאינטרנט רימון יש גם חסימה לפלאפון)

אגב, זה באמת מאוד קשה להמשיך את החיים עם אמון והכל, לא פשוט.

הרבה עבודה של לתת של הבעל ולשל לקבל של האישה.

בהצלחה יקרה.

וכמו שכבר איחלו לך, שרק תצמחו מהמשבר הזה ותגדלו.

שנה טובה!!

(מחילה על המגילה, הנושא בוער בי..)

וחושבת שהצעד הראשון זה לחסום את הפלאפון לאינטרנט.

זה נסיון קשה מאד שהרבה גברים נופלים בו.

שאני לא היחידה, ושגם עברתן את זה

מדהים שלא התייאשתן באמצע ולא רציתן לפרק הכל..

אמן, ובהצלחה גם לך!!

לצערינו בתקופת האינטרנט הפרוץ זו בעיה קשה מאוד שפוגעת בבתים רבים, ומתסכלת כל כך הרבה אנשים.

זה לא נותן לגיטימציה לעניין, אבל את ממש ממש לא לבד, וגם בעלך לא לבד. הוא צריך לדעת שבהרבה עבודה קשה, ניתן לצאת מזה. קודם כל להחליט ואז להלחם ולהתמודד ואם צריך לקחת עזרה מקצועית.

בהצלחה רבה!!

כתבת מדהים וחיזקת!

אני רואה שיש פה כמה נשים פגועות בנושא הזה, יש אולי פורום סגור בעניין הזה?

גם אני מעריכה אותך המון, 

על החוזק שלך, האמונה שלך, העידוד שלך..

פשוט גרמת לי לבכות עם שרשמת..

בעלי אמר לי שידוע, גם תלמידי ישיבות, מכל הזרמים, רבנים, כמעט כולם נופלים או מועדים ליפול אם אין מעצורים של חסימות. בעיית הדור.

ועדיין, אני הופתעתי כשגיליתי, כי כל אחת רוצה להאמין שבעלה הוא באמת צדיק והקשר בינינו באמת מיוחד, הוא אוהב אותי ואני יפה בעיניו אז הוא לא מחפש - אנחנו פשוט לא מבינות אותם. זה יצר מאוד חזק, ולא קשור ספציפית אלינו. אפשר למצוא גם מספיק סיפורים בגמרא כדי להבין במה מדובר.

ולרוב זה מתחיל בתור משהו שקופץ ויצר הסקרנות שעובד. ואם לא תופסים בזמן ואין חסימות זה יכול בקלות להפוך למשהו יותר רציני ובעייתי. 

או שזה בעצם לנפגעות מינית... לא זוכר...

פרטים מדוייקים יותר תקחו מ - @צומחת23 . הכי טוב... היא מנהלת של זה...

בהצלחה לכולם!!!

ושנה טובה!

רק טוב!

זה לא בעיה רק מול הקב"ה,

זה גם פוגע בה!

זה שבעל רואה נשים אחרות מאשתו, מסתיר ממנה דברים זה בהחלט פוגע באישה ובזוגיות!

היא בהחלט צריכה לעזור לו, לתמוך בו ולמשוך אותו בעדינות ובחכמה נשית לצאת מהמקום הזה.

אבל, זה בהחלט בעיה שהיא לא בלעדית שלו מול הקב"ה,

זו בעיה גם שלה! לא בקטע של אשמה, זו בעיה שהיא נפגעת ממנה, עובדה!

לא תמיד שורש ההתמכרות הוא הזוגיות.

לפעמים זה הפוך.

אני מסכימה שזה ענין של בן אדם למקום בראש ובראשונה.

אבל הפגיעה באמון, בזוגיות היא נוראה.

לכל אחד יש מימד אישי, אבל ברגע שזה מגיע לבעיית אמון זוגית - אז זה כבר לא מימד אישי. 

לפעמים הוא לא קם לתפילה - זה קשה וכואב לי, אבל אני משתדלת לא להגיד כלום, כי זה בינו לבין הקב"ה. (למרות שאני לא חושבת שזה רק עם הקב"ה, כי הוא צריך להיות דוגמא אישית כלפי הילדים אח"כ, ואז זה כן משהו שקשור אליי..)

כשיש בעיה - הפתרון הוא לא להבליג, אלא לעזור. העזרה הוא לא השתלטות.. 

העזרה היא ביחד, בהסכמה, לא כפיתי עליו שום דבר. 

אם אתה חושב שהפתרון הוא לא לשתלט, משמע להתעלם, חוץ מלהרוס את עצמי ואת הזוגיות שלנו, אני לא רואה תוצאה אחרת..

אני מסכימה שלתועלת הטיפול ובנית האמון מחדש, לא האישה צריכה לעמוד כשופטת על ההתקדמות/נסיגה.

בעצם זו עבודה בשני מישורים - אחד עבודה עצמית של הבעל מול עצמו, מול הקב"ה.

והשני - עבודה זוגית של שיקום האמון בבן הזוג.

נראה לי שזה סדר העבודה היעיל ביותר.

והוא עשה זאת בצורה מכובדת וראויה לציון.

ואל תתחילו - זה פורום פתוח.

לדעתי יש פה שרשור בו נשים חושפות את קשיהן האינטימיים למרות ההבנה את צריכיו של הבעל, הן עדיין בחרו לפרוק את הקושי והתגובה אותה הוא כתב לקחה את הקושי וגימדה אותו- אמרה זה הגברים ולא תבינו לכן אתן לא צריכות להפגע- ככה לפחות אני הרגשתי[בנוסף המשפט האחרון שלו על מה שאישה יכולה לעשות כדי לעזור לגבר חירפן אותי- זה לא אשמתי מה שהוא עושה ועם הוא עושה את זה אני ממש לא צריכה לנות להתקרב או להשיג את הסטנדרטים אותם הוא רואה באינטרנט וככה לפחות הרגשתי שהתכוון הכותב

חס וחלילה, אני בטוחה שהכוונה לא היתה שאישה צריכה לחקות את הסטנדרטים של האינטרנט.

אני לא הבנתי את זה ככה.

אלא באופן כללי - שאישה תשקיע בעצמה ובקשר שלה עם בעלה, וגם תעשה את כל ההשתדלות הנצרכת בתחום הטהרה, באופן שהקשר בינהם ישמח את שניהם.

איש יכול לבקש כל מיני וזה בסדר גמור.

לכל אישה יש בחירה מה לכתוב או לא במרחב הזה, זהו פורום פתוח ויכול להיות שחמותך, אחותך, גיסתך, ביתך, וכן חמיך, אחיך, גיסך ובנך קוראות וקוראים פה.

מותר לכל גבר להיות שותף בפורום ואנו מבקשות לכבד את המרחב הנשי.
הפותחת לא ביקשה להגביל את הקריאה לנשים בלבד ולכן זה סביר בהחלט שבפורום פתוח גם גבר יאיר את הצד הגברי בענין הזה. 
(וכמובן כדאי לזכור שגם כשכותבים נשים בלבד זה לא אומר שגברים לא יקראו בהכרח אבל היד על ההדק למחוק תגובות שלהם באם יהיו כאלה תהיה קלה ביותר)

בשירשורים כאלה צריך יותר תגובות גבריות

ואפילו רשעות.

חלק מזוגיות זה להיות יחיד לבן הזוג.

אם לא - זו פשוט פריצות.

הפכת את הרצון הכי טבעי, בריא ויהודי ל'פטליסטיות' ו'שתלטנות'??

תרבות המערב במיטבה.

אני לא כותבת בתור ויכוח איתך, אלא כנגד הדעה שהבעת, וכדי לחזק את הנשים שמרגישות פגועות ממעשים שכאלו, ותובעות - בצדק - מהבעלים שלהן להפסיק עם הדברים הנוראיים האלו (ומצילות אותם מלחטוא, אגב).

זה גם פוגע המון באמון הבסיסי בין בני הזוג,

וגם, פחד - איזה מן אבא יהיה לילדים שלי?

אבא מכור? איזה מן דוגמא הם יקבלו?

הפותחת ונשים נוספות כמוה מתארות משבר אמון נורא וסבל גדול.

גם לכאן אסור להיכנס ברגל גסה.

וחוץ מזה שבמסגרת הדיון המאוד לא תאורטי, נשים מדברות על התנהגויות מעשיות ועוד איך.

ובין הליכה לנערת ליווי, או בגידה עם מישהי מהעבודה וכדו' שזה הרבה יותר גרוע.

ויש גם שז"ל, שגם זו עבירה חמורה מאוד אבל עדיין לא בגידה באישה.

בתור אחת שבעלה נופל מדי פעם, בעיקר אם משום מה הגיע למקום עם אינטרנט פרוץ, אני לא לוקחת את זה כפגיעה אישית, זו התמודדות. אני יודעת שבעלי אוהב אותי ויודעת שיש לו שאיפות תורניות גבוהות, אבל גם יצרים והתמודדויות. התפקיד שלי זה להאמין בו ולעזור לו, כמובן בלי שום לגיטימציה לנפילות.

ואני זו שכתבתי קודם שגיליתי סרט מזעזע במחשב. זה היה לפני שנים לא מעטות (אולי 5) ומאז יש נפילות חד פעמיות מדי פעם, ויש גם עליות. התמודדות. לפני זה לא היה לנו אנטרנט בכלל אז הוא לא נחשף. זה קרה כשהייתי מחוברת לאנטרנט של הלימודים שהיה פרוץ ובחינם ויותר מדי סמכתי עליו.

(ובעלי שאל אותי לא מזמן בזמן שהיינו אסורים במשך חודשיים כמעט בגלל בעיות שונות, מה אני אומרת על נערת ליווי. אמרתי לו שאני מבינה אותו ואת הצורך שלו עכשיו, ושאם לא היתה בעיה של נידה או של מחלות - אולי זה היה בא בחשבון... כמובן שזה היה רק תיאורטי, אבל עצם זה שעניתי לו כך, קרב בינינו כי הוא הבין שאני אוהבת אותו ומבינה את ההתמודדות שלו וגם בטוחה באהבה שלו אלי ללא שום קשר להתמודדות. גברים הם לא נשים. הסתכלות באינטרנט או מחשבות לא אומר בגידה רגשית באישה או שפחות אוהבים אותה. צריך להפנים את זה. ללא שום לגיטימציה כי זה חטא, אבל חטא שלו. (אבל ההבדל הוא שאני נשואה כבר מעל 10 שנים ובטוחה באהבת בעלי. עברנו הרבה ביחד, גם קשיים לא פשוטים שלי וגם שלו אז זה אחרת מנשואה טרייה שעוד לא נמצאת במקום הזה. רק שגבר הוא גבר, גם הכי צדיק. צריך להפנים)

ובמשך התקופה שהוא נכשל יותר (לפני 5 שנים) לא הרגשתי משהו בחיי הזוגיות. הוא היה קצת יותר עצבני אבל לא משהו שהייתי עולה עליו, רק מעט. הוא אמר לי שזה לא פגע בכלל בזוגיות שלנו, כי זה לא קשור לאהבה שלו אלי. זה כן פגע בכך שהוא הרגיש מאוכזב מעצמו ומטבע הדברים גם היה יותר עצוב ועצבני. 

כי כמו שביקשת שנכיל את המורכבויות שלכם אני יכולה לבקש שתכילו את המורכבויות שלנו ותנסו להבין למה אנחנו נפגעות כ"כ (ו.. כן אני אחת מהאנונימיות שנפגעה).

זו הרגשה של בגידה, של השפלה נוראית וש"אני לא מספיק_____ (השלם את החסר, יפה, מושכת, וכו')" ואכן אין לי את היכולות הגנטיות או הפיסיות להתמודד עם רוב הנשים בסרטים מהבחיהות הללו.

בקיצור כמו שגברים אומרים שלא נצליח להבין אותם כנראה שגם אתם לא תצליחו להבין אותנו בנושאים הללו.

והאמריה של לנסות להשלים את החסר הייתה לדעתי לא במקום וקוממה אותי קצת.

בכל מקרה בזכות השרשור הזה הצעתי לבעלי להעלות את רמת החסימה שתהווה עוד מכשול ביננו לבין החטא (וכן אני רואה את עצמי שותפה לבעלי ותומכת בו במאבק) ועשיתי זאת עכשיו.

מהעלאת החסימה גם אני ארוויח כי אני אכנס פחות לכתבות ותמונות קצת פחות נקיות, אז בזכותכן...

הגיוני שהכל טוב ורגיל ויבוא ככה.

כמו שהדרכה ניסה להסביר - הרבה פעמים זה ענין של הגבר עם עצמו.

יכולות להיות כל מיני סיבות - חסכים מהילדות, אפילו נטיה פיזית של ויסות חושי בתחום הזה.

כמובן שאין לזה מקום ואדם צריך לעבוד על זה. אבל הרבה פעמים אין לזה קשר לאישה בכלל.

בעלי צדיק באמת. הוא ממש משתדל. ברור שהוא לא מדבר עם נשים, הוא לומד תורה ומלמד.

אבל בנושא הזה הוא אמר לי שאין לו יכולת להתמודד לבד. כשיש אינטרנט פרוץ בבית, הוא פשוט לא מסוגל. במיוחד אם קופץ פתאום משהו (כשהאינטרנט לא מסונן זה יכול להיות גם תוך כדי ערוץ 7...) ואז הוא כבר נגרר. הוא מבחינתו היה זורק את המחשב (וגם כבר עשה את זה כמעט, ז"א החביא את המסך), אבל גם אני וגם הוא צריכים אותו לעבודה שלנו. על פלאפון עם אינטרנט אין מה לדבר בכלל...

והנפילות שלו קרו כשאני חיפפתי יותר בתחום (הורדתי סינון של רימון לרמה מינימלית), או בגלל ששכחתי להוריד את החיבור לאוניברסיטה שמוריד אוטומט את הסינון לגמרי. אמרתי לו, אז תתמודד, תכבה את האינטרנט, אתה יכול. והוא אמר לי שבתחום הזה זה ממש קשה, ואני לא מבינה כי אני אישה. אין לנו את ההתמודדויות שלהם.

בקיצור, גם עלינו יש אחריות בתחום. לא לתת פתח לנפילות זמינות, ולהבין את ההתמודדות הלא פשוטה.

יש תקופות שיותר יש שפחות

אבל משתדלת כמה שפחות להכניס הביתה 

גם לא אוהבת את הרוב

אבל בדכ אוכלת משהו כמו עוגיה או שוקולד כשחוזרת הביתה

ולפחות פעם בשבוע פופקורן שמכינה בבית

מה את כן אוכלת?
מעניין...
ממה את נהנית? (באוכל)

אם אני רוצה מתוק מחפשת דברים שווים יותר

ממתקים גם לא מיודע מה  

המתוק שלי זה העוגיה ליד הקפה וכאלה. עוגה בבוקר  

וכו'

עוגות ביתיות .

פחות יוצא לי לשבת על תפוציםס.

כמובן תמיד יש יוצא מן הכלל אבל לרוב

אני יכולה לאכול חטיף עם גבינה

בת שמספיק גדולה ללמוד הנדסת חשמל,

את לא אמורה לשלוח אותה,

היא אמורה לבחור ולהחליט,

את יכולה להמליץ ולייעץ (אם היא מוכנה לשמוע).

יודעת שזה לא מה ששאלת, אבל הרגשתי צורך להגיד.

למצוא את עצמי בעולם התעסוקה, גם ברמה האישית וגם כאמא, אני חייבת לומר שאני ממש מאמינה בהסללה של כל הילדים אבל במיוחד בנות למקצועות גמישים ועצמאיים.

מקצועות ההנדסה דורשים המון השקעה כשכירה, קשה למצוא משרה חלקית, אין צפי להקלה בעומס במקביל לעליה בשכר.  

מקצועות שבהם אפשר להיות עצמאי בהתאם לרמת העומס שרוצים ולהרוויח סכום לא רע -

רפואה, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, ראיית חשבון, כלכלה, עריכת דין.. 

אצלו זה דווקא הפוך - לא מסוגל להיות שכיר

זה עזר לו מאוד האמת למצות את פוטנציאל ההשתכרות והוא מוציא החוצה את היתרונות שלו בעבודה בצורה יוצאת דופן בעיניי. ב"ה

שאפשר לעשות "הסבה" לתחומים אחרים שבהם השכר מזנק ונדרשת רמת מומחיות מסויימת

כמו:

ניהול מוצר

ניהול לקוח

עיצוב

ניהול מכירות

אפילו ניהול HR בהייטק אחרי השלמת לימודים מסויימים.

ושם קוצרים את הפירות.

אני חושבת שכן חשוב לעבוד במעבדה/ פס ייצור/ הבסיס של שרשרת המזון במקצוע

לרכוש ניסיון אמיתי בעולם התעסוקה,

לפעמים גם צריך תואר שני במנהל עסקים וכד' ששם נותנים כלים משלימים,

אפילו לא הייתי מגדירה את זה הסבה, כמו שזה בעצם תחומי תעסוקה שונים במהותם תחת אותה מטריית לימודים.

עבדתי עם לא מעט אמהות בעולמות השיווק והמכירה, מנהלות מוצר, מנהלות פרוייקטים וכד'

שבאות מעולמות ההנדסה, מוכשרות, מרוויחות יפה מאוד, צעירות, אמהות לקטנטנים.

כן נדרשת זמינות ואחריות, ולפעמים יש מגבלת שעות הפוכות מול לקוחות במזרח ובארה"ב, אבל לקוחות באירופה זה אחלה.

בהחלט אפשר לעבוד בצורה שפויה מאוד בשכר מכבד.

יכול להיות שההתקדמות תהיה יותר איטית בשנים מסויימות וזה בסדר גמור להוריד הילוך בהתאם לרצון באותם שנים זה לא תוקע את הקריירה.

אגב אצלנו הנדסת חומרה קלאסית בהחלט יכולה להתאים למי שמחפשת עבודה רגועה.

כן זה הייטק ויש נהלים ותרבות ארגונית של הייטק, והמשרות מוגדרות כמשרה מלאה, אבל יש תפקידים שמצליחים לשלב בין כל העולמות.

אני מתלבטת כמה כדאי להתחיל ללמוד כל מקצוע שהוא לא 100% מול אנשים. הבינה המלאכותית מתפתחת במהירות מטורפת ולא בטוח בכלל שעוד 4 שנים כשהיא תסיים את התואר עולם התעסוקה יראה אותו דבר, עוד 10 שנים הוא בטוח ישתנה...

זה לא ממש תשובה על מה ששאלת, סתם תהיה כללית על  כמה כדאי בכללי להשקיע בתואר היום...

למשרה חלקית יש חסרונות רבים.

עדיף לשים דגש על גמישות בשעות העבודה, עבודה מהבית וגמישות בנפח התפקיד.

משרה יכולה להיות מוגדרת 7 שעות עם נפח עבודה של יותר ממשרה מלאה,

ומשרה יכולה להיות מוגדרת 9 שעות עם נפח עבודה של 7 שעות שפויות.

משרה יכולה להיות 7 שעות+ נסיעות

ומשרה יכולה להיות מלאה ללא נסיעות כלל.

הדרך לקבל את המשרות השפויות והמתגמלות ממה שראיתי, זה להשקיע כמה שנים במשרות סטנדרטיות, להשקיע בפיתוח קריירה, להיות צעד לפני כולם.

הכוונה לחקור, להסתקרן, ללמוד עוד, להבין מהמומחים מה הם יודעים וממש לשאוב מהם ידע והתמקצעות. ליצור קשרים מקצועיים.

לראות איך קולגות ממחלקות אחרות מתסכלים,

לצבור שם טוב.

לשקף החוצה את העשיה ואת התועלת שמופקת מהעשיה (עוד נקודה שנשים ככלל חלשות בה מאוד)

בהתחלה כולם מתחילים כג'וניורים, אבל בהמשך כל אחד ומה שהוא מצליח להתקדם בו והידע הניסיון והיכולות שהוא מביא.

ואז אפשר לדרוש תנאים שהמעסיקים מסכימים להם כדי לקבל עובד טוב וחיוני.

היום למצוא מועמדים זה קל יחסית.

אבל לגייס עובד טוב, זה כבר קשה ממש ואני מכירה את זה מבפנים.

את הקושי הזה של המעסיקים כדאי לתפוס ולהבין מה מונע ממאות מועמדים להיות העובד המוצלח שהם מחפשים ולסגל את המיומנות הזו.

לדעתי דווקא לאמהות יש את הדרייב להוכיח מה הן שוות, כדי להצליח לקבל את מה שהן רוצות. זה גם עניין של אופי וגישה לחיים באופן כללי, וגם ניהול סדר עדיפויות. לדוגמה בחופשת לידה (במיוחד אם מאריכים) זו הזדמנות נהדרת ללמוד עוד על שוק התעסוקה, השינויים, לבדוק את נקודת המבט של המעסיק, לבדוק איפה זה פוגש את היכולות והדרישות שלי, לרכוש ידע באופן עצמאי ולהשתדרג לקראת התפקיד הבא.

אני חושבת שהרבה פעמים יותר ממה שהמשרה עצמה מגבילה, הגישה היא עצמה המגבילה.

למשל מי שרוצה לעבוד 7 שעות,

יכולה לרשום את זה על גבי הקורות חיים, לציין זאת כדרישת סף בראיון הטלפוני, לבוא בגישה של אני עובדת 7 שעות תתאימו את עצמכם אלי,

או לכוון לוויב של אני עובדת חרוצה ומשקיעה, מביאה ערך מוסף הרבה מעבר לשעון, אמנם אני יוצאת מוקדם אבל תראו שבהתנהלות נכונה של שני הצדדים זה יהיה בסדר, ובכל מקרה אם יש משהו דחוף אני זמינה גם בערב מהבית, ולתת הרגשה שיש על מי לסמוך.

יש מקצועות ותפקידים שהגישה השניה לגמרי יכולה לתפוס ולאפשר להינות משני העולמות.

שלצערי התגרשה- זה אל תהיי תלויה באף גבר.

החיים שלך בידיים שלך.

קומי וצאי לעבוד. אפילו חצי משרה.

גם בשביל הנפש שלך.

תסבירי לו שזו לא תחרות.

הקללה על הפרנסה היא שלו.

אני הייתי מתפוצצת.

ליבי איתך🩷

יעזור לדבר איתו ולהסביר לו?

אם לא, אז כנראה ששווה לעשות את זה בתיווך של מטפל או מישהו שיוכל לעזור.

אני לא חושבת שהפתרון הוא לצאת לעבוד כי זה לא יפתור את הבעיה אלא רק ישים פלסטר.

אז תצאי לעבוד ולא תהיי תלויה בו בכסף אבל אז כנראה תהיה סיבה אחרת לחיכוכים ולחוסר הערכה כי נשמע שזאת הבעיה ולא הכסף.

הוא לא מעוניין בטיפול

לכן אני מעוניינת בעצות

יש זמנים שאתם בטוב? מה בדיוק הוא מצפה ממך?

יש תחומים אחרים שהוא מכבד אותך בהם?

אצלנו זה עושה את התסכול. חטיפים אין ואין תסכול. אם אני קונה לשבת או לטיול או יום הולדת, זה יום יומיים לפני או מחביאה

שלוקים ועוגות יש וסביב זה יש יותר תסכול והם גם מקבלים יותר

מבקשים משהו טעים/מתוק ולא תמיד אני מאפשרת (לא יודעים בדרך כלל בדיוק מה יש) לצורך העניין קוביות שוקולד מריר תמיד יש בשביל אפיה.

מתוסכלים שאני מרשה רק פעם בחודש ללכת למכולת.

מתבאסים שמגבילה את הכמות (נגיד לא יותר מ3 פרוסות עוגה בכניסת שבת.. )

לדעתי תנסי להבין מה גורם לקושי שלהם.

למשל 3 פרוסות עוגה בכניסת שבת זה בכלל לא קצת. יכול להיות שהם פשוט רעבים? אז לתת לפני זה משהו יותר משביע אולי, או לאפשר במקביל עוגה ופירות חתוכים או פשטידה או צלחת מרק...

מבקשים מתוק ואת לא מאפשרת, אז לומר ברור שאצלנו אפשר נשנוש רק בין 16 ל17. בשאר הזמן מי שרעב מוזמן לקחת פרי או פריכיות למשל.

כלומר, אני לא חושבת שהתסכול הוא באמת בגלל כמות המתוק הכללית, אלא כי באותה הזדמנות הם רעבים למשל.

וגם, כשבאופן כללי יש ממתקים, הם לא מבינים למה עכשיו את לא מרשה. אז עדיף שיהיה כלל ברור מתי כן.

פעם בחודש ממתק במכולת זה ממש לא רק. גם לגבי זה, יכול להיות שאם זה ביום מסוים שהם יודעים מתי יקרה, זה יהיה להם קל יותר. מאשר לחשוב כל יום שאולי היום זה היום הנחשק ולהתאכזב כשהבקשה שלהם לא מתמלאת.

אם להגביל אז בלא לקנות או להכין כמות קטנה.

ממה שאני זוכרת בתור ילדה כל דבר שאמרו לנו כמה אפשר לאכול אז זה מה שאכלנו אפילו אם זה היה ממש הרבה.

לצורך העניין יכול להיות ש- 3 פרוסות עוגה זה די הרבה להם אבל אם זה מה שאת מרשה זה מה שהם יאכלו.

ואח"כ עוד ירגישו שרצו עוד ולא הרשו להם.

אולי לפתוח פס עוגה בכניסת שבת ולהגיד שאת הפס השני שומרים למחר בבוקר?

או להגיד אפשר לאכול אבל תשימו לב שנשאר לשאר הילדים?

פעם באף פעם אני מכינה עוגיות

ביום יום הממתק שלהם זה לחם עם שוקולד לגן, שמקבלים רק בחלק מהשבוע.

פעם בכמה שבועות נוסעים לסבתות והן כבר מפציצות אותם בממתקים.

בשבת מקבלים ממתק שבת בערב בהדלקת נרות ואוכלים קורנפלקס מיוחד בבוקר שבת (במשך השבוע זה הצהוב הרגיל), ובקידוש בשבת לרוב יש עוגה או חטיף כלשהו.

חוץ מזה הם מקבלים מהגן ממתק בקבלת שבת בשישי.

מעדנים אנחנו לרוב לא קונים, הם אוכלים פעם בכמה חודשים אצל סבתא או שאנחנו קונים פעם בכמה חודשים לקידוש.

שלוקים קטיבים וכאלה גם כן בקידוש בשבת או אם יש אירוע מיוחד, אבל אז זה במקום משהו אחר.

מדי פעם אני מכינה פנקייקים ולפעמים שמה בבלילה שוקולד ציפס. ולימי הולדת יש עוגה בחושה.

ביסקוויטים אני נותנת די בחופשיות בנסיעות וכאלה.

בתחושה שלי הם מקבלים המון מתוק, ממש יותר מדי. תכלס כשכותבת כאן זה נשמע לי סביר, אבל בגלל שהם כאלה מכורים ותמיד מבקשים אז זה מרגיש לי שיש יותר. 

יש עוגיות שאני אופה, ארטיקים וגלידה ביתיים והרבה פירות.
 

אני חושבת שזה כמו כל גבול - כשיש פתח, מנסים לעבור אותו.

אני רואה את זה הרבה עם המסכים - אצלי בכו כל יום שהם רוצים, ברגע שהוצאתי מהבית את המסך הגדול, אין על להתלונן בכלל והרבה פחות בכי בנושא.
 

תשקלי אולי לא להחזיק בבית בכלל ולקנות כשצריך (נגיד רק לשבת אבל לא מגירת חטיפים)

מה שיש לתת במועדים ממש קבועים.

ויכול להיות שפשוט יהיה תסכול בנושא, הרף של הרצון למתוק אצל ילדים הוא בלתי נגמר, וככל שאוכלים יותר מתוק רוצים יותר🤷🏼‍♀️

שוקולד- בארון גבוה. רק לשימוש של אפייה (יש לי מריר רגיל)

פופייסים- בימים החמים מרשה די חופשי..

ביסקויטים- די חופשי

עוגות- אך ורק בשבת. או אם יש קצת שאריות אז גם במשך השבוע.

אין לי בכלל חטיפים או עוגיות. ואם כן- אז זה רק כ"ממתק שבת" שמקבלים בערב שבת אחרי הדלקת נרות.

עוגיות קנויות- רק כשאורחים באים. זה ממש לא נגיש לילדים ובעיקר הם לא יודעים שזה קיים (במקפיא/בארון סגור ולא נגיש)

לחם עם שוקולד- רק ביום שישי/ראש חודש/יומולדת/יום טיול. ואז כל הילדים מקבלים..

יש שפע של פירות..... אם ילד רוצה לנשנש הוא מוזמן לקחת מכל הסוגים והמינים. לפעמים כשהם רעבים ואין אוכל זמין מיידי אני אוציא בייגלה/קרקרים.

לא יודעת אם עזרתי לך..

עוגיות קנויות/ ביסקוויטים יש בבית חופשי, כל יום לוקחים לגן.

יכולים לאכול גם אחה"צ אבל בתכלס הם לא רוצים.

שלוקים יש כל היום כל היום.

יש קורנפלקס עם חלב, לפעמים אוכלים בבוקר לפני שיוצאים לגן, לפעמים אחה"צ.

משתדלת לחתוך להם פירות, לא תמיד זוכרים לקנות.

ממתקים אין בבית בכלל בכלל.

לפעמים לפעמים קונים לשבת.

אם הילדים הולכים איתי לקניות אני מרשה להם לבחור ממתק אחד מה שהם רוצים (קורה פעם במיליון...).

בעלי לא מרשה רק אם זה לקראת שבת.

יש לנו ליד הבית קיוסק כזה שמוכרים בו ברד שהם מאוד אוהבים,

בהתחלה כל יום ביקשו לקנות ברד ואמרתי להם שברד קונים רק ביום מיוחד, למשל יומולדת או ראש חודש וקיבלו את זה.

הרבה פעמים הם חוזרים רעבים מהמסגרות אז או שמצטרפים אלי לארוחת צהריים מבושלת שאני אוכלת בבית בארבע.

או שאני מקדימה להם את הארוחת ערב לשעה חמש.

מה שמקבלים במסגרות כמובן אוכלים,  ביום שישי הם שומרים מה שהם מקבלים לכניסת שבת

בשבת כשנמצאים בבית יש עוגה בסוף הארוחה לפעמים, לא כל ארוחה, ואז אני מרשה שתי חתיכות והם בסדר עם זה

פעם בשבוע בערך כשחוזרים הביתה קרטיב או שלוק (האמצעי קצת יותר מבקש ומתבאס שאני לא מביאה עוד פעמים)

בבוקר לפני שיוצאים אוכלים מאפינס שיבולת שועל,  זה לא ממתק מבחינתי אבל זה מפנק אותם

חוץ מזה אין משהו ברגיל, לפעמים מכינים עוגיות באמצע השבןע לשבת ואז אני נותנת גם עוגיה

יש לנו האמת מלא חטיפים שמצטברים כשהם מביאים מימי הולדת או משלוחי מנות, אבל לא נראה לי שהם בכלל זוכרים את קיומם כי זו ממש לא אופציה אצלנו 

בבוקר אוכלים ופלים/ עוגיות/ ביסקוויטים.

בערב כולם אוכלים עוגה. לפעמים במקום עוגה יש אבטיח/ עוגיות/ גלידה).

במשך היום אני מרשה ממתק אחד. בדרך כלל אוכלים אחרי ארוחת צהריים.

אנחנו קונים שוקולדים, חטיפים קטנים, שלוקים, לפעמים מסטיקים. ולפעמים יש גם דברים שהילדים קיבלו בכל מיני מקומות.

בקיץ מידי פעם קונים ארטיקים שווים (הם לא מסתפקים בארטיק קרח), אבל שומרים לזמנים מיוחדים.

בשבתות הם מקבלים ממתקים בתפילות ילדים, תהילים וכד'.

כמו ציטוס במבה וכאלה

לרוב אני מרשה אחד קטן ביום.

לא תמיד עולה דרישה.

כשיש חטיפים גדולים הם לא רגועים ורוצים כל הזמן.

אז אני נמנעת מלקנות.

בגדול אני לא בעד למנוע מהם לחלוטין. גדלתי בבית שמנעו מאיתנו וזה יצר לי אישיו סביב זה שעד עצם היום הזה משפיע עלי מאד.

היו תקופות אחרי שהפכתי עצמאית בקניות שלי שהייתי קונה ממתקים וחטיפים כמו מטורפת.

בכמויות. שיהיה לי.

אז לא רוצה שיגדלו ככה.

לגבי עוגה בשבת לא מגבילה אותם כל עוד זה אחרי אוכל.

עוגיות ובסקוויטים אני מסכימה אבל לא להיסחף. יש לי ילד שלא יודע לעצור ואז הוא מגיע לבחילה אז אני מזכירה לו.

הגדול בן 9 הקטן בן 4.5

אם הם קטנים דיי חופשי.

גדולים אני מסכימה אחד גדול ביום.

ארטיקים כנל. אחד ביום.

קרח.

ארטיקים מיוחדים במידה ויש זה בדכ לשבת.

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

מתהליך ההחלמה.. אצל שני ילדים

אמרה שכדאי לחכות עוד יום ולראות

מוזר שהם ככה מתנהלים. נכון שהיא בין חום לחום עירנית אבל חלשה מאוד והחום כבר יום 4

בכל זאת היא אחרי ניתוח נראלי אדישים כולם

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

וגם אנחנו עם קטנים (ורוב הפעמים הייתי בהיריון)

שינה באוהלים, הילדים שלי מחכים לזה כל השנה!

בשנים שלא היה אפשר לצאת פתחנו להם אוהל בסלון 😂

הייתי שואלת רופא

אם את רוצה אחרי שנה לא צריכה אישור רופא, פשוט מפסיקה

לגבי ההידבקויות אין לי מושג..הייתי שואלת את המרפאה בעיסוק ןאפ היא לא יודעת את הרופא

גם לא בטוח שעל החודש הראשון תיקלטי

אם קריטי לך להפסיק את המניעה, במקומך הייתי מפסיקה.

אגב כשאני ילדתי קיסרי לפני 14 שנה אמרו לי למנוע לפחות חצי שנה אז לא חושבת ש11 חודש זה קריטי

אני לא יודעת לומר על הצלקת כי אותי לא שלחו לריפוי בעיסוק. זה די חדש ששולחים ממה שאני מבינה.

הייתי פשוט מפסיקה למנוע ואם תוך כמה חודשים לא עובד (נגיד חצי שנה, אם לרוב את נקלטת זריז) מבקשת היסטרוסקופיה. כי לפעמים יש הדבקויות ברחם שיכולות לפגוע בקליטה. אישית לא היתה לי בעיה לא אחרי קיסרי אחד ולא אחרי שניים. אז לא הייתי יותר מדי חוששת. לגבי מניעה, אמרו לך ספציפית שנה בגלל מה שראו או סתם ככללי? כי לי משום מה זכור שנה וחצי עד לידה חוזרת. אבל זה באמת ישן ואולי שינו את ההנחיות. אם את על גלולות לפעמים לוקח למחזור חודשיים שלושה להגיע, לא לוקחת אחריות אבל לא נשמע לי דרמה 11 חודש במקום 12. אלא אם את אולי יודעת שלרוב נקלטת מיידי.  

לא קריטי לי להפסיק כמו שלא קריטי לי למנוע...

סתם אני מתעצלת ללכת לקנות כדורים בשביל חודש

ובכל מקרה תיכננתי להפסיק ברגע שאפשר

@אורוש3 שמעתי את זה מכמה, זאת כנראה הנחייה ישנה. (המרפאה בעיסוק אמרה לי שבזמן שלה אמרו שנתיים)

לא הייתה סיבה מיוחדת שאמרו לי למנוע אלא רק בגלל הניתוח.

בפעמים קודמות נקלטתי מהר; אבל אני לוקחת בחשבון שבטח הפעם זה יקח זמן כי בטח אחרי כמעט שנה של כדורים יהיה דימום יותר רציני ממחזור רגיל, לא?

שנה וחצי עד הלידה הבאה זה 9 חודשי מניעה...

בסבב האחרון לי לא היה דימום רציני. אם לקחת כדורים של הנקה הם מדקקים את הרירית, לקח למחזור איזה חודשיים לחזור. והיה חלש בהתחלה. אבל מן הסתם משתנה מאחת לאחת. וגם כן בעבר הרחוק כשהייתי על גלולות כאלה ובאמצע עברתי להתקן היה לי דימום רציני יותר, אז קשה לדעת. 

אני אחרי שנה של גלולות נקלטתי תוך חודש

אני דווקא מרגישה יותר פוריה אחרי הפסקת הורמונים 

בגדול אם היית על סרזט או גנריות שלו אז זה ממש אינדוודואלי החזרה של הדימום, ויש אפשרות גם להקלט לפני שיגיע מחזור בכלל..

גלולות משולבות מונעות ביוץ וכשמפסיקים אותם מגיע מחזור "דמה" ורק אחריו הגוף חוזר למחזוריות רגילה

גלולות פרוגסטרון לא מונעות בהכרח את הביוץ וכשמפסיקים אותן, זה פשוט שאלה של כמה זמן ייקח לגוף שלך לחזור לעצמו. אצלי למשל כשהפסקתי- אחרי שבוע מההפסקה זיהיתי ביוץ ואחרי שבועיים מהביוץ הגיע הדימום. הוא לא היה שונה מהרגיל. ותיאורטית יכולתי להכנס להריון עוד לפני הדימום בכלל (בפועל לקח 7 חודשים מהפסקת הגלולות)

ואני גם חושבת שלא קריטי להפסיק אחרי 11 חודש במקום שנה.

 אני חושבת שאנחנו לא יכולים לבחור את החברים של הילדים שלנו. ולפעמים אנחנו גם לא יודעים מה הסיבה הסמויה שטוב להם דווקא עם החברה הזו, שמחוץ למסגרת. אם נאמר לה- זו לא חברה בדששבילך- פסלנו את כל הטוב שהיא רואה בה ולכן התחברה אליה. ומצד שני- יש פה בעיות.

הגישה שלי היא לדבר על התוכן של הקשר. ולכוון אותו. לא לפסול את החברות עצמה.

למשל- את רוצה ללכת אליה הביתה אבל אנחנו פחות מתחברים למסכים.

אולי תבואו אלינו? אולי אצלה בבית תעשו דברים אחרים? (ושוב, אין לך שליטה על מה שבאמת יהיה אבל את כן אומרת מה נראה לך נכון- תאמיני לי שזה משפיע) ובמקביל את לא פוסלת את הטוב שהבת שלך מצאה דווקא בקשר הזה, אלא מכוונת אותו ונותנת כלים לבת שלך. איך ליצור את הקשר שיהיה באמת טוב ולא מזיק.

בהצלחה

היא רוצה להרגיש שהיא מחליטה שהיא עצמאית. והיא מקבלת את זה מהבת הזו. איזה יופי!

עכשיו כמו שכתבה גם nik. אל תפסלי את מה שהיא כן מקבלת מהקשר. להיפך. זה דבר חשוב.

אבל- תני גבולות של איך מתנהגים בתוך הקשר הזה. ואולי דווקא בגלל שמה שהיא אוהבת זה את המרדנות= עצמאות. תעבירי אליה את האחריות. היא בעצמה צריכה לדאוג לעסוק בדברים טובים. לא כי אמרו לה.

היתה לי חברה חילונית מחוג במתנס..

אמא שלי הגדירה לי בנעימות ובפשטות גבולות ברורים- מה לא ומה כן.

המה כן היה חשוב באותה מידה כמו המה לא, ובאמת לא היתה שום בעיה.

דברי איתה ביחד, ואם תראו שזה קשה מידי אז צריך לחשוב מה הלאה. אם לחברה יש סה"כ אופי טוב, לא הייתי ממהרת להפריד

כן מפחדת שתכנס לה איזה שטות לראש שיהיה קשה מאוד להוציא 

בכל מקרה בעיני השאלה כמה את חוששת מהקשר. אם רק קצת הייתי דואגת שיפגשו אצלי בבית ולא אצלה אם מאוד חוששת הייתי מנסה שכל פעם שהן רוצות להיפגש בדיוק יש סיבה טכנית שאי אפשר.