אני מנסה להאמין במצבים כאלה שהקב"ה יודע מה הכי טוב לנו ומכוון את הדברים, זה בטח לא פשוט לך בכלל ומאכזב או מעציב אותך אבל תנסי להיאחז במה שיש ולהתרומם, זו המציאות כרגע וכנראה שעד עכשיו לא היית צריכה לדעת, זה מכוון מלמעלה, תנסי לראות איך את כן יכולה לעזור לו ולעודד אותו לצאת מזה..

אני מאחלת לך שהניסיון הזה יחזק את הקשר ביניכם ותצמחו ותתחזקו ממנו..

הרבה הצלחה!!!!

תודה על התשובה,

מחזק לשמוע גם צד כזה..

לא משנה איך גיליתי, אבל הוא כן הודה לי.. 

אני כולי מבולבלת, לא יודעת מה נכון לעשות..

אני כבר הפסקתי לחשוב, ולא יודעת איך להתקדם מפה..

תחשבי על זה.

מה היחס שלו לנושא? אם יש מצידו נכונות, אם הוא מעוניין לצאת מזה באמת, לפעמים בשניים זה יותר קל.

להוציא את האינטרנט מן הבית?

אם אין בו הכרח...

זה מהאינטרנט של הפלאפון.

הוא רוצה לצאת מזה אבל לא מצליח..

זה נסיון שקשה מאוד לעמוד בו.

לא רק לבעלך, לגברים רבים קשה. במיוחד כשזה זמין מאוד.

יש הרבה שנופלים בכך היום לצערינו, אבל זה לא אומר שזה לא מצריך טיפול.

בכל מקרה, כשאני גיליתי שבעלי נופל (לא מכור אבל נופל מדי פעם, וגיליתי בצורה מזעזעת, כי פתאום בהורדות של קבצים במחשב ראיתי סרט ממש אבל ממש מזעזע מבחינתי, ובעלי נחשב לאחד ה"צדיקים" בישיבה, והוא באמת צדיק רק יש לו קשיים) קודם כל הקפדנו על סינון מקסימלי, ודבר שני, לא ראיתי בזה בגידה אישית בי, אפילו שזה היה לא קל, אלא התמודדות שהוא צריך להתמודד ואני צריכה כמה שיותר לעודד אותו.

המצב עכשיו יותר טוב בהרבה כי אין לו דרך זמינה ליפול באינטרנט, אבל כל הזמן יש לו התמודדויות (גם ברחוב) וזה חלק מהחיים שלו.  

שלב א' - לראות שאכן יש לו רצון אמיתי להתמודד. (אם הוא כבר היה בטיפול אז הגיוני מאוד שיש לו רצון אמיתי)

שלב ב' - לסנן אינטרנט!

שלב ג' - אם הוא רוצה לחדש טיפול  - אפשרי בהחלט ואת צריכה לתמוך בו ולעודד אותו.

וזה תלוי בקשר ביניכם, אנחנו כן מדברים על הדברים האלה מדי פעם, זה טוב לבעלי לפתוח, והוא רואה שאני גם לא נפגעת ולוקחת את זה כפגיעה אישית בי. יש נשים שיותר קשה להן עם זה ומעדיפות שישאיר את ההתמודדות לעצמו.

לא רק לגברים רבים קשה, אלא גם לנשים.

אני אישה- וגם אני נפלתי באינטרנט לא פעם ולא פעמיים.

הדבר הראשון שהיה לבעלי ולי ברור- שהאינטרנט בבית יהיה מסונן ברמה מאוד גבוה.

כמו כן בפלאפון אין לנו אינטרנט.

בעלי הודה בפניי שהוא עושה גם מעבר לזה..

בכל מקרה אני התמודדתי בדרך לא טובה והדחקתי. למרות שאני מאוד רוצה לדבר איתו על זה אני לא יכולה.

אז קודם כל חיבוק זה נורא קשה וזו הרגשה של בגידה.

דבר שני אל תדחיקי, דברי איתו על זה, דברי עם מישהו מקצועי שיכולמ לייעץ לך,7

אבל...

אל תדחיקי, בבקשה, בשבילך.

טפלי בזה ואל תתעלמי

אני עשיתי את זה וזו טעות ועכשיו אני מחכה לרגע הנכון שיהיה לי אומץ בטיימינג הנכון ולדבר עם בעלי

אני לא פירטתי את הכל, כי אין לי כוח, אבל גם אצל בעלי - יש גם מעבר לצערי..

סליחה על השאלה, אבל למה החלטת להישאר איתו ולא להתגרש? 

(אם את לא רוצה לענות, את לא חייבת..)

ומה הכוונה בטיפול שאת אומרת שצריך לעשות?

להתגרש לא עלה על דעתי כי אני אוהבת את בעלי ואני יודעת שאני גם לא מושלמת.

אבל בעיקרון התגובה האחרונה שאומרת שגם לה זה קרה מפרטת בדיוק איך שהרגשתי

ואפילו יותר גרוע, אבל אני כאור הדחקתי, אל תעשי את זה.

דברי עם עלך שיחה מפורטת, קחי את כל הזמן שבעולם לכאוב אבל אל תערבי אנשים קרובים ומשפחה (את יכולה להסלוח הם לא).

טיפול- כדאי לטפל אצל מטפלים מקצועיים, פסיכולוגיי, שיטת 12 הצעדים וכו

קיצור העיקר זה לדבר לדבר לדבר ולא להדחיק.

בהצלחה

נ.ב. מצטערת על הבלבול זה נכתב אמוציונאלית

אבל מה שבטוח, זה שאתן נותנות לי את הכוח..

12 הצעדים למי ששאל- חבל שלא ביקשנו משיח - נשואים טריים

אולי זה יכול לענות..

כותבת כאנונימי, בכל זאת אינטימי מדי...

בעלי פתח את זה בפניי...
תוך שהוא מבקש עזרה לצאת מזה.
 

התגובה הראשונית שלי הייתה: איך עוזרים לך..
אחרי כמה דקות, עיכלתי קצת מה הוא סיפר ופשוט בכיתי שעות.

תחושה איומה של נבגדות, חוסר אמון, השפלה וכו'...
 

היו ימים קשים ובסוף דיברנו והבהרנו...

קודם כל,

הבהרתי לו שזוהי ממש בגידה מבחינתי, (הוא גם הודה שהוא מרגיש שזה פגע ופוגע לנו בזוגיות.)

ולכן, אין דבר כזה שזה קורה עוד, לא משנה מה!!

אחרי קבלת התחייבות כזו,

דיברנו על צעדים מעשיים כדי לעזור ולתמוך- 

אינטרנט רימון, בלי שעות מאוחרות שנמרחות במחשב וכו'...

וכמובן על צעדים לחזור אחד לשני,
הבהרתי שאני אצטרך את הזמן ושאצטרך אותו.
להרגיש מחוזרת, אהובה ורצויה... (הרבה חיזורים, זה פשוט נדרש)

אני חושבת שההתחייבות חשובה, 
היא אומרת את חשובה לי, אני בוחר בך ורוצה אותך.
רק אז מהנקודה הזו אפשר להמשיך.

כי אם אין התחייבות כזו אז כל גדר שנעשה, הדבר יכול להתפרץ במקום אחר.

(לעצם העניין, אם אני לא טועה לאינטרנט רימון יש גם חסימה לפלאפון)

אגב, זה באמת מאוד קשה להמשיך את החיים עם אמון והכל, לא פשוט.

הרבה עבודה של לתת של הבעל ולשל לקבל של האישה.

בהצלחה יקרה.

וכמו שכבר איחלו לך, שרק תצמחו מהמשבר הזה ותגדלו.

שנה טובה!!

(מחילה על המגילה, הנושא בוער בי..)

וחושבת שהצעד הראשון זה לחסום את הפלאפון לאינטרנט.

זה נסיון קשה מאד שהרבה גברים נופלים בו.

שאני לא היחידה, ושגם עברתן את זה

מדהים שלא התייאשתן באמצע ולא רציתן לפרק הכל..

אמן, ובהצלחה גם לך!!

לצערינו בתקופת האינטרנט הפרוץ זו בעיה קשה מאוד שפוגעת בבתים רבים, ומתסכלת כל כך הרבה אנשים.

זה לא נותן לגיטימציה לעניין, אבל את ממש ממש לא לבד, וגם בעלך לא לבד. הוא צריך לדעת שבהרבה עבודה קשה, ניתן לצאת מזה. קודם כל להחליט ואז להלחם ולהתמודד ואם צריך לקחת עזרה מקצועית.

בהצלחה רבה!!

כתבת מדהים וחיזקת!

אני רואה שיש פה כמה נשים פגועות בנושא הזה, יש אולי פורום סגור בעניין הזה?

גם אני מעריכה אותך המון, 

על החוזק שלך, האמונה שלך, העידוד שלך..

פשוט גרמת לי לבכות עם שרשמת..

בעלי אמר לי שידוע, גם תלמידי ישיבות, מכל הזרמים, רבנים, כמעט כולם נופלים או מועדים ליפול אם אין מעצורים של חסימות. בעיית הדור.

ועדיין, אני הופתעתי כשגיליתי, כי כל אחת רוצה להאמין שבעלה הוא באמת צדיק והקשר בינינו באמת מיוחד, הוא אוהב אותי ואני יפה בעיניו אז הוא לא מחפש - אנחנו פשוט לא מבינות אותם. זה יצר מאוד חזק, ולא קשור ספציפית אלינו. אפשר למצוא גם מספיק סיפורים בגמרא כדי להבין במה מדובר.

ולרוב זה מתחיל בתור משהו שקופץ ויצר הסקרנות שעובד. ואם לא תופסים בזמן ואין חסימות זה יכול בקלות להפוך למשהו יותר רציני ובעייתי. 

או שזה בעצם לנפגעות מינית... לא זוכר...

פרטים מדוייקים יותר תקחו מ - @צומחת23 . הכי טוב... היא מנהלת של זה...

בהצלחה לכולם!!!

ושנה טובה!

רק טוב!

זה לא בעיה רק מול הקב"ה,

זה גם פוגע בה!

זה שבעל רואה נשים אחרות מאשתו, מסתיר ממנה דברים זה בהחלט פוגע באישה ובזוגיות!

היא בהחלט צריכה לעזור לו, לתמוך בו ולמשוך אותו בעדינות ובחכמה נשית לצאת מהמקום הזה.

אבל, זה בהחלט בעיה שהיא לא בלעדית שלו מול הקב"ה,

זו בעיה גם שלה! לא בקטע של אשמה, זו בעיה שהיא נפגעת ממנה, עובדה!

לא תמיד שורש ההתמכרות הוא הזוגיות.

לפעמים זה הפוך.

אני מסכימה שזה ענין של בן אדם למקום בראש ובראשונה.

אבל הפגיעה באמון, בזוגיות היא נוראה.

לכל אחד יש מימד אישי, אבל ברגע שזה מגיע לבעיית אמון זוגית - אז זה כבר לא מימד אישי. 

לפעמים הוא לא קם לתפילה - זה קשה וכואב לי, אבל אני משתדלת לא להגיד כלום, כי זה בינו לבין הקב"ה. (למרות שאני לא חושבת שזה רק עם הקב"ה, כי הוא צריך להיות דוגמא אישית כלפי הילדים אח"כ, ואז זה כן משהו שקשור אליי..)

כשיש בעיה - הפתרון הוא לא להבליג, אלא לעזור. העזרה הוא לא השתלטות.. 

העזרה היא ביחד, בהסכמה, לא כפיתי עליו שום דבר. 

אם אתה חושב שהפתרון הוא לא לשתלט, משמע להתעלם, חוץ מלהרוס את עצמי ואת הזוגיות שלנו, אני לא רואה תוצאה אחרת..

אני מסכימה שלתועלת הטיפול ובנית האמון מחדש, לא האישה צריכה לעמוד כשופטת על ההתקדמות/נסיגה.

בעצם זו עבודה בשני מישורים - אחד עבודה עצמית של הבעל מול עצמו, מול הקב"ה.

והשני - עבודה זוגית של שיקום האמון בבן הזוג.

נראה לי שזה סדר העבודה היעיל ביותר.

והוא עשה זאת בצורה מכובדת וראויה לציון.

ואל תתחילו - זה פורום פתוח.

לדעתי יש פה שרשור בו נשים חושפות את קשיהן האינטימיים למרות ההבנה את צריכיו של הבעל, הן עדיין בחרו לפרוק את הקושי והתגובה אותה הוא כתב לקחה את הקושי וגימדה אותו- אמרה זה הגברים ולא תבינו לכן אתן לא צריכות להפגע- ככה לפחות אני הרגשתי[בנוסף המשפט האחרון שלו על מה שאישה יכולה לעשות כדי לעזור לגבר חירפן אותי- זה לא אשמתי מה שהוא עושה ועם הוא עושה את זה אני ממש לא צריכה לנות להתקרב או להשיג את הסטנדרטים אותם הוא רואה באינטרנט וככה לפחות הרגשתי שהתכוון הכותב

חס וחלילה, אני בטוחה שהכוונה לא היתה שאישה צריכה לחקות את הסטנדרטים של האינטרנט.

אני לא הבנתי את זה ככה.

אלא באופן כללי - שאישה תשקיע בעצמה ובקשר שלה עם בעלה, וגם תעשה את כל ההשתדלות הנצרכת בתחום הטהרה, באופן שהקשר בינהם ישמח את שניהם.

איש יכול לבקש כל מיני וזה בסדר גמור.

לכל אישה יש בחירה מה לכתוב או לא במרחב הזה, זהו פורום פתוח ויכול להיות שחמותך, אחותך, גיסתך, ביתך, וכן חמיך, אחיך, גיסך ובנך קוראות וקוראים פה.

מותר לכל גבר להיות שותף בפורום ואנו מבקשות לכבד את המרחב הנשי.
הפותחת לא ביקשה להגביל את הקריאה לנשים בלבד ולכן זה סביר בהחלט שבפורום פתוח גם גבר יאיר את הצד הגברי בענין הזה. 
(וכמובן כדאי לזכור שגם כשכותבים נשים בלבד זה לא אומר שגברים לא יקראו בהכרח אבל היד על ההדק למחוק תגובות שלהם באם יהיו כאלה תהיה קלה ביותר)

בשירשורים כאלה צריך יותר תגובות גבריות

ואפילו רשעות.

חלק מזוגיות זה להיות יחיד לבן הזוג.

אם לא - זו פשוט פריצות.

הפכת את הרצון הכי טבעי, בריא ויהודי ל'פטליסטיות' ו'שתלטנות'??

תרבות המערב במיטבה.

אני לא כותבת בתור ויכוח איתך, אלא כנגד הדעה שהבעת, וכדי לחזק את הנשים שמרגישות פגועות ממעשים שכאלו, ותובעות - בצדק - מהבעלים שלהן להפסיק עם הדברים הנוראיים האלו (ומצילות אותם מלחטוא, אגב).

זה גם פוגע המון באמון הבסיסי בין בני הזוג,

וגם, פחד - איזה מן אבא יהיה לילדים שלי?

אבא מכור? איזה מן דוגמא הם יקבלו?

הפותחת ונשים נוספות כמוה מתארות משבר אמון נורא וסבל גדול.

גם לכאן אסור להיכנס ברגל גסה.

וחוץ מזה שבמסגרת הדיון המאוד לא תאורטי, נשים מדברות על התנהגויות מעשיות ועוד איך.

ובין הליכה לנערת ליווי, או בגידה עם מישהי מהעבודה וכדו' שזה הרבה יותר גרוע.

ויש גם שז"ל, שגם זו עבירה חמורה מאוד אבל עדיין לא בגידה באישה.

בתור אחת שבעלה נופל מדי פעם, בעיקר אם משום מה הגיע למקום עם אינטרנט פרוץ, אני לא לוקחת את זה כפגיעה אישית, זו התמודדות. אני יודעת שבעלי אוהב אותי ויודעת שיש לו שאיפות תורניות גבוהות, אבל גם יצרים והתמודדויות. התפקיד שלי זה להאמין בו ולעזור לו, כמובן בלי שום לגיטימציה לנפילות.

ואני זו שכתבתי קודם שגיליתי סרט מזעזע במחשב. זה היה לפני שנים לא מעטות (אולי 5) ומאז יש נפילות חד פעמיות מדי פעם, ויש גם עליות. התמודדות. לפני זה לא היה לנו אנטרנט בכלל אז הוא לא נחשף. זה קרה כשהייתי מחוברת לאנטרנט של הלימודים שהיה פרוץ ובחינם ויותר מדי סמכתי עליו.

(ובעלי שאל אותי לא מזמן בזמן שהיינו אסורים במשך חודשיים כמעט בגלל בעיות שונות, מה אני אומרת על נערת ליווי. אמרתי לו שאני מבינה אותו ואת הצורך שלו עכשיו, ושאם לא היתה בעיה של נידה או של מחלות - אולי זה היה בא בחשבון... כמובן שזה היה רק תיאורטי, אבל עצם זה שעניתי לו כך, קרב בינינו כי הוא הבין שאני אוהבת אותו ומבינה את ההתמודדות שלו וגם בטוחה באהבה שלו אלי ללא שום קשר להתמודדות. גברים הם לא נשים. הסתכלות באינטרנט או מחשבות לא אומר בגידה רגשית באישה או שפחות אוהבים אותה. צריך להפנים את זה. ללא שום לגיטימציה כי זה חטא, אבל חטא שלו. (אבל ההבדל הוא שאני נשואה כבר מעל 10 שנים ובטוחה באהבת בעלי. עברנו הרבה ביחד, גם קשיים לא פשוטים שלי וגם שלו אז זה אחרת מנשואה טרייה שעוד לא נמצאת במקום הזה. רק שגבר הוא גבר, גם הכי צדיק. צריך להפנים)

ובמשך התקופה שהוא נכשל יותר (לפני 5 שנים) לא הרגשתי משהו בחיי הזוגיות. הוא היה קצת יותר עצבני אבל לא משהו שהייתי עולה עליו, רק מעט. הוא אמר לי שזה לא פגע בכלל בזוגיות שלנו, כי זה לא קשור לאהבה שלו אלי. זה כן פגע בכך שהוא הרגיש מאוכזב מעצמו ומטבע הדברים גם היה יותר עצוב ועצבני. 

כי כמו שביקשת שנכיל את המורכבויות שלכם אני יכולה לבקש שתכילו את המורכבויות שלנו ותנסו להבין למה אנחנו נפגעות כ"כ (ו.. כן אני אחת מהאנונימיות שנפגעה).

זו הרגשה של בגידה, של השפלה נוראית וש"אני לא מספיק_____ (השלם את החסר, יפה, מושכת, וכו')" ואכן אין לי את היכולות הגנטיות או הפיסיות להתמודד עם רוב הנשים בסרטים מהבחיהות הללו.

בקיצור כמו שגברים אומרים שלא נצליח להבין אותם כנראה שגם אתם לא תצליחו להבין אותנו בנושאים הללו.

והאמריה של לנסות להשלים את החסר הייתה לדעתי לא במקום וקוממה אותי קצת.

בכל מקרה בזכות השרשור הזה הצעתי לבעלי להעלות את רמת החסימה שתהווה עוד מכשול ביננו לבין החטא (וכן אני רואה את עצמי שותפה לבעלי ותומכת בו במאבק) ועשיתי זאת עכשיו.

מהעלאת החסימה גם אני ארוויח כי אני אכנס פחות לכתבות ותמונות קצת פחות נקיות, אז בזכותכן...

הגיוני שהכל טוב ורגיל ויבוא ככה.

כמו שהדרכה ניסה להסביר - הרבה פעמים זה ענין של הגבר עם עצמו.

יכולות להיות כל מיני סיבות - חסכים מהילדות, אפילו נטיה פיזית של ויסות חושי בתחום הזה.

כמובן שאין לזה מקום ואדם צריך לעבוד על זה. אבל הרבה פעמים אין לזה קשר לאישה בכלל.

בעלי צדיק באמת. הוא ממש משתדל. ברור שהוא לא מדבר עם נשים, הוא לומד תורה ומלמד.

אבל בנושא הזה הוא אמר לי שאין לו יכולת להתמודד לבד. כשיש אינטרנט פרוץ בבית, הוא פשוט לא מסוגל. במיוחד אם קופץ פתאום משהו (כשהאינטרנט לא מסונן זה יכול להיות גם תוך כדי ערוץ 7...) ואז הוא כבר נגרר. הוא מבחינתו היה זורק את המחשב (וגם כבר עשה את זה כמעט, ז"א החביא את המסך), אבל גם אני וגם הוא צריכים אותו לעבודה שלנו. על פלאפון עם אינטרנט אין מה לדבר בכלל...

והנפילות שלו קרו כשאני חיפפתי יותר בתחום (הורדתי סינון של רימון לרמה מינימלית), או בגלל ששכחתי להוריד את החיבור לאוניברסיטה שמוריד אוטומט את הסינון לגמרי. אמרתי לו, אז תתמודד, תכבה את האינטרנט, אתה יכול. והוא אמר לי שבתחום הזה זה ממש קשה, ואני לא מבינה כי אני אישה. אין לנו את ההתמודדויות שלהם.

בקיצור, גם עלינו יש אחריות בתחום. לא לתת פתח לנפילות זמינות, ולהבין את ההתמודדות הלא פשוטה.

יש לך קישורים לדברים ספציפיים?

כדי להביש מעל הטיטול.

או לפחות פעם היה... את כל אלה שהיו לי זרקתי, כי אני לא אוהבת להלביש ככה (מעדיפה טייץ או גרביון).

אולי תחפשי מישהי כזו שעושה כמוני, ותבקשי ממנה את התחתונים האלה? הם במידה קטנה יותר מתחתון רגיל...

גם אני לא מלבישה ככה, ויכול להיות ששמרתי.

לא יודעת אם זה באמת יותר קטן, כי זה מיועד להיות מעל טיטול.

השאלה אם זה מתאים בתור ממש תחתונים, בלי טיטול מתחת.

לי זכור שזה היה איכותי.

בכל אופן, אם זה לשמלה שמתאימה לגיל חצי שנה - אז גם אם התחתון גדול יותר הוא עדיין קטן מספיק...

אם אני אמצא תחתונים שנשארו לי מהגדול, אני אוכל לבדוק.

אבל בדרך כלל המידה הכי קטנה זה אפילו לא 2, אלא 2-4.

וגם לאחרים שהיו די קטנים אבל לא פיצים כמוה

ואני ראיתי שבדווקא בבזארים הזולים כמו "ביגוד" המידות של התחתונים קטנות מהרגיל. אני קונה לילדים שלי מידה מעל

ה1.5-2 של נקסט היה הכי קטן שמצאתי.

קניתי אותם והצרתי עם תפר בגומי.

עכשיו אמנם קיץ אבל אני בחורף שאחרי הגמילה הסתבכתי גם עם למצוא גופיות שאין להם סגירה של תיקתקים למטה...

תקני אחד מכל סוג: בנים רגיל, בנים בוקסר, בנות,

ותבדקי מה הכי מתאים.

מקסימום אפשר להצר קצת עם חוט ומחט

שיש חברה אחת שקניתי לילד ולילדה שנגמלו במידות האלה.

אולי בבזאר שטראוס?

הגומי למעלה עבה מהרגיל. זה מידה 2-4 אבל קטנהה וזה היה להם מצוין. (כשהגיעו ל2-4 שלך חברות אחרות זה היה להם צפוף ממש) וממש רואים שהם קטנים יותר.

תמיד בחנות פתחתי חבילה והוצאתי אחד להשוות. 

זה נתפס עם המכנסיים.

יש בזה יתרון שלא צריך להתאמץ להוריד שני בגדים כשמתפנים.

תקני את של נקסט, אם יהיה גדול מדי תשמרי לו, ותחפשי יותר קטן.

לא הייתי קונה את של הבנות.

ההכי פשוטים, כמו שכתבו לך.

אצלי דווקא הבעיה היתה עם המכנסיים, כי רוב הגזרות שלהן בנויות לטיולים, וזה פשוט נראה מוזר בלי.

אבל זה מה יש (שלי לא היה קטן, אבל כן נגמל מוקדם).

גם הבת שלי פצפונת וזה היה לה טוב. נגמלה בגיל 2.5.

בהצלחה 

נראה לי אני אזמין מידה 1.5-2 מנקסט, ונראה אם זה יהיה לו בסדר.

@גפן36 ו@יראת גאולה, אם אתן מצליחות למצוא לי בדיוק על מה מדובר, אני אשמח.

ניסיתי לחפש באלי אקספרס ובשיין, אבל לא הצלחתי למצוא משהו.

אם למישהי יש קישור למשהו ספציפי, אשמח שתשלח.

התחתונים הרגילים, מידה 2-4, אני לא מאמינה שיהיו טובים עליו.

הבת שלי שבת 4.5 עדיין במידה הזאת. (עם תחתונים שהתרחבו קצת במהלך הזמן).

אבל זה של בנות.

באמת מחברות שונות הגודל ממש שונה, אבל נראה לי שגם הקטנים אצלנו יהיו קצת גדולים עליו. החברות הקטנות שיש לנו זה שרייבר ורדבק (עוד חצי שנה לדעתי הם כבר יהיו קטנים מדי לבן שנתיים וחצי שלנו)

הילדים שלי גם קטנטנים. ומידה 2-4 הרגיל לא התאים לחלקם.

לשרייבר יש מידות קטנות באופן כללי. התנסתי עם תחתוני בנות שלהם. לבת שלי היה מצוין! גם היתה במידות בגדים כמו הבן שלך.

ולבן קניתי משילב. התחתונים שלהם גם ממש קטנים (ויותר יקרים. ויותר יפים). גם ממליצה. 

אבל נראה לי שדי דומה.

אני מכינה בעיקר בשרי:

נקניקיות, קציצות בלי רוטב, חזה עוף, עוף

וגם צ'יפס ותפוחי אדמה אפויים.

יש לי תבנית עמוקה שבה אני מכינה עוף ותפוחי אדמה, כתחליף לתנור.

יש מגש של טיגון באוויר חם, שבו אני מכינה צ'יפס ונקנקיות.

ויגש של גריל, שבו אני מכינה קציצות וחזה עוף.

נראות לי דומות.

אני מכינה בזה גם שניצלים ושניצל דג, בתוכנית של air fry, לא יוצא ממש כמו מטוגן אבל אם שמים שמן מתחת ומעל יוצא טוב.

על רשת גריל עושים המבורגרים, שיפודים וכו', מוכנים בבית או קנויים, וגם סתם חזה עוף עם קצת תבלינים. אוהבת גם' לשרוף' בזה תפוחי אדמה שלמים או בטטות חצויות לשניים, יוצא כמו ממדורה אם את יודעת למה הכוונה.

גם סתם לחמם דברים מהמקרר, על תוכנית reheat יוצא ממש טעים, נניח שניצל יוצא קריספי.

בתכנית אייר פרי- מכינה שניצלים שיוצאים פגז (צריך להתיז עליהם שמן משני הצדדים), מחממת אוכל (מרגיש טרי) ואפשר גם ירקות ופרגיות.

בתכנית גריל- שמה פרגיות ונקניקיות, חושבת שבתכנית של מדיום.

השימוש העיקרי שלי בו הוא לחימום אוכל- זה יוצא טעים ברמות! 

שכותבת המון על השימוש שלה בנינג'ה גריל..

@המקורית

אנחנו מתלבטים אם לקנות נינג'ה גריל אבל יהיה צפוף לשים גם וגם...

משפחה עם עוד מעט 7 נפשות בעז"ה

עושה אוכל די פשוט, תבנית אחת כל פעם

בעיקר מנסה להבין אם יש גודל של נינג'ה מומלץ שיכול להכיל תבנית עוף גדולה עם תפוחי אדמה או שקטן מדיי?

ואם יש עוד דברים חוץ מהגודל שנפסיד אם נעבור לניגג'ה במקום לתנור....?

כשאני מכינה לכל המשפחה אני עושה 2 נגלות או בתנור בתבנית גדולה..

לעצמי מכינה שם המון! 

כי אנחנו כרגע רק 3 נפשות,

אבל מבחינת שימוש - אצלי הנינג'ה מחליפה לגמרי תנור בשרי!! אני מכינה בה ההההכככללללל

עוף וירקות, תפוא, מוסקה, שיפודים, על האש, שניצלים, צ'יפס, רולים, מה שבאלך.

יש בזה כלכך הרבה אופציות ועובד כל-כך מהר ומצוין שמבחינת השימוש נטו זה שיא המשתלם, לדעתי ומניסיוני

נראלי אני אבקש מהם אחוזים על שיווק🤭

שלנו רק מפסח..

אז אנחנו עוד צריכים ללמוד איך לנצל אותו. אבל מאז שיש לנו אותו התנור הבשרי לא עבד אפילו פעם אחת (משפחה של 8 נפשות).

ציפס בפסח (לא אןכלים קטניות. אז הכנו כמעט כל יום והרבה) היה הרבה יותר מהיר איתו מאשר בתנןר. ככה שבארוחה יכולנו לעשות 2 נגלות כדי שיספיק לכולם.

תפוא כמו של מדורה, מאוד אוהבים פה. לוקח הרבה פחות מבתנור.

שניצל תירס כנל.

ירקות כנל.

השאר עוד לא יודעת. בנתיים שניצלים ועוף עשינו בסיר. מניחה שזה גם מהיר יותר מתנור. ככה אומרים.  

מכינה בו בשרים, ירקות, אופה והשוס - הוא מחמם אוכל למצב שהוא טעים כאילו עכשיו הכינו אותו.

אבל יש לי דגם אחר האמת

מכל מקום, זה נורא תלוי מה אוכלים בדכ. אני למשל לא מכינה בו שניצלים/ חצילים ואצלי הוא לא מחליף טיגון אבל אני מתחזקת (מנסה לפחות😅) תפריט תזונתי מסוים שממש מקל עליי להשתמש בו

אני משתמשת בתכניות reheat, grill, bake, roast בעיקר.

שעועית ירוקה,  אנטיפסטי,  נקניקיות צ'יפס המבורגר סטייק, עוף, תפוחי אדמה, עראייס, דגים,שניצלים, לביבות, קציצות טונה

מקצר זמנים ממש!

רק כשאני מכינה עוף לכל המשפחה אני משתמשת בתנור הבשרי..

או רוצה לפרט מה הכללים?

שלנו חדש ובנתיים משמש בעיקר לציפס ותפו"א.

עשיתי גם חציל שלם אבל נראה לי היה אפשר לעשות אותו טוב יותר.

עוף, דגים, שעועית ירוקה, קציצות אשמח לדעת איך לעשות.

יש לנו את הדגם מקס פרו נראה לי. 

וזה הרבה ניסוי וטעייה, להבין את המכשיר..

שניצלים מצפה כרגיל, מרססת ספרי שמן על כל צד ועל תוכנית אייר פרי ל13-16 דקות תלוי בעובי של השניצל (יותר ארוך מטיגון אבל היתרון מבחינתי שזה לא דורש השגחה צמודה כמו טיגון ויותר בריא)

שעועית ירוקה עושה גם על אפיה וגם אייר פריי. שמה קפוא מהשקית, שמן זית ומלח (אפשר גם קצת רוטב סויה ושומשום אם זה באפיה) ל10 דקות.

אנטיפסטי-חותכת את כל הירקות שיש לי במקרר (גזר קישוא בצל סגול, בצל רגיל, שום, בטטה גמבה שעועית, ברוקולי וכרובית.. או חלק כל פעם) לגודל אחיד, מתבלת

על אפייה או אייר פריי. הזמן מאוד משתנה לפי הגודל של הירקות. מרבע שעה עד 35 דקות בערך. כדאי לערבב באמצע

עוף על אפיה עם רוטב שאוהבת/פירורים כמו שניצל ל35 דקות פלוס (תלוי בכמות של העוף, זה בד"כ מכינה בתנור כי מכינה כמות גדולה. כשעושה רק לעצמי רבע עוף אז כחצי שעה..)

דגים עם רוטב שאוהבת/עשבי תיבול על אפייה לרבע שעה 20 דקות..

מה בעצם היתרון של הנינג'ה בהנחה שיש לי בבית תנור בשרי, פלנצ'ה איכותית ואפילו גריל גז בחצר?

מה היתרון שלו?

צ'יפס בתנור לוקח שעה לפחות על החום הכי גבוה, בנינג'ה לוקח לי 17 דקות... וזה הרבה היה יותר טעים.

אין לי גריל גז.. אבל את הפלנצה מסרתי אחרי שקניתי את הנינג'ה כי כבר לא היה לי בו שימוש 

בנינג'ה אנחנו עושים סתם ככה כנפיים וקבבים לבן שלי כשהוא רוצה, סטייקים פה ושם, המבורגרים. לא צריך לצאת, וזה זריז מאוד.

אני משתמשת בו הרבה אבל האמת שקניתי לצורך ספציפי, של טיגון ללא שמן. בלי זה לא יודעת אם הייתי ממליצה, זה תופס מקום על השיש

איפה מאחסנים???
זה מכשיר ממש ענק לא? 
ומבינה שהוא לא מכיל הרבה (הפלסטיקה מסביב יותר תופסת מקום)?
מצד שני, מבינה שהוא מהיר, וניתן להכין בפחות שמן.
יש עוד חסרונות או יתרונות?

בפינה נסתרת. וחוץ ממנו יש לי רק קומקום על השיש

אם הייתי צריכה להכניס ולהוציא מהארון, סביר להניח שלא הייתי קונה/ משתמשת כמו עכשיו

כדי שהוא יעבוד שם? או שאת מוציאה?

כי ארון המיקרוגל שלי ממש לא יכול להכיל נינגה פתוח למשל

הארון בגודל סטנדרט

והנינג'ה נפתח כמעט רובו אז לא מפריע לשימוש בו

וגם שמנו תאורה בפנים

סביר? או שלוקח הרבה זמן שכבר לא שווה את הבישול המהיר?...

וגם את הרשת, אז זה ממש בקטנה

לאמא שלי אין מדיח וכן, לא סבבה לנקות אותו. התבניות שלו כבדות

ממליצה לשים נייר אפייה על התבנית בכל הכנה בו, זה מצמצם את הלכלוך 

קודם כל חיבוק זה קשה ממש.

דבר שני- מה שלי הכי עזר:

1. הייתי ממש רזה וחטובה כי בלי פחמימות זה מרזה ממש.

2. להוריד פחמימות כמה שרק אפשר.

לקנות ירקות שווים, עלים, נבטים.

חלבונים שאוהבת.

להכין לעצמך סלטים שווים עם אגוזים וכו.

3. לפנק את עצמך באוכל פחמימתי שאת אוהבת בגרסה קיטוגנית.

לי יש חולשה לפיצות- הכנצי לי פיצה מבצק כריבית, מקמח חומוס, יש מלא ברשת.

לכל אירוע תגיעי עם משהו מתוק שווה בתיק- עוגה מקמח שקדים בלי סוכר- יש מתכונים ברשת.

במקום סוכר אני שמתי בננה.

וממש להקפיד ולהתמיד כי זה ממש ממש חשוב.

תבדקי עם דיאטנית שנותנים מהקופה איפה את כן יכולה להתפנק- במבה, לי היה מותר מידי פעם גלידה עם אחוזי שומן גבוהים.

ושוב חיבוק. מי שעברה מבינה. 

מה שעזר לי זה ההבנה שתכלס אם אני לא אקפיד אני אשכרה מסכנת את התינוק שלי.

וגם להפך- כשאני מקפידה אני שומרת על התינוק שלי!!! אין יותר מספק ומחזק מזה.

לא יכולתי לשאת את המחשבה שהתינוק שלי יסבול בגלל שלא הצלחתי להתגבר על שוקולד או כל חשק אחר.

זה פשוט לא פייר עבורו..... מגיע לו לקבל הזדמנות לחיים בריאים וטובים- כמו שגם אני קיבלתי כשהייתי תינוקת.

בונוס נוסף ולא פחות שווה

סיימתי את ההריון יפה חתיכה ורזה.

הייתי נראת מליון דולר ביום שילדתי. וכמובן גם אחרי. (למרות שאני משמינה הרבה בהנקה- אגב רק הורמונלי לדעתי, לא משנה מה אןכלת- הפעם זה לא היה ככ נורא כמו תמיד).

והאמת זה היה כיף ברמות.

בהצלחה רבה וחיבוק.

בכיתי את חיי כשאמרו לי שצריכה להקפיד על תזונת סכרת ולא לאכול שוקולד.... וכל כך רציתיייי וזה היה רגע לפני פורים... פשוט בכיתי בלי סוף.

דווקא חשוב גם לאכול פחמימות. כבר לא זוכרת למה אבל הדיאטנית ככה הסבירה לי.

ממליצה ללכת לדיאטנית שתבנה לך תפריט.

ובעיקר להתכונן יום מראש- מה אני אוכל מחר.

לי זה ממש עזר.

חוץ מזה- שפע של ירקות מכל הסוגים והמינים. לא להתקמצן בכלל.

זה נשמע שהוא קטנטן ממש ואתם ממש בהתחלה, נכון?

תני לכם זמן. הרבה זמן ובנחת. אתם תלמדו אחד את השני, הוא יגדל וזה כבר יהיה הרבה פחות אינטנסיבי...

אימהות זה למידה והתפתחות כל הזמן, פשוט תני לזה לקרות בטבעי... לא צריך להיות בלחץ, בטח לא בשלב כל כך התחלתי של האימהות🩷

זו תקופה מעורבבת ומבלבלת אחרי כל לידה, לא רק אחרי לידה ראשונה. אבל בלידה ראשונה פי כמה, כי הכול חדש לחלוטין.

זה הזמן שלך לישון בכל פעם שאפשר, לבקש שיכינו לך אוכל טוב ולא לחשוב בכלל מחשבות מעמיקות.

בעוד חודש-חודשיים, כשקצת תתאוששי, תתחילי לחשוב יותר על מהות האימהות. יכול להיות שזה כבר יגיע לך באופן טבעי

אני תמיד מסתכלת על הפיצים האלה וחושבת לעצמי, מה הוא יודע שאני לא? מאיפה באת? מה אתה זוכר משם?

קטנטן כזה, תלוי כל כך, שייך לעולם אחר...כמעט רק נשמה, בגוף הקטנטן הזה שתלוי בי כל כך...

תחשבי שיש נשמה חדשה בעולם

שזוכה להגיע לזוג ידיים אוהבות, מכבדות, שרוצות בטובתה

יש זוג אנשים בעולם שמוכנים להיות ערים בלילה וגמורים ביום, ולרוץ לסופר פארם מאה פעם, ולהחזיק על רגל אחת עם הפנים לצפון מערב כי רק ככה הוא נרגע, שכל יישותם רוצה את טובתו, שאהבתם אליו תלך ותגדל ותעמיק.

תחשבי על זה שהחוויה שלו מהעולם היא אתם, הגישה הכי ראשונית שלו לעולם - היא אתם.

ואם כואב לו יש מי שיחבק, ואם הוא בוכה יש מי שמנסה להבין למה, והוא מחובק ומנושק ומנוקה ומלבישים אותו, והוא שומע את הלב שלכם.

זה מאד סזיפי, וגם בלידה הרביעית שלי הרגשתי את מה שאת מתארת

אבל יותר ויותר מצליחה להפנים שלא צריך דברי תורה גדולים

את נוגעת בנשמה חדשה בעולם הזה, את בוראת לה דרך הסתכלות בריאה לעולם הזה, איפה יש נס גדול כזה?

ואחרי כל זה, אני רק אומר שבחופשת לידה, בטח בשלב שלך, אני אמנם מרגישה וחושבת דברים כאלה, אבל גם דברים אחרים לגמרי - חוסר אונים זה כל כך הגיוני בהתחלה, בטח בהתחלה ראשונה וענקית כזאת. ולא לדעת מה הוא רוצה - הוא לא יודע לדבר, ואת רוצה לדעת, ולא תמיד את יכולה. את יכולה לעשות את מה שביכולתך.

ואני גם קוטרית על כאבים ועל עייפות, כי הנשמה המיוחדת הזאת הגיעה דרך הגוף שלי, הזה ממש, שעשה את הבלתי ייאמן אמנם אבל הגב כואב ואני עייפה ורעבהההה ומותשת וחסרת אונים...

בקיצור

בליל של תחושות

הגיוניות מאד והגיוניות פחות

תהיו יחד, זה העיקר, ומזל טוב ענק

בזמן הזה הגיוני בהחלט להיות כל היום סביבו, הטיפול מאוד מאוד אינטנסיבי. בהמשך זה נרגע ונהיה קל יותר וגם כיף יותר כי הוא גדל ומתקשר.

עכשיו זה הזמן לישון הרבה, להתפנק, לתת לעצמך קצת זמן שקט כשמתאפשר, ולנשנש ולהסניף את התינוק מדי פעם😍

התקופה הזאת עוברת מהר ממש ומתגעגעים אליה אחר כך🙂 אבל במקביל היא גם יכולה להיות ממש לא קלה, בטח בילד ראשון. כל מה שאת מרגישה זה בסדר, תשתדלי לא להיכנס למצפון על מה שאת עדיין לא מצליחה איתו. אימהות זה תהליך ארוך שלא נגמר אף פעם🙂

ממש מה שהייתי צריכה לשמוע

אני דומעת כאן מהתרגשות או ההורמונים לא יודעת

אבל ממש מילים שבמקום. תודה לכן ממש!!

להנות מהזמן איתו, להתענג על הרגע....

משם כבר מגיע תחושת המשמעות..

אני חושבת שבגיל הקטן הטיפול מצד אחד הוא מאוד טכני להאכיל, לחתל, לקלח להלביש

מצד שני מאוד חשוב גם לתינוק וגם לך קשר רגשי של לדבר אליו ולהיות קרובה אליו.

ומצד שלישי הוא עדיין לא נותן לך משוב מעבר לבכי.

לי אישית בגיל יותר גדול כשגדלו פתאום נפל האסימון עד כמה אמא היא משמעותית לילדים 

כמה שידעתי קודם, רק כשהילדים גדלו חילחלה לי ההבנה.

בייחוד שנראה שאינן עושות דבר".

בעיני ספר חובה לכל אמא (אני קראתי בהריון)

לגבי נוכחות- אני רואה שמה שהכי עוזר לי זה פשוט לחשוב: זה חד פעמי, לא יהיה לי את זה שוב. איתו, ואולי גם לא יהיה לי עוד ילדים (כרגע עם שניים ואין תוכניות לעוד מבחינתי)

את ממש לא שם כרגע

כל מה שאת צריכה לעשות כרגע זה לדאוג לצרכים החיוניים של התינוק, ולאכול ולישון טוב בעצמך

לא מעבר בעיניי

איך אפשר לחשוב על רוחניות כשאת גמורה מעייפות? עליי זה היה גדול ממש. הכי קרוב לזה אצלי היה להתפעל מהפלא הזה של אדם חדש בעולם שיצא מהגוף שלי, הפלא של ההנקה, ולנשנש קצת את הדבר החמוד הזה, אבל זה קרה בשלב יותר מאוחר.

הטיפול האינטנסיבי הזה, הנתינה הזו, בונה את הקשר שלך אליו וזו האמהות כרגע

חיבוק♥️

אין זכרונות קונקרטיים

הוא לא יזכור כשיגדול שהרמת אותו, שקילחת אותו, שקמת אליו בלילה, שדיברת אליו וכו' וכו'.

אז מה נשאר מכל זה?

התחושה הבסיסית של הקשר הבטוח,

הצרכים שלי נענים

יש מי שדואג לי ומטפל בי ויודע מה לעשות

יש מישהו שנמצא איתי כל הזמן ומשגיח ושומר עלי.

אני יכול להיות רגוע, אני פנוי ללמוד את העולם

לחקור, להבשיל.

ילדים שזוכים להיקשרות בטוחה בינקותם, יגדלו בסבירות גבוהה לנהל קשרים בטוחחם ובריאים במערכות היחסים השונות שלהם, בדגש על קשר זוגי.

כשאת מרגיעה כשבוכה, מאכילה כשרעב, מרדימה כשעייף - את בונה לו דפוס היקשרות בריא. אנשים משלמים במיטב כספם לפסיכולוג כדי לשנות דפוסי היקשרות. ואת מעצבת לו מפש בריאה מלכתחילה.

זה באמת נכון, הטיפול בעולל קטן וחסר ישע יכול להיות תקופה שכל יום נראה זהה לקודמו ,וזה באמת יכול להצטייר כמשהו משעמם או מונוטוני שחוזר על עצמו כל יום...

אבל קודם כל שתדעי שמתקופה לתקופה זה משתנה.

יש את התקופה ההתחלתית שהם ממש גורים קטנים שאפילו לא מצליחים ממש לראות כמו שצריך ועד מרחק מסוים, יש את השלב שהם כבר לא שולחים "סתם חיוך" שהתפלק אלא ממש מזהים אותך ואת בעלך ומחייכים , יותר מאוחר התהפכות ראשונה ,זחילה, למצוץ אצבעות, להתגלגל מצחוק, להתחיל טעימות, לעמוד פעם ראשונה, להגיד מילה ראשונה, וכן הלאה.

כל תקופה וכל חלק בגידול משמעותי גם לך וגם לו. למעשה בעיני זו התקופה הכי יפה וחמקמקה של תינוק חדש, והיא עוברת ככ מהר, שלא תביני איך כבר הסתיימה "חופשת " הלידה.

במהלך הימים שעוברים את בונה איתו קשר,הוא מתרגל אלייך ואת אליו, קשר שנרקם לוקח זמן, תני לכם את הזמן הזה ביחד ,מגיע לכם אותו. וזה זמן שלא יחזור שוב,תהני כל עוד אפשר. לגבי המהות הרוחנית ,

תנסי לא לחשוב על מה יהיה ומה היה, ומתי ,תני לרגע שלכם להיות. גם אם הוא משעמם וגם אם כל יום נראה אותו דבר.

את נבחרת להיות האמא שלו מכל האמהות, תבטחי בעצמך שאת יודעת יותר מכולם מה הכי נכון וטוב עבורו . תסמכי על תחושות הבטן שלך.

לגדל ילדים זה מאוד אינטנסיבי, תובעני, לפעמים מרגיש כאילו אנחנו כמעט ומבטלות את עצמינו לגמרי.

אבל בסוף ההשקעה משתלמת . האהבה חוזרת אלייך בענק. התחושה שאני מקימה את הקן שלי ומשקיעה בו מניות ,מביאה את הבן או הבת שלי לחינוך של תורה ומצוות ,ללכת בדרך השם, זאת שליחות. וכן זה אומר שלפעמים בתחילת הדרך, הדרך לא קלה וכיפית והכל ורוד. לא,זה מסע של בניה גם שלך, וגם של בעלך, של הבנות של שניכם יחד, של הילד/ים שלכם. הילד הראשון מלמד כל כך הרבה, עליו עושים את כל הטעויות האפשריות . בכלל כל ילד מלמד אותנו דברים על עצמינו, ומשמשים הרבה כמראה כדי שנראה את הטעויות שלנו, את הפיספוסים שלנו ,את החוזקות והחולשות שלנו. לזמן יש הכי הרבה משמעות. תסתכלי על זה כמו על השקעה, בהתחלה את צריכה לשים סכום רציני וקצת להיחנק , אבל אחרי תקופה יש תשואה ושווה כל שקל. זורע צדקות צומח ישועות.  יהי רצון שתמצאי ותראי איזה שליחות מדהימה קיבלת ושתדעי איך להוציא ממנה את המירב בשבילך .

שתדעי שזה טבעי. את נשמעת אמא מאד מסורה ואכפתית, אז אני בטוחה שאת דואגת לו מספיק. המחשבות שלך הן טבעיות ויותר נפוצות דווקא אצל אמהות מסורות מאד ואכפתיות מאד שלא רוצות לטעות ולפספס, אז שתדעי שהכל בסדר. הוא לא צריך את המענה בשניה שמתחיל לבכות, לפעמים קורה שאת מתעכבת רגע, לפעמים יש אילוצים, אבל העובדה שהוא יודע שאם הוא בוכה את נענית לו זה העיקר. ממה שאת כותבת נשמע שאת ממש שם בשבילו,,אז גם אם מדי פעם יש חריג והוא יחכה יותר זה לא משהו שיעשה לו רע.

להבין את הסימנים זה משהו שבא עם הזמן. לכל ילד סימנים משלו, שבועיים זה עוד מוקדם, אבל את תראי שתוך כמה שבועות את תדעי איזה בכי זה רעב ואיזה לא, מתי כואבת לו הבטן ומתי סתם צריך חיבוק או מוצץ.

וגם חוסר האונים טבעי. תמיד קשה לנו לראות מישהו בסביבה שלנו מתמודד עם קושי כשאין איך לעזור לו. גם בין מבוגרים. עם ילד שבאחריותך זה קשה כפליים. הדבר שהכי יעזור לו בזה זה חיבוק.

מצד שני, זה לא את, זה הפורמט - להיות עם ילד שבוכה מכאבי בטן במשך כמה זמן יכול להטריף את הדעת וכל מה שתרצי יהיה רק שקט.

וחכן תמיד כדאי לדאוג למלאי מבוגרים שיכולים להחזיק אותו לכמה דקות שבהן את הולכת לחדר אחר ושומעת שקטטטטטטט כדי לחזור אליו עם כוחות מחודשים.

מזדהה מאד עם אין משמעות לזמן ואין זמן לכלום. הכי חשוב לצאת מהבית. עדיף לפגוש אנשים אבל גם אם לא העיקר לצאת. תעשי לך זמן ביום, כל יום, שאת מתלבשת ויוצאת איתו לסיבוב אפילו הכי קטן ברחוב מסביב לבית. במנשא או עגלה, מה שנוח לכם. אבל אחהצ בזמן שיש אור וכבר לא חם בטירוף, פשוט לצאת לנשום אויר ולראות את האור בחוץ. זה מחזיר לחיים.

אני גם ממליצה על הספר מה אמהות עושות שהמליצו לך למעלה, וגם על מלידה עד גיל שנה. הראשון שלי רצה רק ידיים והמשך חודשים הייתי יושבת מחזיקה אותו ביד אחת, מושבתת ממטלות בית, ומחזיקה ספר ביד השניה, זה מה שהשאיר אותי שפויה 😅

שזה מה שבראש שלך שבועיים אחרי לידה ראשונה

אני הייתי רק בהלם ממה שנפל עליי ואיך יכול להיות שהתינוקת הזאת יצאה ממני😅

בכל מקרה עכשיו זה הזמן שלך ושל הבייבי להתאושש מהלידה

לאכול טוב לישון טוב ולנוח הרבה

כל מה שהוא צריך זה את אמא שלו לידו

וככל שתתחזקי יותר ותנוחי ותתני לעצמך להתאושש ככה יהיה לו טוב

הביטחון מגיע לאט עם הניסיון

את לומדת להכיר אותו

וזה בסדר אם לא תמיד מבינים למה הוא בוכה או מה מציק לו

וככל שהוא גדל הוא גם מתקשר יותר ומחייך ומקשקש

וככה גם נהיה חיבור יותר גדול 

ומלא מלא מזל טוב

ממה שידוע לי..

אמרו לי בת בשבוע 13 וצדקו..

אמרו 80%, ואחר כך זה היה המין השני.

לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע, נראה לי יותר מאוחר....

לא בשקיפות, באו"ס רגיל

הרופא אמר בת וצדק

אבל לאחותי אמרו בן בשלב מוקדם לא יודעת איזה שבוע בדיוק וטעו (והיא לא בדקה שוב ככה שהופתעה בלידה חחח)

ופעם שלישית טעו

רופא אחר, לא יודעת אם קשור

בשקיפות הוא היה בן

בסקירה היא כבר היתה בת