לטובת מי שאינו מגיע לחנות המכון, וכן למי שמגיע ואינו מכיר, או לא מוצא את הספר (שחלקם לא ניתן להשיג כלל), אערוך סקירה קצרה על ספרי המקדש.

במהלך הדורות נכתבו ספרי חידושים רבים על סדר קדשים, אך במעט מהם היתה הכוונה למעשה.

ישנם ספרים שונים שנכתבו לפני כמה מאות שנים על צורת המקדש, כמו "תבנית הבית" לבעל התוספות יום טוב, או "שלטי הגיבורים" לרבי אברהם הרופא מפורטלאונה, שכתב על תבנית המקדש וצורתו

חידוש רציני נעשה על ידי הרב צבי הירש קלישר לפני כמה וחמישים שנה, שעורר בספרו "דרישת ציון" את החשיבות של חידוש העבודה בימינו, אך היו כמה שהתנגדו לו וכתבו ספרים נגדו "עבודה תמה" (הרב חיים נתנזון), "מגדל דוד" (הרב דוד האלטרכט).

בירור רציני בכל הנוגע להלכה ולמעשה בנוגע לירושלים ולמקדש נעשה בסדרת ספריו של הרב טיקוצ'ינסקי - עיר הקודש והמקדש (חמישה חלקים).

החפץ חיים עורר לעסוק בנושא המקדש וכתב ספר רעיוני על חשיבות העיסוק בזה "תורה אור", וספר הלכתי מקיף על הש"ס "ליקוטי הלכות". חתנו רבי אהרן הכהן כתב ספר הלכתי בשם "עבודת הקרבנות".

ישנם כמה ספרים טובים ומומלצים שיצאו לאור בשנים האחרונות.

בשביל להכיר את המקדש, ישנם את ספרי הרב ישראל אריאל - ספר המקדש, המקדש בירושלים. (ויש גם ספר שלו על המנורה).

ויש את ספריו המצוינים של הרב מנחם מקובר - אוצר המשכן, אוצר הבית הראשון, השני, השלישי, אוצר הקרבנות.

כמו כן, ישנם ספרים של הרב מקובר המסבירים על המקדש מבחינה רעיונית.

בנוגע לעליה להר הבית, הספר הכי טוב שיצא לאור מבחינה הלכתית הוא "אל הר המור", על ידי הרב יצחק שפירא והרב יוסי פלאי. יש להם ספר נוסף "אל גבעת הלבונה", המסביר את חשיבות העלייה להר הבית.

עוד בנוגע לעלייה להר הבית, יש את החוברת של הרב ישראל אריאל "בית ה' נלך", ויש גם ספר של הרב שלמה גורן "הר הבית". (ויש גם את הספר "קומו ונעלה" המכיל מאמרים ןקריאות רבנים לעלות להר הבית).

על סוגיות הגמרא יש להמליץ על סדרת הספרים העיוניים "שערי היכל" בעריכת הרב עזריה אריאל (יצא לאור על פסחים, יומא וזבחים, וכעת מנחות בהכנה), והשתתפו בכתיבת חלק נכבד מהספרים חברי מכון המחקר "בית הבחירה".

(על המשניות יש את פירוש קהתי עם תמונות של המכון, למסכתות יומא, סוכה, פסחים, תמיד, מידות).

עוד בהכנה במכון "אינציקלופדיה בית המקדש" (כחמישה כרכים) - אמור לצאת לאור בקרוב - הרב ישראל אריאל וחברי מכון המחקר.

כתב עת היוצא לאור פעם בחצי שנה - מעלין בקודש - יצאו כבר שלושים כרכים, מכיל מאמרים רבים בנושאים מגוונים בנושא הר הבית המקדש.

"תורת הבית" מאת הרב אביגדור אלבוים, שלושה כרכים, מכיל הרבה מקורות ובירורים על הר הבית והמקדש.

וכמובן, אי אפשר לשכוח את הספר "שמירת המקדש" בהוצאת מכון המקדש, מאת הרב הלל בן שלמה, ספר המקיף את נושא השמירה על כל הבטיה. יש גם להזכיר את החוברת שנכתבה על ידו - "כתר כהונה" (ציץ הזהב - הלכה ומעשה).

ועוד כמה ספרים שנכתבו על ידו וטרם יצאו לאור - "מורא מקדש", ביאת המקדש", "התפילה במקדש" (למעוניינים לפנות אלי באישי, אני מוכן להעביר חומר לקריאה אישית, אך לא להפצה - הזכויות בזה שמורות למכון המקדש, שאמור להוציאם לאור; ספרים וקטעים אחרים שאין עליהם זכויות, אשתדל לפרסם לתועלת הציבור).

ספרים של הרב אליעזר מרדכי בן שם, הספרים ברורים ומאוד מפורטים-

שיעורים בספר ויקרא (על פרשיות ויקרא צו), שמבאר את פרשיות הקרבנות שבפרשות אלו.
תבנית הבית : על המבנה של בתי המקדש הראשון השני והשלישי.
אחת בשנה : סדר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים.

לכתובת: alonbethamikdash@gmail.com

אל הר הבית בשלושת הרגלים 🚍🚆

אבל 

@צחקן 
לא רצית פעם תמונה בדיוק כזאת?

לכתובת: naimlamikdash@gmail.com

לפי הפשט דוד אמר לעצמו בקול רם שמתחשק לו לשתות מהמים מהבור אבל לא התכוון שמישהו יביא לו. הגיבורים שמעו זאת ולקחו ברצינות את זה והביאו לו. הוא לא אבה לשתותם כי הוא לא ישתה מים שנלקחו תוך כדי סיכון חיים , ולכן הוא ניסך אותם לה'

אבל אין סיבה לחשוב שהכוונה למצוות ניסוך המים בחג הסוכות.

הוא הקריב את התשוקות שלו לה', אתה יכול למצוא לזה הרבה הדים, גם ביהדות ואפילו בתקופות שהפולחן היה מאוד מוגדר!

אפשר לנסך מים בנדבה בכל ימות השנה בבמות. או שזו הוראת שעה של נביא

על ניסוך מים בבמות:

ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' וישפט שמואל את בני ישראל במצפה.

למרות ששם אפשר לפרש כמנהג שפיכת מים כסמל לתפילה וצום, ולא לניסוך על מזבח. בניגוד לדוד ששם כתוב ויסך

אם כוונתך למצוות ניסוך המים, אז אצל שמואח זה במצפה, בעוד אין שום מקור או סיבה לחשוב שמזבח ה' היה אי פעם במצפה...

נסכים מוזכרים רק בקרבנות.

אתה לא יכול לשחוט פרה לשם קרבן סתם כך, ואםילו בכפרות לוקחחם תרנגולים שלא כשרים למזבח שלא יראה כמקדיש קדשים.

צריך לבדוק מה דין המנסך נסכים מחוץ למקדש.

בימי שמואל היו במות מותרות, והיה במה בכל עיר, בספר שמואל מוזכר שמקריבים בגלגל, בית לחם, במזבח שאול במחנה הצבא בפלשת, ברמה, ובעוד הרבה מקומות

https://www.yyl.org.il/single-post/2019/10/11/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9A-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9A

רק לא הבנתי את הסיומת של המאמר.

הרי מפשט הפסוקים, ברור שלא זו הייתה המטרה. דוד מתאווה שישקו אותו מים, ואחר כך לא אווה לשתותם. וכי כולם היו אדיוטים או לא ידעו שצריך מים לניסוך המים? ודברי הרלב"ג שצוטטו, מוכיחים את טענתי דלעיל, שאין מדובר במצוה שגרתית שהייתה נהוגה לפני כן והתקיימה גם אז, אלא להיפך: מכך שדוד (ושמואל) ניסכו מים, הבינו שזו פעולה ראויה.

ועוד תמיהה על הרב שנדורפי היקר, שהוא השמיט את מסקנת הגמ' בתענית שאין מקור לניסוך המים, ואם כן עוד יותר תמוה למה לא הביאו אפילו מקור מהנביאים, ויאמרו שזו הלכה ודוד יישם אותה אותה (כמו שאומרים לגבי הרבה דברים אחרים, ראה כאן: פורטל הדף היומי: יחזקאל הנביא קבע הלכה? (זבחים יח ע"ב) ).

כך שלעניות דעתי, הרבה יותר פדוט לומר שדברי בר קפרא כמשמעם הם אגדה שיוצאת מפשוטו של מקרא, שלא מוכיחים כלום להלכה וגם לא הובאו בבבלי, ואין סיבה לראות בהם פרשנות לתנ"ך.

שניסוך המים הוא פעולה ראויה.

אלא שדוד ניסך כי  כפי שהיה ידוע לו מחג הסוכות ששייך סוג כזה של קרבן. ייתכן שהיו עוד הרבה לפניו ואחריו שעשו כך.

עבורנו, זו הוכחה מהכתובים שקיים מושג כזה של ניסוך מים. עבור בני דורו ייתכן שזה היה דבר פשוט.

בין אם נפרש כבר קפרא, ובין אם נפרש כרלבג, אין לנו מקור לגבי השאלה מתי ניסוך המים נוהג. ובמילא, דברי בר קפרא לא ישמשו מקור לדיעה שניסוך המים כל שבעה, שאת מקורם מנסה הגמרא בתענית לברר, ובמילא אין ללמוד מכך שהגמרא בתענית לא הביאה אותם.

לגבי החלק הראשון של דבריך, אכן מבואר ברלבג שהסיפור עם דוד מוכיח שעוד לפני כן ניסכו (וזה לא רלוונטי לדיון שלנו ולשאלתי, כי גם כשמוכיחים מיחזקטל וכדו, זה אומר שזה היה תמיד ויחזקאל רק ניסח/יישם את זה).

החלק השני לא כ"כ נכון, כי הגמ' מחפשת מקור שניסוך המים הוא שבעה ימים של סוכות בדיוק, לא לפני ולא אחרי, והרלבג מסביר בטוטו"ד שאם יש דבר כזה ניסוך המים, הכי מתאים שהוא יהיה בסוכות. כך שזו עדיין ראיה טובה יחסית.

שאליהו הקריב בהר כרמל בשעת איסור במות. אחרי שהביאו לו את המים נחה עליו רוח הקודש ובנבואה נאמר לו לנסך מים עכשיו.

יש היגיון מסוים שזה היה אגב בסוכות, מה פתאום דוד נזכר בטעמם של המים בבור בית לחם אשר בשער דווקא עכשיו?

הדרך היחידה שמעוררת קושיא על דוד, זה אם מדובר במצוות ניסוך המים. אם סתם היה בא לו לנסך מים לכבוד ה', זה לכאורה גם אתה יכול בברז בבית שלך בכל עת ושעה. כך שלענ"ד אין כאן שאלה (אם לא מקבלים את דברי הירושלמי כפשטם, וככה"נ גם הרלב"ג לא קיבל אותם כפשוטם).

למה לא נראה לי (ולרלב"ג) שדוד מראש רצה לנסך את המים משום מצווה? כי כתוב שהוא התאווה לשתות, והוא ניסך כי הוא לא אווה לשתותם. אם הסיפור היה לניסוך המים, הוא היה מתאווה לנסך והוא היה מנסך בדיוק כי לזה הוא התאווה.

ניתן להציע שדוד שמר את המים האלו (מים חשובים כי 3 אנשים סיכנו את עצמם עליהם) עד חג הסוכות והקדיש אותם לה' והכהנים ניסכו על המזבח, אבל זה גם קצת דחוק בפשט.

אבל בפשט בפירוש מוזכר ויסך אותם לה' כלומר ניסך את המים כקרבן. נסך לה' זה תמיד לשון קרבן, כמו הקטרה לה'

בכל מקרה כיף להקדיש זמן בליל הושענה רבה, לדיונים תורניים, וקצת להניח להתבכיינויות המוצדקות על עסקת החטופים...

שזה היה צריך להתחיל הפוך. מטרת המועדים הם ללמוד תורה, ואז לא משעמם ואז לא מדברים על העסקה

וכמובן אתה (ואני) לא החוטא היחיד, וכבר רבי אבא כאב על כך, בירושלמי מסכת חגיגה...

ששמחת הרגל חוץ מבשר קרבנות, אינה דאורייתא. נדמה לי שיש דיון לגבי "במה משמחן", אם השמחה בבגדי צבעונים וכו מתקיימת בה מצוה דאורייתא.

מה שכן, לא ברור בכלל אם איסור מלאכה בחול המועד הוא מדאורייתא או מדרבנן.

ולגבי למה רבי אבא לא באמת ביטל, זו שאלה מאוד גדולה שנידונה בלא מעט ספרים... הלוואי שזה היה כזה פשוט.

אז זה לא יהיה ברכבת או אוטו

כבר בתור ילד...

כל התיאורים המרגשים בסוף מסכת ביכורים, שהשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו. האם כל זה יהיה גם כשנוכל לעלות בשיירת לימוזינות?

כילד חשבתי שלעתיד לבוא נעלה עם לימוזינות מקושטות. היום אני חושב שדווקא היופי הנקי והטבעי יותר מרגש, גם היום.

לפני שייכנסו יטבלו, אחר־כך יעריב שמשם ולמחרת בבוקר ייכנסו

בית חדש ישן - רינה אזולאי - נוריתה ביקורות והמלצות על ספרים 

איך מגיעים לאזור ירושלים עם סוג של "פס אלקטרוני". (או עם רחפנים). 

הנה ציטוט של קטע מתוך הספר: (לא גרסה אחרונה אולי, אבל נותן טעימה). 

"פנחס חיפש את שער היציאה. שם, ליד השער, היה שלט גדול ועליו הכיתוב: לישראל, פנה ימינה.

שתי דרכים יש לך להגיע לירושלים, הסבירה לו רובוטית אדיבה. אחת קצרה שהיא ארוכה, והשנייה ארוכה שהיא קצרה. 

את מתכוונת, דרך הפס או דרך הרחפן? שאל פנחס.

כן, בדיוק. אמרה הרובוטית. 

אני אמור לחזור עם הרחפן, אמר פנחס, מחכים לי בירושלים.

הפס האלקטרוני מגיע אל מתחם שמואל הנביא, הסבירה הרובוטית, משם תוכל לקבל הדרכה איך להיטהר ולהגיע לירושלים.

פנחס הוציא את פנקסו והראה לה שהוא בקיא בהלכות טהרה. הרובוטית הנהנה בראשה ותוך חמש דקות הופיע במקום רחפן שייקח אותו אל ביתו. 

תהליך הטהרה הוא מורכב, לכן מוגדר מסלול מיוחד המקל על העולים לישראל לבצע את התהליך כולו, תוך כדי נסיעה בצורה בטוחה, מרווחת, בלי פקקים. הנסיעה היא דרך פס מיוחד, שאליו נכנסים עם יחידות הדיור שלהם, בואכה מרכז הטהרה במתחם שמואל הנביא ומרכזי טהרה נוספים. שם, במרכז הטהרה, מקבלים העולים הדרכה מפורטת, ושם הם עוברים את תהליך ההיטהרות. אבל אנשי ירושלים עצמם, הבקיאים בהלכות הטהרה, יכולים לחזור ישירות לבתיהם ולהקפיד על כללי ההיטהרות שהם בקיאים בהם ומנוסים ביישומם לאורך השנים."

האוטובוסים, הרכבות ועוד...

מה לגבי התחבורה מכל רחבי הארץ - הלוך וחזור? איך זה צריך להראות?

או אפילו יותר מזה?

איפה צריך שייבנו את החניונים? מסביב לירושלים?

צריך שאטלים (אוטובוסים הלוך-חזור) שייסעו לעיר העתיקה?