ממש לא פשוט , מכל הבחינות . לדעתי את מחוייבת בראש ובראשונה למשפחה -אז ההתלבטות צריכה להיות: במקרה שאת עוזבת , האם זה פוגע במשפחה  במקרה שאת מתפוטרת , האם זה מאד יעציב אותך או יפגע בדימוי העצמי שלך ? זה דרך אגב עניין של החלטה . העולם מעוות היום . אישה צנועה נניח , שהיא עושה את הדבר הכי נעלה -אם בישראל , ומגדלת נשמות גבוהות , לא מקבלת הערכה או תגמול . אבל אישה שחושפת את גופה,פניה (דוגמנית , קריינית , שחקנית) , או אישה שמרוויחה הרבה כסף מקבלת כבוד ויקר . כולנו בתוך זה . זו המציאות היום . אני מוצאת את עצמי מעריכה נשים חזקות וידועות, כאשר הגיבורות האמיתיות הן לרוב אנונימיות. 

מצד שני , הילדים כרגע קטנים . לי אישית זה נשמע בלתי-אנושי שאת לא תהיי זמינה להם , אפילו אם זה רק לדבר איתך ולשמוע את קולך . אם ילד חולה , אין בכלל על מה לדבר . לכן אם אכן השיקול הכספי אינו צד -אז מה בעצם ההתלבטות?

אז נראה לי שהצד הכלכלי הוא בכל זאת חשוב . האם זה יכול לפגוע במשפחה ? בדברים החומריים שאת יכולה לתת לילדים שלך ?

ועוד נקודה , בדברים מסויימים המנהלת צודקת -אכן חשוב להגיע בזמן לעבודה . לא יודעת אם הייתי מסכימה להשאיר טלפון אצל המזכירה , אבל מצד שני -אם הטלפון אצלך אך ורק במקרה שצריכים אותך מהגן , ואת לא משתמשת בו לשום צורך אחר -אז לרוב לא תקבלי שום שיחה . בקיצור אני מתלבטת איתך . בשורה התחתונה , אם אין בעיה כספית יכול להיות שהייתי מחפשת מקום יותר נוח לאמא .

להגיע בזמן לעבודה- בכל מקום כמעט ידרשו,

לא להשתמש בפלאפון לעניינים אישיים (שלא בזמן הפסקה)- נשמע לי הגיוני. שיחות שקשורות לעבודה הייתי מתייעצת עם המנהלת מה לעשות כשלהשאיר אצל המזכירה לא אופציה בכלל. ואם זה האופציה היחידה אז פשוט לא תעני לשיחות האלה ומן הסתם המנהלת תפסיד מכך ותאשר לך.

ילד לא מרגיש טוב- האמא נשארת. אם זה כמה ימים אפשר שהבעל יקח איזה יום.. (היא לא יכולה להכריח אתכם שהבעל ישאר כל הימים)

לדעתי השיקול של הפיתוח המקצועי חשוב מאוד! זה נותן לך ניסיון גם לעצמך וגם לקורות חיים במקרה שתמצאי מקום אחר בעתיד..

בבית אבות אין ממש לאן להתפתח

דעתי האישית..

בהצלחה רבה במה שתבחרי!

גם מורה לא יכולה לענות מרבית היום לטלפון. להגיע ב8 בדיוק זה סביר ומקובל. עניין הילדים החולים אכן לא פשוט אך יש לזכור שבהרבה מקומות ידרשו שתתחלקי עם הבעל בהעדרות.  מה שכן- היחס בבית האבות באמת מכיל ומתחשב בצורה יוצאת דופן ואותם כדאי לשמור מכל משמר.

אני מכירה אנשים שבחרו במקצועות, שבהם הם לא ייאלצו להגיע ב8 לעבודה . מה שכן , את ו"אשתו של בעלי" צודקות. לא כל כך פשוט למצוא עבודה בימינו . זה לא מובן מאליו , ולכן שווה להתאמץ עבור פרנסה ועבודה . אבל לא על חשבון הילדים -לדעתי. 

גם אני אמורה להיות ב8:00 בעבודה, למרות שאני מגיעה ממש מרחוק,

גם אני לא מורשית לדבר בטלפון בזמן שיעורים,

יש ישיבות צוות בתדירות מאוד גבוהה,

ואנחנו מאוד משתדלות לצמצמם היעדרויות.

לא יכולה לעמוד בזה? זכותך.

אבל המנהלת לגמרי סבירה בדרישותיה.

מנסיוני. אם לא טוב בעבודה וזה יכול להיות מסיבות שונות. אם זה הלחץ של הבוקר שמקרין לכל הבית, אם האנשים איתם עובדים הם קשים ודורסניים וכו'... עדיף לעזוב.

יש לחפש עבודה קודם, כדי לא להשאר מחוץ למעגל.

אם זה מוסרי או לא לעזוב, תלוי לדעתי בדרך בה מתנהגים אליך בעבודה.  אם ההתנהגות היא לא הוגנת ודורסנית, אז בעיני אפשרי בהחלט לעזוב. אדם לא צריך להיות מושפל בידי אדם אחר או להרגיש רע בגללו .

השיקול של משרד החינוך קשור לדעתי הרבה מאוד בנושא הכספי ובנושא של נוחות העבודה.  כאן את צריכה להסתכל לטווח ארוך.  יש להסתכל שנים קדימה ולראות מה עדיף.  

האם אפשר לעזוב ולחזור למערכת  עוד כמה שנים? או שכל התנאים משתנים?

מישהי כבר אמרה יש  עבודות אחרות בגנים בהם תנאי העבודה נעימים יותר, וגם שם אפשר ללמוד.   

ואפשר גם לשנות את כיוון  העבודה במשך השנים כדי ליצור גיוון ולהשתלב באוכלוסיה אחרת בעתיד. (היום זקנים ועוד כמה שנים עבודה עם ילדים,   תלוי בתחום הענין והמשיכה שלך)

בקיצור הדברים האלה נזילים ולא צריך להסתכל על הכל כעל חתונה קתולית = לכל החיים.

בהצלחה

מהמקום שלי, (אני עוד לא נשואה...) אני חושבת שאולי יש בזה גם עניין של תקופות.

כלומר- עכשיו הילדים קטנים ולא כ"כ מאפשרים הרבה היעדרויות מהבית וכו', וזו תקופה מסויימת. יכול להיות שבתקופה הזאת כן עדיף לך ללכת על עבודה בבית אבות, שמאפשרת לך הרבה יותר להשקיע בילדייך הקטנים.

אבל, יש תקופה אחר כך- שהילדים קצת יותר גדולים- שהגיוני שאז תוכלי לעבוד בגן. (אגב- בשני המקרים אפשר לחפש מקום עבודה במשרד החינוך שהוא פחות דורש, אז אולי זה גם עניין). ממה שאני רואה נגיד על אמא שלי- היו לה תקופות עם הרבהילדים קטנים בבית, והיא באמת עבדה פחות, ועכשיו הילדים גדולים אז היא יכולה לעבוד יותר.

מקווה שעזרתי,, לפחות קצת

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....