ממש ישר כח שאת רוצה והנושא חשוב לך. כל הכבוד שזה מפריע לך כל כך. זה באמת חשוב.

ותהי בטוחה שכולנו מתמודדים עם זה- הערות על חתונה..

וזה לא התפקיד שלך להעיר לאבא שלך, גם אם זה מהותי! את יכולה לדבר איתו על משו ותוך כדי להכניס את זה בצורה הכי רגישה.

אני אומרת את זה גם לעצמי, אבא ואמא הם הדבר הכי יקר, זכרי שהם תמיד רוצים בטובתך. לפעמים יש חילוקי דעות. תלמדי להקשיב לעצמך, את המחליטה אבל תני להם את ההרגשה ששמעת גם את דעתם.. אבל את בסוף מחליטה.

בהצלחה!

וגם להתפלל על זה

בס"ד

אני חושבץ שכדי לכבד הורים כארוי צריך לזכור כמה דברים,

ולשים דברים בפרופורציות.

א. ההורים שלך נתנו לך את חייך.

כן. אני יודעת שזה לא חידוש, אבל אם תחשבי על זה ברצינות,

תקדישי רגע של מחשבה לכך שבךעדיהם לא היית פה בעולם- זה יעזור להרגיש התחלה של רצון לכבד.

ב. ההורים שלך גידלו אותך, ננו לך הכל! מאז שנולדת (ועם אימא זה עוד לפני..) ועד עכשיו,

דאגו לכל צורך. אם זה לפרנס אותך, לקנות כל מה שצריך, להאכיל להלביש, לתת תשומת לב,

ךדאוג למסגרות לימוד טובות, לדאוג שיהיה לך טוב חברתית ולימודית, אספות הורים,

מסיבות יום הולדת, הם אלו שטיפלו בך כשחלית, הם נתנו לך ה-כ-ל.

ואת ההכל הזה אני מציעה לך לפרט. להתחיל להבין כמה השקעב זה. ולהבין שהשקעה זו היא בדרך כלל,

לא על רקע זרי דפנה וצוות משרתים, אלא תוך כדי שהם עובדים ומטפלים בעוד דברים רבים.

תחשבי כמה שעות מצטברות מהזמן שהם השקיעו בך באופן ישיר, (תומת לב וכ') או עקיף (פרנסת הבית, הדאגה לכל התנאים בבית וכ') . אם תחשבי על שעות ההשקעה האינסופיות שלהם כלפייך תוכלי להעריך קצת יותר את האנשים האלו,

שנתנו לך בעצם כל מה שיש לך, ואת האפשרות להגיע לדברים שהגעת אליהם בכוחות עצמך.

כעת, לאחר שקצת נזכרנו מי הם ההורים שלנו,

אפשר גם לחשבו על מערכת היחסים.

אבא שלך אדם ציני?
זה הוא. לאדם הזה נולדת, זה אופן התקשורת שלו.
הוא לא אדם רע, ככה הוא מתקשר, והוא וודאי לא מתכוון לרעתך.

(אגב, לעיתים אנשים מגיבים בציניות כשהם נפגעים, כדאי גם לבדוק אם זו לא תגובה פגועה,)
אך בכל אופן, זה אבא שלך. ואהבתך, הערכתך מגיעות חלו גם אם הוא ציני באופיו.

מצד שני אם מכל הציניות שלו מה שפוגע בך זה עניין השידוכים שהוא מכניס- אולי שווה פעם לדבר איתו ביחידות, לא כתגובה למשהו, אלא ליזום שיחה ולספר לו על גישותייך, שהנושא הזה די רגיש אצלך,

ומכאיב לך כשמעלים את זה, בבדיחות הדעת בסיטואציות שלו באמת קשורות לכך. 
מנסיוני לעיתים הורים מרבים בדיחות על העניין כסוג של הכנה עצמית לכך שהילד באמת הגיע לגיל שידוכים.

(תחשבי מה זה בשביל הורה, שרק אתמול הביא אותך בסלקל מבית הרפואה עם אימא שלך,

פתאום לחתן אותך, או להבין שאת כבר לא התינוקת שלו..) 

בכל אופן הוא בוודאי לא עושה זאת כדי להכאיב לך, אם תביני שהכל ברוח טובה,

ולא בציניות עוקצנית אולי לא תפגעי בכל פעם מחדש, ואולי אם תסבירי לו איך את מרגישה,

בלי להאשים אותו, אלא לדבר על התחושות שלך- זה גם יכול לעזור לו לא לצחוק על הנושא.

כשהם מברכים אותך שתזכי לכבד הורים, ממליצה לך לענות אמן, מכל הלב. 

שיראו שגם את בעניין. שאת לא שמחה עם המצב איך שהוא,

שאת רוצה לכבד אותם יותר, שאת לא אנטי.

לא קל בגיל הזה להתנהג באופן מכבד להורים,

קשה עוד יותר, להיות הורים לילד בוגר או מתבגר.

אבל כשמסדרים כל דבר במקומו,

נזכרים מי הם ומה עשו בשבילך,

כמה הם אוהבים אותך- בין אם הם מביעים את זה באופן שאת מקבלת,

ובין אם לא בדיוק מצליחים-

הם הורייך.

אין אדם בעולם שיאהב אותך יותר מהם.

ואין אדם שראוי לאהבתך הערכתך וכיבודך יותר מהם.

אחלה החלטה טובה לעשרת ימי תשובה.

בהצלחה!!

להעיר לו הערות מהותיות- כמו שאמרו כאן זה לא תפקידך.

אנחנו לא מחנכים את ההורים שלנו. הלוואי ונצליח לחנך את עצמינו. 

לא להעיר .

אפילו אם הם לא צודקים הם צודקים.

את יוצאת מנקודת מבט שהם שווים לך .

זו הטעות .הם מעל .

תדמיני לך שהם שוטרים או שופטים .אי אפשר להתווכח הם תמיד צודקים .

את זה קבע בורא עולם לא אני .

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.