אני הולכת ברחוב והשיער שלי אשקרה מתבדר ברוח![]()
לראשונה בחיי. המאורע ריגש. תודה ששאלתם.
אני הולכת ברחוב והשיער שלי אשקרה מתבדר ברוח![]()
לראשונה בחיי. המאורע ריגש. תודה ששאלתם.
יעל(כשאני הולכת איתו פזור)
הרגשה נשגבת בהחלט.
אני בחיים לא הולכת פזור.
רק עכשיו כשהוא קצר![]()
כמה קצר?
קצר עד לכתף. לא עובר![]()
רוב האנשים שראיתי ככה זה יצא ממש יפה.
אני עדיין מתאבלת על כל התמונות מכיתה ה' 
ולא אהבת?
אבל בכיתה ה' זה היה בערך באורך הזה.
בכלל לא אהבתי 
אבל אני רואה אנשים אחרים שזה מהמם להם.
(יותר אנשות)
הממ. כן. בהחלט![]()
יעל
שורדתתתלמה, לדעתי אני כן הולכת לחזור על הטעות הזאת![]()
לרוב העולם זה נהדר.
לי זה לא בריבוע.
לא ראיתי אותך אז אין לי זכות להביע דעה בנידון![]()
יעל
שורדתתתתודה שאמרת במקומי![]()
שורדתתת
שורדתתתIשטן כפעםI
שירוש16כנראה שלא אוכל לברך "מה רבו מעשיך ה'"...
בס"ד
רק בשביל זה אני מפזרת לפעמים שיער
שורדתתתזה בהחלט מהנה![]()
עד הקטע שכל השיער מתחיל להתבלגן ואתה לא יכול לסדר אותו נורמלי כי חם![]()
היום ההוא שהשיער שלי התבדר ברוח.
היום ההוא שהשיער שלי התבדר ברוח.
שורדתתתאחרונהיומני היקר הי.
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)