הוא לא "ידבר בכבוד" לשכן בספסל הגינה.. הרי את עצמך מביאה דוגמאות כאלה.
את "מסבירה" למה ראוי שידבר כך וכך וכו'. בוודאי שראוי. אבל צריך להבחין במי ובמה מדובר.
מקרה כמו שהיא מביאה, של אדם שהורגל בצורה כזו, לצערנו, וכבר בגיל שלו, זה מקרה שמעשית כבר לא יעזור בו "חינוך" מהסוג שהצעת. בוודאי שאם אפשר לנסות להסביר שזה פוגע ושידבר אחרת, זה בסדר גמור לעשות כך. ראוי. אבל כאשר זה כבר לא עוזר - ואכן יש לצערנו שזה כבר לא עוזר - אז זה לא כמו ילד שאפשר להתחיל לחנך אותו ע"י לא להיענות וכו'. הוא כבר לא במצב של "לימוד מחדש". אז הברירה היא או לנסות באופן שאמרנו, או לשבור את הזקן ע"י התנהגות לעומתית.
ה"תשובה" שלך לשאלה למה אין כבוד, "כי אי אפשר לספוג ואסור להעיר", יכולה לכל היותר להות לימוד זכות על מי שמתקשה בכך - אך אינה הצדקה.
כמו שלהבדיל ילד שעדיין "מלכלך", לא ייענש על כך - גם אם אדן הגיע לשלב שלמרבית הצער מתנהל כך (וזה לא חייב להגיע), אז המצוה היא נהוג בו בכבוד ככל האפשר, להשתדל להתמקד בטוב.
זה לא "משום מה הם חושבים שמותר להם הכל".. אלו לא "סברות". זה הרגל גרוע שבשלב מסוים כבר קשה מאד לצאת ממנו. ובוודאי שזה לא כל "סבא".
את אומרת "שהראש שלו צלול". בענין הזה, הראש אינו "צלול" לפעמים. קשה מאד לשנות. כמובן, כנ"ל, ראוי נסות - אבל לא בשיטות שהצעת. החינוך הזה אינו מתאים לשלב הזה בחיים. צריך להכיר שזה כבר אחרת.
ולגבי ה"זכויות"... חוששני שהבעיה היא דווקא אצל מי שיתבע מאדם שאינו בשלב שיכול לשנות, צורת התנהלות ותיקון של מישהו צעיר בהרבה