היי..איך מחזקים עין טובה??אנונימי (פותח)
יש לי סבא מבוגר כבן 90, עבר לגור אצלינו ( אמי הבכורה).. אני אוהבתמאת סבא שלי.. אהל הוא טיפוס קשה ממש! יש לו לשון חדה ופוגענית ביותר, הוא נוגע במקומות רגישים אצל אנשים ופוגע בהם, ברור לי שלא מתוך רוע, . הוא גדל בתנאים קשים כיתום ןנאלץ לגדל את עצמו..הוא פיתח לעצמו אישיות שמאוד קשה להסתדר איתה, היחידה כמעט שמצליחהמלהתמודד איתו זו אמא שלי וגם לה יש לא מעט רגעי נפילה ושבירה, שאר אחיה די מתנערים ממנו..
אני יודעת שזה קצת אגואיסטי ..יש לי רגישות מסויימת להגיינה והרבה פעמים השתן די בורח לו וצריך לנקות בערך כל שעה-שעתיים, לפעמים הוא מתארגן לשירותים כבר מהסלון ( אם אתם מבינים למה אני מתכוונת..) ובכלל לא נוח לי בבית. שוב, אני יודעת שזה אגואיסטי. . השאלה שלי היא איך מצליחים לראות אותו- את מי שהוא , מעבר לדברים שמפריעים לי, אני יודעת שהוא מבוגר ולא רוצה להשאר המקום הלא נעים הזה מול סבא שלי ( העצוב בסיפור זה שבעבר אחרים היו כועסיםנעליו ואני הייתי זאת שלימדה עליו סנגוריה וכו.. ועכשיו אני מרגישה שככל שעובר הזמן אני הולכת ונשברת וכועסת ונפגעת מאוד מדברים פוגעים שאומר , ) .אני חושבת הרבה על לצאת מהבית לשכירת, כרגע עוד לא ראלי.
אני לא יודעת אם העליתי בפורום המתאים..
לא כתבת בת כמה את... ומה עיסוקייך?בתאל1

סתם ככה לצאת לשכירות באיזשהו מקום? את לומדת או עובדת?

 

סטןדנטית. בת 23אנונימי (פותח)
זה די נורמלי בגיל כזה לצאת מהביתבתאל1

אבל תחשבי עם עצמך אם לעשות את זה או לא..

איך זה יראה אם ככה תלכי מהבית. האם אמא שלך צריכה ממך את העזרה או שזה לא כ-זה נורא אם תלכי..

תתייעצי עם אמא שלך- הכי טוב! היא בוודאי תעזור לך להחליט את ההחלטה הנכונה וגם תשמע את המצוקות שלך.

א.ד.

לגבי הצד הזה, של הדיבור, להסתכל "מהצד", לרחם על זה שכך הוא מדבר.  זה יכול להוציא את נקודת הפגיעה. לא נמצאת במישור של כאילו יכול לפגוע בך. את כלל לא מתחילה להתייחס כשיש דיבור כזה, אלא פשוט מצטערת עבורו - ועוברת הלאה.

 

ואז, קל גם יותר לנסות להעביר נושא, בחיוך. הרי הוא לא יכול באמת להזיק לך. תנסי להעביר למשהו אחר, שבו הוא יכול לומר משהו מענין, להביע שיקול דעת.

 

ב. לגבי הדברים האחרים - תשתדלי לא להיות שם בזמנים כאלו. ובענין "לנקות" - תגידי לעצמך, אם היו משלמים לי כדי לנקות באיזה מקום, עבור שכר הגון, הייתי משתדלת להתגבר. אז פה, השכר רב מאד.. לעשות "טכנית", ולזוז.  אם את רגישה לזה, אז אל תקחי עלייך.

 

ובאמת, לפעמים, כשמתייחסים בלבביות ומתעלמים מכל מיני הערות, בהבנה שזה באמת לא את, יכולים לראו צדדים חביבים שמתגלים.

 

 

את הרעיון של לנסות להסתכל מהצד- די עשיתי ( אולי אני צריכהאנונימי (פותח)
לחזור ולהמשיך..) זה גם מה שהייתי מייעצת לנפגעים מהצד, מנסה להסביר את נסיבות חיו, גילו המבוגר, לא לקחת ללב וכו'..
הבעיה שהוא מאוד קצר רוח, דורש שדברים יעשו כאן ועכשיו בלי להתחשב באילוצים וקשיים של אחרים..ואם זה לא קורה- הוא פוגע ומקלל, קורא בשמות גנאי. לא אחת נפגעתי ממנו רק כי אמרתי שא"א עכשיו. . חלילה אינני טוענת שיש בו רק את הצד השלילי , . הוא מרתק וכיפי ומעניין לשמוע את דברי החוכמה שלו.אני מרגישה שכאילו נכשלתי בענק, כי גם אמא שלי הייתה מתחזקת ושואבת ממני כוחות בזמנים שהיא הייתה נשברת..ועכשיו היא רואה שאני מתרחקת ממנו , רק עושה מה שמבקש ומתרחקת כדי לא להתקל בדברים שלא נעים לי לראות, הייתה פעם אחת נדירה שהוא בא אלי והתנצל על דברי פגיעה שלו ( כי אבא שלי דיבר איתו) ועדיין הפגיעה היא עמוקה וקשה לי התחושה הזו. וזו רק אני, כמעט כולם במשפחה פגועים ומתרחקים כדי לא "לחטוף".
מרגישה צורך להגיב גם כאןזקנת השבט

צריך לגייס כוחות נפש , ולהתייחס לדברי הפגיעה של סבא , כפי שאת מתייחסת למה שאומר ילד קטן . כשילד קטן מסביר לך שאת מטומטמת למשל , את לא נעלבת כפי שאת נעלבת מאדם מבוגר. כי באיזשהו מקום , את נותנת תוקף לדבריו של המבוגר : " אם הוא אומר שאני מטומטמת -כנראה יש משהו בדבריו..." אצל ילד , את יודעת שהוא מתוסכל ,ולא שולט ברגשות שלו , וגם לא במה שהוא אומר. זה לא הופך אותך למטומטמת. 

תעברי למוד שבו את מבינה שסבא הוא סוג של מבוגר-ילד ואז תשימי שריון נגד הקללות והדברים הקשים . בהצלחה. 

את לא "נכשלת בענק"...ד.

זו הרגשה מובנת.

 

אבל אם "מקלל" - כשאת לא עושה משהו "כאן ועכשיו" כי אי אפשר, אז ממש לתַרגל שזה לא "אלייך". הרי ברור שבאופן נורמלי אדם לא מקלל כך. זה קשה - אבל אם מצליחים, אז פשוט "לא שומעים". מבינים שבאותו זמן, זה משהו לא נורמלי. הרי הוא לא באמת חושב שאת "כך".. ואת וודאי לא.

 

את טובה מאד. זה נסיון. ושכרך רב.

 

 

תודה רבה. הדברים מחזקים מאוד.אנונימי (3)
אם הוא מבין מה הוא עושהl666

אז תעשי גבולות

לא לענות לו לבקשות עד שיבקש יפה, להגיד לו מה מפריע ומה לא מפריע בתנאי שהוא יכול באמת לבצע את זה

מי שפוגע בגיל 90 היה פוגע גם בגיל 30

אלה שגדלו ברחוב או בתי יתומים רואים בהבלגה חולשה ורשות להמשיך ולפגוע

מצד אחד הוא רוצה שיחה, אהבה ומצד שני לא יודע לבקש כמו שצריך 

ובזה שמרשים לו להתנהג ככה כולם מפסידים

אולי גם תשומת לב חיובית יכולה לעזור

 

אלב שטויות. מעניין בת כמה את וכמה ניסיון יש לך עם קשישיםrivki
מחילה, זה לא כ"כ קשור לנושא המדובר..ד.

פה, לא מדובר על חינוך ילדים.

 

וזה לא באמת משנה אם היה פוגע גם בגיל 30.

 

כעת הוא היכן שהוא, אין אפשרות "לחנך" אותו - ויש חובה לכבדו ככל האפשר.

 

כמובן, מותר גם לנסות לא להיפגע...

 

 

מה שכתבת, יכולים להיות משפטים יפים לחינוך ילדים צעירים.

 

[אגב, ההכללה על "בתי יתומים", היא לא נכונה. זה אולי טוב למקומות מסִפרוּת מסויימת, אבל חלילה מלהכליל כך]

 

 

אתה צודק ואז פשוט שולחים אותם לבתי אבות לפי גישתךl666

כי פשוט אי-אפשר לסבול את זה יום-יום במשך שנים

כמה פעמים אפשר לא להתייחס? ובעצם למה? לשכן בספסל בגינה הוא כן ידבר בכבוד אז למה לנכדה לא? כי היא צעירה ממנו? מה זה - כמו בלאטמא - אני בן 90 , מה תעשה לי? סבא שלי נהג לצעוק על דוור כי משעמם לו וכי בא לו

ורוב קיטורים ותלונות שלהם באות מאותה סיבה

פעם באוטובוס איזה זקנה קיללה את הנהג במשך חצי שעה בלי הפסקה

ופעם זקנה אחת במחנה יהודה נתנה לי מכה עם מקל כי רצתה לעבור ולא היה שם מקום לעבור

הם רוצים כבוד ואחר שואלים למה אין כבוד לקשישים ולמה זורקים אותם לבתי אבות ולא מבקרים

אז זאת התשובה כי אי-אפשר לספוג אותם ואסור להעיר להם

כאילו עובד בבית אבות יתייחס אליהם בכבוד על שכר מינימום ועבודה קשה?

לא צריך לחנך אף אחד אבל זה המצב שאי-אפשר היום לדבר עם זקנים יותר מ10 דקות רצוף כי הם משום מה חושבים שמותר להם הכל

אז יוצא שמי שאין לו עצבי ברזל לא יכול להתקרב לסבא שלו

את כל הבעיות של שלולית אפשר לסבול ולהסתדר אבל ברגע שקללות באות מבן אדם צלול שראש שלו עדיין בסדר אז למה?

אגב אם לא סולחים לו בלב שלם אז זה גם מתווסף לו לא לזכויות שזה כמובן לא ענייני אבל עדיין

 

זה לא נכון..ד.

הוא לא "ידבר בכבוד" לשכן בספסל הגינה..  הרי את עצמך מביאה דוגמאות כאלה.

 

את "מסבירה" למה ראוי שידבר כך וכך וכו'. בוודאי שראוי. אבל צריך להבחין במי ובמה מדובר.

 

מקרה כמו שהיא מביאה, של אדם שהורגל בצורה כזו, לצערנו, וכבר בגיל שלו, זה מקרה שמעשית כבר לא יעזור בו "חינוך" מהסוג שהצעת. בוודאי שאם אפשר לנסות להסביר שזה פוגע ושידבר אחרת, זה בסדר גמור לעשות כך. ראוי. אבל כאשר זה כבר לא עוזר - ואכן יש לצערנו שזה כבר לא עוזר - אז זה לא כמו ילד שאפשר להתחיל לחנך אותו ע"י לא להיענות וכו'. הוא כבר לא במצב של "לימוד מחדש". אז הברירה היא או לנסות באופן שאמרנו, או לשבור את הזקן ע"י התנהגות לעומתית.

 

ה"תשובה" שלך לשאלה למה אין כבוד, "כי אי אפשר לספוג ואסור להעיר", יכולה לכל היותר להות לימוד זכות על מי שמתקשה בכך - אך אינה הצדקה.

כמו שלהבדיל ילד שעדיין "מלכלך", לא ייענש על כך - גם אם אדן הגיע לשלב שלמרבית הצער מתנהל כך (וזה לא חייב להגיע), אז המצוה היא נהוג בו בכבוד ככל האפשר, להשתדל להתמקד בטוב.

 

זה לא "משום מה הם חושבים שמותר להם הכל".. אלו לא "סברות". זה הרגל גרוע שבשלב מסוים כבר קשה מאד לצאת ממנו. ובוודאי שזה לא כל "סבא".

את אומרת "שהראש שלו צלול". בענין הזה, הראש אינו "צלול" לפעמים. קשה מאד לשנות. כמובן, כנ"ל, ראוי נסות - אבל לא בשיטות שהצעת. החינוך הזה אינו מתאים לשלב הזה בחיים. צריך להכיר שזה כבר אחרת.

 

ולגבי ה"זכויות"... חוששני שהבעיה היא דווקא אצל מי שיתבע מאדם שאינו בשלב שיכול לשנות, צורת התנהלות ותיקון של מישהו צעיר בהרבה

תראיזקנת השבט

את מתייחסת לקשישים באיזו צורה כוללנית של "ההם , המנוולים האלו". נראה לי שהתייחסות אנושית , זה להבין שמאחורי האדם הזה שמתנהג בצורה איומה ונוראית (מי כמוני יודעת) , אז מאחוריו שנים והתנסויות שהביאו אותו למקום הזה . אדם שמתנהג ככה הוא מן הסתם לא מאושר , ואין לו רצון גדול לנתינה . לפעמים הוא  בקושי שורד את השדים של עצמו. בכלל מנקודת מבט דתית , יש אלוהים , והוא נתן לך כאן מנוף להשתפר -כי הקשיש/ה באוטובוס או בגן , או שאת עובדת איתם הם הקורס הכי קשה באוניברסיטה של החיים . יש כל מיני קשישים , וזה חבל שאת מסתכלת עליהם כקבוצה אחידה . 

לי אישית קשה המחשבה של בית אבות .משהו לא נורמלי בכך ששמים אנשים בני אותה קבוצת גיל ביחד כל הזמן . זה סוג של התפוררות חברתית לדעתי. בחברה בריאה , קשישים , צעירים וילדים חיים ומתקשרים יחד. יום אחד גם אם קשה לראות את זה עכשיו , גם אנחנו נהיה קשישים , נודניקים , נרגנים ואולי דווקא שמחים , אוהבים ?

סבא שלי יודע שהוא קשה!אנונימי (3)
סבתא נפטרה לפני כ5 שנים ולאחר המקרה המצער ההורים שלי הציעו לו לעבור לגור אצלינו, כי הוא מתקשה לטפל בעצמן, אך הוא סירב. לא כי לא רצה שיעזרו ויטפלו בו אלא כי הוא יודע שקשה להסתדר איתו. הוא אמר שאת שנות החיים שנותרו לו הוא לא לא רוצה להכביד על אחרים לכן במשך השנים האלה הוא התעקש לגור לבד. הוא מודע להיותו קשה אך לא מצליח לשנות.. בדברים מסויימים הוא התרכך . הוא באמת לא רע חלילה . כשעוזרים ונותנים לו הוא מעריך ומרעיף שפע של ברכות על מי שגומל עימוטובה. רק לא יודע ללרסן את עצמו כשמאוויותיו אינם מתממשים כפי רצונו ובמקום .
אני מתנצלת, באמת תגובתי לא ראויהl666אחרונה


תסתכלי על עצמך בעין טובהזקנת השבט

"הכל סובב את האשכנזים". חיוך ממית

 

 

תודה רבה לך על התגובה!אנונימי (3)
ניכר שהדברים יצאו מן הלב..
..
מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום

ייעוץ אי זוגי - פריקה והתייעצותדון מנואל

גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.

אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.

 

ממליצה לך לכתוב את זה בפורום נשואים טרייםיעל מהדרום
לק"י

הוא יותר פעיל.


בהצלחה!!

לגיטימי לגמרי...ד.אחרונה
ייעוץ אמור לגרום לשני הצדדים להרגיש בנוח.

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.


יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.


כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.


אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.


לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.


אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

מחפשים קהילהאבא פגום

אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.

נשמח מאד להמלצות ☺️

ילגים מפרק א וצוואהיל 000

לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי

שלום  בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים

לנו משותפים

הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא

סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות


אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים

ואני לא יכלתי לעבוד

כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל


מבעל חזק שלא היה חולה  אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום

עובד פיזית קשה כל חייו

לא יכולה לפרט הכל

שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך

ילדיו רצו מידע על כל  דבר

על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו

לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה

מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע

אין לי תו ירודה לא נותנים מידע  גם לאישה

אבל הם בשלהם


עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע

ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד

עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי

אני לא בתחרות


הם יושבים מולי ומחלקים  את הבית

החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם

הם אמרו לא נוציא אותך מהבית


לא בטוב לב,בהתנשאות

פה שתקתי


שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי

כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה


ועבדתי פחות

לא היה לו עזרה משום צד

המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה

ולא באו לבקר פעם אחת

לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם

רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים

 אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי

התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים

קראו לי בשמה של,גרושתו


ולא אמרתי כלום

בעלי גוסס והם אבים איתי מולו

שתקתי

אבל הילדים שלו איתם יד ביד

אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים

אימא שלהם השחקנית הראשית פה

הראתה לי שהיא איתי

ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה

על התערבות בכל נישא


לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור

ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת

אלי

אני איתו בכל הטיפול והם  לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה


בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל  רצתה לדעץ להתערב


 היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו

הוא מת את כלום

רוצים את חלקם לא  מוותרים על כלום


אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות


הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם

ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם

לא הבנתי איך אני הרעה פה

מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב

חיבת עורך דין שיתן לי בטחון

אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי


מצטערת לשמוע על בעלך ועל המורכבותנעמי28אחרונה

תפני לעורך דין.


לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

פרסום הנסחן120

שלום וברכה,

חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.

לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.

הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.

ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.

"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,

כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .

בתפילה  לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.

אולי יעניין אותך