מה זה ש"תפספסי את הזיווג שלך"?...

אם לא תנסי - אולי תפסידי מישהו טוב שיכול להתאים לך.

אם מישהו לא ירצה בגלל זה, ואת אומרת שאת מביאה את זה בחשבון ולא נבהלת - אז מה איכפת לך? תתחילי לחפש.

חבל לחכות שנתיים. 

תהיי את, אל תחשבי על הענין הזה. ויש לקוות שה"נתונים" האחרים של מישהי טובה, יכריעו את הכף, גם לפני שהפרט הזה יהיה מסודר לגמרי.

[אגב לא נשמע לי הגיוני שנתיים....]

ורק בנוגע לדיאטות, בלי קשר לזוגיות[אולי קצת...] המון ספורט, חוץ מאירובי לשריפת שומן- הרבה דברים מחטבים- כמה שיותר סאפ, משקולות, באדייפאמפ, TRX, וגם הרבה CX, ובשילוב עם פילאטיס ופיטבול וכאלה- מעבר להרזייה זה נותן הרזייה הרבה יותר יפה, עם חיטוב ומעלה מאוד את הביטחון העצמי!

והם מאושרים עד הגג.

אבל כשיש הרבה להוריד, גם אחרי הירידה המצב לא משהו... לדג' עור עודף, 

לכן דווקא במשקלים שבהם צריך להוריד הרבה כן הייתי חושבת שצריך המון ספורט, זאת הדרך היחידה בערך למזער את הנזקים.

[לא מונע צורך בניתוח עתידי ברוב המקרים, אבל כן מצמצם, וזה שהיא צעירה זה לטובתה במקרה הזה]

התרומה להורדה במשקל, בספורט במינון שרוב האנשים עושים לא כזה מהותית, בטח לא כשמדובר בקילוגרמים בודדים, או סתם מישהו מלא, לפי דיאטני ספורט מסוימים[יאיר להב המפורסם ביניהם]- תורם לירידה של *עד* חצי קילו בחודש- לא רציני... 

את הכללת לכל המקרים, אני ציינתי ספציפית למקרים של משקל עודף רציני[מעל 30 קילו נגיד].

ואני כתבתי בעיקר על ספורט מחטב....

 יהודייה יקרה. וודאי שאת צריכה לצאת כמו שכל הנ"ל כתבו-
א. ראיתי המון בנות- ענקיות ממש שב"ה נשואות באושר
ב. מה לנו לחשב חשבונות שמיים, אנחנו משתדלים- והוא משלים "לא-ל גומר עלי".
ג. ק"ו כשאת מוכנה לדחייה על בסיס זה. אז בכלל
ד. לכל אחד יש חסרונות , היא לא שלמה עם האף שלה להוא יש נקודת חן לא במקום.
וכו' וכו'. אבל הרבה פעמים דווקא החוסר שלמות הוא נקודת החן בסיפור.
ה. כמו שכתבו פה העיקר העיקר העיקר הלב הטוב והרצונות הטובים.
ולב טהור ונקי "אלקים לא תבזה"

ניצלו"ש קשה לפניך

בדיוק קראתי בבשבע מאמר של עמנואל שילה על תשובה גופנית,
הוא מספר שם שהוא סבל משושנה אדומה..
וריפא את זה באמצעות אכילת קולורבי וגמבה
הוא ממליץ על מדריך לתזונה נכונה ושל ד"ר יוסף רזון ויצחק בן אורי. זה שינוי חים אדיר- שגרם לו להוריד 25 קילו בחצי שנה.
אני נפעמתי מהעניין.
 לי יש עניין גדול בחיים עם תזונה. התזונה המערבית גורמת לי לתחושות לא משהו.
ועדיין לא הצלחתי לעשות את השינוי.

אולי ביום כיפור הקרוב אזכה לומר כל נדרי בכוונה.

ולהתיר את עצמי ואת עמי מכבלי מאסר ההרגל.
ונזכה לאכול נבטים ותפוחים בששון וברננה.


עלי והצליחי.
וזיווג הגון וכשר במהרה.
 

ולא פעם, מי שתולה הכל בזה - גורמת לעצמה שכך יהיה.. משדרת את זה, לא בטוחה בעצמה, מרגישה "פחותה בערכה" כביכול, וזה מקרין "בכח" החוצה.

בלי קשר להשתדלויות של כל אחת למה שנראה לה, בראש וראשונה לשמוח בטוב שבאישיותה ולהאמין שזה גם עיקר מה שחשוב באמת וגם לאחרים.

סליחה אחותי אבל שטויות! ברור שתתחילי לצאת!

מנהסתם יהיו בחורים שיפסלו על זה, אבל מנגד לא חסר בחורים שזה לא מפריע להם.

נסי הרזייה באמצעות סוגסטיה, זה תותחי.

התכוונתי לעבוד באופן ישיר על ההרזיה, לא באופן עקיף כמו שכתבת.

אומר לכם דוגמא מאוד בסיסית וחזקה בסוגסטיה. תאמרי אחרי כל ארוחה "אני נעשית רזה יותר ויותר". באינטונציה של וודאות, ובאמונה מלאה שזה כך! ממש להרגיש שזה כך.

(סוגסטיה היא יותר חזקה כשהיא נאמרת תוך כדי מעשה)

עשיתי כך בגלל סקרנות למרות שאני במשקל ה"אידיאלי" יחסית לגובה ולמבנה גוף שלי, וירדתי ל 59.3.. הפסקתי כמובן... וזה היה דווקא בתקופה שאכלתי לא כ"כ בריא יחסית להרגלים שלי.

אפשר גם לקרוא לזה הצהרות חיוביות. (אפשר לחפש בגוגל "הצהרות חיוביות")

אני עושה כל יום סוגסטיה\הצהרות חיוביות (מסוג אחר) וזה ממלא אותי המון כוחות מומלץ בחום...

ואז הסתכלתי במראה....

קיצ, כנראה אני אהיה יותר דומה לה אם לא אבריז למאמן....

שהיא תאמר לעצמה בדייט שהבחור ירצה אותה ככה...

רק בעבודה קשה רואים תוצאות!

אין עניין לעבוד קשה! יש עניין לעבוד ממוקד ויעיל!

1. במקום להלחם נגד האוכל כל פעם מחדש, לכי למאמן NLP מוסמך ובקשי שיחדיר לתוך תת-המודע שלך סלידה מסוכר לבן\ג'אנק פוד. אם הוא יעשה את זה בהצלחה (זה מפגש אחד), את לא תהיי מסוגלת לגעת יותר במיצים ופיצה! יש לי סיפורים מדהימים. לדוגמא מישהי בת 35, שכל החיים שלה שתתה רק רק רק מיצים, ואחרי פגישה אחת לא יכלה לגעת בזה יותר.  שותה רק מים.

2. הסוגסטיה שאמרתי. ממש קל! מישהו סיפר לי על ילד שמן ממש שהרזה ככה.

3. עדיף כמובן מעט ספורט.

הגישה שאין קיצורי דרך בחיים ושהכל קשה, לדעתי היא הרסנית. היא באמת תגרום לחיים להיות קשים - בתר עני אזלא עניותא (כלומר לעני יש בעיות לא רק בכסף - גם הוא חוטף מכות רפואיות, סכסוכים במשפחה, גם האישיות שלו עם חסרונות, ולפעמים גם החיצוניות. כל זה נובע מתוך הסטטוס 'מסכן' שהוא הדביק לעצמו. כך הקב"ה מנהיג את העולם, מידה כנגד מידה. אתה יצירה אלוהית, ומעז לזלזל בעצמך? זה זלזול בבורא. אז הנה תאכל מה שבשלת, מה שחשבת על עצמך)

הגישה הזו היא מעוורת אותנו מלמצוא את הפתרונות היעילים והקלים, כי אנחנו לא מאמינים שהם קימיים. אדם כזה ידלג על ההודעה שלי וימצא תירוצים למה אני טועה...

יש אנשים שהעבודה שלהם לדג' ממילא כוללת המון תנועה[אצלי זה ככה] והספורט אינו חובה אצלם כי הם לא כל היום על הכיסא כמו סטודנט לדג'.

ובכלל לא כולם חייבים ספורט, יש כאלה שיותר בתנועה.

היום ממליצים על הליכה יזומה לדג' כי יש אנשים שזה לא קורה אצלם בלי זה...

מה שכן, זה חובה כדי למזער עוד עודף[והניתוח הדיי אגרסיבי שבהורדתו מצטמצם מעט, אם כי ככל הנראה עדיין יהיה..]

ראית את שגרת האימונים של בר?

לא, לא מגיעים לזה במזל....

והאמת אני גם לא ממש זוכר איך היא נראית, כאילו היא לא מאלו שיעברו ברחוב ואזהה אותן.
אבל יש אנשים עם מזל. בלי קשר למשקל. והם מרויחים יופי, ובקרוב אצלנו;)

בכל זאת היא כלה...!

בעיה עניין המשקל, פגיעה גבוהה בפוריות.... בטיפולי פוריות ההמלצה לנשים בעלות עודף משקל- לרדת קודם כל.

נשים עם שחלות פוליציסטיות שסובלות גם מעודף משקל[נפוץ מאוד..] - ממליצים להן קודם לרדת במשקל, ואכן הרבה מהן פתאום לא חוזרות למרפאה שוב, הן מורידות במשקל[וזה קשה הרבה יותר במצב כזה...! אבל הכוח רצון, והשאיפה להריון עושים את שלהם..] ונכנסות להריון!

ככה שמזל או לא, יש לזה חשיבות הרבה יותר גבוהה שנקבעת לפי החלטות שאנשים עושים.....

*בכל מקרה אני בכלל התייחסתי לזה שמכל הסוגסטיות שהוצעו כאן, הכי יעיל לעבוד קשה!*

*אבל כתבתי בעיקר בשביל העניין שבהתכתבות* ;)

ובקשר לתגובות הבאות שלך:בנות רוצות גברים קרביים, בנים רוצות בנות יפות. לא מצדיק, אבל כנראה שככה הקב"ה ברא את העולם, או לפחות את הדור שלנו.
אישית הופתעתי מעצמי פעם אחת שמישהי מצאה חן בעיני [אל תדאגו, היא לא הייתה בגיל] למרות שהיא היתה עם קילוגרמים עודפים בצורה שבלטה לי. וגם הופתעתי שראיתי גבר שהמבנה שלו לא מצא חן בעיני וממש נדחתי,והשתדלתי להתחמק ממנו. אבל מאז הבחורה ההיא הבנתי שיש הרבה עניין של מציאת חן פשוטה, ושיופי זה לא רק עניין של עיצוב וחיטוב אלא גם משהן סובייקטיבי.

הלוואי והיה לי איך לעזור לפותחת השרשור, אבל חוץ מהצטרפות לתפילות שלה והמלצה לא להתיס למה שמפריע לאחרים אין. ומילים באויר זה קל.

סוּגֵסְטְיָה או השׁאה בעברית היא תהליך פסיכולוגי שבו ניתן לגרום לבני אדם לשנות את עמדותיהם, רגשותיהם ואמונותיהם על ידי השפעה תת מודעת על מרכיבים אלה. בעוד שהיפנוזה משנה את מצב התודעה, ומספקת גישה לזכרונות או למידע הנמצאים במוחו של האדם, הסוגסטיה יכולה להיעשות גם במצב היפנוטי, אך גם במצב של הכרה מלאה.

המילה סוגסטיה נובעת מהמילה הלועזית suggestion שמשמעותה "הצעה" - וזו למעשה דרך פעולתה: היא מציעה לאדם דרך פעולה מסוימת. הסוגסטיה יכולה להיעשות בצורה מילולית - באמצעות שיחה, או בצורה פיזית, כלומר באמצעות סימני גוף.

הסוגסטיה מיוחסת גם לתהליכים היפנוטיים באמצעותם ניתן לשכנע בני אדם לשנות את עמדותיהם, רגשותיהם, אמונותיהם ואף את תחושות הגוף ופעילותו. כמו בכל הצעה, המקבל יכול להשתכנע ולקבלה, אך גם לסרב. במהלך היפנוזה אדם מצוי במצב תודעה ייחודי שגורם לנכונות לקבל סוגסטיות (הצעות) בצורה גבוהה יותר מאשר בחיי היום יום. לדוגמה, ניתן "להציע" לסובל מלחץ דם גבוהלהוריד את לחץ הדם במהלך היפנוזה, למעשן לשנוא סיגריות וכיוצא באלה.

בני האדם מגיבים באופן שונה להשפעת סוגסטיה. אדם המושפע ממנה בקלות נקרא סוגסטבילי. מרבית האנשים סוגסטבילים, אך ישנם אנשים שאינם סוגסטבילים או שהם סוגסטבילים במידה נמוכה מאוד.

(ויקיפדיה)

מכירה זוג כזה, שהיא גילתה אחרי החתונה שהוא ממש אוהב את זה והיא סתם לא אהבה את עצמה...אל תרגישי רע עם עצמך.זה הכי חשוב.

1.אל תעשי דיאטות לא מבוקרות (יעני דייאטת מלפפון,גזר וכו) או דברים דומים,תעשי הליכות-ריצות ותאכלי בריא יעני-לחם חום-אורז חום-ירקות,פירות..אני בטוח שהדייאטנית תמליץ לך על זה,אני פעם הייתי מה זה שמן,דבה,משהוא לא נורמאלי..קיצר התחלתי לעשות ריצות זה היה קצת קשה והתחלתי לאכול בריא-וזה היה ממש מגעיל,אבל עכשיו ב"ה אני הרזתי וממש בכושר ב"ה,ואני בהלם שאני מסתכל על תמונות שלי עוד כשהייתי שמן,ומה שהכי טוב שזה נהפך לאורח חיים כזה ,עכשיו אני לא יכול לסבול אוכל לא בריא,אני לא יכול בלי ריצה ונראלי שזה ממש טוב,זה ממש אפשרי ולא רחוק מכמו שזה נראה! אז בהצלחה!

2.יש לי חברים שממש נמשכים לשמנות..כמה שזה נשמע אולי מוזר,זה ממש ככה..כל אחד ולמה שהוא נמשך...

בהצלחה!!

3.אל תגידי בחיים "אני שמנה אז אני לא יוצאת" כי מי שיפסול אותך בגלל שאת שמנה, את מימלא לא רוצה אותו...

בהצלחה!!

לא בגלל זה לא נפגשים

במקביל כדאי לעבוד על ההשלמה עם המראה שלך

מה את חושבת שיש כמה רזות שאחרי לידה אחת כבר לא נשארו רזות(לא מעט) והן כבר לא נשואות?!

לא קראתי את התגובות ואני מקווה שאני לא חוזרת על משהו שכבר נאמר.

לדעתי, בחורה שיוצאת לדייט צריכה לעשות את זה בשמחה וכשהיא מרגישה טוב עם עצמה! הרי אנחנו יודעות כמה לא נחמדות אנחנו ביום שיער רע או שהשמלה מרגישה לא בנוח

לכן אני לא חושבת שאת צריכה להיכנס לשיקולים של 'אם הוא יפסול אותי בגלל זה', כי אם את תרגישי טוב עם עצמך- את גם תשדרי את זה לבחור וגם אם חלילה זה לא יעבוד, המשקל לא תהיה הסיבה היחידה שתקפוץ לך לראש כסיבה לסיום הקשר.

בקיצור, אם כרגע את לא מרגישה בנוח עם עצמך, לדעתי לא כדאי שתתחילי, תני לעצמך קצת זמן ללמוד לאהוב את עצמך! ואני לא מאמינה שזה יקח שנתיים, אפילו עצם זה שאת בתוך תהליך ההרזיה, כבר נותן תחושה מאוד טובה ומחזק את הביטחון העצמי והאמונה בעצמך.

בהצלחה ושילך בקלות ובשמחה!

שנטייה להשמנה היא דבר שנשאר איתך לכל החיים, לרוב.

אם יש גבר שזה ממש מפריע לו, אז גם אם כשתתחתנו תראי יותר רזה, מן הסתם בהריונות וכאלה יהיה יותר קשה לשמור.

ולכן כדאי שזה יהיה מישהו שלא מפריעה לו השמנה באופן משמעותי.

מצד שני, אני לא יודעת כמה את שמנה ומה התהליך שאת מתכננת לעשות. אני הורדתי איזה 8 קילו לפני שיצאתי ברצינות (במשך כ-4 חודשים), עדיין הייתי מלאה אבל הרגשתי יותר טוב עם עצמי.

ומאז במשך כל החיים אני בעליות וירידות (יותר בעליות לצערי), וברוך ה' שלבעלי (הרזה ממש) זה לא כל כך משחק תפקיד.

גם לי היה קשה כשהתחלתי לצאת - במיוחד שרוב אלה שיצאתי איתם היו רזים, הרגשתי מן נחיתות מולם. אבל כשפגשתי את בעלי - הבנתי עם הזמן שזה לא ממש הפריע לו. מבחינתו הייתי הכי יפה שהוא יצא איתה, ולקח לי זמן להאמין לזה (גם אחרי החתונה), בגלל כל תחושת הנחיתות שההשמנה גורמת לנו.

יש הרבה שמנות יפות. תאמיני שאת יפה, תתלבשי טוב, תראי טוב. מן הסתם גם אומרים לבחור לפני זה שאת לא מהרזות, ואם הוא מסכים - סימן שהוא מוכן לנסות.

כל זה לא סותר תהליך הרזיה בריא, ואם תצליחי לשנות הרגלים ולחיות אורח חיים יותר בריא - תבורכי...

א. יש חשש "שמא יקדימנו אחר" בעיקר כשלא נפגשים, ולכן התירו להשתדך במועד.

ב. כאשר את נפגשת בשידוכים את מקרבת את עצמך יותר לזיווג שלך.

ג. כשתפגשי את הזיווג המתאים לך ההשגחה הפרטית תנחה אתכם בדרך שתמצא חן בעיני שניכם.

ד. לכל סיר יש מכסה. בתור מטפל זוגי ומיני אני יכול לומר לך בוודאות גמורה שיש לא מעט גברים שנמשכים לבנות שמנות/גדולות, ואין כאן המקום להאריך בסיבות לדבר.

ה. עליך לקיים פגישות ולא להתייחס כלל בפגישות למראה שלך. אם הוא ממשיך לקיים פגישות זה סימן שהוא מרוצה מהמראה החיצוני. גם אם הוא לא ממשיך בפגישות לא תמיד זה מהסיבה החיצונית.

ו. אני מעריך ששנתיים המתנה לא ישיגו את התוצאה הרצויה. גם אם כן, בסופו של דבר, זה יכול לבוא לרעתך, מפני שאת תשמיני לאחר החתונה והוא עלול לומר לא לנערה הזאת התפללתי, וכשאין משיכה במצב כזה קרוב הדבר לתחושת מקח טעות ומרמה, וזה דבר שמפרק נישואין.

ז. קחי בחשבון שאם את ממתינה בשידוכים בכדי לעשות דיאטה, את מכניסה את עצמך [הרבה] יותר לסרט שאת כבר נמצאת בו ושאת צריכה לצאת ממנו.

ח. היי בטוחה באבא שלנו הטוב שבשמים והתפללי אליו, ובוודאי שמרוב טובו וחסדו הגדול ימציא לך את זיווגך במהרה יותר ממה שחשבת.

יש לי במשפחה אחיינית שתמיד הייתה שמנה היא התחתנה בגיל 19, בעלה רזה עד היום. הם מחתנים כבר את הילדה השלישית שהיא גם מלאה והבן שלהם התחתן עם מישהי גם מלאה כנראה המראה של אמא שלו עשה את שלו.

לצערי החיצוניות מאוד קובעת בימינו אבל יש גם כאלה שזה לא משפיע עליהם.

בקיצור צאי ואם מישהו פוסל אותך בגלל זה הוא לא שלך אבל אל תתעכבי בגלל זה. והכי חשוב שזה לא יפגע בביטחון העצמי שלך. אני מכירה בנות רזות ,יפות, מוצלחות שלא מתחתנות גם כן כך שלא חסר סיבות לפסול בן אדם.

בהצלחה אני מאחלת לך שתמצאי את זיווגך מהר.

לא, באמת, אני רצינית!!!...

לאף אחת מאיתנו לא באמת כיף להקדיש את חיינו למאמן כושר ולחשוב על כל ביס...

אבל...

רואים את ההבדלים ביחס ובהסתכלות של בנים כשאת שוקלת יותר ופחות חטובה....

ומניסיון- הבדל של שמים וארץ...

אז באמת כולם מדברים על אותם בנים, זה נורא נחמד להשלות ולספר שהרבה ישמחו, אבל מדובר בבודדים...

אבל מכל השרשור הזה נשמע שיש כ"כ הרבה- אז איפה הם?

אני בכלל בכלל לא בטוחה שרובן מלאות.. יש המון סיבות שמפריעות לאנשים להתחתן.

מכירה בעצמי בנות כאלה- אמנם עברו בחורים שפסלו אותן בדרך ובהחלט יתכן שגם בגלל מראה.. אבל בסוף התחתנו ובגילאים סבירים והבעל שלהן הכי אוהב אותן בעולם.

תלבשי בגדים שאת אוהבת, תסדרי יפה את השיער, תתמקדי במה שיפה בך, ואני בטוחה שיש דברים כאלה.. ופשוט תחליטי שאת יפה!! עזבי בעיני הבחור- בעיני עצמך!! וככה תצאי לפגישות, בטוחה שזה גם יקרין החוצה! בהצלחה רבה!!

כאלה שלא אכפת להם המראה- לי עדיין לא ברורה התובנה שהם אינם בעולם המושגים שלי? מאין לו כך ולמה?

בצורת מאד קיצונית אז אולי כדאי לעשות את הניתוח,

אבל גם עדיף שלא,ראיתי תוכנית ממש מזעזעת על אנשים שעברו את הניתוח (שרוול, טבעת ,קיצור קיבה וכל אלה)

ולא עלינו היו סיבוכים ,אנשים שנהרסו להם החיים ולא יכולים יותר לאכול כלום חוץ מאוכל נוזלי ולא מוצק.נאלצו להוציא להם את כל הקיבה עקב סיבוך,

והיו גם מקרי מוות.

יש לי קרובת משפחה שעברה את הניתוח והשמינה שוב כמעט חזרה למה שהיתה לפני הניתוח.

אם יש אור אדום וממש סכנה של השמנת יתר במשקל גבוהה של סביבות 150 קילו אולי אפשר לחשוב בכיוון של ניתוח

אבל גם עדיף שזה לא יהיה בראש סדר העדיפויות,הכי טוב לנסות בדרך הטיבעית,ללכת לקבוצת הרזיה

כמו של חלי ממן ששמעתי עליה דברים טובים,או שומרי משקל.רואים שם תוצאות!

קודם כל, את טועה, מראה חיצוני זה עניין של טעם ויש כאלה שזה דווקא מוצא חן בעיניהם שהאישה מלאה.

בנוסף, אם את עובדת על זה, זה מראה שהטיפוח החיצוני חשוב לך וירשים את הגברים.

וגם... הכי חשוב שאת בריאה, אז קחי בפרופורציות את העסק.

המון בהצלחה!

בלי קשר תעשי דיאטה בשביל הבריאות,אבל לא כדאי לדחות הצעות

אני חושבת בצורה אחרת,שאם את צריכה להתחתן ומשמיים שידכו בינכם עכשיו,הוא יאהב אותך כמו שאת!

אני אומרת לך מניסיון,גם אני מלאה,והיו לי את החששות שלך לפני שהתחלתי לצאת.

ורוב הבחורים שיצאתי איתם רצו להמשיך ואני זאת שפסלתי,ומי שכן פסל לא נראה לי לפחות מהסיבה הזאת.

יש כזה דבר אופי ומציאת חן,שזה הדבר הכי חשוב,ומי שלא מתאים לו בחורה מלאה בד"כ יגיד את זה כבר לשדכן\ית שזה מפריע לו.

ויש כאלה שגם אוהבים מלאות(כמה שזה נשמע לך מוזר אבל יש)

בכל מקרה אם זה הזיווג שלך הוא יאהב אותך ככה,אז אל תדחי שום הצעה,צאי לדרך ובעזרת ה' מאחלת לך

שתזכי בקרוב מאד!

סליחה על הכותרת אבל להבנתי-

אלוקים הוא בימאי העולם,

הוא מנהל את כל השחקנים

את צריכה לעשות את התפקיד שלך, ושלך בלבד

כל השאר מבחינתך הם ניצבים וכל דבר שקורה על הבימה זה הוא קבע, את רק צריכה לעשות את תפקידך

זה שאת מלאה למשל זה חלק מהתפאורה

מה את עושה עם זה - חלק מהתפקיד

את לא יכולה לפספס שום דבר בגלל שאת מלאה כי אלוקים לא נוהג לפספס

הוא שם אותך במקום הזה, ומייעד לך את החיים שלך, המשימות שלך, ההצלחות שלך, הקשיים שלך וכו'

התפקיד שלך הוא אינדבידואלי לך, כמו שלכל אחד יש את המשימות שלו ואת הקשיים שלו

זה שאת מלאה זה לא הופך אותך לשונה מכולם, גם לבר רפאלי יש את הקשיים שלה בעולם, אל תדאגי,

תתרכזי במי שאת, תעריכי את עצמך בנקודות הטובות הרבות שיש לך, ותמצאי את האחד שיראה בך גם כן את כל הטוב העצום שודאי טמון בך..

בהצלחה,

אלי

בתור אישה רזה לא הצלחתי להתחתן וכמו שאומרים פה יש הרבה שמנמנות נשואות באושר. עניין של המשקל והיופי בכלל לא קשור למציאת בן זוג. אם את רוצה לצאת, תצאי כמו כל אישה אחרת. ואל תתני למשקל שלך להגדיר את עמצך. וכמובן אם תרצי לעשות דיאטה, תעשי אותה בשביל עצמך. ואל תכנסי למחשבות שאת לא מוצאת בגלל המשקל. זה פשוט לא נכון. יש הרבר רזות ויפות שלא מוצאות. ואגב, אישה שמנה גם יכולה להיות יפה.

אני לא יודעת עד כמה את באמת שמנה, אבל כדאי שהבחור ידע לפני שהוא יוצא איתך. ככה לא יהיו חוויות לא נעימות בדייט. ואם יש הרבה שלא רוצים לצאת איתך בגלל השמנת היתר, אל תתיאשי. תאמיני לי, זה מעייף לצאת הרבה, ולא מועיל בכלל. השם מזווג זיווגים, ורק צריך פגישה מוצלחת אחת כדי להתחתן.

בע"ד שתמצאי את זיווגך ממש בקרוב בלי כאב לב, וגם שתצליחי לרדת כמו שאת רוצה. המון הצלחה!!

אבל השמנות () הן הכי חמודות!!! 

בד"כ...

כאשר לבן אדם יש בעיה כלשהי, אמיתית או מדומינת, הוא נוטה לראות את כל העולם דרך הבעיה שלו. וככה נראה לי שאת עושה עם ההשמנת יתר שלך. כמו כל בן אדם את צריכה לפתח את עצמך, את האישיות שלך, את הכשרונות שלך, המידות שלך ... וכו.  וכמובן הרבה תפילה.

בס"ד

אני לא יודעת מי מכם חווה את ההשפלה שחווה מי ששמן.

זה נשמע ממש מעולה העצות שכתובות לעיל למי שיש לו ביטחון עצמי תקין. אבל שמן הוא אחד  שיצא לרחוב וקיבל הערות מעוברי אורח, סתם,

אני לדוגמא יכולה בהחלט להבין אחת שמפחדת שהמדוייט שלה יברח אחרי שיראה אותה . קיבלתי המון עצות מכל מי שחי בעולם, למה את לא מתחילה דיאטה , תנסי את ממן, שומרי משקל אברהמסון. חושבים  שמי ששמן נוסף לכל גם חרש, כי הרבה אנשים מתלחשים ומעבירים את התחושות שלהם, בקולי קולות- היא הייתה יכולה להיות יפהפיה. למה היא לא מתאמצת, אין לה כוח רצון, היא ממש חלשת אופי, מפונקת. 

בנוסף אדם שמן כל יום בחיים שלו ממש כל יום ניסה וניסה לנצח את איתני הטבע ולהכניע את האכילה שלו . ולא הצליח. אני מרגישה בתור אדם שמן מותשת כל כך מהנסיונות לרדת במשקל שהביטחון העצמי שלי פגום משהו וקשה לי לספוג תחושה של דחייה. אני חושבת שזה רעיון טוב לחכות אם המדוייט לא מכיר את הבחורה, ולא יודע מה המימדים שלה, כי זה יכול להיות נורא פוגע. הכוונה למישהי שמנה ממש לא שמנמנה. 

לי באופן אישי החיים ניצלו בזכות קבוצת התמיכה של או . אי. והמשקל ירד ב"ה

מרשים לעצמם יותר בחופשיות וגם יותר בפומביות להעיר (אני אפילו לא מתחיל לדבר על ילדים - זה סיפור בפני עצמו. לא ניתן לשקול הערות שלהן אל מול הערות של אנשים בוגרים, ואכן הרבה יותר סלחנים אל הערות שלהם אף שגם הן לא פעם מעמידות אותך במצב של מבוכה, אם זה ליד עוד אנשים בוגרים ולא לבד...)

אני לא אגיד שמכל אחד נפגעים, ואני גם לא אגיד ששמן בהכרח רואה בכל אחד שמעיר לו אדם חסר רגישות - לעיתים שמן בהחלט מבין בשכ שהאדם שמולו מתכוון לטוב וגם לא ממש חושב שהוא עושה משהו בעייתי, ייתכן גם שאותו אדם המעיר חושב שהוא בעצמו עושה את זה מספיק בדיסקרטיות וכו' - אבל כן, פעמים רבות יש מימד פוגע בדברים גם כשממש לא התכוונו, ובכל מקרה כל הערה על מראה חיצוני של אדם, גם כזה שניתן לשינוי (זה שלא ניתן לשינוי זה נושא אחר לגמרי) - צריך להיות מאוד זהירים כאשר מעלים אותו מול אדם אחר, וגם צריך לדעת את המינון המדויק. כאשר המעיר עובר אותו, כל דבריו כמעט יהפכו להיות עוד חומה בחומת הלבנים שה"מקבל" אטם מלשמוע אוזנו, כיוון שיש סף רגש שאדם יכול לחוש ב"נגלה" אחת (ועוד - אם אתה יודע שמישהו לפניך "העיר" בצורה כלשהיא, על העניין - תתרחק מהערה נוספת בטווח זמן הקרוב כמו מאש. הצפה מסיבית גורמת להדחקה ולבריחה.

כן, אני מודע בערך לכל התחושות ולכל סבך הרגשות ולרצון הטוב של כל הצדדים וגם לעיתים, לא נכחש, לסבל של האדם השמן שיודע פעמים רבות שאכן זה תלוי בו ובכל זאת מסיבות שונות לא מצליח לצאת מזה.

זה ממש לא פשוט, אבל משום מה אנשים רבים לוקחים את זה כעניין ש"אם רק רוצים אז יאללה, נהיים רזים". זהו, שלא.

שכל אדם שחושב ככה, ייקח את אחת המידות הכי בעייתיות שלו, מידה בנפש - ויגיד לעצמו "יאללה, בעוד שלושה חודשים המידה הזאת לא קיימת אצלי" ונראה אם הוא יצליח.

הלליש - לא התכוונתי "ליפול" עלייך, כמובן שהתגובה הזאת היא תגובה כללית וממש לא מכוונת אלייך, והיא פשוט אוצרת בתוכה מכלול דברים ומחשבות וסיבוכים ועצבויות שרצים לי בראש כבר שנים...סליחה אם זה היה כבד מידי.

כל טוב. שבת שלום וחג שמח לכולם

אל תפחדי להתחיל לצאת, תהיי בטוחה שהזיווג שלך מחכה לך,

והוא ייקח אותך איך שאת (אני בטוחה שאת בחורה מקסימה)

פשוט תצאי עם אמונה שלה' יש סיבות והוא הכניס אותן בטבע פשוט כדי לשמור עליך בשביל הזיווג הנכון שלך.

לכן הוא עשה שתהיי שמנה (מלאה) כדי שהבחור הלא נכון לא ייקח אותך,

עד שבעז"ה יגיע הבחור שלך!

ואין לך מה לדאוג כשיגע הזמן שום דבר לא יעכב... הכל פשוט ירוץ (איך שאת לא נראית..)

ואני מכירה בחורות מאוווד שמנות, ובנוסף לשומן גם נמוכות... והתחתנו עם בחורים מקסימים והקימו אחלה משפחה.

מאחלת לך המווווון הצלחה!!!

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה