שכחתי לציין, שהיא עומדת על זה שנלביש לה טיטול, בערב.

ואם אנו עושים זאת - הוא מתמלא כעבור זמן.

אני לא רוצה להיכנע לרצון הזה.

נראה לי שהיא מסוגלת להתפנות.

אבל אולי היא לא מסוגלת וצריכה זמן? למה היא מסרבת לגשת לצורך גדול לשירותים? בלי זה היא מתפקדת בעצמאות ראויה לשבח בשירותים. הכל לבד. בלי מעורבות.

ב. הכל בנחת, באהבה. אין כל ענין לעוות פני מהריח.

לפעול באופן טבעי, בלי לעשות מזה ענין.

ממילא תוך זמן לא רב גם היא לא תיהנה מזה.

במקביל, להרבות ביחס חם ונעים, אוירה טובה - ללא כל קשר לנושא, ולא דווקא סביבו.

וגם לברר - ליתר ביטחון - אם לא היה משהו בגן. לשוחח איתה על הגן בנחת, לשמוע מה קורה. לראות שהכל בסדר.

ואז, ממש התאמצה. והיתה שמחה. הכל היה פשוט.

היא 3 וחצי.

זה התחיל הרבה לפני הגן.

למה לברר מה היה בגן. מה יכול להשפיע לכיוון הזה?

הכל באהבה. גם הכעס...סה"כ היא רואה את אי הנעימות.

בשירותים הכל נופל ונשטף. לא מתלכלכים ומייד מתנקים- זה לא שורף לה. ואמא שמחה ולא נגעלת.

יותר כיף ויותר בוגר ללכת לשירותים.

וכבר כתבתי בהתחלה, שהיא כבר מזמן גמולה. ורק גדולים היתה הבעיה.

כמה שיותר בנחת, יעבור יותר בקלות. ילדה קטנה.

ופרס אחרי שבוע - זה קצת יותר מידי לחכות בגיל הזה.

אפשר לומר: שני ימים..

וגם להוסיף - שהפרס זה נחמד, אבל הפרס הגדול יהיה שהיא כבר תתרגל רק בשירותים, וכך יהיה יותר לה יותר נעים וגם יותר מתאים.

אבל לא לעשות משהו "טראומתי" כשלא מצליח.

לפי דעתי ממש לא לעשות מזה עניין! להחליף ולהמשיך כאילו כלום לא קרה. כשהיו מצבים שראיתי שהיא עשתה בכוונה הייתי אומרת לה משהו כמו: זה ממש עצוב לאמא שעשית ולא הלכת לשירותים.

אבל לא בכעס.

לגבי הטיטול, זה חדש שהיא רוצה? כשהבת שלי מבקשת לפעמים אז אני קצת צוחקת ואומרת לה: אבל את גדולה!! מה, את רוצה טיטול??

לגבי הסיבות שרשמת מאד יכול להיות שזה קשור להשפעה מהסביבה ולכן כדאי לא לעשות מזה עניין...

זו דעתי..

בהצלחה

זה תלוי גם מתי התחלתם גמילה

אם זה לא מזמן אז לחכות ולהזכיר שעושים בשירותים

ולפעמים אפשר לתת פרס, שנה שעברה בת שלי פספסה בלילות אז הבטחתי לה שאם היא לא תפספס חודש אני אקנה לה חצאית. זה לא ממש חינוכי אבל היא הפסיקה לפספס

תלוי עד כמה ילד בשל לזה כי אם הוא לא בשל או בתחילת תהליך אז פרסים לא עוזרים וצריך רק לחכות בסבלנות ולשחרר

גמלה את עצמה.

היא טיפוס עצמאי בשטח שעושה הכל לבד ומתוך בגרות ...

יש לנו ישבנון עם מדרגה. היא לבד מסדרת את מושב האסלה אם מורם. לבד מסדרת את הישבנון והבגדים ומנגבת ומורידה מים. כל זה כמעט בלי שלימדתי אותה. הכל ברצונה ובעצמה. לא זוכרת שהיה שלב של סיר. הישבנון הוא של 3 שלבים-כסא עם סיר, מדרגות ובסוף רק מושב. נראה  לי שדי מהר עברנו לשירותים והיא מסתדרת יפה גם בלי שום ישבנון.

מתי נגמלה? תהליך של שנה?

כי פתאום קמה יבשה בבוקר ובהתחלה שמתי לה טיטול כי חששתי שתפספס אצלינו במיטה. גם כשישנו בבתים של אחרים. גם ביציאות ארוכות מהבית.

אבל כבר לא.

כן נתתי לה פרס יומי, אחרי שדיברנו על הפיספוסים של הגדולים. היא מאד שמחה. היתה מאושרת ופיספסה.

קניתי טיטולי תחתוני גמילה. אמרתי לה שכשהחבילה תיגמר- אנחנו לא קונים יותר (חבילה קטנה מאד ביחס לחבילות טיטולים). זה יהיה סימן שהיא כבר גדולה. ואנחנו שמים רק לביטחון ויודעים שהיא מסוגלת וגדולה ועוד מעט הולכת לגן של גדולים . ואז היא לקחה לבד. כל פעם במקום ללכת לשירותים- מילאה טיטול גמילה בגדולים...

אבל כמו שאמרתי - אתמול עשתה מיזמתה בשירותים והלכה בעוד מועד...(כי כבר אספתי מהרצפה גם ולא רק מהבגדים, בשבועות האחרונים.)

לא תיגמלתי בפרס, אלא ביחס, בכבוד וסיפרתי לאבא כחדשות מרעישות...

אבל

היא כבר השתמשה בזה כמניפולציה- 

היא תסכים להתרחץ רק אם לא נחפוף לה את הראש - כי עשתה בשרותים...

לגבי קניית מתנה - היא חולמת על משהו גדול ויקר, שמוצדק לתת ביום הולדת - שסבאסבתא יקנו...- אניחוששת שזה יהווה קרקע לתובענות אצלה. ושמחה בפרס, ללא עמידה בתנאים. ושזה די מובן לה מאליו שהיא מקבלת כל הזמן מתנות ושקונים לה כל הזמן בלי התניה. היא בכורה- אז הכל חדש והכל מתנות מכולם. (גם בגדים יד עשירית - זה מתנה וזה חדש לה). ככה, אני חושבת שיש בזה המרצה ולא שופטת אם זה חינוכי או לא. בגלל זה בשבוע הראשון, אחרי השיחה, נתתי לה כל יום פרס קטן עם קיטי- עיפרון, מחק, מחדד, מחברת לציור, סרגל לעשות קוים ישרים. הכל עם קיטי וזה ממש הפתיע אותה ושימח אותה מאד. 

בשבילה זה פרס כי לא כל יום מקבלים שוקולד

זה נשמע כמו תגובה על משהו שהיא עוברת . צריך לברר מה זה . בינתים כמו שאמרו אחרים , להחליף בלי עניין . זה מזכיר לי שבגן אחד הכרתי ילדון בן 4 או אפילו 5 , שהיו לו אחים תאומים בני שנתיים . הוא היה טיפוס של מנהיג , מפותח מכל בחינה שהיא , חכם ,ומשום מה עדיין עם חיתול , ועדיין החליפו לו את מספר 2. 

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות