צריך להוריד מהתפריט את כל הסוכר והמתוקים, ממש באופן דרסטי.

לפחות לכמה ימים. בטח זה כתוצאה מכל הדבש והמתוק בחג.

בנוסף צריך לחזק את הגוף - גרעיני דלעת קלופים, טבעיים (לא קלויים). לאכול חופן כמה פעמים ביום. ללעוס היטב.

ובאופן כללי לאכול מזין ובריא.

עוזר פלאים.

"בתולעים בטוסיק של ילדים מטפלים תרופתית ע"י תרופת מרשם מרופא הילדים. התולעים אשר נמצאות במעי אינן גורמות לסימפטומים, אבל כדי להתרבות הנקבה זוחלת מהטוסיק החוצה ומטילה ביצים בסביבה. הילד/ה מגרדים את הטוסיק או הפות וכך מפזרים את התולעים לכל מקום בו הם נוגעים. ילדים נדבקים כאשר הם נוגעים בחפץ אליו נדבקו ביצים, מאחר והם מכניסים לפה גם חפצים וגם ידיים לא רחוצות.  
הטיפול התרופתי איננו משפיע על הביצים, ומאחר והן מקור ההדבקה, יש לחזור על הטיפול כעבור 10 ימים, לאחר שהביצים בקעו. חשוב לזכור, שהביצים מפוזרות ודביקות בכל הסביבה בה נוגע הילד ולכן יש לכבס את כל המצעים ולנקות את המשקופים והדלתות בהן הילד נוגע ורצוי גם את המשחקים. כל בני המשפחה צריכים לקבל טיפול יחד עם הילד. אם אפשר ליזום גם יום ניקיון במקביל בגן - כולם יצאו מורווחים (הילדים נדבקים בעיקר בגנים וסביר להניח שישנם מספר ילדים בגן הנושאים בו זמנית את התולעים). דווקא עכשיו זו עונה טובה לניקיון. 
תרופות הסבתא טובות לעזרה ראשונה, כשהילד/ה מתעוררים באמצע הלילה ובוכים עקב גרד בטוסיק ובפות. צמר הגפן הטבול בשמן או שן השום פשוט חוסמות את היציאה מהטוסיק ובכך מעלימות את הגרד. הטיפול הזה לא מסלק את התולעים מהמעי. חשוב לזכור לא להשתמש בחומרים שמגרים את הטוסיק ולכן עדיף לשים סתם וזלין או גוש מרגרינה אשר ימנעו את זחילת התולעת החוצה, ולא שן שום קשה, שיכולה לצרוב את רירית פי הטבעת והחלחולת".

במילים אחרות - שן השום לא עושה שום דבר מלבד זה שהיא עוצרת את התולעים מלצאת החוצה ולגרום לגרד. 
התולעים לא מתות או ממוגרות - אלא פשוט נשארות בפנים. ברגע ששן השום מוצאת מהאזור שבו היא נמצאת, התולעים ממשיכות בשלהן. 
 

אבל מנסיון- השום עוזר ועוד איך עוזר. כל פעם ששמתי שום אמרנו לתולעים שלום למשך זמן מאוד ממושך. אחרי השום לא היה גרד ולא נצפו תולעים. לא לשעתיים ולא לשבועיים אלא כאמור, להרבה יותר זמן.

אם שמים רק וזלין זה גם לא חוסם אותן. הן יוצאות ונדבקות וככה לפחות לא מגרדות.

חוצמזה- ככה רופאה כותבת? "טוסיק"? לא "פי הטבעת"?

בכל אופן- שטיפת ידיים לפני אכילה ושמירה על צפורניים גזוזות זה הם אמצעי מנע די מוצלחים.

הודעה: עקב ריבוי משתמשים אנונימיים לאחרונה - הורות

רק אומר לך שזה נחמד ודמגוגי לקרוא לזה אמונה טפלה, אבל למעשה אין קשר בין אמונה טפלה לבין שום לתולעים.

בתור אמא שהיתה קמה הרבה בלילות לילדות מגרדות, ומוציאה להן כמה תולעים, הנסיון מראה שמה לעשות, בלי שום קשר לאמונה- זה פשוט עזר. המציאות, ללא שמץ אמונה, הייתה שהתולעים לא חזרו למשך זמן ממושך.

לכן כתבתי שאני מניחה שאין לך ילדים בגיל התולעים.

אגב, הידעת שבוורמוקס, התרופה נגד תולעים יש טרטזין?

כן, כן, אותו חומר שהוכח כמסוכן, ואשר הוצא מחוץ לחוק במדינות מסוימות- נמצא בתרופה שאתה ממליץ לתת לילדים.

למה? כי צריך שהתרופה תהיה בטעם וצבע של בננה או של וניל בננה או משהו כזה. אז צריך לשים טרטזין.

איך אומרים? העיקר הבריאות.

(בעיקר הבריאות של הכיס המנופח של יצרני התרופות)

כל מיני אנשים מספרים סיפורים כי זה מגניב. 
לא אמין. 

טרטרזין לא הוכח כמסוכן - או שאת לא יודעת על מה את מדברת או שאת משקרת ביודעין. 
ודרמטיות היתר הזאת שנובעת מאותה בורות או שקר לא מוסיפה הרבה לתגובה שלך. גם לא הדמגוגיה. 
בעולם קיימת מדינה אחת בלבד שהוציאה את החומר מחוץ לחוק כי בשילוב עם חומרים אחרים יש חשש לא מוכח שזה גורם להיפראקטיביות אצל ילדים. 
זה הכל. 

אגב, הידעת שבשקדים יש ציאניד? וגם בדובדבנים ובמשמשים. 
מה זה קשור? 

זו תרופה יעילה וכמות הטרטרזין שבה הוא זניח. (לא שזה משנה). 

לפחות התרופות הוכחו כמועילות בניגוד לאמונות התפלות והלא מבוססות שלך. 

לגבי הכסף:
1. הרופא ממליץ על התרופה - לא חברת התרופות. קופת החולים מסבסדת אותה ומפסידה כסף על כל סבסוד כזה. 
הטיעון הזה חסר כל היגיון בסיסי. מי שממליץ על התרופה מפסיד עליה כסף (וחוסך טיפולים יקרים יותר שעלולים לנבוע מהזנחה ומתביעה בגין רשלנות). 
אבל אם כבר נגעת בנקודה הכספית, אז: 
2. את עוסקת בתחום האמונות התפלות - מעניין כמה כסף את עצמך עושה מלשווק את האמונות התפלות שלך בדמות סיפורים לא אמינים בפורום אינטרנטי?... 

אנחנו יודעים באיזה פרופורציות לקחת את מה שספק כותב. 

אנחנו יודעים שאת לא מציעה עצות תמורת רווח כלשהו. וגם אצלנו השום עוזר מאוד.

והוורמוקס לא יעילה לטווח הארוך.

ורמוקס לא עוזר אם לא מכבסים ומרתיחים את המצעים 
כדי להרוג את הביצים. 

הוא יעזור לטווח קצר עד שהביצים החדשות שלא מושפעות מהורמוקס יבקעו שוב. 
לכן, חשוב לעשות את כל ההנחיות שהרופא נותן ולא רק חלק ואח"כ להתלונן. 

בהצלחה עם השום... 

 

לא אמרתי שלא....

יש 2 אפשרויות: 

1. שיקרת ביודעין. 
2. כתבת בצורה נחרצת ושגויה בנושא שאין לך מושג וחצי מושג לגביו. 

שתי האפשרויות גרועות למדי ואני לא יודע מי מהן גרועה יותר. 
בכל מקרה, נשאלת השאלה: למה? למה שיקרת\כתבת עם ביטחון ובצורה נחרצת לגבי נושא שבו את לא מבינה? 

אז אפשר בבקשה לדעת מה יוצא לך מזה? 

*הממצאים שמעלים את האפשרות שטרטרזין גורם להיפראקטיביות (ולא מסוכן להם) אצל ילדים (לא מוכיחים אותה, אלא אולי נותנים אינדיקציה חלשה לכך) - הראו אינדיקציה לכך רק בצירוף עם סודיום בנזואט שורמוקס לא מכילה. 
 

בת 30 יקרה, גם אני ממליצה לך להתאפק ולא להגיב, אפילו שיש דברים שבטח מדגדג לך באצבעות לכתוב.

הסגנון הזה לא לכבודך.

ולך, ספק - חבל. הדיון שאתה מעורר הוא חשוב. הוא מעניין. הוא יכול להעשיר ולעורר למחשבה - אילו רק לא היית לוקח אותו לכיוון של "מי מעליב יותר חזק". ככה אין בו שום תועלת

אפשר גם אחרת. אפשר להעביר מסרים בעוצמה - בגישה מכבדת. באמת שאתה לא צריך את הפוגענות הזאת בשביל להבהיר את הנקודה שלך.

ומביאה מידע שגוי\שקרי? 
זה כן לכבודה? לכבודך? 

במהלך השבת התלבטתי הרבה אם כדאי שאכתוב כאן ואגיב לשאלתך, אם תהיה בזה תועלת או לא. כעת במוצאי שבת ראיתי שהשרשור יצא לגמרי מפרופורציה, והגעתי למסקנה שבשרשור כזה כבר קשה לכתוב משהו שתהיה בו תועלת, אז אמנע (זו תגובתי האחרונה בשרשור הזה בלי נדר).

אם בכל זאת חשוב לך לקבל תשובה למה ששאלת - למה נטפלתי דווקא למה שאתה כתבת - אני מוכנה להסביר באישי.

עימך הסליחה. 

אז ככה: אני מקבלת 10% על כל הודעה שבה אני כותבת אמונה תפלה ברמה נמוכה, כזו לא אמינה, נניח משהו שהיה לשכנה.

20% על כל הודעה עם אמונה טפלה ברמה בינונית- כמו משהו שאמא שלי סיפרה שעשתה איתנו כשהיינו ילדים

והכי טוב- על הודעה עם אמונה טפלה ברמה גבוהה- בעיקר כאלה שאני כותבת מתוך הנסיון שלי בעצמי- אני מקבלת 50ֵ% .

שווה לכתוב אמונות טפלות, נכון?

חוץ מזה נותר לי רק לצחוק על הדברים שכתבת, לגחך לעצמי שאתה חושב שהסיפורים שלי לא אמינים, להזמין אותך אלי הביתה ב2 בלילה אם עוד פעם יגיעו אלינו התולעים מתישהוא,

ובעיקר- לתהות  לעצמי כמה אתה מרוויח על כתיבת ההודעות העוקצניות והדמגוגיות שלך, שמופיעות כאן מדי פעם באתר בהקשרים מאוד מסוימים.

זהו, הייתי חיבת...

ומעכשו אני אקשיב לבהתהוות ולX היקרות....

הולכת לבשל לשבת....

את אוספת כאן קליינטורה מסיבות של כסף ו\או אגו. 
פרסום חינמי. 

זה הכל. 

גילוי נאות- כשילדי היו קטנים והיו להם תולעים העדפתי לתת להם ורמוקס, אך שכנתי תמיד המליצה על שן שום, לפני למעלה מ- 20 שנה. הוכיח את עצמו!

ויש עוד כמה אמונות תפלות, שהרווח עליהם מתחלק שווה בשווה ביני לבין בת 30:

* טיפול הומאופתי לדלקות אוזניים חוזרות ונשנות (מנסיון אישי).

* אלוורה כטיפול עזרה ראשונה בכוויות קלות.

* שום כתוש לתוך שמן זית מחומם קלות נגד כאבי אוזניים.

זה בינתיים, יסדר לי ולבת 30 את ההוצאות לחג.

ועכשיו ברצינות, אין לי ענין להצטרף לויכוח, אני רוצה רק (מסיבות אישיות) להגן על בת 30 מהאשמות שוא.

שבת שלום לכולם!

את יודעת למה תמיד ה"מטפלים" הללו מטפלים כ"כ טוב בדלקות אזניים חוזרות אצל ילדים? 
אני אגלה לך את הסוד שכל רופא ילדים יאשר אותו: כי הן חולפות מעצמן לאחר מספר חודשים. 
מישהו מכר לך כוס מים במחיר של כמה מאות שקלים וסיפר לך שזה יעביר את דלקות האזניים של ילדייך כשהוא (וכל מי שקצת מכיר את הנושא) יודע שיש סבירות של כ-90% שהדלקות הללו יחלפו מעצמן. 

את יכולה להתעקש על זה שהטיפול הצליח ועזר וכו' כדי לא להרגיש פראיירית - וזה גם כנראה מה שתעשי. 
פראיירים רק מתחלפים... 

*את יודעת, מוצע פרס של מיליון דולר לאדם שיוכיח שטיפול הומאופתי עוזר בצורה כלשהי לסוג כלשהו של מחלה או בעיה. 
מיליון דולר. זה אחד עם שישה אפסים מימינו ובדולרים!
נכון לעכשיו, אף אחד לא התקרב אפילו לזכות בפרס. 
את מוזמנת לנסות... בהצלחה. 

אחרת הם נותנים רק אם המצב מספיק חמור כדי להצדיק את זה. 
 

שתינו עושות רווחים...חחח.

אל תדאגי, שיטות העבודה של מר ספק כבר מוכרות לי, זה לא ממש מרגש אותי..

הוא בעצמו יודע שזה לא עושה לי שום פרסום. (כאילו מה? אני חקלאית שמגדלת שום ולכן מרוויחה הון מלמכור שום לצרכי תולעים? אני אפילו לא קשורה לאף אגף של רפואה אלטרנטיבית...)

הוא פשוט צריך לתקוף אותי אישית בצורה חריפה כדי לחפות על העובדה שהתברר בשרשור הזה שהטענה שלו לא נכונה, מתוך נסיון החיים של אמהות רבות.

הוא בחים לא יודה בזה, הוא לא יכול להודות בזה, מסיבות שונות. ולכן הוא צריך לתקוף אותי ולקרוא לי שקרנית וכד'.

נו שוין.

מי יהיה הנעלב שאינו עולב, ומציל את הפורום מהמשך ההידרדרות הזאת?

לפני רגע היה יום כיפור... כדלים וכרשים דפקנו דלתיך...

בבקשה?

לתגובות של ספק יש מגמה מאוד מסויימת והיסטוריה  ארוכה, ויש ענין לענות לו כהוותו (או אי הוויתו מלאת הספק).

אפשר לעיין בכרטיס האישי.

מי שענה/ענתה כפי שענה יודע על מה הוא/היא עונה.

מי שלא מעוניין לא חייב להיכנס.

לא לפחד, הפורום לא מיתדרדר בגלל השירשור, והתגובות התקיפות יש להן מקום גם בעיתוי המיוחד - רגע אחרי היום הקדוש.

לא כתבת שטרטרזין הוכח המסוכן לילדים? 

אז את שקרנית.

איפה בדיוק נקודת המחלוקת?  

ייתכן שאת משקרת בגלל האגו שלך - זה עושה לך טוב שאנשים חושבים שאת "מבינה גדולה". את לא הראשונה שעושה זאת רק כדי להרגיש קצת יותר טוב לגבי עצמה. 

אני לא טוען כלום - יש עולם מחקרי שלם שהגיע למסקנות האלה. 
במקום לעבוד קשה, להיות חלק מאותו עולם מחקרי שמפתח ומקדם את האנושות, לתרום משהו אמיתי לעולם וע"י זה לקבל ולזכות הערכה מאנשים אחרים ומעצמך, את בוחרת בדרך הקלה של לשקר לאנשים שנוטים ללמוד ולחקור אפילו פחות ממך וע"י ההערכה שלהם כלפייך שמבוססת על כך שהם מאמינים לשקרים שאת מספרת להרגיש קצת יותר טוב לגבי עצמך. 

אני רק מנסה למזער נזקים. למזער את הסבל והמוות המיותר של ילדים להורים שמאמינים לך ולשכמותך.
אם עזרתי להציל ילד אחד מרגע אחד של כאבים, אז זה שכרי בכל עמלי.  
אני מבין שזה פוגע בהערכה העצמית שלך כשחושפים את שקרייך ובורותך ברבים, אבל הפתרון הוא לא לתקוף אותי, אלא להתחיל לעשות משהו אמיתי עם עצמך שבאמת יצדיק את ההערכה שלך ושל אחרים כלפייך.

בת  30  אהבתי

כשהיא תביא מקור לכך ש"הוכח" שטרטרזין מסוכן לילדים כפי שהיא כתבה... אבל יש לי הרגשה שזה לא יקרה, משום מה. 
לא עולה כסף לשקר...

כמה דברים:

א. כל הכבוד לך על המאמץ למצוא כתבה

ב.אני מזהירה אותך, שתדעי, שהניק "ספק" ימצא אינספור נקודות בכתבה שהוא יכול לערער עליהן בעזרת ציטוטים מלומדים ומחקרים וכל מיני מושגים שהגיוני שאת לא מכירה את כולם. זה אחד הכלים שלו. אם לא- אז הוא "יתפס" על נקודה אחרת ובכך יסיט את הדיון. זה עוד אחד מהכלים שהוא משתמש בהם. ואם לא זה ולא זה- אז אולי הוא יתחיל לתקוף אותך באופן אישי. את זה הוא עושה כשמתברר שמי שלא מסכים איתו צודק.

ג. לא נראה לי שיש ל"ספק" ילדים. בכל אופן- הוא מעולם לא התייחס לכאלו בהודעותיו.

מבחינתי אין לי שום בעיה שהוא ילעיט את ילדיו בטרטזין. חופשי.

הבעיה שלו זה מפריע שאחרים חולקים עליו ומונעים טרטזין מילדיהם הרכים.

אני לא מחפש נקודות בכתבה כיוון שהיא כתבה. ועוד ב-ynet. 
זה ממש לא מקור אמין למידע בכלל ולמידע רפואי בפרט. 

אין אפילו מה להתייחס לכתבות שם. 
הוכחה צריכה להיות, לכל הפחות, הפניה או ציטוט חלקי או מלא למאמר מדעי. 
משהו קונקרטי. 
 

אני תוקף באופן אישי רק שקרנים כדי לחשוף את עובדת היותם כאלה. 

לא מפריע לי שיש אנשים שמונעים מילדיהם טרטרזין, חלב, בשר, עוף, ביצים, קינואה, מלפפונים חמוצים וגמבות - שכל אחד יהרוס לילדיו את החיים איך שבא לו. 
אבל, ופה מגיע האבל הגדול: אבל, ברגע שאת מתחילה לשקר כדי לנסות לגרום לאנשים אחרים להרוס גם לילדים ששלהם את החיים - פה הבעיה. 

רוצה לספר עד כמה את *חושבת* שטרטזין הוא מסוכן לילדים כדי לשכנע הורים שלא ייתנו תרופה מסוימת לילדים שלהם? 
אפשר להתווכח על זה. לכל אחד יש דעה ואם מישהו הוא "לא העיפרון המחודד ביותר בקלמר" - אז הוא יקשיב לך. 
רוצה לספר לנו על דברים ש*הוכחו*? תביאי הוכחה. 
אחרת, את סתם נוכלת ולשרלטנית. 

זה הכל. 

למה החיים שלי הרוסים.

ההורים שלי מנעו ממני בילדותי טרטרזין (וצבעי מאכל נוספים).

גם  אם  היא  משקרת  ביודעין  או  בלא  יודעין  (ומשום  מה  קל  לי  יותר להאמין  לה  מאשר  לך)  זו  זכותה  המלאה.  זה  לא  עבודת  מחקר.  ולא פורום  מומחים.  זה  פורום  הורות. וכל  אחד  יכול  להעלות  את  הרהורי  ליבו  ניסיונו מחשבותיו  ודעותיו. ואין  צורך  להביא  סימוכין  ומקורות.  ואין  גם שום  צורך  לעקוב  שזה נעשה  כך.

היא לא הביא את ניסיונה, מחשבותיה ודעותיה אלא כתבה שהדבר *הוכח*. 
מבין את משמעות המילה הזאת, *הוכח*? 
יופי. 

אז זה לא הוכח. אין אף מחקר מדעי שנערך שקובע שטרטרזין מסוכן לילדים. 
הכי קרוב לזה הוא מחקר שקושר (וגם, לא ברור באיזה אופן) בין היפראקטיביות אצל ילדים לבין צריכה של שילוב מסוים שמכיל גם טרטרזין. 
זהו. 
היא פשוט משקרת כדי להלך אימים על אנשים אחרים שהידע שלהם הוא אפילו פחות משלה - עם כל הקושי וחוסר הרצון שלי להאמין שאנשים כאלה אכן חיים בקרבנו... 

אם היא היתה כותבת שזו דעתה בלבד, אז לא הייתי כותב שהיא שקרנית אלא שהיא טועה. 
כיוון שהיא טוענת שהדבר הוכח, אני חושב שמן הראוי להראות היכן דבר זה הוכח מלבד מוחה הקודח של הכותבת. 

יש מבין? 

וזה שמישהו כמוך מאמין לה ולא לי - זה רק חיזוק לדבריי... 
אתה לא מי שבשבילו אני כותב את מה שאני כותב. 
אני מקווה שיש אנשים שלכל הפחות מבררים את הדברים וששקרים מפריעים להם. 

מוחה הקודח,  נוכלת, שרלטנית. יש  ביכולתך  לנהל  ויכוח  ענייני?

והביטויים שכתבתי הם מאוד עדינים ביחס למה שאני חושב. 

אי אפשר לנהל איתו ויכוח ענייני - אל תענו לו. אל תתנו לו במה.

אבל פעם היו סוכריות של צמחי מרפא , שהורגות תולעים . אני מדברת על 1930  בערך . יש לי גם את השם של זה ביידיש אבל לא בטוח שאפשר למצוא משהו כזה היום . 

"סבתותינו או אמהותיהן השתמשו ב"סוכריות" שהכילו מני עשים או פרחים מיובשים אשר קראו להן "ווערעמקרויט" נגד תולעים (Oxyuris) שהציקו לילדיהן . תרופה זו אינה אלא ארתאמיזיה או ארתמיזיה סטאלאריאנה או שרך או טאנאצאטום וולגארא. הצמחים המיובשים הללו אמנם פעלו יפה נגד תולעת המרצע ונגד כרץ.

צמחים אלה היו בלתי מזיקים בהחלט, אם לא השתמשו כמובן במנות מופרזות. אך הכימיה המודרנית הפרידה את "הגורם האפקטיבי" מצמחים אלה ומאחרים -יסוד הידוע כ"סאנטונין".....אך השפעתה החיובית של תרופה זו מועטה בהשוואה לתוצאותיהו של הרפואה העממית העשויה מן העלים בשלמותם , בעוד שהשפעתה המרעילה חזקה יותר . בשום פנים -ביחוד לגבי ילדים -לא הייתי משתמש במוצר הכימי "סאנטונין"...."

עד כאן דברי הספר . התפרסם בשנות החמישים . 

http://www.neoli.co.il/1304/%D7%A2%D7%9C-%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%94%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%94%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99/#.Vgu4_exVhHx

הילדים שלי גם סבלו מתולעים, נתתי להם טבליות שום וקורנית (הבאתי להם רק את החלק הפנימי) וזה עזר להם פלאים!

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות

מלאכת ההורות היא אומנות

בהצלחה😀

נראה שתאומים גם לא פעיל כל כך.

כתבתי לה דברים מהיכרות על ירושלים והרווחה. אני לא כל כך מכירה פה את הכללים.

בהחלט מבין אותך

אולי לנסות לדבר עם ההורים לפני שהם באים שישימו לב אליהם.

גם בשבילך, להפריד בין "סתם" לכלוך שאחרי שבת אפשר לנקות לבין מעשים שהורסים ריהוט שזה כבר קריטי יותר.

בדרך כלל המצב הפוך - אנשים מגיעים להורים שלהם לשבת (ואז לפעמים להורים קשה עם הבלגן של הנכדים...) ככה שאצלכם המצב לא רגיל.

אולי אם הם יבואו לזמנים קצרים באמצע שבוע יהיה קל יותר "למגן" את הבית מפניהם... (כמו למשל כיסויים על הספות)

עוד אפשרות - בכל פעם שהם עושים משהו שלא מקובל עלייך לומר בקול ובנעימות: "בבית שלנו לא אוכלים על הספה, נכון, ילדים?" (לפנות לילדים שלך ל"אישור") אולי בסוף זה יחלחל לאחים שלך...

בכל אופן, כל הכבוד לך שאת מצליחה בשגרה לתחזק בית נקי עם ארבעה ילדים קטנים!

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.

כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.

לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

לעיתים קרובות דחיינות היא תוצאה של קושי אמיתי בניהול זמן, בתיעדוף משימות באופן יעיל ובעוד מיומנויות הקשורות לתפקודים ניהוליים- שזו היכולת שלנו לנהל את עצמנו וקשורה בהחלט לקשב

אגב, גם הדמות המבוגרת שתארת יש לה דפוסים שדומים לאנשים עם הפרעת קשב.

ויש מה לעשות באופן חלקי, אפשר לעזור לה ללמוד לנהל את הזמן, לתעדף מטלות ועוד...

וגם, כאמא לילדה עם דפוס דומה אפשר גם להבין שהיא שונה ויש לה את הקצב והדפוס שלה עם הרווחים וההפסדים שלה

למה? כי כשהיא רוצה היא מארגנת מעולה.

יצא שבדיוק היום היא אירגנה (מיוזמתה האישית, אני עוד ישנתי...) את 3 האחיות שלה. כולל תסרוקת, דאגה שיתלבשו ושיצחצחו שיניים.

לכן זה נראה לי משהו אחר.

זה שיש למישהו יכולת שיש מוטיבציה לא סותר את קיומו של קושי במצב בו אין מוטיבציה.

מתחברת להצעות המעולות של @נעמי28

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

שאני לא אשת מקצוע, וגם אין לי ניסיון במקרים כאלה בגיל כזה.

(עם מבוגרים יש לי, כששחררתי, לקחו אחריות).

יכול להיות שהיא עדיין קטנה וכן צריכה הכוונה, אבל לדעתי הכוונה כזאת שלא לוקחת בשבילה את האחריות.

אולי למשל "אני רואה שקשה לך להתארגן מוקדם בלילות ולכן בבקרים ואת עייפה, אם תרצי נוכל לשבת על תוכנית ביחד"

אולי משהו כזה, שהאחריות תישאר בידיים שלה ולא את זו שמתזכרת אותה 10 פעמים.

בהצלחה🤍

א. נשמע שיש כאן מטענים רגשיים שהם יותר שלך וכדאי לעבד אותם בינך לבין עצמך.

זה לגיטימי שאת דואגת לבת שלך, רוצה שהיא תצליח בחיים, חוששת שלא תדע להתנהל ולבטא את הפוטנציאל שלה ושיהרסו לה החיים הבוגרים.

יחד עם זה כשאת בסוג של חרדה סביב כל המטענים האלה, זה מעמיס עליה ופחות מאפשר לך להיות פנויה אליה ולראות את הצורך שלה ולהגיב בצורה נקיה בלי כל הקולות מאחורה של היא תהיה כמו הדוד ומה יהיה איתה.

הקולות האלה הם טבעיים, יש לנו כהורים חששות שונים על הילדים שלנו, שנובעים מהרצון העמוק שלנו שיהיה להם טוב.

אבל הדרך להתנהל איתם נכון זה עיבוד רגשי שלנו עצמנו, ולא השלכה שלהם על הילד.

ב. יש לא מעט אנשים דחיינים שסך הכל מסתדרים.

לרוב ההמנעות נובעת או מפחד מסויים, או מתעדוף אחר. יש אנשים שהאדרנלין של הדד ליין עוזר להם להיות יעילים ולכן קל להם יותר לעבוד ברגע האחרון.

נראה שסך הכל אם היא כן מצליחה בסוף לתעדף ולהגיע בזמן המצב יחסית בשליטה. כן כדאי בהזדמנות לנסות לעזור לה לראות איך להתנהל בלי שתצטרך לותר על דברים שהייתה מעדיפה להספיק.

ג. לילדה בת 8 יש צורך בלא מעט שעות שינה, ובדרך כלל גם בסמכות הורים שתעזור ותכוון אותה לשינה והתארגנות, ולא תשאיר את ההתנהלות מול זה רק לה.

בנוסף, נשמע שזה מפריע גם ללוז שלך ולפניות שלך בערב, שגם זה ערך בפני עצמו, כך שצריך פה פשוט דד ליינים וסיוע להתארגנות מצידך.

מציעה לשבת איתה יחד ולנסות לתכנן את הערב בצורה משותפת, כשאת מציבה כעובדה באיזה שעה

היא צריכה להיות במיטה מאורגנת (באופן שיהיו לה מספיק שעות שינה ותוכל לקום בקלות), ומה מבחינתך צריך להיעשות קודם; נניח להתקלח, להתלבש, לאכול ולארגן מערכת.

אפשר לשאול אותה אם יש עוד דברים שרוצה להספיק בלילה (נניח לקרוא או לשחק)

ולנסות לחשוב יחד כמה זמן היא צריכה להתארגנות, מתי יתאפשר לה לעשות דברים נוספים (לדוגמא אם היא רוצה לקרוא וצריכה לישון ב20:30, אז היא יכולה לקרוא החל ממתי שתסיים את כל ההתארגנות ועד אז).

פשוט לחשוב יחד איך לתכנן, לשאול אם יש משהו שהיא צריכה עזרה, ולעזור לה להתרגל, למשל להזכיר לה מה השעה בשבע וחצי, ושראיתן שזו השעה שצריך להתחיל להתארגן בה, להזכיר בשמונה שעוד חצי שעה וכן הלאה.

אפשר להכין יחד לוז חמוד ומקושט, יש גם כאלה שאפשר לסמן בהם וי על מה שבוצע.

ככל שתראי שהיא מצליחה לקחת אחריות ולנהל את הזמן, תוכלי להרפות מהדברים ולהשאיר לה לעשות את זה לבד.

בהצלחה. 

אתחיל מקיצור הדברים, שהכל עומד על השאלה האם הקשיים הם אלה שמנהלים לנו את החיים או שאנחנו מנהלים את החיים איך שאנחנו רוצים למרות הקשיים או שאנחנו לוקחים את הקשיים ומשתמשים בהם כדי למנף לנו את החיים..

אתחיל מגילוי נאות שלי יש את זה, וזה עובר בתורשה.

לאשתי יש את זה (וגם לחלק ממשפחתה), לאמא שלי יש את זה, לסבא שלי יש את זה, לחלק מהאחים שלי יש את זה וללא מעט בני דודים שלי יש את זה.

אני יכול להגיד על עצמי, אמי וסבי שהצלחנו להגיע להישגים נאים הרבה מעל הממוצע עם הקושי הזה (שלושתינו מכניסים משכורת של מעל 25000).

זה אמנם לא היה קל, אבל עם גישה נכונה והתמדה ניתן להצליח ואף להצטיין.

(אני ואשתי למדנו לתואר יותר שנים מהצפוי והרצוי, אך בסוף הצלחנו, והבוסים שלנו מאד מרוצים מאיתנו.)

כשהתחתנו, בהתחלה הבית היה מבולגן ונראה לא טוב, ושנינו היינו מתוסכלים מכך.

התלבטנו האם נכון ללכת לטיפול או לחשוב על דרך יצירתית להתגבר על כך.

בסוף החלטנו על שורה של צעדים שעזרה לנו מאד.

1. קנינו רובוט שוטף שואב

2. החלטנו לקחת עוזרת

3. בנינו בית שהתפעול שלו קל ונוח

4. כל כמה זמן אנחנו כן מחליטים שאנחנו מאפסים חלק מהבית

את הזמן שהעוזרת והרובוט חוסכים לנו, אנחנו משקיעים בהתפתחות אישית ומקצועית, מה שעוזר לנו עם הזמן להכניס יותר כסף מהעלות של העוזרת.

ועל הדרך חוסכים את התסכולים..

אז לענ"ד, כל עוד היא לא סובלת מזה וגם היא לא מגיעה למצב שהיא בלתי נסבלת לסביבה, אז לא הייתי רץ לקבל אבחונים ולטפל בזה.

אם המצב הוא כזה שהיא מבינה בעצמה שהיא סובלת או שהיא ממש בלתי נסבלת לסביבה, אז כן הייתי מתחיל אבחון וטיפול.

אני גם חושב שכדאי להוריד ממנה את רף הציפיות שלך ואת החששות שלך מהעתיד הלא ידוע שלה שיהיה בין כך לטובה או לרעה (בתקווה שלטובה).

באופן כללי, דעתי היא שעדיף להתמקד בחיובי ולתת כלים שיעזרו בחיים מאשר להיות מובלים ע"י החששות שלנו או של ההורים שלנו (אם נסתכל עלייך מהכיוון של הבת שלך).

כשרופא שיניים עובד עם ביטוח מסויים, אין את הטרחה הבירוקרטית של מילוי טפסים וקבלת אישורים לטיפולים יקרים.  

לפי הניסיון שלנו במשפחה, ביטוחי השיניים תומכים בטיפולים אצל כל רופא, פרטי או דרך קופ"ח.  מגישים ומקבלים את מה שהביטוח מכסה.  

אבל רוב הרופאים לא אוהבים את הטרחה הכרוכה בעבודה ישירה מול הביטוח.  זה מוסיף להם המון בלבול מוח, התעסקות רבה, שמתורגמת בסופו של דבר בהוצאות להעסקת עובדת שזה התפקיד שלה.  

במשרה מלאה, עם כל העלויות של העסקת עובד.  

בכל אופן, לטעמי, האם הרופא כן/לא בהסדר עם ביטוח, לא צריך להוות שיקול האם ללכת אליו לטיפול.

השיקול צריך להיות רק המוניטין המקצועי שלו.