"אחטא ואשוב" או "אשוב ואחטא"...

א. מצבו של האדם נקבע לפי ההווה (ר"ה טז: ) וכיוון שהזמן הזה גורלי ומשמעותי,

יש להשתדל להיות בו במיטבנו.

ב. תקיעת דגל בפיסגה כזאת גבוהה, גם אם אחריה תבוא הידרדות נוראה, יש בכוחה

להזכיר לעצמנו בעיקר כי היינו שם, אנחנו ולא אחרים, וזה אומר שאפשר להתנער מאבק

הירידה ולעלות, גם אם לא נגיע לפיסגה ההיא. כשאדם נמצא בחושך, מאוד ייקל עליו הזיכרון

שפעם הוא נהנה מהאור.

ג. באופן קצת דומה - כשעולים גבוה אז הירידה קצת מתמתנת כיוון שהיא נמדדת יחסית למקום

הקודם. ההתמתנות יכולה להיות בין בעומק הירידה הבאה ובין במשך הזמן, והיה שווה לעלות

בשביל שתי תועלות אלו.

ד. בימים האלו וביום הזה הזה בד"כ מוכשרים התנאים החיצוניים לתשובה: פחות התעסקות עם מסיחים,

אווירה יותר נייטרלית, נתינית הדעת על מצבנו הרוחני וכו'. מה שלא זוכים לו כל השנה. לערך העצמי

האמיתי שלנו יש סיכוי להתגלות עם תנאים שכאלו. במשך כל ימות השנה המשחק קצת מוטה לצד 

האחר בגלל כל מיני סערות שאופפות אותנו, חיצוניות, רגשיות, נפשיות. בעצם אנו מצהירים בפני הקב"ה

שאם יוכשרו כל התנאים - ככה ניראה. לתשומת ליבו למשך ימות השנה.

ואכן למרות שהרמבם מביא במצוות התשובה "קבלה לעתיד" הרי שבנוסח התפילה שלו זה לא מופיעה ביוה"כ כי אי אפשר לקבל על הכל

יוה"כ זה אנחנו מתעצמים עם הרצון להיות עם ה' והוא סולח לנו על ההתרחקות 

במידה מסוימת נכון לומר שכל עוד יש לך 'רשימו' של יוה"כ - הטענה שלך שהוא לא משמעותי היא לא נכונה ולכן גם ההרגשה שלך בנוגע ל'חוסר תועלת' שבו גם כן

אנחנו כמו ילד קטן ששואל כל הזמן "כבר הגענו?" כשהמטרה היא בכלל לא ההגעה, אלא הדרך.

אנחנו לא צריכים להתעסק בלהגיע, אלא בללכת, כל השנה. יום כיפור הוא כמו עלייה על ההר- פתאום השביל גלוי,

פתאום הדרך נראית בבירור, האופק בהיר ואנחנו רואים למה אנחנו הולכים ולאן. זה דבר חשוב, כי זה נותן לנו

כוחות להמשיך- נכון, הדרך עוד יורדת מההר ומסתבכת, והאור נחלש, ואנחנו שוחכים לאן רצינו להגיע וטועים בדרך

ומתבלבלים, אבל השאלה היא לא אם אנחנו טועים- השאלה היא אם אנחנו ממשיכים לנסות ללכת.

אם אנחנו מתקנים טעויות, משפרים וממשיכים ללכת אל היעד- זו המטרה, ויו"כ הוא רק זמן שבו ברור לנו השביל,

כדי לתת לנו כוח להמשיך להתקדם.

בס"ד

שאומרים בתפילת יום כיפור

'כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון'.

ושואלים למה כתוב סלחן ומחלן ולא סולח ומוחל?

 "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו... עזוב תעזוב עמו"

כתוב רובץ ולא 'רבצן'

ורש"י מפרש שמדובר בחמור שבאופן חריג חורג ולא רבצן שמרמז על כך שרגיל ברביצה

לפי הפירוש הזה אנחנו לומדים שהתבנית של סיום Xן מרמזת על רגילות

ה' הוא סלחן ומחלן זאת אומרת שהוא רגיל בסליחה ומחילה

אז בקטע הזה תרגיעי ותשאירי את זה לה'

הוא מוכן לקבל את התשובה שלך פעם אחר פעם

ובנוגע לעצמך

את לא מבטיחה ביום כיפור להיות מלאך

ה' לא מצפה מאיתנו להיות מלאכים לדעתי

ה' מצפה מאיתנו להיות הכי טובים שאנחנו יכולים

ביום כיפור את מבקשת כפרה על העוונות שלך

ומבטיחה להשתדל בכל מאודך לעמוד בנסיונות שיעמדו בפניך השנה

ונדמה לי שנחנו צריכים לקוות שתשובה שלנו בשנה הבאה תבוא ממקום גבוה יותר

ילד בן 5 יכול לעשות תשובה על גנבת ענבים בשוק

ילד בן 10 על כיבוד הורים

ואיש בן עשרים ידקדק יותר במעשיו ויעשה תשובה על כך שלא ידעהו בכל דרכיו

זו דעתי

אז בעצם במקום מסויים באנו לעולם גם כדי לחטוא - במיוחד אם אנחנו בתנועת ספירלה, ובהתחשב בזה שאנחנו כל הזמן רק בדרך. כי אם לא ככה - היינו דורכים במקום.

אז מקווה שזה לא ישמע כמו שאלת כפירה - אבל בשביל מה אני צריכה להרגיש צער וחרטה ובושה מהקב"ה כל יום כיפור כשאני מתוודה על חטאיי?
הרי ברור לו שאחטא. זה חלק מהדרך שהוא סולל בשבילי.
זה יכול להיות "שלום הקב"ה, אכן חטאתי השנה כמו ששנינו חשבנו שיקרה, סליחה, נתראה בשנה הבאה".

אם תתייחסי למשל שלי על הליכה בדרך- אז הקב"ה יודע שתטעי- אבל השאלה היא האם את רוצה להגיע,

מוכנה לתקן את הדרך, או שאת פשוט עושה מה שבא לך- ואז את הולכת ומתרחקת.

השאלה היא אם את מתקרבת- עזיבת החטא, הבושה בו,היא נכונה וטבעית ונצרכת, כדי להתקרב אליו שוב,

גם אם זה ידוע מראש שאת עלולה לחטוא- את לא חייבת לחטוא- את בוחרת בזה. יש סבירות גבוה למדי שזה 

אכן יקרה, אבל זה עדיין לא יכול לקרוא ללא בחירתך.

יש פה היכרות של העולם הזה- העולם הזה הוא עולם ה"לאחר החטא", עולם שטעם טעם חטא מיסודו,

על כן- לא ניתן לחיות את החיים בעולם הזה ללא חטא- השאלה היא אם אנחנו מתקנים את החטא הזה,

הבסיסי, או שאנחנו ממשיכים להוסיף חטא על פשע.

ושוב אנחנו חוזרים לנק' המוצא- עיקר העבודה היא ההשתלמות.

לא נוכל להגיע אף פעם לשלימות, אבל נוכל לנצל כל רגע על מנת להתקרב אליה, שלם יש רק אחד- רבש"ע,

אנחנו רק מנסים להתקרב, להתחבר- ואנחנו יכולים, להיות יותר שלמים ממה שאנחנו עכשיו.

השאלה שלנו היא לא אם הגענו, אלא האם היינו ערים לדרך, האם בחרנו להתקרב.

ביו"כ אני מתקרב, דרך ההיבדלות שלי מהחטא- אני אומר "אני לא רוצה את הדברים הללו, אני רוצה אותך, בלי חטאים",

יום אחד בשנה אני מתרכז רק בדבר אחד- כמה אני רחוק, וכמה אני אשם בריחוק הזה, כמה אני לא באמת רציתי להיות

קרוב, נתתי לעצמי להחליק ככה הצידה. הבושה היא שהתרחקתי- נכון, הייתי מתרחק וטועה בכל מקרה, השאלה היא כמה,

והשאלה היא איך- אני מרגיש אשם על הריחוק שיצרתי בעצמי, בגללי, בידיים, והריחוק הזה הוא פי כמה מאשר הריחוק שהיה

לי מצד ה"אין צדיק...", הלוואי שהיינו קרובים כמו אלו שהם ממש במדריגת "אין צדיק..." - היו רק שלושה כאלו בהיסטוריה.

מלאך וכל מה שהוא לא אדם

ממלאים את תפקידם בשלמות לפי התוכנית הא-לוקית.

בני אנוש או עולים או יורדים או אדישים (גם ירידה). 

בחירה חופשית: נחשים ( חטא הנחש) וסולמות (יעקב)

טוב ורע. 

"נדפקנו". אנחנו מטפסי הרים יומיומיים. עד יום אחרון.

וזה לאו דווקא לגנוב או לרצוח. זה גם דק יותר. 

שלא יובן שהרב אמר את זה. 

בס"ד

נדמה לי שזה קשור ביחס שלך לה'

את לא מרגישה צער ובושה בשביל לעשות וי ולהרגיש עובדת ה' מצטיינת

את מרגישה ככה כי את אוהבת את ה' ועשית בניגוד לציווי שלו

כל פעם שתעברי על ציווי שלו זה יכאב לך מחדש

כי את באמת אוהבת אותו

ובאמת רוצה לעשות לו נחת 

ואת תמשיכי להתחרט 

וכל פעם כשישכאב לך מחדש זה יתביע בך רושם

וזה יעזור לך להתמיד בהימנעות מהחטא

כי תזכרי את הכאב בקודם

את לא תפסיקי לחטא

אבל אם תבואי בגישה כזו יכול להיות שהתדירות תהיה שונה וככה גם התשובה וסוג החטאים

הוא מרחיק בין האדם לבוראו.

זוהי התוצאה הראשונה של החטא.

בחודש אלול יש לנו הזדמנות להתחיל להתקרב אל ה'. להתחיל עבודת ה' שונה משנה שעברה.

אפילו אם מדובר בשינוי מינורי. זב שינוי. והוא שווה משהו.

הז חלק אחד ממצוות התשובה. (זה בעצם החלק העיקרי של תשובה- לשוב אל ה').

החלק השני- הוא מתנה אדירה מאת ה'- כפרת העוונות.

במבחינה מציאותית- זה לא קיים. עובדה:  שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמרו להם חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו אמרה להן הנפש החוטאת היא תמות. 

ז"א- מבחינה הגיונית החכמה והנבואה לא ראו דרך אחרת להתפטר מהעבירות. עפ"י המציאות- לעבירות אין כפרה. בודאי שלא ע"י תשובה. 

אבל אח"כ: שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו אמר להן יעשו תשובה ויתכפר לו.  היינו דכתיב על כן יורה חטאים בדרך יורה לחטאים דרך לעשות תשובה.

הקב"ה החליט חד וחלק שיש אפשרות להתפטר מאותם עבירות בדרך קלה ובהירה- יעשה תשובה ויתכפר לו.

זה לגבי העבר.

לגבי העתיד- יהודי צריך לדעת שאין מושג של "מושלם" בעוה"ז.

אם המטרה שלנו להיות מושלמים ולא לחטוא כלל בכדי להגיע ליו"כ ללא עבירות- חלאס- זה לא יקרה.

מה שכן- יש לנו אפשרות כל שנה לכפר על העבר ולהתחיל דף חלק.

ולסיכום:

חזרה בתשובה וכפרת עוונות אלו 2 נושאים שונים.

חזרה בתשובה אכן נותנת לנו להגיע לכפרה. אבל לא בהכרח מביאה אותו.

לא כל מי שחזר בתשובה נקי מעבירות וחטאים.

מי שרוצה להיות נקי מעבירות צריך לעבור את יו"כ.

"...אפשר שהתשובה אותה אנו מקבלים מהנבואה היא,

   שאם האדם מגלה רצון לחזור גם אם אינו יכול להבטיח שזהו רצון שלם,

   די בזה בשביל לתת לו ארכת חיים. אפשר יצליח להתקדם צעד נוסף.

   הלוא זו אחת המחשבות המופיעות לא פעם אצלנו.

   הלוא אנחנו מכירים את עצמנו, ואת חולשותינו והבטחותינו.

   כלל לא בטוח שכל מה שאנחנו מבטיחים ביוהכ"פ אכן יחזיק מעמד.

   אם כן, אין תשובתנו אמתית, יש בה איזו שהיא אחיזת עינים, ומחשבה זו מחלישה אותנו מאד.

    באה נבואת יונה ומסבירה,

    שכל צעד שהאדם מצליח להתקדם, נותן לו כחות חיים חדשים,

   טווח התקדמות נוסף.

    כל עליה קלה מביאה בעקבותיה אופק חדש של יכולת להתרומם.

נחזור למהלכו של יונה על פי הנבואה.

האם יברח יונה שוב אל ה'דג'? האם יטוש את הקשר הגלוי עם ד'? התברר שלא!

הפעם הוא עמד מול ד' ודבר עמו. הוא לא חזר לחפש ספינה, גם לא אל הדג.

יונה הגיע למצב של ברור עם הקב"ה. יונה מנסה לברר דברים שעדיין לא מצא להם פתרון. פי' הדבר שגם אם יונה מתקשה לעמוד בנסיון של השליחות הא-לקית, אין הוא חוזר להסתתר מן הקשר הגלוי. הועילה תפלתו, שעלה למצב של ודאות הקשר עם ד', המאפשרת לאדם להמשיך את הברור על מצבם הרוחני המסובך גם כשלא מצאו את הפתח ואת האור.

פעמים אדם עושה תשובה ואינו מצליח, ואז יש המתיאשים וחוזרים ל'בטן הדג' או ל'ספינה'.

ערוץ הקשר עם הקב"ה שוב נסתם מהם, והם חוזרים לריק וליאוש רוחניים. לעומתם יש כאלה שלעלות אינם יכולים,

אך גם אינם חוזרים לרדת. היכן עמד אז יונה? יש לו ברור עם ד', כי הוא אינו יכול לעשות את השליחות בנפש חפצה, אבל הפעם לא ברח יונה, הקשר הגלוי עם ד' לא התנתק, אם כי לא השלים עם רצון ד'. 

למדנו מכאן למוד חשוב. הברור עם ד' זו כבר מדרגה גדולה בתשובה גם אם אינה יודעת לתת לאדם פתרון שלם לסבלו

קיבלתי את הקטע במייל. זה תקציר מחוברת של הרב אלחנן בן נון - רב הישוב שילה binyanhauma@gmail.com   כתוב שזה 20 ש"ח כולל משלוח. 

אגב זה שאת שואלת 'זה לא כפירה' זה ההפך הגמור. זה עמידה מול ד' ובירור אמיתי. ד' רוצה דבר תורה? ציטוטים? שכוייח? הוא רוצה את חלבנו ודמנו. את הנקודה הפנימית. נקודת אמת. יש הבדל בין "שלום, חטאתי והתייאשתי,נתראה בשנה הבאה" לבין "חטאתי, ויתכן שאחטא גם השנה אבל לא אתייאש כי אתה עמדי בכל מצב, ונתראה בשנה הבאה כשאני מנסה תמיד לשמור עיניים לפתח של האור. והאור תמיד שם. בכל מצב. גם כשאני לא רואה אותו כי אני שם ידיים על העיניים שלי ומסרב להאמין שד' עדיין איתי ולכן אמשיך להתפלל גם אם ליבי מת בקרבי וגם אם אני לא מרגיש כלום חודשים ושנים, עד שיחננו ויפתח לנו פתח" גם דוד המלך בתהילים גם הוא מתפלל אותו הדבר. לשוב ולהרגיש שד' לא עזבו. ואם לא יתן הרגשה - לא ארפה.

בורא עולם יודע את כל זה ולמרות זה הוא נתן לנו את יום כיפור אין שום עניין בלהיות מושלם בעבודת השם שהרי לא חסר להשם מלאכים

הפוך!!  הוא שם אותנו במקום כזה עם נסיונות כאלה כדי שניפול ושוב נקום.

פעם גוי בא לשמאי וביקש להתגייר ובתנאי שתלמדני את כל התורה על רגל אחת

דחפו שמאי באמת הבניין לרמז לו שהעולם לא בנוי כך אלא הוא בנוי מעליות וירידות ואין מצב של רגל אחת =רק עליות.

הלך להלל הזקן ואמר לו מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך הרי איך התעוררת לדעתך להתגייר? יהודי נפל ממדרגתו והגיע עד למדרגתך ושהוא עלה הוא העלה אותך איתו ולכן יש לך הרהורי תשובה. האם היית רוצה להישאר באותו מקום נמוך? בודאי שלא! אז למה אתה רוצה כך להישאר באותו מדרגה בלי עליות וירידות? מה ששנוי עליך אל תעשה לחבריך!

תעשי טובה תחפשי ביוטיוב ארז משה דורון הוא ייתן לך הבנה אחרת של המציאות

המציאות הרבה יותר וורודה ממה שנראה לנו

זה בעצם 'אשוב ואחטא'..

והשאלה הגדולה היא, 

מה קדם למה.

מאיפה אני בא.

האם אני מגיע ליום כיפור מתוך זה

שאני שב בתשובה, אבל לפני כן

ניצלתי את ההזדמנות וחטאתי פה ושם,

כי אפשר. כי אחר כך אוכל לשוב.

וזה באמת לא מתקבל.

או שאני מגיע ליום כיפור כי רציתי לשוב

אבל פה ושם נפלתי וחטאתי בכל זאת.

זה 'אשוב ואחטא'.

או 'אשוב אע"פ שאחטא עוד'

ויהי רצון שלא אחטא עוד.

הרי ככה אנחנו מסיימים כל תפילה ביום כיפור.

שלא אחטא עוד.

אבל אדם אין צדיק בארץ

ויכול להיות שאחטא עוד חס ושלום.

אבל זה לא יפריע לי לשוב עכשיו מפני

החשש העתידי הזה.

זה בכלל לא 'אחטא ואשוב'.

זה ממש דבר והיפוכו.

ועוד דבר:

התשובה קדמה לעולם

אבל החטא לא.

החטא הוא בעולם הזה ותלוי בזמן

אבל התשובה היא מעל הזמן.

אלף שנים בעיניך כיום אתמול.

אז כשאני מהרהר בתשובה

אני קודם לעולם.

אני לפני החטא ומעליו.

אני מעל לזמן שבו עשיתי את העברה.

אבל

כשאני אומר 'אחטא ואשוב'

אני בעצם מתכחש לנצחיותה של התשובה

ולעובדה שהיא לא תלויה בזמן.

כי אני תולה אותה בזמן.

בזמן שלאחר החטא.

ואז אני לא יכול להרהר בתשובה ולחזור לרגע

שלפני העולם ולפני החטא.

אבל אם אני לא תולה את התשובה בחטא -

אני תמיד יכול בהרהור אחד לחזור לרגע הזה שלפני היות הזמן -

במקום שבו היתה תשובה ועוד לא היה עולם - 

ולמחוק את החטא כאילו לא עשיתי אותו כלל.

ודבר אחרון - 

תמיד הרגשתי שהאומר 'אחטא ואשוב' - 

זה מצב נפשי.

זה לא שאם אשוב אז חס ושלום תשובתי לא תתקבל.

אלא שפשוט אחרי שאחטא על מנת לשוב -

כבר לא ארצה לשוב.

כבר אהיה כל כך עמוק בחטא,

שמצד עצמי כבר לא יתחשק לי

ולא אראה דרך מוצא כיצד לשוב אליו באמת.

כיון שעבר אדם עברה ושנה בה -

נעשית לו כהרגל ומלפפתו עד יום המיתה.

אבל מי שמתנער מעמקי החטא ורוצה לשוב באמת -

ודאי שמקבלים אותו אפילו אם אמר אחטא ואשוב.

בקיצור - 

אחר כוונת הלב הן הן הדברים,

והאדם יראה לעיניים, וה' יראה ללבב.

אני בטוח שרק מרצון לתשובה אמיתית ולא שבלונית

עלו בך ההרהורים האלו.

אז תדעי -

ה' רוצה בתשובה.

ומי יודע ישוב וניחם - הוא יודע אם לתשובה נתכוונת או לחטא.

והתשובה היא כל כך קלה -

רק לעצום את העיניים ולחזור לרגע הזה המתוק שלפני החטא -

ואת כבר שם.

וכמו שכתוב באורות התשובה -

רוב הנפילות באות מפני שאין מאמינים בקלותה של תשובה.

(מי היה מאמין שזה הרב קוק ולא רבי נחמן )

וכל המחשבות האלה על זה שהתשובה שלי בטח לא אמיתית - 

אינם אלא עצת היצר, שיודע עד כמה קלה היא התשובה

ועושה כל שביכולתו למנוע אותה מאיתנו.

התשובה שלך אמיתית. ורצויה. ואהובה.

גם בי"א ובי"ב תשרי

גם אם אתמול ושלשום היה לך כבד - 

עכשיו זה יותר קל.

התשובה של סוכות היא גבוהה הרבה יותר משל יום הכיפורים -

תשובה של שמחה ושל הסתופפות בצילא דמהימנותא.

(לא באתי לקצר תהליכים ולדלג על יום כיפור,

רק לומר שכשעולים במדרגות - 

בהכרח המדרגה המוקדמת יותר תהיה נמוכה יותר )

אז פשוט תגידי לעצמך - זה כן אמיתי.

הרי באמת אני כן רוצה להיות שם.

וזה שעושים את זה כל שנה 

זה ממש ממש לא סותר את זה 

שאנחנו תמיד תמיד רוצים להיות שם.

כל הזמן.

לפני החטא ולאחר החטא

ואפילו - יהודי אף על פי שחטא - תוך כדי החטא.

תמיד בעמקי לבנו אנחנו רוצים להיות שם באמת.

אז

רק לרצות - אבל לרצות באמת! - להיות שם,

ואת כבר שם.

זה הכל.

יצא קצת ארוך

ואין הנחתום מעיד

אבל חשבתי על הדברים האלה הרבה בזמן האחרון

אז ככה זה יצא...

כתב הרמב"ם "יודע תעלומות" ולא יודע עתידות. [הדיוק לא שלי...].

הקב"ה יודע שבכל לבי אני שונא את החטא, אני לא רוצה אותו, הלוואי שלא הייתי חוזר אליו.

במהלך היום אמרתי לקב"ה: אם לא תתן לי ניסיונות - אני מבטיח לא לחטוא...

הרמב"ם אומר: "ועצמו של יום הכיפורים מכפר לשבים"

יום הכיפורים הוא המכפר, והתשובה היא רק תנאי לכפרה.

והוא, בחסדו, נתן לנו את היום הגדול והקדוש להתחיל מחדש!!

ועוד נתן לנו שבעה ימים שאנחנו צריכים לשמוח בהם, אחרי שקצת התעצבנו על חטאינו!!

צריך לקבל כמה דברים, לפי סדר עדיפויות של חומרה, אפשרות ביצוע וכו', כמבואר בספרים שמבארים,

ולהתקדם.

יש חוברת של הרב יהושע שפירא על כל השאלות האלה. מומלץ מאוד!!

שהאומר אשוב ואחטא מספקין בידו לעשות תשובה.

זה אומר שמי שמתכנן לחטוא ולחזור בתשובה וחוזר חלילה ובעצם רוצה לחטוא והתשובה היא הבריחה מהעונשאז אין מספקין בידו לשוב. אבל מי שרוצה לשוב אבל הסטטיסטיקה אומרת שיחטא-שלא יפסיק לשוב בגלל אחוזים וסיכויים.

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.

שלום לכולם, אני כאן כדי לשתף עדות קטנה. שמי איזבלה נואה, אני בת 40, התחתנתי בגיל 27, יש לי רק ילד אחד וחייתי באושר. אחרי שנים של נישואים בעלי נהיה כל כך מוזר ואני לא ממש מבינה מה קורה, הוא ארוז מהבית לאישה אחרת, אני אוהבת אותו כל כך שאני אף פעם לא חולמת לאבד אותו, אני מנסה כמיטב יכולתי לוודא שבעלי יחזור אליי, אבל הכל בלי עזרה, בוכה ובוכה ומבקשת עזרה, דיברתי על זה עם המשפחה שלו אבל לא קיבלתי תשובה. אז חברתי הטובה ביותר אנה ג'והנסון הבטיחה לעזור לי. היא סיפרה לי על אדם בשם ד"ר אפטה, אמרה לי שהוא גבר גדול מאוד וגבר אמיתי שאפשר לסמוך עליו ואין לו שום קשר לבעיות אהבה שהוא לא יכול לפתור והיא סיפרה לי איך הוא עזר לאינספור אנשים לשקם את מערכת היחסים שלהם. הייתי ממש משוכנעת, ויצרתי קשר במהירות עם כתובת הדוא"ל שלו, drapata4@gmail.com או עם הוואטסאפ או ה-VIBER שלו עם המספר הזה (+447307347648). הסברתי לו את כל הבעיות שלי, הוא אמר לי שאני לא צריכה לדאוג שכל הבעיות שלי ייפתרו מיד. הוא אמר לי מה לעשות כדי להחזיר את בעלי, ואמרתי את זה, הוא אמר שאחרי 3 ימים בעלי יחזור ויתחיל להתחנן, וזה באמת קרה כמו שהוא אמר, הייתי מאוד מופתעת, זה כל כך מדהים. התהילה של מערכת היחסים שלנו עם אלוהים קרובה מאוד עכשיו ושנינו חיים באושר ועושר עד עצם הימים. אם את נתקלת בבעיה דומה, צרי איתו קשר מיד ופתרי את הבעיה אחת ולתמיד. אני גם עדה חיה..

שלום לכולם, אני כאן כדי לשתף עדות קטנה. שמי איזבלה נואה, אני בת 40, התחתנתי בגיל 27, יש לי רק ילד אחד וחייתי באושר. אחרי שנים של נישואים בעלי נהיה כל כך מוזר ואני לא ממש מבינה מה קורה, הוא ארוז מהבית לאישה אחרת, אני אוהבת אותו כל כך שאני אף פעם לא חולמת לאבד אותו, אני מנסה כמיטב יכולתי לוודא שבעלי יחזור אליי, אבל הכל בלי עזרה, בוכה ובוכה ומבקשת עזרה, דיברתי על זה עם המשפחה שלו אבל לא קיבלתי תשובה. אז חברתי הטובה ביותר אנה ג'והנסון הבטיחה לעזור לי. היא סיפרה לי על אדם בשם ד"ר אפטה, אמרה לי שהוא גבר גדול מאוד וגבר אמיתי שאפשר לסמוך עליו ואין לו שום קשר לבעיות אהבה שהוא לא יכול לפתור והיא סיפרה לי איך הוא עזר לאינספור אנשים לשקם את מערכת היחסים שלהם. הייתי ממש משוכנעת, ויצרתי קשר במהירות עם כתובת הדוא"ל שלו, drapata4@gmail.com או עם הוואטסאפ או ה-VIBER שלו עם המספר הזה (+447307347648). הסברתי לו את כל הבעיות שלי, הוא אמר לי שאני לא צריכה לדאוג שכל הבעיות שלי ייפתרו מיד. הוא אמר לי מה לעשות כדי להחזיר את בעלי, ואמרתי את זה, הוא אמר שאחרי 3 ימים בעלי יחזור ויתחיל להתחנן, וזה באמת קרה כמו שהוא אמר, הייתי מאוד מופתעת, זה כל כך מדהים. התהילה של מערכת היחסים שלנו עם אלוהים קרובה מאוד עכשיו ושנינו חיים באושר ועושר עד עצם הימים. אם את נתקלת בבעיה דומה, צרי איתו קשר מיד ופתרי את הבעיה אחת ולתמיד. אני גם עדה חיה..

שלום לכולם, אני כאן כדי לשתף עדות קטנה. שמי איזבלה נואה, אני בת 40, התחתנתי בגיל 27, יש לי רק ילד אחד וחייתי באושר. אחרי שנים של נישואים בעלי נהיה כל כך מוזר ואני לא ממש מבינה מה קורה, הוא ארוז מהבית לאישה אחרת, אני אוהבת אותו כל כך שאני אף פעם לא חולמת לאבד אותו, אני מנסה כמיטב יכולתי לוודא שבעלי יחזור אליי, אבל הכל בלי עזרה, בוכה ובוכה ומבקשת עזרה, דיברתי על זה עם המשפחה שלו אבל לא קיבלתי תשובה. אז חברתי הטובה ביותר אנה ג'והנסון הבטיחה לעזור לי. היא סיפרה לי על אדם בשם ד"ר אפטה, אמרה לי שהוא גבר גדול מאוד וגבר אמיתי שאפשר לסמוך עליו ואין לו שום קשר לבעיות אהבה שהוא לא יכול לפתור והיא סיפרה לי איך הוא עזר לאינספור אנשים לשקם את מערכת היחסים שלהם. הייתי ממש משוכנעת, ויצרתי קשר במהירות עם כתובת הדוא"ל שלו, drapata4@gmail.com או עם הוואטסאפ או ה-VIBER שלו עם המספר הזה (+447307347648). הסברתי לו את כל הבעיות שלי, הוא אמר לי שאני לא צריכה לדאוג שכל הבעיות שלי ייפתרו מיד. הוא אמר לי מה לעשות כדי להחזיר את בעלי, ואמרתי את זה, הוא אמר שאחרי 3 ימים בעלי יחזור ויתחיל להתחנן, וזה באמת קרה כמו שהוא אמר, הייתי מאוד מופתעת, זה כל כך מדהים. התהילה של מערכת היחסים שלנו עם אלוהים קרובה מאוד עכשיו ושנינו חיים באושר ועושר עד עצם הימים. אם את נתקלת בבעיה דומה, צרי איתו קשר מיד ופתרי את הבעיה אחת ולתמיד. אני גם עדה חיה..