"אחטא ואשוב" או "אשוב ואחטא"...

א. מצבו של האדם נקבע לפי ההווה (ר"ה טז: ) וכיוון שהזמן הזה גורלי ומשמעותי,

יש להשתדל להיות בו במיטבנו.

ב. תקיעת דגל בפיסגה כזאת גבוהה, גם אם אחריה תבוא הידרדות נוראה, יש בכוחה

להזכיר לעצמנו בעיקר כי היינו שם, אנחנו ולא אחרים, וזה אומר שאפשר להתנער מאבק

הירידה ולעלות, גם אם לא נגיע לפיסגה ההיא. כשאדם נמצא בחושך, מאוד ייקל עליו הזיכרון

שפעם הוא נהנה מהאור.

ג. באופן קצת דומה - כשעולים גבוה אז הירידה קצת מתמתנת כיוון שהיא נמדדת יחסית למקום

הקודם. ההתמתנות יכולה להיות בין בעומק הירידה הבאה ובין במשך הזמן, והיה שווה לעלות

בשביל שתי תועלות אלו.

ד. בימים האלו וביום הזה הזה בד"כ מוכשרים התנאים החיצוניים לתשובה: פחות התעסקות עם מסיחים,

אווירה יותר נייטרלית, נתינית הדעת על מצבנו הרוחני וכו'. מה שלא זוכים לו כל השנה. לערך העצמי

האמיתי שלנו יש סיכוי להתגלות עם תנאים שכאלו. במשך כל ימות השנה המשחק קצת מוטה לצד 

האחר בגלל כל מיני סערות שאופפות אותנו, חיצוניות, רגשיות, נפשיות. בעצם אנו מצהירים בפני הקב"ה

שאם יוכשרו כל התנאים - ככה ניראה. לתשומת ליבו למשך ימות השנה.

ואכן למרות שהרמבם מביא במצוות התשובה "קבלה לעתיד" הרי שבנוסח התפילה שלו זה לא מופיעה ביוה"כ כי אי אפשר לקבל על הכל

יוה"כ זה אנחנו מתעצמים עם הרצון להיות עם ה' והוא סולח לנו על ההתרחקות 

במידה מסוימת נכון לומר שכל עוד יש לך 'רשימו' של יוה"כ - הטענה שלך שהוא לא משמעותי היא לא נכונה ולכן גם ההרגשה שלך בנוגע ל'חוסר תועלת' שבו גם כן

אנחנו כמו ילד קטן ששואל כל הזמן "כבר הגענו?" כשהמטרה היא בכלל לא ההגעה, אלא הדרך.

אנחנו לא צריכים להתעסק בלהגיע, אלא בללכת, כל השנה. יום כיפור הוא כמו עלייה על ההר- פתאום השביל גלוי,

פתאום הדרך נראית בבירור, האופק בהיר ואנחנו רואים למה אנחנו הולכים ולאן. זה דבר חשוב, כי זה נותן לנו

כוחות להמשיך- נכון, הדרך עוד יורדת מההר ומסתבכת, והאור נחלש, ואנחנו שוחכים לאן רצינו להגיע וטועים בדרך

ומתבלבלים, אבל השאלה היא לא אם אנחנו טועים- השאלה היא אם אנחנו ממשיכים לנסות ללכת.

אם אנחנו מתקנים טעויות, משפרים וממשיכים ללכת אל היעד- זו המטרה, ויו"כ הוא רק זמן שבו ברור לנו השביל,

כדי לתת לנו כוח להמשיך להתקדם.

בס"ד

שאומרים בתפילת יום כיפור

'כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון'.

ושואלים למה כתוב סלחן ומחלן ולא סולח ומוחל?

 "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו... עזוב תעזוב עמו"

כתוב רובץ ולא 'רבצן'

ורש"י מפרש שמדובר בחמור שבאופן חריג חורג ולא רבצן שמרמז על כך שרגיל ברביצה

לפי הפירוש הזה אנחנו לומדים שהתבנית של סיום Xן מרמזת על רגילות

ה' הוא סלחן ומחלן זאת אומרת שהוא רגיל בסליחה ומחילה

אז בקטע הזה תרגיעי ותשאירי את זה לה'

הוא מוכן לקבל את התשובה שלך פעם אחר פעם

ובנוגע לעצמך

את לא מבטיחה ביום כיפור להיות מלאך

ה' לא מצפה מאיתנו להיות מלאכים לדעתי

ה' מצפה מאיתנו להיות הכי טובים שאנחנו יכולים

ביום כיפור את מבקשת כפרה על העוונות שלך

ומבטיחה להשתדל בכל מאודך לעמוד בנסיונות שיעמדו בפניך השנה

ונדמה לי שנחנו צריכים לקוות שתשובה שלנו בשנה הבאה תבוא ממקום גבוה יותר

ילד בן 5 יכול לעשות תשובה על גנבת ענבים בשוק

ילד בן 10 על כיבוד הורים

ואיש בן עשרים ידקדק יותר במעשיו ויעשה תשובה על כך שלא ידעהו בכל דרכיו

זו דעתי

אז בעצם במקום מסויים באנו לעולם גם כדי לחטוא - במיוחד אם אנחנו בתנועת ספירלה, ובהתחשב בזה שאנחנו כל הזמן רק בדרך. כי אם לא ככה - היינו דורכים במקום.

אז מקווה שזה לא ישמע כמו שאלת כפירה - אבל בשביל מה אני צריכה להרגיש צער וחרטה ובושה מהקב"ה כל יום כיפור כשאני מתוודה על חטאיי?
הרי ברור לו שאחטא. זה חלק מהדרך שהוא סולל בשבילי.
זה יכול להיות "שלום הקב"ה, אכן חטאתי השנה כמו ששנינו חשבנו שיקרה, סליחה, נתראה בשנה הבאה".

אם תתייחסי למשל שלי על הליכה בדרך- אז הקב"ה יודע שתטעי- אבל השאלה היא האם את רוצה להגיע,

מוכנה לתקן את הדרך, או שאת פשוט עושה מה שבא לך- ואז את הולכת ומתרחקת.

השאלה היא אם את מתקרבת- עזיבת החטא, הבושה בו,היא נכונה וטבעית ונצרכת, כדי להתקרב אליו שוב,

גם אם זה ידוע מראש שאת עלולה לחטוא- את לא חייבת לחטוא- את בוחרת בזה. יש סבירות גבוה למדי שזה 

אכן יקרה, אבל זה עדיין לא יכול לקרוא ללא בחירתך.

יש פה היכרות של העולם הזה- העולם הזה הוא עולם ה"לאחר החטא", עולם שטעם טעם חטא מיסודו,

על כן- לא ניתן לחיות את החיים בעולם הזה ללא חטא- השאלה היא אם אנחנו מתקנים את החטא הזה,

הבסיסי, או שאנחנו ממשיכים להוסיף חטא על פשע.

ושוב אנחנו חוזרים לנק' המוצא- עיקר העבודה היא ההשתלמות.

לא נוכל להגיע אף פעם לשלימות, אבל נוכל לנצל כל רגע על מנת להתקרב אליה, שלם יש רק אחד- רבש"ע,

אנחנו רק מנסים להתקרב, להתחבר- ואנחנו יכולים, להיות יותר שלמים ממה שאנחנו עכשיו.

השאלה שלנו היא לא אם הגענו, אלא האם היינו ערים לדרך, האם בחרנו להתקרב.

ביו"כ אני מתקרב, דרך ההיבדלות שלי מהחטא- אני אומר "אני לא רוצה את הדברים הללו, אני רוצה אותך, בלי חטאים",

יום אחד בשנה אני מתרכז רק בדבר אחד- כמה אני רחוק, וכמה אני אשם בריחוק הזה, כמה אני לא באמת רציתי להיות

קרוב, נתתי לעצמי להחליק ככה הצידה. הבושה היא שהתרחקתי- נכון, הייתי מתרחק וטועה בכל מקרה, השאלה היא כמה,

והשאלה היא איך- אני מרגיש אשם על הריחוק שיצרתי בעצמי, בגללי, בידיים, והריחוק הזה הוא פי כמה מאשר הריחוק שהיה

לי מצד ה"אין צדיק...", הלוואי שהיינו קרובים כמו אלו שהם ממש במדריגת "אין צדיק..." - היו רק שלושה כאלו בהיסטוריה.

מלאך וכל מה שהוא לא אדם

ממלאים את תפקידם בשלמות לפי התוכנית הא-לוקית.

בני אנוש או עולים או יורדים או אדישים (גם ירידה). 

בחירה חופשית: נחשים ( חטא הנחש) וסולמות (יעקב)

טוב ורע. 

"נדפקנו". אנחנו מטפסי הרים יומיומיים. עד יום אחרון.

וזה לאו דווקא לגנוב או לרצוח. זה גם דק יותר. 

שלא יובן שהרב אמר את זה. 

בס"ד

נדמה לי שזה קשור ביחס שלך לה'

את לא מרגישה צער ובושה בשביל לעשות וי ולהרגיש עובדת ה' מצטיינת

את מרגישה ככה כי את אוהבת את ה' ועשית בניגוד לציווי שלו

כל פעם שתעברי על ציווי שלו זה יכאב לך מחדש

כי את באמת אוהבת אותו

ובאמת רוצה לעשות לו נחת 

ואת תמשיכי להתחרט 

וכל פעם כשישכאב לך מחדש זה יתביע בך רושם

וזה יעזור לך להתמיד בהימנעות מהחטא

כי תזכרי את הכאב בקודם

את לא תפסיקי לחטא

אבל אם תבואי בגישה כזו יכול להיות שהתדירות תהיה שונה וככה גם התשובה וסוג החטאים

הוא מרחיק בין האדם לבוראו.

זוהי התוצאה הראשונה של החטא.

בחודש אלול יש לנו הזדמנות להתחיל להתקרב אל ה'. להתחיל עבודת ה' שונה משנה שעברה.

אפילו אם מדובר בשינוי מינורי. זב שינוי. והוא שווה משהו.

הז חלק אחד ממצוות התשובה. (זה בעצם החלק העיקרי של תשובה- לשוב אל ה').

החלק השני- הוא מתנה אדירה מאת ה'- כפרת העוונות.

במבחינה מציאותית- זה לא קיים. עובדה:  שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמרו להם חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו אמרה להן הנפש החוטאת היא תמות. 

ז"א- מבחינה הגיונית החכמה והנבואה לא ראו דרך אחרת להתפטר מהעבירות. עפ"י המציאות- לעבירות אין כפרה. בודאי שלא ע"י תשובה. 

אבל אח"כ: שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו אמר להן יעשו תשובה ויתכפר לו.  היינו דכתיב על כן יורה חטאים בדרך יורה לחטאים דרך לעשות תשובה.

הקב"ה החליט חד וחלק שיש אפשרות להתפטר מאותם עבירות בדרך קלה ובהירה- יעשה תשובה ויתכפר לו.

זה לגבי העבר.

לגבי העתיד- יהודי צריך לדעת שאין מושג של "מושלם" בעוה"ז.

אם המטרה שלנו להיות מושלמים ולא לחטוא כלל בכדי להגיע ליו"כ ללא עבירות- חלאס- זה לא יקרה.

מה שכן- יש לנו אפשרות כל שנה לכפר על העבר ולהתחיל דף חלק.

ולסיכום:

חזרה בתשובה וכפרת עוונות אלו 2 נושאים שונים.

חזרה בתשובה אכן נותנת לנו להגיע לכפרה. אבל לא בהכרח מביאה אותו.

לא כל מי שחזר בתשובה נקי מעבירות וחטאים.

מי שרוצה להיות נקי מעבירות צריך לעבור את יו"כ.

"...אפשר שהתשובה אותה אנו מקבלים מהנבואה היא,

   שאם האדם מגלה רצון לחזור גם אם אינו יכול להבטיח שזהו רצון שלם,

   די בזה בשביל לתת לו ארכת חיים. אפשר יצליח להתקדם צעד נוסף.

   הלוא זו אחת המחשבות המופיעות לא פעם אצלנו.

   הלוא אנחנו מכירים את עצמנו, ואת חולשותינו והבטחותינו.

   כלל לא בטוח שכל מה שאנחנו מבטיחים ביוהכ"פ אכן יחזיק מעמד.

   אם כן, אין תשובתנו אמתית, יש בה איזו שהיא אחיזת עינים, ומחשבה זו מחלישה אותנו מאד.

    באה נבואת יונה ומסבירה,

    שכל צעד שהאדם מצליח להתקדם, נותן לו כחות חיים חדשים,

   טווח התקדמות נוסף.

    כל עליה קלה מביאה בעקבותיה אופק חדש של יכולת להתרומם.

נחזור למהלכו של יונה על פי הנבואה.

האם יברח יונה שוב אל ה'דג'? האם יטוש את הקשר הגלוי עם ד'? התברר שלא!

הפעם הוא עמד מול ד' ודבר עמו. הוא לא חזר לחפש ספינה, גם לא אל הדג.

יונה הגיע למצב של ברור עם הקב"ה. יונה מנסה לברר דברים שעדיין לא מצא להם פתרון. פי' הדבר שגם אם יונה מתקשה לעמוד בנסיון של השליחות הא-לקית, אין הוא חוזר להסתתר מן הקשר הגלוי. הועילה תפלתו, שעלה למצב של ודאות הקשר עם ד', המאפשרת לאדם להמשיך את הברור על מצבם הרוחני המסובך גם כשלא מצאו את הפתח ואת האור.

פעמים אדם עושה תשובה ואינו מצליח, ואז יש המתיאשים וחוזרים ל'בטן הדג' או ל'ספינה'.

ערוץ הקשר עם הקב"ה שוב נסתם מהם, והם חוזרים לריק וליאוש רוחניים. לעומתם יש כאלה שלעלות אינם יכולים,

אך גם אינם חוזרים לרדת. היכן עמד אז יונה? יש לו ברור עם ד', כי הוא אינו יכול לעשות את השליחות בנפש חפצה, אבל הפעם לא ברח יונה, הקשר הגלוי עם ד' לא התנתק, אם כי לא השלים עם רצון ד'. 

למדנו מכאן למוד חשוב. הברור עם ד' זו כבר מדרגה גדולה בתשובה גם אם אינה יודעת לתת לאדם פתרון שלם לסבלו

קיבלתי את הקטע במייל. זה תקציר מחוברת של הרב אלחנן בן נון - רב הישוב שילה binyanhauma@gmail.com   כתוב שזה 20 ש"ח כולל משלוח. 

אגב זה שאת שואלת 'זה לא כפירה' זה ההפך הגמור. זה עמידה מול ד' ובירור אמיתי. ד' רוצה דבר תורה? ציטוטים? שכוייח? הוא רוצה את חלבנו ודמנו. את הנקודה הפנימית. נקודת אמת. יש הבדל בין "שלום, חטאתי והתייאשתי,נתראה בשנה הבאה" לבין "חטאתי, ויתכן שאחטא גם השנה אבל לא אתייאש כי אתה עמדי בכל מצב, ונתראה בשנה הבאה כשאני מנסה תמיד לשמור עיניים לפתח של האור. והאור תמיד שם. בכל מצב. גם כשאני לא רואה אותו כי אני שם ידיים על העיניים שלי ומסרב להאמין שד' עדיין איתי ולכן אמשיך להתפלל גם אם ליבי מת בקרבי וגם אם אני לא מרגיש כלום חודשים ושנים, עד שיחננו ויפתח לנו פתח" גם דוד המלך בתהילים גם הוא מתפלל אותו הדבר. לשוב ולהרגיש שד' לא עזבו. ואם לא יתן הרגשה - לא ארפה.

בורא עולם יודע את כל זה ולמרות זה הוא נתן לנו את יום כיפור אין שום עניין בלהיות מושלם בעבודת השם שהרי לא חסר להשם מלאכים

הפוך!!  הוא שם אותנו במקום כזה עם נסיונות כאלה כדי שניפול ושוב נקום.

פעם גוי בא לשמאי וביקש להתגייר ובתנאי שתלמדני את כל התורה על רגל אחת

דחפו שמאי באמת הבניין לרמז לו שהעולם לא בנוי כך אלא הוא בנוי מעליות וירידות ואין מצב של רגל אחת =רק עליות.

הלך להלל הזקן ואמר לו מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך הרי איך התעוררת לדעתך להתגייר? יהודי נפל ממדרגתו והגיע עד למדרגתך ושהוא עלה הוא העלה אותך איתו ולכן יש לך הרהורי תשובה. האם היית רוצה להישאר באותו מקום נמוך? בודאי שלא! אז למה אתה רוצה כך להישאר באותו מדרגה בלי עליות וירידות? מה ששנוי עליך אל תעשה לחבריך!

תעשי טובה תחפשי ביוטיוב ארז משה דורון הוא ייתן לך הבנה אחרת של המציאות

המציאות הרבה יותר וורודה ממה שנראה לנו

זה בעצם 'אשוב ואחטא'..

והשאלה הגדולה היא, 

מה קדם למה.

מאיפה אני בא.

האם אני מגיע ליום כיפור מתוך זה

שאני שב בתשובה, אבל לפני כן

ניצלתי את ההזדמנות וחטאתי פה ושם,

כי אפשר. כי אחר כך אוכל לשוב.

וזה באמת לא מתקבל.

או שאני מגיע ליום כיפור כי רציתי לשוב

אבל פה ושם נפלתי וחטאתי בכל זאת.

זה 'אשוב ואחטא'.

או 'אשוב אע"פ שאחטא עוד'

ויהי רצון שלא אחטא עוד.

הרי ככה אנחנו מסיימים כל תפילה ביום כיפור.

שלא אחטא עוד.

אבל אדם אין צדיק בארץ

ויכול להיות שאחטא עוד חס ושלום.

אבל זה לא יפריע לי לשוב עכשיו מפני

החשש העתידי הזה.

זה בכלל לא 'אחטא ואשוב'.

זה ממש דבר והיפוכו.

ועוד דבר:

התשובה קדמה לעולם

אבל החטא לא.

החטא הוא בעולם הזה ותלוי בזמן

אבל התשובה היא מעל הזמן.

אלף שנים בעיניך כיום אתמול.

אז כשאני מהרהר בתשובה

אני קודם לעולם.

אני לפני החטא ומעליו.

אני מעל לזמן שבו עשיתי את העברה.

אבל

כשאני אומר 'אחטא ואשוב'

אני בעצם מתכחש לנצחיותה של התשובה

ולעובדה שהיא לא תלויה בזמן.

כי אני תולה אותה בזמן.

בזמן שלאחר החטא.

ואז אני לא יכול להרהר בתשובה ולחזור לרגע

שלפני העולם ולפני החטא.

אבל אם אני לא תולה את התשובה בחטא -

אני תמיד יכול בהרהור אחד לחזור לרגע הזה שלפני היות הזמן -

במקום שבו היתה תשובה ועוד לא היה עולם - 

ולמחוק את החטא כאילו לא עשיתי אותו כלל.

ודבר אחרון - 

תמיד הרגשתי שהאומר 'אחטא ואשוב' - 

זה מצב נפשי.

זה לא שאם אשוב אז חס ושלום תשובתי לא תתקבל.

אלא שפשוט אחרי שאחטא על מנת לשוב -

כבר לא ארצה לשוב.

כבר אהיה כל כך עמוק בחטא,

שמצד עצמי כבר לא יתחשק לי

ולא אראה דרך מוצא כיצד לשוב אליו באמת.

כיון שעבר אדם עברה ושנה בה -

נעשית לו כהרגל ומלפפתו עד יום המיתה.

אבל מי שמתנער מעמקי החטא ורוצה לשוב באמת -

ודאי שמקבלים אותו אפילו אם אמר אחטא ואשוב.

בקיצור - 

אחר כוונת הלב הן הן הדברים,

והאדם יראה לעיניים, וה' יראה ללבב.

אני בטוח שרק מרצון לתשובה אמיתית ולא שבלונית

עלו בך ההרהורים האלו.

אז תדעי -

ה' רוצה בתשובה.

ומי יודע ישוב וניחם - הוא יודע אם לתשובה נתכוונת או לחטא.

והתשובה היא כל כך קלה -

רק לעצום את העיניים ולחזור לרגע הזה המתוק שלפני החטא -

ואת כבר שם.

וכמו שכתוב באורות התשובה -

רוב הנפילות באות מפני שאין מאמינים בקלותה של תשובה.

(מי היה מאמין שזה הרב קוק ולא רבי נחמן )

וכל המחשבות האלה על זה שהתשובה שלי בטח לא אמיתית - 

אינם אלא עצת היצר, שיודע עד כמה קלה היא התשובה

ועושה כל שביכולתו למנוע אותה מאיתנו.

התשובה שלך אמיתית. ורצויה. ואהובה.

גם בי"א ובי"ב תשרי

גם אם אתמול ושלשום היה לך כבד - 

עכשיו זה יותר קל.

התשובה של סוכות היא גבוהה הרבה יותר משל יום הכיפורים -

תשובה של שמחה ושל הסתופפות בצילא דמהימנותא.

(לא באתי לקצר תהליכים ולדלג על יום כיפור,

רק לומר שכשעולים במדרגות - 

בהכרח המדרגה המוקדמת יותר תהיה נמוכה יותר )

אז פשוט תגידי לעצמך - זה כן אמיתי.

הרי באמת אני כן רוצה להיות שם.

וזה שעושים את זה כל שנה 

זה ממש ממש לא סותר את זה 

שאנחנו תמיד תמיד רוצים להיות שם.

כל הזמן.

לפני החטא ולאחר החטא

ואפילו - יהודי אף על פי שחטא - תוך כדי החטא.

תמיד בעמקי לבנו אנחנו רוצים להיות שם באמת.

אז

רק לרצות - אבל לרצות באמת! - להיות שם,

ואת כבר שם.

זה הכל.

יצא קצת ארוך

ואין הנחתום מעיד

אבל חשבתי על הדברים האלה הרבה בזמן האחרון

אז ככה זה יצא...

כתב הרמב"ם "יודע תעלומות" ולא יודע עתידות. [הדיוק לא שלי...].

הקב"ה יודע שבכל לבי אני שונא את החטא, אני לא רוצה אותו, הלוואי שלא הייתי חוזר אליו.

במהלך היום אמרתי לקב"ה: אם לא תתן לי ניסיונות - אני מבטיח לא לחטוא...

הרמב"ם אומר: "ועצמו של יום הכיפורים מכפר לשבים"

יום הכיפורים הוא המכפר, והתשובה היא רק תנאי לכפרה.

והוא, בחסדו, נתן לנו את היום הגדול והקדוש להתחיל מחדש!!

ועוד נתן לנו שבעה ימים שאנחנו צריכים לשמוח בהם, אחרי שקצת התעצבנו על חטאינו!!

צריך לקבל כמה דברים, לפי סדר עדיפויות של חומרה, אפשרות ביצוע וכו', כמבואר בספרים שמבארים,

ולהתקדם.

יש חוברת של הרב יהושע שפירא על כל השאלות האלה. מומלץ מאוד!!

שהאומר אשוב ואחטא מספקין בידו לעשות תשובה.

זה אומר שמי שמתכנן לחטוא ולחזור בתשובה וחוזר חלילה ובעצם רוצה לחטוא והתשובה היא הבריחה מהעונשאז אין מספקין בידו לשוב. אבל מי שרוצה לשוב אבל הסטטיסטיקה אומרת שיחטא-שלא יפסיק לשוב בגלל אחוזים וסיכויים.

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי