מנסה את כוחי בהצעות. אם יתאימו - מה טוב. אם לא - בכל מקרה שלוחה לך אמפתיה וחיזוק.

ביחס לאמא:

את צודקת שאת נרתעת מלקיחת אחריות על בחירותיה, ואשרייך שאת מודעת לבעייתיות שבכך.

לעתים קורה מצב שרואים אדם מוחלש, והלב מתכווץ מצער, ומנסים בכל הכוח להוציא אותו משם; מה שעושים בכך, בלי כוונה רעה ובלי מודעות, הוא החלשה על גבי החלשה. המסר "אני יודע יותר ממך מה נכון בשבילך" הוא מקטין ומחליש ובשורה התחתונה מקבע אדם בעמדה של הקורבן, במקום לעזור לו להיחלץ ממנה.

נסי להאמין בכל לבך שלמרות היחס הקשה שאמך מקבלת - היא גדולה, היא חזקה, היא חכמה, היא יודעת לעשות את החשבון שלה היטב. ככל שתאמיני בכך יותר - תקריני זאת יותר החוצה, כלפיה, ושדר כזה הוא סם חיים בשבילה.

יש לך הרבה כוח והרבה איך להועיל לה.

אני ממליצה בחום על פעולה לא ישירה. אל תתמקדי בנושא ההתעללות שהיא חווה, ואל תחפשי בשבילה פתרונות. לעניות דעתי, השליחות שלך היא לתת לה הרגשת עוצמה, שהיא הבסיס לפתרונות ש*יצמחו ממנה*. את מכירה אותה הכי טוב. חשבי על מה שיחזק אותה, שיבסס את האמון שלה בעצמה, שיגרום לה להיות מודעת לכך שהיא בת מלך, ושנשמתה היא חלק א-לוה ממעל ולא ראויה לשום השפלה.

מה עושה לה את זה? מחמאות? שתשתפי אותה בהתלבטויות קטנות ותבקשי את עצתה? סדנה בנושא שמעניין אותה, שתיתני לה במתנה אם יש לך אפשרות כלכלית?

את תדעי מה התשובה הנכונה...

ביחס לאבא:

זה קשה כקריעת ים סוף, אבל אם תמצאי כוח בנפשך - נסי להעריך אותו על מה שאפשר. להתמקד בטוב, ולהיות עיוורת וחירשת לרע. רמזת שהוא דואג להוריו? מקיים מצוות כיבוד הורים? נסי להיות מודעת לאיזו נקודה טובה שתוכלי למצוא, ולהקרין גם אליו כבוד והערכה. על בסיס של כבוד והערכה אדם נדחף פחות להקטנת אחרים.

ביחס לעצמך:

הרשי לעצמך להיות עצבנית. הרשי לעצמך לבכות. זה לא סתם ואת לא מגזימה. את חווה דברים קשים מאוד.

זה שבעלך מודע זה נפלא. ב"ה שאין הסתרות ביניכם. זה הזמן להיתלות בו, להיעזר בו, למצוא בו נחמה. הוא הגבר, מן הסתם הוא יירתם בשמחה לתמוך בך. שתפי אותו.

שנה טובה. לגאולה שלמה מן המצר בע"ה. ישועת ה' כהרף עין...

אז תעזבי בינתיים. תתמקדי בסעיפים האחרים (אם מתאים לך, כמובן).

הייתי פעם במצב דומה אחרי אחת הלידות.

אחד הילדים היותר גדולים, ילד רגיש, ספג אלימות בבית הספר וממש שקע בדיכאון קליני. הוא לא אכל טוב, לא ישן טוב, וגם לא הלך לבית הספר. הוא גם היה מלא חרדות ולא הניח לי לעצום עין בבקרים כשהיינו שנינו לבד בבית, ואני לא יכולתי לנוח אחרי הלידה.

מלבד העובדה שהטיפול בו הצריך אנרגיות רבות, הצער שלי על מצב הנפשי שלו היה כל כך גדול עד שכמעט לא נשאר לי חלב בשביל התינוק. אני רגילה להניק שלוש שנים כל תינוק, והנה, בעיקר בגלל הצער והבכי הרב, נאלצתי להוסיף בקבוקים רבים של תמ"ל עד שכמעט הפסדתי את ההנקה.

עד שבעלי הטוב שראה בצערי אמר לי דברים חכמים שהצליחו לנחם אותי. 

הוא אמר שעם כל הצער, זו מנת חלקו (יש שיקראו לזה התיקון שלו) של הילד הזה מאת ה', ובסוף בסוף, ההתמודדות היא של הילד עצמו. הוא אמר שאני לא אוכל, וגם אין טעם שאקח את כל משא הצער על הכתפיים שלי משום שהזכות שנפלה בחלקי (בחלקנו - בעלי ואני) היא לתמוך בו, ולעשות כל מה שאנחנו יכולים לרפואת הנפש שלו, ולא נוכל לעשות זאת על הצד הטוב ביותר אם נשקע בצער כבד כל כך.

איכשהו הדברים שלו גרמו לי לראות את המצב מנקודת מבט שונה. הצלחתי להתעודד, התגברתי על הצער והצלחתי לשקם את ההנקה בחסדי ה'.

מקווה שעזרתי במשהו .

אם הוא לא רוצה- לא צריך. אבל לפחות שהיא תשקם את עצמה ויהיה לה טוב.

בהצלחה, לא פשוט..

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות