אני יודעת שכן
בארגנטינה זה אסור לגמרי, דיברתי פעם עם חוקרת של קנאביס רפואי מארגנטינה שבאה לארץ כי אצלם זה אסור
הממשלה לא צריכה להתערב לאף אחד במעשיו החופשיים, כל עוד הוא לא מזיק לאף אחד.
אדם שלוקח חומר מהסוג הזה, בין אם זה לצורך רפואי ובין אם לא- זה עניין שלו בלבד.
(בסוגריים: עדיף שיקנו את החומר הזה בבית מרקחת מאשר מעבריינים)
אני מכירה איש מקצוע לדג' שמעשן...
ויש הרבה כאלה שזה תורם להם לריכוז, אם זה כירורג או עו"ד או לא יודעת מה..... ואם זה תורם להם והעבודה יותר טובה....
לפגיעה באנשים אחרים?
כי סתם ככה סמים, הרי ידוע לנו שכן גורמים לפגיעה גם באחרים... במגוון דרכים.
אגב, אם זה מזיק לאותו אדם עצמו זה עדיין נכלל בגדר " לא מזיק לאף אחד"? עצמו נחשב אף אחד? לפי זה לכאורה מי שרוצה להתאבד המדינה צריכה לאפשר לו את זה ולא להתערב...
לא שמעתי על אדם שמת מצריכת קנאביס או נפגע ממנו,
אתה מוזמן להעיר את עיניי.
ההשוואה בין קנאביס לסמים אחרים חוטאת לאמת.
קנאביס לא גורם לאנשים להיות יותר אלימים או לפתח הזיות ואין לו השלכות בריאותיות שליליות מרחיקות לכת.
אנשים נוטים להתבלבל ולהשוות בין קנאביס לסמי פיצוציות הדומים לו - והמרחק הוא כרחוק מזרח ממערב.
הקנאביס כן משפיע על מצב הרוח באופן מלאכותי,
אבל את זה עושים גם קפאין, אלכוהול, ניקוטין ושוקולד, אלא שלהם יש חסרונות מובהקים ואכמ"ל.
(ואם בכל זאת יש התנגדות עקרונית להשפעות האלו, לא כל זני הקנאביס זהים ויש כאלו שלא 'ממסטלים' בכלל).
אני גם לא מתלהב גדול משימוש בקנאביס ולא רואה את עצמי צורך אותו,
אבל גם לא נרתע מהמחשבה שהוא יהיה חוקי.
ולא לקבוע לבן אדם כלום בנושא הזה כל עוד הוא לא מתאבד אלא מנסה לטפל.
מחקרים תמיד יהיו לכל כיוון. חלקם נכונים, חלקם מוזמנים בכסף.
הנחות יאוששו, אקסיומות יופרכו.
והבחירה למה להאמין צריכה להיות של החולה בלבד.
אפשר להמליץ, להציע, לעזור. לא לחייב.
אני מציינת את זה כי הבעיה לא קיימת רק בנוגע לקנאביס.
לדעתך יש לתת לחולה את האפשרות לנסות אותם כריפוי?
ובכלל - למה רק לחולים? או שהתכוונת לכל אדם ושזה לא יהיה מוגבל לחולים בלבד?
(לא קובע פה שום עובדה רק מנסה לחדד דברים שאנשים אומרים ולהקשות עליהם כדי בעצמי להבין יותר...)
אז חיים עדיפים גם אם אלו יהיו חיים עם סמים.
ואני לא חשובת שיש לי עדיפות כלשהי להחליט בשבילו איזו דרך ריפוי טובה יותר.
באיזו זכות אני יכולה למנוע ממנו משהו שהוא חושב שיציל את חייו?
אני לא מדברת על חולה נפש שעושה שטות או אדם שרוצה להתאבד. אלא על אדם נורמלי שחושב אחרת ממני במקרה כזה.
כל אדם זו כבר שאלה אחרת. באופן כללי אני בעד ליברליזציה..
שאדם יחליט על חייו בכל תחום (כל עוד אי אפשר ליצור מדינת הלכה..).
רק שאת הסמים הייתי שומרת לאחרונים במהפכה הזו..
וגם אז לא ב100 אחוז. כלומר, לא דברים ברמה של התאבדות.
אם קאנביס לא גורם לאדם לאבד את אישיותו לגמרי, אני חושבת שצריך לאפשר לאדם להחליט לבד אם להתמסטל כמו שהוא מחליט לבד אם לעשן או לשתות אלכוהול. אם זה סמים מסוג שכבר לקח חיים של אנשים אז אני בעד איסור בחוק.
אם לאדם מותר להחליט על חייו למה שלא יוכל להחליט גם מתי לסיים אותם? למה שלמדינה יהיה כוח לכפות חיים על מישהו שלא רוצה בהם?
חשבת על כך?
ואני יודעת שהרבה ממי שמצדדים בליברליזציה חושבים כךחיה רוזואני באמת לא מקיצוני השיטה.
אני קודם כל יהודיה מאמינה. וההעדפה הראשונה שלי היא מונרכיה.. רק שבראשה יעמוד מלך המשיח בעז"ה.
קדושת החיים זהו בסיס שדוחה את כל מצוות התורה כמעט...
כיוון שברמה זו או אחרת קדושת החיים ברורה לרוב מדינות העולם, גויים ויהודים אוסרים התאבדות ומקפיצים גדודים שלמים על מנת למנוע מאדם לעשות זאת, ודאי שאני כיהודיה מאמינה יהיה בעד.
בכל נושא שהעולם חושב כמו ההלכה- אני רוצה את החוק כמו שהוא.
בכלל, בשביל להציל חיי יהודים צריך לעשות הכל. גם להלחם בחוק קיים.
אם לא הייתי יהודיה מאמינה, באמת יתכן שהייתי חושבת אחרת בנושא..
אני מסכימה איתך בנוגע לכאב.
אבל חושבת שגם במקרה ואין כאבים והסיבה היא רפואה, אי אפשר ליטול מאדם את הבחירה בגלל שלי לא נראה שזה עוזר.
הרפואיות דל המקרה הספציפי.
ואותה אמירה נכונה גם לגבי אנטיביטיקה, מורפיום, כימותרפיה או פרוזאק.
לא מכיר סיבה אמפירית לאסור,
אבל גם לא מתלהב מאופציית השימוש בו.
לחולים - פשיטא שכן.
אם חקרתי? מילה גדולה, אבל מתמצא פחות או יותר.
חלק ממלחמה נגד מדינה היא לפורר את האוכלוסיה , להכניס כמה שיותר התמרמרות וכמה שיותר אי איכפתיות על כלל המדינה.
זה הבסיס של הקרן החדשה לישראל שמעודדת כל מה שיגרום הרגשות רעות זה כל ה"צדק החברתי" כל התמיכה בסוטי מין ( הומואים לסביות וכו' ) , לכן יש מאמץ גדול של החדרת סמים לצבא ולכל מקום. חייל מסומם לא לוחם !
כך קרה שלבנוני אחד לקח בשבי 8 ( כן שמונה!) נחלאים מסוממים שאפילו לא ניסו להתנגד .
השמאל יודע לבלבל במוח של אנשים שפויים שלא מרגישים שהם נגררים אחרי השמאל אז זה פייגלין.
הצליחו על ידי בלבולי מוחות ליצור מצב אף אחד לא מעיז לדבר נגד הסטיה המגעילה של ההומואים והלסביות אפילו שכמעט כולם נגעלים מזה , וזה מה שעושים עכשיו עם סמים .
ומניין שאותם חיילים היו מסוממים?
(הערה: אלה היו שני מחבלים ששבו אותם, לא "לבנוני אחד").
לא בעד השימוש לאדם בריא.
שבדורות הבאים ילמדו עליכם?...
בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם
Lavenderאם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי
אבל גם זה לא באמת
יש לכם המלצות לקייטרינג שאפשר לקנות אוכל מוכן לשבת? באזור המרכז והשרון...
אתם יודעים, לא כזה שמזמינים ממנו ל50 איש אלא כזה שקונים בו קצת הביתה. עדיף קייטרינג יחסית "בריא", כלומר מנות עם שמן ולא שמן עם מנות...
תבדוק בסניפים שקרובים אליך
בת"א, ברח' בן יהודה:
משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא
יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם
בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'
אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.
יום ראשון שלי בעבודה.
השעון צילצל והתהפכתי, קמתי 45 דקות מאוחר יותר ממה שתכננתי.
הלכתי לאוטובוס, הוא לא הגיע, הלכתי לכספומט פרטי והוצאתי 100 שקל בעמלה של 7.9 כדי לעלות על מונית, אני בדרך לעבודה אמור להיות שם בשבע, מקווה שיסתדר היום
מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.
אני אשאל בפעם הבאה. תודה!
אולי דוכן מיצים בפארק
או שערות סבתא ביום העצמאות
שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי
לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.
לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון
היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן
אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי
(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)
לק"י
אף נהג מונית לא הציע לי.
זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....
מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.
זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.
לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!
אנוני.מיתלהגיד שאני נהנית מזה שהבעל עבד קודם מהבית והיה פה כל היום והחליף תפקיד לכזה שהוא צריך ליסוע לעבודה?
בעלי עובד מהבית חלק מהשבוע וחלק נוסע ואני מעדיפה את הימים שהוא בבית, אבל לדעתי הוא ממש ממש חריג ביכולת שלו לעבוד תוך כדי ההמולה של הבית ולשלב הפסקונות כשהוא רוצה, יכול ומרגיש שזה חיוני. (אני לא חושבת שהייתי יכולה, אני חושבת שהייתי מסתגרת בחדר ועדיין עצבנית שמרעישים לי...)
האם אתם חושבים שיש לזה גיל? סטטוס?
לדוג'-
ללמוד משהו מסויים רק כאשר מגיעים לגיל ספציפי.
לשדך רק אם כבר נשואים..
וכו'.
א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:
ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:
ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:
ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:
ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:
ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:
ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:
ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:
ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:
י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:
יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:
>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!
לכל דבר יש את הזמן שלו
אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.
ג
(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל… לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)
אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו
יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.
יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...
ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.
ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי
ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!
ככל שהגיל גבוה יותר -
קל יותר להגשים חלומות.
כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות
והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל
אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים
באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.
אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..
הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..
ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה
מסכים איתך לגמרי,
וחבל שככה הורידו לך.
(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)
ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר
אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!
כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.
אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק
ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...
אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף
בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן
שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -
אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום
לראות לוויתנים במקומם הטבעי,
ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר
או משהו...
איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.
ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,
אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -
מה הבעיה?.....
חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על
הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת
בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב
הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)
אל תגזימו.
בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.
לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.
אני גולל בשרשורים מלפני 10 שנים ומעלה
זה נותן מחשבות על החיים
כאילו אנשים היו אז בני 25 ואיפה הם היום
כל אחד עבר וצמח
איפה אני יהיה עוד 10 שנים?
מכניס אותי קצת לעצבות על החיים
(יש לי נטיה כזאת מדי פעם כשיש זמנים מיוחדים להיכנס להרהורים עצובים על החיים)
שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי
אז עוד יותר מרגיש ככה
אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:
אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.
חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה
למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר
ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות
אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.
לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים
כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....
כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת
זאת לעצמי.
אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב
זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת
לעטוף את המחשבה/חרדה הזו
עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט
נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)
למעלה.
ה ו א יקבל זאת באהבה, בהבנה,
בחיוך, בליטוף רך על הראש:
הכל בסדר, בני היקר, ויהיה
עוד יותר ועוד יותר ועוד....
ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....
אתה שיא הצעיר. שיא!
עוד כל כך הרבה דברים
טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!
יודעת שאינך זקוק לנחמה,
סתם...
ל המשוגע היחידיאחרונהוגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,
כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה
דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי
ואז זה גם מעציב
נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.
מכירה את הרהורים העצובים.
דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.
דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.
רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...
איך בכלל אתם מודדים את זה?
מה נחשב הצלחה?
נשמע שחייך כרגע על מי מנוחות סך הכל
אפשר בתשלום.
אשמח להמלצות מנסיון.
אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה
יש גם ליבי
