אני לא מבינה למה כולם כל כך לא אוהבים אותה


זה קשה להיות ככה. אבל הכול באחריות שלי עכשיו. אני לא אוהבת להיות גדולה
אני לא אוהבת להיות חסרת אונים
ועכשיו שבועיים בלי. אני לא בטוחה שאני מרוצה מזה
מה שמוכיח כמה שאני לא יודעת מה טוב לי

אם ככה לוותר

מעניין אם נשאר משהו

לא להתעסק בזה.

לחזור לחמישית יכול להיות נחמד. להתחיל הכול מהתחלה. אחרת.
כי סך הכול אני מאוד שונה. ועצוב לי שהעבר שלי כזה חשוך. אני רוצה זכרונות מוארים.
בא לי לשחק משהו. אבל כואב לי הראש
ואופ
ויש פרקים חדשים של ארתור. אני ממש אוהבת את זה
וגיטרה זה כלי קשה. אני לא מוותרת לעצמי על החלום לנגן בפסנתר

אפילו שאני כבר לא אוהבת. כואב לי בבטן לחשוב על זה.

הלוואי שיגיע כבר יום שישי.
וכתבתי שני שירים ואני מחבבת אותם. די.
כואבת לי נבטן ואני רוצה חיבוק אחד גדול.
אני חולמת חלומות מוזרים. וחלמתי עליו ועכשיו אני שוב מרגישה רדופה. והוא התנהג בדיוק כמו עצמו ואני הייתי מספיק חזקה אבל אחר כך לא. זה כל כך מפחיד כמה שמבפנים הכל עדיין שבור לחלוטין.
אולי אני מפחדת ממנו. מעניין.
יש מנופים עם אורות. בבקשה שהעיר שלי לא תגדל מדי.
להסתובב בירושלים יכול אולי להחזיר לי את זיק החיות הזה.
זהו זה. קשה לי להתאמץ ולהתווכח.

את יודעת מה משמח אותי בכל זה? שאת נלחמת. שמצאת לך משהו ששייך לחיים ואת מתעקשת עליו. אולי את לא לגמרי כאן, אבל את מעבר לרוצה.

הלכתי לראות ארתור