לכל אחד יש את המתודולוגיה שלו.
454 אנשים שנבחרים לפי מתודולוגיה שמתארת את המציאות ייתנו לך הערכה נכונה עם טווח שגיאה מסוים.
10,000 אנשים שלא מהווים מדגם מייצג של המצביעים ייתנו לך טווח שגיאה מאוד נמוך עבור תוצאה שגויה לחלוטין.
זה נקרא הטיה.
למשל, אם אתה עושה סקר אקראי לחלוטין באמצעות האינטרנט, כנראה שתקבל ייצוג חסר של חרדים ואנשים קשישים ואם יהיו לך חרדים בסקר, כנראה שהם יהיו סוג מאוד מסוים של חרדים - וזו סתם דוגמא.
ככלל, אם תבדוק באתר הממשלתי שמרכז את הנתונים של הסקרים אתה תראה שכ-90% מהאנשים שפונים אליהם, כלל לא מוכנים להשתתף בסקר - כך שכדי למצוא מדגם של 500 בני אדם, אתה צריך לפנות ל-5000 אנשים.
למשל, סקר של רוזנר מהיום:
מדגם בוגרים יהודים – 5,594 מתבקשים להשיב, שיעור היענות 10.7% 600 משיבים תקינים
מדגם צעירים – 1,201 מתבקשים להשיב, שיעור היענות 5.0% 60 משיבים תקינים
מדגם חרדים – 1,214 מתבקשים להשיב, שיעור היענות 25.9% 315 משיבים תקינים
מדגם ערבים – 177 מתבקשים להשיב, שיעור היענות 61.6% 109 משיבים תקינים
וזה הסקר עם אחוזי ההיענות הכי גדולים שראיתי. (אולי פספסתי כי לא עברתי על הנתונים של כל הסקרים).
זה לא פשוט.
וכמובן יש את השאלה הבאה: האם ישנו צד פוליטי מסוים שנוטה פחות להסכים להשתתף בסקרים?
כלומר, אם הוא לא משתתף בסקרים, אז איך אפשר לדעת את זה?...
אחת הדרכים היא לקחת את הנתונים הגולמיים של הסקרים מבחירות קודמות, לקחת את תוצאות האמת ולנסות באמת לשקלל את זה ובמידה וזה לא משתנה הרבה - ואף אחד לא מבטיח שכך הדבר - אפשר לנסות לשערך את תוצאות האמת.
אם אני מבין נכון - ומכוני הסקרים לא מפרסמים את המתודולוגיה שלהם כך שאני לא בטוח - זה מה שמומו פילבר עושה ולמיטב הבנתי, הוא היחיד שעושה את זה ובגלל זה הפער הלא ברור בין הסקרים שלו לשל כל האחרים.