אם כן, אפשר לקחת את זה מהנקודה שהיא נמצאת, ממה שהיא יודעת.

לברר בעדינות מה היא יודעת, לספר את המינימום הנדרש, ולהיות קשובה לשאלות, לחששות - יתכנו גם חרדות.

אם מתאים, כמובן לגעת בנקודת החוזק הכללית - האחיזה שלנו בארץ אבותינו.

לפחות לא שידוע לי. אני מניחה שאם היתה שומעת משהו היתה שואלת או מדברת על זה.

אני חוששת שזה יעורר לה פחדים.

קחי את הילדה אלייך, אמרי לה שאת רוצה לספר לה משהו, שכדאי שתכיר.. ותסבירי:"קרה מקרה עצוב ומצער, יהודים נרצחו על ידי האויבים שלנו. צריך להתפלל ולקוות שבעזרת ה', יהיה טוב יותר..

היה חשוב לי לספר לך את זה כי אנחנו חלק מעם ישראל. וצריך להכיר גם את הדברים הטובים וגם את הפחות"

משם תוכלו לדבר על התחושות והרגשות..

אכן נראה לך שידברו (לא תמיד זה נכון. בשביל ילדות בגיל הזה, אחרי שמחת תורה ואיסרו חג זה כבר הרבה זמן.. וגם אם ידברו, לדעתי זה לא יהיה "המון"),

אז אולי כדאי לחכות אחרי שמחת תורה, ולומר בקצרה, שהיה לצערנו ירי על אוטו שנסע שם (להשתדל להסביר איפה, שזה לא "על ידינו"..), וההורים לצערנו הרב מאד נהרגו (קשה מאד מאד לומר את זה. אבל אם היא תשמע, עדיף שממך). והצבא כבר נכנס לתוך המקומות שמשם הם באו, הוציא משם אנשים חשודים (אולי עד אז כבר יתפסו אותם), ישימו את הרשעים בבית סוהר.

לומר שהם רוצים שאנחנו לא נהיה פה בארץ, אבל זו הארץ שה' נתן לנו, וה' עוזר לנו ואנחנו מנצחים אותם.

להסביר שבאמת אין להם צבא, לנו יש צבא הרבה יותר חזק - ועכשיו גם שמו יותר שמירה בדרכים, שלא יקרו דברים כאלה בעז"ה.

הנקודה הראשית לגבי הילדה, היא החשש מהשלכות "לגביה" (לכן חשובים הנתונים על "כחותינו הגיבורים", על אף שהיינו שמחים שיעשו יותר..), והרגשת הביטחון.

כמו כן, יתכן שתשאל מה עם הילדים, אפשר לומר שהם אצל הסבא וסבתא, יש להם משפחה שמאד אוהבת אותם - ובגלל שההורים שלהם מתו כי הם יהודים, אז זה נקרא שהם קדושים, והם מאד קרובים אל ה', ומתפללים על הילדים שלהם.

וככלל, לשדר תחושת חוסן. מלחמה על הארץ, "מי הם".., ה' עוזר לנו, ואנחנו מנצחים.

אם רואים שזה מעסיק, אפשר להציע לה לצייר משהו על זה (היא כבר תחליט אם היא תרצה לצייר את הפיגוע, או את הילדים. לא צריך להציע.  זו דרך של פריקה ו"שליטה").   אפשר גם להציע, אם היא רוצה לצייר משהו לילדים. שוב, תלוי ברמה שזה יעסיק אותה. כלל לא חייב שזה באמת יתפוס אצלה יותר מזמן קצר.

כמו כן, אם שואלת משהו, לענות בנחת, עניינית. שתרגיש שאפשר לדבר על זה.

המטרה העיקרית עם הילדים בגיל הזה, היא לא הפריקה שלנו, על אף הכאב העצום, אלא איך הם יוצאים מזה הכי שלווים ובטוחים ורגועים.

כך ענ"ד (ולצערי, גם נסיוני, מכל מיני אירועים שהיו ל"ע, בעבר, באזורנו).

אני לא קוראה לזה "ערבים" , אבל "החיילים הרעים " . סיפרתי לה את זה לצערי, כי הייתי מאד עצובה . חשבתי שעדיף לספר , מאשר שהיא תתחיל להעלות כל מיני אסוציאציות.היא גם שאלה כל הזמן , "למה את עצובה?" . מאז יום חמישי היא מרטיבה כל לילה , מה שלא עשתה אף פעם ואני מקווה שאין קשר. 

מסכימה עם כל מילה

מקסימום אפשר להגיד מחבלים והאמת שאני אומרת את האמת שערבים

וכשאימא שלי סיפרה לי על שואה היא אמרה גרמנים ולא נאצים

פעם ילד שלי אמר שערבים רעים מתפללים לחמאס ואין להם שום טראומה

בעיה שלנו שאנחנו בישראל במיוחד חילונים לא מוכנים להשלים עם זה שרוצים להרוג אותנו כי אנחנו יהודים והם ערבים

ואנחנו חיים פה תוך כדי מאמץ שלהם להרוג רק שלרב הם לא מצליחים

נדמה לי שקצת הקדמתי וצריך לחכות עד גיל 5. אני מאד מבולבלת בקטע הזה. 

לא חיילים-רעים, מחבלים ערבים רשעים. זהה את האויב..

ב. אם היא מרטיבה מאז שסיפרת, מסתבר שקשור. צריך לעזור לה להבים למה זה לא מאיים עליה ועוד כמה דברים, אם כבר אמרת. כתבתי לעיל.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....