אם כן, אפשר לקחת את זה מהנקודה שהיא נמצאת, ממה שהיא יודעת.

לברר בעדינות מה היא יודעת, לספר את המינימום הנדרש, ולהיות קשובה לשאלות, לחששות - יתכנו גם חרדות.

אם מתאים, כמובן לגעת בנקודת החוזק הכללית - האחיזה שלנו בארץ אבותינו.

לפחות לא שידוע לי. אני מניחה שאם היתה שומעת משהו היתה שואלת או מדברת על זה.

אני חוששת שזה יעורר לה פחדים.

קחי את הילדה אלייך, אמרי לה שאת רוצה לספר לה משהו, שכדאי שתכיר.. ותסבירי:"קרה מקרה עצוב ומצער, יהודים נרצחו על ידי האויבים שלנו. צריך להתפלל ולקוות שבעזרת ה', יהיה טוב יותר..

היה חשוב לי לספר לך את זה כי אנחנו חלק מעם ישראל. וצריך להכיר גם את הדברים הטובים וגם את הפחות"

משם תוכלו לדבר על התחושות והרגשות..

אכן נראה לך שידברו (לא תמיד זה נכון. בשביל ילדות בגיל הזה, אחרי שמחת תורה ואיסרו חג זה כבר הרבה זמן.. וגם אם ידברו, לדעתי זה לא יהיה "המון"),

אז אולי כדאי לחכות אחרי שמחת תורה, ולומר בקצרה, שהיה לצערנו ירי על אוטו שנסע שם (להשתדל להסביר איפה, שזה לא "על ידינו"..), וההורים לצערנו הרב מאד נהרגו (קשה מאד מאד לומר את זה. אבל אם היא תשמע, עדיף שממך). והצבא כבר נכנס לתוך המקומות שמשם הם באו, הוציא משם אנשים חשודים (אולי עד אז כבר יתפסו אותם), ישימו את הרשעים בבית סוהר.

לומר שהם רוצים שאנחנו לא נהיה פה בארץ, אבל זו הארץ שה' נתן לנו, וה' עוזר לנו ואנחנו מנצחים אותם.

להסביר שבאמת אין להם צבא, לנו יש צבא הרבה יותר חזק - ועכשיו גם שמו יותר שמירה בדרכים, שלא יקרו דברים כאלה בעז"ה.

הנקודה הראשית לגבי הילדה, היא החשש מהשלכות "לגביה" (לכן חשובים הנתונים על "כחותינו הגיבורים", על אף שהיינו שמחים שיעשו יותר..), והרגשת הביטחון.

כמו כן, יתכן שתשאל מה עם הילדים, אפשר לומר שהם אצל הסבא וסבתא, יש להם משפחה שמאד אוהבת אותם - ובגלל שההורים שלהם מתו כי הם יהודים, אז זה נקרא שהם קדושים, והם מאד קרובים אל ה', ומתפללים על הילדים שלהם.

וככלל, לשדר תחושת חוסן. מלחמה על הארץ, "מי הם".., ה' עוזר לנו, ואנחנו מנצחים.

אם רואים שזה מעסיק, אפשר להציע לה לצייר משהו על זה (היא כבר תחליט אם היא תרצה לצייר את הפיגוע, או את הילדים. לא צריך להציע.  זו דרך של פריקה ו"שליטה").   אפשר גם להציע, אם היא רוצה לצייר משהו לילדים. שוב, תלוי ברמה שזה יעסיק אותה. כלל לא חייב שזה באמת יתפוס אצלה יותר מזמן קצר.

כמו כן, אם שואלת משהו, לענות בנחת, עניינית. שתרגיש שאפשר לדבר על זה.

המטרה העיקרית עם הילדים בגיל הזה, היא לא הפריקה שלנו, על אף הכאב העצום, אלא איך הם יוצאים מזה הכי שלווים ובטוחים ורגועים.

כך ענ"ד (ולצערי, גם נסיוני, מכל מיני אירועים שהיו ל"ע, בעבר, באזורנו).

אני לא קוראה לזה "ערבים" , אבל "החיילים הרעים " . סיפרתי לה את זה לצערי, כי הייתי מאד עצובה . חשבתי שעדיף לספר , מאשר שהיא תתחיל להעלות כל מיני אסוציאציות.היא גם שאלה כל הזמן , "למה את עצובה?" . מאז יום חמישי היא מרטיבה כל לילה , מה שלא עשתה אף פעם ואני מקווה שאין קשר. 

מסכימה עם כל מילה

מקסימום אפשר להגיד מחבלים והאמת שאני אומרת את האמת שערבים

וכשאימא שלי סיפרה לי על שואה היא אמרה גרמנים ולא נאצים

פעם ילד שלי אמר שערבים רעים מתפללים לחמאס ואין להם שום טראומה

בעיה שלנו שאנחנו בישראל במיוחד חילונים לא מוכנים להשלים עם זה שרוצים להרוג אותנו כי אנחנו יהודים והם ערבים

ואנחנו חיים פה תוך כדי מאמץ שלהם להרוג רק שלרב הם לא מצליחים

נדמה לי שקצת הקדמתי וצריך לחכות עד גיל 5. אני מאד מבולבלת בקטע הזה. 

לא חיילים-רעים, מחבלים ערבים רשעים. זהה את האויב..

ב. אם היא מרטיבה מאז שסיפרת, מסתבר שקשור. צריך לעזור לה להבים למה זה לא מאיים עליה ועוד כמה דברים, אם כבר אמרת. כתבתי לעיל.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות