יש ענין להמעיט במלאכות, כדי להיות עסוקים בשמחת החג.
התורה נתנה כח לחכמים, להחליט על ה"גדר" של הדברים.
כביסה שאינה הכרחתי לגמרי למועד, היא אחד הדברים.
ומתוך כך, גם היום שזה באמת יותר קל בד"כ, נשארה התקנה. יש כמה וכמה דברים כאלה, שאנו אין לנו הכח "לשנות" וע"י שמירת הדברים - אנחנו זוכרים ושומרים את הערכים הבסיסיים שבהם, וגם את הערך של המשך דברי חכמים. מה גם שקשה "לחלק" בין סוגי כביסות גם כיום, בלי שייפרץ הגדר לגמרי.
החג הזה שמח תמיד - וחלילה "לשבת על הרצפה". ללא סתירה לנוראות של האירועים.
זה קשור קצת לתשובה הקודמת... ה"גדרים", כולל של השמחה, עוזרים לנו לשמור את הכלי והאופן הבסיסי שבו מתבטאים ערכי החג הנצחיים. זה לא נתון רק ל"תחושות מהאירועים". השמחה היא לא רק "פסיבית", אלא גם אקטיבית. פועלת להפנים את מה שטמון בחג" "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל". "בצל כנפיך נחסה ונתלונן".
עם זה, כמובן, לא פשוט... ב"ה שאנחנו בני אדם עם הרגשה, שמחים בשמחת האומה ומצטערים בצערה.
ה' ירחם, ינחם, ישמח, ינקום נקמת דם עבדיו השפוך, ויעזרנו - עם כל העוצמה הצבאית שב"ה יש לנו היום - להשתתף בפעל בנקמתו מהם.