גאהלהיותיהודיהמועדים לשמחה.
החלטתי לאחרונה לבנות מערך מקוואות ידידותיות לרווקות המעוניינות לעלות להר, וזאת על מנת להקל על כל התהליך.
אם אתם מכירים רווקות שעולות להר או בלניות המעוניינות לעזור, אשמח שתקשרו ביננו.
(אני מחפשת מקוואות ברחבי הארץ, גם בחורים נידחים וגם בערים גדולות.)
תודה רבה!
תפארת גולדפרד, תנועת חוזרים להר.
054-7944877
Tiferetbg12@gmail.com
[דרך אגב, גם נשואות הנתקלות בקשיים כשהן מנסות לטבול על מנת לעלות מוזמנות ליצור קשר איתי בהמשך ואשתף איתן את הרשימה.]
חכמים ביטלו טבילה מרווקות פנויות בשביל שלא יהיה פתח לדבר עבירה!
ולכן אין הרווקות כיום טובלות בעיו"כ אף שבהלכה מובא לטבול.
מלבד עצם האיסור לעלות להר הבית!
1. יש לי השערה מסוימת על סברתו של הרב אריאל (שיש הבדל בין ההשלכות של טבילה שקבועה לה זמן מוגדר, לטבילה שיכולה להיות בכל יום בשנה).אך איני יודע האם זו סברתו, ניתן לשאול אותו, [לא בטוח שהדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא באמצעות האתר].
2. מבין שלושת הרבנים שהזכרת, אחד מהם באמת ידוע שהתמקצע מאוד בענייני הר הבית. לגבי האחרים, איני חושב שהם עסקו בהם יותר מהרב ליאור.
3. לעומת זאת, כמדומני שיש רבנים נוספים שהתמקצעו בנושא שאוסרים.
4. ההתמקצעות הדרושה כאן אינה רק בעניני הר הבית, אלא גם בשיקולים מתחומים אחרים לחלוטין.
5. מבין הרבנים שאינם עולים להר, רבים נקטו עמדה למעשה שאסורה העלייה, ובמילא גם עליית נשים. חלקם באמת לא נוקטים עמדה, כמו הרב אריאל.
6. אני בהחלט מקבל שיש משמעות רבה לטיעונים שהבאת, אבל נראה לי שאתה משתמש בהם בצורה די קיצונית.
תוספת
ומעבר לשאלת קיומה של גזירה על טבילת רווקות, והחששות ממכשולות בתחום הצניעות ובתחום הכניסה להר הבית, יש עוד שאלה הלכתית מתחום דיני ממונות, שצריך לתת עליה את הדעת.
אני מעתיק גם כאן את הדברים מחוזר המנכ"ל של משרד הדתות. [אותו חוזר מנכ"ל שאוסר על שאלת טובלת האם היא רווקה או נשואה] - "סעיף 6א' לחוק שירותי הדת, קובע כי המועצה הדתית תפעל לפי פסיקתן של הרבנות המקומית והרבנות הראשית. המשמעות היא, שהמועצה אמורה לפעול בהתאם לפסיקה ההלכתית של הרבנות המקומית והרבנות הראשית, בין השאר, בכל הנוגע להיבטים ההלכתיים המתייחסים להקמת המקווה ולתפעולו השוטף. במסגרת זו הובהירה ע"י הרבנות הראשית, במסגרת פנייתו של הרב מצגר לרבני ישראל מיום י"ז שבט תשס"ח, כי טבילה של פנויות במקוואות אסורה. "
4. לכאורה הדברים שכתבת בסתירה לדברי הרב אריאל בתשובה זו.
5. האחריות לציות לא אומרת שיש להן בחירה האם לציית. מודגש שם שלבלניות אסור לשאול מטעמים של צנעת הפרט בלבד.
לבלנית אין סמכות אכיפה, אבל האיסור קיים.
וגם נשואות לטבול בעריו"כ
וכמו שכתבו- יש פוסקים שכותבים במפורש שרווקות יטבלו בערב יו"כ וערב ר"ה.
אני אישית מכירה מישהי שקיבלה התר לטבול ע"מ לעלות להר הבית.
שלא נראה להשוות בין הדברים - http://www.yeshiva.org.il/ask/3626
אם כך זה לא מועיל כלום.
טבילת גברים שמועילה לטבילת עזרא בד"כ היא טבילה שמועילה מדאורייתא גם להר הבית, ורק מדרבנן יש איתה בעיות. אני מנסה לחשבן האם זה כך גם בנשים ולא מגיע להכרעה.
וכן עניין החציצות - צריך להיות "מומחה" כדי לפסול טבילה מדאורייתא בגלל חציצות (צריך שיהיה על רוב גופו/שערו דבר חוצץ שהוא מקפיד עליו).
ביו"ד סי' קפג (לפי זכרוני) בשם תשובת הריב"ש שיש ע"ז חרם קדמונים.
ראה מה שכתב בספר טהרת הבית ח"א (עמ' לד-לו בהערה).
וכ"מ מלשון הרמב"ן שהביא בסוף דבריו.
וכן ע"כ הבינוהו האחרונים שאסרו על פיו טבילה בעיו"כ, שא"ת שאינו אלא מתאר המציאות
אין בכח זה לאסור הטבילה.
ומ"ש במוסגר שסובר שאין לנו לחדש תקנה, הוא דבר תימה, שמצאנו בכל מקום ובכל זמן שמתקנים
תקנות לפי צורך הדור והשעה. וכנראה התחלף לך עם מ"ש הריב"ש בתשובה (ס"ס קכה) שאין לנו
לגזירו גזרות מדעתנו מה שלא גזרו חכמים, וזהו רק לעניין גזירות הא אטו הא, אבל לעניין תקנו
יש ויש לנו וכך עשו בתי הדינים בכל מקומות מושבותיהם של ישראל בכל זמן.
אני רואה כאן שאוהב תורה טוען שתקנות מקומיות יכולות להיות, אבל תקנה שהיא גזירה חדשה שאינה מתייחסת למקום ולזמן מסוים, לדברי הריב"ש אין זה בסמכותנו מאז נחתם התלמוד.
ושום וחניכה טוען שגזירות הא אטו הא אין לנו לגזור, אבל תקנות יש ויש.
האם יש לכם מקורות לחילוק זה, כל אחד לשיטתו, וכן הסבר לסברא שבדברים?
[ולענ"ד, אם משום דברי הריב"ש בסוף סי' קכה, לא ראיתי שבא לומר זאת בתור כלל, ואדרבה יש מקום לדון להביא ראיה הפוכה משם].
יש מנהג ברור ומוחלט שפנויות לא תטבולנה. המנהג שנהגו בחלק מהקהילות לטבול בערב יוה"כ לא מבטל את המנהג הזה, ולא מתיר כלל להתיר את הפירצה ולאפשר לכל אחת לטבול בכל יום ויום.
ההשוואה לשאר הדברים לא נכונה כלל. לא נהגו לעלות להר הבית - כי לא היה אפשר (וכשהיה אפשר אכן עלו. יש עדויות על כך). לא הלכו עם תכלת כי לא היה תכלת. לא ישנו בסוכה כי היה קר (ומעולם זה לא היה מנהג כל ישראל, אלא רק בארצות אירופה הקרות). ולא"י עלו לאורך כל הגלות, אם כי טיפין טיפין.
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19989&st=&pgnum=159
ומרפרוף נראה שאין כח בחכם יחיד לאסור לכל ישראל, אבל לא ראיתי שהיכולת לגזור בהסכמת החכמים מוגבלת לדורות מסויימים.
חליטה - לעניין מצה, לעניין הכשר בשר, לעניין הכשר כבד ועוד.
ואגב מצה - חומרת מצה נפוחה וכפולה שהתקלה בקרב קהילות אשכנז.
וכהנה רבות לאין מספר.
ומה המקור לכך שהיא שונה?
[בדברי הריב"ש בסוף סי' קכה נראה שהוא אומר שבעניין הספציפי שם אין הצדקה לגזירה, ולא שהוא דן בסמכות לגזור גזירות].
- כשהרמב"ן כותב שבטלוה משם שחומרא דאתיא לידי קולא, ע"כ לומר שלא רק שלא חייבו אלא שאסרו,
שאל"כ לא הועילו בביטולם כלום וק"ל.
- כשם שיש גדולי פוסקים שהזכירו את המנהג בשתיקה, כך יש לעומתם כאלו שתמהו ע"ז מדברי הריב"ש,
ולא מובנים פשר דבריך.
לגבי הסיפא - ראה בהודעה אחרת.
לא מחפשים את ההלכה שהכי נראית לך ולוקחים אותה. אם הרב שלך אומר כן אז בסדר
נצטט את פרקי אבות "עשה לך רב"
גאהלהיותיהודיהגאהלהיותיהודיהב"כיכר השבת" (שאליו הקישור), הוא הקשר בזוי.
ברור שמה שחותמים רבנים, אינו בגלל "המצב הבטחוני". אדרבה, אם כבר זו סיבה בדיוק להיפך, לא לפרסם כעת, שלא יטעו הרשעים לחשוב כאילו הטרור שלהם משתלם, וכאילו מכתב הרבנים בא לערער במשהו על ריבונותנו המוחלטת שם וחשיבותה.
הענין של העליה להר בפועל, זה ענין יהודי פנימי. הלכתי-נטו. לא נוגע לכך שלכולי עלמא צריך למחות בכל תוקף על השתוללות הפראים שם, ועל נתינה של "סמכות" כלשהי להם בענייני המקום הקדוש הזה.
לא לחינם בעצומה החדשה יש מעט מאוד רבנים מהציבור הדתי לאומי.
ובאמת, מצערת התנהלותם של מארגני העצומה, שבחרו לפרסמה בשעה כזו קשה, כאשר מתנהלת מערכה גדולה כנגד עם ישראל, ובהבאתם חתימות של רבנים הקוראים שלא לעלות, הם מחזקים את אחיזת אויבינו במקום הקודש.
לא כל רב מסכים שדעתו תפורסם בכל הקשר. אזכיר כאן את הרב חיים דוד הלוי, רב העיר תל אביב, החתום על העצומה הראשונה בתשכ"ז, שכעבור זמן לא רב התבטא באופן אחר לחלוטין, ובוודאי שהיום הוא לא היה חותם על מכתב כזה.
להלן תשובה מתוך ספרו שו"ת עשה לך רב (חלק א סימן טו), ואני מדגיש שני משפטים בסיומו, אשר שייכים גם לדברים שנידונו לעיל (התשובה היא בדיוק כפי שמופיעה בספרו, ללא כל שינויים):
המותרת הכניסה להר - הבית
השלום והברכה, זה עתה קבלתי שאלתכם, והיות שרואה אני בה ענין צבורי חשוב, הריני ממהר להשיבכם:
----------
שאלה:
לאחרונה פסק בית - המשפט שאין כל בסיס חוקי למנוע מיהודים מלעלות ולהתפלל בהר - הבית. העתק פסק - הדין נשלח לשר - הדתות, אשר מיהר להעבירו לרבנים הראשיים לישראל, בטענה כי זו שאלה הלכתית.
רצוננו איפוא לדעת בבירור, מה דעת ההלכה, האם הכניסה להר הבית מותרת היא או לא.
----------
תשובה
"הר - הבית" הוא ההר שבית - המקדש היה בנוי על חלק משטחו. הר זה מוקף היה חומה, היא חומת הר - הבית, שה"כותל - המערבי" הוא שריד ממנה. שטח הר - הבית היה חמש מאות על חמש מאות אמה.
המקדש לא היה בנוי במרכז ההר, אלא נוטה היה למקצועו הצפוני מערבי.
לפנים מחומת הר - הבית, היה "סורג" מקיף סביב, וגובהו עשרה טפחים. הסורג היה עשוי מקלעות עצים ארוגים אלכסונית זה על גבי זה. לפנים מן הסורג היה החיל, ושטחו עשר אמות. על זה נאמר בקינות: ויאבל חיל וחומה יחדו אומללו (איכה פרק ב' פסוק ח).
לפנים מן החיל היתה עזרת - נשים, ופנימה לה עזרת - ישראל, ופנימה לה עזרת - הכהנים, ופנימה לה אולם המקדש, ההיכל, הקודש וקודש - הקדשים.
מדות המקומות הנ"ל ידועות לנו בדיוק, ומבוארות הן בדברי הרמב"ם בהלכות בית - הבחירה פרקים ה' ו'.
לכל המקומות הנ"ל לא היתה דרגת קדושה אחידה, וכך שנינו: עשר קדושות הן,,, והר - הבית נמצא בדרגת קדושה שלישית, וקדושתו היא שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם. החיל מקודש ממנו שאין טמאי - מת נכנסים לשם (מסכת כלים פרק א'). הרמב"ם הוסיף שאפילו מת עצמו מותר להכניס להר - הבית עד החיל, ששם אסור לטמא - מת להכנס (הרמב"ם שם פרק ז' הלכה ט"ו, עפ"י הגמרא בפסחים דף ס"ז).
יצויין, שהכניסה למקום הקודש בטומאת הגוף, גורמת אחריה עונש כרת (יעויין במדבר פרק י"ט פסוק כ').
כל זאת כמובן כשבית - המקדש היה בנוי על תלו. אחר שחרב המקדש לא בטלה קדושת המקום, כי קדושת המקדש נובעת מכח חלות שכינת ה' שם, ושכינה אינה בטילה לעולם, כאמור: והשימותי את מקדשכם (ויקרא פרק כ"ו פסוק ל"א), ואמרו חכמים אעפ"י ששוממין הם, הרי בקדושתם הם עומדים. ולכן, קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא (עפ"י דברי הרמב"ם שם סוף פרק ו').
כל גדולי הפוסקים, ראשונים ואחרונים, ומספרם גדול מכדי לציינם, הסכימו לדעה זאת, פרט להראב"ד, ואולי גם המאירי, שדעתו אינה ברורה די צרכה ושנויה במחלוקת האחרונים.
ולכן ברור ביותר שהר - הבית נשאר בקדושתו כמו בזמן שהיה בית - המקדש בנוי. ולמקום שטמאי - מת היו מנועים מלהכנס אז, כך הוא הדין גם עתה. ומטעם זה נמנעים שומרי מצוות מלהכנס כיום להר - הבית.
נוסיף בקצרה, שזבים וזבות נדות ויולדות יכולים להטהר בטבילה בלבד (ראה ויקרא פרק ט"ו). ואילו טמאי - מת אין בזמנינו כל אפשרות להטהר, מהעדר אפר פרה וסדרי טהרה (ראה במדבר פרק י"ט).
אילו רצינו להתיר כיום מבחינת ההלכה כניסה להר - הבית, צריכים היינו לערוך מדידות מדוייקות, ולקבוע בדיוק את מיקומו של המקדש. אין הדבר קשה כל עיקר, כיון שמדות המקדש ידועות לנו בדיוק נמרץ, ואף מיקומו אינו קשה לקבוע, וביחוד אחרי החפירות שנעשו סביב לכותל - המערבי ונתגלו לנו כל המבואות אל המקדש פנימה.
אחרי שהיינו קובעים את מקום המקדש בדיוק, היה מתברר מקומו של ה"סורג" הנ"ל, ומשם פנימה היתה אסורה הכניסה, כיון שכולנו טמאי - מת מבלי כל אפשרות להטהר. אך מן הסורג כלפי חוץ אפשר היה להתיר את הכניסה בכל שטח הר - הבית, אחרי שכל הנכנס לשם היה טובל במים חיים כדין. יצויין כמו כן שכל הנכנס להר הבית חייב גם לחלוץ מנעליו, שכך שנינו: לא יכנס אדם להר הבית במנעלו (ברכות פרק ט' משנה ה').
יש אמנם החוששים פן ואולי היתר הכניסה יגרור אחריו הכשלת רבים באיסור כרת שייגררו להכנס גם לשטח האסור, או שיכנסו לשטח הר - הבית ללא טבילה וחליצת נעלים כדין. אך לענ"ד אין כדאי בחששות אלה לאסור על עצמנו הכניסה להר - הבית, כי אלה שאינם חוששים לקדושת המקום הלא גם עתה נכנסים הם לפני ולפנים, ומי הוא המפסיד מגזירה זאת רק יראי ה' שלבם יוצא לעמוד במקום הקרוב ככל האפשר לאותה נקודת אור מופלאה, שבה נגלתה בעבר שכינת ה' באור - בהיר, ושרויה גם בהוה, אם כי בהסתר - פנים. וחזקה על אלה הרוצים לשפוך שיחם ושיגם לפני בוראם במקום קדוש זה, שיזהרו לבל יכשלו באיסור כל שהוא.
זאת ועוד, הלא ידוע הוא שאין אנו רשאים לגזור גזירות מדעתנו לאסור את המותר, מאחרי תקופת התלמוד (עיין בשדי - חמד כללים מערכת ג' סימן י"א שציין דעת רבים וגדולים שהסכימו כן, ועיי"ע שם בפאת - השדה סי' ד' שדחה דעת יחיד הסובר שיש מקרים שבהם יכולים חכמי הדורות לגזור גזירות חדשות, והסכים שאין לגזור בשום פנים גזירות חדשות מדעתנו).
מעתה, סיכום ההלכה הוא ברור, שאם תיערך מדידה מוסמכת, ויקבע בדיוק מקום ה"סורג" הנ"ל, יהיה מותר להכנס עד שם, למי שטבל וטיהר עצמו כדין אחרי חליצת - מנעלים.
יתן ה' ונזכה במהרה לגאולה שלימה ולבנין בית המקדש.
הוא על מצפונכם אין טעם סתם להתסיס את האוירה ובמיוחד שאסור לעלות להר הביית מצד ההלכה וגם אני מסכים שהשטח צריך להיות שייך לנו וצריך לאפשר אבל אם ההלכה אוסרת ובפרט בזמן זה שאנשים נדקרים זה לא מהלך חכם למרות ששוב זה זכות שלנו
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook
עד יום חמישי זה הרבה זמן
גם הבעלים יחפש את הכלב
וגם הכלב "יתגעגע"
הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.
עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.
בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן
אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.
קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.
האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.
אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת
אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?
איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...
ואיך לעלות תמורל...
האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר
מאמינה בחוסן מנטלי
אז מנסה לשאןב רעיונות🙂
אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.
חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.
רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.
זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות
זה כנראה ימשיך
אולי עוד הרבה זמן
זה לא מחליש אותי
מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו
היתה אשליה
שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה
כל מה שיקרה
הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם
הטיפים שלי
להתעלם מהחדשות
לצמצם התייחסות למלחמה למינימום
להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה
כאלה שנותנים תחושות טובות
לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות
זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל
לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה
קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה
ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים
אפשר לתכנן דברים
במגבלות מסוימות
רוב הדברים אפשריים
אם באמת רוצים אותם
לומדת תנ''ך.
התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.
זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.
ממליצה מאוד.
אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.
אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.
דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-
ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.
הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.
גם אני שומעת, מאוד אוהבת.
אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות
לק"י
אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...
אבל לדעת שזה לא סופי.
כל החג מה עושים??
אוכלים אוכל טעים
פוגשים חברים
לומדים
מדברים איתם בטלפון
בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...
מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות
משהאחרונהמאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.
מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.
הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...
בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.
נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם אף אחד לא ישן.
למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.
באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.
סבל
חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח
אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..
הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.
ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.
למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.
רע לי.
איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?
איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.
למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.
לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?
בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?
ומורכב
אי אפשר להסביר להם?
למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?
לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?
וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?
באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג
הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?
אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?
לך אין בכלל קשר עם גיסתך?
והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?
מאוד חשוב שהוא איתך
אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?
על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס
חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה
מאוד מורכב
וכנראה מצב רגיש ביותר
אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי?
אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.
למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.
מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.
אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.
''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.
בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.
אין מיטות, לא מגיעים.
שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.
ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.
והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.
ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.
אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.
ומאז זה לא חזר על עצמו.
ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.
רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.
זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.
עשינו את זה לא מעט שנים,
כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.
אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר
ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.
אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.
אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.
ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה
בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.
לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.
מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.
מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".
זה מה יש...
למרות שלא נראה לי.
ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.
על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.
וגם הוא מבואס מהמצב.
קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...
לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...
וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב
הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.
מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).
מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).
וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.
זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
בהצלחה יקרה ♡
שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.
אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.
הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
ואכמ"ל.
ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.
ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.
זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.
יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.
יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.
אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.
את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,
אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.
אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.
אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.
זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.
שולחת חיבוק
זה בדיוק הסיפור.
וזה נורמלי.
זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.
אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.
קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.
להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.
בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..
הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.
גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס.
את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,
זה שלהם.
אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.
אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.
זה לא מובן מאליו.
צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.
יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.
צריך זמן וסבלנות.
❤️
ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש. זו כן חוויה שזוכרים הילדים. מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.
מה החובה להגיד?
תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.
אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן..
כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.
אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.
(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).
נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')
מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.
עשרת המכות מאוד חשוב
כל השאר פחות מהותי
מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה
הלל כ3-4 דקות
לא רואה לחץ להשלים כלום.
תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.
ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.
או שלשם שינוי אל תתזזי.
ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?
אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣
פסח שמח
מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:
ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:
נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)
צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.
אם תרצי אבדוק במדויק
בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים
וציינתי את המקורות.
העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.
ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:
גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל
אז ככה:
פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.
עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.
אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי.
אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.
בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...
עצות מישהו?
בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,
לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.
גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,
גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,
גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר
וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.
כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.
שהוא כן מנסה וניסה לסדר.
שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...
וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.
אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אז מה אוכל לעשות?
אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?
שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?
אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,
שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,
שכן אשתי שמחה ומאושרת,
שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?
וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.
ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.
אחרי ראיית עומק שלך
ראיית עומק שלו
ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא
השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.
שולחת עוד חיבוק וחיזוק
ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!
ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️
וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו
(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)
אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר
צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד
אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן
וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.
לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).
בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.
אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.
גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.
המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.
נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.
את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.
אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.
בקשר לילדה-
ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.
היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.
היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.
אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.
זה יעשה המון הבדל.
שולחת חיבוק❤️🧘🏽♀️🙏
שלום לכם
קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)
רציתי לשאול ולשאוב השראה
אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?
פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…
בתודה מראש לכל העונים
פרחים מידי יום שישי,
לקום בלילה לילדים הקטנים
לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור
אחריות לניקיון הבית
אחריות לקניות השבועיות
מתנה שווה ליום הולדת
ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה
ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון
לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר
חופשות שוות בארץ או בחו"ל
בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך
מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...
לי היו תקופות בתחילת ההנקה
שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי
אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.
אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית
יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.
ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.
הוא כתב שהוא קם במקומה...
זה לא רלוונטי
לקום יחד איתה כן
רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,
זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.
ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.
ויש גם אמהות מניקות שעובדות.
ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.
נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
תגובה נפלאהנגמרו לי השמותמה שהשני אוהב
אני אוהבת קפה
כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד
הוא אוהב אוכל טוב
כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה
פתקים זה תמיד טוב
פרחים אני פחות בקטע
דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת
לצאת ביחד לטייל
הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין
אני אוהבת לבתי קפה
שמשתנה מאדם לאדם.
כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"
אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.
סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?
