חכמים ביטלו טבילה מרווקות פנויות בשביל שלא יהיה פתח לדבר עבירה!

ולכן אין הרווקות כיום טובלות בעיו"כ אף שבהלכה מובא לטבול.

מלבד עצם האיסור לעלות להר הבית!

יש בכל אופן משמעות לשאלה מי האוסרים והמתירים וכמה.

ונדמה לי שהתומכים בעליית רווקות להר הבית [ואולי גם נשים בכלל] הם מיעוט מאוד קטן.

ושהפוסקים המרכזיים בציבור הדתי לאומי, וכל שכן בציבור החרדי, מתנגדים.

(הבאתי תשובה של הרב אריאל, והנה תשובות של הרב ליאור 1 2)

1. יש לי השערה מסוימת על סברתו של הרב אריאל (שיש הבדל בין ההשלכות של טבילה שקבועה לה זמן מוגדר, לטבילה שיכולה להיות בכל יום בשנה).אך איני יודע האם זו סברתו, ניתן לשאול אותו, [לא בטוח שהדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא באמצעות האתר].

2. מבין שלושת הרבנים שהזכרת, אחד מהם באמת ידוע שהתמקצע מאוד בענייני הר הבית. לגבי האחרים, איני חושב שהם עסקו בהם יותר מהרב ליאור.

3. לעומת זאת, כמדומני שיש רבנים נוספים שהתמקצעו בנושא שאוסרים.

4. ההתמקצעות הדרושה כאן אינה רק בעניני הר הבית, אלא גם בשיקולים מתחומים אחרים לחלוטין.

5. מבין הרבנים שאינם עולים להר, רבים נקטו עמדה למעשה שאסורה העלייה, ובמילא גם עליית נשים. חלקם באמת לא נוקטים עמדה, כמו הרב אריאל.

6. אני בהחלט מקבל שיש משמעות רבה לטיעונים שהבאת, אבל נראה לי שאתה משתמש בהם בצורה די קיצונית.

תוספת

ומעבר לשאלת קיומה של גזירה על טבילת רווקות, והחששות ממכשולות בתחום הצניעות ובתחום הכניסה להר הבית, יש עוד שאלה הלכתית מתחום דיני ממונות, שצריך לתת עליה את הדעת.

אני מעתיק גם כאן את הדברים מחוזר המנכ"ל של משרד הדתות. [אותו חוזר מנכ"ל שאוסר על שאלת טובלת האם היא רווקה או נשואה] - "סעיף 6א' לחוק שירותי הדת, קובע כי המועצה הדתית תפעל לפי פסיקתן של הרבנות המקומית והרבנות הראשית. המשמעות היא, שהמועצה אמורה לפעול בהתאם לפסיקה ההלכתית של הרבנות המקומית והרבנות הראשית, בין השאר, בכל הנוגע להיבטים ההלכתיים המתייחסים להקמת המקווה ולתפעולו השוטף. במסגרת זו הובהירה ע"י הרבנות הראשית, במסגרת פנייתו של הרב מצגר לרבני ישראל מיום י"ז שבט תשס"ח, כי טבילה של פנויות במקוואות אסורה. "

4. לכאורה הדברים שכתבת בסתירה לדברי הרב אריאל בתשובה זו.

5. האחריות לציות לא אומרת שיש להן בחירה האם לציית. מודגש שם שלבלניות אסור לשאול מטעמים של צנעת הפרט בלבד.

לבלנית אין סמכות אכיפה, אבל האיסור קיים.

וגם נשואות לטבול בעריו"כ

וכמו שכתבו- יש פוסקים שכותבים במפורש שרווקות יטבלו בערב יו"כ וערב ר"ה.

אני אישית מכירה מישהי שקיבלה התר לטבול ע"מ לעלות להר הבית.

שלא נראה להשוות בין הדברים - http://www.yeshiva.org.il/ask/3626

אם כך זה לא מועיל כלום.

טבילת גברים שמועילה לטבילת עזרא בד"כ היא טבילה שמועילה מדאורייתא גם להר הבית, ורק מדרבנן יש איתה בעיות. אני מנסה לחשבן האם זה כך גם בנשים ולא מגיע להכרעה.

וכן עניין החציצות - צריך להיות "מומחה" כדי לפסול טבילה מדאורייתא בגלל חציצות (צריך שיהיה על רוב גופו/שערו דבר חוצץ שהוא מקפיד עליו).

ביו"ד סי' קפג (לפי זכרוני) בשם תשובת הריב"ש שיש ע"ז חרם קדמונים.

ראה מה שכתב בספר טהרת הבית ח"א (עמ' לד-לו בהערה).

וכ"מ מלשון הרמב"ן שהביא בסוף דבריו.

וכן ע"כ הבינוהו האחרונים שאסרו על פיו טבילה בעיו"כ, שא"ת שאינו אלא מתאר המציאות

אין בכח זה לאסור הטבילה.

ומ"ש במוסגר שסובר שאין לנו לחדש תקנה, הוא דבר תימה, שמצאנו בכל מקום ובכל זמן שמתקנים

תקנות לפי צורך הדור והשעה. וכנראה התחלף לך עם מ"ש הריב"ש בתשובה (ס"ס קכה) שאין לנו 

לגזירו גזרות מדעתנו מה שלא גזרו חכמים, וזהו רק לעניין גזירות הא אטו הא, אבל לעניין תקנו

יש ויש לנו וכך עשו בתי הדינים בכל מקומות מושבותיהם של ישראל בכל זמן.

אני רואה כאן שאוהב תורה טוען שתקנות מקומיות יכולות להיות, אבל תקנה שהיא גזירה חדשה  שאינה מתייחסת למקום ולזמן מסוים, לדברי הריב"ש אין זה בסמכותנו מאז נחתם התלמוד.

ושום וחניכה טוען שגזירות הא אטו הא אין לנו לגזור, אבל תקנות יש ויש.

האם יש לכם מקורות לחילוק זה, כל אחד לשיטתו, וכן הסבר לסברא שבדברים?

[ולענ"ד, אם משום דברי הריב"ש בסוף סי' קכה, לא ראיתי שבא לומר זאת בתור כלל, ואדרבה יש מקום לדון להביא ראיה הפוכה משם].

יש מנהג ברור ומוחלט שפנויות לא תטבולנה. המנהג שנהגו בחלק מהקהילות לטבול בערב יוה"כ לא מבטל את המנהג הזה, ולא מתיר כלל להתיר את הפירצה ולאפשר לכל אחת לטבול בכל יום ויום.

ההשוואה לשאר הדברים לא נכונה כלל. לא נהגו לעלות להר הבית - כי לא היה אפשר (וכשהיה אפשר אכן עלו. יש עדויות על כך). לא הלכו עם תכלת כי לא היה תכלת. לא ישנו בסוכה כי היה קר (ומעולם זה לא היה מנהג כל ישראל, אלא רק בארצות אירופה הקרות). ולא"י עלו לאורך כל הגלות, אם כי טיפין טיפין.

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19989&st=&pgnum=159

ומרפרוף נראה שאין כח בחכם יחיד לאסור לכל ישראל, אבל לא ראיתי שהיכולת לגזור בהסכמת החכמים מוגבלת לדורות מסויימים.

במאמרים אלו:

http://asif.co.il/?wpfb_dl=6665

http://asif.co.il/?wpfb_dl=6667

חליטה - לעניין מצה, לעניין הכשר בשר, לעניין הכשר כבד ועוד.

ואגב מצה - חומרת מצה נפוחה וכפולה שהתקלה בקרב קהילות אשכנז.

וכהנה רבות לאין מספר.

ומה המקור לכך שהיא שונה?

[בדברי הריב"ש בסוף סי' קכה נראה שהוא אומר שבעניין הספציפי שם אין הצדקה לגזירה, ולא שהוא דן בסמכות לגזור גזירות].

- כשהרמב"ן כותב שבטלוה משם שחומרא דאתיא לידי קולא, ע"כ לומר שלא רק שלא חייבו אלא שאסרו,

שאל"כ לא הועילו בביטולם כלום וק"ל.

- כשם שיש גדולי פוסקים שהזכירו את המנהג בשתיקה, כך יש לעומתם כאלו שתמהו ע"ז מדברי הריב"ש, 

ולא מובנים פשר דבריך.

לגבי הסיפא - ראה בהודעה אחרת.

לא מחפשים את ההלכה שהכי נראית לך ולוקחים אותה. אם הרב שלך אומר כן אז בסדר

נצטט את פרקי אבות "עשה לך רב"

דיון נוסף על טבילת רווקות להר הבית - הר הבית

http://www.kikar.co.il/183712.html

ב"כיכר השבת" (שאליו הקישור), הוא הקשר בזוי.

ברור שמה שחותמים רבנים, אינו בגלל "המצב הבטחוני". אדרבה, אם כבר זו  סיבה בדיוק להיפך, לא לפרסם כעת, שלא יטעו הרשעים לחשוב כאילו הטרור שלהם משתלם, וכאילו מכתב הרבנים בא לערער במשהו על ריבונותנו המוחלטת שם וחשיבותה.

הענין של העליה להר בפועל, זה ענין יהודי פנימי. הלכתי-נטו. לא נוגע לכך שלכולי עלמא צריך למחות בכל תוקף על השתוללות הפראים שם, ועל נתינה של "סמכות" כלשהי להם בענייני המקום הקדוש הזה.

לא לחינם בעצומה החדשה יש מעט מאוד רבנים מהציבור הדתי לאומי.

ובאמת, מצערת התנהלותם של מארגני העצומה, שבחרו לפרסמה בשעה כזו קשה, כאשר מתנהלת מערכה גדולה כנגד עם ישראל, ובהבאתם חתימות של רבנים הקוראים שלא לעלות, הם מחזקים את אחיזת אויבינו במקום הקודש.

לא כל רב מסכים שדעתו תפורסם בכל הקשר. אזכיר כאן את הרב חיים דוד הלוי, רב העיר תל אביב, החתום על העצומה הראשונה בתשכ"ז, שכעבור זמן לא רב התבטא באופן אחר לחלוטין, ובוודאי שהיום הוא לא היה חותם על מכתב כזה.

להלן תשובה מתוך ספרו שו"ת עשה לך רב (חלק א סימן טו), ואני מדגיש שני משפטים בסיומו, אשר שייכים גם לדברים שנידונו לעיל (התשובה היא בדיוק כפי שמופיעה בספרו, ללא כל שינויים):

המותרת הכניסה להר - הבית
השלום והברכה, זה עתה קבלתי שאלתכם, והיות שרואה אני בה ענין צבורי חשוב, הריני ממהר להשיבכם:
----------
שאלה:
לאחרונה פסק בית - המשפט שאין כל בסיס חוקי למנוע מיהודים מלעלות ולהתפלל בהר - הבית. העתק פסק - הדין נשלח לשר - הדתות, אשר מיהר להעבירו לרבנים הראשיים לישראל, בטענה כי זו שאלה הלכתית.
רצוננו איפוא לדעת בבירור, מה דעת ההלכה, האם הכניסה להר הבית מותרת היא או לא.
----------
תשובה
"הר - הבית" הוא ההר שבית - המקדש היה בנוי על חלק משטחו. הר זה מוקף היה חומה, היא חומת הר - הבית, שה"כותל - המערבי" הוא שריד ממנה. שטח הר - הבית היה חמש מאות על חמש מאות אמה.
המקדש לא היה בנוי במרכז ההר, אלא נוטה היה למקצועו הצפוני מערבי.
לפנים מחומת הר - הבית, היה "סורג" מקיף סביב, וגובהו עשרה טפחים. הסורג היה עשוי מקלעות עצים ארוגים אלכסונית זה על גבי זה. לפנים מן הסורג היה החיל, ושטחו עשר אמות. על זה נאמר בקינות: ויאבל חיל וחומה יחדו אומללו (איכה פרק ב' פסוק ח).
לפנים מן החיל היתה עזרת - נשים, ופנימה לה עזרת - ישראל, ופנימה לה עזרת - הכהנים, ופנימה לה אולם המקדש, ההיכל, הקודש וקודש - הקדשים.
מדות המקומות הנ"ל ידועות לנו בדיוק, ומבוארות הן בדברי הרמב"ם בהלכות בית - הבחירה פרקים ה' ו'.
לכל המקומות הנ"ל לא היתה דרגת קדושה אחידה, וכך שנינו: עשר קדושות הן,,, והר - הבית נמצא בדרגת קדושה שלישית, וקדושתו היא שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם. החיל מקודש ממנו שאין טמאי - מת נכנסים לשם (מסכת כלים פרק א'). הרמב"ם הוסיף שאפילו מת עצמו מותר להכניס להר - הבית עד החיל, ששם אסור לטמא - מת להכנס (הרמב"ם שם פרק ז' הלכה ט"ו, עפ"י הגמרא בפסחים דף ס"ז).
יצויין, שהכניסה למקום הקודש בטומאת הגוף, גורמת אחריה עונש כרת (יעויין במדבר פרק י"ט פסוק כ').
כל זאת כמובן כשבית - המקדש היה בנוי על תלו. אחר שחרב המקדש לא בטלה קדושת המקום, כי קדושת המקדש נובעת מכח חלות שכינת ה' שם, ושכינה אינה בטילה לעולם, כאמור: והשימותי את מקדשכם (ויקרא פרק כ"ו פסוק ל"א), ואמרו חכמים אעפ"י ששוממין הם, הרי בקדושתם הם עומדים. ולכן, קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא (עפ"י דברי הרמב"ם שם סוף פרק ו').
כל גדולי הפוסקים, ראשונים ואחרונים, ומספרם גדול מכדי לציינם, הסכימו לדעה זאת, פרט להראב"ד, ואולי גם המאירי, שדעתו אינה ברורה די צרכה ושנויה במחלוקת האחרונים.
ולכן ברור ביותר שהר - הבית נשאר בקדושתו כמו בזמן שהיה בית - המקדש בנוי. ולמקום שטמאי - מת היו מנועים מלהכנס אז, כך הוא הדין גם עתה. ומטעם זה נמנעים שומרי מצוות מלהכנס כיום להר - הבית.
נוסיף בקצרה, שזבים וזבות נדות ויולדות יכולים להטהר בטבילה בלבד (ראה ויקרא פרק ט"ו). ואילו טמאי - מת אין בזמנינו כל אפשרות להטהר, מהעדר אפר פרה וסדרי טהרה (ראה במדבר פרק י"ט).
אילו רצינו להתיר כיום מבחינת ההלכה כניסה להר - הבית, צריכים היינו לערוך מדידות מדוייקות, ולקבוע בדיוק את מיקומו של המקדש. אין הדבר קשה כל עיקר, כיון שמדות המקדש ידועות לנו בדיוק נמרץ, ואף מיקומו אינו קשה לקבוע, וביחוד אחרי החפירות שנעשו סביב לכותל - המערבי ונתגלו לנו כל המבואות אל המקדש פנימה.
אחרי שהיינו קובעים את מקום המקדש בדיוק, היה מתברר מקומו של ה"סורג" הנ"ל, ומשם פנימה היתה אסורה הכניסה, כיון שכולנו טמאי - מת מבלי כל אפשרות להטהר. אך מן הסורג כלפי חוץ אפשר היה להתיר את הכניסה בכל שטח הר - הבית, אחרי שכל הנכנס לשם היה טובל במים חיים כדין. יצויין כמו כן שכל הנכנס להר הבית חייב גם לחלוץ מנעליו, שכך שנינו: לא יכנס אדם להר הבית במנעלו (ברכות פרק ט' משנה ה').
יש אמנם החוששים פן ואולי היתר הכניסה יגרור אחריו הכשלת רבים באיסור כרת שייגררו להכנס גם לשטח האסור, או שיכנסו לשטח הר - הבית ללא טבילה וחליצת נעלים כדין. אך לענ"ד אין כדאי בחששות אלה לאסור על עצמנו הכניסה להר - הבית, כי אלה שאינם חוששים לקדושת המקום הלא גם עתה נכנסים הם לפני ולפנים, ומי הוא המפסיד מגזירה זאת רק יראי ה' שלבם יוצא לעמוד במקום הקרוב ככל האפשר לאותה נקודת אור מופלאה, שבה נגלתה בעבר שכינת ה' באור - בהיר, ושרויה גם בהוה, אם כי בהסתר - פנים. וחזקה על אלה הרוצים לשפוך שיחם ושיגם לפני בוראם במקום קדוש זה, שיזהרו לבל יכשלו באיסור כל שהוא.
זאת ועוד, הלא ידוע הוא שאין אנו רשאים לגזור גזירות מדעתנו לאסור את המותר, מאחרי תקופת התלמוד (עיין בשדי - חמד כללים מערכת ג' סימן י"א שציין דעת רבים וגדולים שהסכימו כן, ועיי"ע שם בפאת - השדה סי' ד' שדחה דעת יחיד הסובר שיש מקרים שבהם יכולים חכמי הדורות לגזור גזירות חדשות, והסכים שאין לגזור בשום פנים גזירות חדשות מדעתנו).
מעתה, סיכום ההלכה הוא ברור, שאם תיערך מדידה מוסמכת, ויקבע בדיוק מקום ה"סורג" הנ"ל, יהיה מותר להכנס עד שם, למי שטבל וטיהר עצמו כדין אחרי חליצת - מנעלים.
יתן ה' ונזכה במהרה לגאולה שלימה ולבנין בית המקדש.

הוא על מצפונכם אין טעם סתם להתסיס את האוירה ובמיוחד שאסור לעלות להר הביית מצד ההלכה וגם אני מסכים שהשטח צריך להיות שייך לנו וצריך לאפשר אבל אם ההלכה אוסרת ובפרט בזמן זה שאנשים נדקרים זה לא מהלך חכם למרות ששוב זה זכות שלנו

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.