לא לחינם בעצומה החדשה יש מעט מאוד רבנים מהציבור הדתי לאומי.
ובאמת, מצערת התנהלותם של מארגני העצומה, שבחרו לפרסמה בשעה כזו קשה, כאשר מתנהלת מערכה גדולה כנגד עם ישראל, ובהבאתם חתימות של רבנים הקוראים שלא לעלות, הם מחזקים את אחיזת אויבינו במקום הקודש.
לא כל רב מסכים שדעתו תפורסם בכל הקשר. אזכיר כאן את הרב חיים דוד הלוי, רב העיר תל אביב, החתום על העצומה הראשונה בתשכ"ז, שכעבור זמן לא רב התבטא באופן אחר לחלוטין, ובוודאי שהיום הוא לא היה חותם על מכתב כזה.
להלן תשובה מתוך ספרו שו"ת עשה לך רב (חלק א סימן טו), ואני מדגיש שני משפטים בסיומו, אשר שייכים גם לדברים שנידונו לעיל (התשובה היא בדיוק כפי שמופיעה בספרו, ללא כל שינויים):
המותרת הכניסה להר - הבית
השלום והברכה, זה עתה קבלתי שאלתכם, והיות שרואה אני בה ענין צבורי חשוב, הריני ממהר להשיבכם:
----------
שאלה:
לאחרונה פסק בית - המשפט שאין כל בסיס חוקי למנוע מיהודים מלעלות ולהתפלל בהר - הבית. העתק פסק - הדין נשלח לשר - הדתות, אשר מיהר להעבירו לרבנים הראשיים לישראל, בטענה כי זו שאלה הלכתית.
רצוננו איפוא לדעת בבירור, מה דעת ההלכה, האם הכניסה להר הבית מותרת היא או לא.
----------
תשובה
"הר - הבית" הוא ההר שבית - המקדש היה בנוי על חלק משטחו. הר זה מוקף היה חומה, היא חומת הר - הבית, שה"כותל - המערבי" הוא שריד ממנה. שטח הר - הבית היה חמש מאות על חמש מאות אמה.
המקדש לא היה בנוי במרכז ההר, אלא נוטה היה למקצועו הצפוני מערבי.
לפנים מחומת הר - הבית, היה "סורג" מקיף סביב, וגובהו עשרה טפחים. הסורג היה עשוי מקלעות עצים ארוגים אלכסונית זה על גבי זה. לפנים מן הסורג היה החיל, ושטחו עשר אמות. על זה נאמר בקינות: ויאבל חיל וחומה יחדו אומללו (איכה פרק ב' פסוק ח).
לפנים מן החיל היתה עזרת - נשים, ופנימה לה עזרת - ישראל, ופנימה לה עזרת - הכהנים, ופנימה לה אולם המקדש, ההיכל, הקודש וקודש - הקדשים.
מדות המקומות הנ"ל ידועות לנו בדיוק, ומבוארות הן בדברי הרמב"ם בהלכות בית - הבחירה פרקים ה' ו'.
לכל המקומות הנ"ל לא היתה דרגת קדושה אחידה, וכך שנינו: עשר קדושות הן,,, והר - הבית נמצא בדרגת קדושה שלישית, וקדושתו היא שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם. החיל מקודש ממנו שאין טמאי - מת נכנסים לשם (מסכת כלים פרק א'). הרמב"ם הוסיף שאפילו מת עצמו מותר להכניס להר - הבית עד החיל, ששם אסור לטמא - מת להכנס (הרמב"ם שם פרק ז' הלכה ט"ו, עפ"י הגמרא בפסחים דף ס"ז).
יצויין, שהכניסה למקום הקודש בטומאת הגוף, גורמת אחריה עונש כרת (יעויין במדבר פרק י"ט פסוק כ').
כל זאת כמובן כשבית - המקדש היה בנוי על תלו. אחר שחרב המקדש לא בטלה קדושת המקום, כי קדושת המקדש נובעת מכח חלות שכינת ה' שם, ושכינה אינה בטילה לעולם, כאמור: והשימותי את מקדשכם (ויקרא פרק כ"ו פסוק ל"א), ואמרו חכמים אעפ"י ששוממין הם, הרי בקדושתם הם עומדים. ולכן, קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא (עפ"י דברי הרמב"ם שם סוף פרק ו').
כל גדולי הפוסקים, ראשונים ואחרונים, ומספרם גדול מכדי לציינם, הסכימו לדעה זאת, פרט להראב"ד, ואולי גם המאירי, שדעתו אינה ברורה די צרכה ושנויה במחלוקת האחרונים.
ולכן ברור ביותר שהר - הבית נשאר בקדושתו כמו בזמן שהיה בית - המקדש בנוי. ולמקום שטמאי - מת היו מנועים מלהכנס אז, כך הוא הדין גם עתה. ומטעם זה נמנעים שומרי מצוות מלהכנס כיום להר - הבית.
נוסיף בקצרה, שזבים וזבות נדות ויולדות יכולים להטהר בטבילה בלבד (ראה ויקרא פרק ט"ו). ואילו טמאי - מת אין בזמנינו כל אפשרות להטהר, מהעדר אפר פרה וסדרי טהרה (ראה במדבר פרק י"ט).
אילו רצינו להתיר כיום מבחינת ההלכה כניסה להר - הבית, צריכים היינו לערוך מדידות מדוייקות, ולקבוע בדיוק את מיקומו של המקדש. אין הדבר קשה כל עיקר, כיון שמדות המקדש ידועות לנו בדיוק נמרץ, ואף מיקומו אינו קשה לקבוע, וביחוד אחרי החפירות שנעשו סביב לכותל - המערבי ונתגלו לנו כל המבואות אל המקדש פנימה.
אחרי שהיינו קובעים את מקום המקדש בדיוק, היה מתברר מקומו של ה"סורג" הנ"ל, ומשם פנימה היתה אסורה הכניסה, כיון שכולנו טמאי - מת מבלי כל אפשרות להטהר. אך מן הסורג כלפי חוץ אפשר היה להתיר את הכניסה בכל שטח הר - הבית, אחרי שכל הנכנס לשם היה טובל במים חיים כדין. יצויין כמו כן שכל הנכנס להר הבית חייב גם לחלוץ מנעליו, שכך שנינו: לא יכנס אדם להר הבית במנעלו (ברכות פרק ט' משנה ה').
יש אמנם החוששים פן ואולי היתר הכניסה יגרור אחריו הכשלת רבים באיסור כרת שייגררו להכנס גם לשטח האסור, או שיכנסו לשטח הר - הבית ללא טבילה וחליצת נעלים כדין. אך לענ"ד אין כדאי בחששות אלה לאסור על עצמנו הכניסה להר - הבית, כי אלה שאינם חוששים לקדושת המקום הלא גם עתה נכנסים הם לפני ולפנים, ומי הוא המפסיד מגזירה זאת רק יראי ה' שלבם יוצא לעמוד במקום הקרוב ככל האפשר לאותה נקודת אור מופלאה, שבה נגלתה בעבר שכינת ה' באור - בהיר, ושרויה גם בהוה, אם כי בהסתר - פנים. וחזקה על אלה הרוצים לשפוך שיחם ושיגם לפני בוראם במקום קדוש זה, שיזהרו לבל יכשלו באיסור כל שהוא.
זאת ועוד, הלא ידוע הוא שאין אנו רשאים לגזור גזירות מדעתנו לאסור את המותר, מאחרי תקופת התלמוד (עיין בשדי - חמד כללים מערכת ג' סימן י"א שציין דעת רבים וגדולים שהסכימו כן, ועיי"ע שם בפאת - השדה סי' ד' שדחה דעת יחיד הסובר שיש מקרים שבהם יכולים חכמי הדורות לגזור גזירות חדשות, והסכים שאין לגזור בשום פנים גזירות חדשות מדעתנו).
מעתה, סיכום ההלכה הוא ברור, שאם תיערך מדידה מוסמכת, ויקבע בדיוק מקום ה"סורג" הנ"ל, יהיה מותר להכנס עד שם, למי שטבל וטיהר עצמו כדין אחרי חליצת - מנעלים.
יתן ה' ונזכה במהרה לגאולה שלימה ולבנין בית המקדש.