כתוב שהחטאים מתחילים מסוכות כי עד אז עסוקים במצוות של קניית ארבעת המינים ובניית סוכה
וקשה הרי דווקא בסוכות אנחנו עסוקים במצוות.
אלא שהציפייה למצווה גדולה מהמצווה.
וארשתיך לי לעולם, ההבדל בין ארוסין לנישואים, הוא כהבדל בין האידיאל לגילוי
את ה' אנחנו לא תופסים, מה שיש לנו ביד זה התגלות בלבד.
ארוסין זה הקשר שאינו מתגשם, שאין לו צמצום, כרגע אנחנו מאורסים לה' לעולם,
לעתיד לבוא בעז"ה פתחי לי אחותי רעיתי, העולם ישתכלל למצב של מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים
כל המציאות של הים היא המים, כל מציאות העולם תהיה ידיעת ה' כך שהנישואים יהיו ללא כל צמצום הכסא השלם, ה' אחד ושמו אחד.
האידיאל הלא ממומש הוא ההרגשה הטובה ביותר, אין את הנפילות של העוה"ז, אין מניעות חלומות תמיד יהיו טובים, זה המעלה של הארוסין, לכן לא מתחתנים, לכן ה' מחכה עד שנהיה יפה את רעייתי ומום אין בך.
הציפייה הזאת היא גם הגורמת לכך שהרהור עבירה גרוע מעבירה.
ולכן כשאנחנו מצפים למצוות, ההכנה למצווה היא המצאות באידיאל, יכול להיות שכשאני אשן בסוכה אני אחטא, אבל כשאני בונה אני חושב על סוכת השלום, שיהיה לי בחג להתענג על ה'.
התורה היא קדמה לעולם, היא מאורסת לעמ"י, אנחנו כרגע רק עוסקים בדברי תורה, עסק, זה באידיאל, זה בהכנה, לא ידיעת התורה אלא עיסוק בה, לא התורה עצמה, אין אדם שלמד את כל התורה כולה.
העבודה היא לעומת זאת במציאות שלנו, עילוי המציאות שלנו לתורה, הן בקרבנות שיהיו בעזרתו, והן בתפילה, שגם בעבודת הפרט שלה היא פותחת ומעלה את האדם אל האידיאלים של הנשמה שהוא משיג את השכל, עילוי הגילוי אל האידיאל.מסיר אוזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה. זה גם ההבדל בין משה ואהרון, הנצח זו ירושלים, זו התורה וזה כנגד משה, המציאות השלמה גם היא לא בנגלה, משה הוא מוסר התורה שבכתב, אהרון הוא זה שמעלה את העוה"ז בעבודת המקדש, יכין ובעז, עז עולם הזה בידך שמאל וגבורה מציאות ניסית בימינך,
לעתיד לבוא התורה והעבודה יהיו כאחד, העולם ישתכלל ויגיע למעלה העליונה שלא יהיה בזה סתירה, "ותן חלקנו בתורתך ושם נעבדך ביראה"
חודש תשרי ירח האיתנים, זה היום תחילת מעשיך, חוזרים למקורות, ליסוד, לאבות הקדושים, מגלים את היסוד שבכל דבר, מתחילים מגילוי מלכות ה' אתה הוא משנברא העולם, ממשיכים בגילוי עצמותם של ישראל ביוה"כ, ממשיכים לשפע הגשמי שיורד בכל עת ועת בחג הסוכות "בחג נידונים על המים" שהם כידוע ההשגחה הישירה, כי בסוכות הושבתי את בנ"י, ואז ביום השמיני, מעבר לטבע, אז אנחנו מגלים את אור דבר ה' הרוחני שמתגלה אלינו, נוגעים לא נוגעים, התורה,
אומרים לה' תישאר איתנו עוד יום, לא די לנו במה שחגגנו בגשמיות אנחנו רוצים להודות לך גם על התורה, שזה בבחינת הדור קיבלוה, השמחה שבתורה שבכתב היא קבלת התושב"ע, ובפורים קרה הפוך, חיזוק התורה שבע"פ גרם לקבלת התורה שבכתב,
אנחנו עכשיו שמחים בנצח שהבאת לנו, יש לנו תושב"ע, אבל היום זה היום בו אנחנו שמחים בתורה הכתובה, זאת שכל מילה בה זה קודש קודשים, מראים את החלק שיש לכל אחד בתורה, לא כמו כל השנה בה אנו עסוקים בתורה שבע"פ ובגילוי אלינו
