יש הרבה סוגים של טיפולים זוגיים.

חפש בגוגל מטפלים זוגיים או בקופת חולים שלך הקרובה לביתך שירותים פסיכולוגיים.

אני לא חושב שהמצב שלך קשה, נראה שאתה מעריך אותה ונשוי לה 5 שנים אז בסך הכל למרות מה שתיארת אני די בטוח שהמצב אצלך לא מאוד קשה כמו שאתה מתאר.

נראה לך שטיפול יגרום לו לאהוב אותה פתאום,

כשהוא אומר שבעצם מעולם לא אהב אותה?

אני בספק!ספק מאוד גדול!

אז אני חושבת בניגוד אלייך,שהמצב שלו מאוד מאוד קשה אם ככה הוא מרגיש,

ועוד אחרי שאשתו עושה כל כך הרבה למענו.

לפותח השרשור-יש ילדים?

יכול להיות שאת חושבת אחרת. אין קשר זוגי שאי אפשר להציל.

אנשים לא מתחתנים סתם. חייב להיות משהו מעבר.

וחוצמיזה- אם אין הירתעות מבן הזוג, אפשר לפתח אהבה.

אהבה תלויה בנו, אדם מצווה לאהוב את ה', את התורה- ואת אשתו. הוא יכול לעשות כל אחד מאלו.

את מוזמנת ללמוד את קונטרס החסד של הרב דסלר(מופיע בכרך א' של המכתב מאליהו) הוא מסביר

שם בדיוק את הנקודה הזו- אם כי באופן יותר רחב, לאו דווקא באופן הזוגי.

זו אמירה חד משמעית, שקיבלתי מכמה אנשים ונשים שעוסקים בנושא.

מעבר לזה- אנשים לא מתחתנים סתם. אין שום דבר שקורה סתם. הכל בהשגחה פרטית.

לכן- אם הם התחתנו, זה אומר משהו. זה גם אומר שהיא לא בלתי נסבלת בעיניו. הוא(אם הוא לא טרול)

גם פונה לעזרה כרגע, מה שאומר שיש לו רגש כלפיה, גם הוא עדיין לא מוגר אצלו כ"אהבה", כבר יש לו

אכפתיות, לא נעים לו ממנה זה אומר שאכפת. קשה לו, מוזר לו, אבל הוא לא מנותק רגשית.

אם רוצים, הכל אפשרי.

אין דבר שאי אפשר לתקן, יכול להיות שהמחיר יהיה גבוה, קשה, אבל אם רוצים- אפשר.

בדיוק כמו עם הקב"ה- אין דבר שעומד בפני התשובה. אבל תשובה של אמת.

אני לא אומר שצריך לקבל התנהגות אלימה\פוגענית בקשר,

אם מישהו או מישהי חווים אלימות פיזית או מילולית או ניצול,

יכול להיות שלא תהיה ברירה אלא לנתק את הקשר.

לא בגלל חוסר יכולת להציל את הקשר עצמו, אלא בגלל שאחד הצדדים בקשר צריך לעבור

שינוי משמעותי על מנת לא לפגוע בשני. אבל זה לא שייך לעצם הקשר.

בפועל זה ממש לא ככה.

כבר שמעתי הרבה מקרים(הרבה!) שקשרים לא המשיכו למרות עבודה קשה,

למרות ששני הצדדים ניסו ורצו בזה מאוד.

ובוודאי שקורים מקרים של חוסר יכולת להציל את הקשר עצמו ממיליון סיבות.

ומאוד יכול להיות שאחד הצדדים בקשר היה צריך לעבור שינוי משמעותי כדי להציל את הקשר,וזה כבר היה מעבר ליכולתו האישית.

אגב-ברור שהכל זו השגחה פרטית,אבל גם עצם זה שהיתה השגחה,

כבר היו מקרים של נישואין לא בלב שלם של אחד הצדדים.

כי המאמץ גובר על התועלת.

את אומרת "שמעתי" - שמעת ממי? מיועצים? ממלווים? מאנשי מקצוע?

אנשים רבים בוחרים לוותר על הקשר משלב מאמץ מסויים- זו בחירה.

יכול להיות שהיא אפילו נכונה, או שאפשר להסכים איתה. אבל זו בחירה.

זה מה שאני שמעתי מיועצי נישואים וותיקים. שיש לי הרבה יותר מה לסמוך עליהם,

מאשר על מישהי שאני לא מכיר.

המצבים שבהם לא ניתן להציל קשר הם כאשר אין רצון בקשר.

נישואין לא בלב שלם זה גם מעיד, וגם הם בעזרת הכוונה וטיפול הופכים באחוזים משמעותיים(מעל80%)

לקשרים מדהימים.

הכל תלוי ברצון.

ואני חושבת שיש גם גבול לנסיונות להחזיק קשר בכוח.

צריך להשלים מתישהו שכשלא הולך-אז לא הולך.

ברור שהכל תלוי ברצון.

מכאן בעצם מתחיל הכל.

אבל שוב,לפעמים עם כל הרצון שיש,הקשר עדיין לא בר תיקון ועדיין לא מצליח.

זה שאת מכירה לא אומר שאת יודעת כל מה שעובר על אדם, אנשים גם מחזיקים תדמית,

צריך הרבה ניסיון, היכרות מעמיקה עם שני הצדדים ועם התהליך, בשביל להגיד משהו כזה על קשר לדעתי.

זה שצריך להשלים מתישהו זו אמירה שלך, השאלה היא מתי המתישהו.

ואם הכל תלוי ברצון, אז מה שלא עובד קשור לעובדה שלא מספיק רוצים.

יכול להיות קשר שצריך מלא רצון בשבילו ויכול להיות קשר אחר שצריך פחות-

אבל את שניהם ניתו להציל בהינתן הרצון לכך. יש מי שבוחר שלא להמשיך.

קשר שהוא לא בר תיקון הוא קשר שהבעיה שלו היא ברצון.

ואז חזרנו לנקודת ההתחלה.

אין קשר שלא ניתן לתיקון אם יש רצון.

לפעמים לא רוצים,אחרי שמאוד מאוד רוצים...

זה אומר-שבהתחלה מאוד רוצים,מנסים,מנסים,מנסים,

וכשרואים שלא הולך וזה גובה מאנשים המון כוחות נפש,אז כבר לא רוצים.

וזו בעיה של כל זוגיות. הרבה אנשים מוותרים על קשרים מתוך חוסר ברצון בקשר, אז דברים קטנים מפריעים להם,

במיוחד בדייטים, אבל גם בנישואים.

בכל קשר יש בעיות, חייבות להיות בו- אחרת לא היה פה קשר. את לא בקשר עם היד שלך, כי היא את,

אין לך צורך בקשר בה.

השאלה היחידה היא האם רוצים את הקשר.

כל עוד רוצים- אז אפשר להתגבר

אם לא- מוותרים.

אבל הבעיה היא לא בעצם הקשר בין האנשים, אלא ברצון שלהם לקיים אותו.

מה שקורה זה שדברים מסויימים מציקים בקשר ונראה כאילו לא ניתן לפתור אותם,

כשלמעשה, תקשורת טובה, תשומת לב ופתיחות בין בני הזוג יכול לשנות את החוויה,

לגרום לשינוי בהתנהלות בני הזוג ומתוך כך גם לקרב את הקשר.

לפעמים זקוקים להדרכה וייעוץ כדי להגיע לכך.

אבל הכל תלוי ברצון להישאר בקשר.

הקשר עצמו ניתן ל"הצלה", ע"י נקיטת אמצעים מסויימים ושינויים מסויימים של שני הצדדים,

זה ששני\אחד הצדדים לא מעוניין- זה מה שלא מאפשר.

השאלה מה אתה רוצה שישתנה, 

האם אתה רוצה לשקם את הקשר שלך עם אשתך?

ישנם כאן כמה כיוונים לבחון ולכן כדאי לך מאוד ללכת לייעוץ נישואין, וממה נפשך אם תבין שאתה יכול להמשיך בנישואין אז כבר תעשה זאת מתוך הבנה שזה מה שמתאים לך וזה יהיה מתוך אהבה ושמחה ואם תבין שאתה לא יכול להמשיך אז יפה שעה אחת קודם

זו בהחלט לא הפעם הראשונה שאני נתקלת במקרה כזה,כמו שלך.

ועם איך שאני שומעת על מקרים כאלה,קשה מאוד להסתדר במצב כזה.

מאחלת הצלחה!

יכול להיות שהיית צריך להיפרד ממנה לפני כן בדייטים.

אבל לא משנה מה היית צריך, השאלה היא מה אתה צריך עכשיו.

זה שהתחתנת איתה אומר שאתם נשמה אחת- אם היא הזיווג שלך,

אז הייתם ככה לפני כן ואם לא- הקב"ה יצר אתכם לנשמה אחת בחתונה

(מהמדרש על הפסוק "מוציט אסירים בכושרות...")

לכן- מה שאתה צריך עכשיו זה להפסיק לשאול מה היה צריך לעשות,

להבין שאיו טעויות בהשגחה, יכול להיות שאתהלא חשבת מספיק,

אבל גם זה מאיתו ית'.

השאלה היא הלאה כמו שאתה שואל- מה עושים מכאן.

כמה נק' -

1) לך לייעוץ מקצועי אצל ת"ח, או אצל אדם שרבך ישלח אותך אליו.

אין לנו אפשרות לעזור דרך המסך כמו שלאדם בעל ניסיון יש אפשרות לעזור פנים אל פנים.

2) תשב עם עצמך ותחליט- כמה אני מוכן להשקיע? כמה אני באמת מוכן לעבוד קשה?

אם תפנים שזאת זוגתך, היא ה"בת פלוני לפלוני" שלך, זיווג נשמה שעליה אתה אומר "זאת הפעם עצם מעצמי"

אז תבין שאין, לא היה ולא תהיה כמוה בעולם בשבילך- היא אחת ויחידה.

תודה על מה שהיא עושה, בשבילך, בשביל הבית והילד. תודה לרבש"ע עליה, שב ותגיד תודה לרבש"ע על אשתך

המדהימה, על כל מה שהיא עושה למענך, בשביל הבית שלך, בשביל הילד שלך. אל תיקח שום דבר כזה כמובן

מאליו ותראה כמה מדהימה היא שהיא עושה את זה למרות שהיא איננה מקבלת "אהבה" כלשונך, כי אתה הרי

לא אוהב אותה ולא יכול לעשות את זה בכוח.

3) אם החלטת להשקיע, תהיה מלווה ומודרך ע"י איש מקצוע מנוסה עדיף שגם יהיה ת"ח או לפחות שת"ח סומך עליו.

4) אין זוגיות שאין בה מפגש בין סוגי אופי שונים בתכלית זה מזו-

איש ואישה הם הפכים מוחלטים, בצורת החשיבה,הפעולה, הניסוח ומתוך כך במכלול החיים.

כולם מתמודדים עם אותה נקודה בדיוק. אהבה עוזרת לרצות לגשר. אבל זה לא אומר שאי-אפשר בלי.

האופי השונה שלה הוא בדיוק מה שמחתן אתכם. באופן טבעי- אישתך נותנת לך המון, כחלק מהחיים,

ולכן גם אוהבת אותך יותר. אהבה היא תולדה של נתינה. ככל שתיתן לה יותר- ניתנה שרואה אותה מתוך

רצון שיהיה לה טוב(לפחות לא להיות כפוי טובה על כל מה שהיא נותנת) - תתחזק האהבה.

5) בהדרכה מוקדמת של איש מקצוע על איך ובאיזו צורה תדברו על זה. שהיא תדע, זה יקרב אתכם,

תקשורת היא אחד הכלים החשובים ביותר לקרבה רגשית.

ושוב-

יעוץ וליווי דחוף! אם רצון והשקעה, תוכל בעז"ה לספר לנו שגילית שאתה בעצם מאוהב באישתך.

בהצלחה!

אין ולא היה כמוה בעולם- בשבילו. ואם יש אפשרות אחרת- אז הוא יתגרש.

וגירושין זה הנזק העצום ביותר שאדם יכול לעשות לעצמו,

אלא אם כן כמובן הדברים הם עד כדי כך מסוכנים- לה או לו.

התורה אומרת לתת גט כשמצא בה "ערות דבר" זו הדוגמה.

אם יש היזק רגשי\פיזי או ניצול גם יכול להיות שאין אפשרות לטפל.

אבל גירושין הם אחד הדברים הנוראיים שאדם יכול לעשות, זה בעצם להחריב

משכן. בידיים- לבחור להחריב עוד חלק מבית המקדש.

הקב"ה בחר להחריב מקדש ולכלות זעמו על עצים ואבנים במקום עלינו.

אבל - גם זה אחרי שלא נשארה שום דרך אחרת.

גירושים זה לא פיתרון- זה פגיעה חמורה מאוד בכל הנוגעים בדבר-

הוא יסבול מזה, היא תסבול מזה, הילד יסבול. זה לא כל-כך פשוט להתגרש.

כל-עוד הוא נשוי לה, היא אחת איתו- הם גוף אחד, "אישתו כגופו" ממש.

אין ברירה, זו לא שאלה, השאלה היא מה עושים עם זה.

אני לא חי בסרט אלא את- וסרט מסוכן שעלול להוביל לגירושים, שלך והסובבים אותך.

יש אנשים שמתגרשים ובונים לעצמים חיים אחרי זה, בד"כ הסטטיסטיקות הן שאנשים שהתגרשו

פעם אחת יש להם יותר סיכוי להתגרש פעם שניה. זה לא באמת עוזר, למעט מקרים מסוימים.

לפעמים, הם מגלים שבעצם הבעיה היתה בהם- אבל הם כבר התחתנו שוב ובונים את הזוגיות שלהם.

כל זמן שאדם נמצא בזוגיות - זו הזוגיות שהכי נכונה לו. ואם אדם נשוי- זו אישתו האחת והיחידה.

אם פוזלים לצדדים, אז היא כבר לא אחת ויחידה- ואז מגיעים לכמעט 70% גירושים באוכלוסיה הכללית.

איזה מחיר הוא משלם? "לא בכל מכיר", אם היית אומרת שהיא מכה אותו, הייתי יכול להבין אותך.

אבל במחיר של לעבוד על הקשר? אין זוגיות שלא מצריכה עבודה תמידית של שני הצדדים.

הוא כפי הנראה בכלל לא התחיל לעבוד. אז אין פה שום מחיר שהוא משלם.

גירושים לא מתקנים כלום- הם הרס עצמי וחורבן לכל הנוגעים בדבר.

זה כמו כימותרפיה- יכול להיות שזה פיתרון, אבל זה פיתרון אחרון, רק אם אין דרך אחרת.

לא על כל וירוס עושים כימותרפיה.

הבחור טוען שמעולם לא אהב אותה.מעולם!!

אם אתה נותן להם סיכוי,סבבה.

אני לא.

להתגרש עכשיו יהיה קל יותר מאשר בעוד 4,5,6 שנים

כשיתעורר למציאות שיש לו 3,4 ילדים ואז נראה אותו מתמודד עם זה.

אפשר להסכים שלא להסכים, אבל אני נלחם פה על הבית של מי שקורא את הדברים הללו, ושל פותח השירשור.

זה שהוא טוען שמעולם לא אהב אותה- זו טענה, צריך לבחון אותה בכלים מלאים ולפתוח ולבדוק, האם באמת

אין שום גרעין פנימי של חיבה\הערכה - 80% מהזוגות האפשריים יכולים לחיות חיי זוגיות מאושרים, אם שניהם

עובדים על המידות, המספר עולה ככל שמשמקים בעבודה על הזוגיות.

חיבה או הערכה הן בסיס מצויין לרגש אהבה והן קודמות לו-

אם אין רתיעה- יש מקום לאהבה, בין כל בני זוג.

הוא לא חייב להמשיך להביא ילדים לפני שהטיפול מצליח. גם רבנים יתירו לו שלא להוליד עוד ילדים על מנת

לתת לו זמן לבדוק אם התהליך מתנהל מספיק טוב. וזה תלוי בו, ברצון שלו ובמוכנות שלו לעבוד קשה.

כל מי שנמצא במשבר רואה את מציאות שחורה מדי, שלא נכונה לגמרי, לכן הוא לא אמין. ואפילו אם היה,

היה סיכוי גדול מאוד. לגבר מספיק שאישה תעריך ותהיה טובה לבית על מנת לאהוב אותה "דינו שמגדלות

את ילדינו ומצילות אותנו מן החטא" - זה הכל, אם יש לו את זה, הוא יוכל להפריח את האהבה ביניהם.

זה מה שכותבים גדולי עולם בתורה, ועל זה מסתמכים יועצים ויועצות בעלי ניסיון רבים ורואים הצלחה במעשה

ידיהם.

אין שופטים אדם בשעת משבר.

גם לא את מה שהוא מתאר.

חיבה או הערכה הן נוכחות של אהבה, ואת זה הוא לא בהכרח מכיר.

הרבה פעמים אנשים אומרים אהבה ומתכוונים להתאהבות- אין קשר בין השתיים.

אופי לא מתאים זה בדיוק המושג של להתחתן. אין אנשים עם אופי מתאים, אף זוג אין לו אופי מתאים,

יש דברים מתאימים יש דברים שפחות, השאלה היא מה עושים איתם.

מה יקרה עוד 5 שנים תלוי בו ובהחלטות שלו.

על הערכה המון מערכות יחסים מושתות והיא גם התבטאות ראשונית לאהבה.

תאמיני לי.

פגשתי זוגות כאלו.

צריך עוד לפתח אותה- אבל זו התבטאות ראשונית של אהבה, גרעין קטן שצופן בתוכו אפשרות.

השלכה היא הטעות הראשונה בעזרה לזולת, ובזוגיות בכלל-

אם אני מבין ככה\מרגיש ככה- אז גם השני.

לא נכון.

ניסיון של שנים, מוכיח אחרת, ניסיון של מאות ואלפי זוגות, מכל הזרמים והגוונים.

אז בבקשה- את יכולה לחשוב מה שאת רוצה, להביע את דעתך באופן חופשי-

אבל יש אנשים בעלי ניסיון שאומרים אחרת ממך.

תפסיק להפוך אנשים למטומטמים,

ולהגיד להם במלים אחרות "ויפות" שהם לא באמת מרגישים מה שהם מרגישים.

אני מדברת על אדם שאומר לך "אני לא אוהב!" נקודה.

ואם הוא אומר לך את המשפט הזה,תאמין לו.

ואל תנסה ליפות את המציאות שלו בעזרת מסחטת מלים בשקל וחצי.

ושוב-כל בעלי הניסיון,כולם,לעולם לא ירגישו מה שבן אדם אחד מרגיש ויודע וחווה זאת על עצמו.

אז באמת די!

או על מי.

אבל כל מה שאני אומר מגובה בניסיון ואמירה של יועצים ויועצות.

אני אומר בצורה הכי פשוטה שיש, את האמת, שאולי כואבת לשמוע לפעמים,

תלוי בסיפור החיים של האדם.

מה לעשות שהחוויה שלנו היא משקרת. כשרע לנו הכל צבוע ברע וכשטוב הכל צבוע בטוב?

מה לעשות שאנחנו לא אובייקטיביים. שאין לנו ניסיון בדברים האלו, ואנחנו הרבה פעמים טועים

ושוגים באופן חמור.

אין לי שום סיבה להאמין לו- כי לא חקרתי ובדקתי אותו. דווקא המעשה שלו של פתיחת השירשור

הוא מעשה שמעיד על ההיפך ממה שהוא חושב.

הוא אולי לא יודע, לא מרשה לעצמו, תקוע בפינה רגשית, או אלף ואחת סיבות-

אבל אם הוא היה לא אוהב אותה, באמת, הוא היה מתגרש, לא שואל ולא נעליים.

אם יש צל של אכפתיות- אפשר לעשות משהו, חיבה והערכה- כבר אפשר לעשות הרבה.

זה לא קל ולא פשוט, בכלל לא, אבל אפשר.

זה שתגידי די לא יהפוך את זה לאמיתי.

תבדקי טוב מה כואב לך באמירה שלי- כי היא כואבת לך, לא במקום שכלי,

אלא במקום רגשי.

את לא מנסה לעזור לו, את לא עוזרת בכלום כשאת אומרת להתגרש, רק מקשה עליו,

עליה ועליהם.

אני לא יודע אם את בת להורים גרושים, או שאת קשורה לאנשים גרושים איכשהו(אחות\דודה\חברה)

או שאת גרושה בעצמך, למרות שאת אומרת שאת בגיל 18 וחצי, אבל אני לא שולל.

אני מציג את האמת של אלפי זוגות, שטיפלו וטופלו.

על כל זוג שאת מכירה אני מכיר 10 שהצליחו.

ועם כל הכבוד ליועצים והיועצות,הם לא מכירים את כל המקרים בעולם.

ומספיק מקרה אחד שלא הולך לפי הספר,כדי להפריך את התזה המתייפייפת שלהם.

ויש מלא סיבות ל-למה אנשים לא מתגרשים,תאמין לי.

זה לא נגמר ב-"אני לא אוהב אותה אז אני מתגרש".

ואני בת 18 וחצי?איפה ראית את זה?

הם מכירים הרבה יותר מאנשים רגילים כמונו.

כל הסיפורים לא הולכים על פי הספר, זו הסיבה שאין ספר- יש בני אדם,

ואצל בני אדם הכל אפשרי.

זו לא תזה מתייפיפת אלא מציאות חיים שלא מאות ואלפי זוגות.

אנשים לא מתגרשים מהרבה סיבות, מעטים מהם מחפשים פיתרון למצב הרגשי שלהם-

מי שמחפש פיתרון מעיד על כך שהוא רוצה למצוא אותו.

רגשות הם הרבה יותר מורכבים מ אני אוהב\לא אוהב, יש רמות, יש זמנים, יש שלבים,

יש פתחים לרגש, יש דימוי זוגי ובניית זוגיות.

כלים רבים וחשובים, שהצילו ומצילים בכל יום ויום משפחות שלמות.

לכן- לפני שחורצים גורלות אפשר לחשוב

וסליחה, התבלבלתי, זכרתי את הקשר ביניך ל18 וחצי, מחיפוש קצר מתברר שזו תגובה שלך לשירשור

על מתי התחלת לצאת. סליחה על חוסר הדיוק, אני לא עוקב יותר מדי.

הרבה פעמים רגשית,נכון.

אבל גם מאוד מאוד שכלית.

ברור שלא הייתי מגיבה אם לא הייתי מכירה מקרוב כאלה מקרים.

ואני אומרת לך,אף על פי ולמרות הכל,יש מקרים כאלה שאין מה לעשות.

לקפל את הפקלאות ולהגיד יפה שלום.

אני מסכים- יהיו מקרי קיצון, בודדים שבהם הדבר היחיד לעשות הוא לקפל פקלאות וללכת.

אבל זה הקו האחרון.

לרוב אנחנו לא מגיעים לשם, ורוב האנשים מתגרשים מאוד מהר, יחסית למה שאפשר לעשות.

מומחי ייעוץ מגדירים מינימום של שלושה חודשים זמן ביטחון שבו אף אחד לא עושה שום דבר

מלבד לבדוק איך מקדמים את הקשר. לרוב אנשים בורחים.

הבעיה תמיד ברצון.

בס"ד

כל אדם הוא עולם ומלואו,

וכל מערכת יחסים עוד יותר.

יועצים הם לא חייזרים שכל המידע שלהם על זוגיות לקוח מספר....

גם הם בני אדם, לרוב נשואים בעצמם, רק שהניסיון שלהם עשיר יותר,

והם גם למדו את הנושא. 
 

יש המון המון סיבות לכישלונות של נישואין,

וזה לא חייב להיות קשור בהכרח לאהבה.

 לעיתים כל האהבה שבעולם לא מספיקה,

כי צד אחד בעייתי ואין לו את הכלים הנפשיים להודות בבעייתיות הנפשית,

וכל שכן לטפל בה. 

לעתים הפוך, האהבה מתפתחת לאט ובהדרגה,

עד שעם הזמן מגלים שאנו לא יכולים לראות את המשך החיים האחד בלי השני.

יש מצווה בתורה "ואהבת לרעך כמוך"

"ואהבת את ה' אלוקך".

ניתן לצוות על רגש.

הציווי הוא לא ישיר, כי הרגש עצמו לא מופיע מבחירה,

אבל יש תהליך שניתן לבחור לעשותו,

וזה יוליד את הרגש.

ובוודאי שיש דרכים לבנות רגש,

לרצות לאהוב, לתת לרגש זמן ומקום,

להשתמש בכלים נכונים-

והאהבה תפרח.

נשמע שהערכה, כבוד ורצון טוב יש כאן.

בע"ה ובעזרת השליחים הנכונים ניתן ללמוד איך מתקדמים מכאן.

בהצלחה רבה

המלצה: תעשה סקר קצר בין החברים הנשואים, תשאל אותם אם הם דומים לנשותיהם או הפוכים. חותמת לך שרובם יגידו בפה מלא  "אני ואשתי? הכי הפוכים שיש!!", וזה למרות שכלפי חוץ הם נראים לך ממש דומים.

אומר לך בקצרה:

1. כל הזוגות בעולם הם הפוכים. יש יותר יש פחות אבל אם אתה חושב שתמצא מישהי שלא- אז כדאי שתתפכח מהר מהאשליה הזו.

2. יותר מכל אדם אחר בעולם- אשתך ההפוכה לך היא המפתח הכי רציני ואמיתי לעבודת המידות ועבודת הנפש שלך. אם תתבונן קצת בדברים ההפוכים תראה שהם נוגעים לך בדיוק בנקודות ה"כואבות" או אלו שאתה בתוך תוכך יודע שצריכות תיקון. אי לכך ובהתאם לזאת אתה צריך לחבק ולנשק אותה כל בוקר רק מתוך הודיה על זה שהיא עוזרת לך לתקן את עצמך

2. אהבה זה דבר שאפשר לעורר. נכון שמצבך לא משהו, אבל אפשר להשקיע. אהבה לא באה באופן אוטומטי. אהבה נוצרת.אהבה נוצרת מנתינה, אהבה נוצרת מהסתכלות בעין טובה, אהבה נוצרת מהשקעה בזמן משוף, אהבה נוצרת משיתוף אמית של החיים ושל מה שקורה בלב שלך ושלה.

אולי אני טועה לגמרי, אבל כל עוד אתה תחיה עם תחושה שטעית- שום דבר לא יתהפך, אתה לא תתאהב בה בוקר בהיר אחד.

אבל אם תקבל את העובדה שהיא אשתך, וזה משמיים, ותתחיל להשקיע בזמן המשותף שלכם, ולשתף אותה בדברים שעוברים עליך ולתת לה מעצמך- או אז האהבה תוכל להתעורר.

אני זוכרת שכמה חודשים אחרי חתונה שלי חברה שאלה אותי האם אני אוהבת אותו ואמרתי שאני לא יודעת

וכן כשמשקיעים בכל הכיוונים אז אהבה אמורה להתעורר אלא אם כן יש איזה משהו שממש מפריע

במהלך קשר חברי לא אוהבים?

מה שמרגישים לזה שמולנו זה לא אהבה?

זה זה! וחצי!

אבל בדרך כלל לא

אהבה זה משהו שקשה לנתק, מה שאפשר לנתק זה לא אהבה

אהבה גם כוללת קבלה של דברים לא נעימים, 

למה התכוונת - קשר חברי- לקשר זוגי או לקשר של חברות? אם כוונה לקשר זוגי

אז לא גם זוג שנמצא ביחד 10 שנה עד החתונה לא יגיע לאהבה אמתית ולא משנה מה הם עשו ביחד

אהבה לא קשה לנתק?

כל האנשים שפעם יצאו,אהבו ונפרדו,לא אהבו אף פעם?

את תגידי להם:"לא אהבתם,זאת לא היתה אהבה" ??

מה זה השטויות האלה?

אני משתגעת מאנשים שמתיימירים לדעת הכל.

שמתיימרים להגיד לאחרים מה הם הרגישו ומה לא.

ואם מה שהם הרגישו זאת אהבה או לא.

לכו לנוח.

בדרך כלל זאת הייתה התלהבות מהדמות דמיונית שהם המציאו לעצמם בראש

או סתם בילוי כיפי

אם כיף לבלות עם מישהו ולהעביר אתו זמן זב לא אומר שיש אהבה

התאהבות מקסימום

במיוחד גברים שהם נראה לי בכלל לא חושבים במונחים האלה

בעבר אצל גויים אפילו הייתה חלוקה כמו אצל אנשים בדור מבול ואצל הרבה אנשים זה עדיין ככה

שיש אישה שמתאימה למשפחה והיא תהיה אם ועקרת בית ויש אישה שהיא בשביל אהבה

ולא מסתדר להם בראש - ואני אומרת שדווקא בראש - שזו אמורה להיות אותה אחת

ואז אחרי חתונה באות בעיות

או שכיף אתה אבל בית לא מתפקד או היא אישה טובה אבל הוא לא אוהב

רגש הוא בא מהראש, אנחנו בעלי רגשות שלנו ואנחנו מחליטים מה נרגיש

פותח השרשור פשוט לא רואה את אשתו בסיטואציות שהיו לו עם בחורה מהעבר, ויכול להיות שאם הוא היה מנסה זה היה משתנה

מהסיבה שמי שמדבר כל כך הרבה שטויות,

נתקע איתן בראש ולא ממש בא לו לראות את המציאות.

או שפשוט-לו בעצמו רע בחיים.

.. שכתב שאתה טמבל עם תעודות.

אתה שרוי בחלומות של בן שש עשרה על בחורה שנשארה בדמיון, ולא יודע להכיר טובה ולאהוב את האישה שאיתך שנשמעת אישה נפלאה וגם ילדה לך ילד.

בקיצור, רחמי עליה.

מקווה בשבילך שתתבגר בקרוב, לפני שתעשה שטויות ותאמלל אותה וגם תגזור על עצמך חיי סבל.

שיהיה לך ברור: אם תנסה לחדש את הקשר עם אותה שבחלומות שלך, לא יצא לך מזה שום אושר.

תנסה להתרכז קצת בלימוד, עבודת המידות, ולראות את הדברים הטובים שבאשתך. תנסה לעזור לה ולא בכסף. לצאת איתה ולהקשיב לה. ואז יש סיכוי שגם תאהב אותה.

קודם כל- המצב הוא שהוא כבר בפנים. כלומר- הוא כבר נמצא בבית עם אישה שהוא לא אוהב.

שנית-לא ראיתי בדברים שכתב שהוא ניסה. הוא לא כותב שהוא ניסה ללכת לייעוץ, ניסה להשקיע וכו'.

ועוד- הוא כתב שהוא לא רוצה להתגרש וכן הוא כתב דברים שמבחינתי יכולים להעיד שאולי הוא בעצם מעולם לא ניסה לחוות זוגיות עמוקה וכנה עם אשתו. ברמה של עבודה אישית וכד'.

יכול להיות שאני טועה, כמובן.

אבל על פי הנתונים שהוא נתן, אני בהחלט מגבה את מה שכתבתי...

לא התחלת את שאלתך בכך שאתה לא אוהב את אשתך.

התחלת בבחורה אחרת שעדיין נמצאת ברקע ואתה משווה בינה לבין אשתך.

כנראה שהיא מהווה גורם  החוצץ בינך לבין אשתך.

כדי לאהוב צריך לפנות מקום בלב.

אצלך הלב עדיין מלא......

יש כמה דרכים כדי להשתחרר מהצל הזה שמלווה אותך.

הדרך הפשוטה היא לחפש את כל החסרונות שהיו בראשונה.

לחזור עליהם שוב ושוב ולהעצים אותם.

.כך נעלם בהדרגה הדמיון של הבחורה המושלמת..

ואז הלב יתפנה מהזיכרונות ויתפנה לאשתך....

שאתה מנסה לפצות על זה בעזרת החומר.

זה לא יעבוד ככה!חותמת לך!

אתה באמת חייב עזרה דחוף.
הדבר הראשון זה ללכת לייעוץ.

לא בטוח,אבל תנסה.

לפחות תדע שנסית משהו כדי לתקן.

שמתי לב שאת ממש בטוחה בעצמך שאי אפשר להציל את הקשר הזה, למה???

את ממש צריכה להיזהר במילים שאת כותבת מדובר כאן בדיני נפשות ממש!!

אנחנו לא יועצים ולא מכירים את המקרה עד הסוף, הדבר הכי נכון לעשות זה לייעץ לו ללכת לייעוץ אצל מישהו מומחה ואם יש ך עצות לייעול הקשר אז מומלץ גם לתת אבל בשום פנים ואופן לא לייאש את הבנאדם.

ואני כותבת את זה בתור אחת נשואה שבטוחה שאפשר להציל את הקשר הזה!! לא סתם להציל אלא לגרום לו לאהוב את אשתו באמת.

ואני אכן גם המלצתי לו ללכת לייעוץ ולנסות לתקן.

אבל מצד שני אני גם יודעת את מקומו,ומה הוא מרגיש.

אפשר גם להבין מהתגובות שלו מה הוא חושב או מרגיש בעניין הזה.

וזה בסדר גמור.

הגיע הזמן לעשות בירור מדוע קשה לך להתחבר אליה.

כמו שכבר אמרו כאן לפניי, רצוי עם איש מקצוע.

הרב אליהו דסלר

מהתיאור של מה שכתבת נראה לי שכל מה שאתה עושה זה רק לקבל.

ואם נהיה קצת פחות עדין- אתה טמבל עם תעודות

אבל תיארת את אשתך בתור עקרת בית

וממש לא בתור אישה או בת זוג בקטע יותר אינטימי

ונראה לי שפה הבעיה 

את בחורה שיצאת לפני חתונה ראית בתור בת זוג שמעוררת רגש

ופה בנישואין כאילו אין רגש

וצריך אולי לעבוד בכוון הזה, לצאת ביחד, ליהנות ביחד, אולי לשנות משהו במראה חיצוני 

ולהשלים שמה שעבר עבר, לא קיים יותר, גם אנחנו היום לא אלה שהיינו לפני 5 שנים

כלומר אתה מלפני 5 שנים כבר לא קיים ואותה בחורה בטח במקום אחר בחיים 

ובסוף סיפור שנשמע לא אמתי אבל לצערי קרה למכרים שלנו

גבר נשוי אחד פגש ברשת חברתית אהבת ילדות, הם לא התראו 10 שנה

הוא לא הצליח להתאפק וכמו בסרטים רב עם אשתו, קנה כרטיס, היא הייתה בחו''ל וטס אליה

כשהוא פגש אותה הוא כמעט התעלף... מאכזבה כי שנים לא עשו לה טוב

אז בסוף הוא נשאר בלי כלום ועוד עם חור בכיס

זו בדיוק הבעיה שלו.

אני באמת לא מבינה אתכם.

הוא אמר הכל מההתחלה.

מההודעה הפותחת שלו.

ברור שפה בנישואין אין רגש.זה מה שהוא אומר לאורך כל השרשור הזה.

נראה כאילו אין הרבה שמבינים אותו כאן.

אצלו זה כאילו או זה או זה

או הרפתקה רומנטית ושגרה משעממת והעניין הוא לשלב

אם הוא לא ידע לשלב אז זה לא ילך עם אף אחת

אז למה לא לנסות קודם עם אשתו

אז איך ידע בדיוק לשלב בין השניים?

מה לא ברור פה?

הכל מונח על השולחן.

הבחור לא אוהב.נקודה.

לשלב בין שגרה לרגש יודע לשעות מי שמרגיש.מי שאוהב.

נכנסתי לכ"א שלך, ולפי ההודעות בלנ"ו משתמע שאת לא.

אז מה את מציעה? שיקבל את המצב כמו שהוא וימשיך לסבול כל חייו, או שינסה לעורר משהו בכל זאת?

הוא כתב שאם זה היה פשוט הוא היה עושה

אח"כ הוא כותב שהוא היה צריך להיפרד ממנה

אח"כ הוא כותב שהוא כן רוצה

בקיצור  מאוד לא סגור על עצמו

אולי צריך להסתכל על ההתחלה:

הוא יצא עם מישהי בלי שידוך ולא בקטע של חתונה (במילים פשוטות: מין) בטח מאוד נהנה איתה (כמו כל גבר מצוי הנאה נטו בלי שום התחייבות) ואז הפסיק בלחץ של חבר וכו' וכו'

הוא כתב שאם זה היה פשוט הוא היה עושה

אח"כ הוא כותב שהוא היה צריך להיפרד ממנה

אח"כ הוא כותב שהוא כן רוצה

מה את מבינה מזה?

שיש כאן אדם שקשה לו במציאות החיים העכשווית שלו.

האדם הזה קצת חי בדמיונות, מכיוון שהזאתי מלפני 5 שנים עוד יושבת לו בראש, ולא נשמע שהוא עושה מאמץ להוציא אותה משם.

גם לא נשמע לי שהוא עושה יותר מדי מאמץ כדי לחבב את אשתו על עצמו. כתב במפורש שנותן לה כסף כדי שלא יצטרך להשקיע בקשר.

אשתו של האדם הזה, לפי תיאוריו היא אישה טובה.

האדם הזה חי בחברה שבה קשה מאוד להתגרש, ובמקרה שלו נראה לי שטוב שכך. כי נשמע לי שהחיים שלו והראש שלו בשני מקומות שונים, והוא לא מבין שהחיים שלו, העכשויים, אלו הקשים, יכולים להשתנות. ובעיקר הוא לא מבין את מהות הנישואין וחיי הזוגיות.

הוא עדיין קצת מפנטז על הזאתי מלפני ולא מפנה לעצמו מקום בלב ובראש להסתכל על אשתו ולנסות. במילים אחרות: הוא חי בדמיון העבר ולא במציאות ההווה.

הוא בטוח שאם הם הפוכים אז הם לא מתאימים ומבקש לקבל עיצה מה לעשות.

האם הוא עשה משהו בשביל הזוגיות שלו?

האם הוא מבין שהזוגיות שלו תלויה קודם כל בו?

האם הוא מבין שיש סיכוי?

יכול להיות שאני טועה לגמרי. אבל זה מה שקראתי בין השורות וגם בתוך השורות. וסליחה אם זה בוטה מדי.

איך בנאדם יכול לדעת מראש מה יעזור לו? איך אפשר לדעת מראש אם יתעורר רגש או לא?

ואני חושבת שאולי הוא לא מבין שיש לו יכולת לעשות את זה, וזאת הבעיה שלו.

רק חושבת, וגם אני עברתי כמה דברים בחיי, שאם משהו חשוב לאדם הוא יכול להבין שההנעה הראשונית שלו תהיה קצת מאולצת ואז אולי דברים יפתחו.

היית שם?

חווית מה שהוא עובר כרגע?

אם כן,אז את יודעת על מה את מדברת.

אבל אם לא-אז אל תגידי "לא נכון".

את לא במקומו ולא יודעת מה הוא מרגיש ועובר.

בס"ד

וכן,

אני אומרת מניסיון,

ולא רק שלי אלא של כמה זוגות מאושרים,

שהתחתנו מכל מיני סיבות, ולא תמיד אהבה,

וכל עוד רצו את הנישואין- הצליחו להגיע לאהבה, וכבוד, ומשפחה שלימה ומאושרת.

ואגב לא צריך להיות "במקומו" כדי להכיר את כוחות הנפש הפועלים באדם,

ואופן ההפעלה שלהם.

ודבר אחרון- הזדהות רגשית עם משהו שמישהו כתב,

לא מספיקה כדי לעזור לו להגיע לפיתרון,

ולפעמים להפך. הופכים את הבעיה ליותר גרועה ממה שהיא.

לרוב הבעיות בחיי הנישואין ניתן למצוא פתרונות אם רוצים,

וזו ממש לא אחת הקשות שיצא לי לראות.

אם יש רצון- הדרכה מקצועית וטובה מביאה אותם לחיים הכי מאושרים שבעולם.

אבל לדבר על "אין חשק להשקיע",

כאילו היחס לחיי נישואין זה איזה ממתק שפעם יש חשק לאכול,

ופעם לא.. זה באמת לא מוביל לשום מקום טוב

סיכמת מאוד יפה את מה שאני חושב

נ.ב. הכוונה לבת 30

דברת על אהבה

הייתי מתחיל דווקא עם הערכה

כי הערכה יותר שכלית מאהבה וקל יותר להגיע אליה

תיארת שהיא מגהצת מבשלת וכו'

את זה יכול לעשות גם קוף מאולף....

בעצם לא תיארת מי היא?

כנראה שבעצם אין ביניכם היכרות מעמיקה אלא חיצונית.

האם אתה יכול לתאר את תכונותיה כאדם בכלל וכאשה בכלל.

אילו תכונות טובות ש בה שאתה יכול להעריך ולהעריץ?

יש אלפי תכונות אצל בני אדם

כדי להכיר אותן באמת צריך להתחיל להיפתח אליה ושהיא תיפתח אליך

תחשוב שהיום או מחר אתה מתחיל איתה בדייט ראשון

מצא מקום מתאים ודבר איתה בפתיחות

שאל שאלות ותן לה לשאול שאלות עליך.

מה הן החלומות שלה, איזו מוזיקה היא אוהבת? למה? מי הן הדמויות שהיא מעריצה? למה? וכו'

תמצאו דברים משותפים לעשות יחד.

תוך כדי הפעילויות האלה חפש שוב ושוב מה אתה יכול להעריך בה: כנות, יושר ,שמחה , יציבות ועוד ועוד.

תרגיש שאתה ממש מתמלא ממנה. ותוכל גם לכתוב לה מכתב המלצה פיקטיבי.

תתחיל לזוז מהמקום שאתה נמצא בו, אל תשקע בייאוש....

אם תגיע להערכה עשית כבר 80 אחוז מהדרך. בדרך כלל אחרי זמן תצמח לאיטה האהבה

בהצלחה

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ח' בניסן תשפ"ו 9:11

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ז' בניסן תשפ"ו 23:22

1.לכל אדם בעולם יש drive שונה לתקשורת שיכול להשתנות גם מתקופה לתקופה ולפעמים מיום ליום. יש אנשים שככל שהם עמוסים, אין להם כח לדבר, ויש אנשים שדווקא הפוך, ככל שהם עמוסים הם רוצים לדבר ולפרוק וזה מעניק להם נחת וכן הלאה. אגב זה לאו דווקא אומר שהם לא נהנים מהתקשורת פשוט הם לאו דווקא ייזמו אותה (מסתבר שאלה שני חלקים שונים במוח: מוטיבציה והנאה).

עכשיו אפשר לגשת לסוגיה הזאת בשתי דרכים, אפשר להציף את העניין ולהגיע לכל־מיני פשרות וכו' כו' ויש כאלה שזה עובד להם. לעניות דעתי... אין בדיוק עניין "להכריח" מישהו לדבר איתך אם הוא לא כזה רוצה. עכשיו השאלה היא אם פשוט היא בן־אדם שפחות יוזם (או בתקופה שהמוח שלה לא משדר לה אותות ליזום, אם תרצה להגדיר זאת כך) ואז פשוט תתרגל לעובדה שאתה יוזם, או שאין לה ראש לדיבורים ואז לעניות דעתי הקטנה אין עניין "להכריח" מישהו שלא במוּד... כמו בכל־דבר. ופשוט לקבל את זה כמו שזה, זה לאו דווקא אישי. סתם לגבי עצמי, אני מסוג האנשים שממש לא אוהבים לדבר כל יום, אולי פעם בשבוע, אבל זה עדיין הרבה ביחס למישהי שהכרתי שאוהבת לדבר פעם בכמה שבועות, יש בזה משהו קצת מבאס אמנם, אבל תמיד ידעתי שהיא מאוד מחזיקה מהידידות שלנו פשוט זה הקצב החברתי שלה ואין לנו מה לעשות אלא להעריך אחד את השני.

ועוד משהו קטן, עם כל הכבוד לנו בסופו־של־דבר חיי היום־יום לא כאלה מעניינים... היום נסעתי לעבודה בדרך חזור קפצתי לסופר נשרף לי המוח מהתור חזרתי הכנתי חביתה עם פפריקה למדתי קצת הלכות והלכתי לישון. מחר... אותו דבר בדיוק. מחרתיים... אותו דבר רק בלי הסופר. יש אנשים שנהנים מעצם השיח ומעצם זה שמדברים יש כאלה שאוהבים לדבר על דברים מעניינים בלבד (אני שייך לקבוצה ב' ואם אין לי משהו מעניין לדבר עליו אני מסוגל לשתוק גם חודשים). זה לא משהו אישי אלא קשור למבנים מסוימים במוח (רמת גירוי והפרשות של כל־מיני הורמונים כתוצאה מאינטרקציה חברתית).

עריכה: וגם כמו שהזכירו כאן יש אנשים שתקשורת טלפונית / התכתבות זה פשוט לא בשבילם. ויש כאלה שמתים על זה. אין מה לעשות בעניין.

2. ראשית להיות מאובחן עם דיכאון זה לא נדיר מחד וגם לא בהכרח מלמד על העתיד מאידך, דיכאון מז'ורי זאת אפיזודה אקוטית שברוב המוחלט של המקרים תחומה בזמן, בשונה מהפרעות אישיות או מחלות כרוניות כמו סכיזופרניה / ביפולר / כו'. מה שאתה מתאר זה יותר בפן האישיותי + סף גירוי רגשי או משהו כזה, שזה שונה.

זאת הערה צדדית אבל עכשיו לגופו של עניין. המקרה שאתה מתאר הוא מאוד מאוד בעייתי כי א' עצם ה"עצימות" של הסיטואציה מספיקה כדי לערער את היציבות ולסחוט רגשות רעים. ב' לא די בכך אלא יש לה ציפייה מאוד עמוקה למשהו שאינך מסוגל לעשות (וגם רוב האנשים הרגילים אינם מסוגלים אליו).

עכשיו כמובן הפתרון האופטימלי שאליו מגיעים זוגות מאוד מוצלחים הוא שכל צד עושה את כל מה שהוא יכול כדי לשמור על יציבות. מצדה למשל זה יכול להיות טיפול מקצועי (פסיכולוגי או פסיכיאטרי), ללמוד לא לצפות ממך לעשות את מה שאינך יכול, ללמוד וויסות רגשי וכן הלאה וכן הלאה. ומצדך להיות מודע לקשיים שלה ומניין הם נובעים ומהי הדרך הסבירה (לא נמנעת מחד ולא "התאבדות המונית" מאידך) להתמודד איתם כשהם צפים. כמובן מצריך המון מודעות ונכונות אולי טיפול זוגי אבל עד שמגיעים לשם והמכשולים בדרך...

עכשיו תראה לדעתי אם אתה "תיכנע" לבלגן שלה גם אם זה ימצא חן בעיניה לטווח קצר זה הולך ליצור המון, המון, המון מרירות אצלך לטווח ארוך (יכול להיות גם ברמה של התניה פבלובית...) וחוץ מזה שזה ממוסס את יסודות הקשר אני מאמין שבסופו־של־דבר ככל שאתה תרגיש שמח ובטוח תוכל להקרין את זה וככל שתרגיש גרוע ככה גם האווירה הכללית תהיה גרועה יותר ויותר.

נו אז מה בכל־זאת אפשר לעשות? אני חושב שגם אם לא נפתור לה ברגע זה את כל הבעיות, לפחות כסעד זמני כדאי להציף את הנושא ולא למרוח אותו לנצח. להגיד מה אתה מסוגל לעשות ומה אתה לא מסוגל לעשות, אילו דרכים של תמיכה רגשית (ולא טיפול או פתרון בעיות! אינך אביר על סוס לבן) אתה כן יכול לתת ואילו סוחטות אותך, אילו דרכים חלופיות יכולות לעזור לה לפרוק קיטור (שזה כבר שייך יותר לפן טיפולי, אבל יש כל־מיני כישורים שאפשר ללמוד, מיינדפולנס / CBT / טיפול באומנות / סביבה תומכת רחבה יותר ולא רק אתה כו' כו' וכו'). ומהצד השני איך לגרום לה להרגיש חשובה אהובה מוערכת נתמכת וכן הלאה ולשמור על התחושה שהקשר אכן מספק לה את הביטחון וההגנה שבנות כל־כך אוהבות מבלי שאתה תאבד את השפיות. תוספת: ואולי גם במקביל להבין את המקום של ההתמודדות שלה ולבנות איזושהי דרך שבה אתה תומך בה באופן שמטיב לשניכם.

עכשיו איך מנהלים שיחה כזאת... יכול להיות שכדאי ייעוץ זוגי רק בשביל שהדיון יהיה בסביבה נייטרלית שמעודדת שיח פתוח, אני מתאר לעצמי שזה לא יהיה הכי נעים אם תתנפל עליה ותגיד לה "שמעי מתוקונת וואלק אין לי כח יותר ליללות האלה פעם הבאה שאת מרגישה רע אני אציע לך כוס מים ושבי ציירי ציור" (אלה לא המילים אבל התחושה שיכולה להגיע בצד השני אולי כן קצת נטישה או זלזול או וואטאבר צריך להתגבר איכשהו על השלב הראשוני הזה).

אמנם אתם חצי שנה ביחד אבל יש לכם כנראה עוד איזה 100 שנה אז כן צריך להתחיל לחשוב איך אתם מנעימים את הזמן הזה.

רציתי להציע גם שהיא תלך לטיפול רגשי

השאלה איך אומרים לה את זה בלי שהיא תיפגע.

המטרה בטיפול רגשי זה להעצים אותה.

לתת לה כלים לגדול.

בתור עזרה ראשונה -

האם יש לה תחביבים?

מה היא אוהבת לעשות?

אני חושבת שזה יעזור לה

לעשות יותר את מה שהיא אוהבת.

אני לא יודעת למה היא סטודנטית, אבל יש מקצועות דורשים ממש. במיוחד אם היא עובדת גם… גם ימים חופשיים, יש המון מה לעשות בהם בלא מעט מקצועות…

ויש אנשים שגם לא מתחברים לתקשורת בטלפון.

אלו שני דברים שיכול מאוד להיות שמשפיעים על חוסר התקשורת שלה איתך ועל העובדה שאתה זה שיוזם.

ובאמת גם יש פעמים שלא חושבים על זה אפילו מרוב עומס… גם אם לא עשו משהו חשוב אלא אפילו ראו סרט, לא תמיד יש את זה בראש.

ויש בנות יותר רגשיות. אני לא אומרת שזה לא יותר מהרגיל, וכמובן שלא אומרת כלום על הדיכאון, אבל תדע שזה תקין על גבול מסויים. כלומר גם אם תטפלו בזה, והמצב ישתפר, סיכוי גבוה שחלק מזה יישאר.

אני לא אומרת בשביל לייאש או משהו, אלא בשביל שתהיה מודע לזה.

וכן נשמע שכדאי לטפל בדיכאון שלה.

ובעיקר לדבר איתה ולשתף מה אתה מרגיש. לא להאשים ולא להתגונן. לתקשר ולדבר.

בהצלחה!

לוקח זמן בזוגיות רגילה עד שמוצאים דרך נכונה וטובה לתקשר, ואצלכם יש את המרחק ותקשורת טלפונית שזה מקשה פי כמה, וכל אחד זקוק לתקשורת אחרת, תמצאו ותדברו על הדרך ותדירות שמתאימה לשניכם, ממש טבעי שזה קשה.

בקשר ל2,

יכול להיות שיש נקודות מסוימת שהן טריגריות בשבילה ומפעילות אותה, וכשלוחצים על אותן נקודות רוב האנשים מגיבים בחוסר פרופורציה, ב"ילדותיות" בחוסר איזון,

כי הדבר השטותי שעליו אתה חושב שהיא עושה סרט,

הוא הקצה החשוף של קרחון הטראומה שלה.

מציעה כמה דברים,

דבר ראשון אל תקרא לה ילדותית או שטותית (בינך לבין עצמך) כי אתה עדיין לא מכיר אותה, וגם אם זה תסכול שנראה לך על שטות, כנראה זה יושב על משהו עמוק יותר. לרוב אם תתבונן תמצא חזרתיות במשבר סביב אותו נושא.

נסה להגיע בסקרנות, ולא בשיפוטיות, להבין מה עומד מאחורי זה.

אם אפשר, תנסה לתקשר איתה על זה כשהיא לא בקרייסס, אבל רק אם אתה בא בעיניים טובות, ולא בשיפוטיות שהיא ילדותית.

ותציע לה טיפול.

אף פעם אל תציע תוך כדי משבר, רק אחרי שאתם מלבנים את הדברים, וגם אז מתוך דאגה "אני רואה שקשה לך" ולא מתוך מקום ש"את בעייתית".

לא נשמע ממה שכתבת שזה דיכאון, יכול להיות שהיא מתמודדת עם קשיים אחרים (שאולי גם הובילו לדיכאון)

אנחנו נשואים כמה שנים, וכשאני מסתכלת על השנה הראשונה שלנו, שהייתי מאושרת ומאוהבת, אבל הייתי שמחה לשנות הרבה מהתנהלות שהיתה לי כלפי בעלי.

תחילת הנישואים עדיין יתכן והיא מחפשת ביטחון שאתה אוהב אותה ולכן מחכה לחיזוק שלך-יוזמה שלך לשיחות. תנסה לומר לה בצורה עניינית אוהבת שאתה ממש רוצה להרגיש שהיא מתגעגעת ואן תוכל לפעמים להפתיע עם טלפון או הודעה זה יחזק אותך.

לגבי ילדותיות- זה סובייקטיבי,אבל גן כאן אולי עדיין לא נוצר קשר זוגי שהוא חדש אז נח לה לקבל את האופציה שלך דרך זה. נשמע שההתנהלות שלה לא ילדותית-היא לומדת, מתפרנסת, מעודדת אותך ללכת בדרך שלך. אז זה המקום הקטן שלה לדרוש תשומת לב שחסרה כשאתה רחוק. אולי אם מלכתחילה תנסה לפרגן על מה שעושה היא לא תצטרך להתבכיין ואתה לא תצליח להוביל שיחה למקום גבוה יותר? שוב, זה מזוית של מה שעברתי. ואני מחשבת מחוץ לבית לבוגרת מאוד, אבל יש מקום מול בעלי שאהבתי מאוד להתרפק, וזו הדרך אולי להתרפק עליך מרחוק.

חצי שנה זה כלום, ואם אתם לא יחד יום יום אז בכלל. אבל זה לא מוקדם מידי ללמוד ולנסות לשפר את הראיה מהתקשורת.

מזל טוב והרבה הצלחה! 

שנית - מזל טוב גדול לחתונה. לשירות צבאי קרבי יש מחירים משמעותיים. מחירים אישיים ומחירים זוגיים ומשפחתיים. אני ממש לא אומא זאת כדי להחליש אותך, אבל צריך להיות מודעים לזה.

חלק מהותי מיצירת היחד הזוגי ותחזוקו - זה הנוכחות הרצופה ביחד. כמובן אנשים גם לומדים/עובדים/מתפללים/הולכים לאירועים וכד', אבל הסדר הרגיל הוא שלפחות נפגשים כל ערב, אוכלים ביחד, ישנים אחד ליד השני, כל שבת נמצאים ביחד וכו'. זה נכון כל החיים, זה נכון גם אצל זוגות וותיקים, בלי תחזוקה היחד הזוגי מתייבש. אבל, זה נכון שבעתיים אצל זוג צעיר, שעוד צריך לייצר את היחד הזה. לא סתם במלחמת רשות התורה פטרה חתן בשנתו הראשונה - השנה הזאת, הנוכחות היום-יומית בה חשובה מאוד.

אנחנו לא במלחמת רשות, אנחנו במלחמת מצווה, באמת אין אפשרות לפטור את החתנים, גם ככה יש חוסר מטורף בקרביים. אני לא מעודד אותך להפסיק, להפך, לך בכחך זה והושעת את ישראל. אבל צריך מודעות למצב ולמורכבות שבו.

אחרי כל ההקדמה הזאת, לגופם של דבריך:

ההגדרה 'ילדותיות' לא מקדמת אתכם לשום מקום. יש לה התנהלות שאתה לא רגיל אליה ואולי באמת מלמדת על קושי, אבל היא אדם בוגר וכדאי להתאמץ ללמוד את העולם שלה. הרבה פעמים נשים מתתנהלות בצורה קצת ילדותית ליד או באוזני הבעל, כי הם מנסות להרגיש שיש להן על מי לסמוך, מישהו חזק להשען עליו. מעבר לזה - יתכן שזה הדרך שלה למלא את החוסר בנוכחות שלך.

גם לגבי הטלפונים, סביר שדווקא המרחק, מעצים את הצורך שלה, כנראה שאפילו באופן לא מודע, שאתה תחזר אחריה. מעבר לזה, מסתבר שאתה הרבה לא זמין. סביר שהיא מתגוננת מהאכזבה שבנסיון ליצור קשר שוב ושוב ומשאירה את הצפיה לזה שאתה תתקשר.

בהצלחה רבה

אתה זמין בטלפון כל היום? כי אם לא אין שום טעם שהיא תתקשר אליך כשהיא יכולה ותנסה להשיג אותך, ועדיף שאתה תתקשר אליה שאתה יכול. בעלי גם עכשיו בצבא ואני לא מתקשרת אליו בכלל, אני יודעת שאין טעם כי הוא כנראה לא יענה וכשהוא יוכל הוא יתקשר.

לגבי 2, אני גם חושבת שטיפול יעזור, אבל לא בהכרח כי משהו לא תקין אצלה, אלא כי נשמע שהיא בתקופה מאוד מאוד מציפה בחיים. היא עובדת ולומדת במקביל, שזה קשוח מאוד, והיא גם התחתנה לא מזמן והיא כלה טרייה עם כל ההצפה שבזה, ובעלה לא בבית רוב הזמן שזה קשוח בטירוף. האמת שביחס לכל זה התגובה שלה נשמעת לי ממש נורמלית, והיא פשוט צריכה ללמוד איך לאזן את עצמה ולהתרגל למצב הזה, שהוא קשה מאוד

יכול להיות שהיא הורמונלית?

מניעה הורמונלית יכולה מאוד לגרום לכאלה מצבי רוח

אתה בסדיר צבא, זו שפה שונה דינמיקה אחרת, התנהלות שונה. שים לב לזה

מותר לה לשכוח ממך, זה בסדר.

אין קשר בין תסכול לדכאון אל תחבר ביניהם. זה שאובחנה בדכאון קל כמו רוב אזרחי המדינה לא אומר שהיא דכאונית.

מתןסכלת יש הרבה סיבות וזה גם בסדר לןמדים להתנהל ביחד.

אם אחרי חצי שנה אתה לא מסוגל לא יודע מה לעשות והגעת לקצה ההכלה

תעשה לעצמך ולה טובה לכו לייעוץ זוגי, זה לא לפורום נדרשת עבודה להבין מהות האשה והגבר בתוך הקשר הזוגי ובפרט כשהמציאות היא לא זוגית לרוב כי אתה בצבא ומידי פעם צריך לקפוץ למציאות זוגית

הייתי שולחת אותך לחקור ולהבין מהו המהות של הגבר

אחרי שיח של קושי / אתגר/ רגש/ בכי שלה

לא תקין שמה שאתה חושב עליו זה לעזאזל למה אני צריך להתמודד עם זה . ?

( שאלה שצריכה להישאל למה זה כזה מפריע לך ? גילוי של רגש מצידך ?מה אתה מכחיש בך שמעורר את זה? בילדות ?)

אלא

איזה כיף שאשתי סומכת עלי מתייעצת איתי אני משנה לה את המצב רוח לטובה

ואם אתה בהכחשה לזה משהו לא תקין .

תוסיף את זה שאין דבר יותר קשה מלצאת עם גבר קרבי בסדיר .

וכל הכבוד לה שהיא שורדת את זה בכלל

(אולי היא לא כזו ילדותית כמו שציינת?)

בנוגע לזה שהיא לא יוזמת .. יכול מאוד להיות ששידרת לה שאתה עסוק/ עמוס.

( תגיד לה כיף לי לשמוע אותך תתקשרי גם את ..)

נשים אוהבות יחס (בלשון הרחוב צומי ..) אתה מביא לה את זה?

(שאלה שעולה : למה היא צריכה להגיע לבכי כדי שתתיחס ?)

מעבר לזה שבכי אצל האישה זה חלק מהחיים שלה

ואתה צריך ללמוד לקבל את זה ..

כמה פעמים אתה אומר לה שאתה מעריך אותה?

כמה פעמים אתה פונה אליה לא כדי להשיג משהו? לא כדי לסמן וי על אמרתי לה לילה טוב ?

אלא אני באמת רוצה לשמוע מה שלומך ?

בלתי נסבל בעייני שהיא משתפת אותך סומכת עליך 

ואתה קורא לה ילדותית . 

אתה חייב הכוונה הייתי ממליצה על יהונתן קליין

מגיב פה אבל זה להרבה תגובות שהיו.

אתם מציגים את זה כאילו אני לא מכיל בכלל אבל זה לא מה שכתבתי, אנסה לדייק.

גם אחרי כל ההכלה יש פעמים שכל מה שקורה היא צורחת ומגיבה כמו ילדה- משפטים "לא באלי את זה" "די הכל באשמתך" (על זה שהיא לא הצליחה איזה נשהו במטבח "לא יודעת מה אני מרגישה" "לא רוצה לא רוצה לא רוצה" ובסוף בשעת המעשה אני מכיל מאוד ומנסה לעודד ולהרים אבל הגעתי למצב שכל מקרה כזה כבר מצטרף לקודמים ואני לא יודע אם אוכל להכיל עוד מקרים כאלה בלי להיגמר מהם ולפנצר אותי

מרגיש וויתור על עצמי.

מנסה להבין איך ממשיכים הלאה אחרי שזה קורה ולהתמלא כוחות כדי להיות שם בשבילה

הרי התחתנתי איתה ברור לי שהיא החזקה והמושלמת באדם- סתם נק' שקשה לי איתה ואשמח לעצות

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך י"א בניסן תשפ"ו 10:08

"נקי יהיה לביתו" - הנקיות הנפשית מאפשרת להתמקד יותר בבן הזוג וזה גם טבעי בהתחלה

(יש בזה משהו מאד משחרר! זהו, אני לא צריך לחפש יותר, התחתנתי! עכשיו אנחנו מכירים אחד את השני כדי שנוכל לבנות לאט לאט את החיים שלנו כזוג)

כדאי לזכור שהשנה הראשונה

היא שנה לא תמיד פשוטה

היא הבסיס לשנים הבאות בע"ה

וזאת שנה שלומדים בה הרבה אחד על עצמו ואחד על השני

אז בהצלחה גדולה בע" ה!

דבר שני

לפעמים ממבט ראשון על הבנאדם

הרושם ראשוני אולי יותר מאופק/ סבלני

לאט לאט  כשנמצאים בסביבה שבה מרגישים נוח וחופשי להתבטא או להגיב לסיטואציות, התגובה הופכת אמוציונאלית יותר וממילא נחשף רובד/ פן נוסף באישיות מולנו, שלא התגלה קודם (בנישואין ההתבטאויות/התנהגויות יכולות להיות שונות מאשר בדייטים. אפשר להסתכל על זה גם חיובי- מהצד השני זאת יכולה להיות קלילות - ואז כשמשהו לא מסתדר התגובה בהתאם)

לפעמים זה עניין של מודעות לניהול רגשות/ ניהול כעסים

ולכן לא הייתי ממהרת לשלוח אותה לטיפול חיצוני.

יצירת תנאים לשיחה פתוחה וכנה איתה, בלי לפגוע, לחסום או לשפוט אותה, יכולה לתת לך עוד הבנה והיכרות עם העולם הפנימי של אשתך.

ואז תוכל להציג גם מה שנראה מהצד שלך ואת המחשבות שלך בנושא

וביחד תראו איך מגיעים לעמק השווה.

אתם רק התחלתם את החיים כזוג ,

ההיכרות/ הבנייה של הזוגיות לוקחת זמן ומתפתחת לעומקים ורבדים נוספים ככל שהשנים עוברות.

לכן מאחלים שיהיה בניין עדי עד- בניין שהולך ונבנֶה כל הזמן, עדי עד.

אם בכל זאת יש קושי בתקשורת-

אפשר לפנות לייעוץ (אולי משם ייתנו המלצה לטיפול קצר בנושא הרגשי, אבל בעיניי זה מוקדם מידיי לעשות צעד כזה)

דבר שלישי שחשבתי עליו ממש עכשיו

לפעמים בחורה לא צריכה פיתרון לבעיה. היא חכמה ויודעת לפתור את הבעיות שלה ולהסתדר. 

היא פשוט רוצה להרגיש ש"יש לה על מי להישען" ולבדוק את הגבול - שיש לה מרחב ביטחון, שאוהבים ומקבלים אותה בכל מצב, שהיא יכולה "להשליך" את הלב שלה על בעלה (והוא יקבל אותה וישדר לה ביטחון) התגובות ה "ילדותיות" מבטאות בצורה קצת מוקצנת קושי מסויים באופן כדי להבליט ולהדגיש את הצורך הנפשי "תראה אותי, תראה את המאמצים שלי ואת ההשקעה" 

אז אולי הסמנטיקה/ התנהלות שלה מופיעה קצת לא כמו שהיית מצפה ממנה לאור ההיכרות שלכם

וזאת דווקא ההזדמנות ליצור שיח או תגובה לסיטואציה בצורה בוגרת ומכבדת.  

יכול להיות שהיא תקלוט טוב את היחס המכבד והבוגר שלך-  אליה שלא תלוי בשום תגובה שלה, וממילא השיח שלה יישתנה גם.

להחזיר לה באותה מטבע של ילדותיות לא כדאי, כי יכול לדרדר את ההרגשה של שניכם.

בהצלחה רבה

מזל טוב!

תזכו לבניין עדי עד

בשמחה ובבריאות

מתוך אהבה ואחווה, שלום ורעות. 

בעיות קשות מדי לפתרון באמצעי הזה. בהצלחה. יתכן שאם היית משתחרר או לפחות משרת במקום יותר קרוב. חלק מהבעיה הייתה נפתרת. במצב הנוכחי כמעט בלתי אפשרי, שתצליחו לצאת מזה לבד. דבר ראשון תבקש העברה. ככה יהיה יותר קל לטפל. גם המצב ביניכם יש מקום להניח שישתפר. חצי שנה זה כלום בשביל נישואין. במצב שאתם נמצאים בו, קשה לבנות משהו שאפשר יהיה להתייחס אליו. בקש העברה. הבית בעדיפות עליונה. 

לגבי 2, משתנה. תשאל אותה איך היתה פותרת את הבעיה אם לא היית יוצר קשר כרגע....

 רוצה להגיב דווקא בתור נשואה ותיקה
יש מצב שגם אשתך כבר הגיעה לכאן וגם כבר קוראת. 
השנתיים שלוש הראשונות שלנו היו ממש קשות אפילו שאנחנו ממש מתאימים והיה לנו ברור מהרגע הראשון שמצאנו אחד את השני ואפילו שלא היה לנו אתגר של צבא. 

אז למה היה קשה?
כי היינו צריכים ללמוד לדבר על מה שקשה לנו. כי לא התרגלנו לחיות בזוג ואני הייתי ממש בראש שאני לא מבקשת טובות ומצד שני, גם כשהייתי צריכה ממש, לא ביקשתי וציפיתי שהוא יבין. 
ולאט לאט למדנו לדבר אחד עם השני ולהגיד מה קשה לכל אחד ואיך אפשר לעזור לזה. 
אצלנו זה כבר היה תוך כדי ילדים. 

אצלכם, אתה בצבא והיא לבד. הלבד יכול להיות ממש קשה ולפתח איזה שריון כזה כדי להתמודד ואולי לכן היא לא מתקשרת ומצד שני אתה בודד ורחוק וצריך את הקשר הזה. 
וגם בקושי- אתה תופס את זה כילדותיות אבל היא בסף השבירה שלה, במצב לא הגיוני ומגיבה באופן לא הגיוני. 
בשני המקרים כדאי לדבר. 
בענייין של הקשר- להגיד לה שאתה רוצה וצריך גם לשמוע ממנה. 

בעניין של הקושי שלך, אשתו- תמיד כדאי לא להגיע למצבי שבירה. להקדים תרופה למכה. תחשבו ביחד איפה המקומות הללו ותנסו למנוע אותם ואז יהיה הרבה פחות להכיל. אבל גם כשיהיה, אתה צריך להכיל. כי היא לבד ומתמודדת. 

כמובן שהשיחה חייבת להיות פנים אל פנים ולא בטלפון. 

ודבר אחרון- אני לא יודעת כמה זמן נשאר לך בסדיר אבל יכול להיות ששווה לקצר או לעבור דירה קרוב להורים או כל מיני דברים שיכולים לעזור. 
בסוף זה הבית שלכם. 
ותזכרו שהשנים הראשונות קשות גם כשאין צבא והיא האשה המושלמת שלך ואני בטוחה שאתה האיש המושלם שלך. 

בהצלחה! 

א. קודם כל מזל טוב גדול לנישואיכם, אתם ממש נשואים טריים בשנתכם הראשונה, השנה בה התורה מנחה אותנו "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשק לקח".

עצם המציאות של השנה הראשונה לנישואים, ללא כל שאר האתגרים שמסביב - מביאה עימה אתגר והתמודדויות רבות.

על כן הפניות הזו לעבוד ולעבד יחד את היחד שלנו כזוג חשובה מאוד.

ב. מעבר לכך, ציינת שאתה גם חייל קרבי בסדיר.

רק הנתון הזה לכשעצמו מוסיף עוד אתגר קשה שבעתיים.

גם לך. כמובן. ותודה עצומה מכל עם ישראל על המסירות והנתינה הזו שלך!

גם לאשתך היקרה. שמתמודדת כאישה של חייל קרבי בסדיר. עם המון התמודדיות, המון לבד, המון חששות, המון שינויים.

וגם לכם כזוג נשוי. 

רק לפני חצי שנה עוד הייתם רווקים

כל אחד גר בבית אחר, אולי אם גרתם אצל ההורים לא הייתם צריכים לנהל בית מבחינת ניקיונות, בישולים, כביסות, קניות, משכנתא, חשמל, גז וכל השאר,

ובעיקר - השינוי הזה מרווקות לנישואים שהוא שינוי בפני עצמו ומצריך הסתגלות לאט לאט ובהדרגה וקבלת כלים שם

וכמובן בצבא הכל שוב מתעצם ונהיה קשה שבעתיים.

ג. לא זאת בלבד,

ציינת שאשתך גם לומדת כעת

וגם עובדת במקביל

נשמע שיש על שניכם עומס עצום

גם פיזי וגם מנטלי וגם רגשי, נפשי.

ד. השיח העיקרי שלכם הוא בטלפון - שכמובן לא ניתן להגיע לאותה אפקטיביות ואותם עומקים כמו פנים מול פנים. זה משנה המון.

(כמובן שכדאי בזמן שכן מתאפשר כן לקיים שיחות טובות ועמוקות ביניכם פנים מול פנים

ולקבוע שמתי שלא ניתן ונאלצים להסתפק בטלפון יודעים יחד שזו באמת פלטפורמה מוגבלת ולוקחים זאת בחשבון).

ה. ציינת שאתה מרגיש שרק אתה מחפש אותה או יוצר את הקשר הראשוני -

כדאי לשאול אותה ישירות ולשמוע ממנה את הלמה שלה (ל' בקמץ).

אולי היא לא רוצה להתאכזב שאתה לא זמין וזה סוג של מנגנון הגנה?

אולי היא לא רוצה להפריע לך ולא יודעת מתי אתה פנוי ומעדיפה שאתה תתקשר כדי לא להפריע?

אולי יש לה המון חוזקות אחרות אבל ליזום שיחה היא לא אחת מהן, אבל יש לה עוד המון אחרות?

אולי אם היא תדע עד כמה זה משמעותי עבורך ומה זה גורם לך להרגיש היא תוכל לחשוב על דרכי שינוי מטיבים עבור שניכם? שתחשבו יחד כמובן...

ואולי עוד הרבה מאוד הנחות.

חשוב לשמוע ממנה ישירות

ולפי התשובה לעבוד.

ו. כדאי לעשות הפרדה בין דבר לדבר כדי לא ליצור כאוס ועומס יתר עם בלאגן בראש ובלב.

כלומר:

לגבי הדיכאון שהיה בעבר - זה לא אומר שום דבר רע מלבד זה שאשתך גיבורה ואלופה שהתמודדה בגבורה עם מכת הדור, דיכאון, ויכלה לו!

שיש לה תעצומות נפש ובטוח גם למדה וגדלה מכך מאוד.

לגבי ההווה - אם יש כרגע דיכאון או כל דבר אחר שמקשה כדאי לאבחן בצורה מסודרת ומקצועית ולטפל בכך.

גם אמצעי מניעה הורמונליים כגון גלולות עלולים מאוד להגביר את עוצמות התנודות במצבי הרוח ואת הדכדוך, לכן חשוב לברר לעומק גם את הנקודה הזו.

לגבי זה שהיא מתוסכלת מדברים ביום יום - בפני עצמו זה כמובן לגיטימי. בטח לאור כל הסעיפים הקודמים שהיא אישה נשואה טרייה, עם המון המון שינויים בבת אחת בחצי שנה הזו,

בעלה בסדיר חייל קרבי,

היא עובדת

היא לומדת

היא מחזיקה בית

היא לומדת את הגוף שלה וכל הלכות טהרת המשפחה שגם לוקחים משאבים לכך

יש מלחמה (בתוך מלחמה בתוך מלחמה...)

אזעקות

חדשות

דאגות

ומה לא...

ובתוך כל זה ממש מותר ואנושי שהיא תהיה מתוסכלת מדי פעם.

אם זה באופן חריג או פוגע בהתנהלות או יושב על משהו עמוק - אז כנזכר קודם, כדאי לאבחן ולטפל בצורה מיטבית כדי להגיע לרווחה נפשית.

ז. המשפט אולי הכי חשוב בכל ההודעה - הייתי ממליצה לך לשנות את המשוואה שנוצרה לך בראש שאומרת "אשתי ילדותית"

ולהפוך אותה ל: "אשתי *אנושית*".

כי היא באמת אנושית. רק בשר ודם.

היא לא ילדה קטנה, היא אישה שמתמודדת עם הרבה מאוד מאוד מאוד.

יכולה להעיד על עצמי (נשואים עוד רגע 19 שנים ב"ה) שאם היה לי רק דבר אחד מכל מה שהיא מתמודדת איתו בשנה הראשונה (או בכלל) - הייתי בהחלט מתוסכלת ואף מגיבה בתסכול עמוק לא פעם ולא פעמיים.

בשנה הראשונה שלנו, והרבה אח"כ, למדתי את עצמי לאט לאט, את בעלי לאט לאט, את היחד שלנו לאט לאט,

ובדרך היו לי המון המון המון פיקשושים.

הכל בסדר.

זה לימוד.

זוגיות היא לימוד.

נישואים הם לימוד.

ללמוד את עבודת השמחה שלי ומי אני ואיך אני עובדת ומהם הצרכים שלי, הקשיים שלי, מנגוני ההגנה שלי וכן הלאה - הכל הכל זה לימוד

לימוד של שנים

ואפשר להתחיל בלימוד הזה

מתוך מקום מעצים ולא מחליש

מתוך מקום שבאמת רואה את האנושיות שבכל אחד ואחת מאיתנו.

ללמוד - מה היא רוצה מעצמה? רגע להעמיק בכך באמת.

ומה אתה?

ומה היא מרגישה עכשיו? רגע לעצור ולהיות נוכחת וקשובה פנימה, קשובה לגוף ולנפש.

ומה גורם לבכי? או עלבון? ומדוע? מה היה שם בעומק שהפעיל את זה? ומה עוד הטריגרים שלי?

ח. כמובן שאתה לא המטפל שלה אלא בעלה האוהב. וחשוב לשים את הדברים במקומם.

מצד אחד להעניק תמיכה, אוזן קשבת, אהבה, הכלה, עידוד וכו'

ומצד שני - במקומות בהם יש צורך טיפולי או צורך אחר מעבר ללהיות בן הזוג - חשוב לפנות לגורם מקצועי.

אתה לא אמור לפתור לאשתך את הבעיות הרגשיות שלה וגם היא לא את שלך.

וזה גם לימוד.

למצוא את האיזון הנכון

ללמוד איפה הנפרדות בתוך הביחד

איפה המקום להתייעץ עם אנשי מקצוע

איפה הביחד בתוך הנפרדות

איפה אני כן יכול/ה להיות שם עבור אשתי / בעלי.

אז צעד צעד

לימוד אחר לימוד

התקדמות אחר התקדמות

תהיו בתוך הלימוד הנפלא הזה ששמו זוגיות

ותמצאו בתוכו גם לימוד מפעים כל אחד כלפי עצמו

ובעיקר - צמיחה אישית וצמיחה זוגית מתוך כל זה.

המון ברכה והצלחה ב"ה

ופסח כשר ושמח

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..