הי. אני חדש פהלבן אפור
הי אני נשוי חרדי. התחתנתי לפני חמששש שניםםם .
מלא זמן.... אני לפני החתונה יצאתי עם בחורה בלי שידוך ולא בקטע של חתונה. בלחץ של חבר עזבתי אותה ויצאתי בשידוך עם בחורה שזאת אשתי היום . ועד היום אני מתחרט שאמרתי לה כן. מרגיש שעשיתי טעות אמיתית. היא אשה מסורה מאד אוהבת אותי בטירוף. מבשלת מכבסת מגהצת עושה הכל באמת. אבל אני לא זוכר מאז החתונה פעם אחת שאהבתי אותה באמת. והאמת שאני לא אוהב את האופי שלה. מה אני עושההה???? ברור שאני פוזל החוצה.. אשמח לעצות
אשתך אומללהדעה
בשבילך אין לי שום עצות....
אתה כבר יודע אותן לבד
אם אתה לא טרול אז באמת אישה מסכנה בעולם נשמעת שפחה שלך
ובכןאריק מהדרום

יש הרבה סוגים של טיפולים זוגיים.

חפש בגוגל מטפלים זוגיים או בקופת חולים שלך הקרובה לביתך שירותים פסיכולוגיים.

אני לא חושב שהמצב שלך קשה, נראה שאתה מעריך אותה ונשוי לה 5 שנים אז בסך הכל למרות מה שתיארת אני די בטוח שהמצב אצלך לא מאוד קשה כמו שאתה מתאר.

אתה בטוח שבמקרה שלו טיפול יעזור?לולי הקטנה

נראה לך שטיפול יגרום לו לאהוב אותה פתאום,

כשהוא אומר שבעצם מעולם לא אהב אותה?

אני בספק!ספק מאוד גדול!

אז אני חושבת בניגוד אלייך,שהמצב שלו מאוד מאוד קשה אם ככה הוא מרגיש,

ועוד אחרי שאשתו עושה כל כך הרבה למענו.

 

לפותח השרשור-יש ילדים?

 

 

הוא נשמע נינוח מידי מכדי שזה יהיה רציניאריק מהדרום
וכן, אני מאמין שטיפול בהחלט יכול לעזור.
את נשואה? יועצת נישואים? למדת את הנושא?matan

יכול להיות שאת חושבת אחרת. אין קשר זוגי שאי אפשר להציל.

אנשים לא מתחתנים סתם. חייב להיות משהו מעבר.

וחוצמיזה- אם אין הירתעות מבן הזוג, אפשר לפתח אהבה.

אהבה תלויה בנו, אדם מצווה לאהוב את ה', את התורה- ואת אשתו. הוא יכול לעשות כל אחד מאלו.

את מוזמנת ללמוד את קונטרס החסד של הרב דסלר(מופיע בכרך א' של המכתב מאליהו) הוא מסביר

שם בדיוק את הנקודה הזו- אם כי באופן יותר רחב, לאו דווקא באופן הזוגי.

 

 

 

 

 

תעשה לי טובה,כן??לולי הקטנה
אתה נשמע קצת כמו מטיף או איזה אחד שכבר שמע על כל המקרים שבעולם,כן-כולל אלה שלא צלחו בסופו של דבר.
ובוודאי שיש קשרים זוגיים שלא ניתן להציל.
איפה אתה חי בדיוק??
חסרים קשרים שהסתיימו בגירושין אפילו שניסו להציל אותם?
חסרים קשרים שהסתיימו בגירושין אפילו שעבדו עליהם קשה ביותר? כולל טיפולים זוגיים וכו..??
יש מלא כאלה!!
ומה זה "אנשים לא מתחתנים סתם"??
קודם כל כבר שמעתי על כאלה שהתחתנו "סתם"
לא מתוך רצון גדול,אבל נעזוב את זה כרגע.
אנשים(רובם בכל אופן) לא מתחתנים סתם,זה נכון.
אבל לא יכולים לקרות דברים בדרך??
לא יכולים להיות מהמורות שלא ניתנות לתיקון?
בטח שיכולים.
אתה חי בסרט אם אתה חושב שכל זוגיות ניתנת לתיקון.
בסרט טוב מדי כנראה..
כל זוגיות ניתנת להצלה- בהינתן הרצון לכךmatan

זו אמירה חד משמעית, שקיבלתי מכמה אנשים ונשים שעוסקים בנושא.

מעבר לזה- אנשים לא מתחתנים סתם. אין שום דבר שקורה סתם. הכל בהשגחה פרטית.

לכן- אם הם התחתנו, זה אומר משהו. זה גם אומר שהיא לא בלתי נסבלת בעיניו. הוא(אם הוא לא טרול)

גם פונה לעזרה כרגע, מה שאומר שיש לו רגש כלפיה, גם הוא עדיין לא מוגר אצלו כ"אהבה", כבר יש לו

אכפתיות, לא נעים לו ממנה זה אומר שאכפת. קשה לו, מוזר לו, אבל הוא לא מנותק רגשית.

אם רוצים, הכל אפשרי.

אין דבר שאי אפשר לתקן, יכול להיות שהמחיר יהיה גבוה, קשה, אבל אם רוצים- אפשר.

בדיוק כמו עם הקב"ה- אין דבר שעומד בפני התשובה. אבל תשובה של אמת.

 

אני לא אומר שצריך לקבל התנהגות אלימה\פוגענית בקשר,

אם מישהו או מישהי חווים אלימות פיזית או מילולית או ניצול,

יכול להיות שלא תהיה ברירה אלא לנתק את הקשר.

לא בגלל חוסר יכולת להציל את הקשר עצמו, אלא בגלל שאחד הצדדים בקשר צריך לעבור

שינוי משמעותי על מנת לא לפגוע בשני. אבל זה לא שייך לעצם הקשר.

 

 

המלים שכתבת מייפות יותר מדי את המציאות,מחילה ממךלולי הקטנה

בפועל זה ממש לא ככה.

כבר שמעתי הרבה מקרים(הרבה!) שקשרים לא המשיכו למרות עבודה קשה,

למרות ששני הצדדים ניסו ורצו בזה מאוד.

ובוודאי שקורים מקרים של חוסר יכולת להציל את הקשר עצמו ממיליון סיבות.

ומאוד יכול להיות שאחד הצדדים בקשר היה צריך לעבור שינוי משמעותי כדי להציל את הקשר,וזה כבר היה מעבר ליכולתו האישית.

 

 

אגב-ברור שהכל זו השגחה פרטית,אבל גם עצם זה שהיתה השגחה,

כבר היו מקרים של נישואין לא בלב שלם של אחד הצדדים.

 

יכול להיות שיש קשרים שאנשים בוחרים שלא להמשיך להשקיעmatan

כי המאמץ גובר על התועלת.

את אומרת "שמעתי" - שמעת ממי? מיועצים? ממלווים? מאנשי מקצוע?

אנשים רבים בוחרים לוותר על הקשר משלב מאמץ מסויים- זו בחירה.

יכול להיות שהיא אפילו נכונה, או שאפשר להסכים איתה. אבל זו בחירה.

זה מה שאני שמעתי מיועצי נישואים וותיקים. שיש לי הרבה יותר מה לסמוך עליהם,

מאשר על מישהי שאני לא מכיר.

 

המצבים שבהם לא ניתן להציל קשר הם כאשר אין רצון בקשר.

נישואין לא בלב שלם זה גם מעיד, וגם הם בעזרת הכוונה וטיפול הופכים באחוזים משמעותיים(מעל80%)

לקשרים מדהימים.

הכל תלוי ברצון.

 

"שמעתי" הכוונה מכירה באופן אישילולי הקטנה

ואני חושבת שיש גם גבול לנסיונות להחזיק קשר בכוח.

צריך להשלים מתישהו שכשלא הולך-אז לא הולך.

ברור שהכל תלוי ברצון.

מכאן בעצם מתחיל הכל.

אבל שוב,לפעמים עם כל הרצון שיש,הקשר עדיין לא בר תיקון ועדיין לא מצליח.

 

אני לא מסכים, והניסיון של אנשים שאמינים עלי אומר אחרתmatan

זה שאת מכירה לא אומר שאת יודעת כל מה שעובר על אדם, אנשים גם מחזיקים תדמית,

צריך הרבה ניסיון, היכרות מעמיקה עם שני הצדדים ועם התהליך, בשביל להגיד משהו כזה על קשר לדעתי.

 

זה שצריך להשלים מתישהו זו אמירה שלך, השאלה היא מתי המתישהו.

ואם הכל תלוי ברצון, אז מה שלא עובד קשור לעובדה שלא מספיק רוצים.

יכול להיות קשר שצריך מלא רצון בשבילו ויכול להיות קשר אחר שצריך פחות-

אבל את שניהם ניתו להציל בהינתן הרצון לכך. יש מי שבוחר שלא להמשיך.

קשר שהוא לא בר תיקון הוא קשר שהבעיה שלו היא ברצון.

ואז חזרנו לנקודת ההתחלה.

אין קשר שלא ניתן לתיקון אם יש רצון.

אתה רק לא שם לב לנקודה קטנה ופשוטה-לולי הקטנה

לפעמים לא רוצים,אחרי שמאוד מאוד רוצים...

 

זה אומר-שבהתחלה מאוד רוצים,מנסים,מנסים,מנסים,

וכשרואים שלא הולך וזה גובה מאנשים המון כוחות נפש,אז כבר לא רוצים.

נכון- הבעיה היא ברצון בקשר, לא בקשר. זה מה שאמרתיmatan

וזו בעיה של כל זוגיות. הרבה אנשים מוותרים על קשרים מתוך חוסר ברצון בקשר, אז דברים קטנים מפריעים להם,

במיוחד בדייטים, אבל גם בנישואים.

מצחיקלולי הקטנה
מה זה "הבעיה היא ברצון ולא בקשר"
הרי הבעיות מתחילות כשיש בעיה בקשר..
ואז בוחנים אם רוצים את הקשר הזה או לא.
כל בעיה בקשר ניתנת לפיתרון, השאלה היא אם רוצים בוmatan

בכל קשר יש בעיות, חייבות להיות בו- אחרת לא היה פה קשר. את לא בקשר עם היד שלך, כי היא את,

אין לך צורך בקשר בה.

השאלה היחידה היא האם רוצים את הקשר.

כל עוד רוצים- אז אפשר להתגבר

אם לא- מוותרים.

אבל הבעיה היא לא בעצם הקשר בין האנשים, אלא ברצון שלהם לקיים אותו.

מה שקורה זה שדברים מסויימים מציקים בקשר ונראה כאילו לא ניתן לפתור אותם,

כשלמעשה, תקשורת טובה, תשומת לב ופתיחות בין בני הזוג יכול לשנות את החוויה,

לגרום לשינוי בהתנהלות בני הזוג ומתוך כך גם לקרב את הקשר.

לפעמים זקוקים להדרכה וייעוץ כדי להגיע לכך.

אבל הכל תלוי ברצון להישאר בקשר.

הקשר עצמו ניתן ל"הצלה", ע"י נקיטת אמצעים מסויימים ושינויים מסויימים של שני הצדדים,

זה ששני\אחד הצדדים לא מעוניין- זה מה שלא מאפשר.

צודקת!!! כל מילה בסלע8668
ברור שיש כאלו שמתחתנים סתם
רע להם עם ההורים או שהם חולמים על חתונה יפה ושוכחים שאחרי המסיבה יש חיים ואחריות.

יש כאלו שמתחתנים בשביל כסף ויש כאלו שמתחתנים בשביל תאווה.

ולא כל נישואים אפשר להציל, גם אם פונים לייעוץ ומשלמים עשרות אלפי שקלים שום דבר לא יעזור אם בני הזוג לא ישתנו או לא ירצו לשנות את מעשיהם.
את אומרת בעצמך שאפשר להציל..נשואים פלוס
רק צריך ששתי הצדדים ירצו בכך ויהיו מוכנים להשקיע בכך..
כמו שאריק אמר אתה זקוק לעזרהלשם שבו ואחלמה

השאלה מה אתה רוצה שישתנה, 

האם אתה רוצה לשקם את הקשר שלך עם אשתך?

תשובה ללשםלבן אפור
אם זה היה פשוט להפרד זה מה שהייתי עושה.
אבל יש לנו ילד ועוד כמה סיבות. בכל מקרה אני לא הייתי בטיפול אולי זה יעזור לשנות את הרצון שלי
2 אופציותיואב גל
1-תעבוד על זה כדי לאהוב אותה באמת כמו שמגיע לה
אם באמצעות טיפול אם בעצמך.
2-תעשה לה טובה ותפרד .. מגיע לה מישו שאוהב אותה.
עצותמנחם חפץ

ישנם כאן כמה כיוונים לבחון ולכן כדאי לך מאוד ללכת לייעוץ נישואין, וממה נפשך אם תבין שאתה יכול להמשיך בנישואין אז כבר תעשה זאת מתוך הבנה שזה מה שמתאים לך וזה יהיה מתוך אהבה ושמחה ואם תבין שאתה לא יכול להמשיך אז יפה שעה אחת קודם

תודה לכולםלבן אפור
למי ששאלה יש לי ילד אחד. ואני לא טרול.
באמת תודה לכולם על העצות. אבל זה נשמע שזו הפעם הראשונה ששמעתם על גבר שהתחתן עם אשתו בלי לאהוב אותה...
בכל מקרה אני באמת הייתי צריך להפרד ממנה אבל היא בחיים לא תסכים כי היא אוהבת אותי. לפחות ככה היא משדרת. אני הייתי שמח לשמוע איך אפשר להסתדר עם משהי שהאופי שלה בדיוק הפוך משלי ברמה שקשה לתאר. וזה מביא להרבה התנגשויות.
אגב היא לא חושבת ומרגישה ככה.
כבר שמעתי על מקרים כאלה,כמו שתיארתלולי הקטנה

זו בהחלט לא הפעם הראשונה שאני נתקלת במקרה כזה,כמו שלך.

ועם איך שאני שומעת על מקרים כאלה,קשה מאוד להסתדר במצב כזה.

 

מאחלת הצלחה!

לא פעם ראשונה, ואנחנו מגדירים אחרת לאהובmatan

יכול להיות שהיית צריך להיפרד ממנה לפני כן בדייטים.

אבל לא משנה מה היית צריך, השאלה היא מה אתה צריך עכשיו.

זה שהתחתנת איתה אומר שאתם נשמה אחת- אם היא הזיווג שלך,

אז הייתם ככה לפני כן ואם לא- הקב"ה יצר אתכם לנשמה אחת בחתונה

(מהמדרש על הפסוק "מוציט אסירים בכושרות...")

לכן- מה שאתה צריך עכשיו זה להפסיק לשאול מה היה צריך לעשות,

להבין שאיו טעויות בהשגחה, יכול להיות שאתהלא חשבת מספיק,

אבל גם זה מאיתו ית'.

השאלה היא הלאה כמו שאתה שואל- מה עושים מכאן.

כמה נק' -

1) לך לייעוץ מקצועי אצל ת"ח, או אצל אדם שרבך ישלח אותך אליו.

אין לנו אפשרות לעזור דרך המסך כמו שלאדם בעל ניסיון יש אפשרות לעזור פנים אל פנים.

 

2) תשב עם עצמך ותחליט- כמה אני מוכן להשקיע? כמה אני באמת מוכן לעבוד קשה?

אם תפנים שזאת זוגתך, היא ה"בת פלוני לפלוני" שלך, זיווג נשמה שעליה אתה אומר "זאת הפעם עצם מעצמי"

אז תבין שאין, לא היה ולא תהיה כמוה בעולם בשבילך- היא אחת ויחידה.

תודה על מה שהיא עושה, בשבילך, בשביל הבית והילד. תודה לרבש"ע עליה, שב ותגיד תודה לרבש"ע על אשתך

המדהימה, על כל מה שהיא עושה למענך, בשביל הבית שלך, בשביל הילד שלך. אל תיקח שום דבר כזה כמובן

מאליו ותראה כמה מדהימה היא שהיא עושה את זה למרות שהיא איננה מקבלת "אהבה" כלשונך, כי אתה הרי

לא אוהב אותה ולא יכול לעשות את זה בכוח.

 

3) אם החלטת להשקיע, תהיה מלווה ומודרך ע"י איש מקצוע מנוסה עדיף שגם יהיה ת"ח או לפחות שת"ח סומך עליו.

 

4) אין זוגיות שאין בה מפגש בין סוגי אופי שונים בתכלית זה מזו-

איש ואישה הם הפכים מוחלטים, בצורת החשיבה,הפעולה, הניסוח ומתוך כך במכלול החיים.

כולם מתמודדים עם אותה נקודה בדיוק. אהבה עוזרת לרצות לגשר. אבל זה לא אומר שאי-אפשר בלי.

האופי השונה שלה הוא בדיוק מה שמחתן אתכם. באופן טבעי- אישתך נותנת לך המון, כחלק מהחיים,

ולכן גם אוהבת אותך יותר. אהבה היא תולדה של נתינה. ככל שתיתן לה יותר- ניתנה שרואה אותה מתוך

רצון שיהיה לה טוב(לפחות לא להיות כפוי טובה על כל מה שהיא נותנת) - תתחזק האהבה.

 

5) בהדרכה מוקדמת של איש מקצוע על איך ובאיזו צורה תדברו על זה. שהיא תדע, זה יקרב אתכם,

תקשורת היא אחד הכלים החשובים ביותר לקרבה רגשית.

 

ושוב-

יעוץ וליווי דחוף! אם רצון והשקעה, תוכל בעז"ה לספר לנו שגילית שאתה בעצם מאוהב באישתך.

 

בהצלחה!

וואווו מתן,תסלח לי,כן?לולי הקטנה
אבל אתה קצת פאנט והולך ממש עם הראש בקיר.
מה זה-אין ולא היה ולא צהיה כמוה בעולם? והיא האחת והיחידה??
אתה באמת חושב ככה?
נו באמת! אתה ממש מצחיק עם התגובות שלך.
אין אנשים שמתגרשים בונים לעצמם חיים אחרים עם אישה אחרת וזוגיות אוהבת ומאושרת ושמחים על הצעד הזה שהתגרשו??
אתה אשכרה חי קצת בסרט.
צא מהבועה שיצרת לך.
מצטערת! זה לא עובד ככה.

היא עושה-עושה.מדהימה-מדהימה.
אבל דחילאק,לא בכל מחיר.
מה נסגר?
אנשים עושים טעויות בחיים,כן.והכל מלמעלה,כן.
אבל יש אפשרות לתקן וזה אומר להתגרש ולנסות לבנות חיים אחרים מאושרים יותר.
את זאת שמצחיקה פהmatan

אין ולא היה כמוה בעולם- בשבילו. ואם יש אפשרות אחרת- אז הוא יתגרש.

וגירושין זה הנזק העצום ביותר שאדם יכול לעשות לעצמו,

אלא אם כן כמובן הדברים הם עד כדי כך מסוכנים- לה או לו.

התורה אומרת לתת גט כשמצא בה "ערות דבר" זו הדוגמה.

אם יש היזק רגשי\פיזי או ניצול גם יכול להיות שאין אפשרות לטפל.

אבל גירושין הם אחד הדברים הנוראיים שאדם יכול לעשות, זה בעצם להחריב

משכן. בידיים- לבחור להחריב עוד חלק מבית המקדש.

הקב"ה בחר להחריב מקדש ולכלות זעמו על עצים ואבנים במקום עלינו.

אבל - גם זה אחרי שלא נשארה שום דרך אחרת.

גירושים זה לא פיתרון- זה פגיעה חמורה מאוד בכל הנוגעים בדבר-

הוא יסבול מזה, היא תסבול מזה, הילד יסבול. זה לא כל-כך פשוט להתגרש.

 

כל-עוד הוא נשוי לה, היא אחת איתו- הם גוף אחד, "אישתו כגופו" ממש.

אין ברירה, זו לא שאלה, השאלה היא מה עושים עם זה.

אני לא חי בסרט אלא את- וסרט מסוכן שעלול להוביל לגירושים, שלך והסובבים אותך.

 

יש אנשים שמתגרשים ובונים לעצמים חיים אחרי זה, בד"כ הסטטיסטיקות הן שאנשים שהתגרשו

פעם אחת יש להם יותר סיכוי להתגרש פעם שניה. זה לא באמת עוזר, למעט מקרים מסוימים.

לפעמים, הם מגלים שבעצם הבעיה היתה בהם- אבל הם כבר התחתנו שוב ובונים את הזוגיות שלהם.

כל זמן שאדם נמצא בזוגיות - זו הזוגיות שהכי נכונה לו. ואם אדם נשוי- זו אישתו האחת והיחידה.

אם פוזלים לצדדים, אז היא כבר לא אחת ויחידה- ואז מגיעים לכמעט 70% גירושים באוכלוסיה הכללית.

 

איזה מחיר הוא משלם? "לא בכל מכיר", אם היית אומרת שהיא מכה אותו, הייתי יכול להבין אותך.

אבל במחיר של לעבוד על הקשר? אין זוגיות שלא מצריכה עבודה תמידית של שני הצדדים.

הוא כפי הנראה בכלל לא התחיל לעבוד. אז אין פה שום מחיר שהוא משלם.

גירושים לא מתקנים כלום- הם הרס עצמי וחורבן לכל הנוגעים בדבר.

זה כמו כימותרפיה- יכול להיות שזה פיתרון, אבל זה פיתרון אחרון, רק אם אין דרך אחרת.

לא על כל וירוס עושים כימותרפיה.

בוא נסכים שלא להסכים.לולי הקטנה

הבחור טוען שמעולם לא אהב אותה.מעולם!!

אם אתה נותן להם סיכוי,סבבה.

אני לא.

 

להתגרש עכשיו יהיה קל יותר מאשר בעוד 4,5,6 שנים

כשיתעורר למציאות שיש לו 3,4 ילדים ואז נראה אותו מתמודד עם זה.

 

 

 

מציאות לחוד- רעיונות לחודmatan

אפשר להסכים שלא להסכים, אבל אני נלחם פה על הבית של מי שקורא את הדברים הללו, ושל פותח השירשור.

 

זה שהוא טוען שמעולם לא אהב אותה- זו טענה, צריך לבחון אותה בכלים מלאים ולפתוח ולבדוק, האם באמת

אין שום גרעין פנימי של חיבה\הערכה - 80% מהזוגות האפשריים יכולים לחיות חיי זוגיות מאושרים, אם שניהם

עובדים על המידות, המספר עולה ככל שמשמקים בעבודה על הזוגיות.

חיבה או הערכה הן בסיס מצויין לרגש אהבה והן קודמות לו-

אם אין רתיעה- יש מקום לאהבה, בין כל בני זוג.

הוא לא חייב להמשיך להביא ילדים לפני שהטיפול מצליח. גם רבנים יתירו לו שלא להוליד עוד ילדים על מנת

לתת לו זמן לבדוק אם התהליך מתנהל מספיק טוב. וזה תלוי בו, ברצון שלו ובמוכנות שלו לעבוד קשה.

 

כל מי שנמצא במשבר רואה את מציאות שחורה מדי, שלא נכונה לגמרי, לכן הוא לא אמין. ואפילו אם היה,

היה סיכוי גדול מאוד. לגבר מספיק שאישה תעריך ותהיה טובה לבית על מנת לאהוב אותה "דינו שמגדלות

את ילדינו ומצילות אותנו מן החטא" - זה הכל, אם יש לו את זה, הוא יוכל להפריח את האהבה ביניהם.

זה מה שכותבים גדולי עולם בתורה, ועל זה מסתמכים יועצים ויועצות בעלי ניסיון רבים ורואים הצלחה במעשה

ידיהם.

 

אתה ממש מזלזל בו וברגשות שלו,אה?לולי הקטנה
הפכת אותו לאחד שלא יודע מה הוא מרגיש או יותר נכון לא מרגיש לאשתו.
הוא לא אומר לך-אהבתי אותה ועכשיו פחות,או בכלל לא,ששם הייתי אומרת:וואלה,כדאי לעשות הכל כדי לתקן.
הוא לא אהב ולא אוהב.
האופי לא מתאים.
יותר מזה???

שוב,נסכים שלא להסכים.
ובינינו-מתה לשמוע את פותח השקשור עוד 5 שנים.
אני לא מזלזל בו- אני מכיר את המצבים האלוmatan

אין שופטים אדם בשעת משבר.

גם לא את מה שהוא מתאר.

חיבה או הערכה הן נוכחות של אהבה, ואת זה הוא לא בהכרח מכיר.

הרבה פעמים אנשים אומרים אהבה ומתכוונים להתאהבות- אין קשר בין השתיים.

 

אופי לא מתאים זה בדיוק המושג של להתחתן. אין אנשים עם אופי מתאים, אף זוג אין לו אופי מתאים,

יש דברים מתאימים יש דברים שפחות, השאלה היא מה עושים איתם.

 

מה יקרה עוד 5 שנים תלוי בו ובהחלטות שלו.

 

הערכה זה בפירוש לא נוכחות של אהבה!! בהחלט לא!!לולי הקטנה
ואני יודעת על מה אני מדברת.תאמין לי.
את אומרת תאמין לי, אני אומר לך שאני מאמין למי שעוסק בזהmatan

על הערכה המון מערכות יחסים מושתות והיא גם התבטאות ראשונית לאהבה.

תאמיני לי.

פגשתי זוגות כאלו.

צריך עוד לפתח אותה- אבל זו התבטאות ראשונית של אהבה, גרעין קטן שצופן בתוכו אפשרות.

תאמין למי שעובר זאת על בשרולולי הקטנה
זה הכי אמיתי ונכון.
עם כל הכבוד למי שעוסק בזה,מי שעובר את זה יודע הכי נכון את ההרגשה.
את ההרגשה- לא את המציאותmatan

השלכה היא הטעות הראשונה בעזרה לזולת, ובזוגיות בכלל-

אם אני מבין ככה\מרגיש ככה- אז גם השני.

לא נכון.

ניסיון של שנים, מוכיח אחרת, ניסיון של מאות ואלפי זוגות, מכל הזרמים והגוונים.

אז בבקשה- את יכולה לחשוב מה שאת רוצה, להביע את דעתך באופן חופשי-

אבל יש אנשים בעלי ניסיון שאומרים אחרת ממך.

נו באמת!מה זה ,את ההרגשה לא את המציאות"?לולי הקטנה

תפסיק להפוך אנשים למטומטמים,

ולהגיד להם במלים אחרות "ויפות" שהם לא באמת מרגישים מה שהם מרגישים.

אני מדברת על אדם שאומר לך "אני לא אוהב!" נקודה.

ואם הוא אומר לך את המשפט הזה,תאמין לו.

ואל תנסה ליפות את המציאות שלו בעזרת מסחטת מלים בשקל וחצי.

 

ושוב-כל בעלי הניסיון,כולם,לעולם לא ירגישו מה שבן אדם אחד מרגיש ויודע וחווה זאת על עצמו.

אז באמת די!

 

אני לא יודע על מה את מגנהmatan

או על מי.

 

אבל כל מה שאני אומר מגובה בניסיון ואמירה של יועצים ויועצות.

אני אומר בצורה הכי פשוטה שיש, את האמת, שאולי כואבת לשמוע לפעמים,

תלוי בסיפור החיים של האדם.

 

מה לעשות שהחוויה שלנו היא משקרת. כשרע לנו הכל צבוע ברע וכשטוב הכל צבוע בטוב?

מה לעשות שאנחנו לא אובייקטיביים. שאין לנו ניסיון בדברים האלו, ואנחנו הרבה פעמים טועים

ושוגים באופן חמור.

 

אין לי שום סיבה להאמין לו- כי לא חקרתי ובדקתי אותו. דווקא המעשה שלו של פתיחת השירשור

הוא מעשה שמעיד על ההיפך ממה שהוא חושב.

הוא אולי לא יודע, לא מרשה לעצמו, תקוע בפינה רגשית, או אלף ואחת סיבות-

אבל אם הוא היה לא אוהב אותה, באמת, הוא היה מתגרש, לא שואל ולא נעליים.

 

אם יש צל של אכפתיות- אפשר לעשות משהו, חיבה והערכה- כבר אפשר לעשות הרבה.

זה לא קל ולא פשוט, בכלל לא, אבל אפשר.

 

זה שתגידי די לא יהפוך את זה לאמיתי.

תבדקי טוב מה כואב לך באמירה שלי- כי היא כואבת לך, לא במקום שכלי,

אלא במקום רגשי.

את לא מנסה לעזור לו, את לא עוזרת בכלום כשאת אומרת להתגרש, רק מקשה עליו,

עליה ועליהם.

 

אני לא יודע אם את בת להורים גרושים, או שאת קשורה לאנשים גרושים איכשהו(אחות\דודה\חברה)

או שאת גרושה בעצמך, למרות שאת אומרת שאת בגיל 18 וחצי, אבל אני לא שולל.

 

אני מציג את האמת של אלפי זוגות, שטיפלו וטופלו.

על כל זוג שאת מכירה אני מכיר 10 שהצליחו.

 

 

לא מגנה על שום דבר ועל אף אחדלולי הקטנה

ועם כל הכבוד ליועצים והיועצות,הם לא מכירים את כל המקרים בעולם.

ומספיק מקרה אחד שלא הולך לפי הספר,כדי להפריך את התזה המתייפייפת שלהם.

 

ויש מלא סיבות ל-למה אנשים לא מתגרשים,תאמין לי.

זה לא נגמר ב-"אני לא אוהב אותה אז אני מתגרש".

 

ואני בת 18 וחצי?איפה ראית את זה?

את מגיבה רגשית מאוד- כאל דבר שקרוב אלייך, ולא כייעוץ לאדם זרmatan

הם מכירים הרבה יותר מאנשים רגילים כמונו.

כל הסיפורים לא הולכים על פי הספר, זו הסיבה שאין ספר- יש בני אדם,

ואצל בני אדם הכל אפשרי.

זו לא תזה מתייפיפת אלא מציאות חיים שלא מאות ואלפי זוגות.

 

אנשים לא מתגרשים מהרבה סיבות, מעטים מהם מחפשים פיתרון למצב הרגשי שלהם-

מי שמחפש פיתרון מעיד על כך שהוא רוצה למצוא אותו.

רגשות הם הרבה יותר מורכבים מ אני אוהב\לא אוהב, יש רמות, יש זמנים, יש שלבים,

יש פתחים לרגש, יש דימוי זוגי ובניית זוגיות.

כלים רבים וחשובים, שהצילו ומצילים בכל יום ויום משפחות שלמות.

לכן- לפני שחורצים גורלות אפשר לחשוב

 

וסליחה, התבלבלתי, זכרתי את הקשר ביניך ל18 וחצי, מחיפוש קצר מתברר שזו תגובה שלך לשירשור

על מתי התחלת לצאת. סליחה על חוסר הדיוק, אני לא עוקב יותר מדי.

 

 

אני תמיד מגיבה מניסיון(אישי או לא אישי)לולי הקטנה

הרבה פעמים רגשית,נכון.

אבל גם מאוד מאוד שכלית.

ברור שלא הייתי מגיבה אם לא הייתי מכירה מקרוב כאלה מקרים.

 

ואני אומרת לך,אף על פי ולמרות הכל,יש מקרים כאלה שאין מה לעשות.

לקפל את הפקלאות ולהגיד יפה שלום.

לא בגלל שאי אפשר לגשר, אלא בגלל שאין רצון לגשרmatan

אני מסכים- יהיו מקרי קיצון, בודדים שבהם הדבר היחיד לעשות הוא לקפל פקלאות וללכת.

אבל זה הקו האחרון.

לרוב אנחנו לא מגיעים לשם, ורוב האנשים מתגרשים מאוד מהר, יחסית למה שאפשר לעשות.

מומחי ייעוץ מגדירים מינימום של שלושה חודשים זמן ביטחון שבו אף אחד לא עושה שום דבר

מלבד לבדוק איך מקדמים את הקשר. לרוב אנשים בורחים.

הבעיה תמיד ברצון.

 

האמת שמקרה אחד לא מספיק בכלל...נקודה

 

בס"ד

 

כל אדם הוא עולם ומלואו,

וכל מערכת יחסים עוד יותר.

 

יועצים הם לא חייזרים שכל המידע שלהם על זוגיות לקוח מספר....

גם הם בני אדם, לרוב נשואים בעצמם, רק שהניסיון שלהם עשיר יותר,

והם גם למדו את הנושא. 
 

יש המון המון סיבות לכישלונות של נישואין,

וזה לא חייב להיות קשור בהכרח לאהבה.

 לעיתים כל האהבה שבעולם לא מספיקה,

כי צד אחד בעייתי ואין לו את הכלים הנפשיים להודות בבעייתיות הנפשית,

וכל שכן לטפל בה. 

 

לעתים הפוך, האהבה מתפתחת לאט ובהדרגה,

עד שעם הזמן מגלים שאנו לא יכולים לראות את המשך החיים האחד בלי השני.

 

יש מצווה בתורה "ואהבת לרעך כמוך"

"ואהבת את ה' אלוקך".

ניתן לצוות על רגש.

הציווי הוא לא ישיר, כי הרגש עצמו לא מופיע מבחירה,

אבל יש תהליך שניתן לבחור לעשותו,

וזה יוליד את הרגש.

ובוודאי שיש דרכים לבנות רגש,

לרצות לאהוב, לתת לרגש זמן ומקום,

להשתמש בכלים נכונים-

והאהבה תפרח.

 

נשמע שהערכה, כבוד ורצון טוב יש כאן.

בע"ה ובעזרת השליחים הנכונים ניתן ללמוד איך מתקדמים מכאן.

 

בהצלחה רבה

אתה מכיר זוג שהאופי שלהם לא הפוך?בת 30

המלצה: תעשה סקר קצר בין החברים הנשואים, תשאל אותם אם הם דומים לנשותיהם או הפוכים. חותמת לך שרובם יגידו בפה מלא  "אני ואשתי? הכי הפוכים שיש!!", וזה למרות שכלפי חוץ הם נראים לך ממש דומים.

 

אומר לך בקצרה:

1. כל הזוגות בעולם הם הפוכים. יש יותר יש פחות אבל אם אתה חושב שתמצא מישהי שלא- אז כדאי שתתפכח מהר מהאשליה הזו.

2. יותר מכל אדם אחר בעולם- אשתך ההפוכה לך היא המפתח הכי רציני ואמיתי לעבודת המידות ועבודת הנפש שלך. אם תתבונן קצת בדברים ההפוכים תראה שהם נוגעים לך בדיוק בנקודות ה"כואבות" או אלו שאתה בתוך תוכך יודע שצריכות תיקון. אי לכך ובהתאם לזאת אתה צריך לחבק ולנשק אותה כל בוקר רק מתוך הודיה על זה שהיא עוזרת לך לתקן את עצמך

2. אהבה זה דבר שאפשר לעורר. נכון שמצבך לא משהו, אבל אפשר להשקיע. אהבה לא באה באופן אוטומטי. אהבה נוצרת.אהבה נוצרת מנתינה, אהבה נוצרת מהסתכלות בעין טובה, אהבה נוצרת מהשקעה בזמן משוף, אהבה נוצרת משיתוף אמית של החיים ושל מה שקורה בלב שלך ושלה.

 

אולי אני טועה לגמרי, אבל כל עוד אתה תחיה עם תחושה שטעית- שום דבר לא יתהפך, אתה לא תתאהב בה בוקר בהיר אחד.

אבל אם תקבל את העובדה שהיא אשתך, וזה משמיים, ותתחיל להשקיע בזמן המשותף שלכם, ולשתף אותה בדברים שעוברים עליך ולתת לה מעצמך- או אז האהבה תוכל להתעורר.

שאלה לי אלייךלולי הקטנה
אם היו שמים אותך עכשיו בבית עם בחור שאת לא אוהבת..
הוא היה משקיע בך,קונה לך,מפנק,מבשל מדי פעם,שותף מלא בעבודות הבית ועוד ועוד
אבל מה? את עדיין לא אוהבת אותו.וכל הדברים שהוא עושה בבית ולמענך לא גורמים לך לאהוב אותו.
אז?? גם היית מקבלת את זה שהיו אומרים לך שאהבה אפשר לעורר?
גם היית מקבלת את זה שהיו אומרים לך "תשקיעי","תמשיכי לתת"?
תחשבי טוב טוב על התשובה.
אהבה אמתית מגיעה רק אחרי חתונה כשעוברים משהו ביחדl666

אני זוכרת שכמה חודשים אחרי חתונה שלי חברה שאלה אותי האם אני אוהבת אותו ואמרתי שאני לא יודעת

וכן כשמשקיעים בכל הכיוונים אז אהבה אמורה להתעורר אלא אם כן יש איזה משהו שממש מפריע

טוב,זו הרי שטות גמורה,כן?לולי הקטנה

במהלך קשר חברי לא אוהבים?

מה שמרגישים לזה שמולנו זה לא אהבה?

זה זה! וחצי!

 

תלוי מה עוברים בקשר וכמה הוא נמשךl666

אבל בדרך כלל לא

אהבה זה משהו שקשה לנתק, מה שאפשר לנתק זה לא אהבה

אהבה גם כוללת קבלה של דברים לא נעימים, 

למה התכוונת - קשר חברי- לקשר זוגי או לקשר של חברות? אם כוונה לקשר זוגי

אז לא גם זוג שנמצא ביחד 10 שנה עד החתונה לא יגיע לאהבה אמתית ולא משנה מה הם עשו ביחד

לא יודעת איפה חיים אנשים,באמת..לולי הקטנה

אהבה לא קשה לנתק?

כל האנשים שפעם יצאו,אהבו ונפרדו,לא אהבו אף פעם?

את תגידי להם:"לא אהבתם,זאת לא היתה אהבה" ??

מה זה השטויות האלה?

 

אני משתגעת מאנשים שמתיימירים לדעת הכל.

שמתיימרים להגיד לאחרים מה הם הרגישו ומה לא.

ואם מה שהם הרגישו זאת אהבה או לא.

לכו לנוח.

לא הם לא אהבוl666

בדרך כלל זאת הייתה התלהבות מהדמות דמיונית שהם המציאו לעצמם בראש

או סתם בילוי כיפי

אם כיף לבלות עם מישהו ולהעביר אתו זמן זב לא אומר שיש אהבה

התאהבות מקסימום

טוב..טוב..לולי הקטנה
לא יודעת איפה את חיה עם דמיונות כאלה באמת.
יקום פה אחד שיגיד שהתחתן לא מאהבה
(חוץ מפותח השרשור)
אני חושבת שרוב מתחתנים עוד לפני האהבהl666

במיוחד גברים שהם נראה לי בכלל לא חושבים במונחים האלה

בעבר אצל גויים אפילו הייתה חלוקה כמו אצל אנשים בדור מבול ואצל הרבה אנשים זה עדיין ככה

שיש אישה שמתאימה למשפחה והיא תהיה אם ועקרת בית ויש אישה שהיא בשביל אהבה

ולא מסתדר להם בראש - ואני אומרת שדווקא בראש - שזו אמורה להיות אותה אחת

ואז אחרי חתונה באות בעיות

או שכיף אתה אבל בית לא מתפקד או היא אישה טובה אבל הוא לא אוהב

רגש הוא בא מהראש, אנחנו בעלי רגשות שלנו ואנחנו מחליטים מה נרגיש

פותח השרשור פשוט לא רואה את אשתו בסיטואציות שהיו לו עם בחורה מהעבר, ויכול להיות שאם הוא היה מנסה זה היה משתנה

סיימתי לשכנע אותךלולי הקטנה

מהסיבה שמי שמדבר כל כך הרבה שטויות,

נתקע איתן בראש ולא ממש בא לו לראות את המציאות.

או שפשוט-לו בעצמו רע בחיים.

I666, מסכימה עם כל מילה שלך. וגם עם "ה-מיוחד"ירושלמית טרייה

.. שכתב שאתה טמבל עם תעודות.

אתה שרוי בחלומות של בן שש עשרה על בחורה שנשארה בדמיון, ולא יודע להכיר טובה ולאהוב את האישה שאיתך שנשמעת אישה נפלאה וגם ילדה לך ילד.

 

בקיצור, רחמי עליה.

מקווה בשבילך שתתבגר בקרוב, לפני שתעשה שטויות ותאמלל אותה וגם תגזור על עצמך חיי סבל.

שיהיה לך ברור: אם תנסה לחדש את הקשר עם אותה שבחלומות שלך, לא יצא לך מזה שום אושר.

 

תנסה להתרכז קצת בלימוד, עבודת המידות, ולראות את הדברים הטובים שבאשתך. תנסה לעזור לה ולא בכסף. לצאת איתה ולהקשיב לה. ואז יש סיכוי שגם תאהב אותה.

ככה:בת 30

קודם כל- המצב הוא שהוא כבר בפנים. כלומר- הוא כבר נמצא בבית עם אישה שהוא לא אוהב.

שנית-לא ראיתי בדברים שכתב שהוא ניסה. הוא לא כותב שהוא ניסה ללכת לייעוץ, ניסה להשקיע וכו'.

ועוד- הוא כתב שהוא לא רוצה להתגרש וכן הוא כתב דברים שמבחינתי יכולים להעיד שאולי הוא בעצם מעולם לא ניסה לחוות זוגיות עמוקה וכנה עם אשתו. ברמה של עבודה אישית וכד'.

 

יכול להיות שאני טועה, כמובן.

אבל על פי הנתונים שהוא נתן, אני בהחלט מגבה את מה שכתבתי...

 

הכל תלוי בך. הכל. מנסיון.אנונימי לשעה
אי אפשר לאהוב שתיים ביחדאיש מרגיש

לא התחלת את שאלתך בכך שאתה לא אוהב את אשתך.

התחלת בבחורה אחרת שעדיין נמצאת ברקע ואתה משווה בינה לבין אשתך.

כנראה שהיא מהווה גורם  החוצץ בינך לבין אשתך.

כדי לאהוב צריך לפנות מקום בלב.

אצלך הלב עדיין מלא......

יש כמה דרכים כדי להשתחרר מהצל הזה שמלווה אותך.

הדרך הפשוטה היא לחפש את כל החסרונות שהיו בראשונה.

לחזור עליהם שוב ושוב ולהעצים אותם.

.כך נעלם בהדרגה הדמיון של הבחורה המושלמת..

ואז הלב יתפנה מהזיכרונות ויתפנה לאשתך....

יש משהו בדבריךלבן אפור
יכול להיות שאני חושב עליה עוד . אבל אני לא חושב עליה כי אני רוצה אותה . אם אשתי היתה מתאימה לי היה לי יותר קל להתחבר. האמת שקשה לי לנתח את זה. בכל מקרה המציאות מראה שאני מנסה לפצות אותה בעניין הכספי ואולי אני נותן לה כסף כדי שאני לא יצטרך להשקיע בקשר. יכול להיות שזה משהו בתת מודע. וואו לא ידעתי שאני כל כך מסובך עם עצמי....
תשקיע את הכסף בייעוץ, ותמצא את אישתךmatan


זה בהחלט תמרור אזהרה אדום וגדוללולי הקטנה

שאתה מנסה לפצות על זה בעזרת החומר.

זה לא יעבוד ככה!חותמת לך!

אני יודע.לבן אפור
אבל לפחות זה
אני באמת לא רוצה ללכת להתגרש.
חייב עזרה דחוףףףף.
אם אתה לא רוצה להתגרשmatan

אתה באמת חייב עזרה דחוף.
הדבר הראשון זה ללכת לייעוץ.

אז לך לייעוץ!זה היישורת האחרונה שאולי תעזור לךלולי הקטנה

לא בטוח,אבל תנסה.

לפחות תדע שנסית משהו כדי לתקן.

 

לא קראתי את כל התגובות שלך,אבלנונימי

שמתי לב שאת ממש בטוחה בעצמך שאי אפשר להציל את הקשר הזה, למה???

את ממש צריכה להיזהר במילים שאת כותבת מדובר כאן בדיני נפשות ממש!!

אנחנו לא יועצים ולא מכירים את המקרה עד הסוף, הדבר הכי נכון לעשות זה לייעץ לו ללכת לייעוץ אצל מישהו מומחה ואם יש ך עצות לייעול הקשר אז מומלץ גם לתת אבל בשום פנים ואופן לא לייאש את הבנאדם.

 

ואני כותבת את זה בתור אחת נשואה שבטוחה שאפשר להציל את הקשר הזה!! לא סתם להציל אלא לגרום לו לאהוב את אשתו באמת.

את צודקתלולי הקטנה

ואני אכן גם המלצתי לו ללכת לייעוץ ולנסות לתקן.

אבל מצד שני אני גם יודעת את מקומו,ומה הוא מרגיש.

אפשר גם להבין מהתגובות שלו מה הוא חושב או מרגיש בעניין הזה.

 

אתה לא מסובך אתה מוצף וקצת מבולבלאיש מרגיש

וזה בסדר גמור.

הגיע הזמן לעשות בירור מדוע קשה לך להתחבר אליה.

כמו שכבר אמרו כאן לפניי, רצוי עם איש מקצוע.

אפשר לשאול משהו?מוריה.ר =)
פשוט מעניין אותי.
תמיד שמעתי שאישה לא יכולה לאהוב שניים לעומת גבר שכן יכול. ( ולכן לדוגמא היה בעבר נותר להינשא לכמה נשים )
מה נכון?
"אהבה היא תולדת הנתינה"ה-מיוחד

הרב אליהו דסלר

 

מהתיאור של מה שכתבת נראה לי שכל מה שאתה עושה זה רק לקבל.

ואם נהיה קצת פחות עדין- אתה טמבל עם תעודות

אולי אני טועהl666

אבל תיארת את אשתך בתור עקרת בית

וממש לא בתור אישה או בת זוג בקטע יותר אינטימי

ונראה לי שפה הבעיה 

את בחורה שיצאת לפני חתונה ראית בתור בת זוג שמעוררת רגש

ופה בנישואין כאילו אין רגש

וצריך אולי לעבוד בכוון הזה, לצאת ביחד, ליהנות ביחד, אולי לשנות משהו במראה חיצוני 

ולהשלים שמה שעבר עבר, לא קיים יותר, גם אנחנו היום לא אלה שהיינו לפני 5 שנים

כלומר אתה מלפני 5 שנים כבר לא קיים ואותה בחורה בטח במקום אחר בחיים 

ובסוף סיפור שנשמע לא אמתי אבל לצערי קרה למכרים שלנו

גבר נשוי אחד פגש ברשת חברתית אהבת ילדות, הם לא התראו 10 שנה

הוא לא הצליח להתאפק וכמו בסרטים רב עם אשתו, קנה כרטיס, היא הייתה בחו''ל וטס אליה

כשהוא פגש אותה הוא כמעט התעלף... מאכזבה כי שנים לא עשו לה טוב

אז בסוף הוא נשאר בלי כלום ועוד עם חור בכיס

 

 

ברור שאין רגש!לולי הקטנה

זו בדיוק הבעיה שלו.

אני באמת לא מבינה אתכם.

הוא אמר הכל מההתחלה.

מההודעה הפותחת שלו.

ברור שפה בנישואין אין רגש.זה מה שהוא אומר לאורך כל השרשור הזה.

נראה כאילו אין הרבה שמבינים אותו כאן.

בעיה היא שהוא לא יודע לשלב בין שגרה לרגשl666

אצלו זה כאילו או זה או זה

או הרפתקה רומנטית ושגרה משעממת והעניין הוא לשלב

אם הוא לא ידע לשלב אז זה לא ילך עם אף אחת

אז למה לא לנסות קודם עם אשתו

שוב-כי אין לו רגש!לולי הקטנה

אז איך ידע בדיוק לשלב בין השניים?

מה לא ברור פה?

הכל מונח על השולחן.

הבחור לא אוהב.נקודה.

 

לשלב בין שגרה לרגש יודע לשעות מי שמרגיש.מי שאוהב.

תגידי, את בכלל נשואה???לא מבינה

נכנסתי לכ"א שלך, ולפי ההודעות בלנ"ו משתמע שאת לא.

נשואה,כן.בוודאי.לולי הקטנה
אבל הוא לא רוצה להתגרש!!בת 30

אז מה את מציעה? שיקבל את המצב כמו שהוא וימשיך לסבול כל חייו, או שינסה לעורר משהו בכל זאת?

הוא לא רוצה להתגרש,נכון..לולי הקטנה
אבל גם להשקיע מאמץ בלשפר ולתקן אין לו חשק ומוטיבציה.
אין ספק שהוא בשיא הפרובלמה!!
איך את יודעת?ה-מיוחד

הוא כתב שאם זה היה פשוט הוא היה עושה

אח"כ הוא כותב שהוא היה צריך להיפרד ממנה

אח"כ הוא כותב שהוא כן רוצה

בקיצור  מאוד לא סגור על עצמו

 

אולי צריך להסתכל על ההתחלה:

הוא יצא עם מישהי בלי שידוך ולא בקטע של חתונה (במילים פשוטות: מין) בטח מאוד נהנה איתה (כמו כל גבר מצוי הנאה נטו בלי שום התחייבות) ואז הפסיק בלחץ של חבר וכו' וכו'

 

כתב במפורש באחת ההודעות למעלה.בת 30


לא מדוייקה-מיוחד

הוא כתב שאם זה היה פשוט הוא היה עושה

אח"כ הוא כותב שהוא היה צריך להיפרד ממנה

אח"כ הוא כותב שהוא כן רוצה

 

מה את מבינה מזה?

מה שאני מבינה מהכל:בת 30

שיש כאן אדם שקשה לו במציאות החיים העכשווית שלו.

האדם הזה קצת חי בדמיונות, מכיוון שהזאתי מלפני 5 שנים עוד יושבת לו בראש, ולא נשמע שהוא עושה מאמץ להוציא אותה משם.

גם לא נשמע לי שהוא עושה יותר מדי מאמץ כדי לחבב את אשתו על עצמו. כתב במפורש שנותן לה כסף כדי שלא יצטרך להשקיע בקשר.

אשתו של האדם הזה, לפי תיאוריו היא אישה טובה.

האדם הזה חי בחברה שבה קשה מאוד להתגרש, ובמקרה שלו נראה לי שטוב שכך. כי נשמע לי שהחיים שלו והראש שלו בשני מקומות שונים, והוא לא מבין שהחיים שלו, העכשויים, אלו הקשים, יכולים להשתנות. ובעיקר הוא לא מבין את מהות הנישואין וחיי הזוגיות.

הוא עדיין קצת מפנטז על הזאתי מלפני ולא מפנה לעצמו מקום בלב ובראש להסתכל על אשתו ולנסות. במילים אחרות: הוא חי בדמיון העבר ולא במציאות ההווה.

הוא בטוח שאם הם הפוכים אז הם לא מתאימים ומבקש לקבל עיצה מה לעשות.

האם הוא עשה משהו בשביל הזוגיות שלו?

האם הוא מבין שהזוגיות שלו תלויה קודם כל בו?

האם הוא מבין שיש סיכוי?

 

יכול להיות שאני טועה לגמרי. אבל זה מה שקראתי בין השורות וגם בתוך השורות. וסליחה אם זה בוטה מדי.

אני חושבתלולי הקטנה
שאם הוא היה חושב שאיזו התאמצות או עבודה או ניסיון מצדו יגרמו לו לאהוב אותה מתישהו,הוא היה עושה זאת מזמן.
הוא מבין כנראה ששום דבר לא יגרום לו לכך.
ולכן הוא ב-ביג ביג פרובלם.
מסקנה מוזרה.בת 30

איך בנאדם יכול לדעת מראש מה יעזור לו? איך אפשר לדעת מראש אם יתעורר רגש או לא?

ואני חושבת שאולי הוא לא מבין שיש לו יכולת לעשות את זה, וזאת הבעיה שלו.

הבעיה היא פשוטה ביותרלולי הקטנה
מי שלא אוהב כרגע,אין לו חשק בכלל לפעול ולהזיז את עצמו לכיוון.
זהו!
זו באמת בעיה שאדם בוגר לא יכול להזיז את עצמו מהראש ולא מהלבבת 30


לא שופטים בן אדם,עד שמגיעים למקומו.לולי הקטנה
זה מה שלמדתי גם על בשרי הרבה פעמים.
לא שופטת.בת 30

רק חושבת, וגם אני עברתי כמה דברים בחיי, שאם משהו חשוב לאדם הוא יכול להבין שההנעה הראשונית שלו תהיה קצת מאולצת ואז אולי דברים יפתחו.

לא נכון.נקודה
בס''ד

הרצון הוא כוח עמוק הרבה יותר מאהבה.
הוא רוצה להישאר נשוי, וכמו שבת 30 אמרה, ברגע שיבין מה אפשר לעשות כדי לעורר את הרגש, גם החשק יתעורר.
אין דבר העומד בפני הרצון
את אומרת "לא נכון" מניסיון?לולי הקטנה

היית שם?

חווית מה שהוא עובר כרגע?

אם כן,אז את יודעת על מה את מדברת.

אבל אם לא-אז אל תגידי "לא נכון".

את לא במקומו ולא יודעת מה הוא מרגיש ועובר.

אני אומרת לא נכון על המשפט "מי שלא אוהב אין לו חשק"נקודה

 

בס"ד

 

 

וכן,

אני אומרת מניסיון,

ולא רק שלי אלא של כמה זוגות מאושרים,

שהתחתנו מכל מיני סיבות, ולא תמיד אהבה,

וכל עוד רצו את הנישואין- הצליחו להגיע לאהבה, וכבוד, ומשפחה שלימה ומאושרת.

 

ואגב לא צריך להיות "במקומו" כדי להכיר את כוחות הנפש הפועלים באדם,

ואופן ההפעלה שלהם.

ודבר אחרון- הזדהות רגשית עם משהו שמישהו כתב,

לא מספיקה כדי לעזור לו להגיע לפיתרון,

ולפעמים להפך. הופכים את הבעיה ליותר גרועה ממה שהיא.

 

לרוב הבעיות בחיי הנישואין ניתן למצוא פתרונות אם רוצים,

וזו ממש לא אחת הקשות שיצא לי לראות.

אם יש רצון- הדרכה מקצועית וטובה מביאה אותם לחיים הכי מאושרים שבעולם.

 

אבל לדבר על "אין חשק להשקיע",

כאילו היחס לחיי נישואין זה איזה ממתק שפעם יש חשק לאכול,

ופעם לא.. זה באמת לא מוביל לשום מקום טוב

ממש חושב ככהה-מיוחד

סיכמת מאוד יפה את מה שאני חושב

נ.ב. הכוונה לבת 30

הגיע הזמן להתחיל להכיר אותה באמתאיש מרגישאחרונה

דברת על אהבה

הייתי מתחיל דווקא עם הערכה

כי הערכה יותר שכלית מאהבה וקל יותר להגיע אליה

תיארת שהיא מגהצת מבשלת וכו'

את זה יכול לעשות גם קוף מאולף....

בעצם לא תיארת מי היא?

כנראה שבעצם אין ביניכם היכרות מעמיקה אלא חיצונית.

האם אתה יכול לתאר את תכונותיה כאדם בכלל וכאשה בכלל.

אילו תכונות טובות ש בה שאתה יכול להעריך ולהעריץ?

יש אלפי תכונות אצל בני אדם

כדי להכיר אותן באמת צריך להתחיל להיפתח אליה ושהיא תיפתח אליך

תחשוב שהיום או מחר אתה מתחיל איתה בדייט ראשון

מצא מקום מתאים ודבר איתה בפתיחות

שאל שאלות ותן לה לשאול שאלות עליך.

מה הן החלומות שלה, איזו מוזיקה היא אוהבת? למה? מי הן הדמויות שהיא מעריצה? למה? וכו'

תמצאו דברים משותפים לעשות יחד.

תוך כדי הפעילויות האלה חפש שוב ושוב מה אתה יכול להעריך בה: כנות, יושר ,שמחה , יציבות ועוד ועוד.

תרגיש שאתה ממש מתמלא ממנה. ותוכל גם לכתוב לה מכתב המלצה פיקטיבי.

תתחיל לזוז מהמקום שאתה נמצא בו, אל תשקע בייאוש....

אם תגיע להערכה עשית כבר 80 אחוז מהדרך. בדרך כלל אחרי זמן תצמח לאיטה האהבה

בהצלחה

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממניאחרונה

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בראחרונה

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לב

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

לפנות לנשים באישי לא יעזור לך לפתור את הבעיותיעל מהדרום

זה אפילו יותר מזהמשה

עזבי את זה שיש פה נשים שלא אוהבות שכותבים להן באישי.

זה מהלך של יאוש. וגם מהלך שלא עובד.

הוא מגיע עם נפש ריקה וחבוטה. למה שמישהי תרצה בכלל להתכתבות עם אדם שנמצא במצב של אנרגיה מרוקנת וחלולה. לא מספיק הוא מרוקן, הוא ירוקן גם אותה?

מי הייתה פה ששיתפה צילום מסך של מישהו שהתחיל איתה גרוע והמשיך לכתוב לה גם כשהתעלמה?

זה היה אניאנוני.מית

וגם @נפש חבוטה התחיל איתי גרוע ברמה שפאדיחה לשתף צילום מסך.

גם איתיחושבת בקופסא

לפחות אני אגיד שהוא עזב אותי ברגע שביקשתי (שזה היה מייד).

זה נכון במקרה של שני רווקיםיעל מהדרום

לק"י

אצל אנשים נשואים זה לא שייך, גם אם הוא מלא חיות ואנרגיות.

לא שייך זה דבר אחדמשה

אבל זה גם לא עובד. אדם מרוקן הוא מרוקן בכל מקום. גם בבית שלו וגם בחוץ (ובטח גם בעבודה).

זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה פרמטריםשבורת,לב

זה כ"כ מכעיס וכ"כ מצערנגמרו לי השמות

זה פשוט לא יאומן הדבר הזה.

אנשים כותבים כאן מצוקה על גבי הפורום,

באים אנשים טובים ונשים טובות להגיב, להתייחס, לפנות זמן, אנרגיה, מחשבה, לב, עונים להם מכל הלב והרצון שיהיה טוב - ובסוף מה מסתבר?

שיש כוונות שליליות ורעות מאחורי זה.

זה כ"כ מכעיס אותי הדבר הזה.

שמסתבר שהנה, גם כאן, הפותח שלח לכ"כ הרבה נשים באישי (גם לי שלח מסר אחרי שהגבתי ע"ג הפורום, ולא עניתי בכלל למסר כי זה כבר היה לי חשוד.) ועכשיו להבין שזה עוד אחת ועוד ועוד.

באמת. @נפש חבוטה זה פשוט לא!

אח"כ אנשים שבאמת צריכים עזרה ובאמת במצוקה - כבר יש ישר חשדנות לגביהם, כבר יש פחות רצון לעזור ולכתוב, כבר יש פחות אנרגיה ופחות כוח מכל המסווה הזה, מכל הפעמים (האינסופיות!) האלה שמישהו פשוט ניצל את הטוב לב של אנשים!

למה? ובשביל מה?

זה כ"כ מעוות

כ"כ לא שייך

כ"כ רע.

אתה לא פונה לאישה בפרטי, בטח לא אישה נשואה, בטח לא כשאתה נשוי, לא משנה כמה המצוקה שלך גדולה, לא לא לא.

לא זו הדרך.

ואתה לא יכול, פשוט לא יכול שזה יבוא על חשבון מישהי אחרת!

כמה שאדם יהיה לו חוסר או רע, זה אף פעם לא יצדיק פגיעה באחר, זה אף פעם לא יצדיק ניצול של אחר, זה אף פעם לא יצדיק שום מעשה לא מוסרי ולא טוב בשום דרך ובשום צורה שהיא!

באמת איך אפשר ככה לסמוך,

אני אישית כבר תקופה בוחנת כל הודעה שנכתבת ורק אם מרגישה שיכולה לתרום איכשהו מגיבה, וכ"כ הרבה פעמים לא, לא רק להודעות שלא בטוחה אם יכולה לתרום בכלל, אלא גם להודעות שמראש עלולות להיות חשודות.

ואז הנה כאן שוב הגבתי, ועוד אחרות ואחרים. והנה שוב. להבין שזו בסך הכל הייתה במה לניצול הזה של החמלה והאמפתיה של אנשים כדי לפנות בפרטי?!

לעוד אחת ועוד אחת ועוד?! נשים נשואות?!

זה פשוט עצוב. ומכעיס. וחבל.

וההיפך ממה שאתה ספציפית צריך כדי שיעזור לך

וההיפך מכל מה שכל מי שרק רצה או רצתה לעזור לך כאן צריכים.

וזה פשוט גורם לכל אותם שבאמת צריכים עזרה להיפגע ישירות ולא רק בעקיפין. כי אח"כ כבר גם בהם חושדים, וגם להם כבר אין את האמון המלא שהם זקוקים לו.

זה פשוט עוול.

רק משפט אחדמשה

בסיטואציות כאלה הרבה פעמים הכותב לא חשוב כמו הקוראים הסמויים.

אל תיפול רוחך. גם אם הוא לא ראוי, בטוח קרא את זה מישהו ראוי שגם אין לו אומץ לכתוב.

אני באמת כותבת גם לקרואים הסמויים, לכולםנגמרו לי השמותאחרונה

גם למי שזה מכוון אליו ישירות וגם לכל מי שיכול אי פעם להיות רלוונטי לו.

ואתה יודע מה?

אם יש כאן קורא שאפילו יקרא את הדבר הזה,

שאם הוא אי פעם ירצה או ינסה לפנות בפרטי לאישה נשואה

שרק יעצור רגע ויחשוב

איך הוא היה רוצה שיתייחסו ויפנו או לא יפנו לבת שלו, לאחות שלו, לאמא שלו, לאשתו (לאשתו כתבתי בסוף למרות שבעיניי צריך בהתחלה, רק בגלל שרוב אלה שפונים מסתבר שלא הכי טוב להם עם האישה שלהם עצמם, באופן כוללני וברור ברור שיש יוצאי דופן, אבל רק למקרה כזה שלא "אכפת לו" מאשתו, כתבתי זאת אחרי הבת והאחות והאמא)

אבל למען ה', שיחשוב קצת מעבר

ככה היה רוצה שיתייחסו לבת שלו?

שהיא נשואה וגבר זר פונה אליה, מנצל את הלב הטוב שלה, את החמלה, את הרצון לעזור, ואם חסר לו בבית חמלה או משהו אז הוא לוקח ממנה, מאישה נשואה?!

רוחי לא נופלת, אבל כן זה מאוד מכעיס ומצער אותי.

יש לכל אדם את הדברים ש"בוערים בו" מאז שנולד, שהם חלק ממנו,

במקרה שלי אישית מה שהקב"ה נתן לי וברא בי מאז שאני זוכרת את עצמי זה את זה, באמת כל מה שקשור לאיש ואשתו. והבלעדיות של איש ואשתו. נאמנות. אהבה. זוגיות. זה בדם שלי בנשמה שלי גם מה יכול להיות ועד כמה טוב אינסופי יכול להיות בין איש לאשתו כאשר זה בטוב, וגם בעירה פנימית למחות על כל מה שעלול לפגוע בקודש הקודשים הזה. ולכן כי זה נוגע בי אני מגיבה.

על הרבה דברים אחרים אני לא מגיבה, בטח לא בכזו "בעירה".

כאן כן. זה מכעיס ומצער אותי מאוד.

הרוח לא נופלת חלילה, אני עדיין מאמינה בטוב של האדם באשר הוא אדם, גם בכוח התשובה, והכי באהבה ובשלמות ובבלעדיות שבין איש לאישתו.

אבל כן היה חשוב לי להגיב.

📢📢📢 תזכורת חשובה בעקבות השרשור הזהנגמרו לי השמות

לאיך הודעה תמימה שמביעה מצוקה יכולה להיות בעצם במה מסוכנת מאוד לכל הנוגעים בדבר.

באיך כל מי שפותח שרשור, גם אם הלב יוצא אליו או אליה ומתוארת מצוקה קשה - יכולים בסוף לפנות בפרטי עם כוונות אחרות לגמרי!

תזכורת חשובה לכולנו. שוב.

על הסכנות כאן במרחב הזה.

לא משנה מי כותב.

לא משנה מה הותק שלו או שלה.

לא משנה אם מזדהה כאיש או כאישה.

לא משנה אם מתאר/ת מצוקה.

כל אלו הם לא ערובה שהכוונות והאמת אכן שם.

וכל אלו הם לא ערובה שאין מתחת לפני השטח כוונות אחרות.

לא לפותחי השרשור.

ולא למגיבים.

לא לכל מי שמנסה לראות מי יגיב (או תגיב לו) כאן

ואז לפנות אליה בפרטי

והכל במסווה של רצון לעזור ולהציל מהמצוקה

שכל מה שמתחת זה כוונה אחרת לגמרי!

ונשים טובות (ואנשים טובים במקרים אחרים) פשוט לא צריכות לחוות את העוול הזה שכל "חטאן" היה לב טוב ורצון לעזור או לחזק יהודי!

לא הן, ולא הפותח עצמו שזה ההיפך ממה שנכון לו, ולא אשתו של הפותח, ולא האיש של הנשים האלה, ולא הילדים של כולן, ולא מגיבים ומגיבות אחרים עתידיים שיתנו בהם פחות אמון מראש אפילו שבמקרה שלהם אין שום דבר פסול - פשוט כולם יוצאים נפסדים וזה עוול אחד גדול לכל הנוגעים בדבר!

אז בכוונה משאירה את ההודעה הזו

עם כל ההתפתחויות שלה

עם כל העדכונים של נשים באופן ישיר ומכלי ראשון על הפותח שפנה אליהן

ובכוונה לא מוחקת אף שנתבקשנו המנהלים ע"י פותח השרשור למחוק את ההודעה הזו.

אז לא.

לא רק לא למחוק אלא להדגיש מה יכול לצאת מדבר כזה.

למען יראו ויראו.

ולמען ידעו כולם כי סוף האמת לצאת לאור. תמיד! גם אם זה לוקח זמן.

אז ככה, באור, בשמש, בגלוי - להראות מה היה.

ולמען נישמר כולנו.

כן, גם רצון טוב רק לעזור יכול להוביל חלילה למקום לא טוב בכלל.

ושהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

בעיות שכניםggg

יש לנו שכן מבוגר שגר לבד, בן אדם נחמד וגם נדיב עם הרבה חסד. אלא שבזמן האחרון הוא התחיל לשמוע פודקסטים או שאולי זה טלוויזיה בתוכניות של דיבורים, לא יודעת מה, הוא שומע ממש חזק עד שזה נכנס לנו לסלון ואני משתגעת מהרעש הזה. זה כמה שעות ביום לפעמים ואני פשוט מתחילה לסגור חלונות מרוב יאוש (אבל זה לא לגמרי עוזר).

ממש לא נעים לי לגשת ולדבר איתו. אולי הוא יעלב, אולי הוא לא שומע כל כך טוב. אני לא יודעת מה הסיבה לשמוע כלכך חזק. מה עושים?

מן הסתם, לדבר איתו זה השלב הראשוןפשוט אני..

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אם הוא אדם טוב ונעיםמתואמת

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אם הוא מבוגרמתיכון ועד מעון

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

ננסה לדבר איתו. בטח אשלח את בעלי..ggg

השאלה היא כמה מבוגר..קל"ת

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

נראה לי מעל 80ggg

יש לנו שכנה מבוגרת ששרה עם הגברהחושבת בקופסא

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

כמורה לליקוי שמיעהחיוך2019אחרונה

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון