שלום לכולם!
אנחנו צריכים עצה.
הבת שלנו הגדולה בת 3.5. ילדה מדהימה, בוגרת ואחראית. יש לה אוצר מילים גדול מאד.
ובכל זאת כאשר היא מתוסכלת או לא מרוצה מהתשובה שהיא קיבלה ממנו היא מיד פוצחת בבכי וצרחות.
רצינו לדעת אם יש שם לבעיה כזאת ואיזה סוג של טיפול אתם ממליצים.
חשבנו בכיוון של תרפיות למיניהם...אבל אנחנו בכלל לא בטוחים שזה הכיוון הנכון.
נשמח לעזרתכם.
לפעמים, ברגע שנולד ילד שני, הילד הראשון נדחק לפינה
לעיתים במודע או שלא במודע
לעיתים באמת, לעיתים לא בדיוק, אך זו תחושותו.
והוא זקוק לחום אהבה גדולים מהרגיל
כדי להרגיש שאין מי שמתחרה על מקומו
ושאוהבים אותו בזכות מי שהוא, שהוא רצוי ואהוב ומקובל..
אולי כדאי לחשוב בכיוון הזה..
בהצלחה!
בנות הן יותר רגשיות, יותר דרמטיות ונוטות לעשות הצגות הסטריות...
יש לי בן בגיל 8 וחצי, בת בת 7 ובן בן 3.5.
גם אותנו ההצגות ההסטריות האלה יכולות לפעמים לשגע, והן ברמה אחרת לחלוטין ממה שהבנים עושים כשהם לא מרוצים. גם הקטן, יכול לבכות מעט אבל די מהר להרגע, ואילו הבת יכלה להכנס להתקפים גם של חצי שעה. אבל ברוך ה', היא גדלה, התבגרה וכיום נדיר שיהיו התפרצויות כאלה, אך זה עדיין יכול לקרות (היה התקף אחרון בסוכות...).
צריך להראות לה שעל ידי בכי וצעקות היא לא תשיג יותר, אלא להיפך, ולעודד אותה כאשר היא מסבירה את עצמה במילים ולא בבכי. מצד שני, לחבק ולנשק הרבה ולתת הרבה חום. להראות לה שהיא גדולה ולתת לה תפקידים משלה בבית, לפי הגיל והיכולת (צריך לחשוב מה היא יכולה לעשות בגיל 3 וחצי, להגיש לשולחן, לעזור עם הכביסות ודברים דומים)
זה יעבור עם הגיל, אבל צריך סבלנות.
(כמו שבנים הם הרבה פעמים אלימים/שובבים וזה עובר עם הגיל, בנות הן צרחניות/חוצפניות וזה עובר עם הגיל, כל ילד עם ההתמודדויות שלו...)
זה לא עניין טיפולי הפרעתי. אופי, לא להתרגש ממנה, ללמד אותה לדבר במקום לבכות. היא פשוט במעבר בין פעוטה לילדה. לא להילחץ. עם הזמן היא תתבגר.אפשר לדבר, להבין, לתת שם לתחושותיה-בפניה- נכון שאת עצובה שאנחנו לא מרשים, אבל כך וכך...
זה בהחלט ענין של אופי, לדעתי פחות של גיל.
ולדעתי, אם ההתנהגות הזו היא חלק ממכלול התנהגויות שמראות על קשיים רגשיים שונים, כמו קושי לדחות סיפוקים וכד'- אז אולי כדאי לבחון כיוון של טיפול רגשי.
ואם יש איזושהיא בעיה, דווקא עדיף לטפל בה בגיל צעיר. זו דעתי בכל אופן.
לקחנו לפסיכולוג, לטיפול התנהגותי קבוצתי, אני להנחיית הורים (מגיל 4 וחצי עד 5 וחצי).
הוא היה מאוד אלים וכועס יחד עם תחרותיות גדולה וחוסר יכולת לשחק בקבוצה.
מה עזר לו לבסוף? הוא התבגר... כיום הוא ילד ממש מקסים, ומוקף בהרבה חברים (כמובן שעדיין יש התמודדויות, אבל יחסית לילדים האחרים בכיתה הוא בין העדינים).
הגיוני שאם היה ממשיך גם בגיל מבוגר יותר היה מקום באמת לטיפול, אבל אני זוכרת את הפסיכולוג שאמר לנו, הוא עוד קטן, הוא עדיין לומד את העולם, אל תצפו ממנו מההתחלה להיות מושלם, אפילו שלכם הוא נראה בוגר וחכם. מצד שני, תראו לו את הדרך בצורה מאוד ברורה (והיו לו התנהגויות מאוד קיצוניות)
היום ברור לי שכל זה היה מיותר ולא תרם הרבה. הוא היה צריך להתנסות על עצמו ולהתבגר. כך גם הבת שלי, שכמה גננות המליצו לי לקחת אותה לטיפולים התנהגותיים שונים (רגישה באופן קיצוני, מסתגרת, מדברת בצורה תינוקית, מתבכיינת, ביישנית). היום היא פורחת בכיתה ללא שום טיפול, אך היא עשתה בעצמה כברת דרך והתבגרה.
קשה לנו עם הגיל הזה, שמצד אחד הם כאילו נורא בוגרים ומבינים, ומצד שני, הם עדיין ילדים ובוחנים את העולם כמו דרך חלום. גם הקשיים החברתיים הם לא מעטים, עד שהם לומדים איך כדאי ומה ראוי. ודחיית סיפוקים - זה עוד גיל די מוקדם לצפות לדחיית סיפוקים של ממש, כמובן שצריך להרגיל, אבל כל ילד בקצב שלו.
זו לפחות הגישה שלי, להאמין בילד, לתת לו את המקום שלו לגדול ולהתפתח, והזמן והחינוך יעשו את שלהם.
מהטיפולים האלה יצאתי די מתוסכלת כי לא הרגשתי שהם באמת תורמים, לפחות לא לגיל כזה קטן...
יכול להיות שיש כאלה עם חוויות אחרות, ואולי כן ראו איך טיפול רגשי בגיל קטן עוזר.
אני פשוט לוקחת את הגיל המקסים הזה של 3-6 כגיל עם הרבה אתגרים התנהגותיים וחברתיים, עד שהילדים לומדים את העולם (ומצד שני הם כאלה מתוקים ותמימים יחד עם חכמים ומפתיעים, זה הזמן להנות מכל החוכמות שלהם)
לפי מה שאמרו לנו אז, לרוב טיפולים רגשיים/התנהגותיים בגיל הזה הם טיפולים משולבים עם ההורים, בעצם מראים להורים איך להתנהג עם הילדים שלהם ולהבין את העולם שלהם, אפשר גם דרך משחק וכאלה. אבל להורים יש את התפקיד המשמעותי העיקרי, הרבה יותר מאשר טיפול פרטני ללא ההורים או טיפול עם קבוצת שווים - זה עוד לא הגיל.
ועשו לה בדיקות - גילו שהיא לא שומעת טוב באוזן אחת. אז אני ממש ממש מסכים עם כל מה שכתבו כאן,
אבל לא לשלול בדיקות כאלה ואחרות.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
