למרות שזה עדיין אבסורד היות שהם לא מכירים במציאות פוגע ונפגע

אבל מדובר בכללים ישנים - כל מי שעבר קורס מע"ר יודע שמתחילים מהפצועה הקשה ביותר שניתן להציל

(פטרון בשוט למתנדבים - לסרב טפל היות שאולי נושא עליו חומר נפץ ובטיחות הצוות המטפל היא הדבר החשוב מכול)

זה צריך להיות מובן מאליו בשביל כולם,ומשום מה אפילו זה לא

אנחנו מדברים לגבי גל הטרור והיחס המנהלי של מדא כיצד לטפל באירוע,למה להכנס למקומות אחרים ?

בנוסף ברור שהיה אסור לו להחליט בעצמו לקום ולפעול באקראי,אבל אני לא מבין למה צריך לעסוק בשאלות לגבי מיעוט שולי או לברר מה הדין לגבי מצב כזה.אני מדבר על המציאות הרחבה שקיימת היום שיתכן וההתנהלות של מד"א מסכנת חיי אנשים מתוך תפיסה מוסרית מפוקפקת ביותר

אני עדיין קורא למי שיכול להפנות את זה לחברי כנסת או גורמים רלוונטיים,משום שדברים לא מטופלים אצלנו בצורה אוטומטית ומובנת מאליה

הברור הכי חשוב הוא 'בין ישראל לעמים' ולכן צריך לחנך שגם במקרה הפוך - קודם מטפלים ביהודים 

אבל אנחנו בכל מקרה מדברים מבחינה מעשית מה שצריך להיות ברור לכולם ואף ניתן להביא ליישום בזמן המיידי אם יהיה מישהו במקום המתאים שיוכל להלחם עבור כך.

הפרוטוקולים המצבעיים ע"פ האתיקה של הרפואה אינם מייחסים חשיבות לסיבת הפציעה או לנכונות הטיפול,

מטרתו של צוות רפואי היא להציל כמה שיותר, ובתוך כך להבטיח שמירה על אורך חיים תקין של כמה שיותר

פצועים.

לכן אם יש חמישה פצועים, בדרגות קושי שונות- החשיבה המרכזית היא טיפול והתמודדות מהירה מול הפצועים

הקשה ביותר או קביעת מותם במקרה שאין במה לטפל, ואח"כ המשך הטיפול בשאר הפצועים. כך גם באותו

פצוע- מה שהורג קודם יטופל קודם.

הדבר נובע מהפרדה בין הסמכות השיפוטית לסמכות טיפולית- אין בסמכות איש רפואה לקבוע את העונש לפצוע,

דבר לא רלוונטי בטיפול. לכן אין הפרדה בין מחבל לפצוע אחר, את העונש שלו אמור לקבל אדם מהסמכות השיפוטית.

יש בדברים האלו אמת מסויימת, שכן לא בסמכותו של אדם כלשהו להחליט על העונש הראוי לאדם אחר בכל מקרה,

האם אדם חילוני יכול להגיד שהוא מסרב לטפל בחרדי? ומתוך כך לגזור עליו מוות?
האם צמחוני יוכל להגיד שהוא אינו מטפל בקרניבור שחווה התקף לב?

אני לא מסכים עם הגישה, יש דרכים לשמור על עצמנו מלטפל בחיות האדם האלה, גם כאנשי רפואה.

אבל הדברים הם לא-לא הגיוניים בעליל.

מהנימוקים הללו שהרי השאלה היא לא אם לטפל,כמובן שגם עם השאלה הזו אני לא מסכים.

ועם זאת לא הבאתי את הדברים כי לצערנו התקבע בתודעה שזו פרוצדורה "נורמלית",אומנם להקדים טיפול זה דבר שנראה לי כברמה גבוהה יותר של איוולות ואשמה מוסרית,זה דבר שאדם מן השורה לא יסכים לו בשום אופן

אבל מה אתם רוצים? שהם יגידו את זה קבל עם ועולם?

החכמים מבינים יפה מאד שאנשי מד''א והצלה יתנו קדימות ליהודים. אבל לא כל דבר צריך להגיד. 

זה שבשטח אנשים לא תמיד פועלים לפי ההוראות זה דבר אחר.

מעבר לכך,אני לא חושב שלומר שהם מקדימים טיפול לפצועים הוא דבר פרובוקטיבי או כזה שמישהו יצפצף כנגדו מלבד גורמי שמאל קיצוניים ובלתי מוסריים.

אני מאמין שהחובשים היו רוצים לעשות כדברייך,מובן,השאלה האם מבחינה מבצעית הם מוגבלים בצורה כלשהי בגלל ההנחיה הנלוזה הזו

ציטוט ממתנדב מד''א:

''לפי הפרוטוקול האמריקאי שלפיו הולכים כלל ארגוני ההצלה הבינלאומיים, אכן אין מבדילים בין דם לדם ויש לטפל בפצוע קשה יותר על אף היותו מחבל , עם כל האבסורד שבדבר.

מד"א הוא ארגון הצלה בינלאומי המשתייך לכלל ארגוני ההצלה הבינלאומיים ואשר על כן חייב לפעול לפי הפרוקטוקול הנ"ל.

אלי בין כמנכ"ל מד"א וכמייצג חייב בשידור בטלויזיה לצוטט את מה שהפרוטוקול מחייב, עם כל הצער שבדבר.''

את שאר דבריו לא אביא, כי כמו שכתבתי קודם ונכתב גם פה מספר פעמים- בתכלס.... 

בס"ד

"ואין שום מדינה אחרת בה כוחות הצלה מתנהגים כך, פשוט כי לרוב הורגים את המפגע וזהו!!"

בשום מקום אחר כוחות הצלה לא נדרשים לשאלה הזו בכלל.

בארה"ב כל מחבל נורה במקום.

אלה ההוראות.

כשכוחות ההצלה מגיעים אין להם מחבלים להציל.

ברור שגם אם משום מה מעניקים טיפול רפואי למחבל הפצוע,

לא יעלה על הדעת "להקדימו" לאיזשהו יהודי שנפגע שם.

ואין בכך שום ענין של מראית עין..  אני מניח שאף גוי אינו מבין מה בכלל "ההוה אמינא"...

וברור שאם אפשר תוך-כדי אירוע להורגו, הקודם זכה.

אלא שאחרי שכבר הסתיים אירוע לגמרי, אז זה כבר ענין של מערכות משפט, ומדינה אינה יכולה להרשות לעצמה שפתאום יגיע מישהו ויחליט על "חיסול אישי".

אבל אם אפשר תוך כדי שהוא מנסה, נמלט לאחר מעשה, לירות ולחסלו - פשוט שזה מה שצריך. גם מגיע לו, גם הרתעה כחלק מהמלחמה, גם הצלה מדין-ספק של עוד אדם.

ובהחלט, זו לפחות אחת התוצאות החיוביות מהמציאות החמורה, ל"ע, העכשווית - שחזרו להיות נורמליים. ריפוי של מחלה שהחלה מאוסלו ונמשכה מכח ה"משפטנות" המעוותת במשך שנים.

וכלשונו המעודנת של מפקד המשטרה אחרי נסיון הדקירה בשער האריות: ניטרלנו אותו, וכשהוא ברח - המשכנו לנטרל אותו.. מה שנקרא: לשון נקיה...

לפי מה שהביאה "שמן פשתן", מוטב שלא יאמר כלום - ויפעלו כפי המובן מאליו...

לכל מי שיצא נגד אבא שלו

הוא מצטט את הרב שאומר שהתורה היא המוסר האמיתי ואז אומר שהוא לא שואף למוסר הזה... 

הוא מבלבל פה הרבה דברים 

ועם ישראל לא עזב אלפיים שנה את הפוליטיקה העולמית 

כן, תהליכי השלום העולמיים זה חלק מתהליך השלום, הרבי מליובוויטש דיבר על זה הרבה (במיוחד בתקופת ההסכמים בין רוסיה לארה"ב וצמצום הנשק הגרעיני ברחבי העולם) 

אבל שלום בין העמים לא קשור ל"שלום" בין יהודים וערבים בא"י שיש כאלו שמייחלים לו... 

http://ph.yhb.org.il/06-07-09/ -

דן נגד להציל מחבל שעדיין לא השתלטו עליו ואומר בפירוש שאין להרוג מחבל שהשתלטו עליו.

מי לא חושב כמוך ועדיין לא כופר?

שילוב המילים שלו מביע כפירה! 

הוא לא אמר "לדעתי כך וכך...", הוא לא הסתמך על הלכה בדבר הוא רק צטט חזון נחמד של הרב קוק  

אני האחרון שיגיד שמי שלא חושב כמוני הוא כופר! 

תשאלי אותם- @קבוצת פורום ברוך

טוב, אתם כותבים שם כ"כ הרבה ששכחת כבר את הדוגמאות מהשבוע האחרון... 

הרב אברהם סתיו ציטט מקור מחשבתי כתגובה לטענות לא הלכתיות (מוסר נוצרי וכו) שהופנו כנגד אביו.

לגבי הדיון ההלכתי הוא מפנה לרב יעקב אריאל שדן באריכות יתרה.

ואתה קורא לו כופר? תחומיין זה ספר כפירה ולא הלכה???

לכן כל התגובה האחרונה שלך משוללת מיסודה.

א. הטענות שלהם הלכתיות! (לאו דווקא המוצטטות בפוסט שלו) 

ב. בלי קשר לדבריו הראשונים, דעתו האישית, הוא מביא את הרב אריאל כנגד אלו שטוענים נגד אביו שאינו נתמך בהלכה.. אז הוא אומר, הנה בטח שכן... 

שוב, בלי קשר לדבריו הראשונים שאומר שאין לו שום שאיפה לחזור ולחיות ע"פ מוסר אבותינו. ע"כ קראתיו כופר. 

ג. לא קראתי את דבריו של הרב אריאל בתחומין שם, אבל מרגיש לי שהוא מביא פסקה אחת מתוך המאמר ובונה עליו כשיש לפחות כמה פסקות במאמר שאומרות בדיוק הפוך ממה שהוא מנסה לומר בפוסט שלו... 

מישהו יכול להביא לי קישור/ להעתיק/ לצלם לי את המאמר? תודה 

בעיקרון זה בתשלום. או בדיסק או במנוי באתר שלהם.

אני מצטט רק את פסקת המסקנות:

תחומין / כרך י / הרב יעקב אריאל / הגנה עצמית ("האינתיפדה" בהלכה)

ח. מסקנות

א. מותר ומצוה לאדם להציל את עצמו או את אחרים ע"י פגיעה בתוקף.
ב. לכתחילה פגיעה זו צריכה להיות מכוונת לאברי התוקף. יש להזהר ולהימנע מלהורגו, במידת האפשר.
ג. אחרי התקיפה אם התוקף ברח, נפצע וכדו' אסור לפגוע בו יותר. סמכות הענישה מסורה לבית דין בלבד.
ד. מותר לאדם פרטי לרדוף אחרי תוקף כדי לתופסו ע"מ להביאו לדין. לשם כך מותר לו גם לפגוע באחד מאבריו, אולם אסור לו להורגו.
ה. בדיעבד, אם תוקף נהרג תוך כדי הצלה או מירדף אחריו, יש להבחין: אם ההורג התכוין להורגו במזיד יש להעמידו לדין (אלא שאין לדונו כרוצח רגיל). אולם אם לא היתה כוונה זדונית, אלא חוסר זהירות וכדו' אין להעמידו לדין.
ו. במצב מלחמה יש מקום לתת בידי המתגונן מרחב פעולה גדול יותר, ולהתיר לו הריגת התוקף גם אחרי בריחתו, כדי למנוע ממנו ומחבריו אפשרות לתקיפה נוספת.
ז. מלחמה מוכרזת רק ע"י הציבור, ועל הפרט לקבל את מרות הציבור כדי להבטיח הצלחה מירבית במלחמה. לכן אסור לאדם פרטי להפר את משמעת הכלל, להוציא הגנה עצמית.
ח.כשהשלטון אינו ממלא את תפקידו להשליט חוק וסדר, ואינו מסכים לכך שאחר ימלא את החלל שנוצר, אין לאזרח פרטי, או לקבוצת אזרחים, סמכות שלטונית להעניש. אולם יש להם רשות להגן על עצמם.

אני חייב להעיר שהמאמר של הרב אריאל מאוד מאוד תמוה בעיני. הוא דן באריכות במגוון מקורות והיבטים של דין רודף, ופשוט מתעלם לחלוטין מהעובדה שאנחנו מדברים על גויים ולא על יהודים. אני כל כך תמה על העניין הזה שאני לא יודע איך לאכול את המאמר הזה. הרצתי חיפוש של מילות מפתח "גוי" "נוכרי" "עכו"ם" "אומות" "ערבי" "יהודי" וכפשוט כלום. נאדה. והרי על מה מדבר המאמר אם לא על רודף ערבי?? אם למישהו יש פיתרון לקושיא אלימתא זו אשמח אם יספר לי.

החותמת של הצנזור הרוסי שמאשר שמותר להדפיס אותם ושהכל בסדר.

אז גם פה. הדיון לא יכול לגעת בפיל הורוד במרכז החדר.

לכתוב מאמר שלם על מה מותר לעשות לערבי שתוקף, ולגייס לשם כך את הלכות רודף? על אותה הדרך אפשר לדון גם בדיני "בל תשחית".

http://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAnswer.aspx?qaid=132229

א) הרב אפרתי ציטט רמב"ם. אחד. משם הוא הסיק דבר מתוך דבר.

גם לרב דוד סתיו וגם לרב אברהם סתיו מותר לחלוק עליו

(ויש שם כמה נקודות שניתן לעשות זאת. לא יודע באיזה מהם הם חולקים).

דיון הלכתי באמת מעמיק לא היה בתגובה הנ"ל.

בעיקר טענות בעולם המחשבה, וגם שם מותר להם לחלוק - וכן לרב קוק.

ב) באיזה אחד מ13 העיקרים הוא כופר כשהוא אומר את דבריו?

בהתחשב בכך שהוא לא מדבר על מוסר אבות אלא אתה מחליט שזהו מוסר אבות. עליך הראיה.

(ומלבד העובדה שהוא לא הביע עמדה נחרצת אלא הציע כיוון אפשרי)

ומה זאת אומרת "אז הוא אומר"? פשוט התעלמת באלגנטיות ממה שלא התאים לך.

ג) בגלל חשש גזל אני לא אעתיק את כל המאמר מהדיסק - באינטרנט הוא לא נמצא, אבל לא ממש קשה למצוא את הספר. במקרה הדיסק אצלנו מושאל מחבר...

אבל המסקנות בסוף מהמאמר מראות שגם סתם האשמת את הרב אברהם סתיו בהוצאת דברים מהקשרם.

לפחות התנצלות על זה נזכה לראות?

סימנת את דבריו כדברי כפירה - 

אבל כל פעם ששואלים אותך לגבי הנימוק, או לגבי הדברים של הרב סתיו בעצמם,

אז אתה מתחמק.

טענת שהוא לא דיבר בהלכה, וכשהראתי לך שכן אז אתה טוען שזה מוצא מהקשרו.

אתה לא רוצה לחזור על דבריך פעמיים, אבל אתה בעצם לא אמרת כלום!

אם הכל ברוגע, אולי תסביר למה זה דברי כפירה?

בגלל שהוא לא שואף למה שאתה קורא לו מוסר התורה? איפה אתה רואה בהלכה שזה מוסר התורה?

וכשהרב אריאל והרב מלמד אומרים הפוך אז זה לא נחשב?

א) אתה זה שמחליט שזו דעה רעננה מבית מדרשם. בדיוק על זה הרב אברהם סתיו הלין שלא מתווכחים בהלכה.

הם יכולים לחלוק על פירוש הרמב"ם, הם יכולים לחלוק על ההשלכה למצב שהרמב"ם לא דיבר עליו.

הם יכולים לחלוק עליו בטענה שאדם יכול לעשות בעצמו בשטח מה שדרוש דיין יחידי.

הם יכולים גם לחלוק על הבנת המציאות מה יותר מסכן יהודים. 

הוא טוען נגדם באחת, אבל לא מדובר בדיוק בהלכה הפוכה בפירוש למה שהם אומרים.

והוא טוען שהרב יעקב אריאל אומר כך, ואתה מחליט לפני שקראת את המקור שזה לא כך? 

תכתוב שנראה לך תמוה. תכתוב שאתה מופתע. תחפש את המקור ואח"כ תגיב.

אחרת כל אמירה על "דעה חדשה" היא בהחלט לא מנומקת או מבוססת.

הכעס מגיע מכך שאתה קורא לו כופר, אבל אפילו לא מתייחס למה שהוא אומר. בצד התורני.

ב) נצחיות התורה לא סותרת את העניין.

יש סוגיות דאורייתא שכבר הגמרא אומרת שעדיף שלא לקיים, כפי שמוכר ללומדי הדף היומי (נדרים, נזיר וכו').

מדוע אתה מחליט שדווקא כשדוד מודד אדומים בחבל מדובר בפסיקה לדורות ולא הוראת שעה?

איזו הלכה המקורות שציטטתי לעיל מבטלים?

ג) מצויין. נראה לך. פה מתחיל דיון הלכתי.

אבל פה הוא מתחיל. כשדנים למה כן ולמה לא. 

ואמליץ שוב - תקרא את המקור ההלכתי שאדם מסתמך עליו לפני שאתה מאשים אותו בכפירה מדעתך...

במיוחד שגם אתה מסכים שהרב יעקב אריאל איננו קטלא קניא.

צריך להרוג את המחבל מתוך הכרה שכלית מחושבת שזה מה שנכון ומוסרי לעשות.

לגוף דבריו של הרב אריאל, ניכר בהם בהחלט הנקודה שהזכיר משה למעלה. לא בהכרח פחד ממעצר כמו מבט של אחריות ציבורית שמצריך לברור מילים.

ויותר מוחלטת. "אין סיבה" זה לא אסור אבל גם לא ברירת מילים אסטרטגית.

http://www.kipa.co.il/now/64824.html

ובכל מקרה, שימי לב שכל הטיעונים הם איבה וסכנה מההשלכות. זה פרשנות של ההשלכות וחומרתן. אפשר להסכים, אפשר לחלוק, ובכל מקרה זו דעה לגיטימית. זה שונה לחלוטין ממנגינת דברי הרב סתיו שמדבר באספקט המוסרי.

א - סוף סוף אתה מנמק וניתן להתווכח.

אבל אתה מתעקש לקרוא את הרב אברהם סתיו בצורה שנוחה לך.

כלומר, אתה מקבל את ההנחה של הרב אפרתי שמוסר המלחמה בימי דוד ושלמה הוא "המוסר האמיתי", מכיוון שכך עשו דוד ושלמה. על ההנחה הזו חולק הרב אברהם סתיו. אשמח לשמוע האם אתה חושב שבגלל שדוד קיים את מצוות אשת יפת תואר זה גם הדבר הראוי לעשות (אמנון ותמר).

כלומר, גם אם מה שדוד עשה היה נכון, לא תמיד זה נכון לכל הדורות כולם. וכן אמרתי על למדד בחבל.

לי ברורה הכוונה של הרב אברהם סתיו ככה. אם אתה רוצה אני אשאל אותו בשמך (רק תנסח את השאלה שלא יהיו טענות אח"כ.)

לגבי דעת תורה: על זה בדיוק דיברתי.

איזה שו"ע? למה הוא קשור לכאן? איזה פסיקות קדמוניות? תצטט שו"תים ואל תנופף באוויר!

לגבי שו"ע מסויים ניתן להתייחס. אתה קובע קביעות ולא מנמק!

ב - התורה נצחית. לא תשתנה. אמת עד כאן.

אבל מי אמר שהחלק בתורה שאמר לדוד לנהוג כך איננו הוראת שעה? 

הרי גם אליהו הקריב קורבנות בחוץ. אתה רוצה לנסות בגלל שהתורה נצחית?

זה עניינה של ההלכה. ואם ההלכה קובעת כמו הרב אריאל, אז זה לא יעזור לך לצטט פסוקים. לא פוסקים מפסוקים, משניות וגמרות, כידוע לך...

לא הרב סתיו ולא בנו אמרו שדוד טעה במלחמותיו. 

ג - הרב אריאל בתחומין מדבר במפורש על האינתיפאדה הראשונה ועל ערבים.

הוא בהחלט מדבר על סכנת נפשות ועל להציל את עצמך או אחרים. אמנם הוא מזכיר שם אבנים ובקבוקי תבערה אבל גם מזכיר קרבנות בנפש. אין הבדל ניכר בין האבן, הבקבוק והסכין חוץ מהאופנה אצלם כרגע.

ולגבי דין רודף ושאלת המצווה - באותו תחומין גם הרב אריאל וגם הרב רוזן דנים במחבלים משום דין רודף.

כנראה שהם הבינו אחרת ממך.

ולגבי הסתירה עם התשובה שלו עכשיו: שאלה טובה. 

אבל את זה צריך לשאול את הרב עצמו. אתה לא יכול לנפנף את המקור הקודם כאילו הוא לא כתב אותו.

(והוא לא כתב מותר. הוא גם אמר להתייעץ עם מומחים לביטחון ושאין צורך להוסיף שמן למדורה...)

דוד עשה הכל לפי מה שהיה נכון *לו* *לימיו*

זה לא אומר שגם היום צריך לנהוג כך.

אני מקוה שברור לך שלמרות שהתורה מתירה אשת יפת תואר אתה לא הולך במלחמה הבאה לאנוס נשים ערביות.

יש דברים שהתורה אולי מתירה- אבל זה רק כתגובה לנורמה העולמית.

(אפשר לקרא בהרחבה בחזון הצמחונות והשלות של הרב קוק על זה, שיש דברים שגם אם הם נכונים וראויים לזמן מסויים- לא אומר שהם ראויים ונכונים בעיקרם)

יש דברים שהם אסורים מכל וכל, ויש להם היתרים ספציפים מאד ממוקדים, מתוך הבנה שיש יוצאי דופן.

זה שדוד השתמש באותם יוצאי דופן- לא מתיר את האסור באופן גורף.

(מעבר לזה שגם על דוד נאמר שלמרות שהוא עשה נכון כשנלחם כ"כ הרבה- עדיין היה בזה פגם שגרם לכך שלא הוא בנה את ביהמ"ק אלא שלמה.)

ורק להבהרה-

ברור לי לחלוטין שמחבל אחת דינו מוות.

אבל לא ע"י המון זועם או אזרח מן השורה.

אלא רק ע"י בית דין.

אני לא חסה על חיי המחבל (ואני לא חושבת שאי מי מהרבנים שהבאתי חס עליהם..)

אני כן נגד שכל אחד יעשה דין לעצמו ויחרוץ משפט על פי מה שנראה לו. 

כי אני רואה לאן דבר כזה מביא אותנו, כחברה.

הקמת בתי דין זה אחת מ7 מצוות בני נוח- כלומר הבסיס של הבסיס זה חברה מתוקנת שיש לה דין ומשפט ולא איש את רעהו חיים בלעו.

אף אחד לא טוען שזו מעלה גדולה, וברור ש"דברה תורה כנגד יצר הרע", אבל זה מותר.

זה לא מוסרי לא להרוג מחבלים

אנחנו צריכים עונש מוות לא בשביל הרתעה ולא בגלל שיקולים תועלתיים כאלה או אחרים, למרות שגם הם חשובים. אנחנו צריכים עונש מוות כדי לשמור על הבריאות הנפשית ועל ערכי המוסר שלנו

עונש מוות- שניתן ע"י בית דין זה דבר מוסרי.

אדם מן השורה שהורג שלא מתוך הגנה עצמית- זה לא מוסרי.

וזה אכן הפתרון הנכון לבעיה,

לא לשאוף שכולנו נהיה רוצחים- אלא שיהיה דין צדק במדינה.

(הבעיה היחידה בלהחיל עונש מוות על מחבלים- זה שכרגע זה דו"צ. ויוחל גם על יהודים שהורגים ערבים)

אין לי בעיה עם מחבל שמת תוך כדי ניטרול, הפוך- אני בעד לנטרל מחבלים באופן מוחלט.

אבל אם הם נוטרלו- ועדיין חיים, אז כאן זה כבר מסור לבית הדין.

בקיצור, ה'מוסר' הזה כ"כ מעוות שחבל בכלל להתווכח על זה.

אם האדם לבוש מדים מותר לו לירות במחבל, ואם הוא אזרח

מן השורה אז לא?

כל זה מבלי להזכיר את הסכנת נפשות שיש בהשארת מחבל

בחיים.

לא מעשי כרגע.

יש סיכוי נמוך שמישהו יצליח להעביר חוק לעונש מוות למחבלים, וגם אם כן, הוא כנראה ייושם ע"י מערכת המשפט במקרים חריגים, אם בכלל.

השאלה מה עושים בנתונים האלה.

הגיוני ששינה דעתו מאז.

כאן:

יש לי אותו, אבל אני לא חושב שמותר להעלות את הטקסט - צעירים מעל עשרים

ואין מעלים" - לגבי "מוסרים " הדין שיש לסבב להם מיתה ואסור להצילם . מחבלים הם יותר גרועים ממוסרים . 

2) במלחמה כתוב בספר דברים " והרגת את כל זכורה לפי חרב". זה נפסק להלכה ברמב"ם . 

3) רשב"י כותב : "טוב שבגויים הרוג - בזמן מלחמה". 

לכן חייבים להורגם.  אשמח אם תעני לי על העניין .

1) דין מורידים ואין מעלים אינו אומר להרוג בידיים. עיין ברב מלמד.

2) זה בדיני מלחמה. וכפי שהרב יעקב אריאל אמר - לא אתה תקבע מתי יש מלחמה.

3) כנ"ל. פלוס, הרבה מדברי רשב"י לא נפסקו...

באופן כללי:

תשימו לב שגם הרב אברהם סתיו לא אומר שעדיף לא להרוג.

הוא אומר שהדיון צריך להיות יותר הלכתי ומעמיק.

סוגיה ראשונה היא שאלת ההיתר הגורף להרוג.

גם אם גוי נהרג ע"פ דיין יחידי ובעד קרוב, רוב האנשים פה אינם דיינים. 

האם העובדה שעל פי דין תורה מישהו צריך למות מאפשרת הוצאת חוזה גורפת?

ומתי צורך השעה יאפשר דבר כזה?

זו לא שאלה פשוטה שאפשר לצטט את העובדה שהאדם חייב מיתה כדי לסיים את הדיון.

שאלה שנייה היא שאלה במציאות: איך יש יותר פיקוח נפש?

גם אם הוא מחבל, אם הוא מנוטרל (לצורך העניין - חסר הכרה ולא זז) עדיף להרוג או להציל?

יש סכנה שהוא ישתחרר בעתיד, ויש סיכוי שחקירה שלו תוביל להצלת יהודים.

אתם יכולים לתת סברות כרס, אבל עד שלא תיחשפו לנתונים לא לי ולא לכם יש מושג בלשקול את זה במציאות.

אלה שיקולים הלכתיים לא פשוטים. אפשר לנסות להבין מה הצד השני חושב ולא ישר להגיד שהם נגד ההלכה והתורה.

1) לא נכון. עייני שוב. "אין מורידין ואין מעלים" אומר שלא הורגים בידיים אך גם לא מצילים. לגבי מורידין ואין מעלין הוא כותב "אם אפשר להורגו, צריך לעשות זאת".

2) זה לא רק במלחמה. ראי שם ברב מלמד.

הסוגיא הראשונה והשניה חד הם: דין מורידין ואין מעלין זה לא דיין יחידי, אלא מיתתו ביד כל אדם. זה אומר שאפשר להרוג אותו בפשטות ובלי פלפולים. זה צורך השעה. אמנם ברור שכאשר הדבר גורם לאיבה, מסכן יהודים אחרים וכדו' - הדין הזה לא נוהג. ולכן, כשהחוק אוסר להרוג מחבל שנוטרל, עצם האיסור החוקי יוצר קושי טכני להתיר את העניין (וכפי שהריגת כופרים יהודים נאסרה כיום באופן גורף, אע"פ שבעיקרון הדין חל גם עליהם). לגבי השיקול של פרטים בחקירה וכדו' - במציאות הנוכחית שכל אחד לוקח סכין ויוצא לדקור - זה לא כל כך רלוונטי. ובכל מקרה, אנחנו באמת לא יודעים מה משיגים מהחקירות הללו. לעומת זאת, אנחנו יודעים בוודאות שמחבלים השתחררו ושבו לרצוח, כך שיש כאן ברי ושמא..

1) צודק. התייחסתי יותר לטיעון של "צריך להרוג את כולם". 

2) האמירה שזה רק במלחמה התייחסה לטיעון השני שלו. לא לראשון.

ומורידין ולא מעלין זה בידי כל אדם, אבל ההחלטה על מי הוא חל ומתי היא לא. ודווקא בגלל שהוא דין כל כך גורף הפוסקים מאוד מגבילים אותו...

וכמו שאתה בעצמך אמרת - הדין חל על הרבה אנשים באופן תאורטי. מי יודע, אולי גם עליך ועלי...

אם מחשש איבה אפשר לנטרל את הדין הזה, אז גם הטיעונים של הרב סתיו רלוונטיים.

ובטח שחשש איבה קיים בזה, לצערנו. 

דיין יחידי התייחס לדין שהרב ברוך אפרתי ציטט ושהתייחסתי אליו לעיל.

לגבי השיקולים של חקירה:

בדיוק לכן צריך שלא כל אחד יגיד בדיוק מה דעתו הלא מוסמכת בעניין.

ואתה לא יכול לומר ברי שהמחבל הזה יהרוג. ברי ושמא זה על המקרה הזה ולא אמירה סטטיסטית על ציבור. (ברי ש"מחבלים השתחררו ושבו לרצוח", אבל גם ברי שמחבלים שנחקרו נתנו מידע שמנע פיגועים. ולכן נשארת באותו מצב.)

בפרט בימים האחרונים, שכל ערבי מחומם לוקח סכין והולך לדקור יהודים.

במחילה אבל זה ממש שטויות. חקירה לא תמנע רצח של יהודים.

לעומת זאת, *מאות* יהודים נרצחו ע"י מחבלים ששוחררו. מאות, כן, מאות יהודים.

כל אדם שיכול היה להרוג מחבל ולא עשה זאת, שלא מטעמים של פחד לשבת בכלא שנים רבות,

דם הנרצחים על ידיו, ויידע זאת כל מי שחלילה מתכוון להקשיב לדברי בעלה של אביבה סתיו.

אמנם גם ההגדרות נתונות במחלוקות, אבל ברור שיש מקרים שאינם גבוליים, ואם בישראל - ק"ו באומות העולם שהדין חל עליהם ביתר קלות. אני לא חושב שיש מאן דאמר שאין דין מורידין ואין מעלין באופן עקרוני לערבי שניסה לדקור יהודים.

הטיעונים של הרב סתיו לא רלוונטיים כי הוא לא בא בשם האיבה, ולא בא השם ההלכה אלא בשם מוסר גויי שאינו קשור לתורה. הוא אומר את זה במפורש, רק במילים יותר עדינות ומכובסות.

באמת תמהתי למה הרב אפרתי נצרך לעניין דיין יחידי כשיש דינים הרבה יותר בסיסיים מזה.

לגבי השיקולים: בינתיים לא שמענו שום בקשה רשמית של כוחות הביטחון מהציבור להשתדל להשאיר מחבלים בחיים כשאין מהם סכנה כדי שיוכלו לחקור אותם. אם זה באמת היה כזה קריטי היה מצופה שיעבירו את המסר לציבור.

רק מנסח את זה כך שהיועץ המשפטי לממשלה יא ישתולל נגדו.

 מה שכותב או לא כותב סתיו זה לא רלונטי לדיון תורני.

כל המחבלים שהשתחררו והמשיכו בטרור פסקו בצורה חד משמעית שמצוה להרוג כל מחבל. נקודה.

אני כותב חופשי נב שאני פשוט חושב שזה הנכון.

אז נכון לא חשבתי על מגבלות לחופש המחשבה ף ויש כל מיני הרגשות  אם אדם מוכרח לכבד כל מי שהירביץ פעם סמיכה , או דוקא גדולי תורה . נניח לחזון איש לא היתה סמיכה אבל ברור שצריך לכבד אותו מצד שני יש כאלה שעשו סמיכה . 

 אתה חושב שאני מכניס לרב אריאל , שהוא חכם בתורה, דברים שלא רצה שיבינו? ובדיוק להפך אני לא משתלח ולא נעלים.

 גם הרבה גדולי ישראל אחרים ניסחו את דבריהם כך שהשלטון לא יתנכל להם ומאידך שלט להטעות את האנשים שיבינו 

.

 זו פשוט חוצפה להגיד כאילו פגעתי במשהו ברב יעקב אריאל. תראה לו מה שכתבי ואני בטוח שהוא ישלח לי יישר כוח. ( ואגב לפני שתקפת אותי בררת אם הירבצתי פעם סמיכה ?)  

הרב מלמד כותב שדין התורה היא שצריך להרוג אותו, אבל מצד "דינא דמלכותא" אין לעשות זאת בפועל. לעומת הרבנים סתיו שטוענים שמוסר התורה לא מוסרי, עפ"ל.

בכל מקרה, תודה על הקישור. הוספתי אותו לערך בלה פרוינד בוויקיפדיה.

כי גם הרב מלמד לא אומר שזה נגד התורה לא להרוג אותו וכופר מי שחושב אחרת.

(וכולנו יודעים מה דעתך כשהמלכות אומרת משהו שנגד התורה, לא?)

והם לא טוענים שמוסר התורה לא מוסרי.

הם פשוט חולקים עליך מהו מוסר התורה. ואני אשמח לראות אותך מוכיח אחרת...

ועיין ברב יעקב אריאל שאומר את זה הרבה יותר סתוי ממה שאנשים פה מוכנים לבלוע.

הוא די מושג מושאל. כי ברור שלא חל על זה דינא דמלכותא בהקשרו המקורו הנידון בפוסקים. אולי זה מתוקף גדר דין מורידין ואין מעלין עצמו, שכאשר הוא מזיק ולא מועיל (למשל: כשהחוק אוסר וממילא אפשר להיפגע, וזה יוצר מגוון תגובות שרשרת שליליות) הוא לא נוהג, כפי הסכמת כל אחרוני דורנו ביחס למינים ואפיקורסים, והוא הדין בפשטות גם לגויים.

הם בהחלט טוענים שמוסר התורה לא מוסרי. אלא שהם מצאו ג'וקר: "דרך ארץ קדמה לתורה". וכיון שכך, אני יכול לדחוף איזה מוסר מערבי וגויי שאני רוצה, ולטעון שהתורה עצמה בעצם הקדימה אותו למוסר שלה, מעצם זה שהגה אותו איזה לוק או הובס והוא התאזרח אצל אומות העולם. וואלה.

דינא דמלכותא הוא לאו דווקא מושג מושאל. השאלה מתי הוא תקף הוא חלק מהמחלוקת.

והם לא מדברים דווקא על "דרך ארץ קדמה לתורה". אתה מכניס את המילים שלך לפה שלהם.

ודווקא נגד הטיעון הזה הרב אברהם סתיו ציטט את הרב קוק בתור דוגמא.

המחלוקת היא מה מוסר התורה, לא האם קלווין או הובס התאזרחו ביפן.

אלא רק מתגבר על דיני תורה שמאליהם ניתנים להתניה, מה שקיים רק בדיני ממונות. כמו כן דינא דמלכותא חל בדברים שאין בהם דין תורה, כמו עניינים של נימוסים והליכות. עניין המיסים הוא נקודה נפרדת שבפוסקים ניתנו לה נימוקים שונים למה היא מחייבת.

הגיעי עצמך, אם דינא דמלכותא קובע לנו את מי להרוג ואת מי לא, למה שלא יקבע לנו גם אם למול את בנינו ולשחוט את בהמותינו?

את היסוד הזה של "דרך ארץ קדמה לתורה" ראיתי בכתביהם בכמה מקומות. למשל, בחוברת של הרב שרלו על התנועה המעורבת, וכבר נכתב על כך בתגובה שפרסמתי עליה:

ה"דרך ארץ" הבסיסית מחייבת פעולה משותפת של שני המינים – ראשית, כיון שאנו רואים שעל פי התורה, החברה הנפרדת הכרחית לפחות בגיל הנעורים, ממילא אין מקום לטענה בדבר "דרך ארץ", כפי שכותבים מחברי החוברת עצמם: "אין ספק שבאותם מקומות בהם עומדת דרך הארץ בסתירה מוחלטת לנאמר במתן תורה, נדחית זו הראשונה מפני השניה". שנית, עצם הטענה שחברה מעורבת היא "נתון בסיסי בהתנהלותה של דרך הארץ" תמוהה ביותר ונראית כהנחת המבוקש. לא הובאה כל ראיה לטענה זו (מלבד ה"ראיה" שמצות "פרו ורבו" אכן מצריכה השתתפות של שני המינים...). נכון הוא שזוהי הנורמה המקובלת בחברה המערבית המתירנית המודרנית, אולם בחברות אחרות הדבר דוקא אינו מקובל, ומדוע אנו לוקחים כנקודת מוצא את החברה הזו דוקא? יתרה מזו: עצם העובדה של"ארץ" ישנן דרכים רבות עד מאוד (מלבד כמה פעולות וערכים בסיסיים המשותפים לכל המין האנושי), שוללת למעשה את האפשרות לראות באחת מהן נורמה בסיסית, ומחייבת אותנו לנסות ולסלול את דרכנו על פי ערכיה של התורה. במשפט אחד – גם ה"דרך ארץ" צריכה להיות תורנית.

הם מציגים את זה כאילו זה מוסר התורה, על יסוד העיקרון הנ"ל של דרך ארץ, ולא שמים לב ש"בטעות" הם נשארים עם כל מיני הלכות פסוקות שנהיו פתאום לא מוסריות. זה ז'אנר שלם אצלם, אגב. מאמרים ש'מתמודדים' עם כל מיני הלכות 'לא מוסריות', ש'מעוררות אי נוחות רבה' וכדו'. אני יכול להתפנות אותך למגוון מאמרים של הרבנים מיכאל אברהם, בני לאו, יובל שרלו, ועוד ועוד. אבל אני מניח שודאי נתקלת בזה בעצמך. זה די נפוץ.

ז"א שהחצוף הזה מתיימר להיות יותר מוסרי מדוד ושלמה

לא צריך להוסיף מילה מול העיוות הנוראי שלהם

המוסר שלהם אינו מהיהדות זה בטוח!

מוזמן לקרא שוב ולנסות לתרגל קצת הבנת הנקרא.

ולזה התכוונתי, אם הוא התכוון לימי דוד ושלמה לא נראה שהוא התכוון למוסר הלחימה של אשור ומצרים אז אל תעשי ראש קטן!

ותקופה אחרת לחלוטין.

וכן, אם מדברים על תיקון עולם- זה גם על תיקון של דברים כאלו.

וכמו שיש הלכות על אשת יפת תואר, ויש היתר- והיום כל רב יגיד לך שזה אסור ולא מוסרי *לפי התורה*

למה? כי היום העולם יותר מתוקן- ולכן אנחנו שואפים גם למצב היותר גבוה מבחינה מוסרית של התורה.

זה לא אמירה על דוד ושלמה- אלא אמירה על זה שאנחנו בתקופה אחרת, ולכן אנחנו לא דוד ושלמה.

 צריך להסתכל בראיה רחבה. מה התורה דורשת מאיתנו- כעם וכיחידים.

ואיתם גם ההלכה

אכזריות לא השתנתה ולכן גם דיני הטיפול בה לא השתנו

במה שונה רצח דאז לרצח כיום? אז רצחו עם חרבות והיום עם מרשמלו? לא

הטיפול באכזריות מחייב נקיטת אמצעיים אכזריים נגד המתאכזרים כדי לתקן את העולם

מצוות וביערת הרע שייכת לכל זמן ועת עד לגאולה!

זכותו.

רק שלא יעוות את דבריו של הרב קוק זצ"ל.

כמעט ולחצתי לייק על התמונה 

בס"ד

בפצועים...

נא לא להתבלבל ביניהם:

יו"ר זק"א: מטפלים קודם ביהודים שנפגעו - בארץ - חדשות - ערוץ 7

הדגשה מתוך הכתבה:

"המתנדבים שואלים מה לעשות. במציאות זה קצת יותר קל מאחר ואסור לגעת במחבל עד שלא מגיע חבלן משטרתי ובודק את המחבל שאין עליו מטען, מה שנותן לנו זמן לטפל בינתיים בפצועים היהודים"

זק"א ומד"א מוסמכים לעזור לפצועים ולהציל את חייהם.

מד"א גם לא ייגש למחבל אם המשטרה לא אישרה זאת.

לא נראה לי.

הוא ציין עובדה - החובה לגשת קודם את הפצוע האנוש יותר.

זק"א, לעומת זאת, טרחו להודיע לציבור את המציאות המתרחשת בשטח.

זה^^ ההבדל היחיד בין השניים.

וליישר קו עם ההלכה.

זה גם עונה לדרישות הרפואה המונעת.

מחבל שיחטוף כדורים בכל גופו , סביר שלא יפצע ולא יהרוג יהודים.

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

גם לא מקלחת צוננת מינימלית?

לך צריך להזכיר שזו ההטרלה השנתית של @אריק מהדרום ?!

מחזקים את ידך במנהג החשוב

הכלל הוא: מתי שקיימת בך שנאה ליהדות ולהלכה זה אומר שמשהו לא תקין.

ההלכה מודה שבמקרה שלך יש מקום להקל.

אתה יורה לעצמך ברגליים, אף אחד מלבדך לא אשם במצב הזה.

הבחירה בידך - להמשיך לסבול סתם, או להקשיב להלכה האמיתית.

והבנתי שזו הטרלה קבועה. אז הצטרפתי.

לא יודע למה הגבת למגיבה שמעליך ולא לפותח, אבל מוזמן לחפש בכרטיס שלו

לא יכול כבר עם שלושת השבועות האלה - צעירים מעל עשרים

אסור לרחוץ בימים קרירים במקומות מזיעים?

ולהשתמש בתיאודורנט אם זה לא עוזר?

לא להתקלח כבר מי"ז בתמוז כדי שיהיה לי קל בתשעת הימים.

היום יש ספריי מסריח שאפשר להתיז וזה פותר את העניין.

הבעיה שנגמר המלאי

אם הורסים לי את זה כל שנה, דווקא השנה יש הרבה חדשים בפורום.

נראה לי זו השנה ה14 או ה15 לשרשור הזה.

אגב סבא שלי ז"ל תקופה ארוכה חשב שזו באמת ההלכה ולא החה מתקלח בשלושת השבועות רק בערבי שבת.

בשבת ראש חודש, הכוונה

הרי ידוע שלמעשה מנהגי האבלות (כמו לא לשמוע מוזיקה כו') זה לכל השנה, אלא שרוב הציבור לא מודע/ לא יכול לעמוד בכך, ורק בבין המיצרים מחזירים עטרה ליושנה, שנזכה

שיש כאלה שבאמת עושים את זה,

או שסתם הם מדיפים ניחוחות ולא מצליחים לשלוט על זה,

התפללתי מנחה בשבת מאחורי איזה נער, וחששתי שאני עומד לעלות בסערה השמימה.

(והתלבטתי בכלל אם מותר לי להתפלל שמה, אבל כשאני לא מתנדנד זה סבבה)

שהוא מקלח לכבוד שבת, כי ככה כתוב בקיצור שולחן ערוך.

בראשון עוד היה בסדר, בשני שלישי התחיל להיות קשה, ברביעי חמישי כבר בלתי נסבל...