למרות שזה עדיין אבסורד היות שהם לא מכירים במציאות פוגע ונפגע

אבל מדובר בכללים ישנים - כל מי שעבר קורס מע"ר יודע שמתחילים מהפצועה הקשה ביותר שניתן להציל

(פטרון בשוט למתנדבים - לסרב טפל היות שאולי נושא עליו חומר נפץ ובטיחות הצוות המטפל היא הדבר החשוב מכול)

זה צריך להיות מובן מאליו בשביל כולם,ומשום מה אפילו זה לא

אנחנו מדברים לגבי גל הטרור והיחס המנהלי של מדא כיצד לטפל באירוע,למה להכנס למקומות אחרים ?

בנוסף ברור שהיה אסור לו להחליט בעצמו לקום ולפעול באקראי,אבל אני לא מבין למה צריך לעסוק בשאלות לגבי מיעוט שולי או לברר מה הדין לגבי מצב כזה.אני מדבר על המציאות הרחבה שקיימת היום שיתכן וההתנהלות של מד"א מסכנת חיי אנשים מתוך תפיסה מוסרית מפוקפקת ביותר

אני עדיין קורא למי שיכול להפנות את זה לחברי כנסת או גורמים רלוונטיים,משום שדברים לא מטופלים אצלנו בצורה אוטומטית ומובנת מאליה

הברור הכי חשוב הוא 'בין ישראל לעמים' ולכן צריך לחנך שגם במקרה הפוך - קודם מטפלים ביהודים 

אבל אנחנו בכל מקרה מדברים מבחינה מעשית מה שצריך להיות ברור לכולם ואף ניתן להביא ליישום בזמן המיידי אם יהיה מישהו במקום המתאים שיוכל להלחם עבור כך.

הפרוטוקולים המצבעיים ע"פ האתיקה של הרפואה אינם מייחסים חשיבות לסיבת הפציעה או לנכונות הטיפול,

מטרתו של צוות רפואי היא להציל כמה שיותר, ובתוך כך להבטיח שמירה על אורך חיים תקין של כמה שיותר

פצועים.

לכן אם יש חמישה פצועים, בדרגות קושי שונות- החשיבה המרכזית היא טיפול והתמודדות מהירה מול הפצועים

הקשה ביותר או קביעת מותם במקרה שאין במה לטפל, ואח"כ המשך הטיפול בשאר הפצועים. כך גם באותו

פצוע- מה שהורג קודם יטופל קודם.

הדבר נובע מהפרדה בין הסמכות השיפוטית לסמכות טיפולית- אין בסמכות איש רפואה לקבוע את העונש לפצוע,

דבר לא רלוונטי בטיפול. לכן אין הפרדה בין מחבל לפצוע אחר, את העונש שלו אמור לקבל אדם מהסמכות השיפוטית.

יש בדברים האלו אמת מסויימת, שכן לא בסמכותו של אדם כלשהו להחליט על העונש הראוי לאדם אחר בכל מקרה,

האם אדם חילוני יכול להגיד שהוא מסרב לטפל בחרדי? ומתוך כך לגזור עליו מוות?
האם צמחוני יוכל להגיד שהוא אינו מטפל בקרניבור שחווה התקף לב?

אני לא מסכים עם הגישה, יש דרכים לשמור על עצמנו מלטפל בחיות האדם האלה, גם כאנשי רפואה.

אבל הדברים הם לא-לא הגיוניים בעליל.

מהנימוקים הללו שהרי השאלה היא לא אם לטפל,כמובן שגם עם השאלה הזו אני לא מסכים.

ועם זאת לא הבאתי את הדברים כי לצערנו התקבע בתודעה שזו פרוצדורה "נורמלית",אומנם להקדים טיפול זה דבר שנראה לי כברמה גבוהה יותר של איוולות ואשמה מוסרית,זה דבר שאדם מן השורה לא יסכים לו בשום אופן

אבל מה אתם רוצים? שהם יגידו את זה קבל עם ועולם?

החכמים מבינים יפה מאד שאנשי מד''א והצלה יתנו קדימות ליהודים. אבל לא כל דבר צריך להגיד. 

זה שבשטח אנשים לא תמיד פועלים לפי ההוראות זה דבר אחר.

מעבר לכך,אני לא חושב שלומר שהם מקדימים טיפול לפצועים הוא דבר פרובוקטיבי או כזה שמישהו יצפצף כנגדו מלבד גורמי שמאל קיצוניים ובלתי מוסריים.

אני מאמין שהחובשים היו רוצים לעשות כדברייך,מובן,השאלה האם מבחינה מבצעית הם מוגבלים בצורה כלשהי בגלל ההנחיה הנלוזה הזו

ציטוט ממתנדב מד''א:

''לפי הפרוטוקול האמריקאי שלפיו הולכים כלל ארגוני ההצלה הבינלאומיים, אכן אין מבדילים בין דם לדם ויש לטפל בפצוע קשה יותר על אף היותו מחבל , עם כל האבסורד שבדבר.

מד"א הוא ארגון הצלה בינלאומי המשתייך לכלל ארגוני ההצלה הבינלאומיים ואשר על כן חייב לפעול לפי הפרוקטוקול הנ"ל.

אלי בין כמנכ"ל מד"א וכמייצג חייב בשידור בטלויזיה לצוטט את מה שהפרוטוקול מחייב, עם כל הצער שבדבר.''

את שאר דבריו לא אביא, כי כמו שכתבתי קודם ונכתב גם פה מספר פעמים- בתכלס.... 

בס"ד

"ואין שום מדינה אחרת בה כוחות הצלה מתנהגים כך, פשוט כי לרוב הורגים את המפגע וזהו!!"

בשום מקום אחר כוחות הצלה לא נדרשים לשאלה הזו בכלל.

בארה"ב כל מחבל נורה במקום.

אלה ההוראות.

כשכוחות ההצלה מגיעים אין להם מחבלים להציל.

ברור שגם אם משום מה מעניקים טיפול רפואי למחבל הפצוע,

לא יעלה על הדעת "להקדימו" לאיזשהו יהודי שנפגע שם.

ואין בכך שום ענין של מראית עין..  אני מניח שאף גוי אינו מבין מה בכלל "ההוה אמינא"...

וברור שאם אפשר תוך-כדי אירוע להורגו, הקודם זכה.

אלא שאחרי שכבר הסתיים אירוע לגמרי, אז זה כבר ענין של מערכות משפט, ומדינה אינה יכולה להרשות לעצמה שפתאום יגיע מישהו ויחליט על "חיסול אישי".

אבל אם אפשר תוך כדי שהוא מנסה, נמלט לאחר מעשה, לירות ולחסלו - פשוט שזה מה שצריך. גם מגיע לו, גם הרתעה כחלק מהמלחמה, גם הצלה מדין-ספק של עוד אדם.

ובהחלט, זו לפחות אחת התוצאות החיוביות מהמציאות החמורה, ל"ע, העכשווית - שחזרו להיות נורמליים. ריפוי של מחלה שהחלה מאוסלו ונמשכה מכח ה"משפטנות" המעוותת במשך שנים.

וכלשונו המעודנת של מפקד המשטרה אחרי נסיון הדקירה בשער האריות: ניטרלנו אותו, וכשהוא ברח - המשכנו לנטרל אותו.. מה שנקרא: לשון נקיה...

לפי מה שהביאה "שמן פשתן", מוטב שלא יאמר כלום - ויפעלו כפי המובן מאליו...

לכל מי שיצא נגד אבא שלו

הוא מצטט את הרב שאומר שהתורה היא המוסר האמיתי ואז אומר שהוא לא שואף למוסר הזה... 

הוא מבלבל פה הרבה דברים 

ועם ישראל לא עזב אלפיים שנה את הפוליטיקה העולמית 

כן, תהליכי השלום העולמיים זה חלק מתהליך השלום, הרבי מליובוויטש דיבר על זה הרבה (במיוחד בתקופת ההסכמים בין רוסיה לארה"ב וצמצום הנשק הגרעיני ברחבי העולם) 

אבל שלום בין העמים לא קשור ל"שלום" בין יהודים וערבים בא"י שיש כאלו שמייחלים לו... 

http://ph.yhb.org.il/06-07-09/ -

דן נגד להציל מחבל שעדיין לא השתלטו עליו ואומר בפירוש שאין להרוג מחבל שהשתלטו עליו.

מי לא חושב כמוך ועדיין לא כופר?

שילוב המילים שלו מביע כפירה! 

הוא לא אמר "לדעתי כך וכך...", הוא לא הסתמך על הלכה בדבר הוא רק צטט חזון נחמד של הרב קוק  

אני האחרון שיגיד שמי שלא חושב כמוני הוא כופר! 

תשאלי אותם- @קבוצת פורום ברוך

טוב, אתם כותבים שם כ"כ הרבה ששכחת כבר את הדוגמאות מהשבוע האחרון... 

הרב אברהם סתיו ציטט מקור מחשבתי כתגובה לטענות לא הלכתיות (מוסר נוצרי וכו) שהופנו כנגד אביו.

לגבי הדיון ההלכתי הוא מפנה לרב יעקב אריאל שדן באריכות יתרה.

ואתה קורא לו כופר? תחומיין זה ספר כפירה ולא הלכה???

לכן כל התגובה האחרונה שלך משוללת מיסודה.

א. הטענות שלהם הלכתיות! (לאו דווקא המוצטטות בפוסט שלו) 

ב. בלי קשר לדבריו הראשונים, דעתו האישית, הוא מביא את הרב אריאל כנגד אלו שטוענים נגד אביו שאינו נתמך בהלכה.. אז הוא אומר, הנה בטח שכן... 

שוב, בלי קשר לדבריו הראשונים שאומר שאין לו שום שאיפה לחזור ולחיות ע"פ מוסר אבותינו. ע"כ קראתיו כופר. 

ג. לא קראתי את דבריו של הרב אריאל בתחומין שם, אבל מרגיש לי שהוא מביא פסקה אחת מתוך המאמר ובונה עליו כשיש לפחות כמה פסקות במאמר שאומרות בדיוק הפוך ממה שהוא מנסה לומר בפוסט שלו... 

מישהו יכול להביא לי קישור/ להעתיק/ לצלם לי את המאמר? תודה 

בעיקרון זה בתשלום. או בדיסק או במנוי באתר שלהם.

אני מצטט רק את פסקת המסקנות:

תחומין / כרך י / הרב יעקב אריאל / הגנה עצמית ("האינתיפדה" בהלכה)

ח. מסקנות

א. מותר ומצוה לאדם להציל את עצמו או את אחרים ע"י פגיעה בתוקף.
ב. לכתחילה פגיעה זו צריכה להיות מכוונת לאברי התוקף. יש להזהר ולהימנע מלהורגו, במידת האפשר.
ג. אחרי התקיפה אם התוקף ברח, נפצע וכדו' אסור לפגוע בו יותר. סמכות הענישה מסורה לבית דין בלבד.
ד. מותר לאדם פרטי לרדוף אחרי תוקף כדי לתופסו ע"מ להביאו לדין. לשם כך מותר לו גם לפגוע באחד מאבריו, אולם אסור לו להורגו.
ה. בדיעבד, אם תוקף נהרג תוך כדי הצלה או מירדף אחריו, יש להבחין: אם ההורג התכוין להורגו במזיד יש להעמידו לדין (אלא שאין לדונו כרוצח רגיל). אולם אם לא היתה כוונה זדונית, אלא חוסר זהירות וכדו' אין להעמידו לדין.
ו. במצב מלחמה יש מקום לתת בידי המתגונן מרחב פעולה גדול יותר, ולהתיר לו הריגת התוקף גם אחרי בריחתו, כדי למנוע ממנו ומחבריו אפשרות לתקיפה נוספת.
ז. מלחמה מוכרזת רק ע"י הציבור, ועל הפרט לקבל את מרות הציבור כדי להבטיח הצלחה מירבית במלחמה. לכן אסור לאדם פרטי להפר את משמעת הכלל, להוציא הגנה עצמית.
ח.כשהשלטון אינו ממלא את תפקידו להשליט חוק וסדר, ואינו מסכים לכך שאחר ימלא את החלל שנוצר, אין לאזרח פרטי, או לקבוצת אזרחים, סמכות שלטונית להעניש. אולם יש להם רשות להגן על עצמם.

אני חייב להעיר שהמאמר של הרב אריאל מאוד מאוד תמוה בעיני. הוא דן באריכות במגוון מקורות והיבטים של דין רודף, ופשוט מתעלם לחלוטין מהעובדה שאנחנו מדברים על גויים ולא על יהודים. אני כל כך תמה על העניין הזה שאני לא יודע איך לאכול את המאמר הזה. הרצתי חיפוש של מילות מפתח "גוי" "נוכרי" "עכו"ם" "אומות" "ערבי" "יהודי" וכפשוט כלום. נאדה. והרי על מה מדבר המאמר אם לא על רודף ערבי?? אם למישהו יש פיתרון לקושיא אלימתא זו אשמח אם יספר לי.

החותמת של הצנזור הרוסי שמאשר שמותר להדפיס אותם ושהכל בסדר.

אז גם פה. הדיון לא יכול לגעת בפיל הורוד במרכז החדר.

לכתוב מאמר שלם על מה מותר לעשות לערבי שתוקף, ולגייס לשם כך את הלכות רודף? על אותה הדרך אפשר לדון גם בדיני "בל תשחית".

http://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAnswer.aspx?qaid=132229

א) הרב אפרתי ציטט רמב"ם. אחד. משם הוא הסיק דבר מתוך דבר.

גם לרב דוד סתיו וגם לרב אברהם סתיו מותר לחלוק עליו

(ויש שם כמה נקודות שניתן לעשות זאת. לא יודע באיזה מהם הם חולקים).

דיון הלכתי באמת מעמיק לא היה בתגובה הנ"ל.

בעיקר טענות בעולם המחשבה, וגם שם מותר להם לחלוק - וכן לרב קוק.

ב) באיזה אחד מ13 העיקרים הוא כופר כשהוא אומר את דבריו?

בהתחשב בכך שהוא לא מדבר על מוסר אבות אלא אתה מחליט שזהו מוסר אבות. עליך הראיה.

(ומלבד העובדה שהוא לא הביע עמדה נחרצת אלא הציע כיוון אפשרי)

ומה זאת אומרת "אז הוא אומר"? פשוט התעלמת באלגנטיות ממה שלא התאים לך.

ג) בגלל חשש גזל אני לא אעתיק את כל המאמר מהדיסק - באינטרנט הוא לא נמצא, אבל לא ממש קשה למצוא את הספר. במקרה הדיסק אצלנו מושאל מחבר...

אבל המסקנות בסוף מהמאמר מראות שגם סתם האשמת את הרב אברהם סתיו בהוצאת דברים מהקשרם.

לפחות התנצלות על זה נזכה לראות?

סימנת את דבריו כדברי כפירה - 

אבל כל פעם ששואלים אותך לגבי הנימוק, או לגבי הדברים של הרב סתיו בעצמם,

אז אתה מתחמק.

טענת שהוא לא דיבר בהלכה, וכשהראתי לך שכן אז אתה טוען שזה מוצא מהקשרו.

אתה לא רוצה לחזור על דבריך פעמיים, אבל אתה בעצם לא אמרת כלום!

אם הכל ברוגע, אולי תסביר למה זה דברי כפירה?

בגלל שהוא לא שואף למה שאתה קורא לו מוסר התורה? איפה אתה רואה בהלכה שזה מוסר התורה?

וכשהרב אריאל והרב מלמד אומרים הפוך אז זה לא נחשב?

א) אתה זה שמחליט שזו דעה רעננה מבית מדרשם. בדיוק על זה הרב אברהם סתיו הלין שלא מתווכחים בהלכה.

הם יכולים לחלוק על פירוש הרמב"ם, הם יכולים לחלוק על ההשלכה למצב שהרמב"ם לא דיבר עליו.

הם יכולים לחלוק עליו בטענה שאדם יכול לעשות בעצמו בשטח מה שדרוש דיין יחידי.

הם יכולים גם לחלוק על הבנת המציאות מה יותר מסכן יהודים. 

הוא טוען נגדם באחת, אבל לא מדובר בדיוק בהלכה הפוכה בפירוש למה שהם אומרים.

והוא טוען שהרב יעקב אריאל אומר כך, ואתה מחליט לפני שקראת את המקור שזה לא כך? 

תכתוב שנראה לך תמוה. תכתוב שאתה מופתע. תחפש את המקור ואח"כ תגיב.

אחרת כל אמירה על "דעה חדשה" היא בהחלט לא מנומקת או מבוססת.

הכעס מגיע מכך שאתה קורא לו כופר, אבל אפילו לא מתייחס למה שהוא אומר. בצד התורני.

ב) נצחיות התורה לא סותרת את העניין.

יש סוגיות דאורייתא שכבר הגמרא אומרת שעדיף שלא לקיים, כפי שמוכר ללומדי הדף היומי (נדרים, נזיר וכו').

מדוע אתה מחליט שדווקא כשדוד מודד אדומים בחבל מדובר בפסיקה לדורות ולא הוראת שעה?

איזו הלכה המקורות שציטטתי לעיל מבטלים?

ג) מצויין. נראה לך. פה מתחיל דיון הלכתי.

אבל פה הוא מתחיל. כשדנים למה כן ולמה לא. 

ואמליץ שוב - תקרא את המקור ההלכתי שאדם מסתמך עליו לפני שאתה מאשים אותו בכפירה מדעתך...

במיוחד שגם אתה מסכים שהרב יעקב אריאל איננו קטלא קניא.

צריך להרוג את המחבל מתוך הכרה שכלית מחושבת שזה מה שנכון ומוסרי לעשות.

לגוף דבריו של הרב אריאל, ניכר בהם בהחלט הנקודה שהזכיר משה למעלה. לא בהכרח פחד ממעצר כמו מבט של אחריות ציבורית שמצריך לברור מילים.

ויותר מוחלטת. "אין סיבה" זה לא אסור אבל גם לא ברירת מילים אסטרטגית.

http://www.kipa.co.il/now/64824.html

ובכל מקרה, שימי לב שכל הטיעונים הם איבה וסכנה מההשלכות. זה פרשנות של ההשלכות וחומרתן. אפשר להסכים, אפשר לחלוק, ובכל מקרה זו דעה לגיטימית. זה שונה לחלוטין ממנגינת דברי הרב סתיו שמדבר באספקט המוסרי.

א - סוף סוף אתה מנמק וניתן להתווכח.

אבל אתה מתעקש לקרוא את הרב אברהם סתיו בצורה שנוחה לך.

כלומר, אתה מקבל את ההנחה של הרב אפרתי שמוסר המלחמה בימי דוד ושלמה הוא "המוסר האמיתי", מכיוון שכך עשו דוד ושלמה. על ההנחה הזו חולק הרב אברהם סתיו. אשמח לשמוע האם אתה חושב שבגלל שדוד קיים את מצוות אשת יפת תואר זה גם הדבר הראוי לעשות (אמנון ותמר).

כלומר, גם אם מה שדוד עשה היה נכון, לא תמיד זה נכון לכל הדורות כולם. וכן אמרתי על למדד בחבל.

לי ברורה הכוונה של הרב אברהם סתיו ככה. אם אתה רוצה אני אשאל אותו בשמך (רק תנסח את השאלה שלא יהיו טענות אח"כ.)

לגבי דעת תורה: על זה בדיוק דיברתי.

איזה שו"ע? למה הוא קשור לכאן? איזה פסיקות קדמוניות? תצטט שו"תים ואל תנופף באוויר!

לגבי שו"ע מסויים ניתן להתייחס. אתה קובע קביעות ולא מנמק!

ב - התורה נצחית. לא תשתנה. אמת עד כאן.

אבל מי אמר שהחלק בתורה שאמר לדוד לנהוג כך איננו הוראת שעה? 

הרי גם אליהו הקריב קורבנות בחוץ. אתה רוצה לנסות בגלל שהתורה נצחית?

זה עניינה של ההלכה. ואם ההלכה קובעת כמו הרב אריאל, אז זה לא יעזור לך לצטט פסוקים. לא פוסקים מפסוקים, משניות וגמרות, כידוע לך...

לא הרב סתיו ולא בנו אמרו שדוד טעה במלחמותיו. 

ג - הרב אריאל בתחומין מדבר במפורש על האינתיפאדה הראשונה ועל ערבים.

הוא בהחלט מדבר על סכנת נפשות ועל להציל את עצמך או אחרים. אמנם הוא מזכיר שם אבנים ובקבוקי תבערה אבל גם מזכיר קרבנות בנפש. אין הבדל ניכר בין האבן, הבקבוק והסכין חוץ מהאופנה אצלם כרגע.

ולגבי דין רודף ושאלת המצווה - באותו תחומין גם הרב אריאל וגם הרב רוזן דנים במחבלים משום דין רודף.

כנראה שהם הבינו אחרת ממך.

ולגבי הסתירה עם התשובה שלו עכשיו: שאלה טובה. 

אבל את זה צריך לשאול את הרב עצמו. אתה לא יכול לנפנף את המקור הקודם כאילו הוא לא כתב אותו.

(והוא לא כתב מותר. הוא גם אמר להתייעץ עם מומחים לביטחון ושאין צורך להוסיף שמן למדורה...)

דוד עשה הכל לפי מה שהיה נכון *לו* *לימיו*

זה לא אומר שגם היום צריך לנהוג כך.

אני מקוה שברור לך שלמרות שהתורה מתירה אשת יפת תואר אתה לא הולך במלחמה הבאה לאנוס נשים ערביות.

יש דברים שהתורה אולי מתירה- אבל זה רק כתגובה לנורמה העולמית.

(אפשר לקרא בהרחבה בחזון הצמחונות והשלות של הרב קוק על זה, שיש דברים שגם אם הם נכונים וראויים לזמן מסויים- לא אומר שהם ראויים ונכונים בעיקרם)

יש דברים שהם אסורים מכל וכל, ויש להם היתרים ספציפים מאד ממוקדים, מתוך הבנה שיש יוצאי דופן.

זה שדוד השתמש באותם יוצאי דופן- לא מתיר את האסור באופן גורף.

(מעבר לזה שגם על דוד נאמר שלמרות שהוא עשה נכון כשנלחם כ"כ הרבה- עדיין היה בזה פגם שגרם לכך שלא הוא בנה את ביהמ"ק אלא שלמה.)

ורק להבהרה-

ברור לי לחלוטין שמחבל אחת דינו מוות.

אבל לא ע"י המון זועם או אזרח מן השורה.

אלא רק ע"י בית דין.

אני לא חסה על חיי המחבל (ואני לא חושבת שאי מי מהרבנים שהבאתי חס עליהם..)

אני כן נגד שכל אחד יעשה דין לעצמו ויחרוץ משפט על פי מה שנראה לו. 

כי אני רואה לאן דבר כזה מביא אותנו, כחברה.

הקמת בתי דין זה אחת מ7 מצוות בני נוח- כלומר הבסיס של הבסיס זה חברה מתוקנת שיש לה דין ומשפט ולא איש את רעהו חיים בלעו.

אף אחד לא טוען שזו מעלה גדולה, וברור ש"דברה תורה כנגד יצר הרע", אבל זה מותר.

זה לא מוסרי לא להרוג מחבלים

אנחנו צריכים עונש מוות לא בשביל הרתעה ולא בגלל שיקולים תועלתיים כאלה או אחרים, למרות שגם הם חשובים. אנחנו צריכים עונש מוות כדי לשמור על הבריאות הנפשית ועל ערכי המוסר שלנו

עונש מוות- שניתן ע"י בית דין זה דבר מוסרי.

אדם מן השורה שהורג שלא מתוך הגנה עצמית- זה לא מוסרי.

וזה אכן הפתרון הנכון לבעיה,

לא לשאוף שכולנו נהיה רוצחים- אלא שיהיה דין צדק במדינה.

(הבעיה היחידה בלהחיל עונש מוות על מחבלים- זה שכרגע זה דו"צ. ויוחל גם על יהודים שהורגים ערבים)

אין לי בעיה עם מחבל שמת תוך כדי ניטרול, הפוך- אני בעד לנטרל מחבלים באופן מוחלט.

אבל אם הם נוטרלו- ועדיין חיים, אז כאן זה כבר מסור לבית הדין.

בקיצור, ה'מוסר' הזה כ"כ מעוות שחבל בכלל להתווכח על זה.

אם האדם לבוש מדים מותר לו לירות במחבל, ואם הוא אזרח

מן השורה אז לא?

כל זה מבלי להזכיר את הסכנת נפשות שיש בהשארת מחבל

בחיים.

לא מעשי כרגע.

יש סיכוי נמוך שמישהו יצליח להעביר חוק לעונש מוות למחבלים, וגם אם כן, הוא כנראה ייושם ע"י מערכת המשפט במקרים חריגים, אם בכלל.

השאלה מה עושים בנתונים האלה.

הגיוני ששינה דעתו מאז.

כאן:

יש לי אותו, אבל אני לא חושב שמותר להעלות את הטקסט - צעירים מעל עשרים

ואין מעלים" - לגבי "מוסרים " הדין שיש לסבב להם מיתה ואסור להצילם . מחבלים הם יותר גרועים ממוסרים . 

2) במלחמה כתוב בספר דברים " והרגת את כל זכורה לפי חרב". זה נפסק להלכה ברמב"ם . 

3) רשב"י כותב : "טוב שבגויים הרוג - בזמן מלחמה". 

לכן חייבים להורגם.  אשמח אם תעני לי על העניין .

1) דין מורידים ואין מעלים אינו אומר להרוג בידיים. עיין ברב מלמד.

2) זה בדיני מלחמה. וכפי שהרב יעקב אריאל אמר - לא אתה תקבע מתי יש מלחמה.

3) כנ"ל. פלוס, הרבה מדברי רשב"י לא נפסקו...

באופן כללי:

תשימו לב שגם הרב אברהם סתיו לא אומר שעדיף לא להרוג.

הוא אומר שהדיון צריך להיות יותר הלכתי ומעמיק.

סוגיה ראשונה היא שאלת ההיתר הגורף להרוג.

גם אם גוי נהרג ע"פ דיין יחידי ובעד קרוב, רוב האנשים פה אינם דיינים. 

האם העובדה שעל פי דין תורה מישהו צריך למות מאפשרת הוצאת חוזה גורפת?

ומתי צורך השעה יאפשר דבר כזה?

זו לא שאלה פשוטה שאפשר לצטט את העובדה שהאדם חייב מיתה כדי לסיים את הדיון.

שאלה שנייה היא שאלה במציאות: איך יש יותר פיקוח נפש?

גם אם הוא מחבל, אם הוא מנוטרל (לצורך העניין - חסר הכרה ולא זז) עדיף להרוג או להציל?

יש סכנה שהוא ישתחרר בעתיד, ויש סיכוי שחקירה שלו תוביל להצלת יהודים.

אתם יכולים לתת סברות כרס, אבל עד שלא תיחשפו לנתונים לא לי ולא לכם יש מושג בלשקול את זה במציאות.

אלה שיקולים הלכתיים לא פשוטים. אפשר לנסות להבין מה הצד השני חושב ולא ישר להגיד שהם נגד ההלכה והתורה.

1) לא נכון. עייני שוב. "אין מורידין ואין מעלים" אומר שלא הורגים בידיים אך גם לא מצילים. לגבי מורידין ואין מעלין הוא כותב "אם אפשר להורגו, צריך לעשות זאת".

2) זה לא רק במלחמה. ראי שם ברב מלמד.

הסוגיא הראשונה והשניה חד הם: דין מורידין ואין מעלין זה לא דיין יחידי, אלא מיתתו ביד כל אדם. זה אומר שאפשר להרוג אותו בפשטות ובלי פלפולים. זה צורך השעה. אמנם ברור שכאשר הדבר גורם לאיבה, מסכן יהודים אחרים וכדו' - הדין הזה לא נוהג. ולכן, כשהחוק אוסר להרוג מחבל שנוטרל, עצם האיסור החוקי יוצר קושי טכני להתיר את העניין (וכפי שהריגת כופרים יהודים נאסרה כיום באופן גורף, אע"פ שבעיקרון הדין חל גם עליהם). לגבי השיקול של פרטים בחקירה וכדו' - במציאות הנוכחית שכל אחד לוקח סכין ויוצא לדקור - זה לא כל כך רלוונטי. ובכל מקרה, אנחנו באמת לא יודעים מה משיגים מהחקירות הללו. לעומת זאת, אנחנו יודעים בוודאות שמחבלים השתחררו ושבו לרצוח, כך שיש כאן ברי ושמא..

1) צודק. התייחסתי יותר לטיעון של "צריך להרוג את כולם". 

2) האמירה שזה רק במלחמה התייחסה לטיעון השני שלו. לא לראשון.

ומורידין ולא מעלין זה בידי כל אדם, אבל ההחלטה על מי הוא חל ומתי היא לא. ודווקא בגלל שהוא דין כל כך גורף הפוסקים מאוד מגבילים אותו...

וכמו שאתה בעצמך אמרת - הדין חל על הרבה אנשים באופן תאורטי. מי יודע, אולי גם עליך ועלי...

אם מחשש איבה אפשר לנטרל את הדין הזה, אז גם הטיעונים של הרב סתיו רלוונטיים.

ובטח שחשש איבה קיים בזה, לצערנו. 

דיין יחידי התייחס לדין שהרב ברוך אפרתי ציטט ושהתייחסתי אליו לעיל.

לגבי השיקולים של חקירה:

בדיוק לכן צריך שלא כל אחד יגיד בדיוק מה דעתו הלא מוסמכת בעניין.

ואתה לא יכול לומר ברי שהמחבל הזה יהרוג. ברי ושמא זה על המקרה הזה ולא אמירה סטטיסטית על ציבור. (ברי ש"מחבלים השתחררו ושבו לרצוח", אבל גם ברי שמחבלים שנחקרו נתנו מידע שמנע פיגועים. ולכן נשארת באותו מצב.)

בפרט בימים האחרונים, שכל ערבי מחומם לוקח סכין והולך לדקור יהודים.

במחילה אבל זה ממש שטויות. חקירה לא תמנע רצח של יהודים.

לעומת זאת, *מאות* יהודים נרצחו ע"י מחבלים ששוחררו. מאות, כן, מאות יהודים.

כל אדם שיכול היה להרוג מחבל ולא עשה זאת, שלא מטעמים של פחד לשבת בכלא שנים רבות,

דם הנרצחים על ידיו, ויידע זאת כל מי שחלילה מתכוון להקשיב לדברי בעלה של אביבה סתיו.

אמנם גם ההגדרות נתונות במחלוקות, אבל ברור שיש מקרים שאינם גבוליים, ואם בישראל - ק"ו באומות העולם שהדין חל עליהם ביתר קלות. אני לא חושב שיש מאן דאמר שאין דין מורידין ואין מעלין באופן עקרוני לערבי שניסה לדקור יהודים.

הטיעונים של הרב סתיו לא רלוונטיים כי הוא לא בא בשם האיבה, ולא בא השם ההלכה אלא בשם מוסר גויי שאינו קשור לתורה. הוא אומר את זה במפורש, רק במילים יותר עדינות ומכובסות.

באמת תמהתי למה הרב אפרתי נצרך לעניין דיין יחידי כשיש דינים הרבה יותר בסיסיים מזה.

לגבי השיקולים: בינתיים לא שמענו שום בקשה רשמית של כוחות הביטחון מהציבור להשתדל להשאיר מחבלים בחיים כשאין מהם סכנה כדי שיוכלו לחקור אותם. אם זה באמת היה כזה קריטי היה מצופה שיעבירו את המסר לציבור.

רק מנסח את זה כך שהיועץ המשפטי לממשלה יא ישתולל נגדו.

 מה שכותב או לא כותב סתיו זה לא רלונטי לדיון תורני.

כל המחבלים שהשתחררו והמשיכו בטרור פסקו בצורה חד משמעית שמצוה להרוג כל מחבל. נקודה.

אני כותב חופשי נב שאני פשוט חושב שזה הנכון.

אז נכון לא חשבתי על מגבלות לחופש המחשבה ף ויש כל מיני הרגשות  אם אדם מוכרח לכבד כל מי שהירביץ פעם סמיכה , או דוקא גדולי תורה . נניח לחזון איש לא היתה סמיכה אבל ברור שצריך לכבד אותו מצד שני יש כאלה שעשו סמיכה . 

 אתה חושב שאני מכניס לרב אריאל , שהוא חכם בתורה, דברים שלא רצה שיבינו? ובדיוק להפך אני לא משתלח ולא נעלים.

 גם הרבה גדולי ישראל אחרים ניסחו את דבריהם כך שהשלטון לא יתנכל להם ומאידך שלט להטעות את האנשים שיבינו 

.

 זו פשוט חוצפה להגיד כאילו פגעתי במשהו ברב יעקב אריאל. תראה לו מה שכתבי ואני בטוח שהוא ישלח לי יישר כוח. ( ואגב לפני שתקפת אותי בררת אם הירבצתי פעם סמיכה ?)  

הרב מלמד כותב שדין התורה היא שצריך להרוג אותו, אבל מצד "דינא דמלכותא" אין לעשות זאת בפועל. לעומת הרבנים סתיו שטוענים שמוסר התורה לא מוסרי, עפ"ל.

בכל מקרה, תודה על הקישור. הוספתי אותו לערך בלה פרוינד בוויקיפדיה.

כי גם הרב מלמד לא אומר שזה נגד התורה לא להרוג אותו וכופר מי שחושב אחרת.

(וכולנו יודעים מה דעתך כשהמלכות אומרת משהו שנגד התורה, לא?)

והם לא טוענים שמוסר התורה לא מוסרי.

הם פשוט חולקים עליך מהו מוסר התורה. ואני אשמח לראות אותך מוכיח אחרת...

ועיין ברב יעקב אריאל שאומר את זה הרבה יותר סתוי ממה שאנשים פה מוכנים לבלוע.

הוא די מושג מושאל. כי ברור שלא חל על זה דינא דמלכותא בהקשרו המקורו הנידון בפוסקים. אולי זה מתוקף גדר דין מורידין ואין מעלין עצמו, שכאשר הוא מזיק ולא מועיל (למשל: כשהחוק אוסר וממילא אפשר להיפגע, וזה יוצר מגוון תגובות שרשרת שליליות) הוא לא נוהג, כפי הסכמת כל אחרוני דורנו ביחס למינים ואפיקורסים, והוא הדין בפשטות גם לגויים.

הם בהחלט טוענים שמוסר התורה לא מוסרי. אלא שהם מצאו ג'וקר: "דרך ארץ קדמה לתורה". וכיון שכך, אני יכול לדחוף איזה מוסר מערבי וגויי שאני רוצה, ולטעון שהתורה עצמה בעצם הקדימה אותו למוסר שלה, מעצם זה שהגה אותו איזה לוק או הובס והוא התאזרח אצל אומות העולם. וואלה.

דינא דמלכותא הוא לאו דווקא מושג מושאל. השאלה מתי הוא תקף הוא חלק מהמחלוקת.

והם לא מדברים דווקא על "דרך ארץ קדמה לתורה". אתה מכניס את המילים שלך לפה שלהם.

ודווקא נגד הטיעון הזה הרב אברהם סתיו ציטט את הרב קוק בתור דוגמא.

המחלוקת היא מה מוסר התורה, לא האם קלווין או הובס התאזרחו ביפן.

אלא רק מתגבר על דיני תורה שמאליהם ניתנים להתניה, מה שקיים רק בדיני ממונות. כמו כן דינא דמלכותא חל בדברים שאין בהם דין תורה, כמו עניינים של נימוסים והליכות. עניין המיסים הוא נקודה נפרדת שבפוסקים ניתנו לה נימוקים שונים למה היא מחייבת.

הגיעי עצמך, אם דינא דמלכותא קובע לנו את מי להרוג ואת מי לא, למה שלא יקבע לנו גם אם למול את בנינו ולשחוט את בהמותינו?

את היסוד הזה של "דרך ארץ קדמה לתורה" ראיתי בכתביהם בכמה מקומות. למשל, בחוברת של הרב שרלו על התנועה המעורבת, וכבר נכתב על כך בתגובה שפרסמתי עליה:

ה"דרך ארץ" הבסיסית מחייבת פעולה משותפת של שני המינים – ראשית, כיון שאנו רואים שעל פי התורה, החברה הנפרדת הכרחית לפחות בגיל הנעורים, ממילא אין מקום לטענה בדבר "דרך ארץ", כפי שכותבים מחברי החוברת עצמם: "אין ספק שבאותם מקומות בהם עומדת דרך הארץ בסתירה מוחלטת לנאמר במתן תורה, נדחית זו הראשונה מפני השניה". שנית, עצם הטענה שחברה מעורבת היא "נתון בסיסי בהתנהלותה של דרך הארץ" תמוהה ביותר ונראית כהנחת המבוקש. לא הובאה כל ראיה לטענה זו (מלבד ה"ראיה" שמצות "פרו ורבו" אכן מצריכה השתתפות של שני המינים...). נכון הוא שזוהי הנורמה המקובלת בחברה המערבית המתירנית המודרנית, אולם בחברות אחרות הדבר דוקא אינו מקובל, ומדוע אנו לוקחים כנקודת מוצא את החברה הזו דוקא? יתרה מזו: עצם העובדה של"ארץ" ישנן דרכים רבות עד מאוד (מלבד כמה פעולות וערכים בסיסיים המשותפים לכל המין האנושי), שוללת למעשה את האפשרות לראות באחת מהן נורמה בסיסית, ומחייבת אותנו לנסות ולסלול את דרכנו על פי ערכיה של התורה. במשפט אחד – גם ה"דרך ארץ" צריכה להיות תורנית.

הם מציגים את זה כאילו זה מוסר התורה, על יסוד העיקרון הנ"ל של דרך ארץ, ולא שמים לב ש"בטעות" הם נשארים עם כל מיני הלכות פסוקות שנהיו פתאום לא מוסריות. זה ז'אנר שלם אצלם, אגב. מאמרים ש'מתמודדים' עם כל מיני הלכות 'לא מוסריות', ש'מעוררות אי נוחות רבה' וכדו'. אני יכול להתפנות אותך למגוון מאמרים של הרבנים מיכאל אברהם, בני לאו, יובל שרלו, ועוד ועוד. אבל אני מניח שודאי נתקלת בזה בעצמך. זה די נפוץ.

ז"א שהחצוף הזה מתיימר להיות יותר מוסרי מדוד ושלמה

לא צריך להוסיף מילה מול העיוות הנוראי שלהם

המוסר שלהם אינו מהיהדות זה בטוח!

מוזמן לקרא שוב ולנסות לתרגל קצת הבנת הנקרא.

ולזה התכוונתי, אם הוא התכוון לימי דוד ושלמה לא נראה שהוא התכוון למוסר הלחימה של אשור ומצרים אז אל תעשי ראש קטן!

ותקופה אחרת לחלוטין.

וכן, אם מדברים על תיקון עולם- זה גם על תיקון של דברים כאלו.

וכמו שיש הלכות על אשת יפת תואר, ויש היתר- והיום כל רב יגיד לך שזה אסור ולא מוסרי *לפי התורה*

למה? כי היום העולם יותר מתוקן- ולכן אנחנו שואפים גם למצב היותר גבוה מבחינה מוסרית של התורה.

זה לא אמירה על דוד ושלמה- אלא אמירה על זה שאנחנו בתקופה אחרת, ולכן אנחנו לא דוד ושלמה.

 צריך להסתכל בראיה רחבה. מה התורה דורשת מאיתנו- כעם וכיחידים.

ואיתם גם ההלכה

אכזריות לא השתנתה ולכן גם דיני הטיפול בה לא השתנו

במה שונה רצח דאז לרצח כיום? אז רצחו עם חרבות והיום עם מרשמלו? לא

הטיפול באכזריות מחייב נקיטת אמצעיים אכזריים נגד המתאכזרים כדי לתקן את העולם

מצוות וביערת הרע שייכת לכל זמן ועת עד לגאולה!

זכותו.

רק שלא יעוות את דבריו של הרב קוק זצ"ל.

כמעט ולחצתי לייק על התמונה 

בס"ד

בפצועים...

נא לא להתבלבל ביניהם:

יו"ר זק"א: מטפלים קודם ביהודים שנפגעו - בארץ - חדשות - ערוץ 7

הדגשה מתוך הכתבה:

"המתנדבים שואלים מה לעשות. במציאות זה קצת יותר קל מאחר ואסור לגעת במחבל עד שלא מגיע חבלן משטרתי ובודק את המחבל שאין עליו מטען, מה שנותן לנו זמן לטפל בינתיים בפצועים היהודים"

זק"א ומד"א מוסמכים לעזור לפצועים ולהציל את חייהם.

מד"א גם לא ייגש למחבל אם המשטרה לא אישרה זאת.

לא נראה לי.

הוא ציין עובדה - החובה לגשת קודם את הפצוע האנוש יותר.

זק"א, לעומת זאת, טרחו להודיע לציבור את המציאות המתרחשת בשטח.

זה^^ ההבדל היחיד בין השניים.

וליישר קו עם ההלכה.

זה גם עונה לדרישות הרפואה המונעת.

מחבל שיחטוף כדורים בכל גופו , סביר שלא יפצע ולא יהרוג יהודים.

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

הבנתי;

אבל גם לא קראתי את הקישור.

אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות

שבדברי הרופא אליבא קאמי;  אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל

העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.

נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.

 או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם

נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.

כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.

אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן   אין שום יד הנתמכת  מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי

משמעות למגיפה  (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)

זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-

בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר  ומשכך

הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.

זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,

בעוד חודש......

שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש

או דיכאון.

גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:

הבט משמים וראה

איך היינו ללעג וקלס....

ובכל זאת בריתך לא שכחנו...

איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם.  איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....

(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש  ו ל ד ע ת   יהודי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.