בין הבנות בחלוקה לחדרים.

ואפשר לא לתת מקום גדול כל כך למושג חדר: אפשר שכולן ישנו בחדר אחד בלילה, אפילו בצפיפות, אבל במשך אחה"צ יהיה לכל אחת את המרחב שלה לזמן מה.

וכדאי להקפיד שיהיו שעות מסויימות - נניח שעות אחה"צ המאוחרות/ערב - שכולם מתרכזים בסלון או בקרבת המטבח, מכינים שיעורים סביב אותו שולחן או משחקים במשחקי קופסא או הרכבה או מה שמתאים, וסופגים אוירה ביתית לקראת ארוחת הערב.

אצלי הקטנים הם בהפרשים כמו שאת מתארת (הגדולים בישיבות וכו') וככה אנחנו עושים. יש אוירה טובה וחמימות משפחתית.

זה מצד אחד. מצד שני, לא כדאי ל"הנדס" אותם יותר מדי. שתהיה זרימה, שזה יהיה מרצונם ולא מאולץ.

11, 9, 6

וחדר אצלן זה לא רק לישון, הן מארחות חברות (יש להן ב"ה הרבה חברות שבאות)

יש להן מדפים עמוסים באוספים למיניהם, הן אוהבות לקרוא במיטה לפעמים, לשחק בחדר. סתם להיות לבד כשהן כועסות או עצובות. הן צריכות מרחב אישי שהן יודעות שהוא שלהן באופן קבוע.

לכאורה, לפי השיקול שלכם (בהנחה שכפי שכתבת, אינכם מעוניינים לשים את הגדול עם הקטנה):

האחת, לומר לגדולה, שאת אחות גדולה - ותהיי עם בת ה6.

השניה, את שתי הצעירות ביחד. על פניו, זה נראה יותר טוב. יתקבל יותר בהבנה כנראה. אם לאמצעית יהיה "חדר לבד", הגדולה שכבר רצתה בכך, עלולה מאד לקנא.

ויש מקום לומר לגדולה מראש, שזה מותנה בכך שהחדר לא הופך למקום שמסתגרים שם כל הזמן, כי חשוב שיש זמנים לכולן ביחד.

[בית גדול.. "צרות של עשירים"...]

מגיל 9 בערך. היו לי אחים בנים מעלי ומתחתי. אחות גדולה נשואה (שאותה החלפתי בחדר) ואחות קטנה שהיתה בחדר הקטנים.

מבחינתי היה סבבה. היה לי את המקום הפרטי שלי שהיה לי מאוד חשוב שיהיה קיים, בעיקר בגיל ההתבגרות. גם אהבתי לקרוא עד השעות הקטנות של הלילה... וגם כשהייתי צריכה מקום להתבודד, לחשוב, לדבר עם ה', לבכות...

לא נראה לי שזה קשור לקשר עם האחים, למרות שמטבע הדברים כשהאחים באזור שלי הם בנים הקשר קצת פחות הדוק.

לא היתה לי בעיה להתחלק בחדר עם שותפה או עם בעלי... 

אבל כן הייתי יחסית סגורה בזמן התיכון, לימדתי את עצמי לתקשר עם אנשים ועשיתי עבודה בשביל זה. אני לא יודעת האם זה קשור לכך ואם היו "מכריחים" אותי להיות בחדר עם אחותי הקטנה (שהיתה קטנה ממני ב-6 שנים) זה היה עוזר...

אנחנו 3 בנות ובן. עד כתה ה' ישנתי עם אחותי, ובחדר נוסף ישנו אחי ואחותי הקטנה. עברנו לבית גדול עם 3 חדרי ילדים. אחי קבל חדר לבד, אני- כי אני הבכורה ואחיותי נשארו יחד עד שנישאו  . (המון שנים, יש לציין)

לא זכורה לי שום טראומה מכך, לא בקשר עם אחי ואחיותי ולא בשיתוף בחדר עם בעלי לאחר נישואי.

גם כסטודנטית ובת שירות חלקתי חדר עם חברות ללא שום בעיה.

כאשר אני ואחותי היינו ביחד בחדר הקשר ביננו היה בינוני ומטה...(וממה שאני זוכרת זה היה סתם בגלל מריבות טיפשיות או הרגל לראות אותה.. וגם בגלל שעות שינה שונות וכו..) כאשר היא התחתנה ונשארתי לבד הקשר שלי איתה נהיה הרבה יותר טוב. 

אומנם אפשר לתלות את זה על הגיל שהשתנה.. וכך גם הבגרות..אבל לדעתי אין כללים בעניין, זה באמת תלוי באופי של הילדות..

בהצלחה! ותזכרי שכל מה שאת מחליטה עכשיו ניתן לשנות בעת הצורך.. זה לא קבוע! ואולי הידיעה הזו תעזור לך להירגע מהחששות (ניתן לשנות סדרים נניח בפסח, כשממילא הכל מבולגן ומסדרים הכל מחדש)

נחשוב על האפשרויות , רעיונות מעניינים.

בעזהי"ת

(יש אח"כ עוד בן קטן יותר, אבל זה לא שינה שום דבר)

ותמיד האח היה בחדר אחד,

ולנו הבנות היו 2 חדרים- בחדר אחד הייתה אחת, ובחדר השני- שתיים- והתחלפנו כל כמה חודשים (אולי כל שנה.. משהו כזה)

ככה שכל אחת הייתה קצת לבד וקצת ביחד, וגם הביחד היה פעם עם זאת ופעם עם זאת.

כשאני- הבכורה- יצאתי לפנימיה, אני קיבלתי את החדר לבד לתקופה יותר ארוכה- כמעט שלוש שנים- עד שהאחות שמתחתי יצאה גם היא לפנימיה, ואז הועברנו שתינו לחדר המשותף וזאת שנשארה בבית קיבלה את החדר לבד..

זה גם שיקולים די הגיוניים- כל פעם לצמצם לכמה שפחות חדרים; אם אני בפנימיה ויש 2 בבית- הם יהיו באותו חדר והחדר הלבד יהיה סגור רוב הזמן,

אם יש 2 בפנימיה ואחת בבית- ה2 יהיו יחד בחדר- והחדר הזה יהיה סגור רוב הזמן..

כשהתחתנתי אחיות שלי עברו יחד לחדר והחדר הלבד נשאר ריק.

הפערים כמעט בדיוק אותם פערים..  אולי היינו 12, 9 ו6.. משהו כזה

הגדולה שלך מאוד רוצה להיות לבד ואת מפחדת מההשלכות, מובן לגמרי. מה עם לנסות? אני חושבת שכדאי לך לעשות תקופת ניסיון, לפני זה לדבר עם הגדולה ולהסביר לה את השיקולים ברמה שלה, להדגיש ולהבהיר כמה כללים שאת קובעת ובודקת אותם בתקופה זו ולראות איך הולך.

הרי בינינו- נכון שלחיות עם אחות באותו חדר מפתח שיתוף ופתיחות וכו', אבל אני מכירה הרבה בנות שחיו לבד והן אחלה בקטע, ומלא שחיו ביחד ולא מבינה איך אחיות שלהן שרדו איתן יום. אני חושבת שמלנסות לא תפסידי. בטח אם הילדה תהיה מודעת להתלבטות ומה את מצפה ממנה. שיתוף עם אחיות ואכפתיות וכו' נוצרים מעוד הרבה דברים- אפשר לקבוע ארוחה ביום שבה כולם ביחד, אפשר לקבוע שלמשל בשבת כן ישנים יחד, אפשר ליצור פעילות משותפת ונחמדה כמו אפייה או הכנת ארוחת ערב או יצירה או חוג ביחד של הבנות, התנדבות משותפת, תפקיד מסויים ששתי בנות שותפות בו  ועוד...

לפחות בנתיים

ושוב תודה לכל מי ששיתף.

התחלתי לדבר על זה עם הילדים, כמובן שלכל אחד דיעה שונה בעניין. נראה שנעשה איזה דיון משותף.

ונעשה תקופןת ניסיון.

לפעמים צריך לשים בצד את עבודת המידות והחינוך והמלחמות -- וללכת קצת עם הצרכים של הילד. כדי שאדם יוכל להתקדם ולהתפתח הוא צריך את המקלט הזה, את המקום שמקבל אותו ולא הולך נגדו.

כדאי שיהיו יחד ויתרגלו לשתף וכו'.

כשגדלים קצת הגיוני מאד שירצו יותר מרחב אישי. וזה לא כזה רע ונורא. כמובן במגבלות המקום וכו'.

ואני שותפה להרגשה שלך שזה נחמד שכולם כזה יחד ונהנים ומשתפים. ועדיין אפשר גם להענות לבקשות אם אפשרי.

אני הייתי תקופות מסויימות בילדותי עם אחות ואח"כ עם אחות קטנה ממני בהרבה ואח"כ גם לבד ולא נראה לי שזה עשה לי רע או משהו כזה.

אח"כ הייתי שמה את האמצעית לבד.

נשמע שהיא היחידה שבקשה ורצה.

הקטנה לא רוצה להשאר לבד.

אני חושבת שאפשר ללמוד להסתדר גם אם לא באותו חדר.

אפילו להפך אם לאחת קשה יותר להסתדר עם אנשים לחלוק ביחד אותו חדר רק יחריף את המצב בגיל ההתבגרות.

נשמע שבמקרה שלה היא נמצאת בשלב שלפני חלוקת אותו חדר. גם לחלוק אותו בית מזמין התמודדויות לא פשוטות בעיקר בשבילה.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...