בין הבנות בחלוקה לחדרים.

ואפשר לא לתת מקום גדול כל כך למושג חדר: אפשר שכולן ישנו בחדר אחד בלילה, אפילו בצפיפות, אבל במשך אחה"צ יהיה לכל אחת את המרחב שלה לזמן מה.

וכדאי להקפיד שיהיו שעות מסויימות - נניח שעות אחה"צ המאוחרות/ערב - שכולם מתרכזים בסלון או בקרבת המטבח, מכינים שיעורים סביב אותו שולחן או משחקים במשחקי קופסא או הרכבה או מה שמתאים, וסופגים אוירה ביתית לקראת ארוחת הערב.

אצלי הקטנים הם בהפרשים כמו שאת מתארת (הגדולים בישיבות וכו') וככה אנחנו עושים. יש אוירה טובה וחמימות משפחתית.

זה מצד אחד. מצד שני, לא כדאי ל"הנדס" אותם יותר מדי. שתהיה זרימה, שזה יהיה מרצונם ולא מאולץ.

11, 9, 6

וחדר אצלן זה לא רק לישון, הן מארחות חברות (יש להן ב"ה הרבה חברות שבאות)

יש להן מדפים עמוסים באוספים למיניהם, הן אוהבות לקרוא במיטה לפעמים, לשחק בחדר. סתם להיות לבד כשהן כועסות או עצובות. הן צריכות מרחב אישי שהן יודעות שהוא שלהן באופן קבוע.

לכאורה, לפי השיקול שלכם (בהנחה שכפי שכתבת, אינכם מעוניינים לשים את הגדול עם הקטנה):

האחת, לומר לגדולה, שאת אחות גדולה - ותהיי עם בת ה6.

השניה, את שתי הצעירות ביחד. על פניו, זה נראה יותר טוב. יתקבל יותר בהבנה כנראה. אם לאמצעית יהיה "חדר לבד", הגדולה שכבר רצתה בכך, עלולה מאד לקנא.

ויש מקום לומר לגדולה מראש, שזה מותנה בכך שהחדר לא הופך למקום שמסתגרים שם כל הזמן, כי חשוב שיש זמנים לכולן ביחד.

[בית גדול.. "צרות של עשירים"...]

מגיל 9 בערך. היו לי אחים בנים מעלי ומתחתי. אחות גדולה נשואה (שאותה החלפתי בחדר) ואחות קטנה שהיתה בחדר הקטנים.

מבחינתי היה סבבה. היה לי את המקום הפרטי שלי שהיה לי מאוד חשוב שיהיה קיים, בעיקר בגיל ההתבגרות. גם אהבתי לקרוא עד השעות הקטנות של הלילה... וגם כשהייתי צריכה מקום להתבודד, לחשוב, לדבר עם ה', לבכות...

לא נראה לי שזה קשור לקשר עם האחים, למרות שמטבע הדברים כשהאחים באזור שלי הם בנים הקשר קצת פחות הדוק.

לא היתה לי בעיה להתחלק בחדר עם שותפה או עם בעלי... 

אבל כן הייתי יחסית סגורה בזמן התיכון, לימדתי את עצמי לתקשר עם אנשים ועשיתי עבודה בשביל זה. אני לא יודעת האם זה קשור לכך ואם היו "מכריחים" אותי להיות בחדר עם אחותי הקטנה (שהיתה קטנה ממני ב-6 שנים) זה היה עוזר...

אנחנו 3 בנות ובן. עד כתה ה' ישנתי עם אחותי, ובחדר נוסף ישנו אחי ואחותי הקטנה. עברנו לבית גדול עם 3 חדרי ילדים. אחי קבל חדר לבד, אני- כי אני הבכורה ואחיותי נשארו יחד עד שנישאו  . (המון שנים, יש לציין)

לא זכורה לי שום טראומה מכך, לא בקשר עם אחי ואחיותי ולא בשיתוף בחדר עם בעלי לאחר נישואי.

גם כסטודנטית ובת שירות חלקתי חדר עם חברות ללא שום בעיה.

כאשר אני ואחותי היינו ביחד בחדר הקשר ביננו היה בינוני ומטה...(וממה שאני זוכרת זה היה סתם בגלל מריבות טיפשיות או הרגל לראות אותה.. וגם בגלל שעות שינה שונות וכו..) כאשר היא התחתנה ונשארתי לבד הקשר שלי איתה נהיה הרבה יותר טוב. 

אומנם אפשר לתלות את זה על הגיל שהשתנה.. וכך גם הבגרות..אבל לדעתי אין כללים בעניין, זה באמת תלוי באופי של הילדות..

בהצלחה! ותזכרי שכל מה שאת מחליטה עכשיו ניתן לשנות בעת הצורך.. זה לא קבוע! ואולי הידיעה הזו תעזור לך להירגע מהחששות (ניתן לשנות סדרים נניח בפסח, כשממילא הכל מבולגן ומסדרים הכל מחדש)

נחשוב על האפשרויות , רעיונות מעניינים.

בעזהי"ת

(יש אח"כ עוד בן קטן יותר, אבל זה לא שינה שום דבר)

ותמיד האח היה בחדר אחד,

ולנו הבנות היו 2 חדרים- בחדר אחד הייתה אחת, ובחדר השני- שתיים- והתחלפנו כל כמה חודשים (אולי כל שנה.. משהו כזה)

ככה שכל אחת הייתה קצת לבד וקצת ביחד, וגם הביחד היה פעם עם זאת ופעם עם זאת.

כשאני- הבכורה- יצאתי לפנימיה, אני קיבלתי את החדר לבד לתקופה יותר ארוכה- כמעט שלוש שנים- עד שהאחות שמתחתי יצאה גם היא לפנימיה, ואז הועברנו שתינו לחדר המשותף וזאת שנשארה בבית קיבלה את החדר לבד..

זה גם שיקולים די הגיוניים- כל פעם לצמצם לכמה שפחות חדרים; אם אני בפנימיה ויש 2 בבית- הם יהיו באותו חדר והחדר הלבד יהיה סגור רוב הזמן,

אם יש 2 בפנימיה ואחת בבית- ה2 יהיו יחד בחדר- והחדר הזה יהיה סגור רוב הזמן..

כשהתחתנתי אחיות שלי עברו יחד לחדר והחדר הלבד נשאר ריק.

הפערים כמעט בדיוק אותם פערים..  אולי היינו 12, 9 ו6.. משהו כזה

הגדולה שלך מאוד רוצה להיות לבד ואת מפחדת מההשלכות, מובן לגמרי. מה עם לנסות? אני חושבת שכדאי לך לעשות תקופת ניסיון, לפני זה לדבר עם הגדולה ולהסביר לה את השיקולים ברמה שלה, להדגיש ולהבהיר כמה כללים שאת קובעת ובודקת אותם בתקופה זו ולראות איך הולך.

הרי בינינו- נכון שלחיות עם אחות באותו חדר מפתח שיתוף ופתיחות וכו', אבל אני מכירה הרבה בנות שחיו לבד והן אחלה בקטע, ומלא שחיו ביחד ולא מבינה איך אחיות שלהן שרדו איתן יום. אני חושבת שמלנסות לא תפסידי. בטח אם הילדה תהיה מודעת להתלבטות ומה את מצפה ממנה. שיתוף עם אחיות ואכפתיות וכו' נוצרים מעוד הרבה דברים- אפשר לקבוע ארוחה ביום שבה כולם ביחד, אפשר לקבוע שלמשל בשבת כן ישנים יחד, אפשר ליצור פעילות משותפת ונחמדה כמו אפייה או הכנת ארוחת ערב או יצירה או חוג ביחד של הבנות, התנדבות משותפת, תפקיד מסויים ששתי בנות שותפות בו  ועוד...

לפחות בנתיים

ושוב תודה לכל מי ששיתף.

התחלתי לדבר על זה עם הילדים, כמובן שלכל אחד דיעה שונה בעניין. נראה שנעשה איזה דיון משותף.

ונעשה תקופןת ניסיון.

לפעמים צריך לשים בצד את עבודת המידות והחינוך והמלחמות -- וללכת קצת עם הצרכים של הילד. כדי שאדם יוכל להתקדם ולהתפתח הוא צריך את המקלט הזה, את המקום שמקבל אותו ולא הולך נגדו.

כדאי שיהיו יחד ויתרגלו לשתף וכו'.

כשגדלים קצת הגיוני מאד שירצו יותר מרחב אישי. וזה לא כזה רע ונורא. כמובן במגבלות המקום וכו'.

ואני שותפה להרגשה שלך שזה נחמד שכולם כזה יחד ונהנים ומשתפים. ועדיין אפשר גם להענות לבקשות אם אפשרי.

אני הייתי תקופות מסויימות בילדותי עם אחות ואח"כ עם אחות קטנה ממני בהרבה ואח"כ גם לבד ולא נראה לי שזה עשה לי רע או משהו כזה.

אח"כ הייתי שמה את האמצעית לבד.

נשמע שהיא היחידה שבקשה ורצה.

הקטנה לא רוצה להשאר לבד.

אני חושבת שאפשר ללמוד להסתדר גם אם לא באותו חדר.

אפילו להפך אם לאחת קשה יותר להסתדר עם אנשים לחלוק ביחד אותו חדר רק יחריף את המצב בגיל ההתבגרות.

נשמע שבמקרה שלה היא נמצאת בשלב שלפני חלוקת אותו חדר. גם לחלוק אותו בית מזמין התמודדויות לא פשוטות בעיקר בשבילה.

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.