האמת, הרבה זמן רציתי לפתוח את השירשור הזה, כבר תוך כדי סוכות, ולא מצאתי פניות לכך, ועכשיו סופסוף זה בא
זוכרים את השרשורים האלה?
/Forum/Forum.aspx/t682140#7542245
אז-- שירשור היציאות הגדול, מתחיל ע--כ--ש--י--ו
סוכות.
מישהו אירגן שכל הילדים הקטנים יישבו ביחד בשולחן מחוץ לסוכה, ואחותי ואני ישבנו שם גם כדי לעזור בהגשה.
פתאום אני קולטת שאחותי מתחילה להישפך מצחוק....
מה מסתבר? היא קלטה שיחה של הבנידודים הקטנים (תאומים בני 3.5) שבה אחד מהם מסביר לאחיו ברוב נחרצות וחשיבות ש:
" אוריאל (-הבנדוד התורן שמשרת כקצין בצבא) הוא נלחם נגד הרעים, והוא יותר גיבור אפילו מה'!! "
אחותי מושיבה את הבנדוד על הברכיים ומקפיצה אותו. בשלב מסויים הוא רואה לנכון להתוודות:
" את יודעת, כיף איתך, וממש התגעגעתי אלייך, אבל אני לא זוכר איך קוראים לך"...
מוצאי החג, כל הילדים מתקבצים בחדר המשחקים.
בנדוד מתוק בן 4 מבקש לשחק בפלאפון שלי, שלצורך העניין נציין שהוא "טיפש", קר- פלאפון מהדור הישן, ללא מסך מגע
אז החמוד מנסה לשחק במירוץ מכוניות, ואחרי 5 דק' מזעיק אותי בצעקות. אני מוצאת אותו יושב על המיטה, ומנער את הפלאפון היטב לכל הכיוונים:
"זרובבלה, המשחק הזה מקולקל. אני לא מבין איך מזיזים את האוטו"
צהרי החג. שוב, הילדים בחדר המשחקים.
בן 3.5 (מהתאומים, זוכרים?) מנסה לבנות פירמידה, ובנדוד אחר נחלץ לעזור לו.
כשהפירמידה בנויה, אבא של הבנאי הראשון נכנס לחדר, והצוציק מתלהב:
"אבא, תראה, עשיתי פירמידה"
-איזה יופי!! מה , לבד בנית?
- לא, מישהו עזר לי.
- מישהו מהילדים? מי עזר לך?
(...המתוק לא זוכר איך קוראים לבנדוד שעזר לו.)
כעבור 5 דק' הבנדוד שעזר חוזר לחדר, והקטנצי'ק גורר ראותו לסלון בצווחת ניצחון:
"אבא, הנה, זה המישו שעזר לי!!"
שיחה מחכימה עם בן דוד שנון , מוצאי החג:
" תני, אולי תבוא איתי לבית שלי?"
-הוא: (מושך כתפיים) לאאא...
" אתה יודע מי יהיה בבית שלי? אריאל!!"(אח שלי, שבנדוד שלי מעריץ אותו עד כלות..)
- מה, אריאל הוא ישן בחדר של הבנים?
" לא, אין לנו חדר בנים, הוא ישן בחדר לבד.ואתה יודע מי ישן בחדר של הבנות?"
(התשובה, למתקשים, הייתה אמורה להיות פשוטה- 'את'.)
הוא: (לגמרי משוכנע) - מיכל!!! (-גיסתי החדשה, אחות בעלי.)
אותו בן דוד שנון, שמעריץ את אחי.
לוקחת אותו להגיד שלום לאמא שלי.
" תמי, אתה מכיר את אמא שלי? קוראים לה רינה."
- היי, גם לאמא של אריאל קוראים רינה!
בת דודה מתוקה בת 4 יושבת עליי.
פתאום היא קולטת שהתברכתי בגומות.
היא:( תוקעת לי אצבעות קטנות בתוך הלחיים) "מה, באו ועשו לך ככה?!"
צהריים. אחותי מנסה להרדים את הבדודה.
"מוריילי, איפה את רוצה לישון, כאן או כאן"?
- אני רוצה שגם את תישכבי לידי.
אחותי מספרת לה סיפור, ופתאום הקטנה תופסת יוזמה-
" אולי אם תישכבי אולי את תירדמי קודם"..
בוקר. שומרים על בנדוד מתוק בן כמעט שנה, בזמן שאימו נחה.
פתאום המתוק מתחיל לבכות בזעקות שבר, ולדרוש את "א-מה." (-אמא.)
מנסים לבדוק- לא קיבל מכה, אף אחד לא גנב לו צעצוע, לא אמור להיות רעב..
מה קרה??
אחרי כמה דק' התעלומה נפתרה.
מסתבר שהסתובבו איתו במטבח והקטני פשוט קלט את המגנט מהחתונה של אבא ואמא מתנוסס בגאון על המקרר.
התגעגע המסכן..
שבת בנידודים אצל הבדודה הגדולה.
כל הילדודס מתקבצים בגג, שם פרסו להם מזרונים, והם חוגגים יופי.
בנדוד בובון ניגש אליי ומבקש יפה: " זרובבלה, תדלדלי אותי"!
..לקח לי הרבה זמן להבין שהמתוק לא יודע להגות גימל...
דלדלתי אותו, ברור.
מעתיקה מחברה, ברשות.
יושבת עם בת דודה בת 5.
היא: (מסתכלת על הבטן) "יש לך תינוק בבטן"?
-לא... אני לא אמא.... אני לא התחתנתי.. מה, את היית בחתונה שלי? אולי את יודעת מי החתן שלי? את יודעת איפה הוא?
-" כן"
- איפה? תגידי לי, אני מחפשת אותו!
- " למה את צריכה לחפש את החתן שלך?! הוא מחפש אותך!"
ולסיום, איך אפשר בלי ביביסיטר???
ביביסיטר מתוק מתוק, בן שנה ו3 חודשים. חולה עם חום גבוה.
בנסיון להעסיק אותו עד שהחום יירד, אני מספרת לו סיפור.
זה ספר מגניב למדיי, עם מעטפות שנפתחות ובתוכן מכתבים אמיתיים.
אממה? הקטני לא ממש מתעניין בסיפור.
אני כבר כמעט מתייאשת, עד שהוא מעביר דף, מוצא את המעטפה וצועק בשיא ההתרגשות- "וווווווואווווווווו"~!
עוד מאותו ביקור- כל פעם שהחום עלה והקטן רצה את אמא, הוא פשוט הלך לחדר שלה והביא לי משם פריט לבוש שלה.
בסופו של דבר היו אצלי הכפכפים שלה, חולצת פיג'מה ומברשת שיער
מוזמנים לזרום ולשתף, לשיפור מצב רוחנו, יציאות, פאדיחות, וסתם סיפורים משעשעים.
משלכם, של האחיינים/הילדים/השכנים....
